מנהיגות - חלק ב - מנהיגות? לכל אחד! | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 13.06.2021, שעה: 09:26
תוכן עניינים
מנהיגות
המנהיגות האישית
'פה נטמן...'
מנהיגות משפחתית
מנהיגות ציבורית
תוכן עניינים
מנהיגות
המנהיגות האישית
'פה נטמן...'
מנהיגות משפחתית
מנהיגות ציבורית
נציב יום: לעילוי נשמת יפה בת חנה מנוחתה עדן.
'מנהיגות' חלק ב.
מנהיגות
מהדברים הללו, אנו למדים יסוד עמוק: התכונה היסודית ביותר הנדרשת מה'חסיד' – היא: מנהיגות!!!
אנשים רבים מן הסתם עשויים להתפלא: "מנהיגות?! לכל אחד? מאן דכר שמיה? אני בסך הכל מוכר אבטיחים בשוק?"... הם משוכנעים, שהנושא כלל אינו שייך אליהם, אלא למנהיגי מדינות, מנהיגי קהילות, בעלי חברות, או להבדיל, לאדמו"רים, רבנים גדולים, ראשי ישיבות.
אבל לומדים מה'כוזרי': שזוהי טעות!
כן! כן, כן! גם אם אתה יהודי פשוט, והינך נידח בקצה העולם, אתה חייב להיות 'מנהיג'! היכולת הזו חיונית לכל אחד ואחד, הן ברובד האישי – בכדי להשפיע ולהוביל את הכוחות והיכולות לעבר היעדים הרוחניים שלמענם הגעת לעולם; הן ברובד המשפחתי – להוביל את בני המשפחה כולם לעבר היעדים הרוחניים; והן ברובד הציבורי – של כל המכרים, חברים וידידים וכל עם ישראל כי 'ישראל ערבים זה לזה' להוביל את כולם לעבודת ה'.
וזה באמת לומדים: ממה שכתוב שהאדם הוא דיין בעצם לעצמו. הרי כל רגע יש לך שיקול דעת: 'כן לעשות, לא לעשות, מותר? אסור? לא?' אז אתה צריך להיות דיין. דיין זה אחד שלמד את הכל בשביל לדון. לא תמיד נמצא לידך רב שאתה יכול כל רגע לשאול אותו בכל החלטה. אז זאת אומרת, אתה צריך להיות מנהיג – להנהיג את עצמך בדרך המשפט והצדק, ולא חלילה ליפול.
על כן, מי שמתעטף באיצטלא של 'ענווה', ומחליט: 'שמנהיגות לא שייכת אליו! בכל רובד שהוא' – הוא אומר בעצם: שהוא לא מעוניין בתפקיד שיעדו לו מן השמים כשהגיע לעולם.
עכשיו נרחיב קצת את הדברים.
המנהיגות האישית
ראשית, על האדם להיות 'מנהיג אישי' כדי להוציא את כוחותיו, יכולותיו וכשרונותיו מהכוח אל הפועל, להתעלות במעלות התורה והיראה, לממש את היעוד למענו הגיע לעולם הזה. ככתוב (דברים ל יט-כ): "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ".
אז על האדם הוטלה משימה מנהיגותית: להילחם ולהכריע בין הקולות הפנימיים שנמצאים בתוכו; חלק מהם – הינם קולות של הנשמה הא-לוקית, של היצר הטוב שבו, חלק אחר – זה הקולות של הגוף הגשמי ותאוותיו והיצר הרע שבו. ועל האדם להיות מנהיג – להילחם ולהכריע בין קולם של הגוף ותאוותיו – לבין קולה של הנשמה הטהורה שיודעת בדיוק מה עליה לעשות כדי לעלות במעלות התורה והיראה...
ראיה לדברים הללו אנחנו מוצאים בדברי הרמב"ם. שפותח את 'הלכות מלכים' הכותרת היא: 'הלכות מלכים ומלחמותיהם'. הרמב"ם בוחר לשלב את תפקיד המלך בכותרת הפרק – כ'לוחם' ללמדנו: שמצב הלחימה הינו מהותי במידת ה'מלכות'! מלך תמיד מתמודד, כשיטת חיים.
ויש שני מישורים להתמודדות: יש המאבק הפנימי ויש החיצוני.
המאבק הפנימי – כנגד כוחות הגוף, כנגד היצרים המנסים להשפיע על הכרת האדם, ולמנוע ממנו לפעול בהתאם לאמת התורנית. וכך ביארו חז"ל את התואר של 'מושל': "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים" (במדבר כא כז) – אלו המושלים ביצרים (ב"ב עח:) ועוד אמרו (אבות ב): "איזהו גיבור – הכובש את יצרו". ואף הנזיר, השולט בתאוותיו – קרוי על שם ה'נזר' –כתר מלכות! אז זה המאבק הפנימי.
המאבק החיצוני – כנגד כל מערער ומתנגד. על האדם להיות חזק דיו לא להיכנע לכוחות הסביבה הטבעיים והאנושיים, ולהיות כאברהם אבינו המכונה "אברהם העברי" – משום ש"כל העולם עמד מעבר אחד והוא עמד מן העבר השני" (בר"ר מב ח). "מלכותא לא הדרא בה" המלכות לא חוזרת בה. "אי אמר מלכא: 'עקרנא טורי!' – עקר טורי" (ב"ב ג:) אם הוא אומר: 'נעקור את ההר!' – עוקרים את ההר. מה שאומר, יוצא מפיו – מקיים. כלומר, מלך 'עוקר הרים'. מלך 'עז כנמר' שומר על יציבות גם כאשר תנאי החיים משתנים. וחכמים אמרו (סנהדרין צב:): "אפילו בשעת סכנה אל ישנה אדם עצמו מן הרבנות שלו" אדם צריך לוודא שגורמי חוץ לא יכניעו את רוחו או לשנות את מסלולו הרוחני.
אז זאת אומרת, אפילו אם יש סכנה – "אל ישנה מן הרבנות" פרושו של דבר: תשאר במקומך יציב, כמות שאתה, כאילו אין סכנה, לא משנים בשעת הסכנה מן הרבנות שלו.
משום כך, 'אדם המעלה' נחשב ל'מנהיג' ול'מלך' על עצמו, כמו שאומרת הגמרא במסכת נדרים (לב:): "אמר רבי בר אבא: "מאי דכתיב: "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט"? עִיר קְטַנָּה – זה הגוף, וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט – אלו אברים, "וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ" – זה יצר הרע, "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים" – אלו עוונות, "וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם" – זה יצר הטוב, "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ" – זו תשובה ומעשים טובים" (קהלת ט יד-טו).
אותו אויב מר של האדם קרוי (קהלת ד יג): "מֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל"! בכדי לנצח 'מלך' –צריך האדם להיות בעצמו מלך! זה מה שאמרו חז"ל (גיטין סב.): "מאן מלכי? – רבנן!" מי הם המלכים? החכמים. ומה נפלאו דברי האבן עזרא (במדבר ו ז) שכתב: "דע כי כל בני אדם עבדי תאוות העולם, והמלך האמיתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, זה כל מי שהוא חופשי מן התאוות!". זה מלך – ששולט על גופו.
'פה נטמן...'
את הסיפור הבא סיפר הגאון רבי אייזיק שֶׁר ראש ישיבת 'סלבודקה' והוא ימחיש לנו היטב: כיצד ניתן להגיע באמצעות מנהיגות ומלכות האדם על עצמו! וכך סיפר:
"כשהייתי בחור, למדתי בישיבת סלבודקא, אצל הסבא רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, מי שהיה ברבות הימים לחמי. באחד הימים, נעמד עמי הסבא בחלון הישיבה, ושאל אותי: 'מה אתה רואה?'
" 'אני רואה רחוב מלא באנשים שהולכים מהכא להתם, מהתם להכא, זה לתלמודו וזה למסחרו!' כך השבתי,
אבל הסבא לא קיבל את התשובה. אמר: 'אינך רואה טוב... אני רואה פה בית קברות!'
"עמדתי נדהם, משתומם, והסבא חייך. אמר: 'הבט!... אתה רואה את האיש הזה שם? זה איש חכם מאוד, בעל כישורים יוצאים מן הכלל. הוא יכול להיות ראש ישיבה גדול מאוד, ולהאיר את העולם בתורתו. אבל במקום זה, הוא בחר להיות פרופסור גדול ומפורסם! אתה רואה אדם, אבל אני רואה מצבה שמתהלכת ועליה כתוב: 'פה נטמן ראש הישיבה הגאון הגדול, בעל המוח החריף, שהעמיד תלמידים הרבה!'...
"הסבא הצביע על עוד דמות: 'תראה את האיש הזה. מדובר באדם מלא עוצמה, בעל רגשות מעודנים ועוצמתיים שיכול היה להגיע למדרגות צדיק נפלא ועובד ה' נשגב. יכול היה למלא תפקיד של משגיח בישיבה או משפיע, רבי או אדמו"ר, ולהשפיע לדורות על העולם כולו! במקום זאת, הוא בחר להשקיע את יכולותיו בפריטה על מיתרי כינור, ולהתפרנס מכך!'. הוא הפך להיות כנר...
" 'גם במקרה הזה, אני רואה לפני מצבה, גדושה בתארים: 'הצדיק הנשגב, עובד ה' מופלא, המשגיח או הרבי שהעמיד תלמידים הרבה, האי שופרא דבלי בעפרא!'.... אתה מבין?' סיים הסבא: 'כל הרחוב הזה הוא בית קברות אחד גדול!!!' וכך המשיך הסבא בהתלהבות כשדוק של עצב בעיניו: 'אתה יודע מה ההבדל בין בית הקברות שמחוץ לעיר, לבית הקברות שמולנו עכשיו ברחוב?
"ההבדל הראשון, ניכר לעין: שם יש שקט, וכאן הכל תוסס... שם, מחוץ לעיר, המצבות שוקטות, דוממות, אפופות שמיכה עבה של דומיית מוות; ואילו כאן – מדובר בבית קברות פעיל ותוסס, עשרות ומאות ואלפי מצבות מלאות בתנועה ורעש, גועשות וסוערות, הולכות ונוסעות לבית עולמם... ואחרי הכל, מצבות!!! כן, כן... מצבות מהלכות!!! ברחוב מסתובבים המון אנשים עם מצבות עליהם!...
" 'אולם ההבדל המהותי יותר הוא' המשיך הסבא במוסר הנוקב: 'שם בבית הקברות – ה'חברא קדישא' הם קוברים את האדם והם בונים מצבות על קברו... וכאן, בבית הקברות של החיים – האדם עושה את זה לעצמו!!!'..." - הוא קובר את עצמו...
ואכן, כבר כתבו בספרים הקדושים לבאר את תפילת הכהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים, שעל אנשים השרון היה אומר: "יהי רצון שלא יהיו בתיהם קבריהם", דהיינו: מרוב השפע שיש להם – שלא יתקיים בהם הפסוק "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב טו) עד שבתיהם המשופעים כל טוב יהיו בבחינת המצבה שלהם!
איום ונורא!!!...
ובכן, זה תפקידה של המנהיגות האישית: להוציא מן הכח אל הפועל את היכולות והכשרונות של האדם, להוביל אותו להתעלות במעלות התורה והיראה עד שיִקַרֵא 'איש המעלה!' כפי שהוא יכול ונועד להיות כך!
אמרנו, שכך ישאלו כל אדם: 'מה עשית בעולמך?' וידונו אותו: 'לפי מה שהוא'; לפי מה שהוא, מה שהנשמה ירדה, עם היעוד שלה. ככה ידונו אותו. לא לפי מה שהוא הגיע ובא – אלא לפי מה שהוא. אם מתוך מאה אחוז הוא נתן עשרה אחוזים, ידונו אותו: 'איפה התשעים אחוז, שהיית חייב לשנות את העולם כולו?'
מנהיגות משפחתית
עד כאן עסקנו ב'מנהיגות אישית', אבל אמרנו שלמנהיגות יש גם רבדים נוספים ועכשיו נעבור לרובד המנהיגות בהיבט המשפחתי.
הרובד הזה כולל את בני ביתו של האדם וילדיו, שהם האוצרות היקרים ביותר שיש לו. אלה האוצרות שיכולים להכריע את גורלו הנצחי, שהרי 'ברא מזכה אבא' (עי' סנהדרין קד.) אם השקעת בילדים, הם יזכו אותך בעולמות העליונים. האוצרות האלה מושפעים על ידי האדם באופן ישיר או עקיף. הוא זה שנבחר להנהיג אותם אל עבר יעודם וגדלותם הרוחנית (ותסתכלו בשו"ע יורה דעה סימן רמה).
ההיבט המשפחתי הזה לא כולל רק את בניו ומשפחתו הקרובה, זה כולל גם את תלמידיו, שהרי אמרו חז"ל במסכת סנהדרין (יט:): "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". וכתב בסמ"ג (חלק מצות עשה, מצוה יב): "כשם שחייב אדם ללמד את בנו תורה כך חייב ללמד בן בנו שנאמר (דברים ד,ט): "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (קידושין ל, א), ולא לבנו ולבן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם מישראל ללמד תורה לכל התלמידים שנאמר (דברים ו, ז): וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, ותניא בספרי (ואתחנן): "אלו התלמידים שהתלמידים קרוים 'בנים' שנאמר (מלכים ב-ב, ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים". והכוונה תלמידיהם.
יסוד כל עולם החינוך היהודי – הוא בין הורה לילדיו ובין רב לתלמידיו: זה לפתח ולהעצים כל אחד ואחד לפי מהותו ודרכו, לפי כשרונותיו ויכולותיו, כמו שאמר שלמה המלך (משלי כב ו): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". ובכך הם יתפתחו ויתעלו עד שבעצמם יהיו מנהיגים, שכל אחד מהם כפי יכולותיו וכשרונותיו יוכל להתמודד ולנתב את דרכו בין גלי הים הסוערים הם ניסיונות החיים, ולהתעלות במעלות התורה והיראה לפי דרכו.
סיפור נורא אודות הרב יצחק לורינץ:
בשנת תשמ', כשזכתה ארץ ישראל בביקור כבוד של זקן ראשי הישיבות בארה"ב, הרה"ג ר' יעקב קמנצקי. זכיתי לבקר אותו יחד עם ידידי ר' חיים לייב אויערבאך. אחר ששוחח עמנו בדברי תורה, שיתף אותנו ברשמים מביקוריו בהיכלי הישיבות בארץ הקודש.
ר' יעקב תיאר את רשמי הביקור באחת הישיבות המפורסמות שנפתחו באותה תקופה בירושלים – רשמים שמהווים יסוד חינוכי ממדרגה ראשונה. וכך אמר:
"לאחר שסיימתי למסור שיעור, שאל אותי ראש הישיבה: 'מה דעתי על תלמידיו?'
פתחתי בשבח על רמתם הגבוהה שנתגלתה מתוך השאלות במהלך השיעור, אולם הרגשתי שאסור לי להתאפק מלהוכיח אותו באהבה גלויה. אמרתי לו: 'ביקרתי בשיבות בארץ, הכרתי ישיבות רבות בליטא ובארצות הברית. אבל מראה כמו בישיבתך מעולם לא ראיתי! ישיבה שאין בה ראש ישיבה – ותלמידים, אלא מאות העתקים זעירים של ראש ישיבה! אין כאן ראש ישיבה ותלמידיו, אלא ראש ישיבה גדול והרבה הרבה העתקים קטנים שלו!'
" 'ומה רע בכך?' הקשה ראש הישיבה,
ואני הסברתי לו: 'כש'הסבא' החליט: 'לייסד את הישיבה בסלבודקה' הוא ביקש הדרכה ממחולל תנועת המוסר, מרנא רבי ישראל סלנטר.
ושאלתו היתה: 'על איזה יסודות יש להשתית את הישיבה החדשה?'
אולם רבי ישראל, התמקד ביסוד אחד ויחיד הכולל הכל, וכך הוא סיכם זאת במשפט ממצה אחד: 'תפקידו של ראש ישיבה הינו: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים!" (ישעיה נז טו)'.
"רבי ישראל! גדול חכמי הנפש, הגדיר במילים ספורות כי תפקידו העיקרי של ראש ישיבה: להעניק לכל תלמיד את הכלים להתפתח לפי שורשיו, לפי טיבו, לפי טבעו. לְהַחֲיוֹת אותו, לרומם את כוחותיו ויכולותיו שלו 'לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים' לכל צעיר ישנם רגעי משבר, שתמיד הוא מתחיל לחשוב שוב פעם על דרכו, והם עלולים להשפיל את רוחו ולדכא את צמיחתו. בא רבי ישראל והעמיד אותם על אחת: 'לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים!' זאת אומרת, ראש ישיבה צריך להכשיר הקרקע בפני כל תלמיד, הוא צריך גם למוסס את המוקשים בדרך, וגם להיות מלאך שמכה על קדקדו ואומר לו: 'גדל'! זו סלובדקה שבנויה על 'גדלות האדם'! כולם גדולים, אבל צריך לרומם אותם מאיפה שהם נמצאים.
"הוספתי ואמרתי לו: 'מבחן המציאות מוכיח. סלבודקה זכתה להצמיח גדולי תורה, אבל כל אחד מהם גדל לפי מהותו ויחודיותו. כל אחד שונה מחברו, באישיותו ואפילו בדרך לימודו. אתה מוצא דמיון רב ביני ובין מרן הרב שך?! הלא שנינו חניכי אסכולת סלבודקה, אבל כל אחד גדל בצורתו שלו! התלמידים שלך נפלאים... אבל הם דומים בעיני לנעלים שיוצאות מהמפעל, למַעֵט הבדלים קלים במידה ובצבע – יש להם תבנית אחת'".
זוהי גם תפקידה של המנהיגות המשפחתית: לפתח ולהעצים את יכולותיהם של בני הבית והילדים, בכדי שיעלו ויתעלו במעלות התורה והיראה, כל אחד לפי יכולותיו וכשרונותיו הוא! עד שיהיו מנהיגים בעצמם!
על ההורים להחדיר בילדיהם: את עוז הרוח להילחם במלחמת היהדות נגד יצר הרע על שלל התחפושות שלו בכל התחומים! על ההורים להנחיל להם: את ההשראה, את האושר והשמחה, שיש בעבודת ה' ובהתגברות על היצר הרע! וגם להטמיע בהם את הגאווה היהודית: 'וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'' (דברי הימים-ב יז ו) שיוכלו להחזיק בדרך היהדות נגד כל נסיונות הדור המבולבל והמסוכן שלנו!
וכל זה מדובר כמובן שההורים הם דוגמא והם מקיימים בעצמם את מה שהם מנחילים לילדיהם.
מנהיגות ציבורית
מכאן אנחנו עוברים לרובד השלישי זה 'מנהיגות ציבורית'.
כל אדם משפיע על חבריו, ידידיו ומכריו, ועל כל יהודי באשר הוא... ומטבע הדברים, גם הוא מושפע מהם. היהדות בנויה באופן של קיבוץ עם: 'כאיש אחד בלב אחד' בכל חלקי החיים כולנו קשורים זה לזה; הן מבחינת משפחה, חברה, בית הכנסת, ישיבה, קהילה, חסידות, וכיוצא בזה. לכן, כל אדם, בין אם ירצה ובין אם לא, מהווה מנהיג שמשפיע ומושפע מאחרים. משכך, יש לכל אחד אחריות על כל מה שקורה בכלל ישראל, מדין 'ערבות' שקיבלנו על עצמנו במעמד הר סיני.
את השם: 'רבי שלמה הופמן' – אין צורך להכיר לרבים וטובים מעולם התורה בכלל, ותושבי בית וגן בפרט. הוא היה מדמויות ההוד של עולם התורה, מפארי ישיבת 'חברון', הוא סירב לשמש 'משגיח' למרות הפצרות מרובות, ונחשב בעיני רבים: לגדול תלמידיו של רבי אייזיק שר ראש ישיבת סלבודקה. בבחרותו אף זכה לינוק מאוצרותיו של רבי שלומק'ה מזוויעהל זתע"א, כאשר ישן בביתו שבשכונת בית ישראל בלילות, בשובו מעמלו בתורה בישיבת חברון שב'גאולה'.
במשך עשרות שנים, נחשב רבי שלמה ל'המבין' בה"א הידיעה, בכל הנוגע לנבכי נפשם של בחורים צעירים ומבוגרים בעולם הישיבות. גדולי המשגיחים וראשי הישיבות היו מתייעצים אתו רבות בשאלות חינוכיות מורכבות ובטיפול במקרים מסובכים, וראו בו את המילה האחרונה בתחומים עדינים וחשובים אלו.
רבי שלמה הופמן היה מספר בהתרפקות על המחזות הרבים שראה, והקניינים הנשגבים שזכה לקנות מרבותיו במהלך חייו.
הנה לפנינו אחד הסיפורים שנהג לספר רבות:
"ערב אחד, כשחזרתי מבית תלמודי בישיבת חברון, הגעתי לביתו של הרה"ק רבי שלומק'ה מזוויעהל – וקרא לי הרבי ואמר לי: 'אנא, היכנס לחדרי ושב ליד השולחן. ניצבת שם ערימה גבוהה של 'קויטלא'ך' (זה פתקאות עם בקשות לברכה). ביקשתי ממך, כי תקראם אחד אחד!'...
"מבלי להבין על מה ולמה, עשיתי בדיוק מה שהתבקשתי. נכנסתי אל הקודש פנימה, התיישבתי על כסא האדמו"ר, והחילותי לקרוא את הפתקאות בסקרנות...
"הפתקאות הקטנות הכילו סיפורי חיים קורעי לב! נדמה היה שכל הצרות, היגון והאנחות, התקפלו לתוך ערימת פתקים דוממת זו. מאחורי כל פתקה – לב יהודי קרוע ומדמם.
"פתחתי את הפתק הראשון: קראתי על יהודי קשה יום! שתי בנותיו טרם מצאו זיווגן, ואניצי שיער לבן כבר מבצבצים ברקותיהן... פתחתי קויט'ל שני: התוודעתי לתלאות רבות של יהודי שקיפח פרנסתו, כשחובות ונושים קשים משתרגים על צווארו... המשכתי לפתקה השלישית: כתב ידו של חולה המגולל יסוריו המרים ומבקש מזור למחלתו הקשה וחשוכת המרפא...! את הפתק הזה קראתי עד האמצע והנחתי מידי, כשבליבי פושט עצב ויגון על רוב הצרות והאסונות התכופים האופפים את באי העולם...
"לא הייתי מסוגל להמשיך. אוי! כמה אפשר?!
"בעוד אני מנסה לעכל את ים המצוקות והמשברים שנגלה לעיני, שב הרבי הביתה ושאל אותי: 'האם כיליתי לקרוא את כל ערימת הקויטל'ך'
החוויתי בידי על שלוש פתקאות שפתחתי ותו לא...
" 'מדוע לא קראת הכל?' הקשה הרבי,
ואני השבתי בדכדוך: 'הרי זה כל כך נורא! איך אפשר להכיל כל כך הרבה צער וכאב?!'
"הרבי לא הסכים לקבל את הצטדקותי והלין כנגדי: 'האם רק עלי מוטל להיות שרוי בזה?!'...
"רבי שולמק'ה העביר לי את המסר לכל החיים! הוא לימד אותי: שכל אחד יכול, וכל אחד חייב, לקרוא את הקויטלאך של יהודים ולעזור להם!" זה לא מוטל רק על רבי, זה מוטל על כולם!
"ואכן לימים" אמר הרבי מספינקא, רבי יעקב יוסף (ספינקא דונולו בני ברק): "כי רבי שלומק'ה מזוויעהל הוא שהפך את רבי שלמה הופמן - לרופא הנפשות המפורסם מבית וגן... עם קריאת הקויטלאך!"
אולם כפי שהורה רבי שולמק'ה לרב הופמן: 'אין זה תפקידם של יחידים...' זה תפקידו של ירימי, ואמזלג וברדה. זוהי המנהיגות הציבורית המוטלת על כל יחיד ויחיד: לעזור ולדאוג איש לרעהו! "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק!" (ישעיה מא ו).
המשך יבוא...
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).