להודות על המלחמות | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", זה הנוסח לפי אשכנז. מבואר מכאן שיש חיוב הודאה על כל פרט ופרט בפני עצמו. על הניסים - שעשה עמהם הקב"ה, על הפורקן - זו הגאולה שגאלם ה' מיד אויביהם. על הגבורות - כח הגבורה שניתן להם מאת ה' לגבור על האויבים. על התשועות - זה התשועה והישועה הרוחנית שהושיעם הקב"ה. על המלחמות - משמע על עצם עריכת המלחמה, ולא על הניסים אשר נעשו להם בשעת המלחמה, כי על הניסים כולל הכל. אז מה זה על המלחמות, אנחנו מודים לה' שזיכה אותנו להלחם נגד היוונים, שנתן לנו את עצם עריכת המלחמה, בשביל מה צריך מלחמה אם אפשר בלי מלחמה, אפשר ניסים בלי מלחמה, בשביל מה צריך מלחמה? מודים לקב"ה על הניסים ועל המלחמות? להודות על הניסים ועל זה שצריך להלחם? אם מודים על הניסים שיהיה ניסים עד הסוף, למה צריך מלחמות? ולהודות על זה? 

שכן על הניסים הללו באה הודאה בפני עצמה כמבואר, והדבר צריך ביאור הרבה מהי הטבה שעשה ה' עם אבותינו בהוציאו אותם למלחמה על אויביהם היוונים? בשלמא ניסים פורקן גבורות תשועות, חסדים גדולים וטובות גדולות מן השמים, אבל מלחמות, מה טובה יש בעצמותן עד שנתחייבנו להודות עליהם? 

בפרשת משפטים מבטיחה התורה הקדושה את ירושת ארץ כנען ע"י כיבוש מלחמה בדווקא. ולא עוד אלא שמלחמת כיבוש הארץ תיערך לתקופה ארוכה, ככה כתוב בפרשת משפטים, "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת מעט מעט אגרשנו מפניך", וכך היה שמלחמת הכיבוש ארכה שבע שנים, עובדה שהטילה פחד על ישראל פן לא יזכו לעמוד בפני אותם גויים גדולים ועצומים מהם, והמקרא הזה אומר דרשני, לשם מה היה צורך בהנהגה זו להלחם? ועוד שבע שנים, שהארץ תהיה לישראל באמצעות כיבוש מלחמה דווקא, ולא עוד אלא מלחמות קשות - שבע שנים, מה הסוד הגדול הטמון בעצם המלחמות הללו? 

אמנם יש מן הדין לעמוד ולומר כי הפחד והמורא שאחז את בני ישראל מפני המלחמות עם שבעה עממים שהיו בארץ כנען, לא היה מחמת היראה שלהם מפני הגויים הללו, אלא מחשש שמא יגרום החטא ולא יהיה בהם הכח לעמוד בנסיון קשה כזה, שכדי לעמוד בו בשלמות יש צורך לרכוש תחילה דרגה נשגבה מאד במעלות הדבקות בה' יתברך, כאותה דרגה שהיתה עטרה לראשו של אברהם אבינו ע"ה שערך מלחמה עם ארבעה מלכים, ובה בשעה לא הסיח דעתו מדבקותו בה', ז"א הוא ערך מלחמה עם ארבעה מלכים מבלי להסיח דעתו מדבקות בה', כמו שכותב ומבאר הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' נ"א, מדרגת האבות הקדושים אשר ליבותם ודעותם לא סרו מלפני ה' אף על פי שגופם ועיסוקם היה עם בני אדם, דבקותם בו יתברך היתה תמיד בליבם עד שהגיעה קרבתם אל ה' יתברך שנודע שמו בהם לעולם, עד שהגיעה קרבתם אל ה' יתברך שנודע שמו בהם לעולם, כמו שאנחנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ותכלית כוונתם בכל המעשים אשר יעשו היתה להתקרב אל ה' קרבה גדולה ולפרסם את יחוד שמו בעולמו. כמו שאמרו חכמים ז"ל, האבות הם הם המרכבה. כמו שמרכבה נושאת את אשר בתוכה, כך בהיותם עסוקים במלאכה או בקנין ובעמדם במדרגה נישאה זו בשלמות הנרצית, להיות דבקים בה' יתברך בלי היסח דעת, היוו בכך מרכבה הנושאת כביכול את שכינת עוזו יתברך. ז"א לא היה הפסק אפילו רגע אחד בחייהם מה' יתברך, אתה מוצא את אברהם מוכר עדרים, קונה עדרים, תכלית כוונתו - עבודת הבורא יתברך, אם אין מזה עבודת ה' יתברך לא קונה לא מוכר לא שום דבר, לא צובע את המעקה לא מעניין אותו מכלום, הכל זה רק תכלית כוונתו לה' יתברך, אין שום פעולה שעשה גשמית כזאת או אחרת שאין בה כוונה ותכלית להדבק בה' יתברך, ולקרב את כל העולם לדבקות בה' יתברך. גם שיחת חולין שהיה מדבר עם הבריות, מטרתה להוביל לתכלית הנרצית - קרבת ה' ודבקות בו. 

ממשיך הרמב"ם ואומר, שבכל הדורות לא היו בישראל אלא ארבעה אנשים אשר זכו במעלתם והגיעו למדרגה עליונה זו, והם שלשת האבות, שעליהם אמרו חכמים, הם הם המרכבה, הרביעי המה משה רבינו ע"ה, שנאמר בו "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם". ואיתא בספרי אמר להם עמדו ואשמעה כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה. אז אלה הארבעה. כי הגיעה מעלתו של משה לדרגה נשגבה זו שתמיד היה מוכן כמלאך המוכן לשרת לפני ה'. ובהיות אברהם אבינו ע"ה עומד במעלתו בדבקות נוראה לקונו, היה בו הכח לצאת ולערוך מלחמה עם ארבעת המלכים בלא פחד, מה גם מלחמה קצרה לזמן מועט, אבל מלחמת ישראל כנגד שבעה עממים שארכה שבע שנים ולא איש אחד המעוטר במעלת הדבקות הוא היוצא למלחמה כמו אברהם, אלא עם שלם של שישים רבוא העומדים במערכה הם הניצבים מול אויביהם מתוך פחד שמא יגרום החטא ולא יזכו לישועת ה'. 

ובאמת בזה הדבר עצמו נמצא פגם באנשי דור המדבר, זה היה שורש חטאם של המרגלים, הם חששו שמא יחטאו בשעת המלחמה עם העמים ותסתלק השכינה מביניהם בלי שיהיה להם לעזר ולמושיע, כמו שמפורש בתוכחת משה רבינו אליהם בערבות מואב "ובדבר הזה איניכם מאמינים בה' אלהיכם" היינו שיהיה עמכם בשעת כיבוש הארץ ולא תחטאו בימי המלחמה עם העמים. וכבר באה תביעה מפורשת מפי יהושע בינון, "ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תעבדום כי אם בה' אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה". ומבאר הרמב"ן ז"ל, שבקריאה הזאת דרש יהושע מאת העם שיהיו דבוקים בה' כפי היותם דבוקים אליו עד היום הזה בלכתם במדבר וענן ה' עליהם והמן יורד מן השמים והשלו עולה והבאר לפניהם תמיד וכל מעשיהם בידי שמים בדברים ניסיים ובאותות ובמופתים ומחשבותם ומעשיהם עם ה' תמיד. 

את זאת דרש מהם יהושע בינון, שבאותה מידה של דבקות בה' שהיתה נחלתם במדבר בהיותם מוקפים במסכת של ניסים מופלאה, כך תהיה מעלתם בהכנסם לארץ כאשר תסולק מהם הנהגה הניסית הגלויה, כי שמה כבר לא ילווה אותם ענן ה', ומצב חייהם יהיו חיים טבעיים, גם אז הם נתבעים להיות דבקים בה' יתברך ומחשבותם עמו תמיד ולדבקה בשמו הנכבד מבלי הפרד כוונתם, וכפי שנתבאר הרי גם אחרי קנותם מעלת הדבקות בשלמות יהיה בהם הכח לעמוד בנסיון ולא יגרום החטא להכשל במלחמה. אתם יודעים מה זה שבע שנים להיות דבוקים בה' יתברך עם כוונה בלי להטות את ליבו לשום מקום אחר?!

אחר כל הדברים האלה תגדל הפליאה, מה היתה כוונת ה' יתברך בהביאו את ישראל לכבוש את הארץ דווקא באמצעות מלחמה, דבר אשר גרם לחטא המרגלים, מיראתם פן יגרום החטא והן לא יעמוד להם לעזר שמים במלחמה, דבר שגרם לבאי הארץ לחשוש שמא לא יזכו לישועת ה' במלחמת העמים, עד כי הוזקק יהושע לתבוע מהם דבקות מוחלטת בה' למען יהיה ה' אלהים עמהם. גם יעקב פחד למרות ההבטחה של ה' יתברך במפורש, "אנכי ארד עמך", אז הקב"ה מבטיח לו שאני ארד אתך ואני גם אעלה איתך, אבל הוא אמר שמא יגרום החטא. הבטחה זה טוב מאד, אבל מתי היא מתפרקת? כשבא החטא, ואם יגרום החטא? 

ונראה בטעם הדבר, כי הנהגה זו היתה למען יתחנכו ישראל להתרחק מעבודה זרה שהיתה נחלת העמים, וכך נאמר בתחילת פרשת עקב, שימו לב לפסוק, "ואכלתם את כל העמים אשר ה' אלהיכם נותן לך, לא תחוס עינך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך". אז "ואכלתם את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, לא תחוס עיניך עליהם ולא תעבוד את אלהיהם כי מוקש הוא לך", ז"א המקרא הזה מלמד אותנו שע"י אכילת העמים אפשר להיות בטוחים שלא יכשלו בעבודה זרה, בעבודת אלהיהם כי מוקש הוא לך. ע"י שאתה נלחם אתה מפקיע מעצמך את הרצון להדבק במעשיהם, כשאתה מקדש מלחמה על דבר מסויים אתה לא תיפול באותו דבר, אבל אם אתה לא נלחם באותו דבר אתה יכול להגרר באותו דבר. כמו שסיפרו לי שיש רב אחד בחיפה שבשעה שיצאתי נגד הזמרים הפסולים בהוראת גדולי ישראל, 25 במספר, הוא התחיל דוקא לשמוע שירים פסולים, גאון הגאונים, טיפש שבטיפשים, לא יאומן כי יסופר. כשנלחמים מתרחקים ודאי, כשלא נלחמים לא רק נגררים, עוד יכולים לתת גושפנקא. את המוקש אי אפשר לחזות מראש, את המוקש ניתן לראות רק בתוך המלחמה, ורק ע"י מלחמה וכיבוש יש בכח להרחיק אותו מן הלב. לפיכך עלה רצון לפניו יתברך שיהיו ישראל נוחלים את ארץ כנען דוקא ע"י מלחמה, כדי לשרש את יצר העבודה זרה מליבם ולהרחיקו מעליהם אחר אשר יכירו הם בעצמם במוקש שבדבר. כשאתה נלחם אתה שובר ומנתץ והורס הכל, לכן עשינו מבצע טמבלויזות לשבר אותם כאברהם אבינו ששיבר את הצלמים, זה לא מספיק להגיד שזה עבודה זרה, צריך לשבר, אם אתה לא משבר אתה עוד עלול להגרר, אתה תמצא בזה איזה משהו טוב בסוף, להיות עציץ אפילו. אבל לא, צריך לשרש לגמרי.

נמצינו למדים בזה יסוד אמיתי ונפלא, המלמד לדעת כי גם אנשי אותו הדור שנתחנכו באמונה משך ארבעים שנה באכלם לחם אבירים מן השמים ובצעדם במדבר הגדול והנורא, המאמינים השלמים הללו היו זקוקים לעוד חינוך נפלא בהתרחקות מעבודה זרה, גם להם אנשי דור דעה מלומדי ניסים ונפלאות היה דרוש פרק חינוך נוסף, פרק מוחשי המורכב ממלחמות נוראות נגד מעצמות ענק, 31 מלכים במשך שבע שנים, כדי להרחיקם מעל עבודת האלילים ולתאוה בפניהם, ז"א חייבים לשבור דיסקים של זמרים פסולים, זה לא מספיק להרחיק אותם. 

זוהי גם ההטבה הגדולה אשר ה' יתברך עם אבותינו ועמנו במלחמת החשמונאים נגד מלכות יוון וגרורותיה המתייוונים, אתמול אמר אדם חדל אישים, אני מתייוון גאה, לא אזכיר שמו של רשע זה בבית המדרש. 

מכל מקום, הם נלחמו לא רק יוון אלא גם נגד הגרורות של המתייוונים, אשר נתגלה לנו יסוד הטוב והאושר שבמלחמות האלה, מטרתן אחת, לשנוא את העבודה הזרה נחלת העמים, עבודה זרה זה לא רק פסל, זה כל תרבות הגויים, ולהיות בטוחים בהתרחקות ממנה כי מוקש הוא לך, הבטוח מן המוקש - הוא המאושר, ואת הבטחון הזה מפני המוקש הנחיל ה' לעמו באמצעות החשמונאים, הם הכהנים הגדולים חסידים שבכהונה והצדיקים שבעם דאז. בכח יציאתם ללחום מלחמת ה', זכו להכניע ולשבר את האויב, את המתייוונים ואת עובדי העבודה זרה היוונים, ובזאת כאשר בני חשמונאי מסרו נפשם לעשות משפט בגויים, כענין שנאמר "וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגויים", מתוך מטרה להכניע ולהחרים את דעותיהם של היוונים והמתייוונים, לשקץ ולתעב את העבודה זרה ולבערה מקרב הארץ, אז הצליח ה' חפצם בידם ויעש להם מלחמות, וימסור אויביהם תחתיהם. אז אנחנו מודים לה' שהוא נתן לנו להלחם ביוונים ולא עשה נס בלי להלחם כדי שנוכל לשרש מקרבנו את העבודה הזרה והאפשרות של התחברות אליה. 

על זאת אנו מודים ומהללים לשמו יתברך, על הניסים וגם על המלחמות שעשית לאבותינו, כי באמצעותם של מלחמות אלו זכו להתרחק מן הכופרים, דוקא בדרך זו של מלחמה ממש בעמים הותש כוחו של יצר העבודה זרה בליבותם של ישראל, ז"א אם אדם לא מקדש מלחמה על דברים פסולים, הוא עוד עלול להדבק בהם ולהתחבר אליהם ולהצדיק אותם, כמו שראינו בדורנו, כמה טיפשים נהו אחרי הזמרים הפסולים במקום מזכי הרבים, ובמקום לצאת נגד מחטיאי הרבים יצאו נגד מזכי הרבים. איזה עיוות מוחין, הרי זה דבר ברור שאלה מתיוונים. 

נמצאנו למדים מפרשה זו של ניסי חנוכה, עד כמה גדולה חובתנו להתחזק באמונה כאבותינו, אשר אפילו המה עם שגב מעלתם הוזקקו ללימוד מוחשי כדי להרחיקם מן העבודה זרה, ואף אנו יש לנו לערוך מלחמת תמידית נגד הכופרים כדי להרחיקם מעלינו, כי רק בעת המלחמה יהיה סיפק בידינו להכיר באמת כי מוקש הוא לך, ורק ע"י מלחמה יעלה בכוחנו לעקור לשבור ולמגר את המוקש מליבנו, לא כמו ארגוני התדרדרות שכאילו מקרבים ובעצם הם מתקרבים אליהם ולא מקרבים אלינו. אז לכן צריכים להזהר, אברהם אבינו לימד אותנו את השיטה הזו, המתייוונים לימדו שיטה אחרת, שצריך להתערב עם האומות, קח מזה ואל תנח ידך גם מזה, וככה יהיה לנו שררה וכבוד ומעמד וכסף וכל מיני דברים, חשבון רע של מתייוונים, צריך ללכת בדרך האמת עד הסוף, ה' לא מבקש מאיתנו חוץ מלומר את אמת תורתו הקדושה, הוא לא ביקש קבלני קולות שיגרמו שיהיה קולות, בש"ס קונים קולות של ערבים, אז שמה אין שום בעיה, הם לא יהיו חסידים ולא יהיו צדיקים, אבל למטרה, אצלם המטרה מקדשת את האמצעים, פתאום הערבים. שאל אחד מהחבר'ה והקליט ערבי, תגיד לי, איך זה אתם, איך זה אתם בוחרים בש"ס כל כך הרבה וזה, אומר מה פירוש, משלמים לנו 500 שקל על כל קול וקול אז למה לא נבחר, גם בונים לנו מסגדים אז למה לא נבחר? המטרה ה' ירחם מקדשת את האמצעים, אבל לצאת נגד מזכה הרבים שהחזיר בתשובה ובנה את ש"ס, זה בטח, מה מה מה זה יועיל לנו? הרי הוא לא הולך איתנו לכאורה, הוא לא הולך איתנו, הוא לא כפוף לנו, הוא עצמאי, לא אין עצמאות אצלנו, אין בן חורין, כולם עבדים ושפחות, כולם יעשו מה שאנחנו אומרים, אנחנו ההנהגה, אנחנו החלטנו מה עושים ואין זולתנו. מתיוונים. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....