תרומה הגונה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 30.01.2014, שעה: 17:35
בעל "בית הלוי" אומר בפרשה שלנו: "עיקר ממונו של אדם אינו אלא אותו סך אשר הוא נתן לצדקה, כל רכושו כספו וזהבו אשר בביתו אינם שלו, אלא מונחים אצלו והם רק ברשותו. משל למה הדבר דומה? לחתיכת סוכר המונחת בצנצנת, וזבוב גדול נמצא אף הוא בתוך הצנצנת מעופף על פני החתיכה, ומידי פעם נוגס ממנה, האם יוכל הזבוב להתפאר: 'שהוא עשיר? וכי יש לו הרבה!' מאחר וגם הוא כלוא בצנצנת ואין בכוחו ליטול את הסוכר לעצמו חוץ לצנצנת...
כשנתבונן בעולם הזה, ועל היצורים הכלואים בתוכו, נבין: כי אין האנשים בעלי הכסף והזהב אלא כאותו זבוב שמעופף מעל פני הסוכר, אין הכסף והזהב של האדם כי הם מונחים אצלו בצנצנת או בכספת, או בארנק, זה פשר דברי מונבז המלך, שבזבז את אוצרותיו לצדקה, אוצרות של מלך! בזבז לצדקה!!
ואמר: "אבותי - גנזו לאחרים, ואני - גונז לעצמי!!"
הנה הוא לקח את כל האוצרות שאבותיו גנזו, והיום הוא משתמש בהם לעצמו כי כשהוא מחלק את זה לצדקה זה הופך להיות שלו. "נמצא איפה כי כאשר נותן האדם את ממונו לצדקה הרי הוא כנוטל לעצמו, כשהוא נותן - הוא נוטל בעצם, כאילו לקח את אותו סך אשר נתן לעצמו. משום כך נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה ב) שהרי כשנותנים בני ישראל את התרומה למשכן הם בעצם לוקחים לעצמם, "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" התרומה שהם נותנים זה לקיחה, זה הופך להיות שלהם לעצמם. אז זאת אומרת כל כסף, כל רכוש, כל מה שיש לאדם בעולם - זה לא שלו רק ברשותו, הוא שומר על זה לאחרים, אם הוא לא ישתמש בזה - לעולם לא יהיה שלו.
ואיזה שימושים יהיו שלו? אם הוא אכל ושתה וטייל – לא נשאר לו מזה כלום, רק מה שהוא העביר למעלה; צדקה ותרומה, רק מה שהוא העביר למעלה - זה הופך להיות שלו, וגם לא כל צדקה, תכף נראה...
רבי ישראל סלאנטר נוכח פעם אחת בהלוויית המת, בעודו מלווה את המת הוא שמע שאנשים מלחשים: "שהמת היה פעם עשיר מאוד ובעל נכסים, בסוף ימיו הוא ירד מנכסיו עד שלבסוף נפטר ונקבר בתכריכים שאינם שלו!"
אתם שומעים מזה 'ירידה'? "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא" עשיר גדול מאוד, ירד מנכסיו, לא היה כסף למצוא בשביל לקנות לו תכריכים משלו, אז הוא נקבר בתכריכים שאינם שלו, את כל זה שמע רבי ישראל סלאנטר בלוויה.
אז הוא ענה להם כך: "טעות היא בידכם! הנפטר הזה מת בתכריכים שלו, מכיוון שנתנו לו אותם במתנה - הרי אלו שלו. אדרבא! אדם אחר שנקבר בתכריכים שלו, ספק אם הם שלו; כיוון שאי אפשר לדעת אם הוא צבר את ממונו ואת רכושו בדרך של אבק גזל, הונאה, גניבה, נמצא שהתכריכים אינם כלל וכלל שלו! כי נרכשו בכסף לא כשר". אז מי שנקבר בשלו - ספק אם זה שלו, צריך לבדוק את כשרות הממון שלו, אבל מי שנקבר בשאינם שלו ונתנו לו אותם במתנה - הרי אלו שלו. יוצא שזה שירד מנכסיו יש לו אולי יותר ממי שהיה לו ונקבר בשלו; כי אפשר ששלו – זה לא שלו בגלל ההונאה והגזל וכו'. אז עוד צד להתבונן מה זה נקרא: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" לא נותנים לִי - לוקחים לִי.
תמהו המפרשים: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"? היה צריך להגיד: 'ויתנו לִי תְּרוּמָה' שתרומה נותנים ולא לוקחים. מצינו בגמרא (בסוכה מט): "שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ?" פירש רש"י: "שמא תאמר כל שבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ וממציאים לו אנשים מהוגנים שיעשה איתם חסד?" אתם חושבים: 'שכל מי שרוצה לתת צדקה - זוכה לתת לאדם הגון? או לעניין הגון?' תלמוד לומר: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים" (תהלים לו ח) פירש רש"י: "צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה! לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים". מצות צדקה צריכה בירור צריך לב, לטרוח ולרדוף אחריה לברר: מה עושים עם הכסף? לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים.
נמצאנו למדים: שעצם האפשרות ליתן להתנדב לדבר הגון - הוא דבר יקר שאדם זוכה לו מאת ה'! נמצא איפוא, שנתינה התרומה - לקיחה היא מאת ה', ולפיכך נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" זאת אומרת צריך סיעתא דשמיא שהאדם יזכה לתת תרומה הגונה! למקום הגון!! וסיעתא דשמיא - זה מאת ה'! אז לכן זה נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" כי אמרנו: "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים" שהקב"ה מזכה את האדם לתת לאנשים הגונים – זה חסד של הקב"ה! אז פירושו: "וְיִקְחוּ לִי" עם התרומה, כדי שיתנו תרומה הגונה למקום הגון; לוקחים לי - כי אני מאפשר שתזכה.
כי ירמיה הנביא קילל את ישראל: 'שיתנו צדקה לאנשים לא מהוגנים!' ואז הם לא מקבלים שום זכות בזה. בן אדם שאיבד מעות בדרך ולא התכוון לתת צדקה ומצא את זה עני - זכה המאבד בצדקה! אפילו שזה לא היה מדעתו. אבל אם בן אדם נותן לאדם לא הגון, מרצון אפילו והוא לא יודע שהוא לא הגון, או שהוא יודע שהוא לא הגון והוא בכל אופן נותן, אין לו בזה שום זכייה! שום דבר. אז לכן צריך זכות גדולה.
לכן ב"ה אחרי כל המחלוקת עם שס שעשו, אז הרבה מאלה שהם אנשי שקר ביטלו 'הוראות קבע' כיוון שאין להם זכות לתת למקום הגון, עכשיו הם 'זכו' להעביר את זה למקום שאינו הגון...
עוד דבר, אין מחסור בנותנים; "ישראל נתבעים ונותנים", בעיקר דרושים תמיד לוקחים מתאימים, עסקנים ואנשי מעשה הגונים ונאמנים. אין התורה אומרת: 'ויתנו לִי תְּרוּמָה' אלא "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" - וְיִקְחוּ לִי בעיקר זקוקים למי שיקח תרומה, אבל מי שיקח תרומה צריך להיות הגון ונאמן. ידוע שערכה של מצווה נמדד לפי מידת ההתאמצות הדרושה כדי להתגבר על היצר הרע, מה הערך של כל מצוה ומצווה? כמה אתה מתאמץ כדי להתגבר על יצר הרע שמשפיע עליך: 'לא לקיים את המצווה! ואם לקיים, אז לא לקיים אותה כמו שראוי...' היצר מפעיל את כל התחבולות שבעולם לא לאפשר לאדם לעשות מצווה.
כשאדם אוסף צדקה למשל; הוא צריך לאסוף מאה רובל מכל איש רובל, משתדל היצר הרע בכל המאמצים למנוע זאת. אבל יצר הרע הוא פיקח! במקום להפעיל לחץ ושכנוע על מאה אנשים, הוא פונה לאחד שמשפיע על המאה לבטל אותו מן המצווה, ולהסיח אותו מהפעילות, ולהטריד אותו ולאיים עליו - כדי שהצדקה לא תצא לפועל. נמצא: שהמֵעַשה הוא לבדו מוכרח להתאמץ, לנצח מידה של הסתה שהיצר הרע זקוק להפעיל נגד מאה איש!! יצר הרע רצה להפעיל על מאה איש שלא יתנו את הרובל,
הוא אומר: 'לא כדאי להפעיל את הלחץ הזה על אחד!', אז הוא מפעיל לחץ שהיה צריך להפנות למאה איש - על אחד, כדי להפיל אותו שלא יעשה את הצדקה. לפיכך שכרו של עסקן מסוג זה גדול מאוד, ועל זה נאמר: "גדול המֵעַשה יותר מן העושה" במה הוא גדול המֵעַשה? כי הלחץ שהפעיל עליו היצר הרע - זה כנגד כל העושים! אם העושים היו מאה, או אלף או אלפַיִם, אז במקום להפעיל עליהם - הוא הפעיל עליו; הוציא עליו שמועות שהוא 'גנב' שהוא 'לא נאמן', שהוא ככה ועושה ככה ועושה ככה,
מטריף אותו: 'שלא כדאי! שאנשים לא מעריכים, שאנשים פותחים עיניים ומבזים אותו, אומרים לו: 'לא! ומה פתאום? ומה קרה??'...
ואם הוא עומד בכל הלחץ ומתמיד וממשיך לשמו יתברך - "גדול המעשה - יותר מן העושה!" במה? במה שהוא הצליח להתגבר על יתר של מאה אנשים של אלף אנשים של אלפים אנשים, ולמרות הכל הצליח להקים את מה שהוא רצה להקים זה "גדול המעשה יותר מן העושה" .
ועוד דבר: כמה צריך להיות בבניין בית מקדש או בית כנסת או בית מדרש, כמה צריך להיות לשמה? לשמי "וְיִקְחוּ לִי – לשמי". בבניית המקדש המשכן נאמר וצריך להיות שהוא יהיה עשוי לשמי לשם השם בלי שום תערובת של נגיעה עצמית ואפילו משהו במשהו.
בספר מלכים-א (ה טז-יז, יט) נאמר: "וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ, עַד תֵּת ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי.... וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר 'בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ, הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי'". הרד"ק מפרש: "ששלמה המלך לא רצה לגלות לחירם את הטעם האמיתי: 'למה דוד המלך לא בנה את בית המקדש?' שה' מנע אותו! למה לא רצה להגיד שלמה המלך לחירם: שה' מנע את דוד מלבנות את בית המקדש? כי היתה בכך פגיעה בכבוד אביו!
לכן אמר לו טעם אחר שמתקבל על הדעת: 'שמפני המלחמות'. איך הוא אמר לו? אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ, זה הטעם שהוא אמר לו. ולמה לא אמר לו: שה' מנעו? שלא לפגוע בכבוד אביו! אז נתן לו טעם המתקבל שבגללו לא היה יכול לבנות. אבל צריך להבין: מה הטעם שנתן שלמה לחירם מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה? אין לפרש שזה היה כפשוטו: כיוון שהיה עסוק במלחמות וטרוד בהם ולא היה לו פנאי לבנות את הבית, שהרי הכתוב מעיד בשמואל-ב (ז א): "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" ואמנם ביקש גם לבנות את הבית.
אז רואים שדוד הגיע למצב של מנוחה מכל האויבים וגם הוא ביקש לבנות את הבית, אם כן ודאי שהיה לו לדוד פנאי לבנות את הבית, אלא ה' מנעו, ואע"פ שאת הסיבה האמיתית הסתיר שלמה מפני חירם משום כבודו של דוד אביו, מכל מקום כיצד אמר לו טעם אחר: מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה שאין לטעם הזה מקום במציאות! כי אביו לא היה טרוד במלחמה בעת ההיא, שהרי כתוב במפורש: "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" אז מה זה הטעם שאמר לו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה? יש לבאר: מצינו שהתפילה בבית המקדש - מועילה לישראל לנצח את האויבים במלחמה! כשעם ישראל נכנסים אל בית המקדש ומתפללים לה' לנצח במלחמות - התפילה מועילה להם;
כמו שמצינו אצל המן הרשע שהוא בעצמו אמר: "כשבאים למלחמה נכנסים בתוכו וכשהם יוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם!".
אז המן בעצמו אומר: כשעם ישראל באים למלחמה, הם נכנסים בבית המקדש וכשהם יוצאים ממנו הם מצליחים והורגים ומחריבים את העולם!!
וכן אמר שלמה המלך בתפילה אשר נשא ביום חנוכת המקדש: "כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים-א ח מד) רואים: שהכרעת המלחמה היא בתפילה בבית המקדש. אמור מעתה: כיוון שערך דוד המלך מלחמות אשר סבבוהו, אם כן על ידי בניית בית המקדש - היתה צומחת לו תועלת; שיכל להתפלל בו ועל ידי כך יכל לנצח במלחמה, נמצא שלא היה הבנין "לִּי - לִשְׁמִי" בשלמות, ואפילו חשבון של: 'ישראל במלחמה' גם היה בו לגרוע משלמות ה"לשמה".
אם דוד היה בונה את הבית לשמה אפילו, אבל כיוון שהוא היה נזקק לו; לנצח במלחמות, שהרי התפילה במקדש מועילה - זה לא היה נקרא שהמקדש נבנה "לִשְׁמִי" גם התפילה לנצח במלחמות בבית המקדש זה סיבה לגרוע מהלשמה הגמור, שזה יהיה "לִשְׁמִי" גמור וללא שום תועלת בשבילכם אפילו לא לנצח במלחמות. זה שהדגיש שלמה לחירם... תראו איך זה מדוקדק! מדהים-מדהים מדהים בפסוקים: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה'" לְשֵׁם, לבנות בית לְשֵׁם "לִשְׁמִי" לשמה גמור - לא יכול.
"וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם השם" אני אמור לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה', הוא לא יכול היה לבנות לְשֵׁם ה', כי הוא היה צריך לנהל מלחמות, שלמה לא היה לו שום מלחמה, "מלך שהשלום שלו", לא היה מלחמה בימיו, אז אני יכול לִבְנוֹת לשמו של הקב"ה "לשמה" בלי הצורך להתפלל בבית המקדש לנצח במלחמות, "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר" מה אמר לו?
"בִּנְךָ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי" (מלכים-א ה יט) הוא יכול לבנות לִשְׁמִי, אתה לא יכול לבנות לְשֵׁם ה'. הנקודה היא: שצריך לבנות את הבית לְשֵׁם ה' ללא שום נגיעה, וזה כתוב במפורש בפסוק: שדוד לא יכול לבנות לְשֵׁם ה', אבל בִּנְךָ יכול לבנות לִשְׁמִי. מי גרם? המלחמות, ומה קשור למלחמות? כיוון שהמלחמות זקוקות לבית המקדש לנצח במלחמה - זה כבר מגרע. לפי זה יבואר גם הלשון שנאמר (בדברי הימים-א כח ב): "וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר: דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי" לכאורה, מהו כפל הלשון שבפסוק "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ"?
אלה שתי סיבות נפרדות כך נראה: האחת: "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ" זו סיבה אחת, ידיך דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ (ע"פ ישעיה א טו) המקדש נברא בשביל השלום, ואילו מלחמות זה ההפך מן השלום, אז לכן אתה לא יכול לבנות את הבית, "דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ" הסיבה האחרת: "וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ" כלומר שעל ידי בניית בית המקדש היית יכול לנצח במלחמות, על כן "לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי" אתה לא תוכל לבנות בַיִת לִשְׁמִי כי אתה תנצח במלחמות בזכות בית המקדש אז זה לא לִשְׁמִי גמור, אז לכן אתה לא יכול לבנות. יוצא מפה: שבנין בית מקדש כדי שתשרה שכינה בו צריכה להיות לִשְׁמִי גמור לשמו של הקב"ה בלי שום אינטרס אחר. אפילו כזה שהקב"ה חפץ בו, אבל לך יש הנאה ממנו.
וזה נקודה חשובה מאוד לראות בעבודת ה' כמה צריך להיות הלשמה ללא נגיעות. ולכן אומר הרמב"ם בסוף משנה דמכות (על הגויים): "שאם אדם יעשה כל חייו מצווה אחת "לשמה" - זכה בה לחיי העולם הבא!". לכן, הִרְבָּה תורה ומצוות כי רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הוא הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שאי אפשר שבן אדם לא יעשה אחת מכל המצוות במשך כל ימי חייו "לשמה" ואז יכול לזכות בה לחיי העולם הבא! כי אם לא יהיה לו אחת – גם לא יזכה לעולם הבא. אז כמה חשוב: לא לערב נגיעות כשעושים מצוות.
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).