טוען...

יש בשר או אין בשר? | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 23.03.2017, שעה: 06:51



"וספק צורכנו במדבר ארבעים שנה". מישהו שאל את רבי יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: משה רבנו העיד בנו זה ארבעים שנה ה' אלוקיך עמך. לא חסרת דבר. ומאחר שלא חסרנו דבר, איך קיימו במדבר מצות צדקה?

ועניתי לו: הלא אמרו שטעמו במן כל טעמים שבעולם. הביאור הוא: חשבת לטעום מציה, היה טעם מציה. מציה עם שומשום, הייתה מציה עם שומשום. חשבת לשטוח עליה הרינג, דג מלוח? בבת אחת שודרגה עשרת מונים. זה מה שהם היו אוכלים האשכנזים.

והנה היו שכל השגתם היה בלחם ניקודים. באו וסיפרו להם שאפשר באותו המן לחשוב על מציה בשומשום עם דג מלוח, איזה חסד זה! אבל מה? כל זה לא מתקרב למציה עם שומשום דג מלוח ועליו טבעות בצל. זה עולם אחר. אני כבר רואה שאתם מבינים עניין. עם זית ורצועת גמבה, אין מה להשוות!

למה אני אומר זאת? אז זאת אומרת זה היה החסד שהיו עושים. אחד מגלה לשני שיש טעם יותר וזה וזה ככה. ולמה אני אומר את זאת? הלא תבינו יש יהודים רבים שומרי תורה ומצות, אבל יהודים פושרים שלא לומר קרירים. זאת אומרת, יש יהודים רבים שומרי תורה ומצות, אבל הם יהודים פושרים, שלא לומר קרירים, אז נגיד פושרים. למה? הרי הם כמונו בדיוק. אנחנו מתפללים והם מתפללים, אנחנו שומרים שבת והם שומרים שבת. אכן, אבל המצות שלעצמן הן כמו המן. כולם אוכלים בשווה. השאלה מה טועמים. השאלה מה טועמים. וזה תלוי במה שמכוונים. כמו שבמן היו צריכם לכוון, מה אתה רוצה? מציה עם שומשום? עם דג? עם גמבה? עם זית? מה רצית לטעום? תלוי מה מכונים. אז ככה גם במצוות.

כמה מאירה יכולה להיות התפילה, בחשק, באהבה, ביטוי שפתיים, לומר הכל ברור, לא לדבק את המילים, להתפלל בשמחה עם כוונה, כמו שאנחנו אומרים ולא עושים. וכמה יבשה יכולה להיות חלילה, נזרקת התפילה, המילים, במקום ישראל "איזראל", במקום זה ככה, במקום ת"ו, ת"ם... ככה. מערבבים. זה נקרא יהודים פושרים.

כמה מתוקה יכולה להיות התורה הקדושה! וכמה להיפך, חלילה. אם זכה, נעשת לו סם חיים. לא זכה, חלילה, לא נאמר את ההמשך. וכמה גדולה זכותם של אלה שמאירים את העיניים של המלמדים דעת, שלמענקים טעם לאחרים בתורה ובמצות. זה מה שאפשר, אבל יש כאלה שהם מחליטים להיות פושרים, עם טענות ותירוצים וכו'.

זה ההבדל בין אוכלי המן. יש טעם כך ויש טעם כך. היסוד הוא אותו יסוד. מן. כולם הכניסו מן, כולם התפללו, השאלה איזה תפילה. כולם לומדים, השאלה איזה לימוד. הכל תלוי כמו בטעם המן. אז לא חסרת דבר. ואם חסרת אתה חיסרתי. כי ה' נתן לך את כל האופציות להשיג את המקסימום בכל דבר. 

כתוב: "ויענך וירעיבך ויאכלך את המן". הלא המן היה אוכל הנפלא ביותר. טעמו כצפיחית בדבש. וטעמו בו כל הטעמים שבעולם. איזה עינוי? ואיזו הרעבה בו? אם הוא טעמו כטעם צפיחית בדבש וטועמים בו את כל הטעמים שבעולם, אז מה? איזה עינוי? "ויענך וירעיבך", מה זה?  "ויאכלך את המן".

אלא הגמרא ביומא עה אומרת שלמדו מפסוקים: שהצדיקים ירד להם על פתח ביתם. בינוניים בפתח המחנה. זאת אומרת, בינוני פתח את הדלת, לא מצא, היה צריך ללכת עד פתח המחנה. רשעים יצאו למרחקים לחפש. מחוץ למחנה.

ובכך, תארו לעצמכם: אתה צדיק, בכל בוקר אתה מסיט מסך האוהל ומוצא את מנת המן. מכניס אותו הביתה ואוכל לתפילה. ויום אחד אתה לא נוהג כראוי, יורד מהמדרגה שלך ובבוקר אתה יוצא ואין מן. אין מן. ובכך מה? אחרי תפילה אצא עם הטלית והתפילין לחפש, אסתכל סביב ומי יודע. האם בפתח המחנה או שאני אצטרך לנדוד. ומה יאמרו כולם? "הצדיק הזה מסובב לחפש את המן? מי יודע מה הוא חטא". לא אוכל לשאת זאת! בשום פנים ואופן! אני לא אלך לחפש. אני חוזר לאוהל בידיים ריקות. מסתכלים עליי, מחכים להסבר. ואני ממהר לומר: "זה לא שהמנה שלי נעלמה, לא שהיא נדדה, יש לי תענית חלום". זה הרבה יותר קל מהבושות. אז בגלל שאני בתענית חלום אז לא ירד המן.

אז זה אומרת "ויענך", שלא מצאת. שאתה לא מוצא את המן בבוקר, כי עשית עבירה, אז "ויענך", כי שלא מצאת. "וירעיבך" שהכרזת על התענית. ליום התענית ינוצל לתשובת אמת, אז אתה תשוב. כי עוד יום אחד, אתה יומיים לא תאכל. אז למחרת "ויאכילך את המן". הוא יחזור להיות בפתח האוהל. זה מה שכתוב: "ויענך וירעיבך". אתה מספק תירוץ שאתה בעינוי, תענית חלום, וככה אתה נהיה רעב, חוזר בתשובה ומחר "ויאכילך את המן".

בעניין הזה ישבתי פעם בחתונה עם המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, זצ"ל ואמרתי לו: "התרעומת נגד משגיחים זה עניין ישן נושן". תמה. והסברתי: בני ישראל התלוננו. מה התלוננו? 'ונפשנו קצה בלחם הקלקל', איך אפשר לכנות את המעדן של המן הנפלא 'לחם קלקל'? איך אפשר? אבל חכמים זכרונם לברכה דרשו ביומא עה: והמן כזרע גד. מה זה גד? שהיה מגיד עוונותיהם של ישראל. גד. מגיד. הוא היה מגלה. כזרע גד. הראה על כל אחד את הדרגה הרוחנית שלו. והתאוננו.

"עזוב, מה אתה מקלקל לנו את ההנאה מהאוכל? מצאת זמן לשיחת מוסר?". הוא ישב בחתונה עם המשגיח, משגיח, אתם יודעים מה זה משגיח? משגיח בישיבה. המשגיח של פונוביז' היה רבי יחזקאל לוינשטיין, אז הוא אמר לו אתה יודע שיש תרעומת על המשגיחים, אז הוא אמר לו שבני ישראל התלוננו גם על המן ואמרו שהוא לחם קלקל. איך אפשר לכנות זאת? אז הוא אמר לו: המן היה מגיד, הוא מגיד את העוונות של ישראל, והוא הראה לכל אחד דרגתו רוחנית. והם התאוננו. למה אתה מקלקל לנו את ההנאה לאוכל? מצאת זמן לשיחת מוסר? המשגיחים פתאום באים נותנים שיחת מוסר תן לאכול, אתה מקלקל את האוכל. זה נקרא שהאוכל מגיד עוונותיהם של ישראל. אין להם ראש ליראת שמים, יש להם עניין למלא את הבטן. ומה אמר על זה? "אתה צודק". אז אדם נמדד באוכל ומהאוכל הוא מגיד האוכל את עוונותיו. 

אספר סיפור: בדור המדבר היה בחור גולש. גלש. לא למעלה, גלש למטה. ונמאס לו מהמן ומהסלו, מהחברה החרדית, דור דעה, מהכללים, כסף לא חסר לו, לאבא שלו היו 90 חמורים לוביים טעונים ביזת מצרים, גדש את כיסיו בזהב ועקר למואב. היה רעב. באותו יום טרם אכל, נכנס למסעדה למואב ומה ביקש? ביקש בשר צבי. אבל הוא לא אוכל נבלות וטרפות, חס ושלום! אז הוא ביקש שיתנו לו לשחוט. ויצלו אותו כדי להגיר את דמו. טוב, עשו כרצונו. רצונו כבודו. שחט וצלו וקסס. אורו עיניו, איזה בשר טעים! טרם אכל כזה דבר. זהו! החליט כאן מקומו. היכן שמשיגים כזה בשר טוב, גמרנו! יש פה חבורה של מואבים, הכל בסדר. אבל מה? הוא בודד, אין לו חברה. החליט לקחת את הבשר, לשוב למחנה ישראל, לתת לכמה חברים לטעום ולפתות אותם לערוק עמו. חוזר למחנה, החברים מקבלים אותו בתרועות, מספר את ההרפתקה  ונהיה גיבור נערץ. נתן להם לטעום מהבשר וכולם  התפלאו בלי די! איזה מתיקות! איזה טעם נפלא! ייאלה עורקים למואב. פותחים חבורה. חנג'ורי! קמו. והנה משה רבנו לנגדם. "לאן בני? לאן?". נבוכו. אבל הוא אזר עוז. "למואב!". "למואב?" תמה רבנו משה. "מה ליהודי לחפש שם?".  אמר לו :"יראה רבנו, הבאתי נתחי צבי מתוק מדבש". "אה, זה. ובכן תשמע: בכל בוקר שהשמש זורחת, נמס המן שנשאר בשדה ונעשה נחלים נחלים ובאים הצבאים ולוקקים, והמתיקות נטמאת בבשרם. ואומות העולם טועמים בבשרם מאין טעם המן. ויודעים מכאן מה שבחם של ישראל. נודע להם מה אוכלים ישראל. ואתה מבקש לנטוש מקור טעמים והמתיקות? את המקור אתה רוצה לעזוב? ולקנות מכלי שני ושלישי... תלושו וקלושו...

זה משל כמובן, אבל הוא קולע כל כך! הרי כל רעיון מוסרי ונכון שנמצא שם, המקור שלו אצלנו. מה לנו לשאול מבורותיהם של הנוצרים הפרוטסטנטים. מקור החיים נמצא בידינו. ומה? הולכים לקחת את זה מאחורה, בסיבוב, מה שהם לקחו מאצלנו. שידרגו וקראו לזה במילים אחרות, אז אתה הולך לקחת מאיתם ולהביא אלינו וממש לקיים את דבריהם, כי אם אתה לא נאור, נאור מלשון "ארור".

לסיום: יש בשר או אין בשר? את ירידת המן מציינים, את ירידת הסלו לא מזכירים. אנחנו אומרים באגדה: "והאכילנו את המן", למה לא אומרים האכילנו גם את הסלו. למה מזכרים רק את המן ולא מזכירים את הסלו?

ובמאמר זכרונם לברכה היומא עה כתוב: לחם שאלו כהוגן, בשר שאלו שלא כהוגן. שבלא לחם אין אדם יכול לחיות. אבל הבשר הוא מותרות, ואין הצדקה להתאונן על חסרונו. והם ביקשו בשר. בשר. הקב"ה נתן להם בשר עד שהיה לזרע ומתו מרוב בשר. לחם שאלו כהוגן, בשר לא שאלו כהוגן. לכן לא מזכירים את הסלו. אומרם באגדה "האכילנו את המן", אבל לא את הסלו, את הבשר. לא מזכירים את הבשר. אז באגדה של פסח לא מזכירים את הבשר, מזכירים את המצות. המצות. שיהיה מצות מהודרות. בשר, לא בשר.

עכשיו תשמעו חידוש גדול, לא יאומן! דרגה של פרעה! נראה אם יש לכם דרגה של פרעה. דרגה של פרעה! פרעה חלם על הפרות השמנות שנאכלות ע"י הרזות. מה קרה? חזר לישון. חלם ששיבולים המלאות נאכלות ע"י הצנומות והשדופות. התפעמה רוחו. מדוע? אז אמרו בישיבות: שראה שלא יהיה בשר, נו, לא נרעש, חזר לישון. אבל שראה שלא יהיה לחם, לא יכול היה להירדם. העיקר זה מצות.לא בשר! יהיה בשר, לא יהיה בשר, תישן. אבל אם לא יהיה מצות כשרות? אוי ואוי! זה כל אחד. שהאכילנו את המן.

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 06.05 18:40

    שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 04.05 13:59

    כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616)‬.

  • 03.05 16:08

    שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 13:12

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 12:54

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 30.04 17:49

    ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).

  • 29.04 12:22

    ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..

  • 28.04 15:07

    שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).

  • 28.04 15:03

    שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 27.04 17:00

    לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

077-353-2243 או 8724*
לשידור חי יש ללחוץ כוכבית (*) ואז 0

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים