הפתח לכל ההצלחות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויכסי ענן את אוהל מועד וכבוד אדוני מלא את המשכן.

צדיקים ירשו ארץ

וישכנו לעד עליה.

והרשעים,

במה ישכנו?

באוויר?

צדיקים ירשו הארץ

והשכנו לעד עליה.

והרשעים במה ישכנו?

באוויר?

אלה הרשעים.

סילקו השכינה מן הארץ,

אבל הצדיקים השכינו את השכינה בארץ.

ומתי שרתה השכינה בארץ?

ביום שהוקם המשכן.

מובא במדרש,

מחטא אדם הראשון עד אברהם אבינו נסתלקה השכינה מן הארץ

עד לרקיע השביעי.

אז בשעה שחטה אדם הראשון

הסתלקה השכינה מן הארץ עד לרקיע השביעי עד זמנו של אברהם אבינו.

עמד אברהם אבינו,

מעלידי מעשיו הטובים,

הוריד אותה את השכינה לרקיע השישי.

וככה יצחק הוריד ויעקב הוריד וככה זה הלך והוריד, עד משה רבנו

שהוריד אותה שוב לארץ.

מתחילה הקדוש ברוך הוא מקבל קורבנות מלמעלה.

כמו שכתוב, וירח השם את ריח הניחוח.

אבל על ידי המשכן

קיבל הקורבנות מלמטה.

כשנאמר יבוא דודי לגנו ויאכל פירים מרדיו.

הלשון וירח

משמע ממקום רחוק.

תעביר את זה בבקשה לשם

ותסגור אותו.

אז אומר,

בירח משמע ממקום רחוק,

שכן דרך הריח להתפשט מרחוק.

אבל במשכן המציא כביכול את שכינתו שם.

הכוונה בזה שקודם עשיית המשכן,

שאז הייתה שכינה רחוקה,

לא היה כל אחד ראוי לגשת אל מלאכת הקודש

אם לא הגיע מקודם למדרגה גדולה והכרה עמוקה,

שאז עבודתו הייתה ראויה לעלות למעלה.

חוץ מגדולי עולם,

לא היה אפשרי לאדם להקריב קורבן שהוא יתקבל לרצון.

למה? כי צריך אדם היה להגיע למדרגה גדולה והכרה עמוקה.

מאז העבודה שלו הייתה ראויה לעלות למעלה. אבל לא היו כאלה, רק גדולי הדורות.

אולם המשכן הביא לכך

שאישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו למטה.

המשכן הביא לכך

שאישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו למטה, והמציא את עצמו לכל אחד ואחד,

אם רק

הכשיר את עצמו כפי יכולתו.

מה עשו לי מקדש ושכנתי מתוכם. אם אתה מקדש את עצמך,

שכנתי מתוכם, בתוך כל אחד ואחד.

אבל בכל זאת אסור לאדם להשלות את עצמו

שהוא יוכל לבוא אל הקודש פנימה בשקו ותרמילו ומלוכלך

במידות רעות ובהנהגות מגונות.

אז אדם צריך לקדש את עצמו, להיות מקדש,

מקודש,

פרוש מהנאות באמלי העולם הזה.

מתוך הפרשיות של מחסי המשכן

ועבודת הקורבנות נרמזו לנו לקחים רבים.

אז יש לנו בעבודת הקורבנות רמזים ולקחים רבים שנלקח אותם משם.

וכל זה למען נדע איך להכין את עצמנו לגדולה הזאת.

בכדי שהלב של האדם יוכשה להיות משכן לשכינה,

צריכים מקודם לטהר את הלב ולזכך אותו מכל שיח ושיג,

כדי שלא ייכנס זר למקדש

בצורה של מחשבות רעות ומידות רעות.

הלב של האדם זה נקרא המקדש.

ועשו לי מקדש,

שכנתי בתוכן. צריך לזכך את הלב שלו,

את המחשבות.

כי מי שנכנס, זר שנכנס למקדש, הוא מתחייב מאיתה.

אז אם הוא מכניס ללב שלו למקדש מחשבות זרות, מידות רעות,

אז זה רע.

זה כמו להכניס זר למקדש.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שהרהורי עבירה

יותר קשים ממעשי עבירה.

כי המחשבה, היא מגיעה לעולמות היותר גבוהים, והמעשים הם בעולם העשייה.

וכמו שהכוהנים נצטוו על מלאכה

בלתי מכובדת

כתרומת הדשן שנחשבת בכל זאת

כאחת מעבודות המקדש.

הכוהנים מצווים על מלאכה שהיא לא מכובדת.

אחרי ששורפים את הקורבנות והכול, נהיה האפר, הדשן, כל מה שיוצא מזה, זה

לא הכי נעים.

והם נצטוו שמה לאסוף את זה ביד.

ככה עלינו להתרחם מכל התנשאות

שלא תפריע אותנו מהעבודה.

כתוב, אל תתהדר לפני מלך,

שכוהן גדול אפילו ביום הכיפורים שלמוש בשמונה בגדים,

וכל העבודות שלו הוא...

מה? בארבע בגדים ביום הכיפורים.

ובכל אופן,

כהן גדול שראוי בשמונה בגדים,

מרים את הדשן

בידיים.

כך עלינו להתרחק מהתנשאות, כי אל תתהדר לפני מלך.

שלא תפריע לו מעבודה.

אפילו אם רגש זה נובע מתוך הרגשת חשיבות משרתו,

אפילו אם רגש זה נובע מתוך הרגשת חשיבות משרתו,

מכיוון שבא לידי גאווה,

זה נחשב לעבוד.

אפילו המשרה מכובדת,

וראוי לכבד אותו, הוא עצמו אסור לו לבוא לידי גאווה, כי זה נחשב לו לעבוד.

וכבר למדנו מה שקרה לכהן הגדול יששכר איש כפר ברכי,

שהיה עושה את העבודה,

שידיו כרוכות בבגד

כדי שלא תתלכלכנה מדם הקורבנות.

נכון. כן.

ונענש שנחתכו ידיו על ידי המלך.

מובא בפסחים נ״ז.

מאף שלפי לשון אחד בתוספות בסוכה ל״ז לא היה שום פסלות בעצם העבודה,

מפני שלא הייתה בכך חציצה.

מכל מקום נענש

משום שנחשבה הנהגה זאת כמכבד עצמו ומזלזל בקודשי שמיים.

אז לכן,

אפילו שיש לך משרה רמה ונכבדה,

שלא תיתפס להתנשאות וגאווה שרוחה,

כי זה ייחשב לעוון.

אז לכן לומדים את זה מאיפה? מעבודות המקדש.

שאפילו כהן גדול צריך להרים את הדשן בידיים.

אל תתהדר לפני מלך.

כמו כן, למדנו מעשיית אהרון

להתרחק מן התרמית

ולהיות פיו וליבו שווים.

מה הטעם?

ציפו את אהרון בזהב

מבית ומחוץ,

כדי שנלמד שמחשבת הלב

צריכה להיות אחידה עם כל מה שמוציאים בפה.

אז החוץ של אהרון זהב והפנים של אהרון זהב.

תוכו כברו.

תוכו כברו.

אז צריך שיהיה פיו וליבו שווים.

החוץ והפנים אותו דבר.

מה שיש לך בלב אתה מדבר בפה,

ואתה מדבר בפה רק מה שיש לך בלב.

ולא כמו הרמאים והנוכלים הצבועים.

עוד לימדה אותנו התורה,

שנתנהג באהבה ואחווה ובשוויון

אחד עם השני.

שערי המשכן נעשה על ידי בצלאל וההוליאב.

בצלאל היה מהמשפחות המיוחסות ביותר של שבט יהודה,

וההוליאב

היה מהשבט הדל והירוד שבשבטים.

שבט דל.

אם נראה לתקן את עצמנו כראוי,

נוכל לגשת בהצלחה

לעבודה הגדולה של השכנת השכינה בתוך ליבנו.

ואף על פי שכבר נחרב המקדש,

בכל זאת

שכינה לא בטלה.

ועל ידי העבודה שבלב, שהיא התפילה בבוקר, בנץ, בזמן,

נוכל להגיע למבוקשנו.

ואיתה בירושלמי, בברכות

ד', ג',

ששמונה עשרה ברכות בתפילה

הן כנגד

שמונה עשרה ציוויים שבעבודת המשכן.

וזה בא ללמד

שמה שירדה שכינה לארץ בהקמת המשכן על ידי שמונה עשרה ציוויים שבעבודת המשכן,

לא השתנה,

אלא שעלינו לדבק על ידי התפילה שיש בו שמונה עשרה ברכות,

במקום עבודת הקורבנות.

והרי כבר אמרו שהעומד בתפילה,

הרי הוא כעומד לפני המלך.

ברכות ל״ג.

ולא נאמר ככה שום מצווה,

שבשעה שעושה את המצווה עומד לפני המלך.

ואמרו עוד, אמר הקדוש ברוך הוא, לא דייך שאתה מקבל פני שכינה בבית הכנסת,

אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות.

אז איך צריך לרוץ

לפגישה עם מלך מלכי המלאכים, הקדוש ברוך הוא?

צריך לבוא בשמחה, בזמן.

ויוצאים מפה, חוץ מהקבלת פני שכינה,

גם טעונים בברכות.

בעולם משוגע. ואם כנים,

כן, כן.

ואם כנים, נהיה בבקשת השלמות.

אין מאמינים, אין מאמינים.

אם היו מאמינים כל כך.

כמה אנשים מפעלים בנצר בכל העולם?

כן.

זה מיעוט שלו מיעוט.

זה עולם משוגע.

וכמה זוכים להתקרב לקדוש ברוך הוא? עוד יותר מיעוט דמות.

ואם כנים, נהיה בבקשת השלמות

בהכנת הלב כראוי וברגש אמיתי,

אז יהיה קיום נצחי למעשינו.

אתה שומע?

אם אדם כנה מאוד בבקשתו את השלמות, הוא רוצה להיות שלם.

כמו שאומר המסינת ישרים,

כשהדרגה הגבוהה ביותר זה בבקשת השלמות.

אם כן, אם נהיה בבקשת השלמות,

בהכנת הלב כראוי

וברגש אמיתי,

יהיה קיום נצחי למעשינו.

יהיה קיום נצחי. כל מה שתעשה, יישאר לנצח.

וכן מצאנו בתנא דבן יהוה רבה.

כה.

זה לשונו.

ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ולא נחרב?

מפני שעשו הכשרים בנדבות ליבם.

השם לא הסכים לקבל ממי שלא נדיב לב.

וקשה לפני הקדוש ברוך הוא להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבות ליבם.

דבר שבא מן הלב

נצחי.

ולעתיד יבוא הקדוש ברוך הוא וישרה בתוכו

כמידה ראשונה.

זאת אומרת,

אם יש לנו כישרון המעשים למען השם יתברך באמת בבקשת השלמות כראוי,

אז המעשים יהיו נצחיים.

פעם שאל אותי הרב שפירא, זכר צדיק ברוך הוא, תגיד לי,

איך זכית?

להחזיר ליהודים בתשובה ככה.

אז אמרתי לו שקיבלתי ברכות

מבבא סאלי, מהרבי מיללו, זכר צדיק ברכה וזה.

אז הוא אמר לי, לא, לא.

זה לא בגלל זה.

אמרתי לו, למה? אבל קיבלתי משני צדיקים.

הוא אמר, לא.

אמרתי לו, אז למה?

הוא אומר, הלב הטוב שלך.

זהו.

אף פעם לא חשבתי על זה.

פסק את פסוקו, וזהו.

פה רואים

שלב טוב שמתכוון לקבל שלמות,

והוא עושה הכל באמת למטרה האמיתית.

יש קיום נצחי למעשים שלו.

מיליון בעלי תשובה זה נצח נצחים.

זה דורות של דורות של דורות עד אחרית הימים.

זה מעשים נצחיים.

זה לא מעשה שהתבטל.

אין ביטול דבר כזה.

זה קיום נצחי.

אפילו כשאדם נפטר ונמצא כבר בעולם האמת,

עדיין משגרים לו למעלה זכויות בלי סוף.

גם כשישן,

זכויות בלי סוף.

כל הלומדים, כולם מקיימים מצוות, כולם נותנים צדקה, הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל.

כל הדורות שיוצאים, הכל

ממשיך

עד נצח נצחים.

מיליון מפעלים, זה היה מפעל, מפעל אחד, עם הרבה עורמי. סביבו מפעל אחד, כאילו,

זה לא רק זה, זה גם אלה שחזרו והשפיעו על אחרים.

הילדים שלהם.

זה לא רק היוצא מהם, גם השפעה על אחרים.

כי זה חייב להשתיע אחד על עצמם.

נורא מאוד שמה שנתקדש המשכן.

מה זה, אלה שהתקלקלו ושמור את זה?

לטקוני שדרתיך ולא לעבותי.

נורא... אלה שכפרו בטובה.

מה? אלה שכפרו בטובה.

נו, הם הפסידו.

הם הפסידו, אנחנו לא הפסדנו.

נורא מאוד.

נורא מאוד.

מה שנתקדש המשכן

בקדושת הגוף

לא הצילו מלחרב.

וכבר נחרבו שני בתי המקדש

שגם הם נתקדשו כמוהו.

ורק

משום נדיבות ליבם של המתעסקים בו נתקיים לנצח.

ומה...

ומזה אנו רואים כמה חשוב לפני הקדוש ברוך הוא הרגשת הלב,

וכמה עלינו להיזהר בו בלב מכל פגם.

וכמו שאמר החכם מכל משמר, נצור ליבך,

כי ממנו תוצאות חיים.

אז הכל נמצא בלב.

ולכן רחמנא ליבא בעי.

איפה הקדוש ברוך הוא בודק?

בלב.

האם הלב נקי מנגיעות?

והאם הכוונה שלו לשם שמיים באמת?

מה שנעשה באמת יש לו קיום, מה שלא, לא.

ואמרנו אתמול בדרשה

בקריית מלאכים,

ששלמה המלך עליו השלום,

אמר הבן המנים, אמר קהלת, הבן המנים אמר הכל הבל,

אמר שלמה המלך,

לפי התרגום של רבי יונתן בן עוזיאל,

שהוא ראה ברוח נבואה שעתידה לחלק מלכות רחבעם בנו עם ירבעם בן נבט,

ושעתיד בית המקדש להחרב,

אז הוא אמר כל מדעבדית

עניו האבא, זאת אומרת שלמה ודוד המלך,

כל אהב לו הכל הבל.

למה? לא נשאל לזה קיום.

ראה ברוח נבואה שעתיד להחרב בית המקדש, אמר הכל הבל.

מה פירוש? אין קיום נצחי.

זאת אומרת אם עתיד להירחב אין קיום נצחי, משמע

שהלב לא היה נקי במאה אחוז.

אז חכמים מסבירים את זה,

איפה הייתה הגלישה

שזה לא היה,

בזה שהוא אמר לקדוש ברוך הוא,

אתה אמרת לא ארבה לו נשים פן יסירות לבבו?

אז הוא אמר אני ארבה ולא אסור.

אז שלושה דברים שהוא חטא קלקלו את הכל.

אז בלב היה פגימה קלה.

ממילא המעשים לא היו עם

השלמות המתבקשת. והוא גם עשה אותו על ידי הגויים מצור שהביא.

אז ממילא לא היה לזה קיום. אבל פה זה היו צדיקים בגדולי הדור ובצלאל והאוניה ובנדבת לב, והכל היה בשלמות גמורה על פי משה, כאשר ציווה השם, כאשר ציווה השם, כאשר ציווה השם.

התורה העידה שזה היה בדיוק כאשר ציווה השם, לא הייתה סטייה קלה.

אז לכן, כן, נדמה לי שיש איזה שבע עשרה פעם.

שמונה עשרה ציוויים, כנראה נשים אותם.

שבע עשרה, שמונה עשרה.

כן. זה מתקדם פה, כנראה נשים אותם. יכול להיות.

זה המלאכות, כן.

כאשר ציווה השם. בקיצור,

אז זה התורה מעידה, שם לא היה שום פגם,

ולכן זה התקיים.

אבל שמה זה לא היה מאה אחוז בשלמות,

ממילא זה נחרב, לכן הוא קשור ראה את זה ברוח הנבואה, הוא אמר הכל הבלו, על זה הוא אמר הבל הבלים הכל הבלו.

אז צריך לתאר את הלב

מכל סיג,

ועל זה אנחנו אומרים

ותאר לי בינו לעומדך באמת מותר לי בינו לעומדך באמת מותר לי בינו לעומדך

לעומדך באמת,

וטהר ליבנו,

לעומדך באמת.

זאת העבודה, חביבי.

אם אתה עובד במקום הנכון,

ושם אתה משיג את התוצאות,

זה מה שכתוב.

כי ממנו תוצאות חיים.

כל התוצאות בחיים זה תלוי בלב. לכן מכל משמר ניצור ליבך.

לא להכניס בו מחשבות זרות

ומידות רעות.

תטהר את המקום,

תשרה שכינה,

וממילא יהיו לך תוצאות חיים טובים.

אמן, כן יהיה רצון.

כל התורה זה לב, בראשית, ואין לי כל ישראל.

כן.