13 העיקרים - חלק ד' - רבי אברהם יגל ממונציליסי זצ"ל

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת בוסנה בת יבסת

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים

בתוך שאר נפטרי הומו ישראל תנוח בגן עדן

ונזכה לראותה מהרה בתחיית המתים אמן.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש

מנוחתו עדן.

לרפואה שלמה לדודה נעמי בת עווד, מהרה אמן.

אמן.

ואנחנו בשלוש עשרה העיקרים חלק ד'

בהפעם לרבי אברהם יגל ממונציליצי זכר צדיק ברכה.

וזה הוא כותב בתוך ספרו לקח טוב.

נתפס לפני ארבע מאות שמונים שנה

לחנך על נערים בי״ג העיקרים ויסודות האמונה ביראה.

והספר היה נפוץ מאוד בדורות הקודמים.

ובכן הוא פותח העיקר הראשון, היסוד הראשון,

להאמין במציאות האלוה.

עילת העילות ויסוד היסודות.

ושכל הדברים שבמציאות,

התחתון והעליון,

כולם ברואים ממנו

וקיימים בו.

ובחפצו הפשוט, בראם וכוננם

ובחפצו יעדרו.

מה שהוא רוצה יכול לעשות בין רגע, להבות ולהפסיד.

ומציאותו יתברך בהיעדרם,

לא ייגרע ולא ישתנה אם כל הברואים יתאדו

וכל הבריאה תתאדה, בו לא יעשה שום שינוי.

כי מסתפק הוא במציאות עצמו.

רק בגלל שהוא רוצה להיטיב, אז הוא ברא בריאים, כמו שהסברנו, על פי הרמחלה.

ואין לו צורך זולתו.

הוא לא נצרך לשום דבר ולא לזולתו.

והוא אורב את העצומות וחי העולמים.

ולא לבדו ייעטה

האדנות והממשלה.

כי הוא יחיד באמת ומלך הכבוד.

עיקר שני.

אז היסוד השני.

שהאלוה הזה אשר יצר ופעל המציאות כולו מעלה ומטה

הוא אחד ומיוחד ואין כמוהו בשום אחד מהעולמות

ולא חוצה להן

שיהיה אחד באמת

אלא הוא כמו שאנחנו אומרים שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד

אל יחיד ומיוחד

היסוד השלישי

שהאלוה היחיד והמיוחד הזה אינו גוף

ולא יוגדר בגדרי הגוף

וכמו שאמר, כתוב כי לא ראיתם כל תמונה

הרמב״ם קורא מין למי שמדמה לו צורה של גוף של הקדוש ברוך הוא וכו'.

העיקר הרביעי

היסוד הרביעי שהאלוה היחיד הזה שאינו גוף

לא היה שום דבר שקדם מציאותו

והוא ראשון ואחרון לכל הדברים.

ככתוב אני ראשון ואני האחרון

וכמו שפרש אדון הנביאים מעונה אלוהי קדם

היינו המיגון של ישראל אשר יבטחו בו

הוא אלוהי קדם

ואין כמוהו.

באשריך ישראל מכמוך שעליון שמת מעוניך שאתה בוטח

במישהו קדם

ובטוח אתה כי תהיה נושע

עם נושע בה' מגן עזריך.

מי שמאמין בו כמו שאנחנו אומרים עד עתה וגם שנאמר הלאה

הוא בוטח במה שאפשר לפתוח.

היסוד החמישי

שזה האלוה הקדמון הבורא והיחיד לא לבדו יעטה העבודה והגדולה

לא לזולתו

כי כולם ברואים

והוא בורא

וגם אין לבקש משום אחד מברואיו שום בקשה.

רבנו בחייה אומר

בשער הביטחון

שאנשים הולכים

בורות בורות נשברים אשר לא יאכלו המים.

מה, אתם עוזים כי עוד תיעזו מקור מים חיים.

לחצוב להם בורות בורות?

מה זה, נשברים?

מי ממלא את הבורות?

אני.

מה אתה הולך? לך לשיבר, מה אתה הולך לפרס?

תפנה ישר למקור, לסיבת הסיבות.

ולכן אין לבקש משום אחד מברואב שום בקשה, כי אם ממנו,

אשר כל יכול ולא ייבצר מאומה. גם אם אתה פונה למישהו,

תבקש קודם מהשם

שיתרצה, שזה, שפה, ששם.

והזובח או העובד או המבקש משום שר או מלאך או שלטון אשר בשמיים ממעל,

ממעל, באשר בארץ מתחת בדרך אלוקות,

יא חורם,

בלתי לשם לבדו.

אין לאדם שום בקשה לשום גורם שמיימי,

רק לשם לבדו.

היסוד השישי, שהשם יתברך,

למען טובו משפיע שפע נבואתו על איש או אנשים ממין האדם

ועל אותם הראויים לכך

וישרים בעיניו,

כדי להישיר את המין האנושי

בדרך אשר הובא ובמעשה אשר יעשו.

זאת אומרת,

זאת אומרת, טובת האנושות הקדוש ברוך הוא

מנבא

אנשים שהם ראויים אצלו וישרים בעיניו.

ולמה?

כדי שהם יישירו את המין האנושי אליו.

היסוד השביעי, שהאיש משה גדול מאוד בנבואה על כל הנביאים שהיו מן העולם ועד העולם.

לכל שאר הנביאים שהיו לפניו, ואפילו האבות הקדושים,

אשר קמו אחריהם כולם, הם תחתיו במעלה.

הוא היה בחיר אלוהי יעקב,

שניתן על ידו לישראל תורת אמת משיבת נפש.

וישיג מידיעתו יתברך,

מה שלא השיג שום אדם.

היסוד השמיני,

כל התורה כולה, מבראשית עד לעיני...

ישראל כולה כתבע משה מפי הקדוש ברוך הוא

ואין הפרש

בין פסוק אנוכי אדוני אלוהיך של עשרת הדברות

לפסוק ותמנע את הפילגש.

כאילו מה זה חשוב לנו?

זה תורה בדיוק כמו עשרת הדברות.

כולה שווה

ודבר השם ומאמריו הם כל פסוקיה ודבריה.

וכן פירושה המקובל על פה, כל התורש בה על פה,

באופן עשיית מצוותיה,

גם כן הלכה למשה שקיבל מאדוני בסיני.

ומשה אמר לנו,

ונאמן הוא בשליחותו,

משה הרועי הנאמן.

כמו שכתוב, בכל ביתי נאמן הוא.

העיקר התשיעי,

שאין להוסיף או לגרוע בתורת משה כלל

אפילו מילה או אות אחת

שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

בידוע,

כי מתנאי הדבר השלם שלא לקבל לא תוספת ולא גרעון,

אם זה דבר שלם, לא מוסיפים ולא גורם.

והתורה היא שלמה ותמימה, ככתוב, תורת אדוני תמימה

משיבת נפש,

ראשי תיבות תימנית.

ועל כן אינה מקבלת

לא התוספת ולא הגרעון.

העיקר העשירי, שהוא היסוד העשירי.

שהשם יתברך משגיח, יודע מעשה בני אדם,

ואינו מעלים עיניו מהם,

כמו שכתוב, גדול העצה,

אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם.

ונאמר, ומגיד לאדם מסכו,

עתיד הקדוש ברוך הוא לא אומר לכל אדם מה הוא שוחח,

ומה הוא אמר,

ומה הוא דיבר,

ומה הוא חושב.

אפילו שיחתו ודברי פיו יודע, וכל שכן מעשיו.

עיקר אחד עשר.

השם יתברך אינו מקפח שכר כל בריאה,

ונותן שכר לשומרי המצוות,

ועונש לעוברי עבירה,

או בעולם הזה,

או בעולם הבא, או בשניהם, או בזה ובזה.

כפי איכות המצוות והעוונות.

גם גודל השכר, גודל השכר הוא לעולם הבא.

לכן העונש, כי פה אי אפשר להעניש. נגיד, אדם עשה חילולי שבת,

אז הרבוע עשו עשה שנים.

אם הוא עשה שנים, מגיעה לו כל פעם זקנה, אפשר להרוג אותו יותר מפעם אחת, אי אפשר, אבל שמה? וואי וואי, יש זמן, יש זמן, נצח, יש זמן.

ושכר,

הרי ליקה, ליקה אגרה,

אין שכר בעולם, זה אי אפשר להשתלם. על מצווה אחת כל העולם הם יצלמו לך, זה לא תשלום, כי זה רק לפרק זמן קצר.

ומה?

מצווה היא נצחית.

אז אתה צריך לקבל רק בעולם הבא.

העיקר השנים עשר הוא היסוד השנים עשר, שהשם יתברך ישלח משיח צדקו שיגאל את עמו.

ואם יתמהמה, נחכה לו.

במשיח הזה מזרע דוד חותר ישי בית הלחמי,

והאיש הזה במשפט יעמיד ארץ ושפט לאומים רבים.

והיה צדק אזור מותניו.

ויבנה בית המקדש, והוא יבנה אותו.

ועבודתו וקורבנותיו ישבו למקומם, וכהנים לעבודתם, ורביעים לשירם מול זמרם וכו'.

מהעיקר השלוש עשרה

הוא האמונה של זמן הטבוע,

והנודע על השן ודול, לא לזולתו.

יחיו המתים שכבר מתו.

ואין דת,

ולא דבקות בדת יהודית

למי שלא יאמין בזה.

מי שלא מאמין בזה הוא לא דתי,

והוא לא קשור לדת יהודית,

הוא כויפר,

והוא לא יקום גם בתחילת המתים.

כמו שכתוב, הפסוק מיחיד.

יחיו מתיך נבלתי יקומון.

ונאמר, הקיצו ורננו שוכני עפר.

ונאמר, ורבים מישעני אדמת עפר יקיצו.

ויש פרק ל״ז ביחזקאל, חזון העצמות היבשות.

אז זאת אומרת, אלה שלוש עשרה העיקרים בקיצור,

וצריך לשנן אותם,

להבין אותם ולבחון ולבדוק אם אנחנו באמת מונחים בהם במאה אחוז.

עכשיו תשמעו מה כותב המשך חוכמה.

עניין הביטחון

חשה וחסיד עשרה מדרגות.

רבנו בח יהיה משער הביטחון.

באחרונה בעליונה שב...

זה מה שדיברנו בשבת,

שימאס בעולם הזה ובמחמדיו,

ויברח במחשבתו ונפשו וגופו אל השם,

מתנתק

מחללית האם.

אמא נתנה סוכריות, נתנה שוקולדים, נתנה דייסה,

נתנתק מחללית האם.

ויברח במחשבתו, בנפשו וגופו אל השם.

שימו לב, וישתעשע בזכרו בבדידות.

מה זה בבדידות?

ואם יהיה במקהלות,

עכשיו הוא נמצא בציבור,

לא יתאבק אם לרצונו ותטרידהו שמחתו באהבתו

יותר משמחת אנשי העולם.

הוא נמצא במסיבה גדולה, בחתונה, בזה.

מה היה עושה הרב קרימסקי כשהיה מגיע לחתונה?

נגיד הוא צריך להיות, הוא לומד בספר.

כולם אוכלים, בועלים, בולסים, וזה וזה, והוא בספר.

הוא בבדידות עם הקדוש ברוך הוא, לא עוזב אותו, זה כל הזמן.

זאת אומרת, ותטרידהו שמחתו באהבתו.

הוא כל כך שמח שהוא אוהב את השם, והשם אוהב אותו,

יותר משמחת אנשי העולם.

וזה עצם הדבקות.

זה נקרא, ואתם מדבקים באדוני אלוהיכם,

חיים כולכם היו.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל יאמרו

ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כאשר

הרי אני מכוון קצת

לעשות נעדרו על הקדוש ברוך הוא, לעשות נעדרו על תנא הקדוש

שיהיו שפתות עבדות בקבר ביחד.