מנהיגות - חלק סח - הדרך לאהבת ה' | הרב אמנון יצחק

אנחנו עכשיו נמצאים ב'מנהיגות' סח'

'הדרך לאהבת ה'':

ידוע שאדם אוהב את עצמו, ומוכן לעשות בשביל עצמו הכל! - בדרך כלל... כתוב בספר איוב: "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" (איוב ב ד) וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, לכן כשמצוים יהודי: 'לאהוב יהודי אחר! או לדאוג ליהודי אחר' בפשטות מבינים: שצריך לעשות זאת משום שזה בעצם המימוש של האני שלי, באמצעות העזרה לזולת, בין אם האדם מבין: שהשני והוא - זה היינו הך! כמו שלמדנו אתמול (מנהיגות סז - צריך לקחת אחריות על כלל ישראל 24-08-2021) שאנחנו בעצם נשמה אחת שמחולקים בגופים שונים. 

ובין אם הוא עושה זאת משום שהוא מבין: שזו מצוה שבין אדם לחבירו ויקבל עליה שכר בגן עדן! בכל אופן, אז אם מצוים יהודי: 'לאהוב! "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) או 'לדאוג ליהודי אחר!' אז בפשטות כל אחד מבין: שצריך לעשות זאת כי זה המימוש של האני שלו בעצם כשהוא עוזר לזולת. אבל ה'מסילת ישרים' כותב: שזו עדין לא המדרגה הגבוהה ביותר והנרצית לפני הקב"ה, יש מדרגה גבוהה יותר! וזה לשונו: "אמנם ודאי שמי שמתכוין בעבודתו; 'לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז ד) ולקבל הגמול אשר בעולם הבא' לא נוכל לומר: 'שתהיה כונה זו רעה!'" 

אם אדם רוצה: 'לטהר את הנפש שלו, כדי לזכות לשבת לפני ה', עם כל הישרים והחסידים, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ ולקבל גמול בעולם הבא' אז הוא אומר: "'לא נוכל לומר: 'שזו כוונה רעה!' אך הן לא נוכל לומר גם כן: 'שהיא תהיה היותר טובה' זה עדיין לא היותר טוב במדריגות, כי עד שהאדם מתכוין לטובת עצמו, סוף סוף עבודתו היא לצורך עצמו, אבל הכוונה האמיתית המצויה בחסידים, אשר טרחו והשתדלו להשיגה!" צריך טרחה, צריך להשתדל ולהשיג את הכונה האמיתית. "זה שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה!" 

כל מה שאנחנו צריכים לשאוף: זה להגדיל כבוד שמים בעולם! "שבראנו לכבודו" זהו. "וזה יהיה אחרי שיתגבר באהבה אל השי"ת, צריך להגביר את האהבה לה', ויהיה חומד ומתאווה: אל הגדלת כבודו! ומצטער: על כל מה שיִמַעֵט ממנו! - כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה!" זה התכלית בעצם שצריך לעבוד: להרבות כבוד שמים! למנוע חילול ה'!! לפרסם את אנשי האמת, להשפיל את אנשי השקר. בדיוק מה שכותב רבינו יונה (שערי תשובה), הכל צריך לעשות לכבודו "שבראנו לכבודו, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג ז). 

מתי יכול אדם להגיע לכונה הזו? רק כשהוא יבטל את האני שלו, ועושה הכל בשביל ה'! "בטל רצונך מפני רצונו" כל עוד המטרה היא: 'כדי לקבל שכר' הוא עובד על עצמו ובשביל עצמו - אגואיזים! ויש להבין: איך דורשים מהאדם לבטל את האני שלו? חוץ מהאני - מה יש לו? וטבעו של האדם לממש את האני שלו! התשובה היא: על האדם להרגיש: 'שהקב"ה הוא בכלל האני שלי' להפוך את ה' לעצם האני של האדם, אתה נבראת "בצלם אלוקים" – צלם אלוקים נמצא בך! ואתה תהפוך את ה' לעצם האני שלך על ידי אהבת ה', וזה יביא את האדם: להתבטל לגמרי אל ה'! 

וזה כתוב במפורש, אומרים את זה כל יום, ולא שמים לב! "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" (דברים ו ה) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ זאת אומרת אין מקום לאהבה אחרת, גם לא אהבת עצמך! בְּכָל לְבָבְךָ זה הכל לאהוב את ה'. וההסבר לכך: הגמ' מביאה "שיש לאדם שני יצרים; יצר טוב ויצר רע" כולם מבינים בדרך כלל: שיש שני גורמים שמושכים את האדם לכיוונים שונים; אחד לצד הטוב ואחד לרע. אבל בכתבי האר"י ז"ל מבואר: "שהכונה שיש בנו שתי נפשות; יש נפש בהמית ויש נפש אלוקית" כמו שמביא ב'שערי קדושה' חלק א' שער א'. 

שתי נפשות האלה הם שני סוגי תודעות; לכל אחת יש אישיות שלימה שהיא מביטה על העולם וחווה אותו בצורה שונה לגמרי, במרכז ההוויה של הנפש הבהמית עומדת התודעה של 'אני הבהמי' שמשתוקק להתקיים ולקיים את כל הרצונות והנטיות דרך הגוף ותאוותיו! זה מה שהנפש הבהמית מודעת, רוצה, פועלת בשביל להשיג. אבל יש גם ליהודי נפש אלוקית! שבמרכז ההווייה שלה עומדת ההכרה באלוקות, והנפש האלוקית משתוקקת להתעלות מעל האני האגואיסטי, והיא רוצה להכלל באור האלוקי! שמהווה חלק ממנו, משום שרק כך היא יכולה להגיע לשיא האושר! "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו ז). 

לכן פותח ר' חיים ויטאל את ספרו הנאדר בקודש 'שערי קדושה' במילים: "נודע אל בעלי מדע, כי גוף האדם - איננו האדם עצמו מצד הגוף, כי זה נקרא 'בשר האדם' האדם הוא הפנימיות, אבל הגוף הוא ענין לבוש אחד שתתלבש בו הנפש השכלית אשר היא האדם עצמו בעודו בעולם הזה, ואחר הפטירה יופשט מעליו הלבוש הזה ויתלבש בלבוש זך נקי רוחני!" אז זאת אומרת הגוף הזה הבשרי, זה מה שאנחנו תופסים מרגישים חשים רואים במראה זה פיג'מה! זה 'בשר האדם' זה לא האדם, האדם זה הפנימיות, זה הנשמה בפנים הנפש האלוקית, זאת אומרת היא נכנסת בתוך הגוף הזה שהוא לבוש כרגע כל זמן שאנחנו בעולם, אחר כך היא מתפשטת ממנו הוא נשאר בקבר, והיא מתלבשת בלבוש זך נקי רוחני! זאת אומרת כמו המלאכים! 

אז יש משהו שזה כמו נגיד 'צל של האדם' לא צל שחור אבל צל כמו שנגיד שרואים כאילו בבואה כזו שמשתקפת אין אתה לא תופס  אין לזה ממשות כאילו אבל זה נקרא 'לבוש זך נקי רוחני!' זה הלבוש של הנשמה בעולם הזה. 

הדרישה מהאדם היא: להגיע להכרה, שאמנם אם עד עכשיו תפסת את האני הגשמי שזה האני שלך, ועבדת עד היום רק: לספק את תאוותיו, עליך להבין מהיום: שהאני שלך זה האני הרוחני ה"חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא ב) שנמצא בך! והמימוש האמיתי שלו: זה כשתתבטל לקב"ה! מה זה 'תתבטל?' תבטל את כל הרצונות והתאוות של הגוף, ואז תהפוך להיות אני רוחני אלוקי! זה המימוש של האני האמיתי האלוקי באדם. 

וכך אמרו חכמים: "רצונך שלא תמות? מות עד שלא תמות!" אם אתה רוצה לא למות, זאת אומרת כשיגיע רגע המוות אתה לא תרגיש אותו בכלל! ואתה תהיה 'כעובר מחדר לחדר' אז 'מות' תמית את התאוות שלך בעולם הזה, לא תמשך אחריהם, לא תהיה נגרר אחריהם, לא תהיה משועבד להם 'מות עד שלא תמות' ואז רוחני עובר לרוחני 'מחדר לחדר'. אבל אם לא תעשה כך, אם לא תמית את התאוות בשביל זה יש את 'חיבוט הקבר' כי הגוף והנשמה היו כל כך מחוברים, ולא התנתקה הנשמה, היא היתה בעצמה נמשכת אחרי הגוף, והגוף משך אותה, ועכשיו רוצים להפריד ביניהם - והיא לא רוצה לעזוב? אז חובטים אותה! 

וזה יכול להיות ימים גם, וזה עם 'פולסא דנורא!' זה לא דבר קל!! זה אחד מהדינים הקשים ביותר שיש לאדם ברגע שהוא נפטר!!! כי היא לא רוצה לעזוב, היא קשורה מאוד. אבל אם הוא היה צדיק, ולא היה קשור בכלל לחומר, אז חיבוט הקבר שלו זה כמו 'למשוך שערה מחלב!' אין שום חיכוך, אין שום צער, בקלי בקלות! אבל אם הוא היה קשור - זה כמו 'למשוך כותנה מקוצים!!' וזה נתלש, ונקרע, ונתקע – ובלאגן...! 

אז זאת אומרת אדם צריך להפוך את האני שלו לאלוקי בלבד, על ידי הכרה: שהגשמי הוא רק לבוש שמסייע לאדם בקיומו כאן, ועל הגוף הזה עושים את המצוות; שמים את התפילין, מתעטפים בטלית וכן הלאה, זה הגוף נועד בשביל לעשות את המצות. אבל הנשמה היא המנוע, והיא השולטת והיא האני. והלבוש הרוחני האלוקי הזה, זה המנוע האמיתי שמניע את המנהיגים האמיתיים, היהודים, הצדיקים עלי אדמות - שאכפת להם מהקב"ה! ורק מהקב"ה!! ומחמת כך גם אכפת להם מהילדים שלו, והם דואגים לילדים שלו. 

כי אם זה "אבינו מלכנו" ורואים שאבא מצטער: שהבנים התרחקו ממנו! והוא רוצה: שיקרבו אותם אליו!! מנהיג אמיתי לוקח על עצמו אחריות: ודואג להשיב לאבא את הילדים כולם! ללא ליאות!! זה נקרא מנהיג אמיתי שלוחם ופועל לכבוד שמים.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv