מנהיגות - חלק מו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום ויטל חיים והודיה זיידי יזכו השנה מהרה לפריבטן זרע חי וקיים ושנזכה להיות הסנדק

כך הם ביקשו

ממשיכים מנהיגות חלק מ״ו

אחת השאלות הכבדות

המנסרת מעולם הישיבות

מדוע פעם

בימים עברו

רבים מהבחורים שהלכו ללמוד בישיבות

צמחו להיות גדולי תורה ויראה

ואילו היום

אין פני הדברים כך.

התשובה היא

פעם הייתה בחירה

כיום

אין בחירה.

נבער.

פעם

עמדה בפני בחור הבחירה

האם לצאת לשלוח ידו במסחר

או בעמל כפיים

או לבחור בעולם

התורה ויראה.

בחור שבחר ללכת לישיבה

ידע היטב לקראת מה הוא הולך

למקום לא בטוח,

שיהיה לו מקום לישון,

שיהיה לו מה לאכול.

ובכל זאת,

נפשו חשקה בתורה והלך בבחירתו האישית לישיבה הקדושה במסירות נפש

כדי לקיים את דברי התנא הקדוש

במסכת אבות.

כך היא דרכה של התורה,

פת בה מלח תאכל

ומים במסורה תשתה

ועל הארץ תישן

וחיי צער תחיה

עם כל התנאים האלה.

בתורה תעמל

אם אתה עושה כן,

אשריך וטוב לך.

אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

שמעתם מה זה אשריך בעולם הזה?

אשריך בעולם הזה זה פת במלח,

מים במשורה,

ישנים על הארץ,

וחיים חיי צער,

העוסקים בתורה זה אשריך בעולם הזה.

הבחור ידע שאם הוא הולך לישיבה זה רק על מנת לצמוח

להיות אדם גדול בתורה וביראה.

הוא ידע שלשם כך הוא נדרש להשקיע רמח

איברים

ושסה גידים

בעמל של תורה בהירה.

לשם כך הוא הלך לישיבה.

ואכן הוא השקיע,

ומשהשקיע צמח

בעמלו ובהגיעו,

עד שנהיה אדם גדול בתורה וביראה כפי מידת עמלו.

כך כותבים ריבותינו בעלי התוספות בכתובות סג',

דיבור המתחיל

אדעתא דגברא רבא

דדרך הוא

בה הולך ללמוד שנעשה אדם גדול

זאת הדרך.

דדרך הוא בה הולך ללמוד שנעשה אדם גדול.

כלומר, דווקא כשהוא הולך,

כשהוא בוחר ללכת,

כשהוא בוחר ללכת,

הוא נעשה אדם גדול.

אבל מי שהוליכו אותו,

ההורים שלחו אותו.

מבלי בחירתו,

כמו המציאות היום,

שהבחורים נסחפים ומיטלטלים מחיידר לישיבה קטנה, מישיבה קטנה לישיבה גדולה, משם לכולל.

אין כל ערובה שיהיה אדם גדול.

אתה רוצה כלה טובה, מבית טוב, עם יוחסין וזה,

אתה צריך להיות בחור ישיבה.

זה לא בגלל שאתה הלכת,

בגלל שאתה סימנת מטרה שאתה רוצה להיות אדם גדול ובכל התנאים.

אנשים בוחרים איזה שם של ישיבה שזה יתאים אחר כך להמשך, לתוכנית, למצוא זה, ואם אני אהיה בחור טוב אני אקבל דירה ואני אעלה את זה.

כל מיני חשבוינס.

אדם שכזה מעולם לא יתמודד עם השאלה במה לבחור.

ואפילו הוא לא נדרש לשקול את המחיר שהוא מוכן לשלם לממש את הבחירה.

לכן הוא לא משקיע.

הוא לא מתמסר כראוי, וממילא הוא לא צומח.

בוולוז'ין

נראה שתי דמויות.

שאנחנו הכרנו.

בוולוז'ין

היה איש תם וישר ויראה אלוקים.

שמו רבי משה דוד לפקוביץ',

זכר צדיק לברכה.

נפטר בגיל צעיר,

הותיר אלמנה

עם ילדים קטנים.

אחד מהם קראו לו מיכאל יהודה.

מיכאל יהודה.

לפקוביץ'.

אחד מהם. זה היה גדול הדור.

מיכאל רב שטיינמן.

מיכאל רב קניאבסקי.

ייבדל לחיים ארוכים.

זה גדולי הדור הנוכחי, כמו שאומרים.

מיכאל יהודה.

זה היה שמו.

אחד מהילדים

שהותיר רבי משה דוד לפקוביץ',

שהיה איש תם, ישר ויראה אלוקים,

הניח אלמנה עם ילדים, אחד מהם מיכאל יהודה.

לאלמנה היה בן מהבעל הראשון.

רבי אריה לובשיץ'

שמו

והוא חי בארץ ישראל.

רבי אריה

חש בבדידות ובקשיים של אימא שלו

והפציר בה לעזוב את הגולה ולעלות עם שני הילדים,

אחים חורגים,

לארץ ישראל.

במאמצים רבים

עלה בידו להשלים את כל הסידורים הנחוצים לשם כך.

בשלהי שנת תרצד סוף סוף נסללה הדרך

לעליית המשפחה ארצה.

מיכאל יהודה,

שהיה נער צעיר,

החל מתכונן נפשית

לקראת העלייה לארץ הקודש.

הלב מלא בחששות

לעתיד הרוחני והמשוכות

שהוא יצטרך לעבור כאן

בארץ ישראל.

לימים, הוא סיפר,

שבועיים ימים חלפו בטרם העזתי לבוא ולספר לרבה שהיה מרן הגרש היימן זכר צדיק וברכה כי עוזב אני את הישיבה,

ישיבת ר' מיילס בווילנה בדרכי לארץ ישראל.

אולם לבסוף

כשהוא מצויד בברכתם של ריבותיו

הגרש היימן ונשיא ישראל

מרן הגאון רבי חיים

עויזר

גרוג'ינסקי זכר צדיק וברכה

עלה נער עם אמו ארצה.

אמר לו הגאון רבי חיים עויזר

כשביקש ממנו ברכה

נפרדה

הברכה שלי עבורך היא

שרק לא תתקלקל.

גם בני הישיבה חרדו לעתיד הרוחני של חברה מיכאל יהודה שעולה לארץ הקודש.

וכך סיפר נעימים ידידו רבי דב קלאר

בשעה שיצא רבי מיכאל יהודה את וילנה עמדו חבריו בתפילה

וקראו תהילים

והתפללו מעומק ליבם שלא יסטה חלילה מן הדרך

אלא יצליח לעמוד בניסיונות הניצבים בפניו

שיישאר שומר תורה ומצוות.

נאמן לשם ולתורתו

ובעיקר שימשיך בדרך העלייה הרוחנית

שהייתה להם עד כה לנס ולדוגמה עלייתו שם.

למחרת הגיעם לארץ הקודש

לאחר

חליפת ההתרגשות הראשונה

רבי מיכאל יהודה

ואימו ואחותו התמקמו בדירה שהוכנה להם

ובני המשפחה בארץ הגיעו לביתם

וביקשו להרגיע את האימא בנוגע לעתיד.

דאגנו לך

למקום מגורים נאה

וגם לכלכלה אין לך מה לדאוג.

ולך מיכאל יהודה,

בהיותך בחור נבון ובוגר,

הכנו לך גם כן

מקור פרנסה ואין לך מה לדאוג.

עבודה הולמת וקלה,

הפעלנו קשרים בסולל בונה,

והעבודה תהיה מיון מסמרים.

עבודה קלה ומשכורת נאה בצידה.

ובמיכאל יהודה ניצב המום,

התבלבל.

מצד אחד, לא נעים לסרב לאלה שדאגו להם מראש,

לו, לאמו, לאחותו,

וחפצים מאוד בטובתו,

לפי כמובן הבנתם ומושגיהם,

ולמצוא עבודה באותם ימים לא פשוט כלל היה בארץ ישראל.

וברור לו שהם הפכו שמיים בארץ

להשיג עבורו את העבודה הקלה והמכובדת ביותר לפי ערכו וגילו.

מצד שני,

הוא עוד מרגיש את הידיים החמימות שמלטפות לו את כף היד ומברכות אותו רק שלא תתקלקל.

עכשיו הוא צריך להחליט.

עם דמעות בעיניים

פנה לאחותו ולאמו והכריז

אמא שלום

אני נוסע לירושלים ללמוד תורה

ונמלט מהמקום כל עוד רוחו בו.

שנים לאחר מכן סיפר על אותו היום בהתרגשות

ברחתי כשרק הכותונת לעורי.

לא לקחתי עמי כלום.

אפילו את התפילין שכחתי מרוב בהלה.

מאוחר בלילה הגיעה אחותי והביאה לי את התפילין במעט בגדים.

קודם כל הוא ברח.

נו, אנחנו יכולים לתאר ילד שהגיע עכשיו לארץ, מתרוצץ ברחובות, שואל איפה ירושלים, מגיע לירושלים, שואל איפה יש ישיבה,

ועובר ושואל כל אחד ואחד.

וכך הגיע רבי מיכאל יהודה לישיבת חברון

ושם קנה את הודו והדרו.

ואם הוא לא היה בוחר ללכת לישיבה

אז הוא היה מממן וממיין מסמרים.

וככה קיבלנו בבחירה אחת נכונה ובאומץ לב אחד מגדולי ישראל.

סיפור נוסף

על אחד שבחר

ללכת לישיבה ולהתעלות.

הבחור, צעיר ונמרץ, התגורר

באיראן.

היו לו כישורים

רבים והיה לו גם מעמד חברתי,

והוא נבחר להיות ראש החלוץ של התנועה הציונית באיראן.

מתוקף תפקידו

ניהל את כל הפעילות החלוצית באזור מגוריו,

ומלבד זאת היה מורה לעברית.

למרות הצלחתו וגלי האהדה שעליהם ניסה,

חש הבחור ריקנות כלשהי,

וכאשר ניסה להגדיר את תחושותיו,

מצא כי ליבו נמשך ללמוד תורה,

ודווקא בארץ ישראל.

מי שהגדיר לעצמו את המטרה בא לפני אביו,

שהיה רחוק ממושגים אלו,

וסיפר לו

כי החליט לנסוע לארץ ישראל בכדי ללמוד תורה.

במקום תשובה הגיש לו האבא דף ועט,

ואמר לו, תחתום שאתה מוותר על חלקך בירושה.

האב היה משוכנע

כי דרישה זו תסלק ממוחו של הבן

את רעיון הנסיעה,

כמו שבנט חושב שעם התו הירוק

הוא יחסל את הלא-מחוסנים,

שכן, מי זה השוטה שיפסיד סכומי עתק שצפויים לו בירושה בעבור אידיאולוגיות,

חשובות ככל שתהיינה?

אבל הבן לא נבהל

ולא התחנן על נפשו,

והגם שידע שהוא מפסיד סכומי עתק

שיועילו לו ביום מן הימים,

חתם על המסמך,

באומץ לב.

נתקבל האישור

ועכשיו ביצוע.

הנסיעה מאיראן לארץ ישראל באותם ימים לא הייתה קלה כלל וכלל.

מצא הבחור את עצמו מנטלטל בדרכים

עד שדרכו רגליו על אדמת ארץ ישראל.

רק התאושש מהדרך הקשה,

מייד בירר היכן אפשר ללמוד תורה,

והתשובות הובילו אותו לישיבת פונוביץ'.

הגיע אל ראש הישיבה

והופנה לגאון רבי יוסף שלמה קהנמן, זכר צדיק ברכה.

הרב לחץ את ידו בחום רב, והוא מתעניין

מה רצונו.

הבחור האשים בפשטות, הגעתי עתה מאיראן

ללמוד תורה בישיבה.

מה אתה יודע?

עברית,

השיב לו הבחור.

ולהכין דף גמרא?

לא יודע.

וללמוד משנה עברית.

זה מה שאני יודע.

פרס הרב את ידיו ואמר לו,

בישיבה כאן מעמיקים

בלימוד הגמרא,

זו ישיבה למצטיינים ממש,

ולכן איני סבור שאתה מתאים לכאן.

עליך לפנות למלמדים,

שילמדו אותך משנה או גמרא,

לאחר מכן נבחן את רמת הידיעות ונחליט

אם אתה מתאים או לא.

במצבך עתה,

הדבר לא בא בחשבון כלל.

לשם התשובה, אשתו חכה קומתו הגבוהה של הבחור.

כל עוצמתו

חישיבל יישבר.

בבת אחת שבו לנגד עיניו כל טלטולי הדרך הקשים ששברו את עצמותיו.

נזכר בהיעדר גיבוי ההורים וכל המכרים שהנעידו ראשם

ולא פסקו מלדבר על רוח השטות שנכנסה לו

ועל זה שוויתר על הירושה שלו.

הוא לא אמר מאומה,

הוא ניסה לשמור על קומה זקופה,

אבל חיוורון נורא פשט על פניו

ודמעות זלגו מעיניו

על לחייו.

כשהבחין הרב מפונוביץ'

בסערת הרגשות

וראה את החשק והרצון האדיר ללמוד תורה,

פנה לבחור שוב ואמר,

בחור יקר,

אני משנה דעתי ומאשר את קבלתך לישיבה.

הצמיד לו את רבי שמשון הררי וביקש ממנו שידאג לו לחברותות

שיקדישו בעבורו שעה אחת ביום.

ואכן, כעבור שנתיים בלבד

הפך הבחור

לאחד המצוינים שבישיבת פונוביץ',

וזמן קצר לאחר מכן

התבטאו עליו ריבותיו

כי כדאית הייתה הקמת הישיבה כולה רק למענו.

השם של הבחור,

הגאון רבי

אליעזר בן דוד,

זכר צדיק לברכה, שהיה פה

ואמר מי זה האפיקורסים של הדור.

אז על כל בחור שרוצה להתעלות במעלות התורה והיראה

מוטלת חובה לבחור את דרכו.

הוא צריך ללמוד

ספרי יראה ומוסר

ולבחור

להיות בן עלייה

ולהתייעץ

על אודות הדרך הנכונה בעבורו.

ובעמל וביגיעה

הוא יכול להיות אילן גדול.

הבעיה שאין לאנשים

תכלית.

כשהיינו בבית ספר חילוני שאלו אותנו שאלה,

מה אתה רוצה להיות לך שתהיה גדול?

אז אחד אמר טייס,

אחד אמר שחקן,

אחד אמר עורך דין,

אחד אמר ככה,

כל אחד. אז עכשיו אני שואל אתכם מה אתם רוצים להיות בשביל להיות גדול.

אז בואו נתחיל איתך ונשאל מה אתה רוצה, ומה שתוציא מפיך זה יחייב אותך בשמיים,

ומרגע זה אתה יוצא לדרך לכיוון מה שאתה אומר.

אז מה אתה רוצה להיות?

כן, מזכה רבים. זה הכי קל, אתה חושב, כן? מחלקים, זה לא עושה את זה.

אין בעיה.

זו עבודה הכי קשה ליחד.

בסדר.

זה גם לציבור.

שמעתי.

מזכה רבים זה במסירות נפש 24 שעות כל החיים.

זה לא מדי פעם.

כן?

אתה הבנת מה אמרתי?

זה מה שאתה מתכוון?

אז איך תמשיך בפנצ'ריה וכל זה?

אה, אתה מתקן להם פנצ'רים וזה, זה כואלה.

לא, זה לא מזכה. לא, זה צחוק מהעבודה.

טוב, זה כשטויות, נו.

תחשוב.

לא, שטויות.

כן.

מה אתה מחליט שאתה רוצה להיות?

כן.

לא יודע. לא רוצה להתחייב, כאילו.

כן. אז מה?

אז בבקשה, תגיד לי, מה אתה רוצה להיות?

אז שטויות. תגיד לי, הגדרה. מה אתה רוצה להיות?

הגדרה.

לא, תגיד לי, מה אתה רוצה להיות?

אני רוצה איזה מעלה שאתה רוצה להשיג.

כן.

בינתיים שלושה מקשקשים. כן, ארבעים. מה אתה רוצה להיות?

זה כלום, זה שום דבר. תמיד תוכל להגיד שעשית 100%. מה אתה רוצה להיות?

אני רוצה שאתה משיג דרגה מסוימת שברור שהשגת אותה.

מה אתה רוצה להיות?

כן, אתה.

הבנתי, גדול הדור,

עבד השם, ומה עוד?

צדיק האמת.

אתה יודע מה זה גדול הדור? אתה צריך להחליף את הרב קנייבסקי, כן?

כן?

זה מה שאתה הולך להיות, כן?

יוצאים לדרך, כן?

מה אתה רוצה להיות?

מה?

פוסק הלכות.

טוב, אנחנו נראה מתי תגיע. ואתה מה רוצה להיות?

עוד לא החלטת, ברור, הכי קל.

ואתה אמר רוצה להיות?

עוד לא החלטתי, ברור.

ואתה אמר רוצה להיות? גם לא החלטתי, נכון?

אתה, אתה.

כן.

לא יודע, כמוהכי כאן.

ואתה אמר רוצה להיות?

לא, זה קשקוש, זה חובה על כל אחד.

מה אתה רוצה להיות?

לא רוצה להיות, כן. מה אתה רוצה להיות?

מה אתה דע?

עבד השם זה לא, זה כולם צריכים להיות.

מה אתה רוצה, תפקיד, משימה, משאלה,

להגיע למשהו מוגדר?

כן, בכר, מה אתה?

תלמיד חכם. כולם צריכים להיות תלמיד חכם.

מה אתה רוצה להיות?

לא אומר, כן. מה אתה רוצה להיות?

כן, אתה.

דקות תרמים, הכי קל, כן? חושבים שזה קל, כן?

כן?

זה כולם צריכים להיות. לא, הגדרה, הגדרה, הגדרה.

מה אתה רוצה להיות, מיכאל?

מה שאתה עושה, כאילו, כן? להקים ישיבות ותורה וזה, בסדר.

בקיצור,

אף אחד מכם לא יודע מה הוא רוצה להיות,

חוץ מהיהודי הזה שהגדיר, ונראה אם הוא יגיע לזה,

אז זאת אומרת שאתם עוד לא החלטתם מה אתם, עוד לא בחרתם אפילו מה אתם רוצים להיות.

משה רבנו אמר שאפשר להיות כמוהו.

ואתם לא בחרתם כלום.

כלום.

זהו.

בפנצ'ריה, בחייאת דינא, כדי לתת לאנשים כמה קלטות זה אתה תהיה כמוני. בחייאת דינא, תהיה רציני, תעשה ממני צעוק.

כן, עבד השם זה כולם צריכים להיות, כי לי בני ישראל עבדים, עבדייהם, אתה לא עושה טובה,

זה אתה צריך להיות.

אני רוצה לראות הגדרה.

אחד רוצה להיות ראש ישיבה, אחד פוסק הלכות, אחד רוצה להיות גדול הדור באמת.

לא מילים.

ולזה הוא שואב והוא יגיע. והוא יגיע זה,

כמו שאלה.

אלה החליטו והם הגיעו.

כן?

הוא עזב שם את הגולה, בא לפה, ברח לירושלים,

ישב ללמוד, הפך להיות גדול הדור.

זהו.

זה החליט.

זה לא להיות עבד השם, להיות נאמן, להיות נחמד, להיות מתוק.

זה החליט.

החליט והגיע.

הרב אליעזר בן דוד הקים

אורח חיים, הקים מוסדות בארץ, בחוץ לארץ, בארגנטינה,

במקסיקו, בכל...

זה הפך עולם, הפך עולם.

מאות אלפי בתים

של בנות

שהקים בעם ישראל.

זה בן אדם שמפעלותיו

עצמו מספר.

אי אפשר לספר.

זה בן אדם שהחליט.

הוא טלטל ברגל, הלך, עשה זה, פה, שם.

והוא החליט, ראה מטרה.

ראה מטרה, הוא גשמה.

לא, אני עושה את זה, זה, זה, זה, זה.

כן?

כן?

זה מה שהם שאפו, הם הגיעו.

לא, לא, לא, לא, לא, לא. הם שאפו למקסימום שאפשר, והם מיצו את כל הכוחות בדבר הזה.

הם לא עזבו רגע את התוכנית להגיע למשה רבנו.

משה רבנו היה מנהיג הדור.

גם אלה היו ממנהיגי הדור.

ממנהיגי הדור.

בין זה לזה היה להם גם ישיבות,

היה להם פה, היה להם פה, היה להם ראש ישיבה והיה להם ככה והיה להם ככה. עוד, עוד ועוד ועוד. אבל הם שאפו להיות מנהיגי הדור, הגדולים ביותר בדור.

הם שאפו להגיע למקסימום שאפשר,

שזה מנהיגי הדור.

בלי מטרות לא מגיעים לשום דבר.

תמיד אתה תגיד שאני עושה את המקסימום.

גם בן אדם ישן שמונה שעות, הוא עשה את המקסימום.

אכל ארבע שעות, הוא עשה את המקסימום.

הלך טייל, עשה את המקסימום.

למד, עשה את המקסימום. הכל זה המקסימום יגיד, מה זה מקסימום?

מה אתה רוצה להגיע?

אתם מבינים שאתם אפילו לא מבינים מה צריך להגיע.

עם כל מה שמדברים שנים, אתם עוד לא מבינים מה צריך להגיע.

זה מראה אפס שאיפות.

זה מראה שאין רצון אמיתי ולוותר על העולם הזה בשביל העולם הבא.

כשאומרים פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, מי רוצה לקיים את זה?

האם אפשר לעשות את זה

עם מנגו ושוקולדים ודברים וזה?

למה אני צריך על הרצפה לישון ועל הזה ועל הזה?

למה אני צריך? אני עושה גם זה וגם זה.

זאת אומרת, בן אדם לא מוכן להפקיר הכול בשביל להשיג משהו.

על הדרך אני הולך, אבל אני לא מוותר על העולם הזה.

לא מגיעים לשום דבר.

אם אדם לא מחליט מה הוא רוצה בדיוק

ומה הוא מוכן לוותר בשביל להשיג,

ושבכל מצב הוא ישיג את מה שהוא רוצה,

הוא לא יעשה כלום.

הוא לא יעשה כלום.

המשך יבוא.