למה הפחד מועיל

- - - לא מוגה! - - - 

צב את הארון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה, על המזבח כל הלילה, עד הבוקר, ואש המזבח תוכד בו.

רשי אומר, אין צב אלא לשון זירוז

מיד ולדורות.

אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז

במקום שיש בו חסרון כיס.

עד כאן.

פירוש,

בקורבן העולה יש חסרון כיס לכהנים שכולה כליל,

שהקורבן כולו עולה כליל לשם,

ולהם לא נשאר כלום לכהנים.

אז יש להם חסרון כיס מזה.

לכן, צב את אהרון ואת בנם מיד ולדורות.

שהרי הכתוב מזרז ואומר,

גם לאהרון נדב ואביהו בלשון צב,

בקורבן עולה יותר מקורבנות אחרים.

מאותו הטעם שבעולה יש חסרון כיס.

ואנו עומדים ותמהים, הייתכן שאהרון הכהן הגדול, שעליו הכתוב אומר,

תומך ואוריך נשחסידך, צריך לזרוז יותר במקום שיש חסרון כיס.

כיוצא בזה מצאנו יותר מפורש בפרשת אחרי מות.

וידבר אדוני אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקורבתם לפני אדוני וימותו.

ויאמר אדוני אל משה, דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא וחולחת אל הקודש ולא ימות.

וברשי אחרי מות,

מה תלמוד לומר?

היה רבי אלעזר ועזריה מושלו, משל, לחולה שנכנס אצלו רופא,

אמר לו אל תאכל צונן.

בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן שלא תמות כדרך שמת פלוני.

זה זרזו יותר מן הראשון.

וכך נאמר, אחרי מות שני בני אהרון, דבר אל אהרון ואל יבוא

שלא ימות כדרך שמתו בנם.

יש כאן זירוז מיוחד לאהרון שאל יבוא בכל העת אל הקודש

בצירוף אזהרה שלא ימות כדרך שמתו בניו.

גם כאן אנחנו נרעשים ונפחדים על ההדגשה המפורשת בתורה שיש הבדל

באזהרה לאהרון הכהן שאל יבוא בכל העת אל הקודש.

אם יזהירו ויזכירו לו שלא ימות כדרך שמתו בניו או לא.

מה זאת? למה צריך את זה?

כי אין זה מצינו עוד בהרבה מקומות בתורה הקדושה בזרות לגדולי ישראל.

ובשבחן על קיום המצוות של השם יתברך אפילו בדברים שלדעתנו דברים קלים הם אצלם ויש להתבונן בזה.

למה זה? יש דגישים יותר מדי

לזרז במקום חסרון כיס אפילו את אהרון הכהן.

ולהזהיר אותו שלא ימות כמו שמתו בניו, הזרה מיוחדת

וכן בהרבה מקומות. למה זה?

דע שהתורה תורת אמת.

והאמת ניתנה להאמר לכל אדם משווה, בן קטן אם רק הגיע לכלל דעת, ובן גדול אם חשוב הוא או שאינו חשוב את האמת אומרים לו באמת.

זאת אומרת

אם הוא רק ילוד אישה ניתנה לו התורה בכל עזרותיה ומצוותיה ובכל פרטיה ודקדוקיה. כי כל אדם נולד והבחירה בידו הוא פשוט ניתנה לו להטות עצמו להיות צדיק כמו שרבנו עולם השלום.

או להפך להיות רשע כי רבעם בנבט.

ואמר הקדוש ברוך הוא, בראתי לו עצר הרע, בראתי לו תורת ולין.

והגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

נמצא שכל אדם יש לו רשות גמורה למחור בטוב וברע בכל מקום, בכל זמן, בכל עת ובכל שעה במשך כל ימי חייו, עד נשימה האחרונה.

אין לו מי שיאכוף אותו ללכת בדרך טובה או להפך.

ואם כי ודאי האדם הגדול שעלה במעלות התורה ויראה, לא יטה אוזן יצר הרע ולא ישמע אליו כלל.

וכן להפך, האדם הטובה, חס ושלום ביום התאווה, מטמטם ליבו בעבירותיו, ושוב לא יבין שפת הקדושה והפרישות.

מכל מקום התורה, תורת אמת, לא תגרע משום כך אזהרותיה ומצוותיה לכל אדם משלם בן יוצא.

והמתבונן יבין.

תזכר למצוות.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

ירושלם משבת, פרק א',

ומעשה בחסיד זקן אחד שהיה יושב ושונה.

אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך.

במקום להגיד אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

שינה החליף.

כי היה חסיד גדול וזקן,

והרגיש בעצמו שאין לו כבר שום שייכות לעולם הזה.

והתרעמו עליו בשמיים על השינוי הזה,

ונתנו רשות ליצר הרע, והתחפש לאישה יפת תואר, אשר מאמו תובל קין לא הייתה קומה.

ונכנסה בדמות זו לחדר של אותו זקן,

וכיוון שנשא עיניו וראה אותה,

דיבר איתה דברים אשר אינם ראויים לחסיד כמותו.

אבל תכף אתחרט.

והיה לו צער גדול מזה, וכנראה שהיה כבר בסכנה מחמת הצער, כי היה חסיד גדול, אמיתי.

וריחמו עליו בשמיים,

ונצטווה אותו רוח להפסיק.

והתגלה לו ואמר לו, הרוח התגלה לו ואמר לו, דע,

כי שלחו אותי מן השמיים ללמד אותך,

שלא תגרוס עוד אל תאמין בעצמך עד עת זקנתך אלא עד יום מותך.

הרי שעד יום מותו של האדם אינו בטוח בעצמו כלל וכלל,

ועליו לבקש רחמים שיעזרהו השם יתברך שלא ייקשר חס ושלום.

וכמו שהביאו החכמים זכרנו לך בקידוש ילמד את הפסוק, צופה רשע לצדיק ומבקש לאמיתו.

רשע זה הוא היצר הרע שאינו מסתלק משום איש, ואינו מתייאש אפילו מן הצדיק ביותר,

לצופה לו, לתופסו במקום, בזמן המתאים לאח שלו.

בניצחונו עליו מובטח כי קשה הוא מאוד,

ורק אדוני לא יעזמנו בידו.

כלומר,

אלמנה הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול אלו.

ואפילו ביום מותו, כששוחד במיתתו ויודע שעוד מעט יניח כאן הכל, והוא הולך לתת דין וחשבון לפני מיליון מלחמי ובינכו,

גם בעת הזאת צריך רחמים מרובים ולבקש עזר מהשם.

והנה,

בלא יראת העונש אי אפשר לאדם לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות,

את התאווה, את הכעס,

ואת החמדה וכדומה.

בשבת קודש, היינו צריכים להזדרז להגיע לנץ.

וזה היה מהר קצת,

אז היה שם בן אדם שאחרי התפילה התחיל לצעוק על החזן,

מה זה?

מה זה?

מה זה?

מה זה?

תפילת רבנן מעל בונס פונים דאורייסה.

אז המידות הרעות, הכעס,

הביאו אותו לעבור על איסור תורה, על בנת פנים.

אתה רוצה להעיר לו?

אחר כך בשקט תגיד לו, תשמע, זה ככה וככה וככה.

כאילו הייתה לו ברירה. הנץ לא מחכה לאף אחד.

ואם צריכים להתפלל בנץ, ואדם לא יכול להתפלל בנץ,

מתפלל אפילו יחיד בנץ.

אבל הוא צדיק יסוד עולם, יש לו כעס.

אז הוא מלבין את פניו.

כאילו הוא אשם.

אז זה חוסר דעת.

זה ידיעת התורה.

והמידות מתפרצות, כאילו בשם השם.

למען השם.

ובכלל אחר לתפילה.

וכן מצינו מחכמים, זיכרונם לך בשבת פחת,

שאמרו שעל אף מדרגתם של כלל ישראל בקבלת התורה על הר סיני,

שאמרו כולם כאיש אחד, בפה אחד ובלב אחד נעשה ונשמע.

עד שיצתה בת קול ואמרה, מי גילה רז זה לבניי?

ואף על פי כן אמרו החכמים, זיכרונם לך, שקפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגי.

ואמר להם,

אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו,

שם תהא קבורתכם.

וכל כך למה?

לשם מה היו צריכים לאיים עליהם באיום נורא גדול כזה,

אבל הטעם הוא שאפילו האדם הגדול ביותר,

כל זמן שהוא בחיים על הארץ הזאת, אין להאמין בו.

ולכן צריך שיהיה מורא שמיים עליו.

דהיינו בפשטות יראת העונש.

זאת אומרת שהאדם הזה מצייר לו ציורי העונש והם לנגד עיניו תמיד.

שיהיה ירא ומפחד שאם יעמור הרצון הבורא יתברך, יענש חמורות.

ולכן כפה הקב' ברוך הוא עליהם ארכי גיגית.

אמרתי להם בשבת,

מי שפעם אחת

מרגיש התקפת לב

מאותו רגע כל ימי חייו.

אם הוא ירגיש דופק חזק,

הוא כבר מתחיל לרעות, הוא מפחד.

תזמין נתן.

אם הוא מרגיש יד שמאל שלו מתחילה ככה,

ישר תזמין נתן.

הוא בלחץ.

פסקונס נפושס.

אם היה אדם מרגיש אחרי פעם אחת שהוא חטא,

שזה כמו התקפת לב,

ואם בא לו יצר רע עוד פעם, הוא רואה שהוא רוצה עוד פעם לחבור עמירה, היה מרגיש את זה,

הוא היה צריך לצעוק נתן, נתן, נתן.

כמו שאמרם חסידה,

הוא היה צדיק גדול וחסיד הכי גדול שהיה.

ותפסו שבויות ושמו אותם אצלו, כי המקום הכי בטוח זה אצל החסיד, והעלו אותם לעלייה.

ובשביל לעלות לעלייה היה צריך להרים סולם עצים של פעם עשרה אנשים, בחורים צעירים.

ופתאום שם הוא הבא מנורה, וזהו, הוא ראה רגל אחת של שמה,

של עגלת בקר,

והוא לקח, לקח את, איך קוראים לו, את הסולם לבד, והוא זקן כבר, לקח אותו לבד והצמיד אותו,

וטיפס למעלה, חביבי.

ובאמצע הסולם הוא צעק,

נורה בבית עמרב, נורה אש. כל התלמידים שגרו בסביבה באו, תפסו אותו על חם, כאילו, יבא ביי,

אבל הוא רצה שיתפסו אותו על חם.

הוא משיכה להיות רב אחר כך.

כן, נו.

כי היום היו פוסלים. זה הציל אותו, זה הציל אותו.

יצר הרע יצא ממנו, יצר הרע יצא ממנו, תעלף.

אוי לי, אם לא רואים. תעלף.

יא בביי, אמר לו, אתה רואה, אתה מלאך, ואני בשר ודם,

וניצחתי אותך.

אבל ליצר יש לו כעוד צופה, לצדיק, ומבקש תכשיר.

נעניתו. לא פחות, אה? כן.

ואיך נעשה אדם מעיר השמיים?

איך נעשה אדם מעיר השמיים?

איך נעשה אדם מעיר השמיים?

ראשית,

צריך ללמוד הלכות.

בשביל יראת שמיים צריך ללמוד הלכות, כדי לדע איך לקיים את התורה, והן מפוזרות בשס כולו.

בצד ההלכות הביאו חכמים זכרונם לברכה דברי אגדות,

וגם אלו צריכים הרבה לימוד.

וכן אמרו חכמים זכרונם לברכה,

בעבוד רבי נתן, פרק כט, מי שיש בידו הלכות

ואין בידו אגדות,

הרי הוא דומה למי שיש לו כלי זין בידו,

אבל הוא חלש.

ומי שיש בידו אגדות ואין בידו הלכות,

הוא דומה לגיבור, אבל בלא כלי זין.

הוא מה שאמר שמואל המלך אמרו שלום, לדעת חוכמה ומוסר.

חוכמה זה הכלי זין לאדם נגד יצר הרע,

אבל אם האדם חלש ואינו יכול להרים את הכלי זין,

שבידו להשתמש בהם כנגד השונא, מה יועיל לו?

לכן הכריז שלמה שצריך לדעת חוכמה וגם מוסר,

כי על ידי לימוד המוסר הוא מקבל גבורת הלב וגבורת הנפש,

ואז ירצה ויוכל להשתמש בכלי זינו נגד השונא הגדול השוכן בבתי נפשו,

מי הכריעו תחתיו.

ולכן עלינו לדעת שאם אדם אינו לא מבין מוסר הוא רחוק מיראת העונש,

ממילא הוא רחוק מכבישת היצב.

בעל יטעה השקוע בתאווה,

כי בלי מוסר יוכל להשליך מעל המסע תאווה,

בשום אופן לא,

ואפילו אם יישא אישה לא יועיל לו.

אדרבא, על ידי זה ימצא לו פתחי היתר, וישקע עוד יותר בתאווה טוב, ויהיה נבל

ברשות התורה.

כי אם לא השריש בקרבו יראת העונש ולעמוד כנגד יצרו, הרי הוא הולך ונשקע בתאווה והתנבל יותר ויותר,

וגם גופו נחלה ונחלש.

ככתוב במשנה ל״א, אל תיתן לנשים חילך,

משנה ל״א זה משללו,

אל תיתן לנשים חילך,

חילך זה כוחך, חילך זה כספך,

יא יא יא יא יא, אלא ודאי הכריח לאדם שירכוש את שניהם ביחד,

חוכמה ומוסר שהם ההלכות והאגדות כדי שיגיע לתיקון המידות כלומר

שלא יחפוץ ברע

ולא יתאווה לרע כי לא תמיד עומד האדם ברום שכלו ונשאר בטבעו

ואם הוא נשאר בטבעו אז הרי גזל ועריות נפשו של אדם

את אהותן ומוחמדתן ואין חצה אחרת רק יראת העונש.

כתב רבנו יוינה

בשערי תשובה

סוף שער ב'

ודע כי נפש הרשע אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא ונבדלת משורשיה

תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאוותה

אבל יעלוה למרום לדין ולמשפט

איי איי איי איי איי אז מה הוא אומר רבנו יוינה? דע

נפש הרשע

אשר כל תאוותה לחפצי הגוף בחייו הוא לא מעניין אותו חוץ מתאוות העולם הזה

והיא נפרדת תאוותה אין לו תאווה לעבודת הבורא

והיא נבדלת משורשיה יש שורש עליון קדוש והוא נפרד ונבדל ממנו

מה יהיה דינו? תרד במותו הנפש של הרשע הזה במותו למטה לארץ אל מקום תאוותה

אבל לפני כן יעלוה למרום לדין ולמשפט

הנה אנחנו חושבים, מי נקרא רשע?

זה בעל עבירה שעובר עבירות בשאט נפש

אבל רבנו יוינה כתב כי נפש הרשע

זה לא מי שעובר עבירות בשאט נפש אלא הוא אשר כל תאוותה לחפצי הגוף

לא עובר עבירות

אלא שחפצי הגוף הוא עושה בתשוקה גדולה ובתאווה מרובה

והוא אמנם גם עוסק בעבודת הבורא אבל בזה נפרדת תאוותה

עבודת הבורא יתברך הוא עושה בלי כל תאווה בלי כל הנאה

כי אין לבו מרגיש עונג בחפצי שמיים רק בחפצי גופו

ומסיים רבנו יוינה שלכן גם במותו היא תרד למטה לארץ אל מקום תאוותה

אבל יעלו על המרום לדין ולמשפט ולראות

איך החליף המרום בשאול

כאשר יעלו את האבן על ידי כף הקלע

ואחרי עלותה למרום

תרד בטבעה למטה לארץ

כאשר האבן חוזרת ונופלת לארץ אחרי הזריקה.

אז מה היא העצה להסיר את רוח המעללים הללו

ולבוא להתרגשות הלב שהרגיש וידע בלבבו ונפשו מה שהוא אומר בפיו

מלפני מי הוא עומד?

ראשית חוכמה היא יראת השם

ויראת שמיים מתחמם לב האדם ומסיר הקרירות מקרבו.

‫הוא מתחיל לחשוב חשבון נפשו, ‫היכן הוא נמצא?

‫יראת שמיים משיגים ‫רק בהתבוננות על ידי לימוד המוסר.

‫אז אם אדם לומד מוסר כל יום, ‫כל יום, כל יום,

‫אז לאט-לאט יש לו ציורים ‫מהעונשים המצפים לו.

‫ברגע שאדם רואה את העונש לנגד עיניו,

‫זה המחסום

‫שיכול לעצור אותו מפני זה.

‫הלוואי ויהיה עליכם

‫מורה שמיים כמורה בשר ודם.

‫הלוואי.

‫-לתלרים או לתלרים.

‫למה?

‫שאם אדם בא לעבור עבירה, ‫אומר שלא יראני אדם.

זאת אומרת, אדם שנכנס ‫לעבור עבירה אסורה,

‫אז הייתה לו החלטה,

‫שלמרות שהקדוש ברוך הוא צופה בו ‫ורואה במעשה ומסריט אותו ומקליט הכול,

‫למרות כל זה הוא החליט שהוא עושה עבירה.

‫אז את זה הוא עבר.

‫עכשיו הוא נכנס לחדר וסוגר את הדלת,

‫ומחשיך את החדר,

‫והוא מתחיל בעבירה.

‫ופתאום הוא שומע מפתח בדלת. ‫פהההה! הוא קם.

הוא מתלבש במהירות, ‫ז'ום, דרך החלון.

מה קרה?

זה לא אלוקים, זה בשר ודם.

‫הוא אומר, לא, אלוקים לא מפחד, ‫הוא מפחד מבשר ודם.

‫למה? הוא יראה אותו בשר ודם, ‫יאבא ביי, מה יהיה עכשיו?

‫מה יהיה עכשיו?

‫-אדם מפחד ממזומן, אבל...

‫זאת אומרת,

‫שאלוהים... ‫-מעירה מהקדוש ברוך הוא ‫זה אפילו פחות מעירה מהבן אדם. ‫-ברור. זה מה שהוא אמר, ‫הלוואי שלא שיהיה מעל לאנשים,

‫לפחות, כמו שבן אדם בוכר מבן אדם. ‫-כן, כן.

אבל בסוף כולם רואים את זה גם ככה, נכון?

‫כן, אבל אתה לא רואה את זה בעיני כולם. ‫את התמודה זה לא שלך.

‫כן. ‫-אתה לא חייג בזה, אתה מבין? ‫השאלה אם הוא רואה את העונש ‫גם ואת הפדיחה וכולי.

‫אתה מבין?

כשמודיעים שפלוני אלמוני ‫מגיע עכשיו מחוץ לארץ,

‫בשדה התעופה יחכו לו צלמים ‫ויצלמו עכשיו, אתה מבין?

‫את העבריין הגדול שנחשב צדיק גדול, ‫שעשה מעשים מגונים וכולי וכולי. ‫מה זה?

‫זה פה בארץ.

‫מה זה למעלה?

‫שריבותיו, הוריו, משפחתו,

‫כולם,

חסידיו,

יראו את המעשים, ‫יאבא ביי, יאבא ביי.

זה לא פשוט. ‫-יש אנשים שיש למצרים יוצא גדול, ‫שגם זה לא מוקד אותם, זה אדם ולא אדם.

‫נכון, יש בעלי חיים.

‫-כן.

‫בכל אופן,

‫אם יש יראת שמיים, ‫זה המחסום היחידי.

‫איך אמר אברהם אבינו?

‫-רק אין יראת אלוקים ‫בהרגוני על דבר אשתי.

‫אם אין...

‫יש, שבט מוסר, תקרא. ‫-שבט מוסר.

‫-מפחיד? לא, באמת, לא צחק. ‫מה, מוסר, מוסר, כל דבר. ‫-שבט מוסר. ‫-ממש, שאני גם בלגה, מה? ‫-שבט מוסר.

‫הרחתי על הכול. ‫אתה מבין מה כאן התרגלתי, אתה מבין? ‫-נשמע כאן פה זה שמונה וחמש. ‫-שבעים ואחד, מספיק.

‫בכל אופן, אז הקביעות הזאת של מוסר ‫בכל יום היא חשובה מאוד, ‫וכל המוסיף מוסיפים לו,

‫וזו השמירה הכי גדולה ‫שאדם יכול לזכות בחייו.

‫לכן צריך להשתדל מאוד ‫לא לפחות משעה אחת מוסר ביום, ‫ללמוד כמו שצריך.

‫בעיקר העיקרים שקמים מהספר ‫יש ציורים מול העיניים.

‫כל אחד יצייר לעצמו את הציור ‫שמפחיד אותו ביותר.

‫זאת השמירה הכי גדולה.

‫לכן אנשים טפישיים אומרים,

‫הוא מפחיד, הוא מפחיד.

‫זו השמירה הכי גדולה, הוא מפחיד.

‫מפחיד זה השמירה הכי גדולה.

‫לא מפחיד, זו הקבורה הכי גדולה.

‫מוכיח אחריי,

‫מוכיח אדם אחריי, ‫כן ימצא ומחליק לשון.

‫מי שמוכיח את בני האדם ‫אחרי השם ללכת,

‫הוא יותר טוב ממי שמחליק לו לשון, ‫הוא אומר לו, אתה בסדר, הכול בסדר, ‫הכול בסדר, אל תדאג, אל תדאג.

‫מוכיח זה משה,

‫אדם זה ישראל,

‫אחריי זה אחרי הקב' ברוך הוא.

‫משה הוכיח את ישראל ללכת אחרי השם. ‫מחליק לשון זה בלעם הרשע.

‫שבלעם הרשע בירך אותם ברכות, ‫ואז הם גבהו בליבם וחטאו בשיטים.

‫הם בנות מדיין.

‫זאת אומרת, אלה שמגבים את הזמרים, ‫אלה בלעמים, אלה מחליקי לשון.

‫למה?

כי צריך להפחיד. יש פחד.

‫נתן לכם כזאת פחד ככלי לעבודת הבורא.

‫מה ההורה אומר לילד כשהוא קטן?

‫תיזהר.

חשמל.

כביש.

‫כל דבר מזהיר אותו.

‫הוא לא אומר לו אף פעם, מותר.

‫מותר.

מותר.

‫אומר לו, מה אסור?

מה מותר זה הכול.

‫רק מה שאסור צריך להגיד.

‫אבל זה ככה, כל אבא יודע את זה.

‫תארו לכם שבוע אחד ‫הוא יחליף את השיטה.

‫אתם יודעים כמה ילדים ימותו?

‫אל תטפס לחלון. ‫יגידו, לא, אין דבר.

‫אין דבר, תן לו להתרגל.

‫-כן.

‫-שלא יפחד. ‫שילך על המעקל. תן לו. ‫-שירגיש ביטחון מספיק. ‫-כן, שירגיש ביטחון מספיק. ‫-זה טוב שיפול כמה פעמים, ‫שהראש שלו יהיה קשה.

‫שיתחזק לו הראש.

‫תקבל שפיצים במיטה.

‫זאת אומרת, זה הבא לה.

‫תמיד אומרים, מפחיד, ‫כאילו זה אסון. ‫הפוך, זה הצלה.

‫כבר אמרנו שהזעקה יכולה להיות ‫לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה.

‫הכול עמי ומבסוטים ירקדו, ילכו לישון.

‫מישהו יזדעק. ‫-אז לכן עושים. ‫-עושים ניגונים. ‫-כן. אז למה עושים?

‫למה מפחידים?

‫אם לא, אדם לא יזדעק.

‫אדם לא יחוש לחייו.

‫אז פחד זה דבר טוב, ‫צריך לנצל אותו לשמירה.

‫לשמירה.

למה?

כן. זה המוסר. ‫המוסר עושה שאדם יכיר, יתייסר. ‫יותר טוב שיתייסר מהדברים הכתובים,

‫מאשר יתייסר בגופו.

‫בזאת צריכים להבין, ‫להשתדל לעשות ככל העולה בידינו,

‫להנחיל לעצמנו יראת שמיים ‫על ידי לימוד המוסר ‫ולימוד ההלכות, ‫בשביל לדעת גם מה לקיים. ‫רבי יחנן, אני אברגש שאומר.