הפלא ופלא - אות ת - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ת

תאוה

תאות עריות קשורה ברוחו של אדם שנים רבות לאחר המוות. כן מבואר בחז"ל במקומות רבים. בספר "אוצר אגרות קודש" (מכתב סג) מובא: "בעל אוב, כשהוא מעלה את רוח המת, הוא מעלה אותו בזכורו, באבר שהוא זכר, היינו שאפילו במותו עדיין לא פקע כל רוחו מהגוף, מפני שהחמדה קשרה הדק היטב את רוחו, עד שבקושי ובשנים רבות יתפרד החבילה".

\

אדם שראה אשה יפה, ועלה רוק בפיו מחמת גרוי ותאוה – לא יבלע רוק זה, אלא מיד יפלטנו החוצה, וינצל מהעבירה. כן כתב החיד"א בספרו "כסא רחמים", בשם גורי האר"י.

מקור דבריו הוא ב"אבות דרבי נתן" (פרק טז), שם מסופר על רבי עקיבא שהלך לרומי, והגמון אחד שלח אליו שתי נשים יפות, "רחצום וסכום וקישטום ככלות, והיו מתנפלות עליו כל הלילה, זאת אומרת חזור אצלי, וזאת אומרת חזור אצלי, והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן". סיבת הרקיקה היתה – לדברי החיד"א – כדי להינצל מן העבירה.

\

עצה נפלאה לביטול תאות עריות: לצנן את עקבי הרגליים. כן כתב רבי יונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" (ח"ב, עמוד סד): "נודע, כי כח התאוה תלוי בעקבים, וכאשר יצונן העקב – אז יבטל התאוה".

מסיבה זו, "נזהרים חסידים ואנשי מעשה לשכב על מיטתם בעקבים מגולים, להחליש כח התאוה". כן מבואר בספר "מטבע של אברהם" (אות ה"א שצ"ב).

\

אדם ששובר תאוה כל שהיא, למרות שבשעת שבירת התאוה קיים צער, מכל מקום לאחר מכן "תערב לנפשו ונהנה מזה מאוד". כן כתב הגר"א בביאורו למשלי (יג, יט).

\

"כל אדם יש לו חמדה מיוחדת, ובאותו דבר שחמדתו ותאותו גוברת ביותר, בדבר זה עצמו הוא כלי מוכן לקבל ברכת ה' – אם ישוב אל ה' בכל לבבו". כן מובא בספר "צדקת הצדיק" (אות קפא).

\

תאות עריות מתגברת ביותר אצל אנשים טובי עין ורצויים לבריות, אך אדם שהוא רע עין ולא נח לבריות – אינו שטוף בתאות המשגל. כן מבואר בספר "תקנת השבין" (עג, ב): "בטבע בעל תאוה הוא טוב עין ואיש טוב לבריות, ומי שהוא רע עין – אינו כל כך שטוף בתאוה".

תאומי צביה

הצביה יולדת על פי רוב תאומים. "תאומי הצביה נפשותם קשורות זה בזה, כי בהעדר האחד יעדר גם השני". כן כתב בעל "עץ יוסף" (מדרש שיר השירים ה, אות ג).

תאומים

לתאומים יש מזל משותף ולכן הם מרגישים זה את זה. אם לאחד טוב – גם לתאומו יהיה טוב, ואם לאחד רע – גם תאומו ירגיש רע. הסיבה לכך היא, "לפי דבר מזליה הוא, שנבראו בשעה אחת". כן מבואר בספר "עבודת ישראל" (שבועות).

\

לתאומים יש תכונה להיות דוברי אמת, אלא אם כן הם השחיתו את תכונתם. כן מבואר בספר "חיי עולם הבא".

\

בדרך כלל נשים ביישניות יולדות תאומים. כן כתב בעל "עץ יוסף" (מדרש רבה ס, טו, ד"ה וילדו תאומים). זאת הסיבה שרבקה ותמר ילדו תאומים, לפי שהן היו ביישניות. רבקה – שנאמר: "ותקח הצעיף ותתכס". תמר – שנאמר: "ותכס בצעיף".

\

בלידת תאומים צריך רחמי שמים מרובים שיתקיימו שניהם, ועוד יותר זקוקים לרחמי שמים בלידת שני ילדים בתוך שנה.

הסיבה לכך היא, כי אין אלו מקרים רגילים, ויש לחשוש מפני עין רעה. כן כתב בעל "ספר חסידים" (אות תשצב). סיבה נוספת בתאומים, כי "כל תאומים דרכם להיות חלשים בטבע". כן כתב בעל "כלי יקר" (שמות א, ט).

תאנה

אין נקבת התאנה מוציאה תאנים עד שתקבל את הכח המפרה מזכר התאנה. ישנה צרעה קטנה, שאינה נראית לעין מרוב קוטנה, שגדלה בתוך פרח הזכר, ועם גמר הבשלתו – יוצאת הצרעה ממנו כשהיא מכוסה באבקת פרחים זכריים, ונכנסת לתוך פרח הנקבה ומזה גדל פרי התאנה.

על פי רוב, הצרעה מתה בפרח הנקבה. משום כך דנו הפוסקים האם צרעה זו נחשבת כשרץ האסור. להלכה, מכיון שצרעה זו היא כה קטנה עד שלא ניתן לראותה ללא טלסקוף וכדומה – אינה נחשבת כשרץ האסור (ראה "מנחת שלמה" סימן סג ו"שבט הלוי" ח"ז סימן ב).

\

נוזל, כמין חלב, המופרש מפרי התאנה עם קציצתה – מרפא יבלות, שחין, נגעים ושאר מחלות עור. כן מבואר בספר "תפארת יונתן" (בראשית): "והנה בחזקיה ציוה הנביא לשום דבלה על המכה, כי תאנים חריפים, והאוכלם – גופו מתחמם שמוציא שחין ונגעים, אבל אם נותנם מבחוץ, הואיל הם חריפים – מוציאים הנגעים לחוץ". וכן מבואר ב"יערות דבש" (ח"ב, עמוד קסג).

\

בעל חיים שהשתגע – אם יקשרוהו לעץ תנאים, יתרפא וישוב לקדמותו. כן כתב רבי שלמה אלקבץ (בספרו "אילת אהבים").

זאת אולי הסיבה – כותב המהרש"ם ("תכלת מרדכי" בראשית אות כה) – שאדם וחוה תפרו לעצמם מלבוש מעץ התאנה, שכן על ידי חטאם נכנסה בהם רוח שטות, אותה רצו לרפאות על ידי עלי תאנה.

תבל

ישנו מקום שנמצא בעומק האדמה, מרחק חמש מאות שנה מעולמנו. מקום זה נקרא "תבל". חז"ל ("אוצר המדרשים" עמוד תקכו) מספרים, שבתקופת שלמה המלך, אשמדאי שלף מ"תבל" אדם בעל שני ראשים מבני קין. אדם זה סיפר שגם ב"תבל" יש בני אדם שחורשים וזורעים.

תהלים

כל לב נשבר, מכל סוג שהוא ומכל סיבה שהיא, ימצא מרגוע באמירת תהלים. כן מבואר בספר "המידות" (שער הדעת, פרק חמשה עשר): "המלך החסיד ע"ה יסד ספר תהלים בו כל לב נשבר ימצא תחבושת, עד כי אין לך בקשה בעולם מהבקשות המזדמנות שלא תמצא מרגוע לנפשך כצלמה ודמותה בספר תהלים, כאילו מלבך תוציא מילים כאלה".

\

כל הדברים שבעולם, בכל מכל כל, הן הדברים הרוחניים והן הדברים הגשמיים, הכל נמצא ברש"י על ספר תהלים. כן מבואר בספר "אלף כתב" (אות קג): "הגר"ש, בנו של הגה"ק דסאכטשוב, סיפר, שמר אביו מצוה מאוד ללמוד היטב ובהתמדה רש"י על תהלים, כי בו נמצא כל דבר שבעולם, וגם החילוק שבר"ן נדרים שבין איסור חפצא לאיסור גברא, נמצא גם כן ברש"י תהלים".

תואר פנים

אדם ששומר על השבת בקדושה ובטהרה, בהגיע יום שבת – אור פניו משתנה. כן מבואר ב"מדרש רבה" (בראשית יא, ב): "'ויברך אלוקים את יום השביעי' – ברכו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת".

מקובלנו, כי רבי חיים מטשערנוביץ, בעל "באר מים חיים", לאחר שטבל במקוה לכבוד שבת – תואר פניו היה משתנה לחלוטין עד שהיה נדמה לאיש אחר.

תולעים

אדם שמודע לאיסור החמור של אכילת תולעים הנמצאות בפירות וירקות, ומחליט בדעתו כי מוטב לו להיחנק באכילתו מלבלוע תולעת – מובטח לו שלא יכשל לעולם באיסור זה, בשום אופן, ואף לא באונס. כן כתב בעל "שם משמואל" (אמור, סוף תרעה, דף שכו) בשם בעל "חידושי הרי"ם".

\

כל תולעת שאינה נראית בעין אדם, אלא על ידי זכוכית מגדלת וכדומה – בידוע שאין לה נקבים להכנסת והוצאת המזון. כן מבואר בספר "בינת ישראל" (ליקוטים): "אותם התולעים הקטנים שאי אפשר לראותם אלא על ידי כלי ראות מיוחדים המגדילים את כל דבר אלפי פעמים – אין להם שום נקבים להכניס מזון ולהוציא, וכל חיותם היא באופן פלא".

\

תולעים שנמצאות במקומות מסויימים, כגון בתוך בגדים או בתוך רהיטים, ניתן להבריחם על ידי הנחת דם עוף במקום בו הם נמצאות. כן מבואר במסכת חולין (פה, ב).

תולעת ספרים

קבלה בידינו, כי בכל ספרי התשב"ץ הפזורים בכל רחבי תבל, מעולם לא שלטה תולעת ספרים. הסיבה לכך היא, משום שהתשב"ץ הקפיד מאוד על כבודם של הספרים, לכן משמים מדדו לו כמידתו וכיבדו את ספריו שלא יהיו מתולעים.

תולעת שמיר

בעת בניית בית המקדש הראשון התחבט שלמה המלך כיצד לסתת את אבני המקדש, שכן בברזל אסור לסתתם, משום שנאמר (דברים כז, ה): "לא תניף עליהם ברזל". לבסוף יעצו לו חכמים, שיעשה זאת על ידי תולעת שמיר שנבראה בששת ימי בראשית, בערב שבת בין השמשות (אבות ה, ז).

סגולתה של תולעת השמיר היא, שכאשר מניחים אותה על דבר קשה – מיד הוא נבקע (סוטה מח, ב). גם משה רבינו השתמש בתולעת השמיר כדי לחקוק את שמות בני ישראל על אבני האפוד (גיטין סח, א).

\

בזמן בניית הבית, היו צריכים להעביר חומרי בנייה ממקומות שונים לירושלים. פעמים שהרים גבוהים הקשו את הגישה לירושלים. מה עשו? נטלו את תולעת השמיר, הניחוה על גבי תרנגול שצעד עמה בין שני הרים תלולים, ותוך כדי כך ניסרה השמיר את ההרים לשניים ואף סללה שביל ביניהם שדרכו הובילו את חומרי הבניה לבית המקדש (ראה גיטין סח, ב ובמפרשים).

תומר דבורה

אדם שמקפיד להתחיל ולסיים את הספר "תומר דבורה" פעם אחת בכל שבוע, או לפחות פעם אחת בכל חודש, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. כן כתב השל"ה בהסכמתו לספר "תומר דבורה".

\

אדם שחלה במחלת הסרטן – ילמד כל יום פיסקה מתוך הספר "תומר דבורה", או שאחרים ילמדו והחולה ישמע – "ורפואתו קרובה לבוא", "והוא בדוק ומנוסה, והועיל לאנשים רבים". כן אמר הרב משה הלברשטאם, בשם מהר"י מסאטמר, בשם ה"דברי חיים" מצאנז.

תופסת ישיבה

בעבר היתה אשה ששמשה כ"ראש ישיבה", ואף מסרה שיעורים לתלמידיה המופלגים. על אשה זו מספר המהרש"ל (סימן כט): "אמו זקנתו הרבנית מרים תפסה ישיבה כמה שנים, וישבה באוהל וילון (מחיצה שהפרידה בינה לתלמידים) לפניה ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים".

תור

בניגוד לשאר בעלי החיים, טבעו של ה"תור" שהוא מתקשר אך ורק לבן זוגו, וגם לאחר מות בן זוגו – אינו מזדווג לאחר. כן כתב בעל הטורים (ויקרא יב, ו).

מסיבה זו – הוא כותב – בקרבן יולדת התורה הקדימה בן יונה לתור, למרות שבכל מקום מקדימה התורה את התורים לבני יונה: "בכל מקום מקדים תורים לבני יונה, חוץ מכאן, לפי שאינו מביא אלא אחד, ואם ימצא יונה – לא יקח תור, לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר".

תורה

כל החכמות שבעולם ללא יוצא מן הכלל – גנוזות בתורה. כן מבואר ב"ראשון לציון" (משלי ד"ה או יאמר כי): "המתייגע בתורה יטעם כצפיחית בדבש, ומבינתו בתורה יכול לידע כל נעלם, דכל מה שיש בעולם וכל החכמות והמושכלות – כולם בתורה הם".

\

שמותם של כל בני האדם עלי אדמות, שהיו בעבר, הקיימים בהווה ושיהיו בעתיד, כולם, ללא יוצא מן הכל – רשומים בתורה. ולא שמו בלבד, אלא גם מהותו וענינו. כן מבואר בספר "ערבי נחל" (בראשית) בשם הרמב"ן: "'ועל ספרך כולם יכתבו' – דהיינו בספר תורה כולם הם כתובים. וזה דבר פלא אשר עשה ה', שריבוי אנשים כל כך יהיה כל אחד כתוב בתורה במהותו וענינו. אין זה כי אם מעשה אלקים ואחד מנפלאותיו ונוראותיו".

\

התורה ספוגה בדמו של אדם מישראל עוד בטרם החל ללומדה. כן מבואר בספר "דעת שלום" (עמוד קטז). הוא הוסיף: "פילוסוף אחד אמר: זה ארבעים שנה שאני עוסק בתלמוד, וידעתי שלא ידעתי כאברך מישראל, כי תורת היהודים מעורב בדם היהודים".

\

בכל חמשת חומשי התורה לא תמצא שלושה פסוקים רצופים שלא יוצא מהם דין כל שהוא, איסור או היתר. כן מבואר ב"מושב זקנים" מבעלי התוספות (בראשית מג, ז): "ובכל חומש לא תמצא ג' פסוקים שאין דין יוצא מהם או איסור או היתר, וכך אמר החסיד, שאי אפשר לכל תורת משה, אם לא שיהיו ג' פסוקים דרשות של איסור והיתר או דרשה אחרת, והקשה לו הרבה, ותירץ הכל".

תורה לשמה

אדם שמעוניין שכל התורה שילמד תהיה תורה לשמה – בטרם לימודו יחשוב בלבו שכל מה שילמד עתה ישתדל לקיים. כן כתב בעל ספר "חסידים" (סימן תתקמד): "אם חושב אדם ללמוד תורה לשמה, כיצד? יחשוב בלבו כל מה שאלמוד אקיים". וכן כתב ה"כסף משנה" (הלכות תלמוד תורה, פרק ג, הלכה י).

\

אדם שלומד תורה שלא לשמה, ופעם אחת התכוין ללמוד תורה לשמה, אותו לימוד מועט שלמד לשמה, הופך את כל התורה שלמד – לתורה לשמה. כן כתב הגר"ח מולאז'ין ("נפש החיים" שער ג, פרק ג): "אפילו מי שעסק בתורה כל ימיו שלא לשמה עד זקנה ושיבה – נתקדש ונטהר על ידי אותו המועט שכיון בו לשמה".

תורה תמימה

יש שנמנעים ללמוד בספר "תורה תמימה" על התורה, ויש אף שמתבטאים עליו ביטויים חריפים. הגר"ח קנייבסקי אמר, כי כל הרינונים אחריו אינם נכונים ואפשר ללמוד בספרו. הגר"ח סיפר, שבשואה כל גרמני שניסה להורגו – התפגר מיד, ולבסוף נפטר מיתה טבעית.

תורשה

חולי הגוף עובר בתורשה מהורים לבניהם, אך חולי הנפש אינו עובר בתורשה. כן כתב בעל "דברי שאול" (מטות): "יש חולאים שיוכל האדם להוריש לבניו, והיינו אותם שהם מצד מקרה גופו, אבל מה שהוא מצד נפשו – אינו מוריש לבניו".

\

עבירות שנעשות מחמת חומר הגוף – עוברות בתורשה מהורים לבניהם, אך עבירות התלויות בשכל – אינן עוברות בתורשה. כלומר, רק עבירות שקשורות לתכונות ולמידות עוברות בתורשה לילדים, ולא עבירות שנובעות מדעות. כן כתב בעל "כלי יקר" (בראשית כד, ג): "טבע האבות נמשך לבנים, דוקא באותן העבירות הבאים מפאת החומר, כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המידות רעות הנתלין בחומר; נגעים אלו מתפשטין מהאבות לבנים ותולדותיהן כיוצא בהם. אבל עבודה זרה, דבר התלוי בשכלו של אדם, אינו מתפשט מאבות לבנים.

תחזית מזג אויר

מזג האויר שיהיה בשעה שחל זמן המולד – אותו מזג אויר יהיה במשך כל אותו החודש. כן כתב בעל ה"בני יששכר" (ראש חודש, מאמר א, קידוש החודש): "דהנה הוראת החודש – יורה המולד של הלבנה, באיזה כוכב ובאיזה מזל יארע המולד – כן יהיו ימי החודש, או חם ולח, או קר ויבש, וכיוצא".

תחרויות

על העוסקים בשעשועי בעלי חיים, כגון ציד חיות בעזרת כלבי צייד, מתבטא הרמ"א ("דרכי משה" או"ח שטז סעיף ב): "ואינו זוכה לשמחת לויתן".

המהר"י ברונא (שו"ת סימן עא) נשאל על ידי סוחרי סוסים, האם מותר להם להשתתף במירוצי הסוסים הנערכים במדינות רבות, והשיב, כי מותר לעשות זאת רק אם המטרה היא ללמוד את מלאכת אומנות הרצת הסוסים או כדי לבחון את בריאותם.

תיבה, מילה

כל מילה שאדם מוציא מפיו – נשאר רישומה בחלל העולם לנצח נצחים. כלומר, בעת אמירת תיבה כל שהיא נפער חלל בתוך האויר בצורת אותה תיבה. כן כתב המלבי"ם בספרו "ארץ חמדה" (פרשת לך לך).

\

קיימת בתורה תיבה שהיא בת אות אחת בלבד. תיבה זו נמצאת בספר דברים, פרשת האזינו (לב, ו), בפסוק "ה-לה' תגמלו זאת", וכפי שכתב ראב"ע בספר "מאזניים" בשם רבי שמואל הנגיד, שנתברר אצלנו, שהאות ה' של הלה' היא תיבה.

תינוק

עד לידת יצחק כל הילודים נולדו גדולים, ומיד לאחר לידתם הם היו מסוגלים ללכת. הראשון שנולד קטן, והוצרך לעריסה, היה יצחק. כן מבואר במדרש רבה (בראשית לו, א, ו-נג, י).

\

כאשר תינוק יוצא לאויר העולם, הוא יוצא באופן פתאומי מחושך מוחלט לאור גדול. הפער הגדול והפתאומי גורם לתינוק לבכות. הבכיה הזו מסלקת את הלחות מן העיניים ומאפשרת לו ראיה תקינה. כן מבואר בספר "צמח ה' לצבי" (שמות): "תינוק הנולד בוכה על ידי צער האור שבא מחושך לאור, ועל ידי הבכיה נדחים הלחות מן המוחים ומן העיניים ויוכל אחר כך לראות באור, ואלמלא הבכיה לא היה יכול לראות אחר זה באור".

תיקון חצות

הרוצה לראות את ירושלים בבנינה – יהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. אם יעשה כן, גם אם יגיע זמנו להפטר מן העולם, הרי שלפני שיבנה בית המקדש השלישי, הוא יקום לתחייה ויראה בטובתן של ישראל ובניין בית המקדש (תענית ל, ב; ריטב"א ר"ה טז, ב; שו"ת הרדב"ז ח"ג, סימן אלף סט, תרמד; "מגדל דוד" דף פג, א).

\

"כל ההשמדות הגדולות והנוראות אשר היו בכל מקומות פזורנו – הסיבה הקרובה לכך היא, מפני שאין מתאבלים על ירושלים כראוי". כן מבואר בסידור היעב"ץ (הלכות תשעה באב).

\

"קבלה אמיתית היא בידי: כל מי שבלבו תדיר צער על גלות השכינה – זוכה לכתר תורה". כן מבואר בספר "קב הישר" (פרק צג).

\

כל מי שעוסק בתורה לאחר חצות לילה ולאחר מכן שופך את לבו "בדמעה ותפילה בכוונת הלב" – כל אשר ישאל מה' באותה שעה יקויים ברצון, כי "אין לך עת רצון גדול מזה". כן מבואר ב"אלשיך" הקדוש, בביאורו למגילת איכה (ב, יט).

\

אדם שפגם בעיניו – תיקונו הוא, "שיבכה על חורבן בית המקדש, פלגי מים ירדו עיניו, ובזה יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". כן כתב בעל "פלא יועץ" (ערך ראיה).

תכונות

אדם בעל תכונות רעות ומידות מושחתות - תוך ארבעים יום הוא יכול להיות כבריה חדשה. כן מבואר ב"צעטיל קטן" (נוע"מ טז): "מי שנולד בטבע של עקשנות – ישבר את טבעו ארבעים יום רצופים, וכן מי שטבעו עצל – ירגיל עצמו ארבעים יום לעשות כל דבר בזריזות, וכן מי שטבעו אינו מתמיד בלמודו – ירגיל את עצמו ארבעים יום וילמוד יותר מההרגל שלו, ומשם ואילך מן השמים יעזרוהו להיות מוסיף והולך בשבירת מידות הרעות עד תומם".

כמו כן כתב בעל "אך פרי לתבואה" (שלח בהג"ה): "בימי ילדותו (של המחבר) איותה נפשו לבוא בסוד האמת ולדעת בחכמת הקבלה, אבל לא עלתה בידו, עד שמצא כתוב בספר, שבמשך ארבעים יום יכול האדם להיות כבריה חדשה, ונהג בעצמו כן, ופרש עצמו מכל הנאת עולם הזה כל ימי משך המ' יום, ובסוף המ' יום, בליל שבת קודש, נחלש מאוד וחטפתו שינה, וכחצות לילה נתעורר משנתו ממש כבריה חדשה, ומאז והלאה ויגבה לבו בדרכי ה', והיה הולך וגדל ובא בסוד ה'".

\

כל תכונה רעה גורמת נזק לאחד מאברי האדם, שהולך ומתפתח ברבות השנים, עד אשר נהפך למום מוחשי. חז"ל ידעו להבחין על פי מראה הפנים מהי התכונה הרעה שנמצאת באדם ואיזה מום עתיד להתפתח ממנה". כן כתב ה"כלי יקר" (אמור כא, יז).

\

אדם שרואה דבר רע בחברו – אות וסימן שדבר רע זה נמצא בו בעצמו. כן מבואר בספר "דרך פיקודיך" (מצות ל"ת, אות ה) בשם ה"בעל שם טוב": "כל מה שהאדם רואה בחבירו – סימן הוא לעצמו שיש בו חסרון זה, כי האדם בבחינת מראה מלוטשת שקורין 'שפיגעל'".

\

אם תרצה לעמוד על טיבו של אדם מסויים ולדעת לאן לבו נוטה, הרי עצתו של בעל ספר "חסידים" (סימן רצא): "אם תרצה להכיר אדם מה הוא. במה שהוא מדבר תדיר בו – הוא חפצו. ואם תחפוץ לדעת מה בלב זה ומה בלב זה? תשים לפניהם מיני ספרים, ומה שיסתכל ומעיין בו יותר – אותו לבו חפץ".

\

למי דומים הבנים בתכונות נפשם, לאב או לאם? כותב רבי צדוק מלובלין ("צדקת הצדיק" סג), כי הבנים בדרך כלל דומים לאמא, ואילו הבנות דומות לאבא.

הסיבה לכך היא, כי כשהאיש מזריע תחילה – תצא נקבה, ואילו כאשר האשה מזרעה תחילה – ייצא זכר, כמבואר במסכת נדה (לא, א).

\

טבעיו ותכונותיו של אדם משתנים עד לבלתי הכר כל עשר שנים משנות חייו. כן כתב הרמב"ן (במדבר ח, כד): "כל אדם נותן לבו בעשרותיו, כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או לשלושים, כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו, אבל בהגיעו לעשרים וחמש לא ירגיש בו כל כך".

לעומתו, יש סוברים שאדם משנה את תכונותיו וטבעיו פעם בשבע שנים. כן כתב בעל "ישועות חכמה" (סימן קסו אות יז): "כל אדם בכל ז' שנים כל ימי חייו משנה טבעו, ובאותה שנה יש סכנה בכל עסקיו".

\

אחת לשבעים שנה – גופם, טבעם ומזגם של ברואי עולם משתנה. המחלות והתרופות הגופניות – משתנות, והמחלות והתרופות הנפשיות – משתנות. דפוסי התנהגות – משתנים, וסגנון החיים – משתנה. כן מבואר בספר "אור יצחק" (בהקדמה): "שמעתי מחכמי הפילוסופים, שבכל שבעים שנה משתנה הטבע ומזג של האדם בהשתנות האוירים, וזה מורה על מזג וטבע הנפש".

תלמוד בבלי

למרות שמר בר רב אשי היה בבבל בעת שערך את התלמוד, מכל מקום נחשב שהתלמוד נערך בארץ ישראל, כי "בעת שסידר את הש"ס ישב מר בר רב אשי בין שני הרים, והיה משביע את ענני הכבוד, ובאו ארבעה עננים והקיפוהו, ואחר כך השביע שיבוא אויר ארץ ישראל לשם, ורק אחר כך סידר שם את הש"ס תלמוד בבלי". כן מבואר בספר "פתגמין קדישין".

\

בכל התלמוד יש חמש מאות עשרים וארבע פרקים, כמנין "תלמוד בבלי".