הגמרא בפסחים ס"ח ע"ב. תניא, רבי אליעזר אומר, אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר, חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש.

ואמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, כתוב אחד אומר, עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר, עצרת תהיה לכם. רבי אליעזר סבר, או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. אז רבי אליעזר אומר שביום טוב אדם או אוכל ושותה, או יושב ושונה. איך הוא מקיים את שמחת החג, ושמחת בחגיך, או כל היום כולו אוכל ושותה ולא כל היום ממש אלא רובו של ה יום, צריך להתפלל צריך זה, או יושב ושונה. איך הוא לומד? הוא לומד כתוב אחד אומר "עצרת לה' אלהיך", וכתוב אחד אומר "עצרת תהיה לכם", אז ז"א פעם כתוב שזה לה' אלקיך אז הוא לומד שכולו לה', אם תרצה הפסוק אומר או ככה או עצרת תהיה לכם, ואז אתה יושב ואוכל כל היום. ורבי יהושע אומר לא, שני הפסוקים באים להגיד - תחלק את זה, חצי וחצי, למה רבי אליעזר לא סובר כמו רבי יהושע? כי הוא אומר, אם היה רוצה הכתוב לומר כמו שאתה אומר חלקהו, אז היה אומר עצרת לה' אלקיך ולכם, ביחד בפסוק אחד והיינו מבינים חצי חצי, אבל רבי יהושע אומר עצם זה שכתוב לכם זה מחייב שיהיה גם לכם. אז זה מה שהם אומרים, ואמר רבי אלעזר, הכל מודעים בעצרת שזה בשבועות דבעינן נמי לכם, שצריך גם לכם, אז זה גם יסכים רבי אליעזר שאמר או או הוא גם יסכים שמדובר בעצרת שיהיה לכם. מאי טעמא? למה שיסכים רבי אליעזר בעצרת שזה שבועות? יום שניתנה בו תורה הוא. ופירש רש"י, דבעינן נמי לכם שישמח בו במאכל ובמשתה להראות שנח ומקובל יום זה לישראל שניתנה בו תורה. מה הטעם דוקא? ביום שניתנה תורה דוקא צריך לאכול? למה צריך לאכול ולשתות? להראות שנח ומקובל היום הזה לישראל, הוא לא עול על ישראל ללמוד תורה, זה יום שנח ומקובל לישראל שניתנה בו תורה. אז לכן כולם מסכימים שבחג השבועות הנקרא עצרת אז הדין הוא גם שיהיה לכם.

והגמרא מביאה דוגמאות מר ברי דרבינא כולה שתה הוה יטיב בתעניתא לבר מאסתרא שניתנה בו תורה, אז מר בנו של רבינא כל השנה היה יושב בתענית, אז יש מקשים איך הוא יכול לשבת כל השנה בתענית, הרי בשבתות לא מתענים וכו' וכו', בימים טובים אחרים, אלא הכוונה בתענית חלום, אם בא תענית חלום אז הוא היה מתענה בכל הזמנים אפילו בשבת אפילו ביום טוב וכו', אבל חוץ מעצרת, בפורים ותשיעי בתשרי, אבל חוץ מעצרת, למה בצערת הוא לא היה מתענה? שניתנה בו תורה. ואנחנו נרצה להבין, למה דוקא ביום שניתנה תורה לא יהיה יום שכולו רוחני? למה מחייבים אותנו שכולם מסכימים שיהיה גם לכם שצריך לאכול ולשמוח באכילה ושתיה.

רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תילתא, הוא היה מבקש בעצרת שיכינו לו עגל שלישי לבטן, שהוא יותר בריא מהשניים הראשונים שיוצאים מהפרה. ויש שהגיע לשליש שנה פירוש ויש שהוא ברא, בקיצור הוא היה מבקש שיעשו לו עגלא תילתא. ואמר, אי לא הא יומא וקא גרין כמה יוסף איכא בשוקא, על מי אנחנו מדברים? על רב יוסף, והוא אומר, רש"י מפרש, אי לאו איה יומא, אם לא היום הזה שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף, ומה ביני לבינם? ז"א כמה יוסף איכא בשוקא,כמה יוסף יש בשוק, הרבה. מה ההבדל ביני לבינם? רק התורה, התורה שרוממה אותי. לכן היה מבקש שיעשו לו עגלא תלתא, אבל בעצרת, ושוב פעם אנחנו שואלים, למה צריך לאכול דוקא בעצרת?

צריך להבין מה שאמר רבי אלעזר דבעצרת לכולי עלמא לכם, שכולם מסכימים שצריך גם שיהיה לכם באכילה ושתיה, והרי ודאי שסבר רבי אליעזר שיש מצותע שה לשמוח בחג, ככתוב "ושמחת בחגך", אלא הוא סבר רבי אליעזר מה שאמרה התורה "עצרת לה' אלהיך" נמי ושמחה, גם זה שמחה, לימוד תורה באמת משמח יותר  מבשר ויין, איך יודעים שלימוד תורה משמח יותר מבשר ויין? כי איתחזינן לגבי אבל, דמותר בבשר ויין ואסור ללמודתורה. והיינו משום שלימוד תורה משמח יותר מאכילה ושתיה.

ויליף רבי אליעזר מן הפסוקים, כך לומד רבי אליעזר מן הפסוקים, "עצרת לה' אלהיך" עצרת תהיה לכם, דיש שתי דרכים לקיים מצות ושמחת בחגך, או על ידי לימוד התורה או ע"י אכילה ושתיה. ככה לומד רבי אליעזר בכל החגים בכל הימים טובים. ואם כן קשה, למה ביום שניתנה תורה גם רבי אליעזר מודה שצריך לכם? באכילה ושתיה? הרי באמת הוא מקיים מצות שמחה גם בלימוד התורה, ואדרבא, היה צריך להיות להיפך, שביום שניתנה בו תורה צריך ללמוד כל היום להראות ששמחים בתורה, ועושים מכל היום הזה רוחניות ולא גשמיות. אין יותר מתאים מיום שניתנה בו תורה להראות שהעיקר זה התורה.

טוב, עד פה זה להבין את המחלוקת ביניהם בין רבי אליעזר לרבי יהושע, ומה שאומר רבי אלעזר שהם מסכימים שבעצרת גםצריך אכילה ושתיה, ונשאלת השאלה למה דוקא בחג השבועות יום מתן תורה צריך לאכול ולשתות, למה? הרי אפשר להיות שמחים בחג גם בלימוד תורה, אז למה? הנראה בזה לפי מה שאמרו חז"ל בשבת פ"ח. יום השישי ויכולו, שבשישה בסיון נגמרה הבריאה, יום השישי ויכולו השמים והארץ, כתוב יום אחד יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי, ולא כתוב יום שישי, יום השישי, איזה שישי? השישי בסיון שכל העולם היה עומד ותלוי עד יום השישי בסיון, ה' התנה תנאי, אם ישראל יקבלו את התורה ביום השישי בסיון אז ויכולו השמים והארץ, התקיימו השמים והארץ, ואם לאו מכלה אותם הקב"ה, "ויכולו", יכלה אותם  מן העולם מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

אז יום השישי ויכולו, שבשישה בסימן זה יום מתן תורה, נגמרה הבריאה, רק אז הושלמה הבריאה. ומשל לבונה בית בלי גג, מה זה בית בלי גג? איך נקרא בית בלי גג, אתם יודעים? איך קוראים לבית בלי גג? חורבה. חורבה. זה כתלים בלי גג, זה נקרא חורבה. גמר הבנין הוא שגומר את הכתלים ואת הגג, זה נקרא בית. כך עד מתן תורה היה העולם חורבה, משניתנה תורה נעשה העולם לבית.

ביאור הדבר, קודם מתן תורה היו השמים בשמים, והארץ היתה כאן, לא היה חיבור ביניהם, רוחניות וגשמיות היו שני דברים נפרדים לגמרי, וקבלת התורה נעשתה מציאות כזו שהגשמיות נעשה רוחניות. שהגשמיות נעשה רוחניות. שאם אוכלים במחשבה טהורה האכילה כקרבנות. והשתיה כנסכים, שכל דבר גשמי מתקדש, זה נעשה ממתן תורה.

ואמרו חכמים ביומא ע"א, כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים, וכן הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, אין היום בית מקדש מה יעשה? ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. למה? כי אם אכילתם ושתייתם היא עם כוונה טהורה ומחשבה טהורה, אז הרי זה כקרבנות וכנסכים. דמגשמיות עושה רוחניות. וכמו שכתב המסילת ישרים, וזהו גמר הבנין, שכמו בבנין, אם הכתלים הם כאן והגג במקום אחר, זה נקרא חורבה, כי אין הגג מחובר לכתלים, כך ברוחניות, כשהרוחניות היתה חלוקה מהגשמיות אז לא היתה בריאה גמורה, אז עד מתן תורה היה העולם חורבה, לא היתה הבריאה גמורה, רק אחרי מתן תורה שהגשמיות יכולה להיעשות רוחניות, אז נעשו שמים וארץ בנין אחד ונגמרה הבריאה. אז בריאת העולם נגמרה והושלמה ביום השישי, יום שישי בסיון, ויכולו השמים והארץ, התרגום אומר ונשתכללו, זהו, אז הגיעו לשכלולם ואז נגמרו בחוברו.

אז כמו שכך היה בבריאה, כן האדם בעצמו, הרי האדם הוא עולם קטן, אז באדם יש גם שמים וגם ארץ, הנשמה היא חלק אלוה ממעל כולה שמים, והגוף הוא עפר מן האדמה כולו ארץ, ונשלמה בריאתו של האדם גם במתן תורה. כי קודם מתן תורה היו הנשמה והגוף שני דברים נפרדים שאינם שייכים זה לזה, ועדיין לא נגמרה בריאתו, רק אחר מתן תורה שגם הגוף יכול להיעשות רוחני, אז נשלמה בריאתו. זה מה שכתוב בפרשת האזינו, "כשעירים עלי דשא" רש"י פירש, כשעירים - מה זה שעירים? לשון רוח סערה, מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלים אותם, אף דברי תורה מגדלים את לומדיהם. אז דברי תורה נמשלו כשעירים עלי דשא. והיינו שהתורה מגדלת אותו - את האדם ונעשה הוא והתורה דבר אחד, ישראל ואורייתא חד הוא, שאז זו השלמה של בריאת האדם שבשבילו נברא העולם.

עכשיו ברור מה אמר רב יוסף, אי לאו איה יומא כמה יוסף איכא בשוקא, אם לא היום הזה שגורם חג השבועות מתן תורה, כמה יוסף איכא בשוקא, מה ההבדל בין יוסף ליוסף? דהיינו ע"י לימוד התורה נעשה למציאות אחרת מכל האנשים, זה לא אותו יוסף, יכול להיות שיוסף שלנו הוא מטר שבעים ויוסף שבשוקא שתי מטר עשרים, ומי יותר חשוב? לא הגובה ולא הנפח, ולא האינטליגנציה ולא המעמד ולא הכסף, מה גורם? התורה שנמצאת בו היא הופכת אותו למין אחר בכלל, סוג אחר לגמרי, סוג רוחני. כי אדם שלומד תורה הוא עושה מהאדמה שמים, שהרי גוף השלו זה אדמה, אדם נברא מהאדמה מהעפר והוא עושה אותו שמים כולו נשמה, כל אלה שאינם לומדים תורה נשארים רק אדמה.

אז לכן מה גרם שיוסף שלנו הפך להיות שונה מכולם? התורה שרוממה אותו. עיין במדרש תנחומא. אמר רבי יוחנן בפרשת כי תבוא, כל העושה תורה לאמיתה מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עשה את עצמו. אז העושה, לא רק הלומד, העושה תורה לאמיתה אז הוא עושה את עצמו, כי הוא הופך את הגשם לרוח, הוא הופך את האדמה לשמים. מכאן שמעלים עליו כאילו הוא עשה וברא את עצמו, כי כשהוא נברא הוא נברא משני חלקים, מעפר ונשמה ניטעה בו, אבל עכשיו הוא צריך להפוך את החומר שבו להיות רוחני, ואם הוא עשה את זה על ידי שלמד ועשה תורה לאמיתה, אז הוא הפך את הגשם לרוח, אז הוא ברא את עצמו עכשיו, עכשיו הוא ברא את עצמו. משום כך בעצרת שזה חג השבועות, אף רבי אליעזר מודה דבעינן נמי לכם, שצריך גם לכם לאכול ולשתות, למה? משום שעל ידי זה הוא מראה שהתורה עשתה מגשמיות רוחניות, ואז נשלמה בריאת העולם והאדם, וזה התפקיד של האדם, לעשות מגשמיות רוחניות. ז"א זאת הסיבה גם שניתנה התורה לישראל ולא נשארה אצל המלאכים, למה? כי המלאכים אין להם מה להפוך גשמיות לרוחניות, והתורה באה להפוך גשמיות לרוחניות, אז לכן היא ניתנה דוקא לגשמיים, כי התורה מיועדת לגשמיים כדי להפוך אותם לרוחניים, כמו חיבור שמים וארץ. משום כך מודה רבי אליעזר שדוקא בעצרת בחג השבועות צריך לאכול ולשתות להראות שהתורה עושה מגשמיות רוחניות, ואז נשלמה בריאת העולם והאדם וזה תפקידו של האדם לעשות מגשמיות רוחניות.

והנה מובא בתנא דבי אליהו בפרק כ"ו, עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו. עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

לכאורה לא מובן, מה שייך להתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו? מי מכריח אותך לאכול מעדנים? עד שצריך להתפלל על זה? צריך להתפלל שלא לאכול מעדנים? אל תאכל, מה צריך להתפלל על זה? עוד דבר צריך להבין, מה זה הלשון שתכנס תורה לתוך גופו? מה שייך לומר תורה לתוך הגוף? מה זה ספר שמניחים אותו על האיצטבא? מה זה שתכנס תורה לתוך גופו?

אלא נראה כי התורה שהיא כולה רוחניות ורוחניות הכי גדולה, זה לא די מה שלומדים ויודעים תורה, אלא צריך שהתורה  תהפוך את גופו להיות טוב כמו שהתורה היא טוב. ז"א כל מי שיראה אותו הוא יראה ספר תורה. הגוף יתהפך לתורה, כל התנועות יהיו תורה, כל ההבנה, הכל הכל תורה, חפצא של תורה. אז לכן שהתורה תכנס לתוך גופו, שהגוף כולו יהיה תורה. כמו שאמרו חז"ל באבות פרק ו', ואין טוב אלא  תורה שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם", ובקידושין ל' כתוב, אמר להם הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, שנאמר "הלא אם תיטיב שאת", פירש רש"י, תיטיב לקח טוב, מה זה תיטיב? טוב, מה זה טוב? לקח טוב, מה זה לקח טוב - זה התורה, דהיינו שמתהפך לטוב על ידי הלקח טוב, איך אם תיטיב? ע"י שתלמד תורה שהיא נקראת לקח טוב אתה תיטיב. אז תוכל להתנגד ליצר הרע שלך, הוא לא יוכל עליך.

ואיתא בסנהדרין ק"ו על דואג האדומי, שתורתו היתה רק מן השפה ולחוץ, ז"א תורתו לא היתה בתוך גופו, היא היתה לו בראש רק, והיא יצאה מן השפה ולחוץ, זה הכל, ואף על גב שהוא היה אביר הרועים ראש הסנהדרין, עם כל זה כיון שלא נכנסה התורה לתוך גופו ולא נעשה גופו רוחני, הוא נעשה רשע, כי היה לו שכל של תורה והוא השתמש בזה לרעה. אבל התורה לא נכנסה לתוך גופו ולא שינתה אותו, והתורה היתה מן השפה ולחוץ, לכן הוא נעשה רשע יותר גרוע. מי שלמד תורה ולא נהפך בעקבות לימוד התורה למה שהתורה רוצה, הוא מסוכן יותר מכל אדם. כי יש לו שכל של תורה.

וזוהי התפילה, שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו, שצריך להתפלל שלא יאכל בשביל תאווה והנאה, דאם יאכל בשביל זה הוא מגשם את הגוף, כי הוא אוכל את הגוף, הוא לא אוכל עם כוונה טובה להבריא את גופו, שיהיה לו כח לעבודת הבורא, לברור ניצוצות וכו', הוא אוכל לשם תאוה והנאה, הוא מגשם את הגוף, ואז לאת ועיל לו תפילתו שתכנס תורה לתוך גופו, דכיון שהוא מגשם את הגוף אי אפשר לגוף להיות רוחני כמו התורה, הרי התורה באה בשביל להפוך את הגוף לרוחני, אבל אם אתה עובד להפוך את הגוף לגוף אז התורה גם אם היא תבוא היא לא תועיל, כי אתה לא רוצה לתת מקום לתורה להכנס לגוף, כי אתה חוסם את זה עם התאוות וההנאות עם הגשמיות, לכן אמרו עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו, שפירושו שתכנס תורה לתוך גופו זה שהתורה היא היא תהיה בגופו, אז ממילא אין מקום למשהו אחר. ויעשה מגופו רוחניות, צריך להתפלל עוד לפני כן שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו שלא יאכל לשם הנאה, ואז זה יעשה לרוחניות, דאם יאכל לשם הנאה לא יתכן שגופו יהיה רוחני.

עכשיו התנא דבי אליהו ברור, מה כתוב - עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לתוך גופו ותהפוך אותו להיות חפצא של תורה ויהיה כל כולו רוחניות, אז עד שאתה מתפלל על זה אתה קודם כל צריך להמנע מזה שיכנסו מעדנים לגוף, כי אם מצד אחד אתה מתפלל שכך יהיה ואתה מונע בעצם בפעולה הפוכה שאתה מכניס מעדנים  להתענג ולהתעדן מהם להנאה, אתה מגשם את עצמך אז מה מועילה התפילה שאתה אומר שאתה רוצה שהתורה תכנס לתוך הגוף? איך היא תכנס אם מילאת אותו מעדנים? אז לכן עד שאדם מתפלל שתכנס תורה לגופו יתפלל קודם כל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וזה ברור.

עכשיו מובן מי הבין את זה, אתם יודעים מי הבין את זה? הגאון מוילנא, מה היה מאכלו? פת מלח שרויה במים והיה שולק אותם ככה בשביל לא ליהנות ולא להתענג, זהו, זה האוכל. לחם כמו ציפורים בתוך מים, זה נקרא שרויה, פת שרויה ושרק לבפנים זהו. הוא התענג? לא, למה הוא בכלל אכל את זה? שיהיה לו כח בגוף בשביל שיוכל להמשיך ללמוד, זה הכל, הוא מילא דלק ונסע, זהו. הוא לא דאג שעל החומוס יהיה ככה ויהיה ככה ויהיה שמן זית ויעשה ככה וכל הפוזות ופפריקה וכל זה, הוא לא עשה ככה, בלי להתענג, רק קיום, לקיים את גופו וזהו. כמו שאומר הרמב"ם, שאדם אם בעל מלאכה הוא יעבוד עד כדי קיומו, אם אין לו מה יאכל, אם אין לו מה יאכל, ואם יש לו מה יאכל יעסוק כל יומו ולילו בתורה.

אז ז"א גם אם עובדים זה רק כדי קיומו, אבל לא מותרות ולא כלום, ואחרי שקנית גם את האוכל אז אומר לנו תנא דבי אליהו, שגם כן זה יהיה לא להתענג, זה יהיה בשביל להתקיים, אם אין קמח אין תורה, לא כתוב אם אין עוגות, אם אין קמח, קמח אז יש תורה. אז כל המטרה היא כך ולכן דוקא בחג השבועות שזה חג מתן תורה צריך לאכול, למה צריך לאכול? להראות שהאכילה היא לא אכילה בהמית, היא לא אכילה, התורה מסוגלת להפוך את האכילה ואת הגשמיות לרוחניות, זה רק התורה יכולה לעשות, רק התורה יכולה לעשות. לכן דוקא ביום הזה אנחנו צריכים להורות ולהראות שבאמת התורה יכולה להפוך את האכילה אז לכן צריך לאכול, והשמחה היא באכילה, לכן כולי עלמא מודו דבעינן נמי לכם בעצרת. גם רבי אליעזר שאומר, או כולו תורה או כולו אכילה ושתיה, פה בעצרת הוא מודה, בגלל שזה יום מתן תורה ויום מתן תורה זה שהתורה באה וחיברה את החורבה והפכה אותו לבית, הפכה את השמים והארץ להיות ביחד, הפכה את הגוף והנשמה להיות ביחד, והיא מסוגלת להפוך את כל הגשמיות לרוחניות כולל בגופו של האדם, עד שיין יכול להיות נסכים ובשר יכול להיות קרבנות, וחביבי אתה יכול להיות כמו מזבח בבית המקדש.

רבי חניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך...