החלוקה לזמנים להודיע שמקרא מגילה היא מדבריהם. הפסוק אומר "לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה". כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בינון קוראין בחמישה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, משנה במגילה א' א'.

כתב הר"ן, ויש כאן שאלה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום אחד לכרכים, מה שאין כן בשאר מצוות, שהרי התורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד. משיב הר"ן, יש לומר מפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים אשר בשושן, לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהרי היהודים הפרסים נחו בארבעה עשר והיהודים אשר בשושן נחו בחמישה עשר, ועשו מאליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה. לפיכך כשקבעו עליהם יום טוב לדורות, קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו, והשוו כל הכרכים המוקפים חומה לשושן שהיא מוקפת חומה, מפני שבה היה עיקר הנס.

אז קושית הר"ן היא, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק את המצוה הזאת לימים חלוקים י"ד וט"ו, למה הפרזים ערים פרוזות יום אחד וכרכים מוקפות חומה יום שני? אין את זה בשאר המצוות שהתורה אומרת תורה אחת ומשפט אחד, ואין את זה בשאר מצוות, אבל הוא משיב, זה תלוי מתי נחו מן המלחמה, אז היהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים אשר בשושן הם לא נחו מאויביהם ביום אחד, כי היהודים הפרסים נחו בארבעה עשר והיהודים שבשושן נחו בחמישה עשר, אז כל אחד עשה את יום מנוחתו משתה ושמחה, לפיכך כשקבעו עליהם את היום טוב לדורות קבעו לכל אחד ביום שהוא נח בו והשוו את כל הכרכים המוקפים חומה לשושן כיון שהיא מוקפת חומה, מפני שבה היה עיקר הנס. אז לפי זה, כיון שעיקר הנס היה בשושן, וכיון שהיא היתה מוקפת חומה, אז ערים שהיו מוקפות חומה מזמן יהושע בינון אז גם הם יהיו בט"ו.

מה זה נוגע לערים  מוקפות בחומה מימות יהושע בינון תיכף נבין.

ישוב נוסף לקושית הר"ן מביא הגאון רבי בצלאל מוילנא בעל מראה כהן. ושמעתי מפי מר אחי הגאון ז"ל, הלא הוא הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא בעל בנין שלמה, דיש לומר, משום שבאמת כתיב "אלה המצוות", ודרשינן, אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ז"א אין להוסיף על המצוות שנתנה תורה, ואי לכך, אף שמקרא מגילה מצאו סמך להוסיף על דברי תורה  משום שדרשו קל וחומר, ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, והמגילה זה כעין שירה לכן לא אומרים הלל, ומה מעבדות לחירה אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן? אז לומדים בקל וחומר שצריך לקרוא את המגילה, ואיזה סמך על דברי תורה? מקל וחומר, מכל מקום לא רצו לעשות את המצוה הזאת כעין של תורה ממש, שיהיה תורה אחת ומשפט אחד לכל ישראל, ובכיוון, דהיינו במכוון חילקו מצוה זו לזמנים חלוקים כדי להראות שמצוה זו היא מדבריהם. אז בזה שחלקו את הזמנים רואים שזה מדבריהם. עד כאן זה במראה כהן מגילה ב'.

עכשיו, מה הכבוד בארץ ישראל בקביעת שושן פורים למוקפות בימי יהושע בינון? מדוע תלו חכמים ז"ל את הדין הזה דוקא בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בינון.

בירושלמי ביארו, רבי סיימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בינון. מזמן שכבש יהושע בינון את הארץ אז חלקו כבוד לארץ ישראל שבאותם זמנים שהיה הנס בשושן ובשאר הערים, חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בינון. זה הירושלמי.

וכך ביאר גם הרמב"ם פרק א' מהלכות חנוכה ומגילה הלכה ה', ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קורין כבני שושן, בני שושן קוראים בט"ו גם הם בט"ו, ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפים חומה אע"פ שהן עתה חרבים, הואיל והיו מוקפים בימי יהושע, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס הזה. ז"א כל הענין זה חלוקת כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן והם יקראו כמו שושן וזה יחשב ככרכים שהם מוקפים חומה אע"פ שעתה הם חרבים הואיל והיו מוקפים בימי יהושע ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס הזה.

הטעם הזה דורש אבל ביאור לכאורה, איזה נתינת כבוד יש כאן לירושלים? ואפילו אם לא היתה חרבה בשעה שארע הנס, והיתה מוקפת חומה, הדעת נותנת שקביעת מועד הפורים תעשה לפי שושן שבה ארע הנס, ולא לפי שום עיר אחרת, מדוע היה צורך לפצות כביכול את ירושלים על שהיתה חרבה באותם ימים?

הגאון רבי משה לייב שחור בעל השוהם ביאר זאת בדרך משל. משל למדינה גדולה שמלחמה עיקשת התנהלה בינה לבין אויביה, והמלחמה התנהלה בכל ערי המדינה, והנה לאחר שנים של מלחמה עלה בידו של חיל המדינה לנצח את האויב, מלבד בעיר אחת שבה עדיין התנהלה המלחמה במלוא עוזה, במצב שכזה לא היה ספק כי כל עיר שניצחה את האויב צריכה לחגוג ולשמוח על כך, אולם עיר הבירה של המדינה לא תוכל להכריז על נצחון למרות שהיא עצמה ניצחה את האויב, כל זמן שהמערכה נמשכת באחד מערי הממלכה עדיין אין זה נצחון גמור שהבירה יכולה לשמוח, רק לאחר ש יושלם הנצחון בכל שטח המדינה תוכל גם עיר הבירה לשמוח ולחגוג.

אף כאן, כאשר ניצחו היהודים את אויביהם בכל מדינות המלך אחשוורוש, הרי בכל מדינה שבה הסתיימה הריגת השונאים בי"ג בחודש נחו בארבעה עשר בחודש ועשו אותו  יום משתה ושמחה, מלבד בעיר שושן, שבה נמשכה הריגת השונאים גם ביום י"ד, ולא נחו עד יום ט"ו, ועל כן נקבע חגה של שושן ביום ט"ו בחודש, ומשום כך גם ירושלים לא יכלה לקבוע את חגה בי"ד בחודש אלא רק בט"ו, כמו המשל, אמרנו מדינה שלוחמת אפילו שהיא ניצחה בהרבה מחוזות, אבל כל זמן שמחוז אחד עדיין לוחם הבירה לא יכולה לשמוח, ומה בירתן של ישראל? ירושלים, אז איך אפשר לשמוח בירושלים אם עדיין יש מקום שנלחמים? רק מתי שינוחו מן המלחמה לגמרי ראויה הבירה לשמוח. אז לכן זה תלוי הא בהא.

וזו כוונת הירושלמי, חלקו כבוד בארץ ישראל שהיתה חרבה באותם ימים, ותלו אותה מימות יהושע בינון, והכבוד לארץ ישראל הוא בכך שהחשיבו אותה כבירת היהודים אפילו בשעת חורבנה, ועיני כל היהודים נשואות אליה תמיד, אמנם תקנה זו תיקן מרדכי, אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, כלשון המגילה ב' ז', וגולי ירושלים הם שנשבעו "אם אשכח ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", תהילים קל"ז. אז הם נשבעו וגם קיימו, העלו את ירושלים על ראש שמחתם בקביעת יום שמחת נצחונם על אויביהם ושונאיהם, כאשר קבעו את ירושלים כביום שמחת שושן שהיא עמדה במרכז הנצחון.

רבי יוסף לייב שחור רמז כוונה זו בלשון הפסוק, "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", כלומר, אם הייתי שוכח את ירושלים בשעת נס אחשוורוש, היה נשכח הנס של פורים שבאה ע"י איש ימיני, ורק משום שקיימו את השבועה שנשבעו לירושלים שלא ישכחו אותה, אמרה רוח הקודש, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם, כמו שכתוב באסתר ט' כ"ח.

לאור זאת יתבאר מדרש פליאה שבו נאמר, וזכרם לא יסוף מזרעם מפני שקבעו  ירושלים בט"ו, מה זה קשור? למה זכרם של הימים האלה לא יסוף מזרעם של ישראל מפני שקבעו ירושלים בט"ו? מה זה תלוי? כלומר, מאחר וכפי שנתבאר בקביעת ירושלים בט"ו היה משום קיום שבועת אם אשכח  ירושלים, על כן הובטח שגם ימי הפורים לא יישכחו מתוך היהודים, אתם לא שכחתם את ירושלים בימים השמחים האלה, גם הימים השמחים האלה לא ישכחו מכם וזכרם יהיה לעולם.

עוד הוסיף, שבאמת באותו פרק זמן כבר התחילו בבנין  ירושלים שנית, ובנה של אסתר הוא שנתן את הרשות לבנותה, ולפיכך היתה דעתם נתונה לקבוע ימי משתה ושמחה אבל כל זמן שהיתה ירושלים חרבה היו עסוקים באבל על ירושלים, עד שנראו ניצני גאולתה מיד מלך בבל.

המקורות הם, רמב"ם פרק א' מהלכות מגילה וחנוכה הלכה ה', ואבני שהם עמוד ת"ה.

הערים המוקפות מימות יהושע קידשו שם שמים וזכו. הריטב"א במגילה ב' הביא טעם נוסף לקשר בין יהושע בינון לבין קביעת מועד הפורים, משום שיהושע בינון הוא שנלחם בעמלק תחילה והמן היה מזרע עמלק, אז לכן יש קשר בין יהושע בינון לנס של המגילה. פה זה המן מזרע עמלק, ויהושע שהחל במלחמה מימי עמלק, לכן יש קשר בין יהושע בינון שמיגר את עמלק למיגור עמלק הוא המן.

בדרך אחרת ביאר הגאון בעל חתם סופר, הערים שהוקפו חומה מימי יהושע בינון, איזה ערים ה יו אלה? הם הערים שנפל עליהם פחד בני ישראל, שפחדו מישראל שבאים עם יהושע בינון לכבוש אותם, ואם כן התקדש על ידי כך שם שמים שהפליא חסדו עם ישראל עד שהגויים בנו להם ערים בצורות להסתתר בהם מפני ישראל, וכיון שעל ידי הערים האלה המוקפות חומה מפחדם של האויבים התקדש שמו יתברך, אז התרבתה קדושתם של הערים האלה כי הן היו שותפות לקידוש ה', כמו שמצינו בבבא קמא פ"ב שאין מלינין את המת בירושלים, משום קדושתה של העיר, ואף בנס שושן כאשר נפל פחד מרדכי על הגויים והשרים אז רצו לעשות זכר לכך, ולכן תיקנו דין מיוחד בערים המוקפות מימות יהושע שאף פחדו נפל על כל הגויים. אז כמו שפחדו של מרדכי והיהודים נפל על הגויים בזמן אחשוורוש והמן, ונהיה מזה קידוש ה', אותו דבר זה מחובר לקידוש ה' שנעשה כשיהושע בינון פחדו ממנו אומות העולם והקיפו עצמם בחומות. אז הא בהא תליא.

ואילו האדמו"ר בעל אמרי אמת מגור מצא רמז בפסוק בדברים ה' י"ט, "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". רואים מהפסוק שמחיית עמלק תלויה בארץ ישראל, ולכן קבעו כאן תקנה לכבודה של ארץ ישראל. שמה מחו את המן וזרעו שהוא מזרע עמלק, אבל זה תלוי בארץ ישראל מחיית עמלק, כי כתוב "בהניח ה' אלהיך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק", שכל מחיית עמלק תלויה בארץ ישראל. אז לכן אם מחו שמה זה קשור גם לארץ ישראל.

עוד דין שנקבע מפני כבודה של ארץ ישראל, מכח מה שלמדנו בדברי המשנה, עד כמה הקפידו על כבודה של ארץ ישראל בעת שקבעו את ימי הפורים, ביאר האון רבי חיים אליעזרי, אב"ד קנטון אוהיו, מותיקי תלמידי הסבא מסלבודקה, וביאר את הדין שנאמר בענין ערי המקלט. בפסוק ספר במדבר ל"ה י"ג נאמר, "והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה לכם" ורש"י מבאר, מגיד שאע"פ שהבדיל משה בחייו שלש ערים בעבר הירדן, לא היו קולטות את הרוצחים בשגגה, עד שנבחרו שלש שנתן יהושע בארץ כנען". ולכאורה המתנה זו צריכה ביאור, למה שלא יקלטו אלה שבעבר הירדן גם טרם שבחר את השלש יהושע בינון בהכנסו לארץ? מדוע תלו את דין ערי המקלט שבעבר הירדן בערי המקלט בארץ ישראל עד שכל זמן שלא בחרו בערי  מקלט שבארץ ישראל לא היה דין ערי מקלט בעבר הירדן קיים.

בספרו דרכי חיים מבאר הגר"ח אלעזרי את טעם הדבר, על פי דברי הירושלמי, שטעם קביעת הפורים בט"ו, בט"ו בערים המוקפות חומה מימות יהושע, הוא כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, והיינו, שכיון שהיה צורך לחלק בין מוקפין חומה לשאינם מוקפים חומה, כשם שנחלקה שושן משאר העיירות, אילו תלו את הדבר במצב ששרר בימות אחשוורוש, היתה ארץ ישראל נידונת לדורות כעיר פרזים, והיה גנאי בדבר, לפיכך תלו את הדבר בימות יהושע, כדי שתהיה נידונת ארץ ישראל כעיר מוקפת חומה.

למדנו מכאן עד כמה הקפידו חכמים ז"ל לשמור על כבודה של ארץ ישראל, אפילו שבימים ההם היתה חרבה, עד שתקנו תקנה מיוחדת לתלות את דין קריאת המגילה המוקפות מימות יהושע, כדי שעל ידי זה יתרבה כבוד הארץ, וזאת אף שהמדובר בענין שלא היה לו כל קשר לארץ ישראל, שהרי נס פורים התרחש בחו"ל, ומכל מקום, כל כך הקפידו שלא  ייפגע כבודה של ארץ ישראל אפילו בעקיפין. מאותו טעם קבעו חכמים ז"ל, שגם לגבי ערי מקלט לא יתכן לבקר את עבר הירדן על פני ארץ ישראל, דהיינו לתת את הבכורה לערי המקלט בעבר הירדן על פני ארץ ישראל, על ידי שבעבר הירדן יחול דין הקליטה לפני שדין זה יחול בארץ ישראל, משום כך מפני כבודה של הארץ אמרו שאף הערים שכבר הובדלו בעבר הירדן יואילו להמתין עד שיובדלו ערים גם בארץ ישראל, ורק לאחר מכן יחלו לפעול כערי מקלט.

רואים כמה כבודה של ארץ ישראל חשוב ואפילו מעכב במצוות. כך מובא בדרכי חיים ירושלים תשכ"ח בעמוד שכ"ג.

אם כן ראינו כמה טעמים מדוע יש ענין של ערים מוקפות חומה מימות יהושע בינון ומתייחסות לנס שהיה בשושן הבירה. תודה על ההקשבה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.