ברוקלין - הארת פנים חובה וקידוש השם
תאריך פרסום: 15.11.2026
ראשי פרקים
- שלוש שנים בלי לפספס יום – וצנצנת אחת של תודה (01:55:50)
- - - לא מוגה! - - -
ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה
למיכאל יעקב בן סופיה שרה, ימצא זיווג הגון, מהרה.
ולהצלחת משפחת צצנאשווילי,
הצלחה מרובה.
הערב גם לעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן.
אנחנו נדבר קצת על הנהגה חשובה מאוד,
הארת פנים.
אנחנו רואים את זה בפרשה שלנו.
היא פותחת בתיאור מעמד הפטירה והקבורה של שרה עימנו.
בתעמות שרה בקריית ארבעי חברון,
ויקום אברהם מעל פני מתו,
וידבר אל בני חטא לאמור.
למה צריך לכתוב
ויקום אברהם מעל פני מתו?
פשוט,
שלא דיבר אברהם עם בני חטא
כשהוא רכון על המת.
אז למה צריך להשמיע אותנו?
המשגיח רבי ירוחם ממיר בספר דעת תורה מבהיר
ומקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
כך כתוב במשנה באבות.
זאת אומרת,
כל אדם שאתה פוגש, רואה,
מקבל,
אז תהיה מקבל את האדם הזה בסבר פנים יפות.
עכשיו, מכיוון שאברהם רצה לדבר עם בני חטא,
שייתנו לו מקום קבורה,
נכנס רעש של מוזיקה לתוך האוזן.
הוא לא סגר את המוזיקה שם.
מכיוון שביקש אברהם לדבר עם בני חטא
על הקבורה של שרה,
אז הוא קם מעל פני המת,
רחץ את פניו מן הדמעות,
חדל לבכות,
הטמין את היגון בעומק הלב
ולא ניכר על פניו נאומה.
לא נראה עליו שמישהו מת לו.
לכן כתוב שהוא קם מעל פני מתו.
אז הרגישות של אברהם אבינו לתחושות של הבריות
סבור היה אברהם שבני חטא לא אמורים לסבול משום הצער שלו,
ולכן לא הראה להם את האבל והיגון.
וקיבל,
כמאמר ריבותינו,
גם באבל הכבד,
את כל האדם בסבר פנים יפות ומאירות.
חכמים אומרים מה החשיבות,
עד כדי כך שיעקב אבינו מברך את יהודה.
יהודה,
אתה יודוך אחיך,
ידך בעורף אויביך,
חכלי לי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב.
מה זה ולבן שיניים מחלב?
רבי יוחנן אומר,
גדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב.
אל תקרא לבן שיניים אלא ליבון שיניים. מה זה אומר?
לחייך,
שיראו את השיניים,
את הלובן של השיניים.
הגאון ריבית סביב פינקל,
הסבא מסלובודקה, אומר,
נדמיין לעצמנו אדם מגיע מדרך ארוכה, עייף,
יגע,
רעב, צמא,
מותש.
בפתח העיר ממתין לו אחד התושבים,
עם קנקן קפוצ'ינו,
חלב חם, מתוק, בריא,
ויוצק לו את החלב.
כמה כבוד מגיע לאדם הזה שחושב על מי שיגיע מהדרך
ומכין לו חלב, משביע.
חכמים אומרים שהמלבין שיניים לחברו מחייך ברוחב לב לקראת
הזולת
עד שהשיניים שלו נחשפות הוא יותר גדול ממי משקה את חברו חלב.
אם בחוץ, ברחוב העיר,
חובה על אדם להאיר פנים בחביבות, בלבביות,
לעוברים ושבים,
תסתכלו, רוב האנשים שהולכים ברחוב,
כולם מכונסים בעצמם,
כל אחד למחשבותיו.
לא מגביהים את המבט,
טרודים, ממהרים.
כמה אנשים תראו שהולכים ומחייכים לכל אחד בסביבה?
אין.
אז בחוץ, ברחובה של עיר, חובה על האדם להאיר פנים בחביבות,
בלבביות כלפי העוברים והשבים.
כל שכן, בתוך הבית, פנימה.
פעם התלווה הגאון הצדיק רבי משה אהרן שטרן
לפוסק הדור,
רבי שלמה זלמן אוירבך,
זכר צדיקים לברכה.
הולכים הביתה.
מזג האוויר בחוץ היה סוער.
הזקן והפאות
של פוסק הדור התפזרו ברוח העזה לכל עבר.
עלו במדרגות,
נעמדו ליד הדלת,
ורבי שלמה זלמן התחיל לסלסל את הפאות
ולסדר את הזקן.
אחר כך נקש בדלת ונכנס.
מה למד מפה רבי משה אהרן?
הארת פנים. למי?
לאישה.
האישה לא צריכה לראות את מזג האוויר בחוץ על הפנים של בעלה.
אז הוא מסדר את הפאות ומסדר את הזקן להיכנס מסודר.
היא לא צריכה לראות את פגעי מזג האוויר על פניו של בעלה.
לא יאומן כי יסופר איזה מחשבה.
בשביל
להאיר פנים.
אחד מגדולי הדור האחרון,
הגאון הקדוש רבי אברהם גרוז'ינסקי,
זכר צדיק לברכה, השם ינקום דמו,
הוא היה תלמיד מובהק של הסבא מסלובודקה והיה גם משגיח בישיבה.
יחיד ומיוחד בהארת פנים.
בשואה הנוראה
השחירו,
השחירו שמיה של יהדות אירופה.
מיליוני יהודים נטבחו, נעקדו על קידוש השם.
מיתות משונות, אכזריות.
אף אחד לא הבחין בתהומות היגון שקיננו בלב של רבי אברהם.
הפנים שלו היו מאירות באור יקרות.
את הצער וה...
אבל הוא הסתיר עמוק בתוך-תוכו,
הלב שלו בכה
מרוב צער על השכינה,
על חילול השם בגויים,
על השמדת עם הבכירה,
אבל על פניו לא ראו כלום.
כמו שאומר חובת הלבבות,
הפרוש
צהלתו בפניו ואבלו בלבו.
אדם שמגיע למדרגה גבוהה-גבוהה מאוד ביותר, שהוא פרוש.
עם כל זה,
תמיד תראה צהלה על הפנים שלו אפילו אם בתוך הלב יש לו אבל.
זה לא היה לו קל,
שנתיים הוא עמל על זה בתוך השואה.
שנתיים עד שזה הפך להיות קניין בנפש,
והוא כבר לא היה מסוגל לא להאיר פנים בשואה,
במוראות שם.
הורגים אנשים אחד אחרי השני, רואים את הכול,
והוא מאיר פנים לכל אחד.
כשמתבוננים בדברי החכמים, הלבנת שיניים והארת הפנים היא חסד עצום ביותר.
כי אדם שמלבין פנים,
הוא נותן את הלב שלו ממש לחברו.
הוא מגלה לחברו שהוא חביב עליו ביותר.
ושהמראה שלו, רק הוא רואה אותו, מעורר אצלו שמחה וששון.
זה חסד גדול מאוד.
אדם מרגיש שהוא מוערך, מעריכים אותו,
שמחים לקראתו.
היה יהודי אחד בשם הרב דב זקס, שהיה בתחילה קשור מאוד בארגון שופר.
קבלת הפנים שלו, כשהייתי בא, לא רק אני,
כשהוא פותח את הדלת
והוא רואה מי בדלת,
הוא היה עושה.
או שולמליכם, ככה היה עושה.
ככה, אותו ציור, אותו דבר כל הזמן.
אדם שמלבין שיניים לחברו,
נותן לו את הלב ממש,
מעורר שמחה וששון, וזה חסד גדול מאוד.
אם נשאל עניים
שמחזרים על הפתחים,
מה החסד החביב עליהם ביותר?
הם יגידו, מי שמאיר לנו פנים,
ומחייך לקראתנו.
זה נותן לנו את ההרגשה הכי טובה.
ואומרת הגמרא בבבא בתרא,
אמר רב יצחק,
כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות,
והמפייס אותו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות.
מה זה אומר?
רב יצחק אומר,
אם נתת צדקה לבן אדם, נתת לו ממש כסף שיוכל לקנות מנה פלאפל נגיד.
כמה ברכות אתה מתברך על זה? שש.
אחד אין לו כסף לתת,
אין לו.
אבל הוא מפייס אותו בדברים, מנחם אותו, נוטע בו תקווה,
אומר לו שהמצב ישתנה לטובה, גלגל בעולם,
כל מיני דברים שמעודדים,
מתברך באחת עשרה ברכות.
מקבל כמעט כפול.
למה?
אדם שנותן צדקה לעני,
אז זה מועיל לו לכמה דקות,
אבל העני נשאר עני.
גם אחרי זה הוא נשאר עני.
אבל כשאדם מפייס את החבר שלו, את העני,
הוא מאיר לו את הפנים שהעני שוכח לרגע,
כמו שאומרים,
מכל הצרות ומכל המצב,
והוא מרגיש כי אחד האדם שווה בין שווים,
והשם יעזור ויהיה בסדר.
אז זאת אומרת, הוא כבר מרגיש לתקופת מה?
כאילו הוא לא עני.
מתייחסים אליו, בדרך כלל לא מתייחסים לעני.
זורקים לו מטבע והולכים.
אבל משאירים אותו עני.
אבל אם הבן אדם מרים אותו,
נותן לו צהלה על הפנים, מחשיב אותו, מדבר איתו, משוחח איתו,
זה מרים אותו מהמצב שלו.
אז בואו אני אגיד לכם כרגע מהם השש ברכות
ומה ה-11 ברכות שמתברכים.
מי שנותן מטבע צדקה לעני מתברך בשש ברכות.
מהם?
זה פסוקים בספר ישעיה, פרק נח,
פסוקים חט.
אז ייבקע כשחר אורך,
מארוחתך מארה תצמח,
והלך לפניך צדקך,
כבוד אדוני יאספך,
אז תקרא ואדוני יענה,
תשבע ויאמר הנני.
אני מבאר לכם את הפשט.
שש ברכות.
אז ייבקק השחר אוריך,
הישועה שלך תופיע כאור שחר שמסלק את החושך.
וארוחתך מהירה תצמח, הרפואה והחלמה שלך נותן הצדקה יבואו מהירה.
והלך לפניך צדקיך, מעשי הצדקה שלך ילכו לפניך לזכותך.
כבוד אדוני יאספך.
הקדוש ברוך הוא ישמור עליך כמאסף המגן על המחנה.
אז תקרא ואדוני יענה.
כשתקרא לקדוש ברוך הוא השם יענה לך.
תשבע ויאמר הנני.
אם תזעק אליו לעזרה הוא יענה לך ויאמר לך הנני לעזור לך.
זה השש ברכות למי שנותן צדקה.
ואחת עשרה ברכות
זה המשך הפסוקים בישעיה הנביא.
וזרח בחושך אוריך.
אם אדם יהיה בצרה, השם יאיר לך אור של ישועה בשביל זה שאתה מפייס אותו טעני.
ואפלתך כצהריים.
אם יש לך חשיכה בחיים,
היא תתהפך לאור גדול.
כמו שאתה הופך את הפנים שלו עגומות לשמחות,
ככה השם יעשה לך.
ונחחך אדוני תמיד.
השם גם ידריך אותך תמיד בדרך טובה.
וישביע בצחצחות נפשך
בעת שיהיה יובש. מחסור ישביע אותך ויספק לך את כל צרכיך.
ועצמותיך יחליץ.
השם יחזק את הגוף שלך וייתן לך בריאות וכוח.
והיית כגן רווה.
אתה תהיה מלא חיות וברכה,
כמו גן שהוא מושקה היטב.
וכמוצא מים אשר לא יחזבו ממנו.
הברכה שלך תימשך כמעיין
שאינו פוסק.
ובנו ממך חורבות עולם.
מי שיצאו ממך,
הזרע שלך,
יבנו מקומות שהם חרבים זמן רב.
מוסדי דור בדור תקומם.
תזכה לשלום.
תשקם להקים יסודות
שחרבו במשך דורות.
וקורא לך גודר פרץ.
כולם יכירו אותך כמי שאתה מתקן פרצות ומשקם הרוסים,
וגם משובב נתיבות לשבת.
תשקם דרכים ומקומות
שיוכלו לשוב ולגור בהם.
כל הדברים האלה מובטחים למי שמפייס
את העני.
אז אם בן אדם נותן צדקה זה שש,
ואם מפייס זה אחד עשרה,
ואם נותן צדקה וגם מפייס זה שבע עשרה.
רבותיי, תראו מה אפשר עם מטבע של עשר דולר,
עשרים, לא יודע כמה.
מה אפשר לעשות? כמה ברכות אתה מקבל?
ישעיה הנביא אומר לך את הדברים ברור.
זה מה שתקבל.
לא שווה?
המהר״ל הקדוש אומר,
נתינת כסף
מסייעת רק לזמנה.
נתינת תחושה טובה מלווה את המקבל לאורך זמן, לתקופה ארוכה.
הוא לא ישכח את החיוכים, את הדיבורים.
זה מלווה אותו,
העידוד, הנחמה.
המטבע לא עושה הרבה.
אולי כמה מטבעות
הוא יוכל לאכול בסוף פיצה.
עד כמה חשובה הארת פנים וכמה גרועה החמצת פנים.
רואים את זה בדברי ריבותינו.
באבות דרבי נתניות ג' כתוב,
והביא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
כיצד?
מלמד.
אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם
ופניו כבושות בארץ,
מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום.
אבל המקבל את חברו
בסבר פנים יפות,
אפילו לא נתן לו כלום,
מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות
טובות טובות שבעולם.
ככה נחשב בשמיים אדם שנותן בהארת פנים,
אדם שאפילו לא נותן אבל הארת פנים, לעומת מי שנותן עם פנים כבושות.
המדרש מביא בשיר השירים רבה,
אליהו הנביא שהיה בבית של האישה צוררת.
רבי יהודה ברבי סיימון אומר,
וכי משלה אכל?
והלא היא והוא משלו אכלו.
לא היה לה.
כתוב.
בקריא כתוב ותאכל היא והוא.
אבל איך כתוב הוא והיא?
כתוב הוא והיא בקוראים היא והוא.
למה?
לרמוז שהאוכל היה משלו,
כי הוא השפיע את הברכה בבית שלה.
ועל ידי שהיא קיבלה אותו בסבר פנים יפות
ושימשה אותו, זכתה שהוא החיה את הבן שלה.
זאת אומרת, הארת הפנים יכולה להטות את הקו באופן קיצוני שלא היה מגיע לילדים,
ובגלל הארת הפנים ושקיבלה אותו בהארת פנים
היא זכתה לבן.
אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום.
אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן כלום.
למה זה קיצוני כל כך?
רבי חיים פרידלנדר, זכר צדיק וברכה, מבאר.
הארת פנים זה לא מעלה של מישהו או איזו חשיבות בלבד.
זה לב העניין.
זה לב העניין.
אדם לא זקוק
למתנות יקרות,
הוא רוצה תשומת לב חיובית.
היום קוראים לזה בקיצור תשומי, תשומי.
אבל כולם צריכים עדות,
כולם צריכים תשומת לב,
החשבה,
אכפתיות, התייחסות, הארת פנים.
כשנותנים מתנה זה מראה חיבה,
כשהנותן רוחש למקבל.
למה? רואים שהוא טרח,
חשב עליו, הלך וקנה עבורו.
אבל מתנה שניתנת בהארת פנים,
זה העניין. אם לא,
בלי חיוך,
לא רואים את החיבה.
זה לא שווה כלום.
זה לא שווה כלום.
אדם יבוא לאישה ויגיד לה,
הנה קניתי לך.
זה מוריד את כל הערך של מה שהוא נותן.
העיקר והמהות זה נתינה בהארת פנים ואפילו בלי כלום.
הגמרא בשבת יוד אומרת, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.
למה צריך להודיעו?
אומר רשי,
ההודאה היא חלק מנתינה בדרך כבוד כדי להרבות אהבה ביניהם.
לא לתת מתנה בעילום שם.
לתת
ולהגיד שאתה נותן בשביל שידע שאתה אוהב אותו.
אתה נותן לו בדרך של כבוד ומראה לו שאתה אוהב אותו.
למה קוראים לפנים פנים?
כי הפנים משקפים את הפנימיות שלך.
הדבר היחידי שמשקף מה מתרחש בך,
זה הפנים שלך, העיניים, השפתיים, הכול, כל מה ש...
מסתכלים על בן אדם, רואים אם הוא מדוכא, אם הוא שמח,
אם הוא כועס,
אם הוא מרוצה.
הפנים משקפות, את מה?
את הפנימיות, מה שמתחולל אצלך בפנים.
בידיים לא רואים כלום.
בשום איבר אחר בגוף לא רואים מה מתרחש אצלך בפנים.
רק בפנים.
למה הם נקראים פנים?
כי הם משקפים את הפנימיות שלך.
אז כשאתה מאיר פנים אתה מראה שהלב שלך עם זה שאתה מאיר לו.
יש לך נתינה יותר גדולה מזאת כשאדם נותן את הלב שלו לשני?
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר
טוב ארוחת ירק ואהבה שם מישור אבוס ושנאה בו.
המדרש מספר ששלמה המלך
התכוון בפסוק הזה למעשה שאירע עמו כשירד ממלכותו.
עכשיו אני מכניס אתכם לסיפור.
אני יודע שיהודים אוהבים סיפורים.
ובפרט מפעם.
זה לא סיפור שכולם מכירים,
חלק מכירים,
חלק שכחו את הפרטים,
ועכשיו נזכיר. לפני שנעבור לראות
את הפסוק הזה ששלמה בעצמו עבר על עצמו,
נזכיר לכם איך הוא ירד ממלכותו.
הגמרא בגיטין ס״ח בסנהדרין כ׳, בשמעוני משלי שם.
כאשר רצה שלמה המלך להשליט בבניין בית המקדש,
עמדה בפניו בעיה קשה.
התורה אוסרת להניף כלי ברזל בבניית בית המקדש.
אז איך חוצבים אבנים מן הסלע?
אתם ראיתם את אבני הכותל, כן?
איך חוצבים אבנים כאלה מן הסלע.
לוקחים הר וצריך לחצוב,
אבל אסור להניף ברזל.
איך עושים את זה?
קרא שלמה המלך לחכמים
ואמר להם את הבעיה,
תציעו לי איך לחצוב אבנים בלי כלי ברזל.
אמרו לו,
דע לך,
בבריאת העולם,
בטרם שבת
בין השמשות
ברא הקדוש ברוך הוא תולעת
חושמה שמיר.
לא ככל התולעים,
יש לה כוח מופלא ועצום.
היא מסוגלת לבקע סלעים חזקים ביותר.
בקיצור, התולעת הזאת,
יש לה קרנה לייזר.
היא עוברת על הסלע,
מסמנים לה,
ואיפה שהיא עוברת היא מסטטת אותו עד למטה,
יותר מכוח הלייזר של היום,
כי זה בהר.
המשיכו חכמים ואמרו,
צרה, צרה,
כי הקדוש ברוך הוא הניח את התולעת במקום נסתר ונעלם.
אין תולעים,
תולעת.
לך לחפש בכל העולם עכשיו את התולעת.
איש לא יודע היכן היא.
אמרו לו עצה.
תקרא לפניך את השדים,
הוא היה שולט על השדים,
שלמה המלך עליו השלום.
תקרא אותם ותשאל למקומה של התולעת,
היות והם מרחפים בכל קצווי תבל,
אולי יוכלו לסייע.
שלמה המלך מיהר לקרוא לפניו שני שדים.
התייצבו בארמונו,
אמר להם, אני זקוק בדחיפות לתולעת השמיר
ואיני יודע מקומה.
אם תאמרו לי היכן אני אשלח אתכם לשלום,
אם לא אשמיד אתכם ברגע.
נבהלו השדים
והשיבו
אדוננו המלך,
שאלה גדולה שאלת מעימנו,
גם אנו לא יודעים היכן היא נמצאת, תולעת השמיר.
אבל אם יש שד אחד שמכיר,
זה מלך השדים, השמדי.
ביקש שלמה שיביאו לפניו
את השמדי,
אבל זה לא פשוט.
בהרי חושך,
היווה לו השמדי משכנו.
ובחור שמתחתיו
שמר על עצמו.
הוא כרה באר מים,
כיסה אותה באבן גדולה וחתם אותה בחותמו.
מדי יום היה עולה לשמיים
ללמוד מה מוטל עליו לעשות באותו יום,
וכשהיה חוזר
אל הבאר
בודק אם החותם סגור כמו שהיה קודם.
כשנוכח שאיש לא נגע ולא הסיט את האבן מעל פי הבאר,
גולל את האבן,
נכנס אל הבאר,
שותה מן המים ומכסה את הבאר באבן, וחותם אותה בחותם מלמטה.
איך אפשר לחדור לשם?
מה עשה שלמה המלך?
קרא לבניהו בן יהוידע שר הצבא.
הפקיד בידו שרשרת ברזל וטבעת זהב,
כשעל שניהם חקוק שם השם.
הניח בידו נודות צמר וכדי מים, יין, סליחה, כדי יין.
ואמר לו איך לפעול ושלח אותו לדרכו להרי חושך.
הגיע בנייהו לבאר של השמדי.
מה עשה?
חפר לצדה בור עמוק,
התחבר אל הבאר,
כל המים שבבאר זרמו אל הבור,
סתם בנייהו את החור בין הבאר לבור עם הצמר שקיבל,
ומנע מהמים לשוב בחזרה אל הבאר של השמדי.
סתם בנייהו את הבור וכיסהו שאיש לא יבחין,
סיים את מלאכתו,
מיהר לטפס על אחד העצים שצמחו בקרבת מקום, ממתין בדריכות למלך השדים.
אבל הוא לא ידע
שבנייהו כל היין שהביא לו שלמה מילא בבאר של השמדי.
הגיע השמדיים מן השמיים לבאר,
בדק את החותמות, הכל בסדר,
הסיט את האבן,
מתכונן לשתות מן המים שבבאר,
אבל לתימהונו היכה בנחיריו ריח עז של יין,
חשש
לשתות מן היין.
אולי זו מזימה של מישהו שמבקש להרדים אותו,
אבל הייסורים של הצמא גברו עליו,
נכנע ושתה מן היין החזק.
לא חלף זמן רב, שקע בתרדמה עמוקה.
לזה המתין בנייהו,
ירד מן העץ,
ועם השרשרת ברזל בידו,
אזק את השמדי מכל עבר והמתין שהוא יתעורר.
כשהתעורר השמדי, חש בכבלים של הברזל,
החל לתנועע אנה ואנה לשבור השרשרת,
ואז זינק לעברו בנייהו, הראה לו את שם השם חרוט על השרשרת,
ושאסור לו לשבור אותה בשום אופן.
עובד עצות היה השמדי.
עתניהו הוביל אותו אחר כבוד לירושלים, להיכל של שלמה המלך.
וכשעמד השמדי בהיכל המלכות,
פנה אל שלמה והתרעם בפניו.
אתה מלך ושולט על כל העולם כולו.
מה ראית צורך לשלוט גם בי?
אמר לו שלמה, אני לא חפץ למשול בך בכלל.
הבאתי אותך שתסייע לי בעניין חשוב מאוד.
אני לא יכול לבנות בית המקדש
משום שאסור לי לסטט בברזל.
התורה אוסרת.
לא תניף עליהם ברזל.
הדרך היחידה זה תולעת אשמים,
ורק אתה יודע איפה היא.
תולעת השמיר לא בידי, אמר השמדיים.
הקדוש ברוך הוא מסר אותה לשר של הים.
והשר של הים הפקיד אותה בידי תרנגול הבר.
זה הדוכיפת.
והתרנגול נשבע לו שיחזיר את התולעת אליו, לשר הים.
ולמה זקוק תרנגול הבר לתולעת השמיר?
התעניין שלמה.
אמר לו השמדאי,
תרנגול הבר מוצא את פרנסתו בעזרת התולעת שמיר.
הוא מוביל את התולעת למדבר רחוק,
היכן שאיש אינו מתגורר.
על הר האבן
הוא גורם לתולעת לזחול על הסלחים של ההר.
הסלחים מתבקעים,
נוצרים שבילים.
שם התרנגול זורע זרעים שמביא ממרחקים,
והם גדלים לאילנות גבוהים,
ומזה הוא מוצא את פרנסתו.
מיהר שלמה לקרוא לעבדיו,
ציווה עליהם לחפש את תרנגול הבר,
ליטול ממנו את התולעת שמיר ולהביא אליו.
הלכו העבדים במצוות המלך, חיפשו אחר התרנגול המבוקש,
אבל לא מצאו רק את הקן שלו.
בקן היו אפרוחים רכים.
אחד מעבדי שלמה לקח זכוכית
בכיסת הקן.
הסתתרו העבדים.
סמוך
והמתינו לבואו של תרנגול הבר.
כשהגיע לקן ביקש להיכנס, לא הצליח.
הוא רואה את האברוחים אבל לא יכול להיכנס.
נוקש במקור על הזכוכית, מנסה לשבור,
לא יכול.
הבין שזה צרה.
הלך להביא את התולעת שמיר,
להניח אותה על הזכוכית,
שתבקע אותה.
ואז,
אחד מהעבדים של שלמה זעק, זועקה גדולה,
התרנגול מפחד ברח,
שמט את התולעת מפיו ופרח.
נטל העבד את התולעת ויצא בדרכו לירושלים.
מאחר שהתולעת
מאחר והתרנגול הבין שלא יוכל לקיים את השבועה שנשבע על הסר של הים להחזיר את התולעת,
בצער רב בלע אבן חדה וחנק עצמו למוות.
שלמה המלך החל בבניית בית המקדש
ואת השמדה היא לא שחרר מהכבלים.
יום אחד,
שניהם היו לבד.
פנה שלמה להשמדה עם שאלה.
תגיד לי, במה גדול כל כך הכוח שלכם,
השדים במלאכי השרת,
עד שהקדוש ברוך הוא משתבח בכם
ואומר כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל?
ואמרו חכמים בגיטין,
במלאכים
אלו המלאכים.
ואם אלו השדים?
התריס השמדי ואישי בשאלה.
איך אוכל לענות לך, אדוני המלך, כשאני כבול בשרשראות שחרוט עליהן שם השם?
ועל האצבע שלך יש טבעת
שחקוק עליה שם השם?
כל אלה מחלישים את כוחי ומשפילים אותי עד עפר.
אני לא יכול לענות לך על השאלה.
הסכים שלמה והתיר את הכבלים ושלף את הטבעת מעל אצבעו.
ואז קרה דבר נורא.
השמדי בלע את הטבעת של שלמה המלך,
ופרס את כנפיו,
ועף
למעלה
למעלה למעלה.
אחז בשלמה
והעיף אותו בבת אחת למרחק אדיר 400 פרסה.
זה בין 1,500 ל-1,800 קילומטר.
שלמה מוצא עצמו במרחק אדיר מארמון ומירושלים,
עזוב ובודד, איש לא מכירו.
השמדאי,
מזימתו צלחה,
לבש לגופו את גלימת המלכות של שלמה,
חבש לראשות הכתר,
שינה צורת פניו לצורת פני שלמה בהתיישב על כיסא המלכות.
ביקש שלמה לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולארמון המלכות,
אבל הדרך ארוכה ביותר.
בלית ברירה נאלץ לחזור על הפתחים
כאחד העניים ולבקש מזון ומחסה.
כיתת רגליו ממדינה למדינה,
מעיר לעיר,
עד שעמדו רגליו בשערי ירושלים.
שם פעמיו אל הסנהדרין,
עמד לפניהם ואמר, אני שלמה המלך.
חברי הסנהדרין הסתכלו עליו,
חשבו שהוא שותה.
כולם יודעים שהמלך יושב על כיסאו.
ציוו לסלק אותו מהמקום.
שלמה לא התייאש.
יום יום ניצב לפניהם בטענה, אני שלמה המלך.
אחרי תקופה
החל ספק מתגנב ללבם.
הם לא מכירים שותים שכל כך דבקים באותו שטות לנצח.
והשוטה הזה לא אומר שום דבר חוץ מהשטות
שהוא המלך.
אולי יש ממש בדבריו.
והם שמעו ממנו
שמלך השדים, השמדי, הוא יושב על הכיסא.
שלחו בחשאי לבדוק
איך נראות כפות רגליו של המלך.
כפות רגליהם של השדים כמו של תרנגולים.
השלוחים של הסנהדרין הגיעו לארמון בלילה
לבדוק את הרגליים של המלך
בשינה ונדהמו שהוא ישן עם נעליים.
הבינו שהשותה דובר אמת.
נענו לבקשתו,
הפקידו בידיו
שרשרת וטבעת עם שם השם עליהם.
נכנס שלמה להיכל
עם השלשרת והטבעת,
וכשראה אותו השמדי, פרח ונעלם.
מאז
נכנס פחד עצום בלבו של שלמה המלך,
ולכן הוא אמר בשיר השירים,
הנה מיתתו של לי שלמה,
שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל.
כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה,
איש חרבו על ירחו מפחד בלילות.
פוחד שהשמדה יחזור עוד פעם.
זה המעשה, איך הוא סילק אותו ממלכותו.
וזה בגלל שלוש עבירות, תרבה נשים, כסף וזהב וסוסים.
שלוש שנים
הקדוש ברוך הוא הרחיק אותו מכיסאו.
בדרך,
כשהוא חוזר לירושלים,
אז בין האירוחים שאירחו אותו בדרך, בתור עני,
הוא אמר, טוב ארוחת ירק
ואהבה שם,
מישור אבוס ושנאה בו.
כנגד מי אמר שלמה את המקרא הזה?
כנגד שני בני אדם
שירד ממלכותו וחיזר על הפתחים בשביל פרנסה.
אז פגע בו אדם אחד והשתטח עליו ואמר לו, הכיר אותו.
אדוני המלך, אם רצונך,
השגיח על האיום, תבוא,
תאכל אצלי.
מיד הלך עמו.
העלה הוא לעלייה וזבח לו שור,
והביא לפניו הרבה מטעמים והתחיל משמיע לו את דברי מלכותו ואמר לו,
זכור אתה שעשית כך וכך כשהיית מלך?
כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל שלמה גועה ובוכה
לכל הסעודה עד שעמד משם בבחייה.
למחרת
פגע בו אדם אחר.
מה זה פגע?
פתאום.
פגש אותו פתאום.
כשפוגשים פתאום זה נקרא פגיעה. פגישה זה מתוכנן.
פגיעה זה מיד.
בהפתעה.
למחרת פגע בו אדם אחר.
התחיל משתטח לפניו ואומר לו, אדוני המלך,
רצונך שתשגיח עליי כל היום?
אמר לו, מה אתה מבקש, לעשות לי כשם שעשה לי חברך?
אמר לו, אדוני,
איש עני.
מי אני אלא אם תשגיח עליי? מעט ירקות יש לי.
אני מניח לפניך. אם רצונך,
בוא עמי לבית.
באותה שעה בא לביתו עימו. כיוון שהגיע לביתו,
רחץ פניו, ידיו ורגליו והביא לו מעט ירק.
והתחיל אותו האיש לנחם את שלמה ואמר לו,
אדוני,
שבועה נשבע הקדוש ברוך הוא לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו,
שנאמר נשבע אדוני לדוד אמת,
לא ישוב ממנה,
מפרי בתניך אשית לכסא לך.
אלא כך דרכו של הקדוש ברוך הוא ומוכיח וחוזר ומרצה.
כי עת אשר יאהב אדוני יוכיח,
וכאב את בן ירצה.
והקדוש ברוך הוא עתיד להחזיר אותך למלכותך.
כיוון ששמעה כך, שבע,
אפילו שהוא אכל ירקות,
שבע.
מסיים המדרש.
רבי יחיא בר הבא ורבי אבא בר מן יומי,
בשם רבי יוסף בן זמרה.
כיוון שחזר שלמה למלכותו,
התנבא בחוכמתו על זה ואמר,
טוב ארוחת ירק
שאכלתי אצל העני משור אבוס
שלא אכילני אותו עשיר,
אלא הזכירני צערי.
כל מה שהוא קרא לי לבית זה בשביל לצער אותי.
מה אנחנו רואים פה?
אותו יסוד.
עיקר הנתינה, הארת פנים, גורמת לשמחה וטוב לב.
העני ששימח את שלמה המלך
היה יקר בעיניו מאוד,
יותר מהעשיר שטבח לפניו שורבוס,
אבל ציער אותו
כשהזכיר לו ימי מלכותו,
ולא עודד אותו כלל ועיקר.
גם בדברי הגמרא קידוש יל״א מצינו יסוד מופלא.
אמר רב אבימי,
בנו של רבי אבהו,
יש מאכיל את אביו פסיוני תרנגולים מפותמים וטורדו מן העולם.
זאת אומרת, הוא הולך לגיהינום,
נותן לאבא שלו תרנגולים מפותמים,
אבל הוא הולך לגיהינום.
ויש מתחינו ברחיים,
גורם לאבא שלו לטחון ברחיים עבודה קשה.
שם
ומביאו לחיי העולם הבא, והוא זוכה לגן עדן.
איך זה?
התוספות אומרים במקום,
יש אדם מאכיל את אביו עופות משובחים מפותמים,
אבל עם פנים זועפות.
הוא מראה לאבא שלו שהוא בכלל לא מרוצה מזה שהוא צריך לעמוד, לשרת לפניו, לתת לו.
בן כזה,
לא יירש גן עדן,
גם עם סעודות הכי מדושנות
שהאכיל את אביו בימי חייו ושפך עליו מיליונים.
גיהינום מזומן לו.
ציער את אביו ונהג בו ברוע לב בצרות עין.
אבל בן שמניח את אביו
ליד הריחיים לטחון חיטים,
יורש גן עדן,
למה הוא עושה את זה באמירה דברי עידוד וניחום לאביו.
בתוספות מביאים גמרא בירושלמי,
שני מעשים שהיו בעניין זה.
מי שמאכיל אביו עופות מפותמים ויורש גיהינום, איך זה יכול להיות?
פעם אחת אמר אביו,
בני,
מניין חיילו, כאילו מאיפה אתה מביא לי כל פעם תרנגולים מפותמים, זה הרבה כסף.
מניין לך?
אומר לו הבן,
זקן,
זקן,
תאכל ותלעס
כמו שהכלבים אוכלים מלועסים.
וואי וואי וואי, איזה חוצפה.
אומר לאבא שלו, זקן, תאכל כמו שהכלבים אוכלים בלי שאלות.
בלי שאלות, מה אתה שואל אותי מאיפה?
זה נקרא יורש גיהינום.
וזה שמעביד את אביו בתחינה ברחיים, איך הוא יורש גן עדן?
הגיעה פקודת מלכות לטוחנים לבוא לעבודת המלכות.
אז אומר הבן לאבא, אבא,
תיכנס ותתחן במקומי בשביל הבית.
ואם יגיע ביזיון,
מוטב שאני אתבזה ולא אתה.
ואם יהיו מלקות,
מוטב שאני אלכה ולא אתה.
זה גורם לאבא שלו לעבוד ברחיים בבית במקום במלכות,
יורש גן עדן.
רואים שהארת פנים ותשומת לב
עדיף לאדם עשרות מונים מסעודות מפוארות
וגם עבודת פרך נחשבת תענוג
אם היא נובעת מאהבה.
ועכשיו תשומתי
ישמעות דבר מדהים,
זה גבורה על-אנושית.
הגאון רבי משה רוזנשטיין, זכר צדיק וברכה,
מספר למה הוא עזב את הישיבה טלס
ועבר ללמוד
בקלם בבית התלמוד.
היה זה בין הזמנים.
רבי משה רוזנשטיין היה בחור ישיבה צעיר בן 19,
חזר מטלס,
פגש אברך צעיר שהתחתן לפני שנה
והתגורר בבית חמיו.
מן הון להון החליטו ללמוד חברותא.
ערב אחד
עלה רבי משה והתחיל ללמוד איתו.
תוך כדי קרה דבר מוזר.
פתאום
חמותו של האברך
עמדה בפתע של החדר והפנים שלה מראים דאגה.
התבונן רבי משה בפנים של האברך,
שהתבונן בפנים של חמותו.
הוא העניד לה בראשו שהכל בסדר וחזרו ללמוד.
חלפה חצי שעה,
עוד פעם היא עומדת בפתח,
הפנים שלה מתוחות.
רבי משה לא הבין למה.
האברך קם אליה,
לחש לה כמה מילים והפנים נותרו שלבות.
אחרי זמן מה, עוד פעם החותנת על הדלת.
הפעם היא הייתה במתח עצום.
שוב הוא התבונן שהאברך מביט בחמותו בשלווה ורומז לה להירגע,
וממשיך להתפלפל בסוגיה עם רבי משה.
בשעת לילה מאוחרת סיימו ללמוד,
משה הבין את כל הסוגיה, מרוצה, נפרד מהאברך,
ליווה אותו על הדלת בחביבות, לילה טוב.
בבוקר בבית הכנסת
בשורה משמחת,
מודיעים של האברך,
החתן של פלוני נולדה בלילה בת הבכורה.
רבי משה תופס את הראש,
לא מבין.
עכשיו הוא הבין.
אתמול בערב כשהם למדו...
רעייתו הייתה על המשבר בחדר הפנימי ולכן אימא שלה הייתה עם הבתים מתוחים איך החתן בשעה כזאת שאשתו על המשבר אפילו שהוא לא יכול לסייע איך הוא יכול ללמוד בשעה כזאת ולהתעלם
האברך בלם את התחושות
בצורה מופלאה
ורבי משה לא מבין איך יכול להיות בעל צעיר
בסערת רוח הלידה הראשונה של הילד שלו
הוא יושב ולומד כאילו אין שום דבר בעולם במאור פנים לא מראה דאגה ולא לחץ
איך זה יכול להיות
אלא הוא הסיק מסקנה
האברך הזה מקיים את מה שאמרו חכמים שאלה שנייה ששואלים אדם בעולם האמת
המלכת את חברך עליך שאלה ראשונה המלכת את הקדוש ברוך הוא? שאלה שנייה המלכת את חברך עליך זאת אומרת אתה צריך להרגיש
שכל חבר שלך הוא מלך ואתה צריך להתייחס אליו כמלך
והוא הרגיש אתמול
שהוא היה המלך והוא הנתין שלו שצריך לשמח אותו ולעודד אותו וללמוד איתו
בלי להתחשב בכל מה שקורה בבית
הוא לא הבין מאיפה הוא מסוגל לקנות כלים כאלה
להתמודד עם מאורעות החיים
בסוף הוא הבין מידות כאלה זה ממקום שהוא לומד שם
ולכן הוא עזב את תלז
ועבר לבית התלמוד בכלם
והבן אדם הזה אברך
זה היה אדם חשוב מאוד
מי זה היה אותו אדם?
רבי ירוחם, ליבוביץ',
המשגיח לישיבת מיר לעתיד לבוא
והוא בעצמו גם כן הפך להיות גם כן רבי משה הפך להיות המשגיח של ישיבת לומזה
שני גדולים בעולם שנפגשו עוד בצעירותם
אבל הוא למד ממנו מה זה מידות ושליטה בהן להאיר פנים לבן אדם עד שעות הלילה
הקטנות שיש לחץ והאישה קורעת ללדת,
בן ראשון.
ריבותינו הקדושים קבעו במסמרות, תשמעו מי אומר מה.
המשנה באבות אומרת, שמאי אומר,
עשה תורתך קבע,
אמור מעט,
בעשה הרבה,
והאבים קבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
אני כל הזמן אומר בסבר.
אשכנזים וספרדים אומרים בסבר.
סבר פנים זה איך אתה נראה.
סבר פנים יפות זה הארת פנים וכולי. מה זה בסבר?
גם אם אתה בפנים מודאג,
מדוכא,
מתוח,
כועס,
כשאתה רואה מישהו שבא לקראתך,
תן לו לסבור
כשאתה במצב טוב ותאיר לו פנים. הוא לא צריך לסבול ממה שאתה סובל.
זה נקרא בסבר. זו דרגה יותר גבוהה
מאשר בסבר. בסבר זה המצב שלך. אתה יכול כנראה לחייך כי אין לך שום בעיה.
אבל מי שיש לו בעיה,
האם הוא מסוגל
להראות פנים מהירות,
זה נקרא בסבר.
שאדם לא ידע בכלל מה מתרחש אצלך.
הגאון רבי אליהו דסלר, זכר צדיק וברכה, טמא הטמיה העצומה.
מי היה ראוי שיגיד לנו,
את האמירה הזאת, הלל הזקן,
שהוא בעל החסד והרחמים.
שמאי שהיה קפדן,
שהוא אצלו מידת הדין והיושר בתכלית,
הוא קובע שצריך לקבל כל אדם מסבר פנים יפות.
הוא, הוא, השמאי הקפדן אומר את זה.
אז זאת אומרת, זה לא חסד שאתה עושה,
זה דין.
זה דין, זה הדין וזה היושר.
מגיע למי שסובב אותך, שהפנים שלך יאירו כלפיו.
בערב יום הכיפורים מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה, צועד לבית הכנסת
לתפילת כל נדרה.
בדרך
חולף מישהו,
והפנים לא מאירות,
הוא בחרדת
חרדת הדין! מה יהיה בדין?
רבי ישראל אומר לו,
למה אני צריך לסבול מחרדת הדין שלך?
תאיר פנים.
אם בני ישיבת קלם,
כשהייתה פורסת שנה חדשה,
היו מקבלים קבלה להאיר פנים,
לקבל כל אדם מסבר פנים יפות. למה?
כי הם ידעו שבחרדת הדין ואימת הימים הנוראים
יהיה קשה,
קשה לעבוד על הארת פנים. כל אחד מודאג, מה יהיה? מה ייגזר עליו?
לכן הם קיבלו על עצמם קבלה לעבוד דווקא על הארת פנים בימים האלה.
עוד דבר עלינו לדעת, מעליו החשיבות העצומה להארת פנים
וגריעות וחיסרון כשלא מאירים פנים.
תקשיבו טוב,
כשאדם מזעיף פנים כלפי הסביבה הוא עובר על איסור תורה.
קוראים לזה איסור הונאה.
אסור לצער את האנשים.
אומר בעל היראים,
כשם שיש הונאה בדברים,
זאת אומרת, אדם יכול לומר דברים שמצערים את השני,
יש הונאה בעין רעה.
כשאדם מראה פנים רעות לסובבים הוא עובר על איסור הונאה.
זה אחד מהראשונים, בעל היראים.
האם חייבים להאיר פנים רק לקרובים?
רבנו הראש,
רבנו אשר,
אבא של בעל הטורים,
אומר באורחות חיים נ״ד,
שימו לב,
אל יהיו פניך זועמות נגד עוברים ושבים וקבל אותם בפנים מאירים.
וואי וואי וואי, כל מי שעוברים ושבים ברחוב,
אתה צריך להאיר פנים לכולם.
יהודי, גוי, לכולם, להאיר פנים.
שמעתם פעם דבר כזה?
רבי יוחנן
היה מקדים לכל אדם שלום בשוק. מעולם לא הקדים אותו אדם לומר שלום.
אז אחד מגדולי הראשונים פוסק
שאל יהיו פניך זועמות נגד עוברים ושבים,
אלא קבל אותם בפנים מאירים.
אז זה חיוב.
הגאון רבי נחום פרצוביץ,
זכר צדיק לברכה מראשי ישיבת מיר,
הוא העמיק
בדברי רבנו הראש.
מי שהכיר אותו,
פניו תמיד היו מאירות.
כולם זכו לחיוך רחב.
והיה פלא,
כי הוא סבל סבל של ייסורי איוב.
מצד ההיגיון הוא היה צריך בפנים זעף וסבל,
אבל נראתה על הפנים שלו תמיד שמחה.
פעם מישהו שאל אותו שאלה,
איך יכול להיות שכבודו סובל כאבים כאלה ויכול כל הזמן לראות פנים שמחות?
אתם לא תאמינו מה הוא ענה לו.
הוא אמר לו, הגאון רבי יחיאל מיכאל גורדון,
ראש ישיבת לומז'ה,
שמעתי שאמר שהפנים של אדם
הם כמו רשות הרבים.
הלכה ידועה,
אסור לאדם לכרות בור ברשות הרבים.
אדם לא יכול לעשות בור באמצע הרחוב.
אסור.
ואם אדם הולך
והפנים שלו זועפות
ומצער בכך את הסובבים,
הוא דומה לאדם שפתח בור ברשות הרבים.
ולכן אני לא יכול להראות
את מה שאני מרגיש
כלפי חוץ.
וואי וואי וואי וואי.
אל יהיו פניך זועמות נגד עוברים משאבים,
מקבל אותם בפנים מהירים.
רבנו יונה במסכת אבות,
א'-טו',
אומר מה החובה?
לעמוד עם פנים מהירות.
והוא מסביר.
ואבי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות,
יראה להם פנים של שמחה,
כדי שתהיה רוח הבריות נוחה ממנו,
גם במצבים של עצב ומרירות.
אסור להפגין כלפי חוץ תחושות קשות.
כמו שאמר בעל חובת הלבבות,
הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בליבו.
אבל מתי יש חשיבות להארת פנים?
דווקא בשעה של מצוקה.
כשאדם במצב רוח טוב,
זה לא חוכמה לחייך לכולם.
מתישהו בדאגה, פחד, עצב,
אז
זו מעלה גדולה.
וזה המבחן,
האם אדם נקרא מאיר פנים או לא.
המאיר יאמר,
דאבי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות,
כלומר,
אפילו
לא היה לב שלך שמח,
תראה את עצמך כאילו אתה שמח על ביאתו,
עד שיהיה סובר שהפנים שלו מציבות ושמחות לביאתך.
אסור לו להרגיש שאתה בצער, נגיד בא אליך אורח ואתה עצבני,
הוא מתבייש עכשיו להיכנס, איך הוא ייכנס? מה, אני הולך פה עכשיו לעשות
לא באתי בשעה טובה כמו שאומרים.
אין דבר כזה, אתה צריך לראות פנים צוהלות ושמחות שהוא לא ידע בכלל שזה לא הזמן המתאים להגיע עכשיו.
הרמחן הקדוש במסילת ישרים אומר שהתנועה החיצונית מעוררת את הפנימית. אם אתה מחייך בחוץ זה גם ישפיע לבפנים.
החינוך אומר
כי אחרי הפעולות נמשכות הלבבות.
תתחיל עם חיצוני ושוב פעם.
זאת אומרת, אתה תוכל לשנות את מצבך בזכות זה. לכן אמרתי גם שצריך לשיר כל הזמן שיש צרות, בעיות, הכול.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את ה' בשמחה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את ה' בשמחה.
בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את ה' בשמחה.
עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו, בירננה
עוד לפניו
בירננה, בואו לפניו, לפניו בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו,
לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה
וכולי אם הוא שר את השיר הזה רבע שעה כל יום חודש כל הבעיות נפתרות.
שמעתם?
תזכרו את השיר הזה זה פסוק מתהילים במזמור לתודה.
הפסוק השני שאנחנו שמחים בכל מה שהשם מביא עלינו גם הדברים שנחשבים קשים קלים
כי השם בוחר לנו הכי טוב בשבילנו והכי טוב זה מה
שאנחנו עוברים בכל רגע ברגע שאדם שמח במצבו
ומודה לשם ברננה הוא מהפך מידת הדין לרחמים
ומתהפכת הגזרה לטובה. תזכרו את זה, תשתמשו ותראו שזה מועיל.
לקראת סיום
כל מי שמאיר פנים לסביבה אומר שלמה המלך
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.
מה שאתה משקף בפנים שלך ורואה השני ככה הוא התייחס אליך אם הן משקפות שמחה גם הוא אם אתה תראה לו שנאה גם הוא
כפנים לפנים ככה כמו שהמים אותו דבר.
המים משקפים את הפנים שלך ובמים משתקפים הפנים שלך אז בדיוק הלב ללב כל לב מרגיש מה יש לשני.
עכשיו אם תקבלו על עצמכם
להאיר פנים לזולת
אתם תשתחררו
זה יביא לכם נחימות וחביבות
שמחה ואושר מכל הסובבים.
כשאדם יהפוך את הארת הפנים להר...
כולם ירצו להשתופף בצלו,
לא יתרחקו ממנו.
ואם הוא יקרים שמחה לסובבים,
גם הוא ישמח בשמחתם.
ועכשיו מעשה מדהים,
מה שקרה בזכות הארת פנים.
בוקר אחד,
ימי שחיטה בארגנטינה,
נכנסים אנשי צוות השחיטה
לעבודה הקבועה,
ממונים על בדיקת גושי הבשר,
וסימון שלהם במקפיא הענק,
שנכנסים שם אלפי טונות של בשר.
הם צריכים שעות
לעבור בין המסועים הכבדים שנושאים רבבות ראשי בקר, לסמן אותם.
הקור בפנים עשרות מעלות מינוס.
הם לובשים מחילי פרווה עבים, קובעי צמר מיוחדים.
איך שהם נכנסים הם כבר רוצים לצאת.
יום אחד,
אירע נורא מכל.
נכנסו למקפיא,
השאירו את הדלת פתוחה כמו כל יום,
כדי לצאת מן המקפיא בסוף העבודה,
ודרך לא דרך נסגרה דלת
ונותרו נעולים, ואין ידית מבפנים.
דופקים בדלת, היא עבה, אין מי שישמע.
וגם המקפיאים בסוף המפעל.
זעקו,
קולם לא נשמע.
בקור האדיר אין להם סיכוי לשרוד.
עכשיו סוף יום,
איש לא יבחין בחסרונם עד מחר בבוקר.
כל הלילה אין סיכוי שהם יישארו בחיים.
הם יגססו למוות לאיטם.
התיישבו על רצפת המקפיא,
ודבעות שליש קראו וידוי.
פרקי תהילים,
אולי ישמע ויושיעם.
חלפו שעתיים.
החושים שלהם מתחילים להתערפל.
העיניים מכוסות בכפור.
הם כבר לא מבחינים מה שלפניהם.
השפתיים פצועות מקור.
חדלומי.
מלמל פסוקים
תהה מיטתנו כפרתנו
דומעים השניים
ועובר לפניהם סרט של כל המשפחה האהובים והמכרים והידידים
אומרים אחד לשני יהיה שלום
ורגע לפני שמחזירים את הנשמה ליושב במרומים
נס
דלת המקפיא נפרצת
רעש גדול
עובדים מבוהלים עם פנסים
הנה הם, הנה הם, נשמעת הקריאה
מטילים אותם לאלונקות באמבולנס לבית החולים
חולפים שעות רבות
עד שהם מתאוששים מכוויות הקור, מההלם, מהטשטוש
ורק לאחר מכן יכלו להבין מה הציל אותם.
הייתה מסיבת הודיה לכבוד הניצולים בין חברי צוות השחיטה.
נמצא שם שומר המפעל גוי ארגנטינאי מקומי
והוא הסביר מה גרם להצליו.
כל יום אני יושב בפתח המפעל
ועוברים לפניי מאות פועלים.
מאה אחוז
מתעלמים ממני כאילו אני אוויר
חוץ מאדם אחד.
הוא מצביע על אחד מהמשגיחים ואומר,
האיש הזה עובר לידי כל בוקר,
מהנהן בחיוך רחב ואומר לי מילה מוזרה,
שלום.
בימים הראשונים לא הבנתי מה הוא רוצה,
חשדתי שהוא מקלל אותי,
אבל החיוך שעל פניו
לא הותיר ספק,
הוא מברך אותי לשלום.
גם ביציאה,
הוא חוזר עוד פעם על הברכה שלום.
עם הזמן התרגלתי ואפילו ציפיתי.
מה זה, זה היחידי שחושב שאני בן אדם
ואני ראוי לברכת שלום בבוקר ובערב.
בסיום אותו יום נורא,
שהם נלכדו בתוך המקפיא,
חשתי דבר מוזר,
נעלתי את השער.
הלכתי הביתה והרגשתי שמשהו מציק לי,
לא הבנתי,
ניסיתי להבין מה מפריע לי,
לא הצלחתי.
פתאום מחשבה הכתה בי כרעם ביום בהיר,
המשגיח שנכנס בבוקר ואמר לי שלום לא יצא ואמר לי שלום,
חסרה לי ברכת השלום.
ומחשבה שנייה הבנתי,
אם הוא לא יצא הוא בצרה.
הזעקתי מיד עזרה ומיהרנו לחפש אותו ותודה לאל הצלנו נפשו ממוות.
לא אני הצלתי אותו,
אלא ברכת השלום שלו הצילה אותו.
זה שהוא האיר לי פנים כל יום
אם לא היה מת במקפיא.
זה מה שגרם לי לחוש בחסרונו ולחפש אחריו.
אז רואים
שזה דברים לא פשוטים.
היה בן אדם אחד שסיפר
שהוא ירד מהבית
עם החלטה להתאבד.
כשהוא יורד במדרגות אחד השכנים,
בדיוק פתח את הדלת, ראה אותו, אמר לו, בוקר טוב, מה שלומך?
הוא החליט לא להתאבד.
רוב אלה שמתאבדים זה שאף אחד כבר לא אכפת להם,
ולא חושבים עליהם, ואין להם סיכוי לכלום, מיואשים.
זה אמר לו, את הבוקר טוב הזה מנע ממנו להתאבד.
אין לכם מושג מה חיוך יכול לעשות.
אין לכם מושג.
מעלה נוספת יש להארת פנים,
לא תאמינו, קידוש השם.
קידוש השם.
אדם שמאיר פנים ומקדש שם שמיים ברבים.
מי אומר?
הנשר הגדול, הרמב״ם.
ביד החזקה הוא פוסק
בהלקות יסודי התורה.
שימו לב,
יש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם,
וביניהם הוא אומר,
מי שדיבורו עם הבריות אינו בנחת,
זה חילול השם.
ואינו מקבלן בסבר פנים יפות!
זה חילול השם.
אלא בעל קטטה וכעס
וכיוצא בדברים האלה.
הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין.
ואם דקדק החכם על עצמו
והיה דיבורו בנחת עם הבריות
ודעתו מעורבת עימהם ומקבלן בסבר פנים יפות
ונעלב מהם ואינו עולבם
עד שימצאו הכל מקלסין אותו, מברכים אותו,
ומתאווים למעשיו,
הרי זה קידש את השם.
קידוש השם.
אז מי שמאיר פנים לסובבים בנחימות ובנחת מרוויח בכפל.
לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו,
אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.
ועוד דבר,
תקשיבו טוב,
המשגיח רבי שלמה וולבה,
זכר צדיק לברכה סיפר
שהוא שאל פעם בעל תשובה,
מה הביא אותך לנטוש את חיי ההבל
ולשוב לכור מחצבתך?
התשובה הדהימה.
הוא אומר, אני ילד של עיר חילונית.
כל ימי ילדותי, נערותי ובחרותי היו בעיר הזו.
כולם היו חילונים למהדרין,
למעט אדם אחד.
מימיי לא ראיתי מתושבי המקום מי שנותן שלום לחברו בשעת הבוקר
או בשעת הערב.
רק הדתי.
היה לו מנהג חביב מדי בוקר.
כשהלכתי לבית הספר חלפתי על פניו
של השכן חובש הכיפה
והייתי זוכה להארת פנים בשלום לבבי ובמנות ראש.
שנים אחר כך
חשבתי מה הניע את השכן הבודד הזה עם הכיפה
לזכות את כל הסובבים בהארת פנים חביבה כזו.
הגעתי למסקנה,
כנראה אורח החיים הדתי,
התמונה והתורה שלו הביאו אותו לכך.
החלטתי לבדוק את זה,
ומשם הגעתי לכאן,
ואני בעל תשובה.
משלום, מבוקר טוב,
אפשר להפוך בן אדם מחילוני לדתי.
אשריו של מי שמאיר פנים לזולת.
אתם יודעים למה הוא זוכה?
שגם השם יאיר פניו אליו.
וואי, וואי, וואי. מי לא רוצה יאיר פניו אליך?
דוד המלך אומר
בתהילים פה,
אדוני אלוהים צבאות, השיבנו,
האר פניך ונבשע.
אמר רבי יוחנן,
אנו אין לנו אלא הארת פניך.
הושיענו ונבשע.
זה אותו רבי יוחנן,
שאמר בכתובות קי.א.
גדול המלבין שיניים לחברו יותר מהמשקה הוא חלב.
הוא מכיר בחשיבות של הארת פנים,
והוא מבקש מהבורא.
אין לנו אלא הארת פניך.
אם אתה מאיר פנים,
השם יאיר לך פנים.
איך שאתה מתנהג למטה,
ככה מתנהגים איתך מלמעלה.
אז רגע, אספתי לכם משהו
שאף פעם לא שמעתם.
אף אחד לא שמע. זו פעם ראשונה בעולם ששומעים את זה.
אתם הראשונים ששומעים את זה.
בפרהסיה.
שימו לב.
שמענו מה הרמב״ם אומר, נכון? קידוש השם.
מי שמאיר פנים.
מי שלא מאיר, חילול השם, נכון?
איך הרמב״ם מתנהג?
מישהו מכיר את כל ההליכות והמידות הטובות שהיו לרמב״ם? כולם מראים את הגדולה שלו בתורה, בידיעה שלו.
יש הרבה שלמדו יד החזקה, יודעים מי זה הנשר הגדול.
אבל אני במטוס,
12 שעות,
היה לי זמן,
עברתי על
בערך 15 אגרות של הרמב״ם.
ורציתי לתמצת מתוך כל האגרות
את המידות שלו.
תשמעו,
כשמדברים על רבנו משה,
בן מימון מתפעלים מגאונותו
ממשה עד משה
לא קם כמשה.
משה רבנו התגלה למשה בן מימון כשסיים את היד החזקה.
בא מעולם האמת בהקיץ עם אבא שלו מימון ואמר לו יישר כוחך
על העבודה שהוא עשה.
עשר שנים הוא כתב את הספר בחדר סגור.
גאון.
משה רבנו בא להגיד לו.
אבל כשאנחנו מדברים עליו כולם מתפעלים מהגאונות.
איך יכול אדם אחד לחבר את המשנה תורה להקיף את כל התורה שבעל פה ולכתוב את ספר מורה נבוכים ולהיות בקיא ברפואה ובחוכמות ובפילוסופיה ולהנהיג את בני הדור.
אבל יש שאלה
איך התנהג הרמב״ם כשפגעו בכבודו.
איך הוא דיבר לתלמיד קטן.
מה הוא עשה כשהוא עייף ורעב ואנשים המתינו לו לרפואה.
איך הוא השיב ליהודי שחש שהוא נחות משאר ישראל.
ואמרו חכמים כל תלמיד חכם שאין בו דעת
נבלה טובה הימנו.
דעת זה לא כישרון שכלי אלא דעת זה דרך ארץ איך לנהוג עם הבריות במידות טובות.
תלמיד חכם
שאין בו דעת אין לו דרך ארץ ומידות טובות נבלה טובה הימנו. לא מספיק להיות גאון.
ונאמר באבות כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו חוכמתו מתקיימת.
אז להכיר את הרמב״ם, לא מספיק לקרוא ספרי הלכה.
אנחנו נכנסים למכתבים שלו
שהוא כתב לתלמידים, לקהילות וכו'.
מתוך מכתב מגלים מה שלא מגלים בחיבור שיטתי.
הרמב״ם לימד בחיבוריו
מה חייבים לעשות,
אבל באגרות שלו רואים איך הוא התמודד עם בני אדם, עם מחלוקות, עם תלמידים ועם מצוקות של ציבור.
קודם כל הוא היה ענב גדול.
באגרת לרבי יוסף בן יהודה, התלמיד החשוב שלו,
מתייחס הרמב״ם לאנשים שמבקשים להתגדל על ידי פגיעה במעמדו.
ידוע שרבים עמדו נגדו.
וכתבו נגדו וגרמו אפילו שישרפו את ספריו.
אז היה אחד שרצה להתגדל המתכבד בקלון חברו
ומתגלה דבר יוצא דופן.
כותב הרמב״ם לתלמיד שלו
שהוא משתדל לעשות כל דבר שיש בו ענווה,
אפילו אם הדבר פוגע במעמדו בעיני ההמון.
יותר מזה הוא מוכן למחול גם לתלמיד קטן שרוצה
להראות את מעלתו כשהוא מציג את החסרונות של הרמב״ם.
גם אוכל וגם שותק,
לא יאומן כי יסופר.
אפשר שאדם יהיה ענו כשכולם יודעים את גדולתו,
אבל אם אדם מוותר על כבודו מפרשים את זה חולשה.
פה מתחיל ניסיון אמיתי.
הרמב״ם יודע שההמון עלול לחשוב
אם הרמב״ם היה צודק,
היה משיב לחולקים עליו
ומעמיד אותם במקומם.
אבל הוא מעדיף להפסיד מכבודו ולא להפסיד את הענווה.
יש פה שני ניסיונות.
אחד שהוא מוכן לסבול פגיעה,
ודבר שני לסבול שהציבור חושב
שאין לו מה להשיב.
והשני זה יותר קשה.
אדם עשוי למחול לפוגע,
אבל קשה לו לא להשיב.
הרמב״ם
הוא לא הראשון, משה רבנו כבר
אמר שהוא טעה.
בואי ואבואי, אם משה רבנו אומר טעה,
אז כל אחד יכול להגיד אולי גם פה הוא טעה, אולי גם פה הוא טעה.
זאת אומרת, אדם גדול
לא עושה את החשבון האישי שלו.
רבי ישראל סלנטר,
היו מתנצחים איתו,
רוצים להפיל אותו,
בגלל שהוא היה מתנועת המוסר והיו כאלה שחלקו על זה?
היו באים להתגודד נגדו.
ופעם הקשה לו.
איזה אברך קושייה על מה שהוא לימד.
עלו לו חמש תירוצים לדחות אותו,
אבל הוא ידע שהם לא אמיתיים.
הוא יקנה את מה שהוא יגיד לו,
אבל הם לא אמיתיים.
הוא לא אמר.
אתה רוצה ללמד מוסר ואתה עובר על המוסר? אתה מחרטט את הבן אדם ואתה מביא לו תירוץ שהוא לא נכון, העיקר שאתה לא תצא לא טוב.
חמישה תירוצים
שההוא היה מבסוט, אומר וואו, וואו, לא.
זה ענווה.
הרמב״ם
לא מדבר רק על חכם גדול שחולק עליו,
הוא מדגיש שאפילו תלמיד קטן
יכול לנסות להתגדל באמצעות חסרונות שלו, כאילו.
ויש פה חידוש נפלא.
ככל שהפער בין הנפגע לפוגע גדול יותר,
יש יותר עלבון.
מי אתה,
כך אומרים, מי אתה,
מה אתה, יא פישר,
אתה בא ל...
שום דבר.
אדם יכול לקבל ביקורת מגדול ממנו,
אבל כשקטן בא להשפיל אותו,
מידת הגאווה עומדת.
מי מעז לדבר נגדי?
הרמב״ם מלמד,
הוא לא רוצה שמעמדו יהיה סיבה להימנע ממחילה.
הוא מוחל לתלמיד הקטן למרות שהוא מנסה להשפיל אותו.
עוד דבר.
תלמיד חכם חייב לשמור על כבוד התורה.
איך הרמב״ם מוחל על פגיעה בכבודו?
יש הבדל
בין פגיעה אישית לבין פגיעה בתורה.
אז זאת אומרת, אם זה נוגע לכבוד האישי, הוא מוחל.
אם מדובר בטעות שתכשיל ציבור,
הוא יצא בהתקפה נגד.
הרמב״ם באיגרת השמד לא מהסס לחלוק בחריפות על חכם
שדבריו עלולים לייאש יהודים מן המצוות.
כי לא כל שתיקה היא ענווה.
אבל גם לא כל מחאה היא גאווה.
השאלה,
לשם מי האדם שותק
ולשם מי הוא מוחה?
יותר מזה,
באיגרת לרבי שמואל אבן תיבון
מתאר הרמב״ם את סדר יומו.
בבוקר הוא יוצא אל מקום מושבו של השליט,
מטפל בענייני הרפואה ואנשי חצרו.
אחרי שעות הוא חוזר הביתה רעב ומותש.
ממתינים לו חורדים רבים, יהודים וגויים,
אנשים חשובים ופשוטים,
בעלי תפקידים ואנשים חסרי מעמד.
הרמב״ן צריך לאכול מעט לפני שיוכל לטפל בהם.
וכאן מגיע אחד הפרטים המרגשים,
באיגרת שהוא כותב,
הוא לא נכנס לבית לאכול.
ולא רק זה,
הוא מתנצל שהם ממתינים לו עד עכשיו.
מי חייב לבקש מחילה ממי?
גדול הדור,
כל העולם התורני פונה אליו בשאלות,
עובד משעות הבוקר ברפואת חולים,
חוזר הביתה רעב
וחושש לפגיעה בכבודם של אנשים שהמתינו לו.
למה הוא מבקש מהם?
הוא הזמין אותם?
הוא חייב לקבל אותם?
מה, אסור לו לאכול?
ודאי שמותר.
אבל הוא לא בודק מה מותר הלכתית,
הוא בוחן מה מרגיש האדם הממתין.
יכול להיות שהממתין, כואב לו,
חושש לחייו,
והוא לא יודע מתי יקבל טיפול.
הרמב״ם מבין שהצורך שלו לאכול לא יבטל את התחושות של החולה.
אז אפשר להיות צודק לגמרי,
אבל חובה מוסרית להתחשב בצער של הזולת.
זה הרמב״ם.
הרמב״ם מפרט שהממתינים לו היו בני מעמדות שונים,
והיו שם גם אנשים שונאים שלו,
עומדים שירפא אותם.
אדם גדול עשוי לתת קדימה למקורבים, לאוהבים ולבעלי השפעה.
מהתיאור של הרמב״ם, הטיפול הרפואי שלו לא הוגבל למי שיכול להועיל לו או להעניק לו כבוד. לא.
חולה זה חולה,
בין אם הוא עני או עשיר.
כאב זה כאב,
בין אם הסובל,
חכם או טיפש, עשיר או עני.
זאת אומרת,
הרמב״ם לא עושה איפה באיפה.
קל מאוד להיות נעים ומסביר פנים אחרי מנוחה.
אבל מה קורה כשאדם רעב, עייף, סובל מחולשה וכבר אין לו סבלנות?
בואו!
נבחנת המידה.
הרמב״ם מתאר באיגרת את תשישותו.
הוא אומר, הייתי מדבר עם החולים שוכב מרוב עייפות
ודואג לטיפולם.
אז זה לא היה תלוי רק בנוחות אישית.
הוא לא מסתיר גם את חולשתו.
הוא לא מנסה ליצור איזה אדם, באטמן.
הוא אומר, אני בן אדם שזקוק למנוחה, למזון ולשינה.
הוא מתאר את המגבלות שלו.
מעלת אדם זה לא אם אין לו חולשות,
אלא איך הוא נוהג עם החולשות.
זה המעלה.
הרמב״ם מגלה לתלמיד שלו
שלא להגיב לכל אדם עיקש
כפי שמגיע לו.
כי אז אתה תתרגל למידות רעות.
והוא מודה שבעבר נהג להשיב בתקיפות
לחכמים שחלקו עליו בעל פה ובכתב.
זאת אומרת, הרמב״ם אומר,
שצריכים לעבוד על מידת הכעס, כמו שהוא כתב ביד החזקה. הוא אומר שהיה לו קשה.
קשה. אנשים יצאו עליו.
מה זה יצאו עליו?
והוא אומר שהוא נהג בעבר לענות בתקיפות.
יש אדם שפוגעים בו,
והוא אומר, אני אשיב כי מותר לי ואני צודק.
הרמב״ם אומר, זו לא רק השאלה היחידה.
אדם צודק עליו לשאול.
קודם כל, מה התגובה תעשה לי לנפשי?
האם זה ירגיל אותי לכעוס?
האם אני אתרגל להשפיל?
האם אני אמצא הנאה מזה שהצלחתי להכניע את מי שחלק עליי?
הרמב״ם פוסק בעצמו בהלקות דעות,
שכעס היא מידה רעה עד מאוד וראוי לאדם להתרחק ממנה.
באגרת לתלמיד רואים את החיבור בין ההלכה בספר
לבין עבודת המדוד בחיים.
דבר נפלא
שהרמב״ם לא כותב לתלמיד.
הוא לא כותב לו, אני מעולם לא כעסתי וגם אתה אל תכעס.
אדרבה,
הוא מגלה לו שבעבר נהג להשיב בחריפות?
למה הוא מספר לו?
הוא רוצה להגיד לתלמיד, זה לא מידה שקונים אותה בקלות.
צריך לעבוד על זה.
אפילו אדם עם שכל עצום יכול לחוש כעס כשהוא רואה דברי שקף,
דברי טעות.
והעבודה היא לא להניח לכעס לשלוט עליך.
הרמב״ם מלמד לא רק איך להיות חכם,
איך להשתמש בחוכמה לשלוט במידות.
היה גר שמישהו ביזה אותו ופגע בו ולא החשיב אותו.
קראו לו עובדיה הגר.
הוא שאל שאלה הלכתית.
האם הוא יכול להגיד אלוהינו ואלוהי אבותינו בתפילה?
האבות שלו לא שייכים לעם ישראל.
האם הוא יכול להגיד אשר בחר בנו והוצאתנו ממצרים?
הרמב״ם אומר לו, אתה לא צריך לשנות את נוסח התפילה.
והוא אומר לו, אברהם אבינו הוא אבא של כל הנכנסים תחת כנפי השכינה. הוא הגר הראשון.
ודאי שאתה יכול להגיד.
אז הוא שואל רבי עובדיה איך להתפלל.
הרמב״ם לא רק
נותן לו תשובה טכנית,
הוא מבאר לו את המעמד הרוחני ואת היחס שלו לאברהם אבינו שהוא שייך לעם ישראל.
זאת אומרת, לפעמים השאלה ההלכתית
היא רק חלק מהקושי של האדם.
רבי עובדיה הגר לא רוצה רק פסק,
הוא רוצה לדעת האם מקומו בתוך עם ישראל.
ויש פה חיבור לפרשת לך לך, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, והיית לאב המון גויים.
אברהם לא רק אבא לצאצאים הביולוגיים,
הוא אבא רוחני לכל הנכנסים בברית האמונה.
והרמב״ם משתמש ביסוד הזה ללמד את רבי עובדיה שהגר
הוא לא אדם שאין לו שורשים בישראל,
יש לו ממש שורש באברהם אבינו עצמו.
ועוד,
עלול רבי עובדיה לחשוב שכל האחרים מיוחסים לאבות והוא בא מבחוץ.
הרמב״ם אומר לו אתה מתייחס לקדוש ברוך הוא שהכניס אותך תחת כנפי השכינה.
הוא לא רק מסיר את החשש לפגיעה בכבוד הגר,
אלא מעניק לו תפיסה חיובית של מעלתו.
אז יש לנו מוסר השכל.
שתי דרכים לעזור לאדם שמרגיש נחות.
אפשר לומר לו,
אין לך במה להתבייש.
אפשר לגלות לו את המעלה שיש בו.
הרמב״ם בוחר גם בדרך השנייה.
רבי שמואל בן תיבון מבקש לבוא אליו.
הוא רוצה להגיע למצרים, לפגוש את הרמב״ם, ללמוד ממנו.
קודם כל, הרמב״ם מביע שמחה גדולה על האפשרות לראות אותו,
אבל מסביר לו,
המסע כרוך בסכנות,
ובשל עומס העבודה שלי לא אוכל להקדיש לך זמן ממושך ללימוד.
איזה אדם לא שמח כשתלמיד חכם גדול עושה דרכו אליו,
דרך ארוכה לפגוש אותו.
עצם הביקור מעיד על חשיבותו
ועל פרסומו של המערח.
אבל הרמב״ם
לא מניח לרצון שלו להכריע את השיקול לדעת.
הוא שואל אם המסע הארוך הזה באמת יועיל לאורח.
הוא גם לא אומר לו, בוא,
כשתגיע כבר נמצא זמן.
הוא אומר לו מראש את המגבלות.
רואים מה זה אמינות?
אדם ישר,
לא מסתפק שהדברים נכונים ברגע האמירה,
הוא משתדל לא ליצור ציפייה בלתי מציאותית.
הרמב״ם מביע חיבה וערכה לרבי שמואל,
אבל לא דוחק בו לבוא.
לומדים שכל אהבה,
לא כל אהבה שהזולת יעשה את רצוננו.
לפעמים דווקא מי שאוהב את חברו
מבקש שיימנע ממעשה שהיה משמח אותו כי הוא חושש לשלומו.
היה אדם אחד חכם
שייאש את האנוסים
והרמב״ם יצא להגנתם.
בתקופת גזירות שמד היו יהודים שנאלצו לנהוג כלפי חוץ,
כמו דרישות השלטון.
בליבם נשארו יהודים נאמנים.
הרמב״ם באיגרת השמד
בא עם גישה מחמירה שעלולה להביא את האנוסים לחשוב שאין ערך לתפילות שלהם ולמצוות.
הוא דוחה את המסקנה הזאת
ומלמד אותם שחייבים.
להמשיך לקיים כל מצווה שיכולים לקיים וגם להשתדל לברוח ממקום השמד.
אדם נכשל בעבירה חמורה,
עכשיו בא מישהו ואומר לו, אה,
אם עשית את זה אין ערך לתפילות שלך לתורה ולמצוות.
מה עלול לקרות?
אותו אדם יחשוב שאין לו דרך חזרה,
ואז יחדל מן המצוות שהוא עדיין מסוגל לקיים.
הרמב״ם רואה סכנה גדולה בזה.
הוא לא מקל ראש בחטא,
אבל הוא מסרב להפוך את החטא להיתר להפסיק לעשות טוב.
יש הבדל יסודי
בין האמירה מעשה אסור לבין האמירה האדם הזה אבוד.
כשאומרים המעשה אסור,
יכול להיות שזה אמת על פי ההלכה,
אבל אם אתה אומר לאדם אתה אבוד,
זו שגיאה חמורה.
הרמב״ם מלמד, יש לדון את המעשה לפי ההלכה,
ואת האדם גם לפי נסיבותיו,
כוונתו במידת האונס שבו הוא נתון.
אפשר לחשוב שאם הרמב״ם מלמד זכות על האנוסים,
אז בטח הוא יגיד להם תישארו במקום ותחיו מה שאתם יכולים. לא.
הוא מבקש להשתדל לצאת משם.
זאת אומרת, הוא משלב שני יסודות
שהם סותרים.
מצד אחד רחמים גדולים על האדם,
מצד שני דרישה לתקן את מצבו.
הוא לא שובר את האדם בגלל מצבו,
אבל הוא לא משאיר אותו במצבו בגלל שהוא מרחם עליו.
עוד דבר,
למה צריך לבדוק דברי תורה שוב ושוב?
באיגרת השמד הרמב״ם מבקר בחריפות
מי שמפרסם הוראה חמורה בלי לבחון אותה היטב.
הוא מדגיש את הצורך לחזור על דברים לפני שמוסרים אותם לציבור,
באחריות המיוחדת
הכרוכה בכתיבה.
יש הבדל, הוא אומר, בין דיבור לכתיבה.
דיבור שומעים פעם אחת וזה יכול להישכח.
אבל דבר שנכתב עובר מעיר לעיר ויקראו אותו אלפי אנשים.
הוא יכול להשפיע גם אחרי שנים.
לכן טעות בכתיבה עלולה להיות חמורה מטעות בדיבור.
אם אתה
אם אדם פשוט טועה,
אנשים לא יקבלו את דבריו.
אבל אם אדם יש לו מעמד תורני והוא כותב דבר,
קוראים רבים ישמחו עליו בלי לבדוק.
נמצא שגדלותו של המחבר זה לא רק זכות,
זה גם אחריות.
יש אדם
אוהב את דעתו.
יש אדם
אוהב את האמת.
מי שאוהב את דעתו,
מחפש ראיות שיצדיקו את מה שכבר כתב.
מי שאוהב את האמת,
מוכן לבדוק מחדש את דבריו ולתקן.
דרישתו של הרמב״ם לחזור ולבחון דברים לפני פרסום.
זאת אומרת, דיוק זה לא עניין סגנוני בלבד.
זו חובה מוסרית
כלפי מי שעתיד להסתמך על הדברים.
לסיכום, מה הגדולה האמיתית של הרמב״ם?
מה גדול יותר, לכתוב ספר שמקיף את כל התורה כולה,
או למחול לתלמיד קטן שמנסה להשפיל אותך?
אין צורך להכריע בין השניים.
דווקא החיבור ביניהם
מגלה שלמות באדם.
הרמב״ם מלמד אותנו,
לא די בידיעת התורה אם אתה לא עובד על המידות.
וככה הוא אומר,
בהקדמה למשניות,
הוא אומר שתלמיד חכם עם מידות רעות הוא פחות מעם הארץ עם מידות טובות.
הוא אומר, הרמב״ם.
זאת אומרת, זה לא פשוט.
הגאון מווילנא אומר שאם אדם לא מתקן את מידותיו,
למה לא חיים? בשביל מה הוא בא בכלל?
לפני שאתה שומר תורה ומצוות אתה צריך להיות אדם.
עייר פרה אדם ייוולד.
מי שנולד הוא כמו עייר פרה.
כמו בעל חי. בועט, זורק, שובר, הכול.
וצריך שמזה אדם ייוולד.
אם אין פה אדם,
אז מה יש לנו חמור נושא ספרים?
הרמב״ם מגלה שגדלות אמיתית
היא ניכרת ביחסים לחלשים,
בכבוד שנותנים למי שממתינים לך.
כתוב בעשרה הרוגי מלכות,
שנשאל.
על מה אנחנו יוצאים להיהרג?
מה התשובה?
אולי פעם באה אישה והמתינה לך בדלת ואמרת לה, המתיני עד שאלבש את חלוקי ועד שזה, ונתת לה להמתין.
זו סיבה כבר להיהרג בהרוגי מלכות.
מידות.
מידות.
גדלות אמיתית זה בעידוד של הנכשלים.
זה בישרות כלפי תלמיד,
בענווה כלפי חולקים,
באחריות למילה נכתבת לציבור.
חכמים אמרו, יהא אדם ירא שמיים בסתר
קבע גלוי.
בעיני הציבור יכול לראות אדם גדול.
המבחן הגדול,
מה הוא עושה
כשאיש לא מחייב אותו לנהוג בענווה?
כשמותר לו לעמוד על כבודו,
כשהוא יכול להתעלם מצער של אדם פשוט, איך הוא מתנהג אז?
זאת הגדולה שמגלים באגרות
של הרמב״ם, ואני ממליץ לכם לקרוא.
חוץ מהחרוזים שהוא כותב לפני שהוא עונה תשובה,
כמה שבחים הוא מרחיף על הכותבים,
וואי וואי וואי, זה לא יאומן, כמה הטריח את עצמו לכתוב, לכתוב, לכתוב, לכתוב,
לא רק אדם שלימד את העולם איך לחשוב,
אלא אמה ללמד את עצמו איך להתנהג.
תאירו פנים,
והשם יאיר לכם פנים, אמן.
שאלות אם יש, בבקשה.
בואו לפניו לפנה ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא בואו לפניו ביר נא נא
ערב טוב, ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, נפגשנו שוב.
כן.
אני גר בליכודא, אבל אני באתי לפה בשביל זה, בשביל השאלות.
טוב, השאלה הראשונה, אם אני באמצע 40 יום צום,
ובאחד מהימים זה נופל בעשרה בטבת.
ייחשב.
ייחשב, אני לא צריך לעשות עוד אחד אחרי זה? לא. אוקיי, טוב, זו שאלה ראשונה, שאלה שנייה,
שאני ראיתי שהחפץ חיים,
הוא כתב ש...
לא להתפלל,
להתפלל, אבל לא לעשות הרבה הרבה בשביל שיהיו ילדים למישהי.
צריכים להתפלל. למה? אם עושים הרבה הרבה אז השם ישמע ואחרי זה יהיה להם ילד או ילדה לא טובה.
או לא טובה. אני רציתי להבין את זה.
בקיצור, לא לדחוק, אתה אומר, כן, נו.
כן, אז, אז, אבל אנחנו רואים היום, מה שהרב עושה,
לעשות את זה, לעשות
כל מיני דברים,
שיהיו להם ילדים, אז
מה עושים בזה? תלוי מה הציור שמצייר חפץ חיים,
באיזה דרך פונים ואיך לוחצים.
זה תלוי.
כן. אוקיי, טוב.
אני רק רציתי להגיד שני דברים מהכרת הטוב.
קודם כול אני חייב לרב את החיים שלי הרוחניים. לפני בערך חמש שנים האב אמר לי ללמוד כל יום שעתיים תנית דיבור.
תשעים יום. אני חשבתי לעצמי שאי-אפשר, אני ממש אי-אפשר,
אבל ברוך השם,
עם ברכה של הרב, עשיתי את זה כמעט שלוש שנים רצוף.
לא להפסיד יום אחד, יום כיפור. לא משנה אם ישנתי חצי שעה, לא משנה, כל יום. אבל היה לי קצת קשה,
אבל עכשיו אני שואל בשביל ברכה שאני אתרין עוד פעם.
מדי פעם אני עושה את זה,
אבל לא כמו שהייתי עושה.
כל יום, שעתיים, כל יום.
אני רוצה לברכה.
תמשיך בדבקות ואתה מחובר לקדוש-ברוך-הוא באינפוזיה כל יום, שעתיים.
זה דבר אדיר.
אני רק רציתי להראות לרב, הבאתי את זה מהבית, בגלל ששמעתי את הרדשה מפה, כנראה ראיתי את זה live,
וראיתי שבן-אדם אחד הוא שואל את הרב על דברים,
איך הוא אומר, הכרת הטוב.
הרב דיבר על זה קצת.
אז רק רציתי להראות לרב, לפני שנתיים, משהו כזה,
אמרתי לילדים שלי, לילדות שלי,
שאנחנו נקנה את זה,
והם כתבו את זה,
וארניסה חשש שבכל יום עמנו.
וכל יום, וכמעט, בכל שבת אנחנו יושבים,
כל מי שכתב משהו יפה,
יש לי שלושה כאלה כבר,
שנתיים פלוס אנחנו כותבים,
וכל יום משהו שהיה לנו מאוד יפה, מאוד טוב,
איך אומרים את זה, אנחנו אומרים, Thank you,
השם. בקיצור, אתם מפרסמים את המעשים הטובים שהשם עשה לכם. ולא משנה מה, משהו קטן. ברור שאתה, היה לנו יום טוב היום, היה לי,
הבנתי את השיעור, לא משנה מה,
דבר קטן, דבר גדול, אנחנו קוראים את זה,
בסעודה וכל אחד וזהו יש לי שלושה כאלו ואני משאיר את זה בתוכו בגלל זה זה כמו חבית של יין מה שנשאר בתוכו יותר זמן יהיה יותר יותר משובח אז רק רציתי להגיד זה מה שאנחנו עושים זה חכמי המוסר אמרו אה כן לעשות את זה חכמי המוסר אמרו שאדם יכתוב כל יום כמה טובות הרחיף עליו הקדוש ברוך הוא ויחזור על זה למה כי אדם שוכח כמה טוב לדוגמה
ראית היום תכתוב שמעת היום תכתוב אני לא כותב את זה לא אמרתי שאתה כותב אני רק אומר שהם אמרו אני אסביר לך היה מעשה שסיפרנו שהיה אחד שהעין שלו
רחמנא ליצלן אמרו לו שאין סיכוי בסוף אמרו לו שיש מישהו בארצות הברית 100 אלף דולר והוא יכול היחידי מומחה בעניין הזה הוא הלך אליו
אז הוא בדק אותו שעה ובסוף אמר לו אני מצטער בעוד יומיים אם תבוא אני אשים לך עין מזכוכית
הבן אדם יצא משם מיואש
הלך לחדר במלון בכה לקדוש ברוך הוא בכה בכה בכה ובסוף אומר אני יודע אף פעם לא הודיתי לך על מה שיש לי לא הערכתי שיש לי עיניים אז עכשיו אני מודה לך שיש לי אוזניים ויש לי עיניים
יש לי שכל ויש לי לב ויש לי כליות והתחיל ובמשך שעות אמר אני מודה לך אני מודה לך על זה ועל זה ועל זה ועל זה ועל זה ועל זה ושעשית וקנית ובשעות חוזר ובוכה ובוכה לא הודיתי ואני מודה ואני מודה ואני מודה ואני מודה. בסוף הוא אמר
ריבונו של עולם תחזיר לי את העין תחזיר לי את העין
ואני מבטיח לך שאני כל הזמן אני אודה לך על כל דבר ודבר
על כל דבר ודבר.
אחרי יומיים הוא בא לבית חולים,
לפני שהם רוצים לעשות לו את הניתוח,
אז הוא אומר, תעשה לי טובה, תבדוק אותי עוד פעם, עוד פעם תבדוק אותי.
הוא אומר לו, בסדר, נבדוק אותך עוד פעם.
בדק אותו, פתאום הוא קורא,
הפרופסור שם, לכמה אנשים, והם באים ואומר, טעיתי, וואי, איזה טעות, אפשר לנתח, אפשר לנתח.
עשו את הניתוח ונצלעים.
הוא חשב שהוא טעה בהבחנה הקודמת, והוא לא יודע שהקדוש ברוך הוא שינה את הכול בגלל כל הבחיות של היהודי הזה.
אז זאת אומרת, אם אדם מודה לשם על כל פרט ופרט,
אומר הרמב״ן, כל מה שהשם ברא אותנו בעולם זה שנכיר את הבורא ונודה לו,
שבראנו לכבודו.
תודה רבה.
לכן עבדות השם בשמחה באו לפניו ברננה זו הודאה על כל מה שעושה איתנו.
אז אתה עשית דבר נפלא, בדיוק מה שאמרו חכמים.
ברוך השם, גם כן,
פעם אחת היה לי איזה בעיה כספי,
לפני שנה וחצי משהו.
אמרתי לעצמי, בבית, בלי אף אחד,
בבית התחלתי לשיר את זה,
ופחות מיום או יומיים,
אם הכול עבד 100%
עם הכסף. אני לא רוצה להגיד עכשיו מה קרה, אבל זה ממש היה נס בגלל זה. עבדו, עבדו, עובד טוב מאוד. עכשיו, אני אספר לכם סיפור. לפני שנכנסתי לפה, ישב אצלי מישהו באוטו.
אני אומר לו, אתה שומר שבת? הוא אומר לי, לא.
למה אתה לא שומר שבת?
הוא אומר לי, אבל אתה רוצה שאני אספר לך סיפור? אמרתי לו, כן.
אז הוא אומר, תשמע,
אני הולך לדוג שלושה ימים בשבוע, סוף שבוע, weekend.
אני הולך לדוג, בשבת גם.
הולך לדוג.
פישינג, פישינג, כן, פישינג.
אז הוא אומר, בדרך כלל יוצא דגים.
פתאום
לא יוצא לי דג אחד, שלושה ימים, דג.
אני הולך עוד פעם שלושה ימים,
דג לא יוצא, דג, דגון, משהו.
כלום.
עוד פעם, לא יוצא דג.
לא יוצא דג. איך אפשר דג?
אני הלכתי,
דגתי דגים גדולים, בינוניים, הכל, אני לא דייג.
הוא אומר, בלית ברירה,
הסתכל למעלה, אמר לו, ריבונו של עולם, תשמע, אני מבין מה אתה,
אני מוכן חמישה ימים
להניח תפילין רצוף
אם אתה מביא לי דג אחד.
אחרי שהוא אמר את זה, הוא משליך חכה, יוצא לו דג.
יום ראשון הוא ניח תפילין, יום שני ניח תפילין, יום שלישי ניח תפילין, יום ונשלח.
יום חמישי הוא שכח, כי היה צריך לצאת מהר לאיזשהו מקום, שכח.
מאז עד עכשיו,
חודש וחצי,
שלושה ימים, כל סוף שבוע, אין דג אחד.
יש בורא לעולם או אין? הוא אומר לי, יש.
נו, מה אתם אומרים על דבר כזה?
הקדוש ברוך הוא רוצה שנתקרב אליו,
נודה לו, נכיר בטובות שהוא מרעיף עלינו, ולא לזכור אותו רק כשיש צרה.
לזכור אותו בטובות.
בטובות זה...
כל רגע,
כל רגע זה טובות.
נושם, בריא, חי, הולך, מבין, מה, מה, מה, מה,
אוכל, שותה, הכול בסדר.
לא מודים.
אספר לכם סיפור שתראו
עד כמה זה שאנחנו לא יודעים להודות.
אני מכיר משפחה שהמצב שלהם היה בבית,
בית, לא נראה טוב, ולא סיידו, ולא כלום, וחסר להם, ואין מנורות, יש מנורה אחת של הבניין פעם, כן?
והכל, כלום, כלום, ממש
דלפונים.
ומישהו בא והחליט להשקיע בהם,
וקנה להם, ושינה להם, וצבע להם, ועשה להם, ואיזה הודאות, ואיזה טובות, וסרטונים,
והם שולחים, ואיזה יופי, ועכשיו קיבלנו, וזה, וזה,
ומתלהבים,
וזה שנתן להם,
הוא מתלהב כמו שהם התלהבו על כל מה שיש לו?
לא, בחיים לא.
אדם עני לא אכל כמה ימים. אתה אומר לו, לא, קח כסף ותלך, תקנה פלאפל, אתה מכניס אותו לבית, עורך לו מפה,
שם לו ארוחה של שבת.
חלות, וזה, ופירות, והכל.
תגמור הכל.
איך הוא יודה בסוף, אחרי ארוחה כזאת,
וזה שנתן לו, שיש לו שפע,
הוא פעם בחיים שלו הודה כמו שזה הודה לקדוש ברוך הוא על מה שיש לו?
בחיים לא.
אנחנו לא יודעים להודות לקדוש ברוך הוא. לא יודעים.
לא יודעים.
אפילו על מה שאנחנו הולכים לשתות ולאכול, להגיד ברכה כמו בן אדם,
גם לא מסוגלים.
ברוך אתה לא יודעת שהכל נמודדו.
מה זה? מה זה? מה זה?
אם אחד בא, נותן לך פתאום איזה כסף, או, שתהיה בריא, מאיפה באת לי?
איזה בן אדם טוב, בדיוק הייתי צריך, פי כמה אתה מדבר.
והקדוש ברוך הוא נותן לך הכל, בכל, מכל קול, אתה לא יכול להגיד לו ברכה כמו בן אדם?
אין לך סבלנות בשבילו.
אין סבלנות בשביל הקדוש ברוך הוא. יש לו סבלנות לתת לך את כל השיגעונות שלך, כל מה שאתה מבקש הוא נותן לך, ונותן ונותן, וגם מה שאתה לא מבקש.
ואין לך סבלנות בשבילו. נו, אתם מאמינים דבר כזה?
תודה רבה.
משנים את זה כי מחליטים שצריך להודות, להודות.
אתה מלמד את הילדים שלך קטנים, תגיד תודה,
תגיד תודה,
תגיד אתה תודה.
נראה שאתה יודע להגיד תודה לקדוש ברוך הוא, אבל תודה.
לא לזרוק את זה ככה.
זה הבעיה, בשביל זה אנחנו לא מקבלים שפע.
אם היינו יודעים להודות,
איזה כיף לתת לך עוד פעם.
עם תודה כזאת,
עוד יש חשק לתת.
אבל אם אתה נותן לבן אדם 5,000 דולר והוא אומר לך,
Thank you,
הוא הולך,
זו פעם אחרונה שהוא יראה כסף.
אבל אם הוא מתחיל לשבח אותך והכול ומספר לכולם איזה בן אדם טוב וכמה עשה לי טוב ובדיוק הוא הופיע לי
ונתן לי וזה,
יש חשק.
אם אתה תגיד לקדוש ברוך הוא ככה, הוא ודאי וודאי יש לו לתת ורוצה לתת,
אבל תדע איך למשוך.
כן.
ברכה, שתי ברכות.
אני מעשן, אבל נשארתי את הרע לפני כן. כן. פעמים אני רוצה ברכה שאני אשנוא
לעשן כמו שאני שונא אלכוהול.
כמה עולה פה סיגריות?
לא יודע, 15, משהו כזה.
15 דולר? כן.
כמה אתה מעשן בחודש?
קופסה ליום בערך, אז יש 30 דולר.
וואי וואי וואי, זאת אומרת בערך 400 דולר.
אבל אני לא מבזבז על דברים אחרים. שמעתי. היא רק קונה. אתה יכול להוציא עכשיו 400 דולר? יש לך?
אין לך?
זהו. זה היה הפרחבה השנייה.
ואם היה לך 400 דולר,
היית מוכן לשרוף אותם עכשיו?
אז למה אתה שורף אותם כאן? זה תענוג, אני אוהב את זה.
אז תשרוף 400 דולר. לא, זה לא תענוג. מה זה לא?
אני רוצה בכלל להפסיק, זה מאוד קשה לי. אני משל שנים כבר. אז אני אומר לך, 400 דולר בשנה זה 5,000 דולר. אתה יודע מה? אתה יכול לקנות? ספרייה.
ספרייה מלא ספרים שעם זה תקנה עולם הבא.
ואתה שרפת את זה, סתם גם לכלכת את כל האוויר וכלום. מה יוצא לך מזה? שום דבר. והריאות שלך מתמלאות בניקוטין והסיכוי 60% סרטן הריאות.
אז צריך להיות מפגר לעשות דבר כזה, לא צריך לשכנע.
צריך להיות מפגר,
לקחת כסף,
לשרוף אותו בתוך הריאות, שיהיה ניקוטין.
ושיהיה ספק קל להישאר בחיים
בגלל זה אני צריך ברכה להפסיק מאוד קשה בשבילי, מאוד קשה אני מסכים התחלתי, הפסקתי, התחלתי, הפסקתי, קראתי מחמתי אתה לא מבין מה אני מדבר?
כן, אבל לא אני מבין זה מאוד קשה אתה רוצה עצה אתה רוצה עצה? כן תעשה נדר תקשיב,
תעשה נדר שאתה מעשן את הסיגריה הפוך
בלי נדר
אם תעשה נדר כזה אני מבטיח לך שאתה תיגמל מזה
גם כן ברכה לפרנסה, מאוד קשה אני, לא בגלל שאתה רוצה. השם יפתח לך שערי פרנסה, היה לי הרבה אבל עכשיו יש גזירה, ושתימאס בסיגריות ותקיא מהן, אמן אמן, תודה רבה, תודה רבה שבאת לפה, שאלת נוספת אחרונה, שמה גברת, תן לה,
יש שמה גברת?
כן,
שמה כן.
תמיד כשזוג מתחתן אז שואלים, אומרים להם שתזכו לבן זכר כל הזמן. אז השאלה שלי, למה דווקא בן?
ואם בן זה מובן מאליו שזה זכר,
אז למה מציינים זכר? הרי בן זה זכר, זה לא נקבה.
אז קודם כל, בן זכר זה היחיד שממשיך את המשפחה.
כי בת,
היא נקראת על שם החתן.
זאת אומרת, אם המשפחה היא יצחקוב,
ויש לך בן, אז הוא ימשיך להיות יצחקוב.
אבל אם תהיה לך בת,
יכול להיות שתיקרא אחר כך בשם אחר, פנחסי.
אנשים משנים את שם המשפחה שלהם כל הזמן. לא משנה, אבל המציאות זה לא השם של המשפחה,
אלא המשך האילן של המשפחה.
האילן ממשיך מבנים ולא ממשיך מבנות.
בנות
הולכות למשפחות אחרות,
אבל הבן הוא בניין, בן,
בניין.
הוא ממשיך את הבניין.
עכשיו, בן זכר,
אם את אומרת היום זה קצת יותר מובן
כי יש היום בן שהוא לא זכר.
טוב, אני מודה לכם רבותיי, הייתם נפלאים, תודה שהחזקתם מעמד.
לא היה פשוט, אבל כל הכבוד.
מי שרוצה יתקרב לפה, אני אתן לו כמה דברים טובים.
תודה רבה כל היום.
יהיה בריא.
עיבדו, עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה פה ולפניו.
לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפנה בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה
עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה
בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפניו בירננה בואו ולפנ
בואו ולפניו בירננה, היי עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה, עיבדו עיבדו עיבדו עיבדו את השם בשמחה, בואו ולפניו בירננה, בואו ולפניו בירננה, בואו ולפניו בירננה, בואו ולפניו בירננה, בואו ו...
לפניו ביר-נאנאא
איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה איבדו, איבדו, איבדו, איבדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו ביר-נאנאא בואו לפניו ביר-נאנאא בואו לפניו, לפניו ביר-נאנאא בואו לפניו ביר-נאנאא
היי! עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה ועמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה
בואו לפניו, לפניו בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה היי, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה בואו לפניו, לפניו, בירננה בואו לפניו, בירננה בואו לפניו,
תפנה וירננה בוא ותפנה וירננה
יצחק,
לבן הנולד ובגיל זן נעקד את צווארו על המזבח פשט לצרוע רע לרשת
העקדה השיגה את התכלית לעמנו תהיה
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.