הכרת הטוב - חובה מן הדין | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מגיד שמיתתו של משה מעכבת למלחמת מדיין.

נקום נקמת בני ישראל

אחר תאסף.

זאת אומרת, אתה לא תוכל להאסף אל עמך, לא תוכל למות לפני שנקמת.

מגיד שמיתתו של משה מעכבת

למלחמת מדיין.

ואף על פי כן הלך משה

ועשה בשמחה לא עיכב.

יהושע בן נון עיכב

בקצרות ימיו בעשר שנים.

בילקוט איתה בזה הלשון.

אילולא ביקש משה שלא למות,

לא מת.

שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אם אין אתה מתנקם משונאיהם של ישראל, אין אתה מת.

והיה יושב לו עשרים שנה, שלושים שנה.

אלא אמר משה, אין רשות בידינו לעכב את המצווה.

מצווה להציג.

מיד וידבר משה אל העם,

החלצו מאיתכם.

אחר כך כתוב, וימסרו בני ישראל.

הוא אמר להם, החלצו מעצמכם.

ושומעים מהפסוק, וימסרו בעל כרחן?

זאת אומרת, לא רצו ללכת.

אמרו חכמים, זיכרונם לך, וימסרו בעל כרחן. לפי השתלה, כתוב, מיתת משה בנקמת מדיין עם נעום אל הלך.

אז עם ישראל, אפילו שהיו להם טענות על משה כאלה ואחרות,

ששמעו שהוא הולך למות,

לא הסכימו ללכת למלחמה.

כי אם הם יגמרו את המלחמה, הוא ימות.

והם לא רצו שימות.

אז אם נמנעו ללכת,

וימסרו בעל כרחן.

מי בן דעת לא התפעל ביותר מטהרת ליבו של משה, רבן של ישראל,

שנאמר לו במפורש,

כל זמן שאין אתה מתנקם בשונאיהם של ישראל,

אין אתה מת.

ובני ישראל אינם רוצים ללכת

באשר שם אושם מיתתו תלויה בנקמה זו, בנקמה זו, ונמסרים בעל כורחם.

אם כן, למה באמת נזדרז כל כך?

בעל כורחנו, כדכתיב, לתת נקמת אדוני במדיין.

כל הזריזות של משה בזה לא היה, אלא משום נקמת אדוני במדיין.

זה הרצון האלוקי,

לנקום במדיין, אז הוא לא מעכב רגע.

ולפיכך אמר, אין רשות בידינו לעכב את המצווה,

ונזדרז בשמחה לעשות רצון כונו במסירות נפש, למות מיד אחר אינקמה זו.

אם כן, יש לתמוה למה שלח את אלעזר ואת פינחס ולא הלך בעצמו.

בעלו שמע מהשם יתברך שאמר לו מפורש, נקום,

נקמת בני ישראל.

נקום אתה בעצמך, משמע ברור.

תמיהה זו היא באמת גדולה עד מאוד, ובתנחומא ומדרש רבת אמור ריבותינו, כן.

וזה לשונו, וישלח אותם משה.

אפשר הקדוש ברוך הוא אומר למשה, נקום בעצמך, והוא שולח לאחרים?

אלא על ידי שנתגדל במדיין,

אמר אינו בדין שאני מצר למי שעשו לי טובה.

המשל אומר, באר ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.

אתם יודעים מה זה אומר.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר למשה רבנו, נקום, נקום אתה.

הוא אומר, אני לא יכול לנקום אני.

וברור לי שאתה לא מתכוון אני.

אתה מתכוון שאני אבצע את זה על ידי אחרים, ולא אני.

מאיפה הוא לומד את זה עם משה רבנו?

שהרי השם לימד אותו

שהוא לא יכה במכה הראשונה את היהור, כי היהור הציל אותו.

והוא לא יכה בחול, כי החול הציל אותו שהוא טמנת המצרי.

אז אם על דומם צריך להכיר טובה ואי אפשר להחזיר רעה ולכן יכה אהרון ולא משה,

כל שכן אם אדם עשה לך טובה,

אז אם הוא נתגדל במדיין,

אז הוא לא יכול לעשות רעה למדיינים.

אבל מי גידל אותך במדיין?

יתרו.

אז אל תפגע ביתרו ובמשפחתו, אבל כל המדיינים?

כן,

כל המדיינים. אני לא יכול לפגוע במדיינים כי הם עשו לי טובה.

רבי שמעון בר יוחאי יצא מן המערה והלך לחמת גדר,

ושם הוא נכנס אחרי שכולו היה יבש מהמערה,

מהחול.

כשהם יצאו מהחמם

אז הוא ובנו אמרו, מה טובה נעשה לעיר הזאת?

על מה שהיא נתנה לנו את האפשרות הזאת. מה העיר? מה קשור לעיר? החמם טבעי שם מאז ימי בראשית.

כן, אבל זה שייך לעיר.

העיר הזאת הנעתה אותנו?

אז אנחנו לא יכולים לפגוע.

אנחנו צריכים לעשות טובה.

מה הטובה?

הלכו וציינו את המערות בשביל שהכוהנים לא יטמאו.

יבא ביי, אם הקדוש ברוך הוא אומר נקום,

אם הקדוש ברוך הוא אומר נקום,

צריך לעשות משה?

לא צריך לעשות.

מה, אתה עובר על דברי הקדוש ברוך הוא?

הוא אומר, איך אני יכול?

הרי זה ברור, הוא עשה לי טובה, אני התגדלתי במדינה,

אני לא יכול לעשות.

אם מרן אומר לך לא לשמוע ולא לבחור ולא לעשות ולא כלום,

כל זה אתה לא שומע.

מאיפה אתה למד מפה?

למה?

אתה נתגדלת, הרי היית בגיהנה גיהנום.

אתה ומשפחתך וילדיך היו בגיהנום.

בא בן אדם והוציא אותך מהגיהנום ושם אותך בגן עדן.

אתה יוצא נגדו?

ואתה אומר מרן אמר?

למדת תורה בחייך?

הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו.

אמר לו נקום, הוא לא עשה.

כי הוא מבין שזה לא יכול להיות.

כשאני אמרתי שחייבים להכיר טובה למה שאני עשיתי כדי להיטיב להם הלאה,

יצאו הליצנים של ש״ס ואמרו שאין דבר כזה, צריך לשמוע למרן.

ושזה עולה על מה שאמרתי.

בסוף בא מרן

וסתר את לועם.

ואמר שצריכים גם האשכנזים לבחור בש״ס

ולעבור על מרן שלהם.

למה צריך לעבור על מרן?

כי הם קיבלו טובה מאטיאס במשרד השיכון. איזה טובה קיבלו? שאלו להם 45% את הדירות.

אבל זה נקרא טובה.

איזה טובה ישירה? לא.

עקיפה, כולם? לא כולם.

אז רק אשכנזים שנהנו, היה צריך להגיד.

לא נאמר. גם האשכנזים צריכים? בגלל שקיים בן אדם שקוראים לו אטיאס.

אז אם זה נקרא הכרת הטוב, שעל זה צריכים לבחור ולעבור על דברי מרן הרב קנייבסקי, מרן הרב שטיינמן,

מרן הרב אוירבך, מרן, כל המרן שלהם,

אם צריך לעבור בגלל הכרת הטוב לאטיאס,

אז ודאי שצריכים לעבור על הכרת הטוב, שלא לעבור על הכרת הטוב של אבנון יצחק.

ממה נפשם?

אלא בש״ס, יש תורה מיוחדת, תורת ש״ס.

זה לא קשור לש״ס.

לא לבבלי ולא לירושלמי.

זו תורה של הבית הזה של ש״ס.

אז הנה יש לנו פה דין מפורש.

נקום הוא לא נוקם בעצמו.

למדנו עד כמה יקר שמירת המידות והכרת הטוב.

ש״באותה שעה שהוא מוסר את כל חייו ממש עבור זירוז במצווה.

ולא מרגיש כלל כי מוסר איזה דבר בזה. כאילו, מה הוא מוסר את החיים שלו? זה כאילו הוא מסר פתק.

וכלשון חכמים זיכרונו לך שם, שהיה מתהווה משה לראות בנקמת מדיין. הוא רצה בעצמו לראות בנקמת מדיין.

ולאחרי כל זאת הוא בעצמו עומד ואינו יוצא למלחמה.

ואפילו ששמע מפורש מפי הקדוש ברוך הוא נקום בעצמך.

וכל כך למה? כי אינו בדין, אין דין כזה.

אינו בדין שיהיה מצר למי שעשו לו טובה.

שהרי נתגדל במדיין.

אבל ישירות הם לא עשו לו טובה.

אפילו שישירות לא עשו לו טובה הוא נתגדל שם.

אז הוא לא יכול לפגוע בהם.

אז מי שגידל אותך ממש,

מי שגילה לך את האור האמיתי,

מי שהוציא אותך מגן לו,

מה הדין שלך כפוי טובה? כמו עמון ומואב.

זה לא מזרע היהודים. זרע גויים יכולים להיות ככה כמו עמון ומואב.

לא להכיר טובה.

איזה טובה?

שאברהם אבינו הציל את לוט לפני 400 שנה.

אז הם צריכים לזכור את הטובה הזאת כל ימי חייהם.

כי הם קיימים בזכות

שאברהם הציל ללוט,

ומלוט יצא מואב,

ומלוט יצא עמון,

ואם לא, לא היה יוצא כלום. אתם צריכים להכיר טובה כל ימי חייכם.

אז אפילו אם אתם פוחדים

ממשה ועמו שעוברים,

אפילו אם אתם פוחדים שהם ישתלטו לכם על הארץ,

אתם פוחדים

שתפסידו את המפלגה,

אפילו שאתם פוחדים, צריכים להכיר טובה.

צריכים להכיר טובה, ואם לא, זה עמון ומואב לא יבואו בקהל ה' עד עולם.

אחרי 400 שנה,

ופה אחרי שנה, שנתיים, עשר, עשרים, שאנשים צמחו

על התורה שאני לימדתי אותם,

ואף אחד אחר לא היה מוכן ללמד אותם וללכת אליהם למקומות שהם היו לאסוף אותם,

אז מחזירים למי שצריך להכיר טובה,

בהפך גמור,

רעה תחת טובה.

ומאבדים את העולם הבא,

לשון הרע, הוצאת דיבה וכו' וכו' וכו'.

ואף אחד מהם לא יינקה.

פלא פלאים,

הכזה הוא הדבר שיכול לעכב ציווי של הקדוש ברוך הוא שאומר לו נקום בעצמך?

מה הטובה שעשו לו מדיינים?

אותם שחטיאו את ישראל והרגו מהם 24,000,

שמשה בעצמו מוסר נפשו כדי לראות בנקמתם,

ובכל זאת עד כאן ותו לא.

אבל הוא עצמו לא יכול.

‫כי ברא דשתית מיני מאיה לא תשדה בקלה.

‫אתה שתית מהבאר הזאת, מהבור הזה, ‫אתה לא תזרוק בו אבן, אתה לא יכול.

‫הרגש הזה לא נותן למשה לצאת בעצמו למלחמה.

אז כל החסרי הכרת הטוב צריכים למלא את פיהם בעפר,

ולא לדבר,

‫ולבכות לפני הקדוש ברוך הוא ‫בכותל המערבי הרבה הרבה זמן.

‫הרבה הרבה זמן, ואולי, אולי, אולי, ‫אחרי שזה יתברר שהם באמת, באמת, באמת,

‫חוזרים בתשובה מהדבר ‫ומקבלים עליהם קבלות לעתיד ולעולם,

‫אולי, אולי, אולי, אולי יהיה להם סיכוי.

‫בכולי היו אולי.

הם לא פגעו באדם, הם פגעו בדור.

‫הם שותפים

‫להשמדה של דור שלם של תשובה.

‫היינו שמשה רבנו חידש הלכה כאן.

‫שעל כורחך צריך לפרש בדבר השם יתברך ‫שאין הכוונה שינקום בעצמו ממש.

‫משה רבנו מחדש הלכה כאן, זה הלכה.

‫שער כורחך צריך לפרש בדבר השם יתברך,

‫שאין הכוונה שינקום בעצמו ממש,

‫שהרי אינו בדין.

‫כלומר, שגם זו ההלכה ‫שנאמרה למשה בסיני,

‫והלכת בדרכיו.

‫ללמדך כי מה ששמעת נקום, ‫לאו דווקא בעצמך.

‫כי בור ששתית ממנו מים לא תזרוק בו אבן.

‫זה מהלקות המידות ועומק הדין וטהרתן.

‫ובזמן הבחירות אמרתי את הדברים ברור,

‫שהוא סירב אפילו להציל את עם ישראל ‫ועיכב את הצלתם של ישראל,

‫כדי לא ללכת בלי רשות של יתרו.

‫השם אומר לו, לך,

‫תושיע את ישראל. ‫הוא אומר לו, אני לא יכול.

‫הוא פתח לי את הדלת,

‫כל הפותח פתח לחברו, ‫נפשו חייב לו. ‫אני לא יכול ללכת בלי לבקש רשות.

‫מה הוא פתח לו? נתן לו אוכל.

פיתה. ‫על מה הביא לו פיתה? ‫על זה שהוא הציל את הבנות שלו.

‫אז מה אתה חייב לו? ‫הוא חייב לך.

‫לא, אבל אני גם חייב לו.

‫ואם אני חייב לו שהוא פתח לי פתח,

‫אם הוא פתח לי פתח, את נפשי אני חייב.

‫את נפשי אני חייב.

‫מי לימד אותם מוסר כזה, תורה כזאת?

‫כל השסניקים לא יודעים דבר אחד בתורה.

‫אלף, בית,

מה ההבדל בין עמון ומואב ‫למשה רבנו?

‫אבל אצלם זה תורה לחוד, ‫מעשים לחוד.

‫לכן כתוב שכל טוב לכל עושיהם, ‫לא לומדיהם.

‫מי שעושים ומקיימים את התורה,

‫זה בעלי השכל טוב.

‫כל האחרים, רחמנן לצנן.

‫רבי חנין יאמר מה שאומר, ‫אסר בנקודתו.