ושקע צרינו בתוכו | הרב אמנון יצחק שליט"א

ושקע צרינו בתוכו

בשירת הים נאמר "כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (שמות ט"ו י'). למה נקט לשון יחיד 'כסמו' ואחר כך לשון רבים 'צללו כעופרת'? 'כסמו ים' מדבר בכלליות על המצרים. את העם המצרי כסמו. אז זה בלשון יחיד. אבל 'צללו כעופרת' זה נאמר רק על חלק מהמצרים. כי חכמים אמרו חלק טבעו כאבן, חלק כקש, וחלק כעופרת. אז לכן 'צללו' זה דווקא אלה שכעופרת. החלק הזה מתוך המצרים. אבל 'כסמו' זה באופן כללי את כל המצרים שהיו שם.

נאמר בפסוק "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ וַיְאַבְּדֵם  ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה", כך כתוב בספר דברים י"א פסוק ד'. וקשה, מאחר שמתו, מה צריך לומר 'עד היום הזה'? וכי שייך אחרת? 'ויאבדם ה'', נגמר, אם הוא איבד אותם אז זה מאז ועד עולם! מה צריך להגיד 'עד היום הזה'?

האבן עזרא מפרש ויאבדם - הטעם כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמותם ודבר זה נמשך עד היום הזה. זאת אומרת, הוא לא רק איבד אותם, גם את כל צאצאיהם שהיו צריכים לצאת מהם שהיו יכולים להיות כמותם ולהזיק אותנו גם בהמשך, אז הוא לא רק איבד אותם אלא עד היום הזה את כל הצאצאים שהיו צריכים לצאת להם ולהיות כמותם.

בשירת הים נאמר "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות ט"ו א'). פירש רש"י סוס ורוכבו - שניהם קשורים זה בזה והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין. בדרך כלל כשמעיפים סוס ורוכבו באוויר, אז הרוכב מתנתק. לא, אלה קשורים זה בזה, עולים למעלה ביחד, יורדים למטה ביחד. לכאורה זה פרט צדדי, איך הייתה צורת העונש. למה, למה הדגישו לנו שגם הסוס נזרק? וכי היה חסר בשבח אם כל אחד היה נענש בעצמו? צריכים להיות קשורים דווקא? מה השבח הזה שאנחנו מקבלים שהם היו קשורים?

אולי זה היה חלק מהעונש, אומר הרב שטיינמן זכרונו לחיי העולם הבא, שאף על פי שרצו להיפרד מהסוס ולהימלט, הרגישו שהם קשורים בעל כורחם לסוס ולא יכולים להיפרד ממנו. במכילתא מובא שהקב"ה היה מביא סוס ורוכבו ומעמידם בדין. אומר לסוס 'למה רצת אחר בניי?' והוא אומר 'מצרי הריצני בעל כורחי!' זאת אומרת, אני לא אשם, זה הוא. אומר למצרי 'למה רצת אחרי בניי?' והוא אומר לו 'הסוס הריצני בעל כורחי!' מה עשה הקב"ה? הרכיב את האדם על הסוס, ודן אותם ביחד. לכך נאמר "סוס ורוכבו רמה בים".

זה כמו שלעתיד לבוא שואלים את האדם 'תגיד לי למה חטאת?' 'אני? אני לא רציתי לחטוא, זה הגוף!' שואלים את הגוף 'למה חטאת?' 'אני? וכי יש בי רוח חיים? אם לא הנשמה אני הייתי עושה משהו?' מה עושה הקב"ה? מרכיב את שניהם אחד על גבי השני ועונש אותם יחדיו.

צריך ביאור, מה שייך לתבוע אבל את הסוס? 'למה רצת אחר בניי?' וכי יש לו בחירה? וכי הוא עושה מעשים בדעת? אלא בפשט אומר הרב שהסוסים נענשו משום שהמצרים רכבו עליהם, והם היו תפלים למצרים. מסתבר שאם לא היו המצרים רוכבים עליהם, לא היה הסוסים נענשים. זאת אומרת, כל הנטפל לעושה עבירה כעושה עבירה. מפה ילמד האדם, אפילו שאתה לא חלק מהעבירה, אתה רק נטפל, אתה לא העיקר, אבל אתה נמצא שם, אתה חלק מזה, השתתפת ראית שתקת. הנטפל כעושה עבירה. "סוס ורוכבו רמה בים".

הפסוק אומר "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (שמות ט"ו ד'). רש"י אומר אין טביעה אלא במקום טיט. מה זה נקרא לטבע? במקום שיש טיט. מלמד שנעשה הים טיט. למה? לגמול להם כמידתם ששיעבדו את ישראל בחומר ובלבנים, בטיט. אז ה' משלם מידה כנגד מידה, ישראל עברו בחרבה, זאת אומרת כל הקרקע התייבשה, אבל כשבאו המצרים היא חזרה להיות טיט. למה? בשביל שהוא יטבע אותם, "טובעו בים סוף", בטיט.

"ושִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ". בתפילת ערבית אומרים "את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טיבע". מי היו הרודפים ומי היו השונאים? אמרנו אתמול בדרשה. לפי מה שכתב רש"י, המצרים רדפו אחרי ישראל משום ממונם, כי הם לקחו להם את הממון, אז הם רדפו להחזיר את הממון. וזו הכוונה למצרים שרדפו אחרי ישראל עבור הממון, אלה נקראים 'את רודפיהם'. 'ואת שונאיהם' זה היו כאלה שרדפו אחרי ישראל לא בגלל ממון, בגלל שנאה. אז היו שני סוגים. יש כאלה לא שנאו, אבל רצו את הכסף בחזרה.

בכל אופן, הקב"ה משך אותם, הרי כולם שתקו בשעה שהייתה גזירה של חיסונים, שתקו, בשעה שהם שמעו שהולכים לטבע את היהודים בים, ביאור, הם שתקו. אז אתם לא אכפת לכם שמכניסים אותם למים ומטביעים אותם, אז גם אתם תטבעו, מידה כנגד מידה. שתקתם, אז אתם תשלמו.

הגמרא בסנהדרין ל"ט דורשת מה שכתוב בזמן שאחאב מת, אחאב היה מלך רשע מאוד, עבד עבודה זרה, הייתה לו אישה זבל, קראו לה איזבל, היא הייתה ממש אי מלא זבל. והגמרא דורשת, כשאחאב מת כתוב "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה" (מלכים א' כ"ב ל"ו) אמר רב אחא בר חנינא "בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי י"א י'), באבוד אחאב בן עמרי רינה. כשהרשעים מתים יש רינה ויש שמחה, עושים הילולה.

שואלת הגמרא הרי כתוב שהקב"ה אינו שמח במפלתם של רשעים, דאמר רבי שמעון בר נחמן אמר רבי יהודה מה זה שכתוב "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה" (שמות י"ד כ')? הרי כתוב שהמלאכים, וקרב זה אל זה ואמר, הם אומרים שירה, ובאותו הלילה לא קרב זה אל זה. באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה, בשעה שהמצרים טובעים בים, אמר להם 'מעשה ידיי טובעין בים, מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפניי?' מה רואים מפה? שהקב"ה לא שמח כשמתקיים המשפט ברשעים.

מתרצת הגמרא אמר רבי יהודה בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש. הקב"ה לא שמח בשעה שנאבדים הרשעים, אבל הוא נותן לאחרים לשוש באבדנם, "באבוד רשעים רינה", לא הוא, הוא לא שש, אבל משיש אחרים. כלומר, למלאכי השרת לא ניתן לומר שירה, כיוון שהם באים מכח הקב"ה. אז הם לא יכולים לומר שירה. והוא עצמו אינו שש, כי אומר 'מעשה ידיי', זה בכל אופן מעשה ידיי, 'טובעין בים, ואתם אומרים שירה?' אבל אחרים, כלל ישראל, יכלו לומר שירה. אלה הצרו להם, רצחו אותם, עינו אותם, שיעבדו אותם, ה' שילם להם, סגר מעגל, שילם להם מידה כנגד מידה, "באבוד רשעים רינה". אז הקב"ה לא שש אבל משיש את ישראל והם יכלו לומר שירה, "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (שמות ט"ו א').

עכשיו אומר הרב שטיינמן, צריך ביאור, ממה נפשך? אם איבוד רשעים אינו דבר טוב, 'מעשי ידיי טובעים בים', זה לא דבר טוב, אז למה הוא משיש אחרים? למה נותן לאחרים לשמוח? ואם הדבר הוא טוב שהוא משיש אחרים, אז למה הוא לא שש? אומר הרב שטיינמן נראה שעיקר עבודת האדם בעולם היא לעקור את הרע. וואי, זה לא אמנון יצחק אומר, זה לא רבנו יונה, זה הרב שטיינמן! בן זמננו! נגד הידרדרות! מה הוא אומר? עיקר עבודת האדם בעולם היא לעקור את הרע! כי כשיש רע זה משפיע על כל העולם, והאדם לא יכול לומר שהוא אינו מושפע. כבר למדנו בשיעורים הקודמים שאם בנאדם עושה עבירה פה, הוא משפיע על כל העולם כולו. הוא יורד וכל העולם יורד עמו, עושה מצווה הוא מתעלה והעולם מתעלה עמו. אי אפשר להגיד שאתה לא מושפע. לכן צריך האדם לשמוח כשעושי הרע נאבדים! כשעושי הרע עצמם, עצמם, הרשעים עצמם נאבדים. כי אי אפשר לחלק ולומר שישמח רק על הרע שהלך, ולא על האדם שנאבד, כאילו 'תפריד', כמו שיש חלק שאומרים 'תפריד, שהאדם הלך אל תשמח, אבל שהרע הלך תשמח'. אומר 'לא לא, אי אפשר להפריד'. למה? שהרי הרע הוא האדם שעושה רע! אין רע לבד, יש אדם עושה רע. וכל זמן שנמצא אדם זה בעולם, הוא משפיע רע. ולכן צריך לשמוח על סילוק הרע. לא הרע עצמו, אלא האיש הרע.

אבל אצל הקב"ה לא שייכים החשבונות הללו. למה הוא לא שש? כי סוף סוף מעשה ידיי טובעים בים והם צלם אלוקים. והרי הייתה להם אפשרות שיהיו טובים, וכשהם אינם טובים אז ה' יכול לשמוח שהם לא טובים?! אבל לא כן האדם. אדם, אנחנו, אנחנו לא צריכים לדעת את כל זה, אלא רק שהרע הוא אסון, זה אנחנו צריכים לדעת, שהרע הוא אסון. לכן כמה פעמים הרב שטיינמן קילל את לפיד, 'יימח שמו וזכרו'. בדרך כלל לא אומרים על יהודי יימח שמו וזכרו, חוץ מרובי וכאלה, כן? אבל הוא אמר, אז הוא מקיים את מה שהוא כותב. אלא רק שהרע הוא אסון, ואי אפשר לחלק בין הרע לעושי הרע, להפריד את הרע מהעושה של הרע, אי אפשר להפריד. כל זמן שלא עשו תשובה, הם במצב רע. ועל כן הקב"ה משיש אחרים בזמן שנאבדים הרשעים מן העולם.

אז הקב"ה נותן לנו לשמוח באבדם של הרשעים, "ובאבוד רשעים רינה", צריך לשמוח, ממש לשמוח שמחה גדולה. ניסינו להחזיר אותם בתשובה, ניסינו לעורר אותם, לא רוצים. הקב"ה שלח להם שליחים, לא רוצים. זה לא שאנשים פרווה, הם עושים רע! אז הפסוק אומר "באבוד רשעים רינה". לכן כשמת אחאב, כל ישראל הייתה רינה במחנה. מלך רשע מת, שמחה בכל העם. אז לכן "שקע צרינו בתוכו", בתוך הים, בים סוף, "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם", קשורים ביחד, אומרים שירה, המלאכים לא, הם עם הקב"ה, הוא לא שש, אתם לא, שקט, אתם לא. הם כן. הוא לא שש, אבל משיש אחרים על הרשעים, אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787