מסכת קידושין : חלק ב
הרב יוסף הירש
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nאנחנו אוחזים במסכת קידושין, דף ל', עמוד א'. אתמול למדנו בשיעור שהאב חייב ללמד את בנו תורה.
שואלת הגמרא, עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?
עד היכן מגיע שיעור החיוב שהאדם חייב ללמד את בנו תורה?
אמר רבי יהודה, אמר שמואל, כגון זבולון בן דן.
זבולון בן דן זה תלמיד שהיה בימיהם,
שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות.
זאת אומרת שהגמרא שואלת עד היכן חייב אב ללמד את בנו תורה?
והגמרא מסבירה לנו,
כמו זבולון בן דן שהיה תלמיד שהיה מוכר בימיהם,
שאבי אביו לימדו תורה,
ולא לימדו רק תורה בלבד,
אלא לימדו גם כן מדרש,
משנה, תלמוד, הלכות ואגדות,
אז כך חייב האב ללמד את בנו וגם ללמד את בן בנו,
את נכדו,
ולא רק תורה,
אלא בכלל זה גם כן משנה, מדרש, תלמוד והלכות ואגדות.
כך אומרת הגמרא.
שואלת הגמרא על זה,
ועומר מייסבי שואלת הגמרא על זה שאלה.
אתה מלמד אותנו, אתה רב יהודה,
בשם שמואל,
מלמד אותנו שאדם חייב ללמד את בנו ואת בן בנו,
וחייב ללמדו לא רק את התורה, את המקרא,
אלא גם משנה, מדרש, תלמוד, הלכות ואגדות.
אז מדוע בברייתא כתוב לא כך,
בברייתא כתוב לימדו מקרא, אין מלמדו משנה.
ואמר רבא, רבא הסביר את הברייתא,
לימדו מקרא, מקרא זו תורה.
מסביר רשי מה הכוונה זו תורה,
כוונת תורה בלבד ולא נביאים וכתובים.
יש חולקים על דברי רשי, הרמב״ם והשולחן ערוך פוסקים אחרת,
והם סוברים שמקרא כולל גם תורה,
גם נביאים וגם כתובים,
ורק רובע בא להסביר שרק תורה ולא משנה והלכות ואגדות ותלמוד.
על כל פנים, בין כך ובין כך,
הגמרא שואלת, איך אתה מביא לנו תשובה על השאלה?
עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?
אתה אומר לנו שמה הוא חייב ללמד אותו?
מקרא ומשנה.
תלמוד הלכות ואגדות,
הרי בברייתא מבואר,
שאדם חייב ללמד את בנו רק מקרא.
כך שואלת הגמרא.
עונה הגמרא על זה כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן.
כלומר, הבאנו דוגמה כדי להשיב על השאלה עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה?
השבנו על זה כזבולון בן דן.
אצל זבולון בן דן היה שתי חידושים.
חידוש אחד שלימדו אבי-אביו, כלומר הסבא לימד את הנכד.
חידוש שני שהוא לימד אותו לא רק מקרא,
אלא גם משנה,
הלכות,
תלמוד ואגדות.
אומרת הגמרא, מה שהתכוונו להביא תשובה לשאלה,
עד היכן חייב האב ללמד את בנו תורה כזבולון בן דן?
לא התכוונו לפרט הזה שלימד אותו גם כן משנה ותלמוד הלכות ואגדות,
אלא התכוונו רק לפרט הזה שאבי-אביו לימדו תורה,
כלומר שהציווי על האב ללמד את בנו תורה לא מוגבל לבן בלבד,
אלא גם כן לבנו של הבן, כלומר לנכד.
אבל כלפי החלק השני שהיה בזבולון בן דן,
שאבי-אביו לימדו גם כן משנה, תלמוד הלכות ואגדות,
זה לא באנו לומר משם מה שיש חיוב,
כיוון שבאמת, כמו שמבואר בברייתא,
החיוב של האב ללמד את בנו ואת בן בנו זה רק מקרא בלבד.
כך מבואר בגמרא.
אומרת הגמרא הלאה.
עכשיו, מדוע באמת חייב האב ללמד את בנו רק מקרא?
הרי בכלל תלמוד תורה זה גם משניות,
הלכות,
תלמוד, אגדות, הכל בכלל לימוד התורה.
וכיוון שהאב חייב ללמד את בנו תורה,
מדוע הוא חייב ללמד אותו רק את המקרא ולא את שאר הדברים?
אז רשי מסביר את הדברים,
כיוון שחיוב האב ללמד את בנו תורה זה בשביל להעמיד אותו שיהיה ראוי ללמוד בעצמו,
ולזה מספיק כשמלמדו מקרא.
אומר רשי, אין חובת בנו עליו, אלא במקרא,
אבל מכאן ואילך, ילמד הוא לעצמו.
זה החיוב של האב ללמד את בנו תורה,
להעמיד אותו בתורה על ידי שהוא מלמד אותו מקרא.
אומרת הגמרא הלאה.
אומרת הגמרא,
ואבי אביו,
ואבי אביו מי מחייב?
האם הסבא חייב ללמד את הנכד שלו?
כך יוצא מהגמרא.
שאלנו עד היכן חייב אדם ללמד את בנו,
והשבנו כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו.
זאת אומרת שאמרנו שחיוב האב לא מוגבל רק לבנו,
אלא גם לבן בנו.
ואם כך,
אז למה מבואר בברייתא לא כך?
בברייתא מבואר,
ולימדתם אותם את בניכם,
ולא בני בניכם.
ומה אני מקיים,
והודעת לבניך ולבני בניך את הדרך אשר ילכו בה,
לומר לך שכל המלמד בנו תורה,
מעלה עליו הכתוב כאילו לימדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות.
דהיינו, מבואר בברייתא שאבי האב לא חייב ללמד את נכדו תורה.
כתוב, ולימדתם אותם את בניכם,
לומד דתה נא בברייתא שהכוונה את בניכם בלבד ולא בני בניכם.
למרות שבפסוק במקום אחר מבואר והודעתם לבניך ולבני בניך,
אומרת הגמרא, זה בא לומר משהו אחר.
זה בא לומר שכל המלמד את בנו תורה,
מעלה עליו הכתוב כאילו לימדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. כיוון שהאב מלמד את בנו,
ומכוח הלימוד הזה מלמד הבן את בנו,
ובן הבן מלמד את בנו,
ככה ממשיך עד סוף כל הדורות,
נמצא שכל זכות התורה הזאת עומדת למי?
לאבי המשפחה.
אבל אין חיוב בפועל על האב ללמד את נכדו תורה.
אז זו סתירה למה שדיברנו קודם.
מקודם אמרנו, מכוח הישיבה הגמרא,
כגון זבולון בן דן,
שלימדו אבי אביו,
כלומר שהסבא מחויב ללמד את הנכד,
ואילו כאן מבוארנו בברייתא שהסבא לא חייב ללמד את נכדו.
אומרת הגמרא,
הוא דאמר כי היית נא,
דתניא,
ולימדתם אותם את בניכם,
אין לי אלא בניכם.
אומרת הגמרא, יש ברייתא נוספת
שסותרת את הברייתא הקודמת,
ואומרת בפירוש שהסבא חייב ללמד את נכדו גם כן תורה.
מה כתוב בברייתא הזאת?
ולימדתם אותם את בניכם,
אין לי אלא בניכם,
בני בניכם מיניים?
כלומר, התנא עומד על השאלה הזאת.
בניכם כתוב בתורה,
מי אומר שגם בני בניכם בכלל הציווי והחיוב ללמד תורה?
תלמוד לומר והודאתם לבניך ולבני בניך.
מבואר בפסוק השני,
והודאתם לבניך ולבני בניך את הדרך אשר ילכו בה,
זאת אומרת שאדם חייב ללמד לא רק את בנו אלא גם את בן בנו תורה.
אם כן, מה תלמוד לומר ולימדתם אותם את בניכם?
הרי אתה אומר שגם בני בן בנו.
למה כתוב בתורה בניכם?
אומר התנא, זה בא לומר דבר אחר, בניכם ולא בנותיכם.
יוצא לנו בסוגיה שיש שתי דעות של תנאים בנושא.
דע תנא אחד שאדם חייב ללמד את בנו ולא את בן בנו.
דע תנא נוסף שאדם חייב ללמד גם את בן בנו.
ממילא, מה שאמר לנו רב יהודה בשם שמואל,
שעד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אפילו בן בנו,
שמואל סובר כמו דעת התנא הזה,
שאומר שהסבא חייב ללמד גם את הנכב.
אומרת הגמרא,
אמר רבי יהושע בן לוי,
כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני,
שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לי יום אשר עמדת לפני השם אלוקיך בחורם.
אז כתוב פה, רבי יהושע בן לוי אומר חידוש גדול,
אדם שמלמד את נכדו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני.
ללימוד הזה יש משמעות מיוחדת
וחשיבות מיוחדת שזה נחשב כאילו קיבלה מהר סיני.
והוא לומד את זה מהפסוקים.
מספרת הגמרא,
רבכי אבר אבא אשכחי לרבי יהושע בן לוי,
דשא די דיסנא אריישא,
רבכי אבר רבא פגש את רבי יהושע בן לוי
שהוא מכסה את ראשו בסדין ולא בכובע הרגיל שהיה הרגיל לכסות בו.
כלומר שהכובע הרגיל לא היה בנמצא והוא מיהר לצאת מביתו ולכן כיסה את ראשו במה שנקרא לפניו ונקרא לפניו הסדין הזה.
וקוממתי לי לינוקא לביקנישתא
וכך בצורה הזאת הוא יצא מביתו והביא את נכדו או את בנו לבית הכנסת,
לבית המדרש ללמוד תורה.
כלומר שהוא מיהר להביא את נכדו לתלמוד תורה ובגלל שהוא מיהר אז הוא לא המתין לחכות לכובע הרגיל שהיה רגיל ללבוש אלא הטף את ראשו באיזה סדין שנקרא לפניו.
הבין רבכי אבר רבא שיש פה לימוד במה שעשה רבי יהושע בן לוי
אז שאל אותו אמר לו מי כולי הי מדוע אתה ממהר כל כך להביא את בנך לבית המדרש לתלמוד תורה על חשבון זה שיצאת בצורה כזאת מביתך אמר לו ענה לו רבי יהושע בן לוי מזוטר מי דקסיב וכי קטן בעיניך מה שכתוב והודאתם לבניך וסמיך ליום אשר עמדת לפני השם אלוקיך בחורב
מכאן ואילך
כיוון ששמע את זאת רבכי אבר רבא
אז גם הוא מיהר כל בוקר להביא את בנו או את נכדו לתלמוד תורה עד כדי כך הוא מיהר שמה שהיו רגילים לאכול על הבוקר כשחוזרים מהתפילה היו רגילים לטרום חתיכת בשר עם גחלים רבכי אבר רבא לא תה אם אומצה עד אמכרי לינוקה ומוספי
עד שהוא לימד את בנו תורה חזר עליו ראשית
על מה שלמד אתמול והוסיף לו לימוד נוסף
אז הוא, כשהוא גמר את זה,
אז הוא פנה לאכול את ארוחת הבוקר.
כלומר קיבל רבי חייא בר אבא את החידוש של רבי יהושע בן לוי על החשיבות הגדולה של לימוד התורה לבן ולכן מאז הוא קודם ארוחת הבוקר מיד לאחר התפילה לימד ראשית כל את בנו ואחר כך פנה לארוחת הבוקר.
מספרת הגמרא סיפור כזה גם כן על רבא בר אבו נא
לא תה אם אומצה שלא תם את ארוחת הבוקר אדמייסל ינוקה במדרשה
עד שהביא את בנו או את נכדו התינוק לבית המדרש ללמוד תורה.
אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניה
מהי דכתיב
ושיננתם לבניך
מהו זה שכתוב ושיננתם לבניך
יש כאן קושייה בפסוק
ושיננתם פירושו לשנן לחזור פעם שנייה לפי כללי הדקדוק
היה צריך להיות כתוב ושיניתם ושניתם דהיינו פעם שנייה תכתבו ושניתם תשנה פעם ראשונה פעם שנייה מה זה ושיננתם זה בא לומר שני פעמים שניים דהיינו שלושה פעמים
לכן אומרת הגמרא אל תקרא ושיננתם אלא ושילשתם
מה זה בא ללמדנו לעולם ישלש אדם שנותיו
שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד
כלומר אדם צריך לשלש את שנותיו מבינה הגמרא אדם צריך בימי חייו לעשות תוכנית מסודרת
ששליש מימי חייו הוא ילמד מקרא שליש מימי חייו ילמד משנה
ובשליש הנוסף ילמד את הגמרא.
שואלת הגמרא מי יודע כמה חיי וכי האדם קיבל תוכנית מסודרת לחיים שלו שהוא יודע איך לסדר אותה לפי שנות חייו?
הרי ייתכן שמחר ימות.
איך הוא ידע איך לסדר את התוכנית של הלימודים האלה?
לא צריכה.
עונה הגמרא לא צריכה ליומי.
לא מדובר שישלש את שנותיו,
כלומר יסדר לעצמו תוכנית רב-שנתית למשך כל ימי חייו.
זה לא ייתכן שזו הכוונה,
כיוון שאדם לא יודע את עיתו,
אלא הכוונה שיחלק את זה לימות השבוע.
כלומר שיום ראשון ושני שני ימים בשבוע ילמד מקרא,
שני ימים בשבוע ילמד משנה,
שני ימים בשבוע ילמד גמרא.
כך מסביר את הדברים רשי בפירושו.
אבל תוספות עומד על זה בשאלה.
עדיין שואל תוספות קשה מה שהגמרא שואלת,
מי יודע כמה חי,
וכי יודע האדם אם הוא יחיה שבוע שלם,
וכי שבוע שלם האדם יודע שיחיה.
לכן תוספות לא ניחה לו, לא נוח לו בפירוש רשי שפירש בכוונת הגמרא ליומי,
שהכוונה שיחלק את השבוע ליומיים יומיים יומיים,
אלא אומר תוספות שכוונת הגמרא היא אחרת.
כוונת הגמרא היא שאדם צריך כל יום ויום ללמוד במשך היום גם מהתורה, גם מקרא,
גם משנה וגם תלמוד.
וגם במשך היום לא צריך לשלש
ארבע שעות כך, ארבע שעות כך, ארבע שעות כך,
אלא הכוונה שלא יעבור עליו יום בלי שהוא למד בו מקרא,
משנה ותלמוד.
ואנחנו מקיימים את ההלכה הזאת
בזה שתיקנו לנו מסדרי התפילה,
כך אומר תוספות בשם רבי עמרם גאון,
שאנו נוהגים לומר כל יום בבוקר,
אחרי ברכת התורה,
מקרא, משנה ותלמוד.
המקרא זה ברכת הכוהנים,
המשנה זה אילו דברים שאין להם שיעור,
והתלמוד זה אילו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,
והקרן קיימת לעולם הבא.
למה תיקנו לומר זאת אחר ברכת התורה?
כדי לצאת ידי חובת ההלכה,
שאדם צריך כל יום ויום ללמוד גם מקרא,
גם משנה וגם תלמוד.
כמובן,
גם אחרי הלימוד הזה, כל מה שלומד במשך היום,
הוא מקיים את המצווה הגדולה של מצוות תלמוד תורה.
אומרת הגמרא,
תנו רבנן,
ושיננתם,
דבר נוסף למדים ממה שכתוב, ושיננתם.
ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך.
מה זאת אומרת מחודדים בפיך?
אומרת הגמרא, שאם ישאל לך אדם דבר,
אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד.
כתוב שמצוות לימוד התורה היא בצורה כזאת,
שיהיו הדברים מחודדים בפיך,
שאם ישאל לך אדם, אל תגמגם ותאמר לו.
בשביל להגיע למצב הזה שדברי תורה מחודדים בפיך,
צריך שתי דברים לעשות.
צריך ללמוד את הסוגיות
לעומק הסוגיות,
שהדברים שבילי הסוגיה יהיו ברורים לו ומחוברים לו היטב.
ודבר שני, גם אחרי שסיים את לימוד הסוגיה,
צריך לחזור עליה מפעם לפעם בזמנים תדירים,
כדי שלא ישכח את הסוגיה.
ושתי הדברים האלו מפורשים ברשי.
אומר רשי פה על המקום,
שדברי תורה יהיו מחודדים בפיך,
חזור עליהם, זה דבר אחד,
ובדוק בעומקם, זה דבר שני,
שאם ישאלך אדם,
לא תצטרך לגמגם, אלא שתוכל לומר לו מיד.
אומרת הגמרא שנאמר,
אמור לה חוכמה, אחותי את.
מסביר רשי, על פי דברי הגמרא בסנהדרין,
אמור לה חוכמה, אחותי את. כלומר, החוכמה זה התורה הקדושה.
אחותי את, כמו שהדין ברור לכל אחד ואחד,
שאחותו של אדם אסורה עליו באיסור ערווה, באיסור עריות,
אותו דבר יהיה ברור לך כל דיני התורה.
זה נלמד מהפסוק, אמור לה חוכמה, אחותי את,
ובמיוחד מהמשך הפסוק שכתוב,
ומודה לבינה תקרא.
כלומר, שהבינה,
בינת התורה,
תהיה מודעת לך, תהיה ידוע לך.
ואומר, כושרם על אצבעותיך,
כותביהם על לוח ליבך,
ואומר, כחיצים ביד גיבור, כן בני הנעורים.
מהדברים האלה, מסביר המהרשע,
אנחנו רואים שינון זה בימי הנערות.
שיהיו דברי תורה המחודדים בפיך,
ושינתם שתשנן ותחדד את הדברים.
עיקר השינון והחידוד זה בימי הנערות, שאז יש לאדם כוחות רבים.
אבל אחר כך הכוחות מתמעטים,
והחידוד והשינון קשים עליו יותר.
על זה נאמר בפסוק,
כחיצים ביד גיבור,
כן בני הנעורים. בני הנעורים זה כוח כמו חץ,
שצריך להפעיל כוח בשביל לראות את החץ.
ואומר חצי גיבור, שנונים.
ואומר חציך, שנונים.
כלומר שהשינון, כוח השינון,
וכוח זריקת יריית החץ,
היא שווה, צריך כוח בשביל זה.
ואומר הפסוק האחרון,
אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מאם.
מי הוא אשרי הגבר?
זה אשרי ערב,
שמלמד את התלמידים השנונים,
ומילא את אשפתו, אשפה, זה נקרא התיק,
שבו הכלי שבו שמים את החיצים.
אשרי הגבר הרב של הנערים הללו,
שמילא את אשפתו מהם,
כמו שאמרו חכמים במסכת תענית,
ומתלמידיי,
יותר מכולם.
אומרת הגמרא,
תענו רבנן,
ושמתם,
כתוב בתורה,
ושמתם את דבריי אלה על לבבכם.
דורשים חכמים, מה זה ושמתם?
דורשים חכמים, התורה נמשלה לסם תם.
מה פירוש סם תם?
סם,
הכוונה סם של מרפא,
שהסם הזה הוא סם חיים,
סם שמציל אותו לחיי העולם הבא.
תם, הכוונה כמו איש תם, יושב או אלים, כלומר שלם, תמים.
הסם הזה, התורה נמשלה לסם חיים.
מסביר רש״י, סם תם,
סם שלם שאינו חסר שום מצלה.
אדם לא נצרך בשביל להינצל מיצר הרע בעולם הזה,
לא נצרך לדברים נוספים חוץ מן התורה הקדושה.
לימוד התורה הקדושה זה מרפא את כל הדברים שיצר הרע עומד ונלחם כלפיהם,
כמו שנראה בהמשך הגמרא.
אומרת הגמרא, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה,
והניח לו רטייה על מכתו.
האדם היכה את בנו,
זה שמכה יודע היטב את אופי המכה,
את טיב המכה,
הרי הוא זה שהיכה,
הוא יודע כמה כוח הוא הפעיל במכה הזאת,
ממילא הוא זה שיודע טוב ביותר איך להניח את הרטייה על המכה,
והניח לו רטייה על מכתו,
והניח לו רטייה על מכתו,
ואומר לו,
ואומר לו, בני,
כל זמן שהרתייה הזו על מכתך,
יש לך סם על המכה,
יש מה שמרפא את המכה שלך.
אתה יכול לאכול מה שהנעתך,
אתה יכול לשתות מה שהנעתך ממנו,
אתה יכול לרחוץ בין בחמים ובין בצונן,
ואין אתה מתיירא,
כיוון שעומדת לך רטייה על המכה,
שהרטייה הזו, התחבושת הזו,
פועלת את פעולת הרפואה.
אבל תדע לך, בני,
אם אתה מעבירה,
הרי היא מעלה נומי.
אם תעביר את הרטייה,
אז אתה עלול להיות במצב קשה,
כיוון שהדרך המכה, שהיא מעלה נומי,
כלומר היא מעלה צמחים,
אומר רשי,
דברים שמזיקים למכה,
זיהום מה שנקרא בלשוננו,
ולכן צריך להתיירא.
כך אומר הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי,
בראתי את שררה,
אבל בראתי לו גם את הרטייה.
מהי הרטייה שמונעת מיצר הרע לפעול את הפעולות הרעות שלו?
בראתי לו תורה תבלין.
אם אתם עוסקים בתורה,
אתם מוגנים מיצר הרע, אין אתם נמסרים בידו.
שנאמר הלא אם תיטיב, שאת.
כלומר, מה זה תיטיב?
התורה.
שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם,
תורתי אל תעזובו.
אם תיטיב,
אם תלמד את התורה הקדושה שנקראת טוב,
אז שאת, אז תתנשא על יצר הרע.
אבל אם אין,
אם לא תיטיב, לא תלמד תורה, תלך בבטלה,
אז חס וחלילה אתם בוודאי נמסרים בידו,
כיוון שאין אפשרות, כמו שאומרת הגמרא בבבא בתרא,
בדף י״ד אומרת הגמרא שאמר איוב
לקדוש ברוך הוא,
איך אתה רוצה שאנחנו ניזהר מייצר הרע?
הרי אי אפשר להיזהר מייצר הרע.
יצר הרע הוא מלאך שיש לו כוחות גדולים והוא נלחם עם האדם.
איך האדם יוכל לעמוד נגד יצר הרע? כך טען איוב.
השיבו לו חבריו לאיוב.
נכון,
אלו שנמסרים בידי יצר הרע הם אנוסים,
אין להם ברירה.
אבל היה להם ברירה ללמוד תורה,
ועל ידי זה להינצל מייצר הרע.
אבל הם העדיפו ליפול לידיו של יצר הרע,
ולכן לא למדו תורה.
אם תיטיב שאת,
אבל אם לא תיטיב,
אם לא תלמד תורה,
אז אתם נמסרים בידו שנאמר,
לפתח חטאת רובץ,
ולא עוד,
אלא שכל משאו ומתנו בך.
כלומר, יצר הרע כל הזמן חושב עליך.
אתה נתפס לו כמה פעמים ביום,
אבל הוא חושב עליך,
נלחם בך במשך כל היום בשביל לתפוס אותך.
שנאמר, ואילך תשוקתו. התשוקה שלו זה לתפוס אותך ולהפיל אותך.
אבל אם אתה רוצה, אתה מושל בו, שנאמר, ואתה תמשול בו.
במה זה תלוי?
בך.
אתה רוצה או שאתה לא רוצה.
אין כאן לא יכול, אלא יש כאן לא רוצה.
אם אתה רוצה, מבטיחה הגמרא, אתה מושל בו.
והגמרא אומרת לך, איך תמשול בו?
תתעסק בתורה,
תלמד תורה,
והתורה תסלק את יצר הרע ממך.
ומהו יצר הרע?
מה חוזקו של יצר הרע?
תנו רבנן.
אומרים לנו חכמים, קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע.
אפילו יוצרו שיצר אותו ויודע את טיבו, איך קרא את השם שלו,
יצר הרע.
שנאמר,
כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
ואמר רבי יצחק,
יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום.
כל יום בא יצר הרע חדש.
היצר הרע שאתמול הפיל אותך,
אחרי שנפלת,
תפסת את העניין,
ואתה אומר, זהו, אני לא ייפול בידיו יותר.
מחר הוא מגיע ותחפושת אחרת.
כל יום יצרה מתחדש על בן אדם בכל מיני אופנים.
פעם מגיעה דרך דבר אחד,
פעם מגיעה דרך דבר שונה,
פעם מגיעה דרך דבר שלישי,
וככה אדם צריך תמיד להיזהר ולעמוד כנגדו ולא ליפול ברשת שלו.
אומרת הגמרא, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום.
לא רק מתחדש עליו, אלא גם מתגבר עליו בכל יום. הוא מבקש עמיתו,
שנאמר צופה רשע לצדיק, הוא מבקש לעמיתו.
אז איך נעמוד מול יצר הרע שמתחדש עלינו בכל יום?
הוא מתגבר עלינו בכל יום, על ידי התורה הקדושה,
אבל גם על ידי לימוד התורה.
נבוא ונשאל איך התורה יכולה לסלק את יצר הרע.
עדיין התאוות נמצאות, התאוות נשארות.
אז זה, אומרת הגמרא, זה דבר סגולי,
שהקדוש ברוך הוא אומר,
אם תלמד את התורה שלי,
אז אני יארע עליך רוח טהרה,
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו,
אין יכול לו, שנאמר, אלוקים לא יעזבנו.
אבל זה בתנאי שאתה לא עוזב את הקדוש ברוך הוא.
כשאתה עוסק בתורה,
כשהתורה היא הורייתא וישראל וקודשא בריך הוא, חד הוא.
אז הקדוש ברוך הוא עוזר לך להחזיק בו.
אבל אם אתה לא מחזיק בתורה,
אז בוודאי ובוודאי תימסר ביד יצר הרע, רחמנא ליצלן.
תנא דבי רבי ישמעאל,
בני,
אם פגע בך מנוול זה,
אתה הולך בדרך,
פגע בך יצר הרע,
אל תפחד,
מושכהו לבית המדרש,
תגיע לבית המדרש,
תפתח את הגמרא,
תתחיל ללמוד,
ואז יצר הרע יסתלק ממך.
אם אבן הוא אפילו מגיע בחוזק הזה של אבן,
הוא יהיה נימוח ליד הגמרא,
ואפילו אם יגיע בצורה של ברזל,
הוא יתפוצץ,
שנאמר,
הלוקו דבריי כאש,
דברי השם,
דברי הקדוש ברוך הוא, התורה הקדושה,
זה כמו אש,
וכפטיש יפוצץ סלע,
אז זה מטיח את הברזל ומפוצץ את הסלע,
אם אבן הוא נימוח,
שנאמר, אוי כל צמא ולכו למים,
ואין מים אל התורה,
ואומר,
אבנים שחקו מים.
אז זאת אומרת שהאבנים נשחקו מכוח המים.
אם תלך למי התורה,
אז תצליח לשחוק את אבני יצר הרע.
יהודי יקר, יהודייה יקרה,
הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.
אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,
הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,
רחוב מתתיהו 10 בני ברק,
או לטלפן למספר 036-77779 וגם לפקסס ל-03-676-5320.
כתובתנו באינטרנט
www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטה,
וכן ניתן לרכוש ממשרדי שופר DVD לצפייה,
דיסקים לשמיעה,
דיסקים לצפייה,
שחרורונים,
אנציקלופדיות,
ספר עולם התשובה,
וכן ניתן להוריד הרצאות לנגן m3.
כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת מחובתו לבדוק,
כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).