מי אינו זוכה לתורה? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: להצלחה ולעליה תמיד שוהם בן עטרה - אמן!! 

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). 

איתא במדרש: "אמר הקב"ה לישראל: "מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה!" 

משל; למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. 

אמר לו המלך: "בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך: 'אל תיטלה!' איני יכול, אלא זו טובה עשה לי; כל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם". 

עשה לי חדרון אחד קטן 2,600 שקל שאוכל לדור שם. 

"כך אמר הקב"ה לישראל: "נתתי לכם את התורה; לפרוש ממנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים קיטון אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ!" 

אין הקב"ה יכול לפרוש מן התורה, וממילא אי אפשר לזכות לתורה ללא הקב"ה. כי אם הקב"ה לא פרש ממנה, אז אי אפשר לזכות לתורה בלי הקב"ה. ולכן הדרך היחידה לזכות לתורה היא רק בעשיית משכן להקב"ה, רק באופן כזה יש תקוה להשגת התורה, אם עשית לקב"ה משכן. וזה מה שאמרו חז"ל: "בתוך כל אחד ואחד!" צריך להיות משכן בלב, ללא עשיית המשכן בתוך הלב של כל אחד ואחד לא יתכן לזכות לתורה. והנה מדמים את הקיטון שחייב לעשות כל אחד ואחד תנאי להשכנת התורה למשכן שעשה משה. כמו שה' אמר שצריכים לעשות משכן כדי שישרה את שכינתו, הוא לא יכול לעזוב את התורה, וארון הברית נמצא שם, אז לכן גם אנחנו "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" בתוכו של כל אחד. 

לפי זה יש חיוב שהקיטון אצלנו בתוך הלב, חייב להיות דוגמת המשכן, וכמו שמשכן עיקרו זה הקודש קדשים שבו, והוא מיוחד רק להקב"ה, כך חייב שהלב של כל אחד ואחד יהיה קיטון מיוחד רק להקב"ה! שלא תהיה בו שליטה לשום גורם כל שהוא, וכל המציאות של הלב צריכה להיות למציאותו יתברך ש"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה) אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. אי אפשר להכניס לקודש הקודשים כל דבר... אמנם כאשר יש מקום בלב, יש מקום בלב למחשבות של: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) וכדומה, הרי זה שהלב אינו מיוחד להקב"ה, וזה לא בית ראוי לקב"ה, ממילא אדם לא יכול לזכות למעלות התורה. כמו כן בעל מדות רעות אינו ראוי לזכות לתורה, שהרי אמרו חז"ל (סוטה ה): "כל המתגאה; 

הקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת בכפיפה אחת!", 

ואם כן הוא לא ייחד את הקיטון להקב"ה בלבו, כי יש שמה עוד מקום למידות לא הגונות ולא ראויות. ורק כאשר מגיע אדם להכרה: ביחוד השלם; שרק הקב"ה הוא יחיד ומיוחד! אז נקרא שהכין את הקיטון לקב"ה, עכשיו יש תקוה שיזכה לתורה. אך אין הדברים נקנים בנקל כל כך; שהרי כאשר עשו ישראל את המשכן ראו כולם בחוש: 'השראת השכינה!' "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לה) נמצא שלא היה חסר אלא בניית המשכן והמקדש. אבל בבית הפרטי שעושה כל אחד בנפשו, מקום שבו יגיע להכרה אמתית ביחוד השלם, צריך לזה עבודה ויגיעה רבה! ולא רואים את התוצאות מיד!! 

ומכיון שרק בדרך הזאת אפשר להגיע לתורה, אם כן איזה תקוה יש לאדם להשגת התורה באמת? הרי התורה נקנית ב'מ"ח קניינים!' בשביל שההיא תהיה קניין אצלך צריך כל כך הרבה הכנה כדי שהמקום יהיה מוכן להכיל את התורה, כי התורה והקב"ה הולכים ביחד, ואיך הקב"ה ישרה שכינתו במקום שיש מידות שמרחיקות אותו?! שלא נותנת לו אפשרות לשכון בתוך הלב! כותב ה"מסילת ישרים": "כי מיני היראה הם שנים; יש יראת העונש, ויש יראת הרוממות. יראת העונש זה כפשוטה: אדם ירא מלעבור את פי ה' אלוקיו, מפני העונשים אשר לעבירות; אם זה עונשים לגוף ואם זה לנפש". 

והנה יראה זו לכאורה צריכה להיות קלה, כי כל אדם אוהב את עצמו וירא לנפשו, הרי כל מציאותו של האדם בעולם הזה זה אהבת עצמו, 'סלפיש'!... ולכן אוהב תענוגות, ובורח וחושש מיסורים, אבל יראה זו אינה ראויה אלא לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה. 

כאשר נתבונן מעט: נירא ונחרד מאד! שהרי מי הוא שהגיע למדריגה של יראת העונש? שבאמת הוא פוחד מהעונש על כל צעד ושעל ורואה את זה לנגד עיניו? וחייב אדם לעמול כל חייו להגיע למעלה זו והלואי ויזכה ליראת העונש. אמנם נכון הדבר שאֵלו שרחוקים מלימוד מוסר טועים וסוברים: 'שהם בעלי יראת שמים!', והטעות שלהם גדולה מאוד כי דומה בעיניהם שאפילו יראת הרוממות כבר נגעה בלבבם! זאת אומרת שהם ממש-ממש בדרגה הגבוהה ביותר של היראה, כבר לא יראים מעונש - זה פשיטא זה היה פעם... עכשיו הם כבר יראים יראת הרוממות, כבוד שמים לנגד עיניהם כל רגע... 

אך כאשר נשים לב על דרכינו נראה, שאנחנו רחוקים מהמעלה של היראה, ואפילו יראת עונש אין בנו! שהרי האדם עושה ככל אשר עולה על רוחו, וכל פעולותיו על פי המשכת הלב ללא רתיעה כלל, קודם כל הוא עושה! הלב רוצה - קודם כל הוא עושה אח"כ הוא חושב, 

ואח"כ הוא בא שואל: "תגיד לי! כשעשיתי את זה, זה היה בסדר? לא-לא אני פשוט חושש שאולי זה לא היה בסדר..." 

- "עכשיו אתה חושש? למה קודם לא?" 

כי הלב משך! הלב אמר: "תאכל! אתה לא רואה כולם אוכלים?.... תאכל!..." 

הכל אחרי המשכת הלב. ומי עובד על שבירת הרצון? רק ילדי קפ"ז (קהילות פז)... לא אוכלים ממתקים! לא אוכלים כלום משום מקום, איזה דבר זה...... מי מתעסק בשבירת הרצון? מי משבר תאוות גאווה וכדומה?? זה ראיה: שאין יראים מעונש החטא בכלל! הרי אדם יכול להפסיד את כל עבודתו, כל עבודת ה' יכולה ללכת לבור עמוק בגלל הגאווה; אתה יכול גאון הגאונים, אתה יכול להיות בעל חסדים, אתה יכול להיות הכל, אבל אם זה הכל בנוי על גאווה - אין לך כלום! כלום, לא נשאר בידך כלום ואתה מתועב בעיני ה' יתברך!! 

ומעתה, יפלא: הרי דברי הרמח"ל ברורים, שיראת העונש נועדה לנשים שדעתן קלה ולעמי הארצות, ואנחנו כביכול בני תורה עדיין רחוקים מאד מהיראה הזאת. זאת אומרת מה שצריך להיות אצל עמי הארצות ונשים - אצלנו לא נמצא! והתשובה היא כך: חכמים מדברים שהיראה הזו תִמצא רק באנשים ישרים בלבותם, אם אדם ישר בלבו, אז יכול להימצא בו יראה. אבל אם הוא לא ישר בלבו -מה יועיל לו? ונאמר (קהלת ז כט): "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" ישרים שהשכל שולט במעשיהם, שהחכמה מדריכה אותם בכל צעדיהם, אנשים כאלה ישרים, יראת העונש פשוטה וקלה. כי זה בטבע מונח: 'שצריך לפחד ולירא מן החטא!' מי רוצה לקבל יסורים ועונש, מחלות! צרות!! מי רוצה?! אז איך אתה לא נמנע מלעשות חטא? אין יראת שמים! 

למה אין יראת שמים? אתה לא יָשָׁר! אתה כבר התעקמת! אתה מפותל! מי מפתל אותך? המידות שלא תקנת! שלא סילקת! אמנם, אנו לא הורגלנו מעולם ביסודות החינוך העצמיים, ולכן העבירות מושרשות בנו, ו"עבירה מטמטמת לבו של אדם!", ולכן נראה לנו: 'שיראת העונש קל לנו להשיג' אבל באמת היא רחוקה מאתנו מאד. וכך לענין הקיטון הקטן שחייב לעשות בלבו כדי שיהיה מקום לזכות בתורה, האדם הישר קל לו מאד להגיע לאמונה, שהרי רואה בעיניו את הבריאה השלימה, רואה שהיא מלאה חכמה רבה לאין שיעור, הוא רואה שהכל מדוד ושקול כחוט השערה, "וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם" הכל פשוט: שכל זה לא נברא מאליו! שהרי אפילו דבר קל צריך שיֵעשה על ידי יוצר, אמונתו של אברהם אבינו ע"ה היתה בדרך זו: 

"שראה בירה דולקת ואמר: "היתכן בירה ללא מנהיג?!" 

הציץ עליו בעל הבירה ואמר: "אני בעל הבירה!", 

בזכות שהכיר אברהם את בוראו מהתבוננות בבריאה, זכה שהקב"ה נגלה אליו. (בראשית רבה לט א). ביותר יש להוסיף: שעתה בזמנינו קל מאוד להגיע ליראה ולאמונה. הרי נתבאר: שאברהם אבינו הגיע לאמונה מתוך התבוננות בבריאה, ואברהם אבינו חי וגדל בציבור שכולם עובדי עבודה זרה! ואביו ובני משפחתו היו מחכמי הגויים, וכל העולם חלק על אברהם!! וכולם נתווכחו עמו רבות! ולמרות כל זאת אברהם אבינו מסר נפשו על ענין האמונה רק מתוך התבוננות הזו בבריאה. בזמנינו, אין שום חולק על האמונה, כל אלה שכופרים, הכפירה שלהם אינה נובעת מחכמה והגיון, אלא הכפירה קשורה לתאווה ולרצון: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב יג) 

אפילו הגויים מאמינים בבורא עולם, ואם כן, לנו צריך להיות הדבר קל יותר, כמעט ואין התנגדות לאמונה, ואף אלו שחולקים - אין מסוגלים לכפות ולהכריח אלא רק להתנגד, ובודאי שזו תביעה גדולה ביותר כאשר לוקים באמונה. 

זאת אומרת גם אלה שחולקים כמו רון קובי, רוקונבי ועל מה שהוא עושה בטבריה, אז הם לא יכולים לכפות... היום יהיה לי שידור בטמבלויזיה אצל אמנון לוי, על רוקונבי, ועל מה שהוא עושה בטבריה, אז תשמעו מה יהיה איתו עם רון קובי... 

והוא אשר דברנו, שלישרים - הדברים פשוטים! והסיבה למניעה של האמונה - זה רק בלבול ששולט ומונע מחשבה ישרה ונכונה. פשוט, אנשים מבולבלים, כי הם לא מבוססים באמונה, אם הם היו מבוססים באמונה - מי יכול להזיז אותם? 

אם אתה יודע שאבא שלך - זה אבא שלך, יש מישהו שיערער את זה? אם אתה יודע שאבא שבשמים - זה אבא שלך! איך מצליחים לבלבל אותך כל כך? וראיה לכך, ממה שכתוב בחז"ל (בחגיגה ה): "ר' יהושע בן חנניה נתווכח רבות עם חכמי אומות העולם בענין אמונה, 

ושאלו אותו: "מה יהיה עם הדור של אח"כ? מי יתרץ הקושיות באמונה?" 

מה התשובה? 

- "כאשר לא יהיו אלה היודעים לתרץ - לא יהיו מקשים כלל!". 

ואני אומר לכם: "זה אמת לאמיתה! סיפרתי לכם, שכל מה ששואלים - זה רק מה שלמדתי. אז זאת אומרת זה בדיוק אותו דבר, אם יש קושיא - יש מתרץ, אם אין מתרץ - אין קושיא! 

כן היה מצב הדורות בימים שעברו; היו קושיות באמונה, אמנם בזמנינו, אם אדם מתנהג בישרות - זוכה מיד להגיע לאמונה. והנה עצם היותנו בארץ ישראל, יכול לחזק אותנו רבות באמונה, כי הקב"ה הבטיח לנו: 'שארץ ישראל שלנו! היא תהיה נחלתנו לעולם ועד!", וכל מלכי אומות העולם שאפו לכבוש את ארץ ישראל ולא עלתה בידם כי נשארה הארץ "שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב" (ירמיה ט י) כי כך היתה הבטחת השם יתברך לישראל: "שהארץ תהיה שממה עד שיבואו ישראל וינחלוה!". ואתם רואים היום "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה" (ישעיה לה א) 

אתה רואה איך ארץ ישראל פורחת! תוך זמן קצר, מה זה? אפשר להבין דבר כזה? וכשם שרואים ישראל אמונה, כשם שראו בזמן שבית המקדש היה קיים, וראו את כל השראת השכינה, כך גם עתה בשעת הגלות עדיין הקב"ה מקיים הבטחתו, ומי שפותח את ביתו את לבו - ה' משרה בו שכינתו! (אור יחזקאל ח"ג). 

אז וולקם (ברוך הבא!) מי שמעוניין לארח אורח כזה חשוב, וכשהוא בא אתם יודעים שהוא מביא מתנות, יש כאלה באים להתארח מביאים פרחים, מביאים איזה סרביס מביאים איזה משהו; הקב"ה עולם ומלואו יכול לתת לך! לא רק עולם הזה גם עולם הבא. כדאי שהוא יתארח אצלנו לפחות מידי פעם... ומי שיזכה שהוא יתפעל ממנו – ישכון אצלו לעד - אמן. 

- אמן!! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".