כולם שווים בערבות

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת

בלהה בת אמילי

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים,

אמן.

הילה דורית בת מלכה

תזכה לזיווג הגון עוד השנה,

ותיכנס תחת החופה בבריאות, פרנסה, שפע,

וייקרעו שטרי החובות,

תזכה לחזרה בתשובה שלמה,

כל ילדיה יגדלו לתורה בבריאות,

הצלחה בלימודים,

ובכל אשר יפנו ישכילו לעבודת השם,

אמן.

משפחת כבל,

יזכו כולם לחזור בתשובה שלמה לאהבת השם,

יראת שמיים טהורה,

בחן ובחסד.

ויעשו

לקדוש ברוך הוא,

ולאמם נחת רוח גדולה בעולם הזה ובעולם הבא במהרה, אמן.

רפואה שלמה,

בריאות איתנה,

אריכות ימים,

ליקטרינה בת לובה.

השם יעתיק את המחלה לאסד, נשיא סוריה, במהרה, אמן.

מיכאל בן שושנה,

כהכרת הטוב לבורא על רפואתו,

יזכה לתשובה שלמה מתוך בריאות, שמחה וכל מיני דמייטב,

במהרה בימינו, אמן.

בת יא בת אהובה,

השם יתברך, יקים אותה ממיטת חוליה,

תקום על רגליה בבריאות הנפש והגוף מהרה,

אמן.

לאה בת אלונה,

בסיעתה דשמיא תזכה להזקין בארץ הקודש עם בעלה,

שלום בית, שמחה, זריזות בעבודת השם,

נחת מהילדים,

ישועות ונחמות בכל העניינים,

בנים צדיקים,

פרנסה ברווח,

חזרה בתשובה באמונה,

בהגשמת התפילות לטובה, אמן.

כולם שווים בערבות.

אתם ניצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם,

ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם,

כל איש ישראל,

מחוטב עציך עד שוהם מימיך.

בפרשת ניצבים

נחרטה ברית ערבות

של כל ישראל.

כל ישראל ערבים זה לזה.

ובה כתוב להשמיע אותנו

שהערבות שווה לכולם.

אתם ניצבים היום כולכם,

מזקני העם וצדיקיו

עד פשוטי העם,

חוטבי עצים ושואבי מים.

שאלה,

איך אפשר להציב את כולם בשורה אחת?

איך משווים בין צדיקי הדור

לבין פשוטי העם?

איך ייתכן

שגדול הדור וחוטב המים באותה דרגה של ערבות

על מעשיהם של אחרים?

הרי גדולי ישראל מלאים מזן אל זן בתורה ומצוות.

ומה יש לאותו חוטב עצים?

מצווה פה, מצווה שם.

איך

ניישב את העניין?

רבי ישראל זיכרמן

כיהן בעבר כרב בית החולים מעייני ישועה בבני ברק.

שם יש ועד הלכה מורכב מרבנים, פוסקי הלכה מפורסמים,

ובאותם ימים

עמד בראש הוועד רבי שמואל הלוי ווזנר,

זכר צדיק לברכה,

שהחזון איש העיד עליו שהוא הפויסק של בני ברק.

פששששש.

יום אחד הגיע הרב ווזנר לביקור במעייני הישועה,

והרב ליווה אותו בביקור.

תוך כדי הילוך,

סיפר לו הרב זיכרמן, לרב ווזנר,

שבבית החולים מאושפס חולה,

סובל מניוון שרירים קשה.

כל גופו משותק.

אינו יכול להניד אבר מגופו.

החולה פנה אל הרב זיכרמן בשאלה,

האם במצבי הקשה יש מקום לברך ברכת שעשה לי כל צרכיי?

והרב ניצל את הביקור של הרב ווזנר והפנה לו את השאלה.

אמר לו הרב, אני רוצה לבקר את החולה.

נכנסו,

החולה זיהה את הרב,

וחייך.

חייך.

שאל אותו הרב ווזנר, מדוע אתה מחייך?

והשיב לו, זכות גדולה לי שהרב מבקר אותי.

וכשהרב נכנס לחדר, עליי לכבד אותו.

משום והדרת פני זקן.

איך מכבדים? צריך לקום.

וכיוון

שהוא משותק בכל הגוף,

הדרך היחידה לכבד את הרב זה על ידי חיוך.

והחיוך מבטא קורת רוח מבו.

ושאל את השאלה, האם במצבו המוגבל הוא צריך לברך?

שעשה לי כל צרכיי.

אמר לו הרב ווזנר, אתה מחזיר אותי עשרות שנים לאחור.

הייתי תלמיד ישיבת חכמי לובלין.

הרבה שלי היה רבי מאיר שפירא מלובלין,

זכר צדיק לברכה.

והיה בישיבה תלמיד שהיה משותק בכל גופו.

ופעם נכנס רבי מאיר שפירא לחדרו,

ובתגובה חייך לו התלמיד לרב.

שאל אותו, למה אתה מחייך?

אמר לו, ככה אני מכבד את הרב.

ושאל אותה שאלה,

האם אני יכול לברך שעשה לי כל צרכיי?

השיב לו רבי מאיר, אם אתה יכול לחייך,

אין לך שעשה לי כל צרכיי גדול בזה.

הכוונה הייתה לומר,

אם כל מה שאתה יכול לעשות כדי לכבד את הרב זה לחייך,

אז החיוך הזה זה שעשה לי כל צרכיי שלך.

לפי זה ניתן לבאר מהי הערבות השווה אצל כולם בשווה.

גדול הדור

יכול לדאוג לכלל ישראל שיקיימו את התורה,

יכול להתפלל עבורה,

יכול לעורר רחמים גדולים בשמיים,

לעומת זאת חוטב עצים, אין לו יכולת כזו,

הוא יכול לחייך.

אבל החלק הזה הוא יכול לעשות בשלמות,

בדבר קטן כזה נחשב לגביו שהוא עשה את כל צרכיו,

בדיוק כמו אדם בעל אפשרויות.

כל אחד

עם שעשה לי כל צרכיו.

התורה מלמדת אותנו

אדם חושב, אני אדם פשוט,

מה אני שווה?

בקושי יש לי מצוות,

ואני גם לא מקיים עם כוונות גדולות.

ממש מצוות אנשים מלומדה.

אומרים לו, אתה טועה.

בחלק שלך,

גם אם הוא קטן שבקטנים, אתה יכול להיות שלם.

עם כל הכלים שנתנו לך, תשתמש.

יש ממשילים זאת לשעון

שהמנגנון שלו פועל עם גלגלי שיניים שלובים זה בזה,

עם חלק קטן מהגלגלים, לא עובד,

השעון משותק.

חוטב עצים הוא גלגל קטן,

אבל בלעדיו יכול להיות שכל השעון לא עובד.

חוטבי עצים, שואבי מים, הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל.

כשעם ישראל נדדו במדבר,

היו שם כולם, מראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, עד

חוטב עציך ושואב ממך.

לכן אסור לאדם להמעיט בערך עצמו ולומר,

איך אפשר לדרוש ממני דרישות רוחניות?

איך אפשר לדרוש ממני שיהיה ערב

למעשים של אחרים?

הרי אני איש קטן, חסר ערך.

אומרים לו, לא.

אתה טוען.

פעולה קטנה שלך יכולה לחולל גדולות ונצורות.

הפעולה הקטנה שלך היא כל מה שאתה,

ולכן

בפעולה קטנה אתה ממצה את השלמות שלך,

בדיוק כמו שגדול הדור ממצה שלמותו בתורה ובמעשיו הכבירים.

יש מדרש שמספר שדוד המלך פעם נפגש עם צפרדע,

והוא התהדר בתהילים שלו, בזמירות,

והצפרדע אמרה לו שהיא משבחת את הקדוש ברוך הוא יותר ממנו.

מה היא עושה? קווא, קווא, קווא.

למה?

כי זו השלמות שלה, והיא לא מפסיקה כל הזמן, קווא, קווא.

כמה הוא אמר תהילים?

אמר, היום, מזמורים כמה וזה, וזה. לא כל היום, הוא אמר, לא כל היום.

והיא כל היום.

אז אפילו הצפרדע הקטנה הזאת, היא עושה את השלמות.

לא בכדי אמר משה רבנו שהוא רוצה שהשם יניח אותו בעולם אפילו כציפור, אפילו כשור.

מה, מה זה?

מבן אדם אתה רוצה להגיע לציפור?

מה הטעם שתישאר בתור ציפור? הוא אומר, לא, לא.

יש שירה בעולם.

ושירת הציפורים זה שלמות.

שלמות שלהם, שזה משלים לכל הבריאה כולה. כל אחד יש לו תפקיד.

כל אחד זה גלגל בשעון.

אל יזלזל אדם ביכולותיו.

עם חיוך אפשר להציל מתאבדות.

היה אחד שהתכוון

יורד במדרגות, להתאבד, זה הוא החליט.

ושכן יצא מהבית, ראה אותו, אמר לו, בוקר טוב.

בוקר טוב עם חיוך,

השאיר אותו חי.

למה הוא רצה להתאבד? אף אחד לא מתייחס אליו, אף אחד לא זה, אף אחד לא אכפת לו ממנו,

זה, זה, זה, זה, זה. טענות יש לו מלא.

ואיך שהוא יורד?

בוקר טוב עם חיוך כזה?

אה, יש טעם לחיות.

נו,

מה אפשר לעשות עם חיוך?

כתוב, ולבן שיניים מחלב.

גדול מי שמלבין שיניו לחברו ממה שמשקיע הוא חלב.

יש פסוק באיכה, כל רודפיה השיגוה בין המצרים.

לעם ישראל יש מקטרגים בשמיים שרודפים אותם

ומבקשים לקטרג עליהם.

מתי הם משיגים?

את ההשגה האמיתית להבין מי זה עם ישראל בין המצרים.

כשיהודי נקלע לצרה, שם המבחן.

גוי שנקלע לצרה, בועט ומשתולל.

אבל יהודי מתמודד עם הצרה מתוך אמונה בשם.

הוא יודע שמשמיים הכל,

והוא מבין שצריך לפשפש במעשים להתקרב בחזרה לבורא.

והאמונה מחזיקה אותו לא ליפול.

גם אדם משותק בכל גופו,

יודע שחיוך שלו עולם ומלואו.

ודי לו כדי שירגיש שהקדוש ברוך הוא נתן לו כל צורכו.

כל אחד עם החלק שלו,

גם אם החלק שלו קטן מאוד.

כתבו לכם את השירה הזאת.

פרשת האזינו,

יש בה דברים קשים ונוראים.

אז איך זה נקרא שירה?

איך זה נקרא שירה?

זה היהודי,

בכל המצבים הכי קשים,

הוא שר לשם שירה.

אם אדם יכול לשיר

בשעה

שפוקדים אותו צרות ורעות

ואסונות והכול והוא יכול לשיר,

זה מראה שהוא עובד את השם מאהבה.

הוא מקבל הכל באהבה.

מה שהשם עושה לו, נותן לו, לא נותן לו, עושה לו.

הוא שר.

כתבו לכם את השירה הזאת.

ולמדה את בני ישראל.

סתימה בפיהם.

כל הזמן נשיר.

נשיר.

אשירה לשם מחיי,

הזמרה לנוקיי בעודי.

אה,

צריך לשורר לשם כל הזמן.

חייב לומר שירה, ככה אנחנו אומרים בתפילה בהתחלה בבוקר.

חייב לומר שירה.

אז עלה לי רעיון.

אם אדם שר,

גם כשיש לו צרות,

זה מראה שהוא עובד את השם מאהבה, נכון?

מאחד שהוא עובד את השם מאהבה.

כל העבירות נהפכות לזכויות.

כל העוונות נהפכים לזכויות.

הוא עוקר את הדין

ומביא על עצמו רחמים.

אז עלה לי רעיון.

איי, איי, איי. אולי זה, אני לא יודע, אולי.

כל הזמן תמאתי.

איך עוברים?

אדון עושה לי חוט

בוחן לבבו

במקום להגיד אדון עושה לי חוט בוחן לבבו

כולי עמוקו

שחטאנו לפניך רחם ככה?

תגיד

תדפוק, תדפוק.

אז עלה לי רעיון.

למה שרים את זה?

אנחנו שמחים, אוהבים את השם, חוזרים בתשובה מאהבה,

אז כל החטאנו לפניך הופך להיות זכויות.

אז למה אנחנו צריכים לבכות? צריך לשיר ולרקוד ולשמוח.

חטאנו לפניך

ואז

כל החטאנו הופך להיות זכויות.

מדהים.

יש מעשה נפלא מהרם מצ'יבין,

מותח את צדיק ברכה,

שמלמד

כוח עצום של דבר.

דבר קטן,

מה יכול לחולל גדולות ונצורות?

לא תאמינו.

בישיבה שלו היה בחור חסידי,

נטע מן הדרך והחליט להתגייס לצבא ולהפוך ישראלי.

קרא לו הצדיק ואמר לו,

הבנתי

שאתה רוצה לנטוש את דרך התורה והמצוות,

להסיר מעליך את הבגדים החסידיים,

ואני מצר על כך מאוד.

אבל זו בחירתך,

בחירה גרועה,

אבל אני לא יכול לעמוד בדרכך,

ואתה נושא באחריות למעשיך.

אבל אני מבקש ממך בקשה קטנה אחת.

הבחור עומד מול הרב בפנים חתומות,

מתגנב לליבו חשש שהרב יבקש שבצבא ישמור שבת,

או יניח תפילין.

איך הוא יכול להסכים לזאת? הרי הוא החליט לנטוש את הדרך,

להיות ישראלי.

ואז הרב הפתיע אותו עם בקשה מוזרה.

אמר לו, אתה חסיד זידיצ'וב.

בזידיצ'וב

המנהג הוא שאין אומרים ת'חנון

ביום שישי בבוקר.

כי מהבוקר כבר מרגישים קדושת השבת.

בזידיצ'וב.

אז אני מבקש ממך שתהיה בצבא,

תשמור על המנהג הזה של בית אביך.

אל תגיד ת'חנון,

ביום שישי.

הבחור הסכים מיד,

זה לא מטלה כבדה,

זה לא שמירת שבת.

אה!

נשמור על מנהג של בית אבא.

אם היה אומר לו להגיד ת'חנון,

הוא לא היה מסכים.

אבל הוא ביקש לא להגיד את החנון.

זה לא בעיה, מה הבעיה?

זה הוא יקיים בלי שום מאמץ.

נפרד מהרב,

התגייס לצבא.

הגיע יום שישי הראשון.

ואמר, הבטחתי לרב

לקיים את המנהג, לא לומר היום את החנון.

אם אני לא אומר את החנון,

כי אני בכלל לא מתפלל,

אז זה לא נחשב שלא אמרתי את החנון.

כדי שלא לומר את החנון, צריך להתפלל ולדלג על התחנון.

מה עשה? הלך לבית הכנסת,

הצטרף לתפילה,

כדי שבסיום חזרת השץ ידלג ישר לאשרי,

וככה הוא יקיים את המנהג.

אבל כשהוא נכנס, ראה את כולם עטורי תפילין.

וזה לא יאה שהוא יתפלל בלי תפילין.

נו,

אז אם הוא כבר החליט להתפלל בשביל לדלג על התחנון,

אז ראוי להיות עטור בתפילין כמו כולם.

הגיע יום ראשון,

חשב בליבו, אם היום

הוא בשאר ימות השבוע לא אתפלל,

אז בעצם אני לא אומר תחנון כל ימות השבוע.

אז איך יהיה ניכר שאני לא אומר תחנון ביום שישי?

אז הוא החליט להתפלל תפילת שחרית גם בשאר ימות השבוע.

וכמובן הוא גם הניח תפילין שלא יהיה משונה בעיני המתפללים.

הגיעה שעת מנחה,

חשב בליבו אם לא יתפלל מנחה כל ימות השבוע,

אז מה יבדיל בין יום שישי

שכבר בשחרית לא אומרים תחנון

לבין שאר הימים.

אז הוא החליט להתפלל מנחה.

ואם הוא מתפלל כבר מנחה אז הוא נשאל לערבית.

לא חלף זמן רב

והוא קיבל על עצמו להיות הגבאי של בית הכנסת בבסיס ה...

ובתור גבאי הוא יכול לחלל שבת?

לכן הוא שמר שבת.

מה החזיק אותו ושמר עליו?

שעשה לי כל צרכיי שלו,

שלו.

דבר קטן, לא לומר את החנון ביום שישי.

דבר קטן.

אבל זה גרר דברים גדולים מאוד.

במשך כל תקופת השירות הצבאי הוא התפלל במניין

שלוש פעמים ביום,

הניח תבילין

ושבת בשבת.

כשסיים את השירות הצבאי נשאר שומר תורה ומצוות.

הכל בזכות החוכמה הגדולה

של הרב מצ'יבין.

אשריהם ישראל שיש להם חכמים כאלה.

להסתופף בצלם.

כולם שווים בערבות.

כל אחד בכוחות שלו יכול לפעול.

אם יהודי הולך

עם פנים כאלה,

והוא דתי,

אז אומרים, תראה,

לא טוב להם מלך. תסתכל, תראה איך הוא נראה.

אבל אם הוא הולך ככה עם מגבעת וחליפה ומחייך ברחוב הזה,

תראה, אלה מאושרים, אני עובד וזה וזה,

לא מעלה חיוך.

צריך לדגדג אותי בשביל שאני אחייך.

איפה החיוך? מי הולך עם חיוך ברחובות?

תסתכלו, חפשו אנשים מסתכלים שהולכים ברחוב עם חיוך. איפה החיוך?

כולם בדאגות וזה וזה וזה.

אבל אם אנשים יוצאים מבית כנסת, כולם, היי,

וואי, וואי, וואי, וואי, איזה קנאה זה עושה.

ועם זה אתה תורם.

כל אחד עם מה שעשה לו הקדוש ברוך הוא צרכיו.

תשתמש עם מה ש... יש לך שיניים?

סידרת אותם כבר? יופי, אז אתה יכול לחייך.

תחייך. אם יש לך פה חוסר, אז תחייך מהצד השני.

אבל העיקר תחייך, תעשה משהו.

ואם לא, אפילו

גם טוב.

השם ייתן לנו בעזרת השם שכל

לעבוד את השם, לעשות את רצונו ולזכות בדין. אמן.