חסד אברהם מזכה את ישראל לתורה | הרב אמנון יצחק

חסד אברהם מזכה את ישראל לתורה

נציב יום שלום בן חיים מנוחתו עדן היום יום האזכרה.

"וסיפק צרכנו במדבר 40 שנה" (מתוך ההגדה)

אומרת הגמרא בבא מציעא פ"ו אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח. "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית י"ח ז'), "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים" (במדבר י"א ל"א). "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב" (בראשית י"ח ח'), "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות ט"ז ד'). "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ" (בראשית י"ח ח'), "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר" (שמות י"ז ו'). "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית י"ח ט"ז), "וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות י"ג כ"א). "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית י"ח ד'), זה על ידי שליח, "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם" (שמות י"ז ו'). אז את המים לא נתן הקב"ה בעצמו, אלא על ידי שליח, על ידי משה רבנו, אמר לו "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם".

לא יאומן כי יסופר מה קרה בעקבות זה, כתוצאה מכך שהמים נתנו על שליח. אברהם אבינו אמר להם "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם", הוא לא הביא להם את המים. כיוון שזה נעשה על ידי שליח ולא על ידי אברהם בעצמו, נסתובב המעשה על מי מריבה. "וְהִכִּיתָ בַצּוּר", "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ' ח'), ונכשל פה בטעות דקה מן הדקה משה רבנו, ונתגלגל שמשה לא זכה להיכנס לארץ ישראל. והגאון מביא בפירושו על שיר השירים אם היה משה רבנו נכנס לארץ ישראל לא היה נחרב בית המקדש, ואם כן כל הגלויות וכל שפיכות הדמים שהיה בכל הדורות הרי הם כתוצאה מכך שאברהם לא נתן מים בעצמו אלא על ידי שליח, כי אם היה נכנס משה רבנו לארץ ישראל כל הדבר הזה היה נמנע. ובאמת הקב"ה לא הכניס אותו לארץ ישראל, שאם כן היו חוטאים ישראל היה הקב"ה פוגע בהם. אבל ככה הוא פגע בעצים ובאבנים של בית המקדש במקום לפגוע בעם ישראל. אבל אם היה נכנס משה רבנו, בונה את בית המקדש, לא היה נחרב. אז מה היה קורה? עם ישראל אם היו חוטאים היו צריכים להיענש בעצמם. אז יצאו לגלות, ונבוכדנצר, ונבוזראדן, וכל הטבח שהיה ביהודים והכל הכל השתלשל ממה? שאת המים הוא עשה על ידי שליח. לא יאומן כי יסופר.

אבל קשה, קשה אומר הרב שטיינמן זכרונו לחיי העולם הבא, הרי אברהם אבינו הצטיין במידת החסד, בהכנסת אורחים, ובמשך שנים רבות הכניס בביתו אורחים רבים, מסר נפש על המצווה הזו, עמל וטרח בעבורם, בוודאי את הפעולות עבור האורחים לא עשה על ידי שליחים, אלא בגופו ובעצמו. וגם מים היה נותן לאורחים בעצמו. נשאלת שאלה מדוע אם כן הנהגת ה' עם בניו נקבעה רק כפי האופן שבו נתן אברהם את המים בפעם ההיא, שאז עשה זאת על ידי שליח, ולא כמו שאר הפעמים שהיה נותן מים בעצמו? מה קרה שפה זה נקבע לפי המקרה היחיד הזה?

ועוד דבר, הרי כל הכנסת האורחים שקיים אברהם בימי חייו אינן מפורשות בתורה, רק נרמזים בפסוק "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"א ל"ג). אשל - אכילה שתייה לינה לוויה. כל זה בתוך הפסוק הזה. אבל במקרא לא נתפרטו כל פרטי מעשי החסד הרבים שלו, רק המקרה המסוים של הכנסת האורחים שעשה עם המלאכים, שהגיעו אליו ביום השלישי למילתו, שזה היום הכי כואב, כאן פירטה התורה את כל פרטי המעשים, ומזה לומדים את התשלום של השכר שניתן על כל פרט שעשה.

יש להבין, כשם שהתקבל שכר עבור "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם", והשכר שנתקבל עבור "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב", אז מדוע לא התקבל שכר גם על כל מעשי החסד שעשה כל השנים? בוודאי פעמים רבות רץ אל הבקר ולקח חמאה וחלב עבור האורחים. אומר הרב יש לומר כי בוודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ומשלם שכר על כל מעשה טוב, אם זה קטן, אם זה גדול, אבל שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, אין תשלום עבור מצוות בעולם הזה. התשלום הוא בעולם הבא, בשכר הנצחי. ועל כן על כל החסדים המרובים שעשה אברהם בימי חייו שלא נתפרסמו בתורה יקבל שכר נצחי לעולם הבא.

ולמה פה היה שכר? בני ישראל התעכבו במדבר כתוצאה מהחטא, חטא המרגלים. אבל עצם ההליכה למדבר, למה הם הלכו למדבר? זה הוצרך כדי לקבל את התורה, מתן תורה. כאשר נגלה הקב"ה למשה בסנה, אמר לו הקב"ה כשייצאו ישראל ממצרים "תַּעַבְדוּן אֶת האלוקים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג' י"ב). כל המטרה של היציאה זה לקבל את התורה, תעבדון את האלוקים על ההר הזה. רש"י אומר שיקבלו שמה תורה. אי אפשר היה לתת להם את התורה במצרים? אז חכמים פירשו הרבה פירושים וטעמים מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר. אבל נמצא שכדי לבנות את כלל ישראל במדרגתו בתורה, הוצרכו לכל הניסים הללו. היו צריכים לאכול מן, צריכים לאכול שליו, לשתות מי באר. כל זה הוצרך בשביל מתן תורה. וכדי שיזכו לתורה היו צריכים את הזכויות של אברהם אבינו. התורה ניתנה בזכות הזכויות של אברהם אבינו שהרבה במעשי חסד עם הבריות.

והנה בוודאי יש לאברהם אבינו שכר נצחי על כל החסדים שעשה, אבל מכל מקום מעשים אלו עם המלאכים, אלה היו מיוחדים. אבל שאר המעשים שהוא עשה לא היו מיוחדים לזכות עבורם לתורה. פה, כדי לבנות את דור המדבר שיקבלו את התורה, הייתה צריכה להיות זכות של מעשה מיוחד שבמיוחדים, השיא של מעשה חסד. ואכן, הכנסת האורחים שקיים אברהם עם המלאכים היא מעשה חסד ששום אדם לא יכול לעשות כזה דבר. כל מילה שאמר, כל פרט שהוא עשה בהכנסת אורחים זו, נעשו חלק מן התורה, ולומדים מהם תילי תילים של הלכות. כל פרט הועיל, כל פרט שהחסיר חסר.

אז זה היה ביום השלישי למילתו, בן 99, ברית מילה, ניתוח, לא כמו היום עם סכינים חדות. ביום השלישי בהיותם כואבים, לא יכלו לזוז, לא יכלו לזוז אנשי שכם ביום השלישי, עד ששני אחים הצליחו לחסל את כולם, אף אחד לא יכול לקום נגדם מרוב הכאבים. לכן הם ידעו לבוא ביום השלישי. אז זאת אומרת, אדם לא יכול לזוז אחרי ניתוח כזה, ואברהם אבינו יושב פתח האוהל ממתין לאורחים. דחילק, אתה אנוס, רחמנא פטרי, אין שום סיבה, אתה מסתכן, אתה מסתכן. מה עושה הקב"ה? מוציא חמה מנרתיקה כדי למנוע ממנו, תחזור למיטה, לך לנוח. כמה מעלות היו באותו יום? 1500 מעלות! הוציא חמה מנרתיקה, זה כמו שהקב"ה עתיד להוציא חמה מנרתיקה, הנה יום בא בוער כתנור, אז יהיה חום החמה שבעתיים, שבע כפול שבע זה 49, ממוצע 30 מעלות, 1500. והוא הוציא חמה מנרתיקה שלא להטריח את אברהם באורחים.

מובא בגמרא בנדרים ח' אמר רבי שמעון בן לקיש אין גיהנום לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה, ורשעים נידונים בה. 1500 מעלות, אלה מתרפאין ואלה נשרפין, טז טז, כמו יתושים באור הכחול. איך זה יכול להיות שהשמש עושה 2 פעולות הפוכות? חלק נהיים בריאים ברפואה, ואחרים זה, "וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק" (מלאכי ג' כ'), כמו בשוויץ! כל העגלים והשוורים והפרות שוכבות להם בהרים למעלה, מבסוטיות... גלינג גלאנג, גלינג גלאנג. צדיקים נהנים, ואלה... אנחנו רואים שהשמש עושה זאת, השמש מלבינה את הכבשים ומשחירה את פני האנשים. הנה, פה היא מלבינה, פה היא משחירה. אז זאת אומרת, כך יהיה.

כדי למנוע אורחים, מי יכול לצאת ב-1500 מעלות? אז הקב"ה מונע ממנו. וכל זה לא להטריח אותו באורחים. כאשר ראה הקב"ה שאברהם מצטער שלא היו אורחים באים, הביא אליו את המלאכים בדמות אנשים. מלאכים יכולים לעבור את זה, הם עוברים גם את נהר די-נור.

לכאורה נראה כי המעשה הזה היה כבדרך אגב, אך באמת הדבר היה מתוכנן, מתוכנן כדי שיטרח בו אברהם בשיא מידת החסד, כדי להכין את מתן תורה של ישראל, כדי שייקבע לדורות שיקבלו עבור זה מן, ויקבלו שליו בדור של המבול, בדור המדבר סליחה, וכל זה כדי שיזכו אחר כך למתן תורה. מעתה מובן הדבר בעת שאברהם אבינו קיים בימי חייו הכנסת אורחים, בוודאי ובוודאי שהביא מים לאורחים בעצמו, אבל במעשה הזה המיוחד שנקבע לדורות, הביא את המים על ידי שליח. ומחמת כן כאשר היה חסר מים לישראל, הם לא זכו שהקב"ה בכבודו ובעצמו ייתן להם מים, ועל ידי זה הסתובב המעשה של מי מריבה, כתוצאה מכך לא נכנס משה רבנו לישראל, והתאפשר כל החורבן וכל הגלויות.

אבל עדיין יש להבין, אם בשאר הפעמים של הכנסת אורחים נהג אברהם לטרוח להביא מים בעצמו, על אחת כמה וכמה שבמקרה הזה שהיה השיא של מעשה החסד של הכנסת אורחים, היה ראוי שיטרח וייתן בעצמו מים! למה דווקא במקרה הזה לא דקדק ולא הקפיד בכך?

יש לומר, כל מה שהיה שייך לחסד טרח אברהם ועשה בעצמו. את המים הפעם הוא לא הביא כי הוא סבר שהם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם. לכן הקפיד לא להכניס עבודה זרה לביתו, ולכן הוא פסק שהמים זה לא חסד עבורם, זה רק לשטוף מאבק רגליהם, כיוון שהם לא הוצרכו למים לצורך שתייה, הם הוצרכו למים לשטיפה של האבק של רגליהם.

אמנם כיוון שאי אפשר להכניס אותם, אומר הרב שטיינמן, כיוון שאי אפשר להכניס אותם עם אבק על רגליהם, שזה העבודה זרה שלהם, אם כן גם זה שייך למידת החסד, שירחצו את רגליהם כדי שיוכלו להיכנס. והיה צריך לעשות זאת גם בעצמו. אז זאת אומרת, הוא לפי שיקול דעתו לא היה בזה חסד, אבל לאחר שרואים שהקב"ה לא עשה עם ישראל בעצמו, אז פירושו של דבר שבמקרה הזה היה חֶסֶר. מה היה החסר? שגם אם זה לא היה לצורך שתייה, אבל לצורך לאפשר להם להיכנס כמו שאומרים בצילו של אברהם אבינו, אז זה גם כן חסד, וזה הוא החסיר, וזה גרם לכל מה שאנחנו עוברים עד עכשיו, כולל ביבי דיקי.

אז רואים כל פעולה של בנאדם כמה משפיעה לדורות. לא כל אחד משפיע לכל הדורות כמו אברהם אבינו, כי הוא היה יסוד ובניין של עם ישראל, אבל כל בנאדם צריך לדעת, מה שאתה עושה בעצמך, איך שאתה עושה בעצמך, בזריזות, בשמחה, ביראה, באהבה, לשם שמים, בלי נגיעות, יש לזה השלכות לכל צאצאיך ולדורות כולם. אם אתה מחסיר, כל פרט, כל פרט משפיע. כל פרט משפיע. הרי אמרו חכמים זכרונם לברכה שאם אדם עושה מצווה, והעולם היה חציו זכאי חציו חייב, ואתה בדיוק עשית בנקודת זמן זו מצווה, הכרעת את כל העולם לכף זכות. כל העולם חייב לך את החיים שלו, כל העולם! הבנתם? מעשה אחד.

מי יכול להכריע את העולם כל הזמן? מי שמחזיר בתשובה. למה? הוא החזיר יהודים בתשובה, אז מכלל האנשים האלה אפשר שתמיד מישהו עושה, אחד מהם לפחות עושה מצווה. בכל זמן נתון. והם כולם מכוחו. ממילא אם יהיה מצב של חצי חצי בדיוק, מכריע את כל העולם כולו. כך אומר הזוהר הקדוש, שכל העולם תלוי בו. לא רק מהטעם הזה, אבל עם הטעם הזה גם. זאת אומרת, רואים פעולות שעשה אברהם אבינו הקנו לעם ישראל 40 שנה מן, שליו, מים, איזה מים? מים שיש בהם חכמה בינה ודעת, מי ששותה אותם. הם לא רק שתו אותם, התרחצו בהם. זה מים שהמהרח"ו שתה, ובזכות זה זכה להבין את תורתו של האר"י הקדוש. בלי זה הוא לא יכול היה, אי אפשר להספיק בשנה וחצי לקבל את כל התורה של האר"י הקדוש. אז הוא לקח אותו לימה של טבריה, שמה נמצאת עד עכשיו בארה של מרים, והשקה אותו מהמים, ואז הוא הבין את הכל, טרם הסתלקותו של האר"י הקדוש, הוא היה חייב להעביר לו את כל התורה. כל מה שבא האר"י הכל זה בשביל המהרח"ו, כך כתוב.

אז רואים איזה מים זה, וזה מה ששתו ישראל, דור דעה, ומן, עם כל הטעמים, והכל, כל זה הכנה והכשרה לקבלת התורה. והכל בזכות אברהם אבינו. אז תראו מה זה החסד הזה ולמה נתפרסם החסד הזה דווקא, למה לא השאר. כל השאר יקבל שכר לעולם העליון. פה כבר כל צאצאיו זכו בזכות זה, ובגלל החסר הקטן, תראו מה השתלשל בעולם. מחר נראה דבר דומה עם מרים הנביאה, ונשמע דברים מדהימים, לא יאומן כי יסופר, איך כל פעולה ולו הקטנטונת ביותר משנה עולמות במעשי ישראל. אז תחזיקו מעמד עד מחר, בעזרת השם ייתן השם חיים ובריאות ונאמר את הדברים.