האם כדאי להיות עשיר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבו.

ויביאו את המשכן אל משה,

ואת האוהל ואת כל שלה,

איתם הונדש עד ההולכים.

עוז ועדה לבושה ותשחק ליום אחרון.

נבלת בלבנים, נבלת בלבנים.

עוז ועדה לבושה ותשחק ליום אחרון.

אומר המדרש, מהו ליום אחרון?

שכל מתן ספרם של הצדיקים ושכה נהם לעולם הבא,

אלה בתשחק ליום אחרון.

דבר אחר,

אם מתי התורה מסוימת למישהו עמל בה?

מיום אחרון.

מעשה בתרבית אחד של רבי ישעון בר יוחאי,

שיצא לחוצה לארץ,

ובא עשיר.

והיינו, הוא חזר עשיר מחוץ לארץ.

והיינו התלמידים רואים אותו מגנאים בו,

מבחינת סופרים.

היו מבקשים גם הם לצאת לחוץ לארץ.

וידע רבי שמעון והוציאה לבקעה אחת על פני מירון

להתפלל מאמץ.

מקעד, מקעד.

אמא לאי דין ארעי זהב.

התחילה מושכת דין ארעי זהב בניהם.

אמר להם,

אם זהב אתם מבקשים,

הרי תלו לכם.

אלא אם הוא יודעים,

מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עולם הבא הוא נוטל.

מי שנוטל עכשיו,

חלקו של עולם הבא הוא נוטל.

שאין מתן זכר לתורה,

אלא לעולם הבא.

רבן ותסהל ביום הארץ.

הנה התלמיד הזה שהלך מחוץ לארץ,

מחזר עשיר.

מוכרחים לומר שחזר להיות תלמיד אצל בי שמעון בר יוחאי,

ולא נפגע במאומה בצאתו מחוץ לארץ.

אם הוא עשה כל כך הרבה כסף,

החזר להיות עשיר אצלם של פעסקים בכל הנור.

ולאן הוא חזר?

הוא חזר אל בית המדרש.

אז הוא לא נפגם במאומה בצאתו מחוץ לארץ.

אני לא מבין למובן, אז מה הוא עושה במאומה במרומות?

שלמאומונו לא ישתמש בדברים בטלים חסר שלו,

אלא על מעשים טובים?

לתמוך בידינו בתורה, לעשות כמה חסד?

כראוי לתלמיד ג'רביש עומר יוחאי.

ואם היה שם בעלי תשובה, ודאי שהיה תומך בהם.

ולכן קינאו בו חבריו וביקשו גם הם לצאת לחוץ לארץ.

למה?

כי כדאי הדבר.

יכולים להישאר בשלמות בתורה ובעמונת ה' גם להיות עשיר.

ביתם לחזור לבית המדרש.

גם לזכות במעזים טובים ובמצוות רבים.

כאלו, כמו שזכה התלמיד הזה.

ידע רבי שמעון ורוח הקודש.

מעשיו,

הוציא אותם בבקעה על פני מאון,

וגילה להם את סוד עומק לבבם.

ואמר להם,

אם זהב אתם מבקשים,

תלו לכם.

אלא היווי עוד העניין.

שאת העולם הבא אתם אוכלים.

קורה להם שאין לאדם לבקש עילות וסיבות להתעשר.

כי אין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא.

רק בעולם הבא שייך מתן שכר התורה.

כי שם נשמר השכר בשלמות.

אבל כאן בעולם הזה,

היווי יודעים שכל מי שנוטל עכשיו,

שכרו של עולם הבא הוא נוטל.

מאיפה הוא אוכל?

משולחנו שלו.

כל הנאה בעולם הזה יש לה חשבון ונגרע מערכו לעולם הבא.

חכמים זכרונם זוכרונם לא אומרים.

כל האומר,

מה יעני לנו בנן, הרי זה אפיקורוס.

אם אחד אומר, מה מועיינים לנו החכמים?

לדידו קר, לדידו תנא.

הם קוראים לעצמם שונים לעצמם.

מה הנאה יש מהם בעולם?

שוויון בנטל.

אתה יודע מה זה שוויון בנטל.

בנטל זה בנט לפיד.

הם בשוויון עכשיו.

זה נקרא מי אחר.

ומה עם מועיינים החזמים זה אפיקורוס.

כתוב שאפיקורוס

אין לו חלק לעולם הבא.

אני שואל את השאלה, איך חכמים זכרונו,

כמי שאומר כמה מילים, כמה משפטים,

מה יעני לנו בנטל.

עוד יותר, עוד יותר מתחכם,

כשאין לו חלק לעולם הבא.

ובספר המחתם גם נקרא טיפוס, כמו שבספר הוחלטים עושים אחרי דבריו.

אז מה יעני לבנן?

כשאומרים לה, מה מועיינים לנו החברים?

אז אין לו חלק לעולם הבא.

הרוצח לא אמרו, אין לו חלק לעולם הבא.

רוצח שנטל את הנפש,

לא אומרים שהוא הביקורוס ומחל מעולם הבא. זה אחד שאמר כמה מילים.

מה זה, החליטו אותו מהעולם הבא?

אלא מה היא?

כתוב בפסוק, כל עמן אדם לפיהו.

אומר הגאון, דומינה,

זה מצביעות של הדולמות.

כל עמל אדם לפיהו.

הלוואי

שכל עמל האדם בתורה ומצוות מספיק למה שהוא אוכל בפיהו.

אחד עם העורמיות עכשיו?

הלוואי שכל התפילה והקלמה בנץ והפרוחים, כמו שהספר מספיק, יושבים ביחד.

כל עמל אדם בתורה ומצוות.

הלוואי אם הוא מספיק למה שהוא אוכל בפיהו.

עומדים ככה, מה יוצא?

יוצא שאדם, כל הרוחה, בומד את כל המצוות שלו.

והלוואי שזה יספיקו.

אם הוא אוכל סטקן פליטות, חברה אדומה טובה.

זאת אומרת,

אז אם יהיה עליו אוכל את כל שכרו,

אז לא יהיה לו עולם הבא.

אז לא יקבל שכר, כל עמל ג'ת לא מוכלת את הכל פה.

אלא,

זה ניזון בשביל החיים הבאים.

זאת אומרת, העולם ניזון בסוף העולם.

אז כל העולם ניזון בשביל צנדיק איסור העולם. אני רואה את שפע על העולם.

וכל העולם מושפע בשפע עליו בכל העולם כולו.

בזכות צנדיק איסור העולם.

ובכל יום הכל רצוי ואומרים.

כל העולם ניזון בשביל החניה.

בשביל.

בשביל.

כל העולם ניזון.

של חנין עמיר.

אז אם כל העולם ניזון בזכות הצדיק,

יש לנו עולם,

אז הם אוכלים לו על חשבון הצדיק,

הם אוכלים על חשבון הצדיק, אז זה לא עולם.

אבל

האפיקורסים אומרים מה יעני לנדבנן,

מה יעני לנדבנן, מה הם מועילים לנו החכמים?

זאת אומרת, הם כופרים בזה שהם מועילים לעולם,

אז הם לא נהנים בזכות הצדיק יסוד העולם, הם אוכלים על חשבונם,

וממילא כשהם אוכלים על חשבונם לא נשאר להם

לכן האפיקורס שאומר, ממה אוכלים לו חכמים?

אין לו אחר כך בעולם, לא נשאר להם.

הוא אכל את הכול, את שלו.

מעשה ברבי ישמעון בן חלקתם,

שבא ערב שבת ולא היה לו מאין מתפרנס,

יצא לו מן העיר

להתפלל לפני האלוהים

וניתן לו אבן טובה מן השמיים

ופרנס אותה שבת.

אמרה אשתו, מהיכן אין לו?

אמר לי עוכל, אמר לי, בעין הרעה,

שאתה יודעת אם תפרנס לי.

והיא שואלת אותו, מהיכן אין לו?

אמר לה ממשיך לפני שהקדוש ברוך הוא.

אמרה לו, אם אין אתה ומני, מהיכן אין?

אין לי טועה מכלום.

שעה רגע.

אמר לה, התפללתי לאלוהים וניתן לי מן השמיים.

זאת אומרת, נס.

אמרה לו, איני טועמת כלום עד שתאמרתי שתחזירה במוצאי שבת את האבן שקיבלת מן השמיים.

אתה מהעביר במוצאי שבת.

אתה מבין גם קומה עד שהוא צריך להעביר.

זה בשמיים, בדרך כלל שנותנים גם נותנים מעלות.

אבל היא אמרה לו, אתה חייב להעביר.

אמר לה, למה?

אמרה לו, אתה רוצה שיהיה שולחן כמה סאב?

בשולחן חברך מלא.

וכל אחד נבואם, הוא כזו של חברו למעלה.

הלך רבי שמעון והודיע לרבי, עושה שאלת רב.

רבי שמעון בין חברתך עודר לרבי, רבינו הקדוש.

אבל לא הולך ואמור לה,

אם שולחן אתה חסר,

אני אמלא נאום משלי.

הלך ואמר לה.

אמרה לו, לך אמין לי משלי לבצעות עולם.

אמרה לו, רבי,

לכאילו היה דם מחברו לעולם נוכבש,

ולא כל צדיק וצדיק עולם בפני עצמו.

כשנאמר בכהל נצוות כיוונך האדם הן בתוכו עולמו.

עולמי אין פליטה, אלא עולמו.

כיוון ששמע כן,

הלך והזיר.

פעימותינו אמרו.

הנס האחרון היה קשה בראשון.

דהיינו להחזיר עדיין את השמיים,

ויותר קשה מהנס הראשון לקבל מן השמיים.

מן השמיים לא מקבלים מחזיר.

כיוון שפשט ידו להחזירו,

מיד ירד המלאה ומטלה ימינו.

שמעתם,

צדיק עימא רעמם דברי,

אז תבין מי זה האישה שלך.

למה?

שאין מתן סתרה של התורה,

אלא לעולם הבא.

נהבן?

תשחק יום אחרון.

מתי אתה יכול לסחוק וליהנות בפרושת יום אחרון?

דהיינו לעולם הבא.

ונפלא הדבר שהצדקת הזאת ניצחה שני גדולי עולם.

את רבנו הקדוש לגבי איתן נסי ותלמידו בעל ארץ ישמעות בתרבות שלא היה להם מענה לגביה.

כי אין אדם רואה את חברו בעולם הבא וכי כל צדיק וצדיק יש בעולם בפני עצמו.

והביא הראייה לדבריה מזה שכתוב כי הולך האדם לבית עולמו ובזה ניצחה את שניהם.

כמו שאמרו חכמים בסקרונם במלאכה להדיא.

בפירוש.

כיוון ששמע כן, הלך והזיר.

ויש להתבונן,

מה חידשה כאן שלא עמדו על זה רבי

ורבי שמעון בן חלק גדול.

ובאר הגאון רבי ישראל מסרן, צריך לצדק את הרבי זרעי,

שהיא סתרה בזה דברי רבי שאמר,

אם יש מוכנך חסר, אבל לאין ומשני.

ועל זה עמדה ואמרה,

הלא כתוב כי הולך האדם אל בית עולמו,

עולמים אין טיפרן אלא עולמו.

ראינו שכל צדיק צדיק עולמו שיהיה לו בעולם הבא, הוא בונה אותו כאן בעולם הזה.

כי כל עולם הבא של אדם נעשה ממצוות ומעשים טובים שהוא עושה בעולם הזה.

וכי זה אמר רבנו הקדוש,

אמת שאתה קדוש וחסיד גדול מאוד,

ובנית לך עולם גדול ונפלא לעולם הבא.

על ידי התורה והמצוות ומעשיך הטובים, הרבים והעצובים שבעולם.

אבל אתה נשיא מעשיר גדול,

מסחר עסק בתורה מתוך הדחק, אין לך,

כי אין לך דוחק.

אבל בעליל בני שמונה מנחל פטאר,

שהוא לומד מתוך הדחק,

איך אתה אומר שאם נחסר שולחנו בעולם הוא חסר את האנושה שלך?

הלא עוסקה תורה בתוך הדחק, אין לך,

רק לנו,

כי אי אפשר לך עם כל זכויותיך ומרילות לענן אם נחסר.

ובזה ניצחה את רביך הקדוש והפגישו אותך לדרך.

לכן הלכה איזה ילד אחרת יום אחת יום,

ירד המלכה חולקה.

עד כאן תוכניתו רביו של מטריס,

ואיזו המשטרלת ורצלתו.

זאת אומרת,

יש גם איכויות שונות של התורה שאדם אומר.

אדם שלומד מתוך רווח,

ולא כמו מי שלומד בתוך הדוח,

ובכלל לאותו מטריע, ובכלל לאותו דבר.

ואפילו רבנו הקדוש לא יכול למנה את החסר הזה.

זה כבוד האחר, ושטרות אחרים.

וסוגן האחר לגמרי, לגמרי, לגמרי.

ללמוד מתוך הדוח.

והגאון אומר שבשבעים שנה האחרונות לפני,

והגאון שוויון.

אני לא יודע, החברים מיועדים

לזכות התורה שלהם, כשהם לומדים את הכרונים,

היא תביא לכולם.

אבל זה הניסיון,

שאנשים מוכנים למסור את נפשם.

ועל זה אמר המפלגש,

שקר החמל היום יישאר עד אשר נתתליו,

יישאר עד אשר נתתליו,

תורה של מי הוא דבר הרעי של משושה עד חיפה.

לומדים תורה בתוכו,

עשרים-שישה יקרית אחת ולומדים גלעד שמיים.

וזה דור יותר משובח מתורו של משה ומשועה בנוי,

שנספיה.

עומד עליו.

אז לכן,

אדם אין לו לחפש סיבות וחילות איך להתעשר מאז שמזומן הגיע.

אז לאחר משמעון בר יוחאי יצא לבקעה במירון ואמר, הם מלאים דינלי זהב.

אלה מראשית דינלי זהב אמרת לא.

אתם רוצים?

בבקשה.

אבל מהעולם הבא אתם מוכרים.

אתם שומעים?

בקיצור,

הם לא צריכים להיות קנאת סופרים,

אלא קנאת סופרים מהספרים.

מי לומד יותר?

מי מקיים עצות יותר?

אבל אגב, מי שעושה זאת בתוך הדוחת, מעלתון גדולה יותר.

מעלתון גדולה יותר.

ולכן כתוב, כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר.

המשלב מבטיחה שמי שמתנהל בתורה מעוני, פירושו שהעוני לא יעביר אותו על דעתו ולא יישגע אותו.

הוא ימשיך ללמוד, כאילו לא חסר לו כלום,

הוא יתנהל בתורה מעוני.

אז מבטיחה המשנה וגם יתנהל מהעושר.

כי כבר בשמיים לא יפחדו שהוא יעזוב את התורה בגלל שיש לו עושר.

ומי שייבטיח את התורה מעוני ולא עזב את התורה,

גם אם הוא טובל את העושר,

הוא לא יעזוב את התורה.

מהתלמיד הזה?

שפחתי, אשר חזה בנקודשו של אימן שמעון גדולה.

הבנתם?

ולכן צריכים להבין שהתורה מבטיחה שכל המקיים את התורה לעוני סופו קיימן העושר.

והיה בן אדם אחד שחזר בתשובה, סתם אמר בעולם,

ואיך שהוא חזר בתשובה זה הדיון, בשלטת שמיטה הוא היה חקלאי,

ופתאום התברר בו ש... לא, בשלטת השמיטה

לא חרשים ולא זרעים ולא כלום.

זה לא פרנסה.

אז כחודשיים לפני ראש השנה הוא מבין שאפשר להספיק משהו לעשות,

אבל אין כבר יבוא, אין מה לזרוע, זו לא תקופה.

בכל אופן הוא ניסן,

יוצא במשרד החקלאות לשאול אם יש איזה זרעים או משהו,

אבל הוא אמר שיש איזה משהו, אני יודע,

אני לא זוכר בטוח מה זה היה, אבל זה סוג דבר שמתנהל על עובדים כמעט בארץ.

אמרו לו, זה יש בו כמויות.

בצורה של הבנה הוא אומר לזה דקה.

אבל מה יש לעשות?

לא רע השלום, שמרנו את זה.

בסוף השנה היה ראי איזשהו כמויות אדירות, אדירות,

רק להוריד את זה עכשיו על אלטרפסט והפסדים.

גם אין למי לתת בארץ לדבר הזה.

פתאום הוא קיבל טלפון וצלח את האור,

מה יצא בסוף עם הימון שקראדם?

אמרתי לו, יש לי בכלל מדינה שלמה.

אמרו לו, זה מפיז מה שאמרתי.

באירופה הייתה קרעה השמן,

ולא נשאר לי מול,

ומחפשים בכל הארצות החמורות, אם יש משהו.

וכל מה שיש לך הם לוקחים.

בקיצור, הבן אדם התעשב מתה איתה,

התעשב,

קנה לימוזינה חונית ארוכה ארוכה,

וכתב לה על הטלפתות,

שכן השמיטה,

היה נוסע בכל מקום חרש מככה.

ואולי אדם פתע אחר כך בין הראשונים ובין הראשון בארץ מפעל לניילונים.

הוא נאמר לפני כמה שנים, והוא נוסע בשביליון.

24 שעות עם 40 עומדים משמרות ניילונים, כאשר, כאשר, כאשר.

נקוד,

בספר השמיטה.

אבל מי שקיים את התורה מעוני,

סופו אותם על האור שלו, כמו שהוא מפרסם,

שמה שהתורה מפריחה

בעסק לשלוש שנים,

זאת אומרת שהתורה זה תשע תמורה בספי שלוש.

הוא רצה להנציח את זה לעיני כל, שכל אחד שאל אותו מה זה ספר שמיטה כשספר לנו את הסיפור הזה.

זה כזה של ירושלים.

אז אם אנשים חושבים שמישהו נוסע על די.אם פייל,

אז צריכים לבדוק איך הוא צריך להיות.

שמישהו כן, בצורה מאוד,

סופו אותם לא מרושים ובפיצומי ניסן,

ומישהו יודע שרצינו לעסוק ארצות עם אופניים?

נו.

אז צריכים לעבוד לא בסוף הדין.

בטחה בשבילי עקיצה לקנות.

שבת שלום.

יאללה.