עין יעקב - פסחים כה-כח | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד.

העין יעקב, אנחנו מסר את פסחים פרק רביעי,

דף נד עמוד א', נד עמוד ב', אות כה.

תנו רבנן, עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן באר,

ומן וקשת, כתב ומכתב ולוחות

וקברו של משה,

ומערה שעמד בה משה ואליהו,

ופתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים,

ויש אומרים אף מקלו של אהרן,

שקדיה ופרחיה,

ויש אומרים אף המזיקים,

ויש אומרים אף בגדיו של אדם הראשון.

תנו רבנן, שבעה דברים מכסין מבני אדם, מכוסין מבני אדם, ואלו הן יום המיתה,

ויום הנחמה,

ועומק הדין,

ואין אדם יודע במה משתכר,

ואינו יודע מה בלבו של חברו,

ומלכות בית דוד מתי תחזור למקומה,

ומלכות פרס מתי תכלה.

תנו רבנן שלושה דברים עלו במחשבה לבאות,

ואם לא עלו, דין הוא שיעלו.

על המת שיסריח,

ועל המת שישתכח מן הלב, ועל תבואה שתירקב,

ויש אומרים אף על מטבע שיצא.

אולי מתכוונים לבית קונד?

כן, חפב.

שנינו במשנה, אנשי ריחו היו כורחין את שמע,

ולא מיחו בידם חכמים.

בקשה הגמרא, אחי עבדיה, אמר רבי יהודה, אומרים שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, ולא היו מפסיקין.

שמע ישראל, פסיק,

השם אלוקינו,

פסיק, השם אחד.

לא היו מפסיקין.

ראה ואמר, מפסיקין היו אלה שהיו אומרים היום על לבביך,

דמשמע היום על לבביך ולא מחר על לבביך.

טענו רבנן, כיצד היו כורכין את שמה?

אומרים שמה ישראל,

אדוני אלוהינו,

אדוני אחד,

ולא היו מפסיקין.

דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר, מפסיקין היו,

אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

וענן,

מהי טעמה אמרינן לה?

כדדר איש רבי שמעון בן פזי

דאמה רבי שמעון אשגורסין בן לקיש דאמה רבי שמעון

בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו יאמר היאספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות

קץ הימין לבניו

ונסתלקה ממנו השכינה.

אמר, שמא חס ושלום יש איזה פסול במיתתי?

כי אברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל

וכי יצחק אבי שיצא ממנו עשיו?

אמרו לו בניו, שמע ישראל,

אדוני אלוהינו, אדוני אחד,

כולם שלמים, כולם מיוחדים, כולם

כאיש אחד בלב אחד.

אמרו, כשם שאין בלבך אלא אחד,

כך אין בלבנו אלא אחד. מיד

פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אמרו רבנן, היכי נאביד.

נמרה

לא אמרה משה רבנו,

לא נמרה האמרה יעקב,

התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי.

האם נגיד

או לא נגיד את הברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד?

תקנו חכמים לומר את ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש,

חוץ מפעם אחת בשנה שאנו מדמים למלאכים,

וזה בערב יום הכיפורים, שאז אנחנו אומרים את ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל רם,

כאיש אחד בלב אחד.

ואמר רבי יצחק, אמר דבר רבי עמי,

משל לבת מלך שהאריכה ציקי קדירה.

תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער.

התחילו עבדיה להביא לה בחשאי.

אמר רבי אבאו, התקינו שיהיו אומרים אותו בקול רם,

מפני תערומת הצדוקים,

ובנהר דעא דליק הצדוקים עדיין אומרים אותו בחשאי.

תנו רבנן,

בראשונה היו מניחים אורות קודשים מלשכת בית הפרווה אל העיר, והיו מחלקים אותן לאנשי בית אב,

והיו בעלי זרועות נוטלים אותן בזרוע.

התקינו שיהיו מחלקים אותן מערב שבת לערב שבת, דעדיין כולו משמרות ושקלן בהדדיהן.

ועדיין היו גדולי כהונה נוטלים אותן בזרוע,

בכוח.

עמדו בעלים והקדישום לשמים.

אמרו לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב,

שהן עמא על עמא כעובי דינר זהב.

ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית,

כדי שיהיו עולי רגעים רועים שמלאכתם נאה,

ואין בה

דלם.

תנא אבא שאול אומר קורות של שקמה ויש גורסים של ארזים היו במוחו,

והיו בעלי זרועות נוטלים אותן בזרוע, עמדו בעלים והקדישום לשמים.

עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית

משום אבא יוסף בן חנין,

אוי לי מבית בייטוס,

אוי לי מאלתן,

אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן,

אוי לי מבית קטרוס,

אוי לי מכולמוסן,

אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי,

אוי לי מאגרופן,

שהיו כהנים גדולים וביניהם גזברים וחתניהם אמרכלין ועבדיהם חופטין את העם במקלות.

כסח,

כז, תנו רבנן

ארבע צבחות צבחה האזהרה הראשונה צאו מכאן בני עלי שתימאו את היכל השם ועוד צבחה האזהרה צא מכאן יששכר ישכה כפר ברקאי

שמכבד את עצמו מחלל קודשי שמים ומה אהבה עביד?

דהווה כריך ידי בשיראי ועביד עבודה.

מה היה עושה? היה עושה דבר שחוצץ בינו לבין העבודה כדי שלא יתלכלכו ידיו והבה כמחלל שם שמים.

אומרת הגמרא מיהא ועביד

או מיהא ועביד, כן, דהווה כריך ידי בשיראי ועביד עבודה.

היה עושה את העבודה לזה שהיה מכסה ידיו. ועוד צבחה האזהרה סור שערים ראשיכם וייכנס ישמעאל בן פיבאי

פיאבי, סליחה.

ויש גורסים פיאחי

תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה ועוד צבחה האזהרה סור שערים ראשיכם וייכנס יוחנן בן נתבעי

תלמידו של פינקאי וימלא כרסו מקודשי שמים

ואמרו עליו על יוחנן בן נתבעי שהיה אוכל בסעודתו שלוש מאות עגלים

והיה שותה שלוש מאות גרבי יין

ואוכל ארבעים סיעה גוזלות בקינוח סעודה.

ואמרו כל ימיו של יוחנן בן נתבעי לא נמצא נותר במקדש. כל הנותר במקדש הוא היה אוכל.

לא משאיר שום דבר.

ומאי סלקה ביששכר איש כפר ברקאי?

עמרי מלכה ומלכתא הבו יתוה.

ומלכה אמר גדיאיאיאי. מלכתא אמרה אמריאיאי.

עמרי מן מוכח.

מי יוכיח מה יותר טוב? כהן גדול.

דקמסי קורבנות כל יומא ויומא.

הוא מקריב כל יום קורבנות אז הוא בקיא מה שנקרא בטיב של הבקר של הבשרים.

עתה ייסוך אור איש כפר ברקאי

אך ובידי כלפי מלכתא.

ולבום הרא לאח ובידי קממלכא.

הוא מה שנקרא תמך בגרסה של המלכה ולא בגרסה של מה?

של המלך.

נסקה לתלמידה.

אמר מלכה הואיל ולא הבה.

לאימתא דמלכותא נפסיקוה להימנען.

כן,

יייב שוחדה

נתן שוחד כדי שלא יחתכו לו את היד.

ופסקה לשמאלה, פסקוה לשמאלה, יחתכו לו את היד שמאלה.

שמה מלכה, הבה.

שמע המלך אמר ככה, חתכתם לו את שמאל ולא את ימין כי נתן שוחד.

גם תחתכו לו את ימין.

עכשיו אין לו שתי ידיים לגמרי.

אמר רב יוסף ברי חחמנה

דשקלי לאיסוחור איש כפר ברקאי

למטרפסה

מיניה בהאי עלמא

מה שנקרא סגרו איתו חשבון בעולם הזה

ואמר רב אשי סחר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין

דתנן רבי שמעון אומר כבשין קודמין לעזין בכל מקום

יכול מפני שהם מובחרים במינם תלמוד לומר ואם כבש מלמד ששניהם שקולים כאחד

רבי נאמר אף מקרא נא מלוקרד הכתיב עם כבש

וכתיב עם עז קרבנו יבאי כבש ליתא ויבאי עז ליתא מה תביא?

זה מצוין שניהם שבים ומובחרים.

נעבור בסייתא דשמיא סיימנו באות כח סוף פרק רביעי נעבור בסייתא דשמיא לעין יעקב זכותו תגן עלינו אמן

ערך דאגה כתיב דאגה בלבי שישיחנה

או פירשו רבותינו זכרם וברכה ישיחנה מדעתו הנמי ישיחנה לאחרים

ואת רבי הוא התניעו שבתחילה ישתדל להשיחה מדעתו מחשבות טהורות וטענות מספיקות שיש

ויש כדי לדחות את הדאגה ואם לא יוכל להשיח את דאגתו מלבו ישיחנה לאחרים דהיינו מי הם אחרים? תלמידי חכמים ואנשי מדע

שידעו לתקנו בעצה טובה וידברו לו דברים המבטלים הדאגה ומיישבים את ליבו

כי כבר אמר החכם שלמה המלך העבר אין העתיד עדיין דאגה מנין

קום שתי יין

עוד פעם

העבר אין

העתיד עדיין דאגה מנין קום שתי יין

שאם הדבר כבר עבר מה יועיל בדאגה?

האם יוכל להשיבו?

ולא די לו רעת הרעה שהראה לו אלא שיוסיף רעת הדאגה

ויחיה צער, יחיה השיחנה מדעתו.

ואם הוא דבר שעתיד להיות,

אם יש תקנה, יעשה התקנה.

ואם לא, יש תקנה, מה יואיל דאגה?

יבטח בה ה' אלוקיו וישען באלוקיו.

וזה כלל גדול להסיר את הדאגה מלבו.

ועוד כלל אחר,

שיחשוב ויאמין באמונה שלמה שאין דבר רע, יורד מן השמיים.

וכל דעבד רחמנא לטו עבד,

ולטובת הנפש, או לטובת הגוף, וכל מה שנראה לעיניים שהוא ראה, אלוקים חשבה לטובה. לפעמים נגלה לאדם ואומר עוד אחד, כי עניתני.

ותהי לי לישועה, אומר דוד המלך.

גם מה שעשית לריבונו של עולם,

עינוי, אבל זה יצא מזה ישועה בסופו של דבר.

ולפעמים נשאר נסתר שהקדוש ברוך הוא רוצה לייסרו כדי להצילם ממוות ולהציל נפשו מרדת שחת.

אם כן, דאגה מנין?

למה זה דומה למי שנתחייב מיתה למלכות ובחמלת המלך עליו נתרצה,

בטאת לו קצת מכות על רגליו,

או בלקחת ממנו קצת פרוטות?

שבוודאי יקבל את דינו בשמחה ויודה וישבח למלך.

כן, הדבר הזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על הפסוק, הודו לה' כי טוב שגובה חובתו של האדם בטובתו, נשברה צלוחתו, נשפך עינו, מתה תרנגולתו,

וכדומה מקצת הנפש ככל הנפש.

וגברו רחמי האל שגם מה שנוטל משלו הוא נוטל.

הלמה זה דומה למלך שאומר לבעל חוב שלו, כל העם יודעים שחוב שהאדם חייב למלך,

בלתי אפשר להיות בטל.

אבל עשה זאת אפוא קח לך כיס של זהובים ושלם את נשייך

שאתה חייב לי ואתה ובניך תחיו בנותר.

היש לך מתוק מזה?

כן, הקדוש ברוך הוא גובה חובתו של האדם בטובתו שהוא נותן לו ונותן לו,

וחוזר ונותן כהנה וכהנה, והמקום ממלא חסרונו וסמך העודף.

והשם מוריש ומעשיר, ומכה ומחץ ראש,

מכתו ירפא.

וממית ומחיה באופן שאפילו על המיתה אין לדאוג עליה,

שאין השם ממית את האדם לרעתו אלא בטובתו,

ולא נתקנו עלילות,

ואם לפני השם יתברך הגון לפנינו, לא כל שכן.

ואין לנו אלא לומר, השם הטוב בעיניו יעשה,

לנחת רוח לפני כיסא כבודו הוא יעשה,

ועליו לקבל הכל ברצון ובשמחה. ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה בן הקשייה אומר, עצר הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל,

וכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.