יצחק אבינו מלמד זכות [שיעור מתוקן]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

יוסף אסף בן איריס יזכה להצלחה במשפט

ללא עונש

וזבו גגון מהרה.

יצחק אבינו מלמד זכות.

הגמרא בשבת פט

אומרת על הפסוק בספר ישעיה סג' טוז

כי אתה אבינו

כי אברהם לא ידענו

וישראל לא יכירנו

לא יכירנו

אתה אדוני אבינו גואלנו מעולם שמיך.

לעתיד לבוא

יאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם

בניך חטאו לי.

אמר לפניו ריבונו של עולם ימחו על קדושת שמיך.

אמר, אמר לי אל יעקב

דאבי לצער גידול בנים.

אפשר דבעי רחמי עליהו.

אמר לבניך חטאו.

אמר לפניו ריבונו של עולם ימחו על קדושת שמיך.

אמר, לא בשווה טעמה ולא בדרדקי עצה.

כשהקדוש ברוך הוא מודיע לאבות,

כשהבנים חטאו,

הוא מחפש שהם יבקשו רחמים,

שיעשו משהו בשביל שהוא לא יגזור עליהם דברים לא טובים.

מה אומר אברהם? אם מחו על קדושת שמיך.

גם יעקב אבינו, שהיה לו צער גידול בנים,

לא מבקש רחמים.

אומר לו אותו דבר, אם מחו על קדושת שמיך.

אומר, לא בזקנים,

טעם, ולא בצעירים, כאילו יעקב זה הצעיר, אברהם זה המבוגר.

אלה הראשונים שהיו באים בחשבון.

חסד ותימש.

אמר לו ליצחק, מידת הדין,

בניך חטאו לי.

אמר לפניו ריבונו של עולי, בני הם ולא בניך?

בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי.

ועכשיו אתה אומר לי בני ולא בניך?

ועוד

כמה חטאו?

כמה שנותיו של אדם?

שבעים שנה.

דל עשרים שנין דלא ענשת עליהו,

פשעו לו חמשין.

תוריד את העשרים שנה שאתה לא מעניש עליהם עד גיל עשרים,

נשאר חמישים.

דל עשרים וחמישה דלי לבתה,

פשעו להם עשרים וחמישה, תוריד עשרים וחמש שנים של הלילות,

נשאר עשרים וחמש שנה.

דל תרטס ראו ופלגה,

דצלויה ומכל

ודבטח שאה.

פשעו לו תרטס ראו ופלגה.

אם אתה סובל את כולם מוטה ומלא, פלגה עליי ופלגה עליך.

ואם תמצא לומר כולם עליי,

אכא ריבית נפשיי כמה.

עושה לו חשבון,

מוריד לו עוד,

מוריד לו זה,

חצי-חצי וזה פה ושם.

בקיצור,

אומר לו אם אתה תפיל את התיק עליי, אז אני כבר מסרתי את הנפש לפניך.

ואתה אבינו,

אמר להם יצחק,

עד שאתם מקלצים לי,

קלצו לקדוש ברוך הוא.

ומחווה לו יצחק, הקדוש ברוך הוא בעיני הוא.

מיד נשאו עיניהם למרום ואמרו,

אתה אדוני אבינו גואלנו מעולם שמך.

זאת אומרת, בהתחלה הם אמרו כי אתה אבינו ליצחק.

כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו.

ובסוף אמרו אתה אדוני אבינו גואלנו מעולם שמך.

איך ייתכן שאברהם אבינו ויעקב אבינו לא אמרו

שום מילה טובה עלינו?

אנחנו הרי הבנים שלהם,

הם האבות שלנו.

איך ייתכן כשאומרים לאבא שהבן שלו חטא,

הוא לא מנסה ללמד עליו זכות.

הוא אומר, יימחה

על קידוש שמיך.

הבן איש חי ועוד אחרים

מבהרים שהם כן לימדו זכות,

רק הם אמרו את זה ברמז.

ריבונו של עולם, אתה צודק,

בני ישראל חטאו, אבל אתה הרי יודע את האמת.

כי ברגע המבחן,

כשהם יימחו

זה יהיה על קידושת שמיך.

ברגע האמת,

גם יהודי שהידרדר לשפל המדרגה,

מתעורר למות על קידוש השם.

מייזליש, זכר צדיק וברכה.

היה רם בעיר וייצן בהונגריה.

משם לקחו אותו הגרמנים לאושוויץ.

ומשם לברגן בלזן.

ובנישא נישאים ניצל,

והיה רב בשיקגו.

יש לו ספר, שו״ת מקדשי השם.

שם הוא כותב שלא היה יהודי אחד באושוויץ שמת בלי לומר שמע ישראל.

מספר על קבוצת יהודים

שהובלו לתאי הגזים

וידעו לאן הם מולחים.

באחד מהם הוא אומר, הכרתי, חילוני גמור.

צעק לעברי, רבי,

חייתי כמו גוי,

אבל אני הולך למות כמו יהודי.

וזעק בכל כוחו,

שמע ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

אז הבנתי את החיבור בין סוף התורה לתחילתה.

איך מסתיימת התורה לעיני כל ישראל,

ואיך מתחילה בראשית.

כל ישראל יש להם ברית אש, בראשית זה אותיות ברית אש עם הקדוש ברוך הוא.

גם אם כל החיים

לא רואה היהודי את הברית הזאת כל כך,

ברגע האמת

מתגלה במלוא יופיינו.

ריבונו של עולם, אתה יודע,

גם אם בניך חטאו, כשהם ימחו,

זה יהיה על קדושת שמך.

וזה לימוד זכות גדול על עם ישראל.

אז האבות, אברהם ויעקב, ברמז,

אמרו לימוד זכות.

שניצל

מן האש,

כשהנאצים נכנסו לעיר,

הכניסו את כל היהודים לבית כנסת,

נעלו את הדלתות

ביום הכיפורים.

כולם חששו,

היו בטוחים שישפכו נפט ויציתו אותם עם הבית כנסת.

פתאום נפתחה דלת,

הכניסו את ראש המאפיה בעיר,

שהיה יהודי.

הוציאו ספר תורה מההיכל,

תלשו מעליו את הפרוכת,

גלגלו אותו במדרגות שהובילו מארון הקודש לרצפת בית הכנסת,

ואז קראו למאפיונר הזה ואמרו לו, תעשה צרכים על ספר תורה.

לא הסכים.

נתנו לו מכות רצח.

הוא היה אדם אלים,

לא נשבר מהמכות,

ועומד בסירובו.

לא מוכן לבזות את הספר תורה.

הרגו אותו במכות.

ספר התורה התמלא בדמו,

וכשהיו בטוחים שכולם ראו את המחזה,

שחררו את כולם הביתה.

ימחו

על קידוש שמך.

עדות מאישה,

מהעיר מזריץ',

העידה על עצמה

שהייתה בקבוצה של נשים יהודיות

שהיו מנקות את המשרדים של הנאצים.

ראש העיר מזריץ'

היה יהודי מומר שהתחתן עם גויה ושנא יהודים.

כשהלך ברחוב

ראה יהודי בא מולו, עובר מדרכה.

האישה העידה

בשעה שהיא עסקה בניקיון המשרדים,

שמעה זעקות מחרידות.

הבחינה בראש הגסטפו מכה את ראש העיר

וצועק לעברו, אתה יהודי.

וראש העיר אומר לו, לא.

הוא מכה בו ואומר לו, אתה יהודי.

הוא אומר לו, לא.

זה חוזר.

ראש הגסטפו הביא חבית,

שפך לתוכה נפט,

הצית בה אש,

הוציא ספר תורה מארון הקודש,

נתן לידיים של ראש העיר, אמר לו, זרוק את זה לאש.

לא!

זרוק!

לא!

אתה יהודי?

כן!

ותודה רבה שהזכרת לי את זה.

ראש הגסטפו השליך אותו לתוך החבית,

והוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אלוקינו.

ברגע האמת,

ברגע האחרון,

כשעומדת לפני יהודי בחירה אחרונה,

האם לנשק את הצלב

או למות על קידוש השם, הוא יבחר למות על קידוש השם.

זה ימחו על קידוש שמך.

זה הלימוד זכות שלימדו אברהם ויעקב ברמז על ישראל.

אבל מאחר וזה היה ברמז,

פנה הקדוש ברוך הוא ליצחק אבינו ללמד זכות מפורשת.

עכשיו צריך להבין,

אברהם הוא חסד,

יעקב הוא תפארת תורה.

איך הם לא מלמדים זכות על ישראל בצורה מפורשת?

ורק יצחק,

שהוא דין,

מלמד זכות.

יש לזה הסברים.

הסבר ראשון,

רבי זלמן סורוצקין, זכר צדיק וברכה.

יצחק אבינו היה עיוור עד סוף ימיו.

ויהי כי זקן יצחק ותיכן העיניו.

מריאות.

מדוע?

כותב רשי,

כשנעקד על גבי המזבח

והיה אביו רוצה לשחטו,

באותה שעה נפתחו השמיים

וראו מלאכי השרת

והיו בוכים

וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו,

לפיכך קהו עיניו.

קשה.

המלאכים בוכים מזמן העקדה.

מי אלה המלאכים?

מלאכי חבלה? מלאכי רחמים?

מלאכי רחמים.

אז למה בוכים לתוך העיניים שלו?

מה, אתם רוצים להזיק לו את העיניים? תלכו קצת הצידה ותבכו.

מלאכי השרת בחו דווקא לתוך העיניים שיהיה עיוור.

וזאת למה?

כי בעתיד הוא יוכל ללמד

זכות על עם ישראל.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לו, בניך חטאו,

איך הוא ילמד זכות

כשהוא עיוור?

כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם, בניך חטאו,

לא יהיה לו פתחון פה.

הוא לא יכול לומר תוותר להם.

הוא לא יכול לומר להם תוותר להם.

למה?

כי הוא בעצמו זרג את ישמעאל.

הבן שלו היה חוטא.

הוא ויתר לו?

הוא זרק אותו.

אז איך הוא יכול להגיד לקדוש ברוך הוא תוותר להם?

כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב, בניך חטאו,

גם לא היה לו פתחון פה.

הוא לא יכול לומר תוותר להם.

הוא בעצמו זרק,

זרק

את שמעון בן לוי.

אמר להם כלי חמס מכירותיהם,

בסודם אל תבוא נפשי,

בקהלם אל תאחד כמודי,

אכל לקם ביעקב ואפיצם בישראל.

אז איך הוא יכול להגיד תוותר?

יצחק היחידי יכול ללמד זכות.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לו בניך חטאו,

יכול להשיב לו בפה מלא ריבונו שלו.

של עולם,

אתה לא צריך לספר לי מה זה, אני יודע כמה זה כואב.

הרגשתי את זה על הבשר שלי, היה לי עשיו בבית,

אבל האם אני זרקתי אותו פעם אחת מהבית?

תמיד ידעתי להסתדר איתו.

התגלגלנו פה ושם, החלפנו לו ישיבות וזה.

יצחק היחיד

שיכול ללמד זכות ולומר, ריבונו של עולם, בוא נסדר את העניין, חצי עליי, חצי עליך.

עכשיו נבין

למה בחו המלאכים לעיניים שלו.

למה באמת הוא לא זרק את עציו מהבית כמו אברהם,

את ישמעאל?

מה, היה לו יותר סבלנות

מאברהם אבינו?

התשובה, אברהם ראה את ישמעאל,

מצחק.

יצחק היה עיוול, לא ראה מה עושה עשיו,

הוא רק שמע אותו.

ולא ראיה, ראייה כשמיעה.

כשרואים בעיניים זה הרבה יותר קשה.

וגם היה מתעתע בו,

איש צי ייצד אותו בפיו וכולי.

אז המלאכים בחו כדי שיצחק יהיה עיוור ולא יראה את עשיו,

וכך התאפשר להשאיר אותו בבית לא לזרוק, כדי ללמד זכות

על עם ישראל.

זה אומר

רבי זלמן סורוצקי,

זכר צדיק וברכה.

לא ראינו.

הסבר שני,

אומר רבי קלוני מוס קלמן שפירא,

היה אחד מגדולי המחנכים בדור לפני השואה.

המצב

הרוחני בפולניה נורא ואיום.

50% נשירה בקרב בני הנוער.

פתח ישיבות.

פעל לחנך ולהציל צעירים.

וחיבר את הספר,

חובת התלמידים.

חובה,

מה שכולם יקראו, המבוגרים, לא התלמידים.

בגטו ורשה הוא ערך 90

כדי לומר דרשות,

וכל הדרשות התקבצו לספר אש קודש.

הוא כותב

בספרו בשנת תשע.

מאז ומעולם הרגו יהודים בכל מקום,

בתימן, בתוניס, במרוקו, באלג'יריה, ברוסיה, בספרד, בגרמניה, בשוויץ, בצרפת ובכל מקום שיהודים.

אבל תמיד יהודי ידע למה הוא מת.

אמרו לו, תנשק את הצלב, ולא, נהרוג אותך.

לא רצה לנשק והרגו אותו.

מת על קידוש השם,

מת על ייחוד השם.

בשנים האחרונות,

ממש לא יאומן,

אנשים מתים סתם,

לא יודעים בכלל בשביל מה.

לא שואלים אותו כלום ולא מציעים לו כלום, סתם יורים בו.

שוחטים אותו.

מה, אנחנו בהמות?

מה היה בעקדת יצחק?

הכול.

חוץ משחיטה.

היה זריזות של אברהם לקום בבוקר מוקדם, לקיים את הציווי.

הייתה הליכה של שלושה ימים מתוך הסכמה ושמחה של אברהם ויצחק, וילכו שניהם יחדיו.

הייתה שם בקשה מופלאה של יצחק. אבא,

תעקוד אותי היטב, שלא אזוז ויפסל לזבח.

אברהם לוקח את המאכלת, מניח על צוואר יצחק.

הכל היה,

חוץ משחיטה.

מגיע הדור האחרון

ומשלים את העקדה. שוחטים אותנו, רחמנא ליצלן, בלי שום דבר אחר, בלי שום סיבה, בלי שאלות,

בלי הצעות, בכלום.

שחיטה נטו, כמו

ב-7 באוקטובר, רחמנא ליצלן.

יצחק אבינו התחיל את העקדה,

לכן הוא היה יכול ללמד זכות על ישראל

ולומר לקדוש ברוך הוא, תרחם על ישראל,

כי כל הנהרגים האלה והנשחטים משלימים במיטה שלהם את העקדה שלי.

זה לימוד זכות

שאין כדוגמתו.

אי רצון שלא יהיה עוד.

מן הדברים האלה,

בזה יסתיים העניין,

ועם ישראל יעלו במעלות התורה אחרי ההבנה.

של מה שקרה למרות כל הקפלניסטים רחמנא ליצלן

שהם

הולכים הפוך על הפוך,

מסייעים לחמאס

ורוצים

בשלטון זר אפילו, בעיקר לא שלטון של ימין.

אותנו לא מעניין, ימין ושמאל רק חול וחול.

אבל שנאה כזאת,

שנאה כזאת,

אפילו אם תגידו שביבי הוא

מה שאתם רוצים,

לא הכל מוצדק, אבל נגיד.

אבל כשאומרים לכם,

האמריקאים,

שרק בזכותו

שהוא הסכים

וגרם

שישוחררו כל זה, כשאתם אמרתם שהוא לא ישחרר,

הוא לא רוצה לשחרר, הוא מפקיר בכוונה וכל הקשקושים שלכם,

בסוף הוא מצליח

להביא לעסקה כזאת שכולם משתחררים ואתם עושים לו בוז?

אין בזויים יותר מכם.

האנשים הכי בזויים עלי אדמות.

אפילו הערבים מבסוטים שיש את העסקה הזאת, הערבים, כל מדינות ערב.

מבסוטים שסוף-סוף זה נגמר,

והם לא.

אז מה יהיה עכשיו?

אין כיכר החטופים, כולם חוזרים.

הכיכר תמשיך לעבוד.

הם לא יפסיקו,

כי החטופים זה היה איך התמצא בשביל להפיל לאותו בית הימין.

זה לא בשביל שבאמת הם דאגו לחטופים,

הם גרמו נזק.

החטופים נשארו שנתיים,

בזכותם.

השם יצילנו.

אנשים רעים,

רעים מאוד.

אבל יושב בשמיים ישחק,

השם ילעג לעמו,

ואתם תראו מה יעלה בגורלן בסוף.

רבי חנניהו ברגשי אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל לפי כוח,

הרבו לנו תורו ומסור שנה,

אמרו לנו וסלמם על ספגו,

יגדיל תורו ויאדיר.

הרי אני מכוון גם עם סוף חכמים.