מנהיגות סז - צריך לקחת אחריות על כלל ישראל | הרב אמנון יצחק

אנחנו עכשיו 'מנהיגות' חלק סז', צריך לקחת אחריות על כלל ישראל! בהמשך לדברים שאמרנו אתמול, אז הפירוש העמוק והאמיתי של לקיחת אחריות, לא רק על הביצוע, אלא לקחת אחריות גם על התוצאות, וצריך להרגיש: 'שזה עסק אישי שלך!' כשהעסק הוא שלך אתה משקיע את המיטב במיטב, וכך בכל תחומי מנהיגות על האדם לדעת: שהוא משקיע בשביל העסק שלו. 

כך כתב מרן החפץ חיים בספרו 'חומת הדת' במאמר 'חיזוק הדת' מאמר ב': "ואל יתפאר האדם בנפשו לומר כי ישיב לפני ה': "לא היה בי כוח למנוע אותם מן האיסורים!" אבל הלא ידוע מכמה פסוקים ומאמרי חז"ל כי חפצי שמים צריכים להחשב בעיני אדם כחפצי עצמו, ובחפצי עצמו ידוע שאפילו שהעסק לא מוצלח, הוא לא מתייאש וחושב עצות: "איך לשפר?" וגם שואל אחרים: "מה העצה והתחבולה?" והקב"ה ממציא עצות ומצוי הדבר שלבסוף הוא ירויח כסף!" לא מתייאשים מעסק "ואף בזה, אילו היה שקול בעיני האדם רצון הקב"ה כרצונו, היה מחפש עצות ותחבולות: "איך להעמיד את הדת שלא תתמוטט?" ובוודאי שהקב"ה היה ממציא לו עצה וגם עוזר לו! אבל אנחנו לא עושים כך בעניני שמים, ותכף כשהוא רואה שאין לו איזה עצה מתייאש ופוטר עצמו מן הדין, אבל זה לא יפטור אותו למעלה!" 

לא יפטור אותו למעלה ישוו בין הדברים האישיים שלו כמה הוא טרח לעומת תורת ישראל והעמדת הדת "מכל זה נוכל להתבונן: כמה גדול החיוב על כל אחד לחפש עצות ותחבולות ואפילו להתבזות למנוע עוון ופשע מישראל!" כל שכן להציל אותם מהחיסולים, מאכלות אסורות, זמרים פסולים ושאר מרעין בישין. על אדם להרגיש: שאם הוא מתעלה זה עסק האישי שלו, והילדים שלו ובני הבית זה עסק האישי שלו, והתעלות של כלל ישראל זה גם עסק אישי שלו, עד כדי כך שהגמרא במסכת שבועות לט' אומרת: שאדם אחראי על כל העבירות של כל העולם כולו! אם היה ביכולתו למחות, "כל היכול למחות בביתו ואינו מוחה נתפס בעון ביתו, בעירו בעון נתפס בעון עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העונות של כל העולם כולו! וזה הובא בכמה מקומות בש"ס. 

והנה רבים שואלים: "למה זה עסק שלי? מה, אני אחראי על כל עם ישראל? ולמה שאענש אם יהודי חטא בקצה העולם? מה אני אשם?" כדי להבין זאת נראה כמה הלכות תמוהות! ידוע בעולם ההלכה, אין מושג שאדם יכול לעשות מצב שחפץ או נכס יהיה שלו בלי לעשות מעשה קנין, הוא צריך לעשות מעשה קנין באחד מסוגי הקנינים כדי לקנות את הדבר, בלי קנין לא קנה, ויש הלכה: שבן יורש את אביו וכל הנכסים עוברים אליו אחרי פטירת אביו בלי מעשה קנין. כל דבר חייב קנין! וירושה - בלי קנין, איך זה יתכן? 

ועוד הלכה תמוהה: אדם יכול להוציא את חבירו ידי חובה; בברכות ובתפילות, וחבירו יוצא מדין 'שומע כעונה' וזה באופן שהמברך עצמו לא צריך לברך את הברכה בעצמו, והוא רק מברך להוציא את חבירו, וגם שהמברך בעצמו צריך את הברכה הזו גם מוציא את חבירו. איך פועלים שני האופנים האלה? אם המברך אינו צריך את הברכה איך הוא יכול לברך בשביל השני? וגם אם הוא צריך את הברכה, יש להבין: מה זה הוא משכפל את הברכה? הרי לכל אחד יש חיוב ברכה באופן עצמי! 

ביאור הדברים הוא כך: במבט הגשמי שאנחנו רגילים להביט, אז אנחנו רואים: אני זה אני, והוא זה הוא, שנינו נפרדים מה הקשר ביני לבינו?! אבל במבט רוחני: אני והוא זה למעשה אחד שמחולקים בשני גופים! אז ככה ביחס לאבא ובן; הבן יורש את האבא בלי קנין, למה? כי הוא חלק ממנו! "ברא כרעיה דאבוה" הבן הוא כמו רגל של האבא, זה חלק בלתי נפרד ממנו אז ממילא מה צריך לעשות קנין? אתה והוא זה אותו אחד, אמנם זה שני גופים אבל זה אחד. כך גם ביחס לישראל נכון שאנחנו מחולקים כל אחד בפני עצמו, אבל אנחנו נשמה אחת גדולה, אנחנו נקראים "כלל ישראל" 

אין דבר כזה באומות העולם! "כלל ישראל" הרי בני יעקב משפחה אחת כולם אחים וממי יצא עם ישראל? אנחנו נקראים "בני ישראל" אנחנו כולנו משפחה אחת "גוי אחד בארץ" ולכן אדם יכול להוציא את חבירו בברכה גם אם הוא עצמו אינו צריך את הברכה, כי כשהוא מברך גם כביכול מברך ולכן גם ברכה אחת יכולה להועיל לשניהם, וגם מדין ערבות ועוד. זו הסיבה: שכל יהודי ערב לכל כלל ישראל! ואם יהודי נמצא בקצה העולם חוטא הוא, יענש עליו אם היה יכול למחות ולא מחה! "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט יז), אם לא תוכיח אתה תשא עליו את החטא, אם לא תוכיח תקבל את החטא שלו גם! למה? כי ראית ושתקת. 

אמרנו שה'אבן עזרא' אמר: שמי שהוא רואה גנב ולא מוחה בו - הוא גם גנב! למה? כי הוא וכלל ישראל נשמה אחת, יהודי אחד חוטא - פוגם בכל אחד מישראל בין אם ירצה ובין אם, לא כמו שהיד אם היא תפגע - כל הגוף כואב, ואנחנו נקראים "קומה אחת, גוף אחד" אפילו שאנחנו נפרדים, וידוע בעולם גם, שאם יהודי אחד עושה טעות - מאשימים את כל ישראל, לא מאשימים את האחד. 

וזה היסוד והרעיון העומד מאחורי המצוות שבין אדם לחבירו; לדאוג לשני? לא! לדאוג לעצמי באמצעות השני, אתה חושב שאתה דואג לאחר אז אתה אומר 'מה אכפת לי?' לא! מה שאתה דואג לו - זה לך! אתה דואג לעצמך על ידי השני, כשאדם עושה חסד עם השני הפירוש: שהוא עושה חסד עם עצמו, כשאדם מזיק לשני הוא מזיק לעצמו, כך שכל עבודת ה' במצוות בין אדם לחבירו זה להגביר ולהגדיל את האני של האדם ולכלול בו את כל עם ישראל, לכן אנחנו מצוים גם ב"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט יח) כאשר יעשה אדם גם זאת ממילא יתחיל להרגיש את הכאב של הזולת, ולקחת אחריות ולפעול למען הצלחתם של כלל ישראל. 

היה צדיק בשם ר' אריה לוין הוא היה 'הרב של האסירים'' תמיד היה לו אהבת ישראל מופלאה לכל יהודי! פעם הוא הלך לרופא עם אשתו והרופא שאל: "מה אני יכול לעזור?" אמר לו: "הרגל של אשתי כואבת לנו!" הוא לא הבין את הכונה, חשב שזה שגיאת לשון, אז הוא אמר לו: "לא! לא, כאשר אשתי חשה ברגלה הכאב משותף לשנינו! אני מרגיש מה שהיא מרגישה!!" כשנאמרה מצות תוכחה, תסתכלו בשלחן ערוך אורח חיים סימן תרח', או מצוה ללמד זכות על יהודי, הדרישה העמוקה והאמיתית, זה להרגיש: שהשני חלק מאיתנו! כמו שאכפת לך מעצמך, צריך להיות לך אכפת מהשני. 

אם זאת התחושה, אז אדם לא רואה עוול בחבירו! למה? אתה רואה עוול בעצמך? אדם לא רואה בעצמו דופי, אדם לא רואה בעצמו חובה, אבל אתה רואה את חברך כמוך גם בו לא תראה חובה ותלמד עליו זכות, אהבת ישראל של ר' אריה לוין היתה כה עצומה ונפלאה! שהוא הרגיש את אשתו ילדיו ואת כל עם ישראל אפילו הרחוקים ביותר כאילו זה הוא, וזה היסוד של "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט יח) לא קל להשתחרר מהטינה שאדם שומר בלב אפילו שהוא כבר לא מחפש לנקום בשני, אבל הוא זוכר לו את זה ככה שומר לו בלב – זה אסור על פי התורה! 

אבל אם אדם ירגיש: שהשני הוא חלק ממנו אז התרעומת תעלם! כמו שאמרנו אדם חתך את האצבע כשפרס את הגזר האם הוא יקח את הסכין ויפצע את היד שגרמה לנו את הנזק?! ודאי שלא! מה, הוא ינקום או שהוא ישמור טינה לאצבע הזאת או ליד הזאת?! ברמה המהותית עם ישראל נשמה אחת! להתנקם בזולת זה כמו להכות את היד שחתכה את האצבע, והתורה מצוה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וזה יסיר תרעומת מהשני, זה הבסיס לתפקיד של מנהיג ציבורי, מוטל על כל אחד ואחד מעם ישראל התפקיד הזה: להרחיב את האני הפרטי שלו האגואיסטי לאני כללי ישראלי; לכאוב את כאבם של ישראל, לקחת עליהם אחריות ולפעול לרווחתם ברוחניות ובגשמיות! 

ויש פה דוגמא להמחשה: תארו לעצמכם שהשנה היא שנת תרצ'ח-תרצ'ט אתה גר בארצות הברית או בישראל ומגלים לך: "שבאירופה מעמיסים על רכבות אלפי אלפי יהודים מעבירים למחנה ריכוז!" האם היית נוטש את העיסוקים ומנסה להציל חיים של יהודים? ובפרט אם היו אומרים לך: "שבשביל להוריד אחד מהרכבת צריך לתת 50$!" היית נותן בשביל שיורידו כמה יהודים משם בשביל שלא יספו בכבשנים? כששואלים את זה בקהל – קומץ מרימים את היד! הרוב לא, לא עושים דבר; "מה, מה אני יכול לעשות? אני אתפלל, אתפלל בשבילם..." 

עכשיו נחשוב תרחיש אחר: בשנת תרצ'ט, אתה חי בעיר קטנה במזרח אירופה, ההורים שלחו אותך לצפון אמריקה ללמוד ואתה מגלה שכל העיירה שלך וההורים והסבא והסבא והאחים והשכנים העמיסו אותם על רכבת למחנה ריכוז! אתה עוזב את העבודה לראות איך להציל אותם או שאתה תתפלל? פה זה בכלל לא שאלה! מי לא יעשה הכל בשביל להציל אותם?! 

- גם לא בטוח...! אנחנו באותו מצב: מעמיסים את כולם עם 'חיסונים' לא צריך 'מחנות ריכוז' אנשים באים לבד ואפשר להציל אותם! מה עושים אנשים? עוד שולחים אותם למוות! אומרים: "מצוה, מצוה זה תרופה מאלוקים...! ה' הכין תרופה למכה" - טמבלים! אם ה' היה רוצה היה לוקח את המכה, למה הוא צריך להביא תרופה בשביל שירויח הרשע שרוצה לדלל את העולם! בילי הדבילי?! והוא אומר: "שהוא רוצה לדלל!" והוא המציא את החיסונים! וכתב עליהם "פטנט" ושולח אותם ככה ואומר: "שהוא יוריד איזה מליארד -2 על הדרך...!" אז איך אפשר לסמוך עליו?! זה תרופה מאלוקים? כשאחד אומר: "אני רוצה לרצוח אתכם וגם תשלמו לי גם כסף - זה התרופה!" - ?! כמה סתום אפשר להיות? 

מה ההבדל בין שני התרחישים תרצח-תרצט'? מה זה משנה אם האשה שיושבת ברכבת זה אמא שלך או אמא של חברך? יהודים נוסעים למחנה ריכוז!!! המציאות זהה בשני התרחישים, אבל הבדל אחד יש: כשהמשפחה שלך ברכבת אתה מרגיש את הכאב ולא יושן בלילה! וזה מכריח אותך ליטול אחריות ולפעול, ההשלכות של המציאות הזו הן כבידות משקל, אם אנשים אינם משקיעים מאמץ להתעלות על האנוכיות שלהם ולהרגיש את הכאב של הזולת, מן הסתם הם היו מפנים עורף אל השואה ולא היו עושים דבר כדי לעזור! כמו הציונים!! שאמרו: "ימותו!" ויצמן אמר: "שימותו 2 מליון זקנים בהונגריה - אין מה לעשות, אנחנו נעלה לארץ רק את הצעירים!!" 

הם היו ממשיכים בחייהם, ומתעלמים מהמציאות, כדי לדרג את סדר העדיפויות כהוגן, ולתפוס את המציאות כהוויתה, כשכולנו נשמה אחת יחידה! ועלינו להרגיש את הכאב של אחינו לדאוג באמת לשלומם גם פיזי וגם רוחני! זה סוד מנהיגות ציבורית של כל גדולי הדורות מאז ומעולם, והם הרחיבו את האני שלהם לכלל ישראל עד כדי כך שהם בכו אם הרגישו ברגע מסויים 'שהם אוהבים את הבנים שלהם יותר מיהודי אחר' המשמעות מבחינתם היתה: 'שהם לא הגיעו לשיא בשלימות אהבת ישראל!' 

אני זוכר, בהיותי ילד, אמא שלי מנ"ע כשהיתה שומעת: "שנהרג חייל!" או משהו - ישר היתה פורצת בבכי! ולא רק היא, כל הדור הקודם - שני דורות אחורה ככה, שומעים שמישהו מהיהודים נפגע או משהו - כולם בצער אמיתי והכל! היום? מי מתייחס? חבילות חבילות של יהודים מתים בגיא ההריגה של החיסונים - ואף אחד לא אכפת לו שום דבר! שום דבר!! יש אחד טיפש! קוראים לו 'בן גביר' חשבתי שהוא חכם פעם, מצליח קצת בעריכת דין והכל, עכשיו הוא שוכב בבית חולים עם שקורונה והוא עבר 2 חיסונים! ונדבק... והוא נמצא בבית חולים אז מראיינים אותו, הוא לא נראה כזה חולה, כאילו עם חלוק וכו' אני לא יודע אולי זה הצגה אולי הוא 'מטעם'. 

מכל מקום מה, מה הוא אומר? "איזה מזל שעשיתי חיסונים! אוי ואבוי אם לא הייתי עושה מה היה קורה!" הוא לא אומר 'שהחיסונים גרמו לו!' אומר: "לא! בזכות החיסונים אני עדיין חי... תאר לך שלא הייתי עושה את החיסונים האלה של השקורונה...?" – אז היית מה-97.97% שלא קורה להם כלום בגיל שלך! מה, אתה עורך דין רק לעניני פלילים ואין לך הבנות קצת באזרחות, קצת בחשבון, קצת בשכל, קצת לקרוא, או שאתה מטעם הפכת להיות?! לא יאומן כי יסופר! לא הייתי מאמין עליו, שטות כזו להגיד? ממש נהיה כמו בנט ממש כמו הבוטן!.. 

"בצורה פרדוקסאלית, אלה שלקחו את החיסונים" אומר הבוטן: "הם החולים הקשים!! ואלה שלא מחוסנים - פלא! שנה וחצי לא קורה להם כלום! כנראה הם שומרים את עצמם בחדר...!" שמעתם? מליון אנשים לא יוצאים מהחדר שנה וחצי...! בשביל זה לא קורה להם כלום, והמחוסנים מתים אחד אחרי השני!!! למה? כי הם לקחו 2 חיסונים! הם לא מבינים 'שהחיסון נחלש!' וצריכים לקחת את השלישי אבל השלישי גם יחלש אז צריך את הרביעי – אז תן להם 'סריה' ישר, תן להם תריסר בבת אחת שיהיה להם ככה למשך כמה שנים רצוף שיצא להם כבר הנוגדנים מהאף...! איזה אנשים מפגרים! זה לא יאומן, לא יאומן, ואנשים מאמינים לו, והולכים ועומדים בתור - והוא מבסוט: 'מליון וחצי מפגרים! כבר עשו 'בוסטר''. מאות מאות מתים כל יום! מאות! מאות!! אייי....!!! 

אז זאת אומרת לסיכום הקטע: אנחנו צריכים לדעת, שחובה עלינו להיות שהאני שלי יהיה גם חברי כלול בו, וגם כל כלל ישראל, אתה לא יכול לבודד את עצמך ולהיות אנוכי סלפיש אגואיסט וחושב רק על עצמך, אנחנו עם ישראל נשמה אחת גדולה נקראים "כנסת ישראל" נקראים "כלל ישראל" ואנחנו צריכים לדאוג אחד לשני וזה חובה! לכן יש מצות הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ אם לא? אתה תשא עליו חטא! ועוד וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, וגם לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר לא הבנתי! איך מבקשים ממני דברים כאלה? אתה תקום מעצמך?! חתכת את היד תקדח את היד שעשתה זאת? לא! תנקום בה? לא! חברך זה כמוך בדיוק!! לכן אתה יכול לפטור אותו בברכה, אתה יכול להוציא אותו בברכה, אנחנו אחד מחולקים בגופים שונים, 'אחד בשביל כולם - כולם בשביל אחד' ומי שמנהיג אמיתי דואג גם לגשמיות וגם לרוחניות של עם ישראל. 

ולא כמו ה'בוטן' שמדבר עם האבא שהבן שלו נפגע בעזה! בגלל ההוראות הפחדניות של בוטן: שלא נתן לפגוע במחבלים שהתקרבו עד לגדר! ולא נותן 'הוראות פתיחה' שעבאס שולט במדינה! וקיבל 54 מליארד!!! לא יאומן כי יסופר, כל מה שהחרדים שאמרו שהם "גנבים ולוקחים ולוקחים ולוקחים ולוקחים ולוקחים ולוקחים..." בא ערבי ולקח בפעם אחת - את כל מה שהם לא אספו במשך כל השנים...! וגם הוא קובע 'אם אתה תגיב בעזה או לא תגיב!' ונהפך להיות הבוטן הזה שפן יותר משפניהו! ולא עושה שום דבר, אז הוא מדבר עם האבא כמו סתום הוא שותק, ולא אומר כלום. 

ובסוף הוא אומר: "מה שלום יוסי?" - איזה יוסי?! קוראים לו בראל! איזה יוסי? אתה לא יודע אפילו להתעדכן עם מי אתה הולך לדבר? על מה אתה הולך לדבר? "מה מצבו, עשו לו ניתוח?" אומר לו: "תבוא! תבוא תבוא תבקר את החייל שלך שלחת אותו למוות! בוא תבקר אותו אל תרים טלפון כאילו 'לצאת ידי חובה'!" אין לו תגובה, לא יודע לדבר, מגמגם, רועד בידים, מדבר שטויות! האיש לא נורמאלי! בעיתון 'הארץ' יצאו עליו, מה זה, אמרו עליו דברים! מה שאני אומר עליו - זה אפס..! זה לא מנהיג, זה אדם שדואג לאינטרסים שלו, ולא מענין אותו אף אחד מישראל! מענין אותו: 'למלא את ההבטחות ל'פייזר'!' זה מה שמענין אותו, זה איש עסקים - שמהמדינה הוא יעשה עסק...!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv