מנהיגות - חלק נב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

נציב יום לעילוי נשמת גדלו בן סגדו,

מנוחתו עדן, אמן.

מנהיגות,

חלק נ״ב.

מה זה חטא?

שגגה.

חטא.

כמה אנחנו פוחדים מחטא?

אחד.

אחד.

האם יש לנו בכלל פחד מחטא?

משגגה?

מה סוד גדלותם של גדולי ישראל?

לב בוער ביראת שמיים,

ואהבת השם.

כותב אור החיים הקדוש על הפסוק,

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים

את בני ישראל לפני מותו,

עוד נתכוון במאמר הזה,

עוד פירוש.

מה זה איש האלוהים?

התכוון להעיד עליו שכל התעצמותו במידות טובות הידועות לו,

לא היו אלא לצד יראתו מאלוהיו.

לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר.

שלא נחשוב שמשה רבנו,

הוא נולד בטבע כזה שהוא יראה אלוקים ומתחבר לקדוש ברוך הוא,

וזה בא לו ככה טבעי.

אלא הכל היה התעצמות במידות טובות

מצד יראתו מאלוהיו,

ולא היה טבעו מסייעו אל הדבר.

והן האיש משה,

יש לחשוב שהיה ענו מטבעו,

והיה בכל המידות מטבעו.

לזה העידה התורה עליו,

שכל ההתעצמות והתגבורת רמוזה בטבע איש.

איש.

שהיה לצד האלוהים.

זאת אומרת, היה ירא את האלוהים.

לכן הוא אומר, איש האלוהים.

איש התגבר ונהיה איש.

אבל איזה איש?

איש האלוהים.

הרי שסוד הגדלות

זה יראת שמיים.

וזה מביא ללב לבעור מפחד השם והדר גאונו.

מטעם זה אומרת הגמרא בסנהדרין.

ואמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן,

לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירחותיו,

וגיהינום וגיהינום פתוחה לו מתחתיו.

מי שמצייר

את מראה הגיהינום לעיני רוחו,

ליבו בוער בפחד השם

וידון דין אמת לאמיתו.

אז חכמים אומרים שהדיין צריך לצייר לו

שיש לו חרב,

בין ירחותיו. הירחיים מאוד רגישות.

ויש לו חרב שאם הוא זז

היא נתקעת.

וצריך להיזהר שלא יטה ימין ושמאל בדין,

וגם שידע שלמטה הגיהינום פתוחה מחכה לו.

אם הוא יפסוק דין לא נכון,

ישר למטה.

הוא צריך לצייר את זה לפני שהוא מתחיל לדון.

חכמי המוסר אומרים

שלא רק דיין יראה תמיד את הציור הזה,

אלא כל אחד מאיתנו גם כן.

למה? כי גם אנחנו דיינים.

איך אנחנו נהיינו דיינים?

אנחנו דיינים בלי ללמוד.

לא לומדים דיינות ודיינים,

כי אנחנו מחליטים על כל צעד ושעל,

כן לעשות, לא לעשות,

מותר, אסור,

בלי לברר.

ומחליטים ככה, ככה נראה לי.

אז אתה דיין שדן

לא דין אמת.

אז אתה צריך לפחד מהגיהינום הפעורה תחתיך.

והחרב בין ירחותיך.

מי מפחד? מי מרגיש כזה דבר?

אין יראת אלוקים.

לא מפחדים.

אז זה מה שאני מבין, זה מה שאני יודע, זה מה שאני עושה, ככה זה עובד.

אבל גדולי ישראל התייחסו לעבירה

כמו אש ממש

נורא ואיום,

ורעדו להתקרב אפילו לנדנוד של חטא.

יעקב אבינו בעצמו פחד שמא יגרום החטא. זאת אומרת, השם מבטיחו שהוא ישמור עליו, שמרתיך בכל אשר תלך.

הוא פוחד שזה לא יתקיים, כי שמא יגרום החטא. אולי יהיה לו איזה שגגה,

אולי יעשה איזה חטא ואז תתבטל כל ההבטחה,

כי היא הבטחה על תנאי.

אז מה מדובר?

על חטא אחד פעם בחיים.

ואצלנו זה בחבילות, כל יום אנחנו יוצאים עם חבילות.

אני לא מדבר על זדונות,

אבל חטאים.

בין אדם לחברו,

בין אדם למקום,

חבילות.

מישהו יראה, מישהו פוחד, שום דבר.

אז בואו נראה סיפור מרטיט שסיפר תלמיד של החפץ חיים,

ושמו רבי נפתלי בלום.

יום שישי אחד,

אחר תפילת שחרית,

קרא מרן החפץ חיים לכמה מבני הישיבה,

ביקש שידאגו לו לחלות

ודגים לשבת קודש המתקרבת.

כי תכף הוא נוסע לדרכו,

לעיר קרובה לראדין,

ושם הוא ישבות את שבתו.

התלמידים שעלו לפשר נסיעה דחופה,

וכעת, ביום שישי פתאום,

אז הוא ענה להם, חפץ חיים,

שבזמן האחרון הגיעו אליו שמועות

שבעיירה הסמוכה התגלו בעיות ומכשולות

בענייני טהרת המשפחה, היות והמקווה שם טעון תיקון רציני.

ועושים וסיפר

שכבר עבר זמן ניכר

מאז שהגיעו אליו השמועות האלה,

ושבועות ארוכים הוא ממתין

לשעת כושר שיוכל לנסוע,

לתקן את העניין.

למה צריך להמתין שבועות ארוכים? כמו שהוא אמר עכשיו ביום שישי,

תכינו לי חלות ודגים לכבוד שבת,

ותכף אני נוסע,

למה צריך לחכות שבועות?

אלא אמרא דאתרא,

הרב המקומי שם, הוא היה מראשי המזרוחי,

מזרוחניק,

מתנועת המזרחי,

ולכן היה מנוע החפץ חיים לנסוע לשם

בזמן שהוא נמצא,

כי אם אתה מגיע, צריך לבקר את המרא דאתרא,

כאילו, זה לא מתעלמים, המרא דאתרא.

אבל הוא לא רצה לחלוק כבוד

לרב שנמנה על חוגי המזרחי,

רוח מזרחית קשה מכל הרוחות.

ומאידך גיסא,

אם הוא ישהה במקום ולא יבקר אצל הרב,

זה ייחשב השפלה

בכבודו,

בעיני בני קהילתו.

החפץ חיים הגיע ולא שר לביתו של הרם, של המרא דאתרא,

הם לא היו מסוגלים להבין את זה.

אבל כעת הסביר החפץ חיים,

נודע לי שהוא לא שוהה במקום,

הוא נסע לקונגרס הציוני שהתקיים באותם ימים,

שם החליטו שמדינת ישראל תקום בוגנדה.

במזרח הסכימו,

במזרח הסכימו שמדינת ישראל תהיה בוגנדה.

ושוב, אין סיבה לדחות את הנסיעה

ולו לרגע אחד, כי זו הזדמנות.

ככה הוא לא פוגע כאילו בכבודו, בעיני בני קהילתו,

מי הוא ישבות שם.

שאלו אותו התלמידים,

והיכן נשאר הבן בשבת קודש?

עלון בבית המדרש.

התלמידים

נפעמו מהתשובה

והפצירו ברב,

רבנו,

איך ייתכן דבר כזה?

הלא כבודו כבר זקן וחלש כל כך,

וזה לא לפי כוחותיו ללון בבית המדרש.

לחרדתם,

לשמע הדברים החל מרן החפץ חיים לרעוד ולרטוט בכל גופו,

כאילו עומד מישהו עם אקדח מולו ומאיים על חייו.

ואמר להם,

מה אענה כשישאלו אותי?

אעלה לבית דין של מעלה,

וישאלו למה לא פעלתי לתיקון המקווה בשכנות שלי?

ברגע שיתאפשר לי הדבר, מה אני אענה?

אתם שומעים?

זה לא דבר שנוגע כאילו אליו אישית,

זה נוגע לאפשרות לתקן

דבר שיש בו מכשול

לרבים.

איי, איי, איי, איי, מה אני אענה?

איי, שאלו אותי למה לא הלכת לתקן ברגע שהמזרוח נקרא לה...

אז אנחנו חושבים שזו דרגה ביראת שמיים גבוהה ביותר, ואין יותר מזאת.

אבל בואו נתבונן בעוד מעשה.

אנחנו לא מודדים

את הרמות של היראת שמיים של הגדולים, אבל בואו נראה עוד מעשה.

באחד הימים

שוחח אחד הרבנים

עם רבי ישראל סלנטר בנושא מסוים,

לפתע באמצע השיחה

החביא רבי ישראל כמו סיד,

השתתק

מרוב רעדה ופחד,

לא דיבר ולא הניד עפעף,

פשוט כפה על עומדו.

אותו רב לא הבין מה קרה לו,

ניסה להמשיך ולדבר,

לעורר אותו,

מאומה לא הועיל.

הרב שלא ידע את נפשו נותר עומד על מקומו בפחד,

עוקב אחרי גאון ישראל ושוקל אם לרוץ ולהזעיק עזרה.

אבל הוא ראה שהמצב לא מידרדר ולא מחמיר,

אלא נשאר כמו שהוא.

אז החליט להמתין עוד קצת.

עברה מחצית שעה,

עברו שעתיים,

עד שאט אט

החל רבי ישראל לחזור לעצמו.

ואז שאל אותו רבי, מה קרה?

רבי ישראל אמר לו, כשדיברתי עמך,

תוך כדי הדברים שמתי לב שעוד כמה משפטים

אני עלול להגיע חס ושלום לאבק לשון הרע.

ומרוב פחד,

מחשש לחטא זה, השתתקתי.

שמעתם דבר כזה פעם?

עוד מעשה.

בימים שלמד הגאון רבי יעקב יחיאל ויינברג, בעל השרידי אש,

בישיבת סלובודקה,

והוא היה ידוע בעל כישרון מיוחד,

והצטיין בשקיעה בלימוד באופן נפלא עד מאוד,

שהיה שוכח את כל הסובב אותו.

הכוח הזה של שקיעות בלימוד

הסב לא פעם צער ועוגמת נפש,

שכן בהיותו שקוע כל כך בלימוד,

לא הבחין כי השמש שוקעת,

והוא שכח להתפלל מנחה.

כשגילה את הטעות,

הצטער עד מאוד ופנה לריבו הסבא מסלובודקה,

סיפר לו מה שאירע ומה דרך התשובה לכך,

ופספס.

מנחה.

אפשר לעשות תשלומים,

זה שגגה.

מה דרך התשובה?

הסבא השיב לו,

אתה הרי לומד בחברותה עם התלמיד של רבי ישראל סלנטר, עם רבי נפתולי מהמסדרדם.

תשאל אותו.

למה הוא לא עונה לו הסבא מסלובודקה,

שולח אותו לריבי נפתולי מאמסטרדם, החברותה,

שישאל אותו מה התיקון

לזה שהוא לא התפלל מנחה?

ואכן, באותם הימים

נהגו גדולי תלמידיו של הגאון רבי ישראל סלנטר,

כמו רבי נפתלי אמסטרדם ורבי איצלב פטר בורגר,

לשהות במשך תקופות מסוימות

בשנה בישיבת סלובודקה.

וכשהגיע רבי נפתולי אמסטרדם

לישיבה הוא קבע חברותה עם הבחור הזה, יחיאל יעקב ויינברג.

וכעת הציע לו הסבא מסלובודקה על הרב ויינברג שישאל אותו.

באותו יום,

כאשר סיימו

רבי נפתולי

והרב ויינברג את הלימוד המשותף,

ליווה הרב ויינברג את רבי נפתולי לאכסניה,

ודרך ההתלוות לרבי נפתולי בלכתו על הגשר שמקשר בין סלובודקה לקובנה

גמגם קמעה הרב ויינברג.

ברוך השם, זכיתי ללמוד בהתמדה

והרב נפתולי מהנהן,

אבל לצערי הרב הוא ממשיך.

הפסדתי מנחה.

רבי נפתולי אמר,

הפסדת מנחה?

צנח והתעלף.

עוד באותו היום,

שב הרב ויינברג הצעיר לסבא מסלובודקה ואמר לו,

רבי,

שאלתי את רבי נפתולי מה עליי לעשות, הוא לא השיב לי מאומה.

הוא לא הציע לי שום סדר של תיקון,

אלא התעלף מרוב צער.

סבא ענה לו,

זה בדיוק מה שרציתי שתראה,

שעל דבר כזה שמפסידים מנחה, מתעלפים.

ומכאן תלמד כמה חמורה היא עבירה,

אפילו כאשר מדובר באונס מעין זה.

מאה סיפר הרב ויינברג,

תהפוכות רבות עברו עליי,

מחנות השמדה.

הוא היה בהם

גלויות מדכאות,

אבל מנחה מעולם לא החמצתי יותר.

איפה אנחנו ואיפה מה שמדובר פה?

זה היה מבט של גדולי ישראל על חטא שחוטא יהודי.

יראת השמיים שלהם הייתה כה עצומה,

עד שהם הביטו על מי שנכשל בחטא

כמי שמביטים למי שנפל לכבשן אש ורואים אותו נשרף.

כמי שמביטים על מי ששתה רעל מבלי משים.

ולא כמונו שרואים אנשים מקבלים זריקות

ושאננים.

והם ראו את האנשים האלה שעשו חטא

כאילו הם עכשיו עומדים למות.

האם אנחנו נראה אדם ששוטה רעל ונתעלף?

כך התייחסו גדולי ישראל למי שעבר עבירה אפילו בשוגג או באונס.

חופץ חיים פעם אחת

ראה חילול שבת פעם ראשונה בחייו, שיהודי מחלל שבת.

הוא רעד, רעד, רעד ובכה ובכה ובכה,

והגיע לישיבה ובכה, ונתן דרשה על זה, ושאל שאלת הקדוש ברוך הוא,

למה הראית לי דבר כזה? למה מגיע לי לראות עבירה שיהודי עובר?

עבירה אחת במציאות היא נורא נוראות.

עבירה זה רעל שממית את האדם.

וזה לא משנה.

אם שותים את הרעל בשגגה או באונס.

זו המציאות של רעל.

ועם מציאות לא מתווכחים.

כמה אנחנו רחוקים מלהבין את המציאות הזאת.

ויש בטח אנשים שחושבים שהם יראי שמיים.

והם כבר מניחים, רבנו תם,

והם גם כן

עושים תיקון חצות.

יכול להיות שבית המקדש לא קם בגללם,

והם עושים תיקון חצות.

אם אדם ירא שמיים, יכול להגיד תיקון חצות. אתה לא ירא שמיים, על מה אתה אומר תיקון חצות?

אתה רוצה לתקן שהשכינה תשוב אלינו ושיבנה בית המקדש?

ומה אתה עושה ביום?

הנה הנביא יחזקאל אומר,

הנפש החוטאת

היא תמות.

בילקוט שמעוני כתוב, שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו,

אמרה הנבואה, הנפש החוטאת היא תמות.

שאלו לקדוש ברוך הוא חוטא מה עונשו,

אמר יביא אשם והתכפר לו.

כלומר, מעיקר הדין,

אדם שחטא חטא אחד אמור למות,

כי הוא בגד בקדוש ברוך הוא ומועל בתפקיד.

אלא שהקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו מעניק לחוטא את

האפשרות להמיר את גזר דינו בתשובה ובקורבן.

שהקורבן ימות במקום האדם.

הקורבן ימות במקום האדם.

אמרנו שמידת הדין לא שותקת אם מגיע לה

קורבן.

ואף אם האדם אינו שב מיד בתשובה,

הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו לא מעניש מיד,

אלא מעריכה פה להותיר לו זמן,

להעניק לו הזדמנות נוספת

לשוב לפניו בהמשך.

אבל ברור שכוס התרעלה מוכנה לא למות.

חטא

הוא בדיוק כמו רעל

והוא ממית.

עם התשובה אתה יכול לבטל את הגזר דין.

בלי תשובה

הכל ממתין.

פעם ראשונה שמצאנו

מה זה חטא

במציאות ממש

אצל אדם הראשון.

הקדוש ברוך הוא ציווה אותו ציווי אחד בלבד,

לא לאכול מעץ הדם,

והזהיר

ביום אכולך ממנו מות תמות.

האדם לא שמע בקול השם

ונגזרה עליו מיתה.

הוא לא עשה במזיד.

זה היה בשגגה קרוב לאונס.

האישה אשר נתת לי.

מאז

ועד היום

במשך אלפי שנים,

כל החולים,

כל המחלקות הכי קשות בבתי חולים,

כל הזריקות מוות,

כל בתי הקברות בכל העולם,

כל הבליונים שמתים,

חלקם במיתות אכזריות,

בשואה, במלחמות, בפוגרומים,

בטרגדיות נוראות, תאונות דרכים,

מלחמות,

הכל בגלל עבירה אחת של אדם הראשון.

חטא אחד.

חטא אחד.

אבל בגלל שהוא שורש הבריאה,

אז זה פגע בכל הצאצאים.

אנחנו נקראים בני אדם, אנחנו הבנים שלו.

כיוון שהוא פגם,

נפגמו כל זרועו אחריו.

הגאון רבי אברהם קלמנוביץ'

שמע ממרן החפץ חיים שכל ילד

צריך ללמד אותו לדעת

שעבירה זה אש נוראה ששורפת.

רק כך יש סיכוי שיגדל להיות ירא שמיים?

צדיק ועובד, השם אמיתי.

וסיפרנו שהסטייפלר, זכר צדיק לברכה, שאלו אותו,

באיזה תלמוד תורה נשים את הילד?

אז הוא אמר, איפה שיודעים לתאר את הגיהנם.

אם יודעים לתאר לילדים מה זה גיהנום,

יש סיכוי שהם יהיו יראי שמיים.

והדברים נוקבים ויורדים עד התהום.

אז יש לכם להתבונן בדברים,

להפנים ולראות עד כמה אנחנו רחוקים,

רחוקים, רחוקים, רחוקים מההבנה

מה זה יראת שמיים,

מה זה חטא,

מה זה רעל,

מה זה מוות,

מה זה דיין,

מה זה גיהנום,

פתוחה מתחת רגליו.

רבי חנניה ברגשי אומר

עושה הקודש והרוער עושה כל ישראל,

לפי כוח הרבו להם תורו ומשוות.

שנה אמר אדונו וסלמה הנצלגו יחדיל תורו יעדיל.