הפלא ופלא - אות י - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

י

יבלת

מקובל מפי זקנים, כי אדם שסופר את הכוכבים באצבעו – יהיו לו ביד פצעים יבשים (יבלות).

בספר "שולחן ערוך המקוצר" (ח"ד עמוד שז) מסופר על חכם אחד שלעג על זאת, והיה סופר את הכוכבים באצבעותיו מספר פעמים, ולפתע עלו לו פצעים בידו.

אדם שסובל מפצעים אלו – יקח עץ הדס וישרפנו באש, ובעודו חם יניחו על הפצע, והיבלת תתנתק ממקומה.

יד

היד מחולקת לארבע עשרה פרקים, ומכאן שמה י"ד – בגימטריה ארבע עשרה. כן מבואר בספר "רביד הזהב" (שמות ל, יט).

\

הברכה שורה בידיים. כן מבואר בספר "דברי חנה השלם" (ח"ב, פ"א): "הרה"ק מקאלאשיץ זצ"ל היה מקפיד ומזהיר שלא ישים האדם את ידיו מאחריו, ואמר שקיבל מזקנו הרה"ק מצאנז זי"ע וחמיו הגה"ק משינאווע זי"ע, דבמקום הידיים שורה ברכה, וממילא אין משום כבודם שישליכם האדם אחרי גוו ויחזיקם כה".

יהוא

המלך יהוא בתחילה היה צדיק ולבסוף נהיה רשע. הסיבה לכך היא, משום ש"ברית כרותה לשפתיים".

יהוא ביקש להרוג את כל נביאי הבעל, וכדי להצליח בכך, הוא בישר לנביאי הבעל: "אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה". יהוא לא התכוין למה שהוא אמר, וכל מטרתו היתה לשם שמים, כדי לשכנע את נביאי הבעל לבוא אליו, ואז הוא יוכל להרוג את כולם בבת אחת, ואכן כך היה, כולם הגיעו, ויהוא ציוה לשחוט את כולם.

למרות זאת, כיון שהוא אמר "יהוא יעבדנו הרבה", הוא נכשל לבסוף ועבד עבודה זרה, שכן "ברית כרותה לשפתיים".

יהודה

נתינת השם "יהודה" לרך הנימול – תסייע בעדו להיות חסיד. כן כתב בעל "טהרת המים" (ח, לו) בשם האריז"ל: "חסיד לא אשכחן בש"ס כי אם רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ב"ר אילעאי, ושם יהודה דוקא הוא מסוגל לזה".

יהיו לרצון

הפסוק "יהיו לרצון", שבו מסתיימת תפילת שמונה עשרה, מתחיל באות יו"ד ומסתיים באות יו"ד; נזכרת בו האות יו"ד עשרה פעמים ויש בו יו"ד תיבות. סודותיו של פסוק זה הם נוראים ונשגבים, וכל האומרו בנחת ובכוונה בסיום התפילה – מובטח לו שתפילתו לא תחזור ריקם. כן כתב בעל "סדר היום" (ראה "משנה ברורה" קכח, ח).

יולדת

נשים היולדות לעת זקנותם – הן יולדות על פי רוב בת. כן כתב ה"ספורנו" (בראשית כא, א). בזה הוא ביאר את ברכת ה' לאברהם ושרה: "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן" – "והוא שלא כדרך הטבע, שבדרך הטבע המולידים בעת זקנה, יולידו על פי רוב נקבה, אבל שרה ילדה זכר".

\

בדרך כלל נשים ביישניות יולדות תאומים. כן כתב בעל "עץ יוסף" (מדרש רבה ס, טו, ד"ה וילדו תאומים). זאת הסיבה שרבקה ותמר ילדו תאומים, לפי שהן היו ביישניות. רבקה – שנאמר: "ותקח הצעיף ותתכס". תמר – שנאמר: "ותכס בצעיף".

יום הולדת

ביום הולדתו של אדם – מזלו גובר, מתרומם ומתעצם, במיוחד. כן מבואר בספר "רסיסי לילה" (עמוד צה, ב) בשם מקורות רבים: "היום שאדם נולד בו – אז הוא בתוקף מזלו, ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז". ראה גם מהר"י מינץ (שו"ת מהר"י מינץ סימן ט).

\

מדברי ה"חת"ם סופר" (פרשת וירא) עולה, כי יש לדחות את מסיבת יום ההולדת מידי שנה בשנה ליום הברית, וכך גם עשה אברהם, שנאמר (בראשית כא, ח): "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק", וכתב ה"חת"ם סופר": "ונראה דביום מילתו עשה סעודה, וכן בכל שנה כדרך שהמלכים עושים, וכן בכל שנה כמו שעשה פרעה, כן עשה אברהם אבינו ביום מילתו של יצחק".

יום הכיפורים

אדם שחזר בתשובה שלימה ביום הכיפורים, לא רק שכל עוונותיו מתכפרים, אלא הקב"ה נותן לו לב חדש, כלומר, שכל נטיות לבו ורצונותיו – בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין, כמבואר ב"מדרש רבה" (שמות טו, ו): "ובכל שנה ושנה סולח לעוונותיהם, ומחדש לבם ליראתו, שנאמר: 'ונתתי לכם לב חדש'".

\

אלמלא כפרת יום הכיפורים, העולם לא היה מצליח להחזיק מעמד יותר מכמה שנים בודדות בלבד. כן כתב בעל ה"חינוך" (פרשת אחרי מות). מסיבה זו, יש לברך בשמחה עצומה את ברכת שהחיינו בכניסת היום הקדוש, שכן, כאמור, בזכות יום הכיפורים העולם קיים. כן אמר הגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל.

\

דבר פלא הוא, שבסידור הרש"ש ובכוונות האר"י אין הרבה כוונות ויחודים על נוסח תפילת יום הכיפורים, למרות שימות החול עמוסים עד אין סוף בכוונות ויחודים.

הסיבה לכך היא, כי מטרת הכוונות והיחודים היא להוריד את השפע; אולם בימים אלו ארובות השמים פתוחות ואין צריך כי אם לשפוך שיח ממעמקי הלב לפני אדון כל. כן כתב בעל "באר החיים" (ר"ה, עמוד ריח).

\

בכל חלקיק שניה מהיום הקדוש ישנה כפרה, כמבואר במסכת כריתות (ז, א). נמצא, כי ישנם אין ספור אפשרויות לכפרה ביום הכיפורים. מסיבה זו, יום זה מכונה "יום הכיפורים" בלשון רבים, ולא "יום כיפור" בלשון יחיד, שכן יש בו כפרות רבות. כן אמר הגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל ("עולת תמיד" עמוד סג).

\

מנהג אנשי מעשה שלא להזכיר את שמו של יום הכיפורים, אלא לכנותו "היום הקדוש", או "היום הגדול". הסיבה לכך היא: "להורות, כי קדושת היום היא ממקום נעלם ראוי להסתירו". כלומר, שהוא למעלה מהזמן והשכל.

זאת גם הסיבה שהמסכת העוסקת בדיני יום הכיפורים מכונה מסכת "יומא" סתם, ולא מסכת יום הכיפורים, כשמן של שאר מסכתות מסדר מועד: שבת, פסחים, ראש השנה, סוכה. כן כתב בעל "בני יששכר" (תשרי מאמר א).

\

אדם שיאכל ביום הכיפורים בלתי לה' לבדו, לשם שמים בלבד, ללא שום כוונת הנאה – לא יעבור שום איסור, והוא עדיף על אדם שצם. כן כתב ה"חת"ם סופר" (עה"ת, הפטרה לפרשת פקודי, ד"ה אז יקהל): "נלענ"ד דודאי לאכול ביום הכיפורים לשם מצוה, אם אדם יכול לכוון כל מחשבתו לכבוד ה' בלי שום כוונה אחרת להנאת הגוף, הוא צורך גבוה, כמו קרבנות הנשיאים ועוד טוב ממנו... אך מי יכול לעמוד בזה, כי אם גדולי ישראל".

\

בשנה שחל יום הכיפורים בשבת – מצויים בה שריפות רבות. כן כתב בעל "אלף כתב" (אות סח): "שמעתי, שבשנה שחל צום הכיפורים בשבת – שכיחים הרבה שריפות בשנה ההיא, וכן ראו כבר כמה וכמה פעמים".

\

נר של יום הכיפורים שמרבה לנטוף – סימן טוב לבעל הנר. כן מבואר בספר "לקט יושר" (או"ח עמ' קלח) בשם בעל "תרומת הדשן": "זכורני: השעוה שנטף מן הנרות ביום הכיפורים היה של החזנים ושל השמשים באושטריך. הגאון חשב, מי שנוטף הרבה מן הנר שלו – עשה צדקה הרבה ביום הכיפורים, וזה טוב לו".

יום המיתה

ביום שבו האדם הולך לבית עולמו, עוד בטרם יכבה נרו, בעודו חי, הוא יודע להיכן הוא ילך, האם לגן עדן או לגיהנם. כן כתב "רבנו בחיי" (בראשית מז, ל): "יודע אדם ביום מיתתו להיכן הוא הולך, אם למקום צדיקים אם למקום רשעים".

\

בטרם נפטר אדם מן העולם, באים מלאכי השרת וחוזרים עמו על כל התורה שלמד בימי חייו, ומזכירים לו את כל אשר שכח מתלמודו, וזאת "כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבוא". כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (משלי י, רמז תתקמה).

יום הנילוס

יום הנילוס הוא "יום מיוחד בארץ מצרים, שבו חרטומי מצרים לקחו כלה נאה ויעלת חן ממשבצות זהב לבושה, ורביד זהב על צוארה, ויוליכו אותה בתופים ובמחולות, והעמידוה על היאור, והטביעו אותה בים, כי אמרו שסגולה היא שהיאור יפרה וירבה ויוסיף ויגדל". כך היה מנהגם במשך מאות שנים. כן מבואר בספר "דברי יוסף" (אות ח).

יום טוב שני

עיקר קדושת יום טוב לתושבי חוץ לארץ, הוא ביום טוב שני. כן כתב בעל "אמרי פנחס" (אות רצב) בשם רבי מנדל מפרמישלאן: "בחוץ לארץ, עיקר היום טוב – הוא: יום טוב שני, כי ביום טוב הראשון עדיין אינה מגיעה ההארה, והקדושה של יום טוב אינו חל עד יום שני".

יום כיפור קטן

אמירת תפילת "יום כיפור קטן" בכל ערב ראש חודש, בכוחה לבטל גזר דין מוות מעל ראשו של האומר. כן אמר פעמים רבות מרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי, בעל ה"קהילות יעקב" (הו"ד ב"פניני רבנו הקהילות יעקב" עמוד לט).

יום נשק

בירושלמי (סוף מסכת יבמות) מובא: "סכותה לראשי ביום נשק" – "בשעה שהקיץ והחורף נושקין זה לזה". כלומר, זמן המעבר בין שתי עונות הוא זמן קשה לגוף ורגיש מאוד למחלות, וצריך עזרה וסיכוך משמים לעבור תקופה זו בשלום.

יומא

מסכת יומא היא המסכת היחידה מכל הש"ס שמכונה בלשון ארמית. הסיבה לכך היא, משום שיום הכיפורים הוא יומו של הקב"ה בלבד, הכל נעשה על ידו, ללא כל סיוע ממלאכים כל שהם, ולכן המסכת העוסקת בענייני יום הכיפורים – מכונה "יומא", בלשון ארמית, לשון שאינה ידועה למלאכים. כן אמר הגאון רבי יצחק לנדא זצ"ל ("עולת יצחק" עמוד סא).

\

הלומד משניות יומא ביום הכיפורים – נחשב לו כאילו עשה את סדר עבודת יום הכיפורים והקריב את קרבנות היום, כפי שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו". כן מבואר ב"מטה אפרים" (תריט, כד) וב"שולחן ערוך הרב" (תרכא).

יונה

היונה מטילה בכל חודש מחודשי השנה שתי ביצים, כאשר מביצה אחת ייצא זכר ומהשניה תצא נקבה. פרט לחודש אדר שבו אינה מטילה ביצים. כן כתב הרשב"ם בבא בתרא (פא, א).

\

היונה לעולם לא תתלוש מן המחובר בשבת. כן כתב היעב"ץ (הו"ד ב"פרדס יוסף" פרשת ויחי אות ג). וזה פשר הפיוט "יונה מצאה בו מנוח".

כמו כן, היונה מבחינה בתבואה שנקצרה בשבת, ולעולם היא לא תאכל ממנה. כן כתבו ה"עיון יעקב" (מסכת סוטה לח, ב) והיעב"ץ (בית מידות עליות הטבע דף קכ).

\

היונה נחה תוך כדי מעופה. להבדיל משאר העופות שכאשר הן מבקשות לנוח ממעוף תעופתם, הם נוחתות על סלע או על אילן ונחות עליו, היונה אינה כן, אלא תוך כדי מעופה היא נחה בכנף אחת ועפה עם הכנף השניה. כן מבואר ב"מדרש רבה" (בראשית פרק לט, י) וב"ילקוט שמעוני" (תהלים פרק נה).

\

ליונים יש טבע, שלעולם אין היון והיונה נכנסים יחדיו אל הקן. כשהיונה נכנסת לקן, היון ממתין בחוץ. הסיבה לכך היא – אומר רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל – כדי שלא יתחככו אחד בשני ויגרם לשני צער העלול להתפתח למריבה.

\

טבעה של היונה רגוע, ולכן ה' לא ברא לה "מרה", שהוא אבר שתפקידו להרגיע את הכעס (ר"ן תחילת אלו טריפות).

\

היונה אינה משמיעה שום קול או הברה מפיה, להבדיל משאר העופות. כך נוהגים היונים בכל חודשי השנה, פרט לחודש ניסן, שאז הם מצפצפים ומשוררים. כך כתב רש"י (שיר השירים ב, יב). זו כוונת הפסוק: "למנצח על יונת אלם".

\

להבדיל מכל ברואי תבל שהקנה והושט שלהם נמצאים באמצע, אצל היונה הם נמצאים בצד. כן מבואר ב"שמלה חדשה" ("תבואות שור" סוף סימן כ): "באברי היונה יש חידוש אשר אין בכל ברואי תבל, והוא סימני הקנה והושט אשר הם בכל בע"ח ואפילו בהאדם הם באמצע הצואר, ואצל היונה הם מן הצד".

יונה; תור

לעולם אין התור מחליף את בן זוגו גם אם בן הזוג כבר אינו בחיים. לעומתו, היונה אינה מחליפה את בן זוגה רק כל זמן שבן זוגה חי, אך לאחר מותו היא מחליפה אותו.

מסיבה זה – כתב "בעל הטורים" (תזריע יב, ו) – בקרבן יולדת כתבה התורה "בן יונה או תור", שכן תחילה יש לחפש בן יונה, ואם לא תמצא – תביא תור. זאת משום שמביאים רק אחד, ונמצא שבן הזוג של התור ישאר בודד לעולם. ולכן יש להעדיף בן יונה, שכן בן זוגו לא ישאר בודד.

אך בשאר הקרבנות נאמר "תורים ובני יונה" משום שמקריבים שנים, ואין עדיפות לבן יונה מתור.

\

לא מומלץ לגדל בבית תורים ובני יונה. נזקים כבדים עלולים להגרם כתוצאה מכך. בספר "נגיד ומצוה" (ריש ח"ב) מובא בשם רבי חיים ויטאל, כי בית אשר מגדלים בו תורים או בני יונה, או שימותו הבנים, או שלא יפקדו בפרי בטן.

ברם, מותר לגדל תורים ובני יונה לצורך מצות שילוח הקן, שכיון שעושה זאת לצורך מצוה, "שומר מצוה לא ידע דבר רע". כן מבואר בשו"ת "התעוררות תשובה" (ח"ב סימן לז).

יונה הנביא

הכיצד לא התעכל יונה הנביא במעי הדג בו שהה, ומה אכל יונה בהיותו במעי הדג? בפירוש רש"י (יונה ב, א, ד"ה וימן) מבואר, שכל מה שנשאר מהמן שאכלו בני ישראל במדבר, נתן הקב"ה לדג כדי שלא יעכל את יונה במעיו, ומזה גם אכל יונה.