הלכות ראש השנה חלק ג' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח אנחנו ממשיכים בלימוד המשנה ברורה שולחן ערוך על הסדר אנחנו בהלכות ראש שנה שיעור שלישי

חלק ג' סימן תקפג דברים שנוהגים לאכול בראש השנה ובו בית סעיפים

א. יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביה דהיינו טילטן קרטי

סילקה תמרה קרא וכשאכל רוביה יאמר יהי רצון שירבו זכויותינו

קרטי יקרטו שונאנו

סילקה יסתלקו אויבינו

תמרה איתם ושונאנו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו

אומר הרמה ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש

ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה וכן נוהגים

ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכויות כרימון

ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה

אז לשון השולחן ערוך ישנם סימנים כפי שאומרת הגמרא סימנה מילתאי גמרא בראש שנה

סימנה מילתאי שנהגו לאכול דברים מיוחדים בסעודת ליל ראש השנה

בדרך כלל בדבר הזה נוהגים בשני הלילות

לתושבי חוץ לארץ זה שלושה לילות,

כן?

בשני הלילות נוהגים זה סך הכל מנהג זה לא חובה

אדם שהסימנים גורמים לו לכל מיני הפרעות בביטנו,

החש בביטנו וכולי, הוא לא חייב לאכול את הסימנים, אין בזה חובה

אבל זה סימן המילתאי אבל לא יודע למה כולם נדבקים לתפוח בדבש

ותכף נראה

בדיוק מה כותב הרמל על זה

אז אדם צריך להרגיל את עצמו לאכול את הסימנים הללו

זה רוביה, קרתי, סילקה, תמרה, קרא וישנם תוספות על כל סימן וסימן

יש נוסח המצוין

יהי רצון מלפניך, היום הנוסח הוא כך, יהי רצון מלפניך אשר מלכי אבותינו

שאיתם אוהבינו וסימנו וכל מבקשי רעתנו שתקרע רוע גזר דיננו

שירבו זכויותינו תלבבנו שנפרה ונרבק הדגים וכן על זה הדרך

הסימנים המובהקים שהביא אותם מרן לשולחן ערוך זה רוביה,

קרתי,

סילקה,

תמרה וקרא

אז הרוביה זה כמין סוג של עדשים כאלו שהם כמין חצי עיגול

ויש להם באמצעיתם כמין נקודה שחורה

זה הרוביה,

הקרתי,

בדרך כלל יש מנהגים, יש עדות מסוימות שלוקחות משהו מסוים

כגון ירק עלים ויש עדות מסוימות שאוכלות

גם סוג של עדים מסוימים

לגבי הסלק זה הסלק שאנחנו מכירים תמרים כנל,

צהוב וחום אנחנו נראה את זה כבר ולגבי הקרא זה דלעת

כן הדלעת הכתומה וכו' היום יש כמה סוגים של דלעת

וכשאכל רוביה יאמר אומר השולחן ערוך היא רצון שירבו זכויותינו קרתי,

איכרתי ושונאינו סילקה איסתל כאיבינו תמרה את

תמרה איתם הוא שונאינו קרא יקרא אורח גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו והנה התוספת או מהרמה ויש נוהגים לאכול תפוח מתוק

בדבש

זאת אומרת הוא לא ייקח את התפוח ויטבול אותו בדבש ואז זה עושה לו את המתיקות הדבש

כי דבש זה דינים

ולכן מרן הבן איש חי כותב בספרו שיש לטבל בראש השנה בסוכר ולא בדבש

היות ודבש זה דינים ובלילה אז אנחנו רוצים רק זכויות

כדי שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותנו לשנה הבאה לחיים טובים ולשלום אז איך

יאכל אם יאכל דבש אז יסתבך זה דין

לכן בא בן איש חי ואומר שיטבול את הסימנים הללו ואת הלחם שהוא אוכל כזית

בבציעת הפת בברכה יטבול אותם במה? בסוכר.

את האמת שנה שעברה אמרנו שיש פתרון טוב.

אתה קונה דבש זול.

יש את הדבש המשובח היקר שהוא דבש דבורים

מה שנקרא אורגינל ויש דבש מפרחי בר.

אז כשקונים דבש מפרחי בר יוצאים ידי חובת כל הדעות גם לפי הבן איש חי וגם לפי

שאר רבותינו שאומרים שצריך לטבל בדבש וסוכר.

למה? לפי הבן איש חי סוכר זה מפרחי בר.

בסדר? ולגבי הדבש זה דבש.

עכשיו מה הם עושים בכוורות? בדרך כלל

הם שמים בכוורות פלטות גדולות.

בפלטות הללו הם שמים מלא סוכר וממלאים אותם מים ואז הדבורים מגיעים ושותים בצמא את מי הסוכר הללו ומעכלים אותם ומזה הם מוציאים באמת את הדבש.

לכן ישנם כמה וכמה סוגים של דבש וכל אחד כמובן לפי מנהגו מה אוהב. יש אחד שאוהב את הכוורת של הדבש כן מותר לאכול או לא מותר לאכול וכן על זה הדרך כל אחד ירכוש לעצמו את הדבש.

פה יש בחנות למעלה את הדבש של כפז כמו שצריך

אז ניתן גם להשתמש בו.

למי שנוי כדעת מראנה בן איש חי טובל בסוכר את המוצי והתפוח אבל לא מספיק שהוא לוקח תפוח וטובל אותו בדבש או בסוכר שהדבש או הסוכר הם מתוקים אלא צריך גם שהתפוח עצמו יהיה תפוח

שהוא מתוק.

בדרך כלל זה הזן האדום יותר הזן הצהוב טיפה הוא חמצמץ.

אתה לוקח זן כזה שאתה יודע שהוא מתוק

מעיקרו גם בלי הדבש והסוכר ואז אתה יכול לטבול

וכל זה רק סימן המילתא.

לפעמים בגנים מלמדים את הילדים שהתפוח בדבש זה הסמל של הלילה הזה, בלי התפוח בדבש אין ראש שנה. שטויות והבלים, מה פתאום?

כל הסימנים הללו אמרנו סימן המילתא היא

כדי שיהיה לנו טעם טוב לשנה טובה

אבל לא מעבר לכך, אבל העיקר בימים הללו זה התשובה, זה התפילה

וכן על זה הדרך. אלו העיקר, תקיעת שופר,

אבל לא לעשות מהתפל עיקר ומהעיקר תפל.

לכן גם מי שלא אכל תפוח בדבש לא קרא כלום, הוא לא אוהב תפוח בדבש.

מה, נגיד הוא תאכל בכוח? לא.

היות וזה סך הכל מנהג, מי שרוצה לאכול יאכול, מי שלא, לא.

אז נזכור שזה רק סימנה מילתא היא.

לכן גם כשטובל את התפוח בדבש היות והתפוח הוא עיקר והדבש הוא הטפלו,

לכן על התפוח עצמו בדרך כלל הוא מברך בורא פרי העץ וכך מכוון לפתור את

הדבש הוא בטל אליו.

כל זה למי שעושה את הסימנים קודם

בנטילת ידיים והמוצי.

אבל יש בזה מחלוקת מתי לעשות בדיוק את הסימנים, האם לעשות את זה אחר נטילת ידיים או קודם נטילת ידיים, כמובן כל אחד ואחד

לפי מנהגיו. בשנה שעברה בשיעור הבאנו את הכל בבירור רב.

נמשיך.

ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה וכן נוהגים ושאכלים רמונים ואומרים נרבה זכויותינו כרימון

ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה. זה מזכיר לפני כמה שנים

שדיברנו על הרימון.

אמרנו הרימון יש בו

רמז

שנתנו רבותינו שיש בו שניהם מלאים מצוות כרימון הכוונה לתרי״ג מצוות.

נכון? 613 מצוות.

אז אחד הבחורים שמע את זה בשיעור.

הוא אמר כבוד הרב אין בעיה אני השנה הולך לבדוק

אם אתה דובר אמת או לא.

הוא פתח את הרימון לחצי ואמר לכל המשפחה עכשיו אף אחד לא אוכל שום סימנים קודם כל סופרים הרב שמעון צודק.

אם יש 613 גרעינים או לא.

הוא אומר ספרנו טעינו בספירה עוד פעם ספרנו.

אמרתי לו בקיצור עשית להם פרויקט בראש השנה הם ספרו את הגרגירים בסוף אמרו יש פחות גרגירים אין זה 613. אז אחר כך הוא התקשר אליי אומר כבוד הרב

אחרי ראש שנה אבל אין 613 גרעינים אמרתי כנראה קנית רימון בלי הכשר או מזויף.

לא יכול להיות.

כן אז זה סך הכל סימן שרבותינו אמרו שנהיה מלאים מצוות כרימון גם תרי״ג מצוות וכולי אבל זה לא מחייב שיהיה ברימון הזה 613 גרעינים כן לא להתחיל לספור ולהגיד לכולם לא אוכלים עד שסופרים אם יש 613 נאכל אם לא לא נאכל.

כן סך הכל סימן בעלמם.

והמנהג לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה אז זה יום טוב יש את העניין של מה של אכילת בשר ושתיית יין וכולי וגם שאר מיני מתיקה.

יש מרבותינו שאמרו שבלילה הזה לא יאכלו דברים שהם חמוצים

כגון מלפפון חמוץ או זיתים וכן הלאה דרך דברים שהם חמוצים לא יאכלו אבל שאר דברים כגון חריף או מתוק

שמרבים בלילה הזה חולי סכרת צריכים לדעת לשמור את עצמם כן התייעצו עם דוקטור אבני מה לעשות

כדי לא להגזים יותר מדי עם המתוקים והכול אבל הכל

איך אומרים אמרנו זה מנהג ולא להפוך את המנהג זה גם אותיות גיהינם לא להפוך את זה ולעשות את זה גיהינם

שהוא עכשיו מסכן סובל ומצטער ואז יצא שכרו בהפסדו שהוא מפסיד את כל העניין של התפילות והחשיבות של היום

הכל בעקבות המצב הבריאותי שלו לכן

חכם אליו בראשו שומר בודק רואה מה שצריך

לפי איזה הוא אוכל שאר הדברים הוא לא מחויב לאכול ואין מה לחייב אותו

גם אלו שמניחים

את הראש של דג תכף נראה על הראש של כבש בסעיף הבא

אבל מי שמניח את הראש של הדג כגון לקח ראש של דג סלומון דניס וכולי כל הדגים המותרים צריך חייב לבדוק אותם

הרי לא אוכלים מהם נכון זה רק סימן המילתאי וכולי אבל הוא צריך לבדוק את זה שהוא לא מעלה על השולחן שלו איזה משהו שהוא נגוע בתולעים וכולי

ויכול להיות שתצא משם התולעת פתאום ותיכנס לאן?

תיכנס חס שלום לשאר המינים שנמצאים שם ואז

יבוא לידי חטא לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה אם כבר מניחים אתה יודע לא בדקת את זה תעטוף את זה באיזה נייר צלופן או בשקית ניילון ככה שרואים רק את הראש אם לא עשית את זה

אז תדאג מראש שהראש של הדג יהיה בדוק כמו שצריך

לכן על זה הדרך למי שאין ראש של דג

יכול לשים

ראש של אייל

כן אבל צריך צלחת בהתאם כן לראש של אייל גדול

היום המנהג לשים בשר הקרוי ראש

ואם אין לו אפילו סתם חתיכת בשר

בסדר אבל אני חושב שרובה דה עלמא לא שמים את הבשר וחוסכים את הבשר

בפרט שזו שחיטה פרטית והם שמים את הראש של דג זה יותר זול ולכן על זה הדרך מי שייתקע בלי ראש של דג אני יכול

לדאוג לו

לכמה ראשים כן

סעיף ב' אוכלים ראש כבש

לומר נהיה לראש ולא לזנב ועוד סמך זכר לעילו של יצחק

אז כידוע שאברהם אבינו נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא לעקוד את יצחק

והוא הולך בלי שאלות כך נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה

והעלהו שם לעולה לאחד הערים אשר אומר אליך

משכים אברהם בבוקר עושה את הכל בזריזות

והנערים שואלים ויהיה עשה לעולם חשבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה

עד שהוא מגיע ממש רגע לפני שהוא שוחט את יצחק

והמלאכים הוזילו דמעה ובכו והיות והמלאכים בחו נתעברו עיניו של יצחק

נהיה סומה

ולכן הוא צריך לעלות לגן עדן כדי להתרפות שמה

ובאותו רגע ויקרא אליו מלאך השם מן השמיים אומרת התורה ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעסלו ואומר כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים עתה

ולא חסכת את בנך את יחידך

ואז

הוא אומר לו

וירא והנה העיל אחר נאחז בשבח בקרניו

הזכר לעיל הזה שמה שהיה תמורת יצחק תמורת

הקורבן שנקרא יצחק בעוד שיצחק לא חסך מעצמו

הוא אמר לאבא שלו אני מפחד מההתרגשות

למצווה או חסר שלום מהפחד

שיש לי שאני אהיה עולה תמימה אולי אני אזוז

לכן תעקוד אותי חזק כמו שצריך

אם זה היה היום אוי ואבוי

הוא אמר אבא תגיד לי השתגעת אני מזמין לך עכשיו ניידת

מה אתה מי אמר לך כזה דבר

מה פתאום היה מתחיל לשאול להקשות כל מיני קושיות והכל

העיקר לא לעשות את רצון השם

ובאמת הוא רואה איזה פלא אברהם אבינו

הניסיון הזה של עקידת יצחק זה ניסיון גדול

למה ניסיון גדול?

כי במשך שנים אברהם אבינו היה המתנגד הראשי ביותר לכל הנושא של הקרבה למולך

ופתאום על ההר הגבוה ביותר הר המוריה

אברהם אבינו הולך ועוקד את יצחק

מזל שלא היה שם תשקורת

אם הייתה שם תשקורת וואי וואי איזה מטעמים היו עושים

תראה אברהם אבינו הזה איך הוא ככה הוא אומר ככה ועושה ככה וכן על זה הדרך

ולכן התורה הקדושה מביאה את הדבר הזה שאברהם היה שלם בעשייה וגם יצחק עוד יותר שלם בעשייה

והיות וככה הוא עבר את הניסיון בהצלחה אז אומר לו הקדוש ברוך הוא עתה ידעתי

כי יראה אלוקים אתה וכי עד עכשיו אברהם אבינו לא היה יראה אלוקים

אלא בוודאי שוער אלוקים, אבל עכשיו

הוא חיזק את הביטחון שלו בהשם יתברך.

למה?

כי גם אם יבואו אומות העולם ויגידו, אברהם, איך אתה עושה את הדבר הזה? הרי אתה היית מתנגד הראשון להגיד, זה רצון השם יתברך.

וכשזה רצון השם יתברך והקדוש ברוך הוא מצווה אותי, לא שואלים שאלות.

לא מסתפקים, שום דבר.

משכימים בבוקר קום ועושים את רצון השם יתברך.

לכן, זכר לזה,

אנחנו עושים כמה וכמה דברים בראש השנה.

האחד זה הסימן על גבי השולחן,

דהיינו העיל ששמים,

כן, שנהיה לראש ולא לזנב,

והדבר הנוסף זה מה? זה התקיעת שופר.

התקיעת שופר, ששם יש את הקרן של העיל,

שם זה גם זכר לעקדת יצחק, כפי שאנחנו אומרים,

בתקיעה בזמן,

כפי שאומר השליח ציבור, כן?

לפני התקיעה, בחזרת השץ ובתחילת הלחש.

ועקדת יצחק, היום לזרעות תזכור וכולי.

טוב, ברכה.

יפה מאוד.

אומר הרמה, ויש מדקדקים שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימטריה חטא ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה.

אז אדם צריך לדעת שכל הכלואים הללו,

שאדם אוכל אגוזים, שקדים וכולי, זה דברים שמרבים כיחו וניעו של אדם.

והיות ולא רצו חזל שמה, שגם יהיה לו הפרעה בתפילה עצמית,

כן? שכל רגע הוא צריך

להפריש החוצה את אותם כיחים וניעים מפייו,

ואז יפריע לו בתפילה או יפריע לאלו הסובבים אותו, ובפרט עכשיו בקורונה בכלל.

זה הולך מפה.

מה אתה עומד לידינו? אתה משפריץ עלינו ומשתעל? הולך מפה.

יגרשו אותו החוצה מבית הכנסת.

הם רוצים לעשות קפסולות, יגרשו אותו מהקפסולה החוצה.

מה יהיה? איפה יישב?

לכן,

אדם לא יאכל את הדברים הללו.

ביום יכול לאכול,

אין שום בעיה.

אבל בלילה, כדי שיהיה בבוקר תפילה כדת וכדים וכולי,

גם לשליח ציבור, לחזנים, הדברים הללו הכלואים הם מפריעים.

הם גם מרבים את הלחות וכולי, וזה מפריע מאוד מאוד בתפילה.

והולכים אל הנהר, והולכין

אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאותינו,

וגם נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה ומנהג נכונו.

אז שני דברים נוספים. האחד זה העניין של התשליך.

מי שסמוך, כן?

סמוך ונראה נקרא לזה אצל הים,

אז הוא יכול ללכת ולעשות את התשליך בים.

כמובן שהוא הולך למקום שאין שם, חס ושלום, חס וחלילה,

פריצות ושאר מים בישין.

אבל אם הים לא סמוך אצלו,

אז היום הרבה בתי כנסת מכינים מראש

כמין בריכה כזו, בגיגית גדולה,

שמספיקה לכל המתפללים,

ושמים שם, נותנים שם אצלה בערב ראש השנה דגים גם,

וצריך שיהיו גם מים כמו נהר, מים זורמים, נכון?

ושם הוא הולך ועושה את התשליך.

כן, לא שהדגים אוכלים את העוונות,

אבל כן, שזה יהיה הרגשה של נהר.

אז שמים שם דגים כבר מערב ראש השנה וכולי, ושם עושים את התשליך.

המנהג,

כל מקום לפי מנהגו, יש כאלו שנהגו לעשות את זה ביום הראשון דווקא,

רוצים להתפטר מהעוונות כמה שיותר מהר,

אז לא מחכים.

יש כאלו שנהגו לעשות את התשליך דווקא ביום השני.

אז כל קהילה, כמנהגה,

עושים את התשליך וכך פוטרים את עצמם.

גם הנשים צריכות לעשות תשליך.

גם להן יש עוונות, לא?

הבעל ביקש ממנה להכין עם פפריקה, היא שמה לו קינמון במקום.

אז יכול להיות שיש איזה קפידה,

שהבעל הקפיד, שהאישה לא הכינה לו כמו שצריך,

אז היא גם עושה את התשליך.

ותשליך במצולות ים כל חטאותם, כל אחד

עם הספר של החטאים שלו, שהוא יודע מה הוא צריך להשליך ומה הוא צריך.

להתפטר ממנו כדי לפתוח דף חדש לשנה טובה.

אז גם הם.

אבל מאוד מאוד הדבר חשוב.

הם יעשו את התשליך לעצמם בבית.

אין שום מצווה שהם יבואו ויעמדו לצד הגברים,

או חס ושלום, חס וחלילה, בערבוביה, ויגידו אנחנו באנו להשליך את העוונות.

חס ושלום זה לא נשות הכותל,

שהן נכנסות כל הזמן ומפריעות לגברים בתפילה.

אין נשים בצניעות, בקדושה ובטהרה, ובפרט ביום ראש השנה.

אז מה לכם ולהסתובב

כמו חס ושלום תרנגולים, תרנגולות סביב הגברים.

לכן מאוד צריך לזעוק על הדבר הזה.

יש מקומות שלא שמים על לב, יאללה,

הן עומדות בצד אחד והגברים בצד שני, מי יתיר לכם?

הגברים שם עומדים וכולם מסתכלים עליהם, וכן על זה הדרך, ונכשלים.

בעיצומו של יום הדין, ראש שנה נכשלים באיסורים.

לכן, מאוד חשוב הדבר הזה, שידעו תפקידם כל כבודה בת מלך פנימה,

משבצות זהב לבושה.

תעשה לה גיגית בבית, ושם תעשה את התשליך, ובכך פתרה את הבעיה.

גם אנשים שנמצאים בעונש, בידוד, יושב בדד ועידון,

והוא עכשיו רוצה לעשות תשליך, מה יעשה?

אז יגיד לו, אני לא נמצא עם המתפללים,

אני לא יכול לעשות תשליך? לא, יכול לעשות לעצמו.

ייקח לעצמו גיגית, ימלא אותם מים,

ועושה לו את התשליך, ובכך

פתר את הבעיה.

כנ״ל לגבי אלו שמפחדים להתקהל קהילות קהילות, כגון שרודפים אותם שם כל הציונים וחבורותיהם,

אז יכולים לעשות להם כמה נקודות של תשליך,

ובכך

לפתור את הבעיה ולקיים את המנהג.

אף על פי שהדבר הזה מנהג, הוא מנהג טוב הוא,

ונהגו אותו בכל קהילות ישראל לעשות את התשליך.

כן, יש כאלו חושבים שבתשליך את כל הלכלוך שבכיסים,

של המכנסיים, של אוחי בס,

או של השאריות של הפיצוחים שנשאר לו שם, ואת זה הוא צריך להשליך החוצה.

או את הטישו,

שהוא מקנח איתו, את זה הוא משליך,

הוא אומר, ותשליך במציאות. יאללה, בואו נשליך, כל חטא אותם.

את כל הלכלוכים יש הזדמנות להוריד את הכול. לא.

תשליך, הכוונה, איך אומרים? סימן.

אנחנו אומרים, זה כמו ברכת הלבנה, יש מנהג

בסיום ברכת הלבנה שאנחנו אומרים שלום עליכם, שלום עליכם, שלום עליכם, ינער את שולי בגדיו.

ככה כתוב בפוסקים, השם ינער את שולי הבגדים.

כנל פה גם בתשליך עצמו לא צריך לרוקן את הכיסים, אלא הכוונה מעט לנער מהבגדים כביכול בכך שאנחנו רומזים, שמשליכים. הרב אלאג'י

במועד לכל חי כתב

שבעשרת ימי תשובה,

אם אני לא טועה זה בימים הסמוכים ליום הכיפורים או לראש השנה, לא זוכר בדיוק, יש פה מועד לכל חי.

שם כותב הרב אלאג'י שנהגו לעשות

מחילת עוונות.

איך עושים מחילת עוונות?

אז כידוע אדם צריך לעשות תשובה גמורה ולהתחרט,

כפי שכותב הרמב״ם בהלכות תשובה,

איך אדם צריך לעשות תשובה כדת וכדין.

אבל הרב פלאג'י מביא שם תוספת על התשובה

שכותב הרמב״ם ושאר רבותינו,

שהוא יכתוב נוסח

מסוים על גבי הנייר, יכתוב אותו, לא יצלם.

לא יעזור, יכותב אותו, מעתיק מהלשון חכמים, יעתיק את הנוסח,

מילה במילה,

ולאחר מכן יאמר אותו, יעטוף אותו באבן,

ואת האבן הזו הוא יכול לקשור בגומי או לקשור אותו באיזה

איכות

ואז הוא הולך אצל הים ושם משליך

את האבן הזאת,

והנייר הזה,

אם היה לו מזל טוב, כן, והאבן לא עפה לבד והנייר עף מהרוח,

בחזרה שם בחוף הים יש רוח,

רוח בערב יש רוח, כל שנה אנחנו עושים את זה, יש רוח, לפעמים

יש כאלה שזרקו פשט ופספסו.

אז אם הוא קושר את זה טוב, זה שוקע במצולות ים,

וזה רמז למה שכתוב,

ותשליך במצולות ים כל חטאותם,

כל החטאים שלו, כך כותב הרב אלאג'י,

שמשליך אותם, וזה נימוח שם לאט לאט לאט עם המים, ולא נותר בזה שום דבר,

וככה העוונות שלו, יש שם נוסח, ימחו, ימחו, ימחו, כל עוונותינו וכולי.

לא מצאת מועד לכל חי?

לא, אין.

יש, יש, אין כזה דבר.

אין? טוב.

בעזרת השם, נביא מחר.

כן,

אז זה לגבי ההשלכה של האבן לנהר.

דבר נוסף,

מה העניין דווקא ללכת אצל הנהר

ולעשות את התשליך?

אז יש כאלה נוהגים בשבת שירה,

שי, הם נוהגים לנפוש באילת.

למה?

אומרים שיהיה קריעת ים סוף.

איפה זה ים סוף?

אה, ליד אילת.

אז הוא אומר, אני רוצה להרגיש קריעת ים סוף. אז הוא לוקח בית מלון ג'אמה באילת,

הוא משכיר לו איזה דירה שמה.

הוא אומר, אני הולך להגיד את עז ישיר באילת.

פה אין עניין ללכת דווקא אצל הנער. מי שקרוב אצל הנער ילך אצל הנער.

מי שלא קרוב אצל הנער יכול לעשות לו גיגית.

יש הרבה בתי כנסיות, בשנים האחרונות חידשו, עשו דבר כזה,

הביאו איזה תורם, אמרו לו תעשה איזה בריכה כזאת לעילוי נשמעת, לרפואה, להצלחה.

הוא עשה בריכה כזו,

בבריכה הזו פותחים את המים שם פעם בשנה.

זה מיוחד לתשליך,

הבריכה הזאת, כן?

אז מצד אחד זה טוב, מצד שני זה לא טוב.

למה? אחר כך איפה יסלקו את המים? אם יש לאן להוליך את המים הללו, זה טוב.

אחרת כל העוונות נשארים שם בתוך הבריכה.

מה יהיה בשנה הבאה?

יתווסף עוד עוונות, עוד עוונות, עוד עוונות של כל הציבור, מה יהיה?

לכן אצל הנהר הכל נשטף וזורם והולך,

לכן עושים שם.

המשנה ברורה כותב

ולומר תשוב תרחמנו ותשליך במצולת ים, זה הנוסח.

משום דעית במדרש העבר אברהם אבינו, למה עושים את התשליך דווקא בנהר?

מה העניין?

אז המדרש מביא שאברהם אבינו שהלך לעקוד את יצחק בנו.

בא אליו השטן בדמות של מה? של נהר.

בדמות של נהר, והגיע עד צווארו.

עד צווארו של אברהם ועד צווארו של יצחק.

ואמר הושיע כי באו מים עד נפש.

ולכן אנו עושים זכר לעקדה.

וטוב ללך למקום שיש בו דגים חיים.

אז זה מה שאמרנו, לשים דגים.

למה? לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים.

אז יש לנו פעמיים את המושג של דגים בראש שנה. האחד ראש של דג,

כן, והאחר,

כן, שנהיה לראש ולא לזנב, והאחר, מה זה?

בתשליך, לזכור את זה.

אנחנו אצלנו בבית הכנסת,

נוהגים כל שנה להביא שני דגים מראש.

דגי זהב כאלה של השקל וחצי.

ושמים את זה בתוך הבריכה הזאת,

בראש שנה,

וביום ראש שנה עושים את התשליך ונגמר הסיפור.

ובכתבים כתב נהר או באר,

וטוב שיהיה מחוץ לעיר.

ויש ללך ביום הראשון אחר מנחה, קודם שקיעת החמה,

ולומר את הפסוק שיש בו

את ה... נו, כוונות, על פי הסוד, מי יל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא יחזיק ליד אפו,

וכולי, ותשליך ומצאו לו יותר מכל חזותיו. עד כאן לשונו.

ובקצת מקומות ראיתי שכשחל יום ראשון בשבת,

הולכים בשני, דהיינו ביום השני, לנהר.

ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר, ומשום הוצאה שנושאים ספרים וכדומה,

לכך הולכים ביום השני דווקא.

יפה מאוד.

ממשיך הרמה וכותב, וגם נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה, ומנהג

נכון הוא.

אז המקור לזה בירושלמי שנעלם.

כן? אין לזה בדיוק מקור מדויק. מי שיחפש את זה לא ימצא את זה בירושלמי.

וכתוב, שמן דה דמיך ברשתה דמיך מזלה.

אז רבותינו כתבו,

על סמך מה שמופיע בירושלמי,

אבל זה ציטוט מתוך דברי הירושלמי ללא מקור.

מדויק.

מנדה דמיך

ברשתה דמיך מזלה. מי שישן בראש השנה,

ישן מזלו.

וכך כמובן נחלקו מתי לישון,

האם קודם חצות מדובר, האם לאחר חצות, האם כל היום כולו,

וכן על זה הדרך כל אחד ואחד שוב פעם,

כי הם ינהגו. כמובן

שאם אדם יודע שהשינה הזאת,

כגון אלו שמתפעלים בנץ,

אם הוא יודע שהשינה הזאת תיתן לו כוח לתפילות ליום השני,

אין ברירה.

כמובן, השנה איך זה יוצא? שבת ואז היום השני, או קודם היום הראשון ואחר כך שבת?

נראה לי קודם היום הראשון ואחר כך שבת, נכון?

יום הראשון ואחר כך שבת?

כן.

מה אומר רבי עקיבא?

שבת ראשון?

שבת ראשון, אז פה יש בעיה אחרת, שימו לב.

מה הבעיה?

אדם הולך לישון בצהריים של יום שבת,

אם הוא יגיד שמה שיהיה לי כוח,

בשביל יום ב' של ראש השנה, זה מכין משבת.

מה?

ליום טוב.

מותר לו או אסור לו?

אסור לו.

בסדר? לכן

הוא יכול לישון בלי להגיד שום דבר.

לא יעשה הכנה נפשית, אני הולך לישון כדי שיהיה לי כוח ליום ב' של ראש השנה.

בסדר? שלא יהיה את העניין הזה של ההכנה.

אז כותב המשנה ברורה, בזה נסיים.

משום דעית בירושלמי מנדמך ברשת אדמך מזלי ואריזל אמר שאחר חצות מותר לישון.

למה?

היות ונתעורר כבר המלאך על ידי התפילות והתקיעות,

וכך כבר אנחנו בטוחים שהקדוש ברוך הוא חתם. למה?

כי כל העניין הזה שמא האדם לא נחתם לחיים תומים ושלום, ואם לא נחתם לחיים תומים ושלום,

חס שלום החתימה שלו תהיה ביום השני,

איך אתה ישן עכשיו?

אין לך אימת הדין? אין לך פחד?

איך הגרוש ברוך הוא יכתוב אותך לחיים או למוות?

ולכן המנהג היה לו לישון.

אומר הארי הקדוש,

אחר חצות כבר אין בעיה, למה שכבר נתעורר המלאך על ידי התפילות והתקיעות?

והבח כתב

שהרב היה ישן בראש שנה, למה?

כי זה עדיף מלהיות בטל, כי ישב בטל,

כי ישן דמא.

אז למה לך לסבול?

אז לך לישון.

ועיין בחיי אדם שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד, ואם ראשו כבד עליו יישן מעט,

אם אי אפשר לו בלא זה, יש נוהגים לגמור את כל התהילים. אז אמרנו,

נוהגים גם ביום הראשון וגם ביום השני לגמור את התהילים כמניין כפר, ובכך אדם פתר את הבעיה. אבל אם עושה לעצמו סדרים בלימוד,

במהלך כל בית ימי ראש השנה, אשריו אשרי חלקו,

ודאי ובוודאי שמעלת לימוד התורה בראש השנה,

מעלתה גדולה עד מאוד.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן בקשה אומר, עזה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ובכיכר בעליהם תורה ומצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה וידיל.