האסון שבהרגל
תאריך פרסום: 07.04.2014, שעה: 08:30
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nדבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש.
רש״י אומר,
למה לא יבוא בכל עת אל הקודש?
לפי שגילוי שכינתי שם ייזהר שלא ירגיל לבוא.
כפן שיש גילוי שכינה באוהל מועד,
אז לא ירגיל עצמו לבוא.
הרגילות
זה דבר לא טוב.
כתב החסיד יעבץ בפירושו לאבות,
פרק א', משנה ד',
על הכתוב ביחזקאל מו' ט',
ובבוא עם הארץ לפני אדוני במועדם,
זה כשעם ישראל היו באים לרגל
לבית המקדש.
ובבוא עם הארץ לפני אדוני במועדם,
הבא דרך שער צפון להשתחוות
יצא דרך שער הנגב,
והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה.
לא ישוב דרך השער אשר בא בוא,
כי נכחו יצא.
זאת אומרת, תמיד נכנסים פה, יוצאים שם. נכנסים פה, יוצאים שם.
אם לא נכנסים, יוצאים באותו שער.
הקפיד השם יתברך
שלא יראה השער פעמיים,
פן ישווה בעיניו
לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו.
שמעתם? אם הוא נכנס ושב באותו שער,
זה כבר נקרא רגילות.
הוא יכול להרגיש
שהשער ישווה בעיניו לשער ביתו בקירות הבית, בית המקדש לקירותיו.
כמה רגילות היא סכנה.
וזה היה עוון העגל,
שהיה האוהל בתוכם,
עד שמאסו בו.
ואמרו, עשה לנו אלוהים.
ומשה רבנו, עליו השלום, הרגיש בזה, ונטה את האוהל מחוץ למחנה,
הרחק מן המחנה,
כדי שלא תהיה להם רגילות.
רק מבקש השם,
יוצא מן המחנה ובא אליו.
ההרגל הוא האויב הגדול של כל רגש של קדושה והתרוממות.
בשעה שניצב אדם מול המקום הנעלה והנשגב,
ובנפשו מתנוצצים זיקים של אש קודש,
מתגנב אליו ההרגל ומכבה את גחלי הקודש בזו אחר זו,
עד כי תדעך קליל.
מי לנו גדול מאהרון, קדוש אדוני,
שטרם ייכנס לפני ולפנים,
הרי הוא פורש שבעה ימים פרישה של קדושה,
ואף על פי כן הוזהר בכל חומר הדין ואל יבוא בכל עת אל הקודש.
לפי שגילוי שכינתי שם,
היזהר שלא ירגיל לבוא.
אז אפילו את אהרון הקדוש מזהירים
שלא יהיה רגיל לבוא.
לכן דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש.
מפרש רש״י שגילוי שכינתי שם,
היזהר שלא ירגיל.
למה?
כי ההרגל הוא האויב הגדול של כל רגש, קדושה והתרוממות.
בשעה שאדם ניצב מול המקום הנעלה והנשגב,
ואפילו בנפשו מתנוצצים זיקים של אש קודש,
מתגנב אליו ההרגל ומכבה את גחלי הקודש בזו אחר זו,
עד כי תדעך כליל.
עוד כתב שם, החסיד יעבץ, וזה לשונו.
כי בטבע האדם לקוט בדברים בהתמדתם,
ויבואו לבוז המלמד והתורה עצמה.
טבע האדם, אתם שומעים איזה טבע יש לו?
לקוץ בדברים בהתמדתם.
דבר שהוא מתמיד בו,
הוא קץ בו.
ויבואו גם לבוז את המלמד, בגלל שהוא כבר רגיל בו,
והתורה עצמה.
לכן אמר התנא,
אל יאמר אדם, כבר שמעתי דבר זה פעמים רבות,
אלא הביא שותה בצמא את דבריהם,
כאילו לא שמעת מעולם.
מה צריך להגיד?
הביא שותה בצמא את דבריהם. אם אני לא צמא, אז אני לא צמא.
אבל לא, אפילו כשאתה רווה וכבר שמעת את הדברים, ודרשה זאת שמעת שנה שעברה,
אולי לפני שבוע,
עוד פעם לשתות בצמא את הדברים.
אתה חייב,
אחרת אתה תקוץ ותמאס.
זאת אומרת,
אדם צריך שהתורה תהיה בעיניו
במצוות כחדשים בכל יום,
כאילו ניתנו היום בהר סיני.
כל יום זה מציאה חדשה,
כל יום זה חיים מחדש.
זה לא המשך של פעם.
היום נבראת מחדש, קמת, מודה אני לפניך, מלך חי וקיים,
שחזרת בי נשמתי בחמלה,
רבה אמונתך. איזה רבה אמונתך?
מזה שקמתי היום,
עכשיו מתרבה האמונה שתהיה תחיית המתים.
כי אני הפקדתי את הנשמה אצלך,
ואתה חזרת אותו הבוקר. יכול להיות שלא היה מחזיר.
הקדוש ברוך הוא לא התחליב להחזיר לאף אחד שום דבר.
ואם הוא החזיר, זה חיים מחדש.
קיבלת מחדש, זה כאילו קיבלת תורה מחדש, מצוות מחדש, הכל מחדש.
זה לא דומה לאטמון.
לכן אדם לא ירגיל את עצמו.
מסיר אוזנו משמעו התורה, גם תפילתו תועבה.
יש אדם מסיר אוזנו משמעו התורה, למה הוא מסיר אוזנו?
הוא אומר, זה כבר שמעתי, אין פה חידושים,
אני כבר מכיר את זה.
אני יודע מה הוא יגיד עכשיו, תשמע, תשמע מה הוא אומר. הנה, תראה, הוא יגיד עכשיו ככה.
אומר מסיר אוזנו משמעו התורה, מסיבה זו,
גם תפילתו תועבה. הקדוש ברוך הוא אומר לו, גם אני לא רוצה לשמוע את התפילה שלך, שמעתי אותך אתמול, אותו דבר אתה אומר.
אתה גם אומר אותו דבר, אז אני לא שומע. אתה לא שומע את התורה שלי,
אז אני לא רוצה לשמוע את התפילה שלך.
אתה לא רוצה את התפילה שלי פעמיים ושלוש,
את התורה שלי פעמיים ושלוש וארבע,
אז אני גם התפילה שלך לא רוצה.
אז לכן, אדם צריך לשמוע אפילו אלף פעם.
הרי כתוב שאדם ששונה את משנתו 101,
זה נקרא עבדו, זו אותה משנה.
וזה שונה 100 ומספיק לו, זה נקרא לא עבדו.
אז זאת אומרת, אין מצב של רגילות.
אין מצב של רגילות, אסור להיות ברגילות. אם אדם מתרגל,
אז הוא יורד ויורד ויורד ויורד,
אז הוא מידרדר עד מלומדם ועד פחות מזה.
אז אומר החסיד יחבץ,
כי בטבע האדם לקוץ בדברים בהתמדתם,
ויבואו לבוז המלמד והתורה עצמה.
לכן אמר התנא שאל יאמר אדם, כבר שמעתי דבר זה פעמים רבות,
אלא הביא שוטה בצמא את דבריהם, כאילו לא שמעת מעולם.
וכתוב שאין בית המדרש בלא חידוש,
וגם אם חוזרים על אותו דבר,
אפילו כמה פעמים, תמיד יהיה חידוש בדברים.
פה אמרת משפט ככה, פה הוא שם דגש ככה, פה הוא עשה תנועה ככה.
כל הדברים האלה משמעותיים.
הדברים אף פעם לא אותו דבר, כי האדם מדבר גם עם תוספת ההתרחשויות, ההבנות והעקרות
שנוספו לו מאז שהוא דיבר בפעם האחרונה,
ועכשיו הוא חוזר ומוסיף
עוד דברים מתוך הבנה והכרה אחרת, אפילו יחזור על אותן מילים, זה משהו אחר.
כן מצינו שירד המן לישראל מדי יום ביומו.
מה אמרו?
ונפשנו קצה בלחם הכלוקל.
ולאחר שפסק המן נרדת,
מי שבאו לארץ,
כתוב וישבות המן ממחרת,
ואוכלם מעבור הארץ,
ולא היה עוד לבני ישראל מן,
ויאכלו מתבואות ארץ כנען בשנה ההיא.
רשי פרש, ולא היה עוד לבני ישראל מן,
לפיכך ויאכלו מעבור הארץ.
שאם היה להם מן,
לא היו אוכלים מן התבואה,
שהמן היה נוח להם.
כל זמן שהיה להם מן,
קראו לו הלחם הכלוקל.
הפסיק המן והיו אוכלים מתבואות הארץ.
הארץ הרגישו את ההפרש וההבדל בין המן
לבין האוכל שהם הכינו בעצמם,
התגעגעו למן,
אבל אין כבר מן.
אז מדייק רשי ואומר,
ולא היה עוד לבני ישראל מן.
אומר רשי, לפיכך, ויאכלו מעבור הארץ,
כי לא היה מן.
לפיכך הם אכלו,
שאם היה להם מן לא היו אוכלים מן התבועה,
כיוון שהמן היה נוח להם.
למשל, אומר לתינוק,
מפני מה אתה אוכל פצעורין?
לפי שאין לי פתחיתין.
למה אתה אוכל לחם כזה?
אין לי לחם לבן, אז אני אוכל לחם שחור.
זאת אומרת, כשהוא אוכל, אוכל בלית ברירה.
לכך נאמר, ולא היה עוד.
מי שפסק המן
לרד, הכירו במעלתו.
אך בשעה שהיה אצלם יום-יום,
מה עשו בו?
אמרו במדרש,
בראשית רבה, פרק יז זן,
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי,
למה בגניבה?
היא שואלת אותו, למה נבראה חווה מצלע של אדם בעודו ישן?
אז הסיבה שהקדוש ברוך הוא לא ברא את האישה והוא ער,
כי אם היה רואה איך הוא בורא אותה,
את כל הדמים,
את כל העורקים,
את כל הזה,
היה קצבה.
אם אתה רואה, הוא מפרק את האישה לחתיכות ורואה איך היא מורכבת בפנים,
יא בבא, אם מי ירצה לראות אותה יותר.
אז הקדוש ברוך הוא ברא אותם צלע אדם בעודו ישן.
הפיל תרדמה עליו, הביא לו אותה ככה מוכנה, הכל בסדר.
אז היא אמרה, לא, מוסיפה אני על דבריך.
לא רק שאני מסכימה עם מה שאתה אומר, אני גם מוסיפה על דבריך.
אמורה הייתי לנשא לאחי אימי.
ועל ידי שגודלתי עמו בבית,
התקערתי בעיניו.
גדלתי עמו בבית ונהייתי מכוערת בעיניו.
והלך ונשא לו אישה אחרת,
ואינה נאה כמוני.
אני הייתי מכוערת בגלל שהוא היה רגיל בי, אז הוא קץ בי.
אבל הוא לקח אישה פחות נאה ממני.
למה? כי היא הייתה חדשה.
הרגשות שבטבע כנשיאת חן וכדומה דועכים ומתבטלים על ידי ההרגל.
לא זו בלבד, אלא שבמקום החן בא מיאוס בדבר.
ונראה לאדם כמכוער ונפשו קצה בו.
זוהי הסכנה שבהרגל.
וכך מפורש במשלי,
שלמה המלך החכם מכל אדם, אומר במשלי קפה,
הוקר רגליך מבית רעיך,
פן נשבעך ושנאיך.
אפילו לחבר הטוב ביותר
מהווה ההרגל סכנה עד שיהפך לשונא,
עד כדי כך קצה נפשו של האדם להרגל.
אל תרגיל את עצמך לבוא לבית רעיך תמיד.
תרחיק את עצמך,
שיהיה פסקי זמן,
שתהיה חביב עליו.
אבל אם תבוא אליו כל יום או כל יומיים,
הוא יקוץ בך, הוא ישנא אותך,
הוא יחפש עצות איך לא תבוא. היום אני לא פה, מחר אני לא שם,
עכשיו אני נוסע, בדיוק אני יוצא.
וככה תתחיל לשמוע ממנו, תבין שאתה הגזמת כבר.
יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו,
כיבדוני ולבו רחק ממני.
בתהי רעתם אותי מצוות אנשים מלומדה.
ההרגל מרחיק את האדם מן הבורא,
הפה והשפתיים ממשיכים בהרגל,
אולם ההתלהבות והלהט
וההרגש
בכל הקרוי לב נעלם ואיננו.
וזו עיקר עבודת האדם,
לחדש את הרגשות מדי שעה ולשמור על הלב שלא יצטנן בעבודת השם.
ולא תהיה יראתו מצוות אנשים מלומדה.
או כמו שכתוב, האנשים הקופאים על שמריהם.
אל תשמחי או יבטיני כי נפלתי קמתי
כי אשב בחושך אדוני אור לי.
מכאן הנביא אומר בפרק ז׳
אמרו חכמים זיכרונם לברכה אלמלא נפלתי לא קמתי
ואלמלא ישבתי בחושך לא היה אדוני אור לי.
רק על ידי החושך רואה האדם אל נכון את האור הגדול
שזכה לו מלפנים. עכשיו הוא יודע להעריך.
כשהוא נמצא בחושך
עכשיו הוא מעריך את האור.
כי בשעה שהיה האור בתוקפו לא הכירו ולא החשיבו מפני ההרגל.
מכאן שיש איזו מעלה גם בתקופות שנקראים בין הזמנים.
שעם ההפסד הגדול שיש לבן ישיבה בזמן החופש,
עם כל זה מתבוננו בריקנות ובחושך אשר בבטלה של בין הזמנים.
הוא מכיר בנפשו מה היה לו בזמן ששהה בישיבה.
איזה אור גדול היה נסוך שם.
מתוך כך חוזר לישיבה ברגשות מחודשים ורעננים ובלעד קודש,
בבחינת כי ישבתי בחושך אדוני אור לי. זה נכון להתחלה שבאים,
אבל אחרי שבוע ושבועיים, שוב פעם,
הרוטינה חוזרת,
ההרגל חוזר ומשבש הכול.
עבודה קשה זה להיות חדש בכל יום.
לבוא מחדש על הזכות שאני חי מחדש ויכול לעבוד את הבורא מחדש,
זה עבודה קשה שאדם ירגיל את עצמו כל פעם להיות חדש.
אמנם סכנה גדולה טמונה בפרק זה של בין הזמנים
לבין הישיבה.
כמו שמצינו ברבי אלעזר בן ערך,
גדול תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי,
שהיה מכריע בכף המאזניים כנגד כל חכמי ישראל,
שהוא היה כמעיין המתגבר,
פרשו הראשונים,
שהיה ליבו נובע דברי תורה כמעיין שנובע מה הם חיים מעצמו.
ולמרות כל זאת,
כיוון שנמשך אחר יין ורחיצה,
נעקר כל תלמודו.
הוא הלך שלושה-ארבעה חודשים.
ושהה במקום
שיש שם יינות משובחים,
יש שם רחיצה ויש שם ספה,
וכל הדברים הנפלאים לכאורה של הגוף,
איי איי איי, נעקר לו התלמוד, נשכח ממנו הכול.
כי הדר חזר אחרי זמן,
קם למקרה בספרה, עלה לקרות בספר התורה.
בעל למקרה, בא לקרוא את הפסוק, החודש הזה לכם,
אמר,
החירש היה ליבם.
אתם שומעים? עד כדי קריאה.
אמר שע כתב,
זיכרונו לברכה,
ונפל טעות זה מפיו לפי עניינו.
למה מן השמיים נתנו לו להשתבש בצורה כזאת,
שיגיד ככה, החירש היה ליבם.
לפי עניינו שנעשה לי בו לב אבן,
וחירש מלהבין.
אחרי אשר היה ליבו כמעיין המתגבר,
כשהיה מחובר לחכמים,
עזב את החכמים והלך לו להנות את גופו,
זה מה שעלתה לו.
אתם שומעים מה זה?
אדם שהגיע לרמות כאלה שהכריע את כל חכמי ישראל.
אדם שהיה כמעיין המתגבר, זאת אומרת, התורה שלו הייתה לשם שמיים.
כמו שאומר רבי מאיר,
שמי שזוכה ללמוד תורה לשם שמיים,
הוא זוכה להיות כמעיין המתגבר.
כל מי שלא זוכה להיות כמעיין המתגבר,
הוא עדיין לא הגיע לתורה לשם שמיים. והוא הגיע.
אבל מה שהוא פרש
והלך להנות את גופו,
נעקר ממנו כל תלמודו.
מי לא יראה מהפסק בלימוד התורה אם ההפסק מזיק כה נורא עד שהופך את הלב הנובע נחלי תורה ללב של אבן וחירש.
הזמן ענה אנחנו אזובי קיר.
ולא רק מי שפוסק מלימודו כך,
אפילו מי שהפסק חיבור חכמים,
דהיינו הוא לא בעל הישיבה,
לא בעל הכולל,
אף זו כן.
אלעזר בן ערך.
בואו ראה כיצד נהג רבי עקימא
בשובו לביתו לאחר 12 שנים שלמד תורה ברציפות.
אני אומר לאנשים, תלמדו שעתיים
תורה ותעני דיבור, אומרים לי, אה, הגזמת.
12 שנים רצוף.
12 שנים רצוף.
למד תורה,
וכשהגיע הביתה, שמע מאחורי הבית
שאמר רשע אחד לאשתו,
תראי איך בעלך עזב אותך ולא שולח מכתבים, לא בא, לא אכפת לו, אבא שלך צדק, שהדיר אותו מנכסיו,
את רואה, לקחת אותך מארץ,
ככה עבד עבודה רצינית.
מה אמרה לו?
אמרה לו,
יצאי את לי לבית תרתי עשרה שנין אחרי נתה.
אמרה לו, אם היה שומע לי,
היה הולך עוד 12 שנים נוספות.
אמר, רבי עקימא הועיל ונתנה לי רשות,
אני חוזר בחזרה.
הסתובב מעלך.
לא נכנס, לא אמר שלום, יישר כוח אשרייך,
תדעי לך שאני כך וכך ואני כך וכך.
ועל מי הוא מדבר?
על מישהו מעריך אותה לאין-שיעור שאמר, כל התורה שלי ושלכם, שלה היא.
תראו, יש לי סרטון קצר שאני מדבר על רבי עקיבא ומסביר את זה.
מרגש מאוד.
מכל מקום,
חזר עוד 12 שנים אחרות.
וקשים הדברים להולמם,
אחרי פרידה של 12 שנה מאשתו, שהשאיר אותה ענייה,
בלי נכסים, בלי רכוש, בלי כסף. אבא שלה עשיר, גדול מאוד,
הדיר אותה ואותו מנכסיהם,
לא נתן להם כלום, לא תמך בה, לא שום דבר, מופקרת,
בלי שום דבר, בקושי יכולה לחיות,
אומרת עוד 12 שנים.
היום בעל עוזב את הבית, חודש, כבר שולחת לו בית משפט, מזונות,
ישר.
והיא אומרת שילך עוד 12 שנים.
והיא הלכה אחריו
בעוני ובמצוקה.
עזבה חיי עושר.
למה לא נכנס רגע קט לשמח את ליבה?
והרי כבר ברור לו שהיא לא תעכב אותו מלחזור לתורתו עוד 12 שנה, כי היא אמרה,
אם ישמע לי,
ילך עוד 12 שנה.
איפה הכרת הטוב?
כמו שאמר רבי עקיבא אחר כך, שלי ושלכם,
שלה היא,
אלא על כורחנו.
צריכים לומר כי ידע רבי עקיבא את הסכנה הכרוכה בכניסה הביתה.
אפילו אם ייכנס לרגע אחד בלבד,
מי יודע אם יוכל להמשיך באותה מידה שהייתה בו כל 12 שנה.
כי הפסק כלשהו גורם לירידה.
בעיקר הסכנה שבירידה
הוא שאין האדם מרגיש בכלל בירידה.
אם אדם מפתח געגועים,
כבר התורה שלו לא תהיה אותו דבר.
וסבור שעדיין הוא במעלתו הקודמת.
בירידה שאין האדם חש בה,
היא גוררת ירידה וירידה.
ועוד ירידה עד הידרדרות אל התהום.
כי אדם לא מרגיש שהוא ירד.
לעומת זאת, כשמרגיש אדם עוצם ירידתו על ידי חטאיו,
שוב סכנה בדבר.
ליפול לידי ייאוש, גם זה בעיה.
אם בן אדם מרגיש כבר שהוא ירד מאוד מאוד על ידי חטאיו,
יש בזה גם סכנה.
מה הסכנה? הוא ייפול בייאוש.
על כן צריך אדם להשתדל בכל כוחו להרגיש.
כי על ידי החטא הוא יורד ממדרגתו,
ועל ידי זה יימנע מן החטא. אם החטא הוא הגורם, אז צריך לעצור בחטאים.
ואם נכשל חס ושלום,
ידע,
כי חלה בו ירידה.
זה ברור, אם הוא חטא, אז חלה בו ירידה. יראת שמיים נפקעה.
אבל לא יאבד עשתונותיו,
כי אז הסכנה גדולה כפליים.
ולא ימצא דרכו לשוב.
וצריך למצוא עצות ותחבולות לשמור את עצמו שלא ליפול לגמרי.
והעצה לשמור על קו המשקולת,
זה כמו שתמיד אמרנו, לימוד המוסר.
בלי ללמוד מוסר בוקר וערב,
במינימום שעה,
אין מה שיחזיק את הבן אדם.
הנה, נקודות להתעוררות,
להתבונן, להכיר, מה זה כוחו של רגילות.
מה הכוח הזה? כמה הוא משמיד את האדם?
עד שאדם עושה הכל מלומדה, אין לו חן ואין לו תחושה של תאווה, הוא לא מתאווה ולא כלום.
זהו.
זה כאילו נדוש, בא ככה כאילו סדר יום קבוע וכו' וכו'.
שום התלהבות.
זה גומר על הבן אדם, זה מוריד אותו לאט לאט לאט לאט, עד שפתאום יום אחד הוא מוצא את עצמו שהוא לא מוצא עניין בעניין,
הוא מחפש דברים חדשים.
לכן, אדם צריך להתחדש בכל יום ולהבין מה גודל המתנה שהוא קיבל יום חדש.
אל תראה את החיים כרצף,
אלא שכל יום זו הזדמנות מחודשת
לצבור הון עתק של מצוות.
כל יום זו הזדמנות מחודשת, כל יום זה בפני עצמו.
תחשוב כל יום שכאילו היום זה היום האחרון.
מה הכי נכון לעשות ביום האחרון?
ללכת לטייל?
מה?
לחכות ככה בחנות, שם להסתכל על כל מיני דברים?
או לאסוף כמה שיותר מצוות, כי תכף יוצאים.
תכף האוטו השחור מגיע ולוקח את הבן אדם.
אז צריך לראות מה אפשר להספיק, עוד לחטוף.
מסופר על אחד מהצדיקים שהיה גוסס ובאו כל בני המשפחה.
ניפרד ממנו. אז הוא ראה את אחד הילדים הקטנים אוכל תפוח לפניו.
אז העיניים שלו דבעו.
אז שאלו אותו, למה אתה בוכה? מה ראית? אתה מתאבל לתפוח?
אז הוא אמר לו, שתי הברכות שבו, אני כבר לא אוכל לברך.
שתי ברכות. תפוח, אפשר לברך שתי ברכות. ברוך אתה שהם בורא פרי עץ ובורא נפשות רבות.
את זה כבר לא יהיה לי.
שתי ברכות.
הייתי יכול עוד לברך.
הגאון מווילנה, לפני שיוצא מן העולם, מחזיק בציציותיו,
ובוכה גם כן.
שואלים אותו, למה אתה בוכה? הוא אומר, אני עוזב עולם שבפרוטות מעטות אפשר לקנות מצווה שבזכותה כתוב וראיתם אותו,
זוכים לקבל פני שכינה.
בזכות הציצית, כשאדם יוצא מן העולם, רואה פני שכינה.
ובעולם זה שהייתי בו,
אפשר בפרוטות לקנות מצווה כזאת.
אתם מבינים למה שופר מחלק הרבה ציציות?
ג'מבורי בורנטו.
בכל אופן, יהודים יקרים,
צריך לדעת, הרגל
זה אסון.
אבל אם אדם מרגיל את עצמו בטוב,
דהיינו,
שהוא מתעצם כל פעם ומוסיף ומוסיף, מתרגל להוסיף כל פעם, זה טוב מאוד.
להתרגל ולרדת זה לא טוב.
רבנו סעדיה גאון
היה כל יום מוסיף ומוסיף וחוזר בתשובה על יום אתמול.
כי אתמול הוא הכיר את הקדוש ברוך הוא פחות, אז הוא עבד אותו פחות. היום הוא מכיר אותו יותר,
אז הוא חזר בתשובה שאתמול הוא עבד אותו פחות ממה שראוי לו.
הוא לא התרגל.
הוא תמיד הוסיף, הוסיף, הוסיף.
אפילו אהרן הכהן מזהיר, הקדוש ברוך הוא,
שלא יבוא בכל עת אל הקודש, שלא יתרגל,
שלא יתרגל, לא לבוא בכל עת.
ראינו שאפילו חברים טובים, לא לבוא כל יום, לא לבוא כל יום.
למה? הוא ישנא אותך בסוף.
ראינו שאפילו בית המקדש, לא להיכנס ולצאת באותו שער,
כי יחשוב שזה בסוף קירות ביתו.
ראית?
הלוך חזור,
כבר עלול לחשוב קירות ביתו.
תראו מה זה הרגל.
אז תיכנס פה, תצא שם.
זאת אומרת,
ההרגל הוא אסון.
אם בן אדם לא מתרגל בהרגלים שהם טובים,
דהיינו להרגיל עצמו לעלות, לעלות, לעלות, לעלות, לעלות, לעלות.
אבל אם הוא רגיל ועושה את הדברים, דש בהם,
וחוזר עליהם בלי מחשבה, בלי שימת לב,
זה הופך להיות מלומדה.
ועל זה השם אומר,
על כן הנני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.
זאת אומרת, יקבלו מכות קשות ונוראות על הרגילות, כאילו עובדים אותי לצאת ידי חובה, להתפטר,
לזרוק ולהשליך את העול מעליהם, להתפנות לענייניהם.
אדם צריך כל הזמן להתחדש,
כל הזמן לעשות פרויקטים חדשים,
כל הזמן לעשות מבצעים חדשים,
כל הזמן להתחדש,
לא להישאר באותו מצב. תמיד לעלות, לעלות, לעלות. השאיפה היא כל יום לעלות.
מי יעלה בהר השם ומי יקום?
לעלות ולקום, לעלות ולקום, לקיים את הדברים ולהתקיים בהם, להמשיך הלאה, הלאה, הלאה, לא לעמוד.
מעלין בקודש
ואין מורידין.
יהי רצון שהדברים יהיו לתועלת, אמן ואמן. רבי חנני אומר, כשהוא אומר,
ראשו הקודש ברוך הוא זוכר ישראל,
אבי כוח ירבו על העם טרו משמאל שנה אמור אדונו וסלמאנצית גו ירדיל, טרו ויעדיל.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).