ספר בני ציון על פרשת כי תצא | הרב אמנון יצחק

בס"ד 26/08/2012 ספר דברים - פרשת כי תצא: ספר בני ציון על פרשת כי תצא

... מכיוון שאנו עוסקים בעניין העולם הזה גם לשם שמים.

מעתה יבואר היטב למה התפלל משה רבנו על יהושע דוקא בשם זה: "יה יושיעך מעצת מרגלים" שכן, היות והטעות של המרגלים היתה שאי אפשר לעבוד את השם כשאדם טורח ועובד בענייני העולם הזה אלא רק במדבר, שירד להם מן  מן השמים ושתו מבארה של מרים, על כן התפלל משה על יהושע "יה יושיעך מעצת מרגלים", דהיינו השם הזה שממנו למדים שאדם צריך לייחד את ענייני עולם הזה יחד עם ענייני עולם הבא, אז השם הזה יושיעך מעצת מרגלים. שלא רצו להיכנס לארץ ישראל שלא יצטרכו לעסוק בענייני עולם הזה.

והנה עניין זה כשצריך אדם להתעסק בעולם הזה בלתי השם לבדו - לומדים מהפסוק כמו שאמרנו: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", וכמו שנפסק בהלכה "שולחן ערוך" רלא' "כל מה שייהנה האדם בעולם הזה לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כמו שכתוב (משלי ג, ו): "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", ואמרו חכמים: "כל מעשיך יהיו לשם שמים". ושאפילו דברים של רשות כגון: אכילה, שתיה, הליכה, ישיבה, קימה, שיחה, כל צורכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך, ואפילו היה צמא ורעב  - יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו כדי לעבוד את בוראו, זה הלכה "בשולחן ערוך" ככה צריך להתנהג.

לכן אומר הרב פנחס פרידמן: "בוא וראה, תשמעו דבר מדהים: גימטריה של יהושע זה: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", בדיוק! כשהוסיף לו משה את היו"ד להושע - זה בשביל לכוון "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", שזה הרמז של שם השם י-ה לעבוד את השם בְּכָל דְּרָכֶיךָ גם בעניינים הגשמיים. יהושע זה: 391 בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ 391, על כן הוסיף משה רבינו את האות יו"ד להושע בין נון וקרא לו יהושע, לרמוז בשמו החדש לגימטרייה זו "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", שצריך לעסוק בעניין העולם הזה בלתי להשם לבדו, וממלא לא יפול בעצת המרגלים שטעו וחשבו שצריך לפרוש מענייני העולם הזה.

על פי האמור, יפתח לנו פתח להבין את דברי האר"י זכרונו לחיי העולם הבא, שכתב בליקוטי תורה בפרשת "שלח לך": "אם תדקדק תמצא כי ראשי תיבות "אשר שלח משה ל'תור א'ת ה'ארץ" -  "לאה", כי רצה לשלוח אותו בסוד "לאה" עלמא עילאה, לעולם העליון שהוא רחמים, והם לא רצו, רק בסוד הדין שהיא "רחל" מלכות, לכן כתוב "ויעלו עד ר'חוב ל'בוא ח'מת" ראשי תיבות רחל.

ויש גם דברי האר"י זכרונו לחיי העולם הבא עניינים המכוונים העומדים ברומו של עולם!

מכל מקום ניתן לבאר עניין זה גם לפי השגתנו: על פי מה שמביא הרב הקדוש מהאר"י מרוז'ין זכותו יגן עלינו בספר "עירין קדישין", על פי הזוהר הקדוש: שרחל זה בבחינת: "עלמא דאדגליא", עולם הגלוי, ולאה זה בבחינת: "עלמא דאתכסיא", העולם המכוסה", וכפי דברי הזוהר הקדוש מתורגם בלשון הקודש: "אבל סוד הדבר שרחל ולאה שני עולמות הן, אחד עולם מכוסה ואחד עולם גלוי על כן לאה נקברה ונסתרה בפנים המערה, ורחל עומדת בפרשת דרכים בגלוי, והכל כפי שהוא למעלה בשמים", ככה אומר הזוהר הקדוש, "ומשום כך לא הכניסו אותה במערה".

יעקב אבינו לא הכניס את רחל למערה, ולא הכניס אותה לעיר, מפני שהיה יודע שמקומה הוא בגלוי, הוא ידע את סוד רחל שהיא העולם הגלוי, היא צריכה להישאר בחוץ ולא להיכנס למערה ולאה יסוד עולם המכוסה לכן הוא קבר אותה בתוך המערה, לכן היא נקברה בתוך המערה.

נמצאנו למדים מתוך הזוהר הקדוש:

שימו לב!

כי לאה שעמדה בחייה בפרשת דרכים, ובכתה שלא תיפול בחלקו של עשיו, לכן אחר פטירתה נקברה במערה בפנים, בבחינת "עולם המכוסה", ואילו רחל אמנו שלא בכתה בחייה בפרשת דרכים - לאחר פטירתה נקברה בפרשת דרכים, בבחינת "עולם הגלוי". כדי שהיא תבכה  על בניה, כמו שכתוב: " קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ".

מוסיף הזוהר הקדוש ואומר:

כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ועיני לאה רכות", מדוע רכות?

כי בכל יום יצאה לפרשת דרכים ושאלה על עשו, והיו אומרים לה מעשיו של אותו רשע, והיא יראה ליפול לתוך גורלו, והיתה בוכה כל יום על שנתרככו עיניה,

אמר הקב"ה: "את בכית בפרשת דרכים שלא תהיי בגורלו של אותו רשע עשו, חייך אחותך רחל תעמוד על פרשת דרכים, ותבכה על גלות ישראל, ואת תעמדי בפנים ולא תבכי עליהם!".

יש לומר שדברי הזוהר הקדוש הם על פי מה ששנינו בגמרא,

הגמרא בבא בתרא קכג': "ועיני לאה רכות" מאי רכות? שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן",

שני בנים יש לרבקה זה עשו ויעקב, שתי בנות יש ללבן זה לאה ורחל, גדולה לגדול זה לאה לעשו, וקטנה לקטן זה רחל יעקב, אז היא נפלה בחלקו של עשו,

היתה יושבת בפרשת דרכים שואלת: "גדול מה מעשיו?"

-       "איש רע ומלסטם הבריות!", כך היו אומרים לה,

"קטן מה מעשיו?"

-      "איש תם יושב אוהלים!",

והיתה בוכה עד שנפלו ריסי עיניה.

מבואר שהיתה עומדת על פרשת דרכים לברר מה מעשיו של הגדול, שכן ידעה שהיא מיועדת להיות אשתו, כששמעה שמעשיו מקוקלים - בכתה מרוב צער עד שנשרו ריסי עניה.

על כן מגלה לנו הזוהר הקדוש: כאשר ראה הקב"ה כל בכי של לאה,

אמר: "בזכות שעמדת בפרשת דרכים, ובכית שלא תהיי בגורלו של עשיו, הנה אחר פטירתך מן העולם לא תקברי בפרשת דרכים, אלא בפנים בתוך "מערת המכפלה" ואילו רחל שלא עמדה בפרשת דרכים לבכות על מר גורלה שהרי היא ידעה שהיא נופלת בחלקו של יעקב - לכן לאחר פטירתה תקבר בפרשת דרכים ותבכה על גלות ישראל".

וזה מה שהתנצל יעקב אבינו לפני יוסף טרם פטירתו על שקבר את אמו של יוסף בפרשת דרכים כשאמר לו בבראשית מח' ז': "ואני בבואי מפדן, מתה עלי רחל מארץ כנען בדרך, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם".

פירש רש"י שאמר ליוסף בנו "ואקברה שם": "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, ידעתי שיש בלבך עלי, למה? הוא קבר את אמא שלו ככה בדרך,

אבל דע לך: שעל פי הדיבור קברתיה שם, על פי השם, הדיבור זה הנבואה -השם, השם אמר לו כך. שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה. שהגלה אותם מבזורדאן והיו עוברים דרך שם ויצאת רחל ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר בירמיה לא': " קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם"

והקב"ה משיבה: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם השם וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם השם וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

על פי האמור יאיר לנו עתה להבין על פי הסוד את הכתוב בפרשה: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר" היינו להפוך אותו בכרו, אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר, כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם", בכור מקבל פִּי שְׁנַיִם מהירושה, מהנחלה.

ופרש הגאון הקדוש רבי ברוך ממזיבוז' זכותו יגן עלינו אמן בספרו הקדוש "בוצינא דנהורא", ואמר: "יש שתי דרכים בעבודת השם, האחת אהובה, והאחת שנואה;

האחת אהובה: יש שעובד את הקב"ה בתורה בתפילה במצוות במעשים טובים בלבד, עבודה זו אהובה בעיני הבריות. פשששש. איזה צדיק איזה זה... כשרואים את הצדיק עובד את השם בתורה ובתפילה - זה מוצא חן בעיני כל הבריות.

יש אחת השנואה: יש מי שעובד את השם בענייני גשמיות, אוכל ושותה ומייחד הכל לשם שמים, ולא רואים שהוא מייחד הכל לשם שמים כשהוא אוכל ושותה, אומרים שהוא "בלוע" גרגרן, אבל הוא עובד את השם באכילה ובשתיה בחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", עבודה זו שנואה בעיני הבריות, מכיוון שרואים צדיק שעוסק בגשמיות באכילה ושתיה, הם אינם מבינים שיש בזה עבודת השם.

וממשיך ואומר: "וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה", נולדים מעשים טובים משתי העבודות הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה, אולם צריך לדעת שלֹא יוּכַל לְבַכֵּר, להעדיף, אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה, בחושבו שיותר טוב לעבוד את השם רק בענייני תורה ותפילה, כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, שכן הצדיק העובד את השם על ידי התעסקות בצורכי הגשמיות - נחשב בעיני השם יתברך פִּי שְׁנַיִם מעבודת הצדיק העובד את השם רק בתורה ובתפילה.

בגלל ש"ביה השם צור עולמים", הוא ברא את העולם שיעבדו את השם גם בגשמיות, ש"בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" זה העבודה של העולם, הוא לא ברא מלאכים הוא ברא בני אדם, והוא רוצה שיעלו גם הגשמיות לרוחניות, ושהאוכל והכול יהיה רק למען השם יתברך.

וזה מה שאומר הרבי מז'ביבוז': "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים" - זה יעקב אבינו שהיו לו שתי נשים, רחל ולאה, "הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" העבודה של רחל שהיתה בגלוי, המצוות ומעשים טובים, היתה אהובה בעיני יעקב, כמו שכתוב: "ויאהב גם את רחל מלאה", ואילו עבודתה של לאה בענייני הגשמיות, היתה שנואה בעיני יעקב אבינו, כמו שכתוב: "וירא השם כי שנואה לאה", וזאת כיוון שיעקב חשב שבבית לבן לא ראוי לעבוד בבחינה הזאת הגשמית,

אולם כאמור בעיני השם יתברך, חשובה עבודת השנואה פי שניים יותר מעבודת האהובה!

מה הראיה לכך?

נעשה חשבון השבטים שנולדו לרחל האהובה ולשפחתה בלהה מיעקב נמצא שנולדו להם ארבעה בנים. ואילו ללאה השנואה, ביחד עם שפחת זלפה, נולדו שמונה בנים, בדיוק פִּי שְׁנַיִם ממספר הבנים שנולדו לרחל ולשפחתה, זה מה שאומר הכתוב: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם".

על פי זה יתבאר היטב דברי מהאר"י זכרונו לחיי העולם הבא: כשמשה רבינו שלח את המרגלים "לתור את הארץ" ראשי תיבות לאה, דהיינו משה רבינו רצה ללמד את המרגלים דעת, שבארץ ישראל צריך לעבוד את השם בבחינת לאה, שהיא עבודת השם גם בענייני העולם הזה הגשמי,

אבל המרגלים כאמור טעו, וחשבו שאי אפשר לעבוד את השם בענייני העולם הזה אלא רק בתורה ומצוות, כמו במדבר, ולכן לא הלכו בבחינת לאה, כי אם בבחינת רחל, לכן כתוב: "ויעלו עד רחוב לבוא חמת" רחל, שעבודתם בקודש היתה רק לעבוד את השם רק בענייני תורה ומצוות, ולכן הם טעו ונכשלו והכשילו.

ומשה התפלל על יהושע: "י"ה יושיעך מעצת מרגלים" ולכן רמז בשמו את שם השם בי' ו-ה' שבו נבראו העולם הזה ועולם הבא, כי צריך לייחד את שתי העולמות ביחד בעבודת השם יתברך.

עכשיו מובן כל העניין למה משה הוסיף ליהושע? אמרנו שיהושע גימטרייה - "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ", וזה פסק הלכה "בשולחן ערוך" סימן רלא' שככה צריך לעבוד את השם.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.