כולם יודעים את רש"י הראשון בחומש: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"החודש הזה לכם". שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה הטעם פתח ב"בראשית". משום כוח מעשיו, הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים". הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה, הוא בראה, הוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו. היות והתורה זה ספר המצוות שבו כתוב מה ה' מצווה אותנו, אז רבי יצחק אומר שלמעשה היה ראוי היה להתחיל את התורה במצווה הראשונה שנצטוו ישראל במצרים: "החודש הזה לכם ראש חודשים הוא ראשון לחודשי השנה". ולמה פתח ב"בראשית ברא אלוהים את המשים ואת הארץ"? למה לא התחיל את הספר של המצוות עם המצווה הראשונה? למה התחיל מהסיפור של בראשית מי ברא את העולם וכו'? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. הקב"ה מגלה לנו את מעשיו שהוא ברא את העולם והכל, להגיד את זה לעמו בשביל מה? לתת להם נחלת גויים. ה' יודע מה יהיה גם עכשיו במשך כל הדורות וגם עכשיו. שאם יאמרו אומות העולם לישראל "ליסטים אתם". פתאום יש עם פלסטיני, פתאום הם אומרים שזה שלהם השטח, פתאום לא היינו פה מעולם וכו', אז אם הם יאמרו שאנחנו שודדים, גנבים, כובשים, ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים. הם אומרים להם.. מי אומרים להם? ישראל אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה. מאיפה אנחנו יודעים? "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", כל הארץ שלו. הוא בראה, ככתוב: "בראשית ברא". הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. מי שהוא רצה שם אותם פה. ברצונו נתנה להם, הוא לא חייב להם. ברצונו הוא נתן להם. וברצונו הוא נטלה מהם. הוא חייב להם משהו? לא חייב להם שום דבר. ובפרט שהם קלקלו את מעשיהם, והארץ הזאת מקיאה את יושביה, אז לכן הוא הקיא ואתם ונתנה לנו. מישהו יגיד לו מה לעשות ברכוש שלו? אז יהיה לנו מענה להגיד לאמות האומות, עד היום לא יודעים פה בישראל לענות את התשובה הזאת. טוב, זה רש"י ידוע.

עכשיו, אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: יש לי שאלה: אילו התחילה התורה "בחודש הזה לכם", האם לא היינו יודעים שה' ברא את העולם? ונתן מה שברצונו לאשר ישר בעיניו? לא הינו יכולים לענות את התשובה הזאת בלי הפתיחה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"? גם היינו יכולים לענות. אבל אספר להם מה שמעתי מהגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן, זצ"ל: המשנה בברכות, פרק א' משנה ה' אומרת: "אמר רבי אליעזר בן עזריה: הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא. שנאמר: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'. ימי חייך ימים, כל ימי חייך הלילות". אז מהמילה "כל" לומדים גם לילות. והרני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. אמרו בגמרא בברכות כ"ח שבאמת הוא לא היה בן שבעים. "הרני כבן שבעים". הוא היה בן 18. אך הוא נראה כבן 70. מדוע? כי ביקשו למנותו נשיא ואז הוא נמלך באשתו, התייעץ איתה. אמרה שלא ירכשו לו כבוד כי זקנו שחור. התפקוד שלך היה לוקה בחסר, לא יכבדו אותך, ממילא לא יקבלו את דבריך, וזה יהיה חוכא ואיטלולא. אתה נראה ילד כמו שאומרים. בן 18 עם זקן שחור. ומדובר על נשיא. נשיא ישראל. לא כמו של היום, חס ושלום! ונעשה לו נס ונזרקו בו בזקנו שערות שיבה. והקשה רבי אליה לופיאן: מה לזה ולהלכה שאמר? "לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא", מה זה קשור? "לא זכיתי, שהרני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר", מה זה קשור? מדוע לא אמר הלכה בקצרה כדברי בן זומא? "מזכירין יציאת מצרים בלילות שנאמר...", למה? והוא תירץ תירוץ, אבל קודם כל הקדים לתירוץ סיפור:

הגאון רבי ישראל סלנטר, זצ"ל, טרח להשיג עבור אחד מתלמידו משרת רבנות. נסע לשוחח ודיבר ושכנע. אמר לו התלמיד: "רבי, ממה נפשך? אם היא מיועדת לי המשרה מן השמים, היא תגיע אליי לבית. יבקשוני שאני אסכים. ואם אינה מיועדת לי מהשמים, השתדלות יתרה זו, למה?". הקפיד רבי ישראל: "כסבור אתה שיעדו אותך מן המשים לרבנות? היודע אתה מה נדרש מרב בישראל? שישלוט בכל מכמני ארבעת חלקי השולחן ערוך עם נושאי כליהם עד להלכה ולמעשה, ובנוסף גם בשולחן ערוך החמישי, שזה הפקיחות וההבנה, וידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, ולהוכיח בנועם, ולשכור פרצות ולשאת במסע העם כאשר יישא האומן את היונק". חשכו  פני התלמיד. ואמר: "אם כן, מדוע טורח הרב למנותני?". "פשוט", ענה רבי ישראל. "שאם לא כן, יתמנה במקומך מישהו שראוי פחות ממך". עד כאן הסיפור.

כלפי מה הדברים אמורים? רבי אליעזר בן עזריה נמצא ראוי להתמנות. לא רבי ישראל, אלא נשיא הדור וראש חכמי ישראל. ואשתו חוששת שיזלזלו בו עקב גילו הצעיר. נעשה לו נס מן השמים ונזרקו שערות שיבה בזקנו. הרי שקיבל הסכמה ממרום. מינוי מן השמים. רואים מופת. והוא קם ונושא דרשה, משמיע הלכה לדעתו יש להזכיר יציאת מצרים בלילות. נו, והחכמים לא מתפלאים ודוחים את דבריו. מדוע? כי לא היה לו מקור להלכה. הוא לא הביא פסוק. עד שדרשה בן זומא. שהביא את הפסוק, מקור מן התורה, זכה. אז זוהי התשובה לשאלה. זאת אומרת חכמים לא מקבלים אסמכתאות מן השמים. זה שהיה מופת, זה לא אומר שאתה צודק בדין. בשביל לצדוק בדין, אתה צריך להביא הלכה, אתה צריך להביא מקור, אתה צריך להביא פסוק, אתה צריך להביא משהו. אז לכן לא קיבלוהו. כמו שהיה במחלוקת רבי יהושע, ורבי אליעזר בתנורו של עכנאי. לא בשמים היא. אל תביא לי ראיות מהשמים. לא בת קול ולא בטיח, ולא מופתים ולא כלום! צריך לדון? תביא מקור. אז ודאי שגם אילו התחילה התורה מ"החודש הזה לכם", הייתה לנו תשובה להקנטות של אומות העולם. אבל תשובה אין הכרח לקבל. אז מה אם אתה אומר תשובה. מי ברא את העולם, מי זה, מה זה, נו אז מה אם אתה יודע להתפלפל, כמו שאומרים, בסברות ולהסביר?! אבל עתה שיש לנו פסוק, אז חביבי עם פסוק אין וויכוחים, הכל מוכרע. הכל מוכרע ברגע שיש פסוק. אז זאת אורמת, "כוח מעשה יגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". אז ה' נתן לנו את הנחלה של הגויים. כן, בהתחלה הוא הושיב את הגויים, כמו שהוא נתן להם, הוא לקח מהם, ונתן לנו. אז לכן "כח מעשיו הגיד לעמו,. קודם כל שתדעו להגיד להם ש"בראשית ברא אלוקים" זה שלו, הארץ שלו, הוא נתן והוא נטל, והוא נתן שוב למי שהוא רוצה. אז כשאתה בא עם פסוק, נגמר הוויכוח. חוץ מהאפיקורסים שהם לא מאמינים בכלום, כמובן בגלל הבטן.

ובעניין הזה, אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: זכרוני שהייתי אצל מרן החזון איש, זצ"ל, ואמר לי : רבי יעקב, שאלוני לי שאלה: הגמרא בחולים ס"ז שואלת מהיכן יודעים שהלוויתן דג טהור? ומביאה הגמרא פסוקים: שיש לו סנפיר וקשקשת. והשאלה הלא אמרו בבא בתרא ע"ה שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבוא, ולהאכילם מבשר הלוויתן. וכי יעלה על דעתנו שהוא יאכיל אותנו איסור? מה זה כשרות יורה דעה או בית יוסף? וכי יעלה על הדעת? אז אם אומרים שהוא יאכיל אותנו לוויתן בשביל מה צריך פסוקים? כתוב מפורש שהוא יאכיל אותנו. יש לך יותר טוב מזה? ושתק רגע ארוך ואמר: "ואין זו שאלה". שאלוני שאלה ואין זו שאלה. שעל כך נאמר: "תורה לא בשמים היא". לא בשמים היא. "אתה מבין?", הוא שואל החזון איש את רבי יעקב גלינסקי. שהקב"ה מגיש את הסעודה, זה תורה משמים. אבל עלינו מוטל להיוודע איפה כתוב ההכשר הזה בתורה. איפה יש את ההכשר בתורה? כי התורה אומרת שלגים יש סימני כשרות. איפה בתורה אנחנו יכולים ללמוד שהלוויתן כשר? שמביאים לנו תורה משמים, אפילו מלאכים יבואו ויעידו זה תורה מן השמים. אבל היא כבר בארץ. ובארץ לומדים מפסוקים, אז תביא פסוק להגיד שאפשר לאכול. אם כל הכבוד להקב"ה שהוא מגיש לנו את הלוויתין, אבל יש פסוק על זה? אז אם אפשרות אפילו במקרה כזה שהקב"ה הוא מגיש לך את הסעודה, לסמוך על ההכשר של הקב"ה כביכול, אי אפשר אם אין פסוק מן התורה שאומר שזה כשר, גלאט, הכל בסדר, אז איך אתה אוכל? אתם שומעים איזה הכשר צריך? שהתורה אומרת. אז אם ההלכה אומרת ששוחט ששחט ויצא מתחת ידו נבלה או טרפה, אז מעבירין אותו. ואם במזיד אז עולמית, אז מה אם כל אלה שעושים את כל הפוילישטיק? אז מה צריך יותר להגיד הכשר? נגמר ההכשר! הוא גמור. ואם ממשיכים להחזיק את האנשים האלה אז על מה מדברים בכלל?! אז אנשים לא מעניינים אותם מה נכון, מעניין אותם הבטן. ועל זה יבוא המאמר השני הקושן:

מספר הרב גלינסקי שפעם הוא נקלע לוויכוח, והוא מציין אני לא אוהב וויכוחים. לא יוזם אותם, וגם לא כך משכנעים. אבל כשתוקפים דמה שתושיב. ותקפו. תקפו על היחס למדינה. הם, הציונים הפטריוטים, המוסרים נפשם, ואנו המשתמטים, המוצצים את דמם, הם כבשו, ייבשו ביצות, בנו, ייסדו, ואנחנו מה? אמרתי: שמעו סיפור. השתתקו. מעשה באדם שמצאו אותו אוכל בתענית אסתר. כולם צמים. זכר לשלושת ימי התענית לביטול גזרת המן. ולצום ביום המלחמה. והוא אוכל במלוא פיו. שאלו אותו: "כיצד?". והוא ענה: "חשבתי בדבר, והחלטתי שהמן צודק. זה הוא אכן עם מפוזר ומפורד מכל העמים, ואין שווה להניחו. אז מה יש לי אפוא לצום לביטול גזרתו?". אז מה נאמר על אדם כזה? תימהוני. טוב, זה היה מתי? בתענית אסתר. התפללו ערבית ואז מה נהיה? פורים. והשמחה כדת. ולפתע גם הוא כאן. מגיר אל קרבו כוסות יין ובולס בכל פה. מה זה? זה לא השמחה שלך. "אה", השיב בפה מלא, "העמקתי לחשוב והגעתי למסקנה שבכל זאת מרדכי הוא זה שצודק. וטוב שהגזרה בטלה". כל השומעים גיחכו. אז מה נאמר עליו? האם הוא פילוסוף? שכל הזמן שוקל את הצדדים ומכריע? לא ולא! הוא רק זולל ושובע. לפנינו זולל ושובע. בלוע. שהמן אוכל, הוא אוכל איתו, וכשיש משתה אסתר אז הוא נמצא איתה. פשוט. זולל ושובע. איפה שמתאים לו לאכול אז ההכשר מצוין. מה אתה חושד בכשרים? איך אתה יכול להגיד שזה לא כשר? מה אתה לעז על כולם? מה קרה לך?! מה אתה לא יודע שהמן היה בסדר? הוא הכין במשתה הכל כרצון איש ואיש? הכל בסדר. גם המן בסדר, הכשרות שלו, גם מרדכי בסדר הכשרות שלו. כולם בסדר, כרצון איש ואיש. כרצון איש ואיש? הוא פעם איש כזה, הוא פעם איש כזה? איך שהוא רוצה הוא איש.

כלפי מה הדברים אמורים? הסכיתו ושמעו: אני זוכר, מעיד הרב גלינסקי, אני זוכר בשנת תש"ח, נערך עימות באומות המאוחדות. אתם כבר לא זוכרים את האיש. קראו לו אחמד שוקרי. נציג הליגה הערבית. תקף את בן גוריון באומות המאוחדות. שאז הוא בן גוריון נציג הסוכנות היהודית. "אנו יושבי הארץ מדורי דורות ביפו, ברמלה, בלוד, בחיפה, בעכו, במאות כפרים ערביים, באיזה רשות אתם דוחקים את רגלו? באיזה זכות אתם נוחלים את אדמתנו? מה לכם בארצנו?". בן גוריון נשא על על את התנ"ך, ובקול חרק ואמר: "זה הקושן שלנו על ארצנו. זה שטר הקניין". ואחמד שוקרי ענה על אתר: "האדון מתל אביב", ככה הוא כינה אותו, "מנפנף בתנ"ך כבשטר קניין, אבל בתנ"ך 'שמרת את השבת כי קודש היא לכם מחלילה מות יומת', ובת"א נוסעים בשבת. אז מה אתה מנפנף בתנ"ך. אתה בעצמך לא מאמין בו. אתה בא ולהגיד ולשכנע אותנו שהארץ שלך?". זה אחמד שוקרי ענה לו? קרא לו האדון מת"א. כבר אז היא הייתה עיר של פשע ורשע, מחללת שם שמים. ומה התשובה? כשזה נוח מנפנפים בתנ"ך. וכשזה לא נוח אז לא מנפנפים בתנ"ך. מנפנפים את התנ"ך. בתענית של אסתר אני בצד של המן, בפורים אני בצד של מרדכי.  נו, אבל אנו יודעים את הרש"י הראשון בחומש, אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא "מהחודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה הטעם פתח ב"בראשית"? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל, "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה ובראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו". וזה לא מובן. הגויים התרשמו מהטענה הזו? והתשובה: לא אכפת לנו מהגויים! אבל עלינו להיות שלמים עם עצמנו. הקושן הזה מחייב אותנו. לא רק בהנחלת הארץ בלבד. אלא בכל אורחותינו. והגויים מאמינים בתנ"ך יותר מהתל אביבים. אז הפסוק ישפיע עליהם יותר מהתל אביבי שלא יודע אפילו שיש פסוק כזה.