לעשות רצון הבורא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני לאמור דבר אל בני ישראל ויקחו אליך הפרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול

ארבעה דברים שטן ואומות העולם משיבים עליהם ואומרים מה טעם יש בהם

כלאיים שעיר המשתלח ופרה אדומה לכאורה

למה דווקא האומות הן השוענים האם דווקא האומות הן החכמים להאמין ולדע היטב טעמי כל התורה חוץ מאלה ארבעה

ולמה לא שמענו מישראל שהם התקשו בטעמיהם של אלה ארבעה דברים

אלא הדבר הוא דווקא המסולפים מתקשים ונכשלים בכל איזה חושך שהוא

וכבר אין בכוחם לבקוע ולעבור

מי אלה שמתקשים? המסולפים

הם מתקשים ונכשלים בכל איזה חושך שהוא

וכבר אין בכוחם לבקוע ולעבור

אבל ענן דסגנן בשלמותה

לא מקשים בכלל.

אנחנו ששלמים

לא מקשים בכלל.

האנשים החלקים עוברים דרכי החושך

עם כל דרכי יצירתם ודרך האמונה.

כל כמה שנתמעטו הדורות

כל כמה שנתגבר החושך

העמידו קיום כל התורה על פחות ופחות יסודות.

עוד שבא חבקוק בדורו שהחושך כיסה כבר כל הארץ,

באפלה כזאת שכבר לא נראה כל זוהר של אור כי אם היצירה של אמונה.

וזה אשר אמר חבקוק, בא חבקוק ויעמידן על אחד וצדיק באמונתו יחיו.

כל היצירה של חושך

היא היצירה של אמונה.

מן החושך נוצר אמונה.

אז כבר בדורו של חבקוק

אי אפשר כבר להעמיד את התורה על אותם מהלכים שהיו לפני כן.

נשאר רק דבר אחד,

אמונה.

ואומנם כן הוא,

פרה אדומה היא באמת פרשה תמוהה בשכל ללא כל בעיות.

כמעט טעם יש בזה שאותו דבר עצמו שמטמא את ההורים הוא עצמו יטהר טמאים.

אמנם אנחנו לומדים פרשת פרה עם כל המסכת שלה וגם מתעלים עם לימודה מאוד.

ואפשר גם לשאוב רוח הקודש

מכל זו הפרשה,

אפילו אם רחוק מאיתנו הטעם שבה.

ונורא הדבר

כי ייתכן

שיהיה אדם שילמד כל מסכת פרה גם מתחכם בה מאוד מאוד

וממנה ומעצמה יצא כי על ידה הוא יתפקר לגמרי.

ולמה זה?

משום שלא מוצא טעם בה.

הוא מתקשר בשאלה כזו ואין יכולת להתפטר ממנה.

ואצלנו שאלה כזו לא מזיזה אותנו כל דור.

לנו אין בעצם כל קושייה ושאלה.

אמנם כי נמצאים אנו בחושך,

אבל באמונה אנחנו עוברים טוב מאוד את כל הדרכים ללא מכשול כל דור.

ועוד זאת,

כי מהחושך עצמו יוצא תורה.

איזה תורה? תורת האמונה.

אנו ודאי מתעלים מפרשת פרה לא פחות, ממסכת נזיקין וכדומה.

אומרים בשם הגאון

רב חיים בריסק, זכר צדיק וברכה,

שמסדר קודשים יכולים ביותר להתעלות,

ואם כי לכאורה לא מצאינו בהיפוך בחכמים זכרנו וברכה שאומרים בברכות סג,

אלא רוצה שיתחכם, יעסוק בדיני ממונות.

אולם בקודשים משיגים ביותר הדרך האמיתי בלימוד.

כשלומדים נזיקין סוברים כי כל העניינים הולכים על פי מהלך השכל.

ואומנם כי בהם באמת שייך להגיד בקצתן איזה סברות.

למה נקטה התורה כן או אחרת?

סוף כל סוף הרי אין מהמצוות שהשכל מחייב,

אבל בלימוד קודשים, הנה תכף בהתחלתו רואים כבר שהעניינים אינם הולכים כלל על פי הסברות,

אלא כולם גזירת הכתוב.

דינים שלולא גזירת הכתוב שעליהם לא היו לנו כל יד בהם.

בעיני דווקא באלה גזירות הכתוב, דווקא באלו שאין יד שכלין התופסת בהם כל דרך ומהלך,

בהם אנחנו מתעלים עוד יותר עד רוח הקודש.

וזה סוד העניין של חושך, כי בחושך

אומנם מתעלים עוד הרבה יותר מאשר באור.

כל מה שהחושך יותר גדול, יותר הרבה מתעלים.

זאת אומרת, גם בדור הזה, כשאנחנו נמצאים בחשיכה,

בחשיכה של אמונה אנחנו כבר נמצאים, לא בחשיכה.

בדור של חבקוק הייתה אמונה עוד מצילה, אצלנו יש חשיכה באמונה.

אבל דווקא בתוך החושך הזה אפשר להגיע לדרגות יותר.

בספרים מובא מעשה שהיה בימי הארי זיכרונו נחיה עולם הבאו.

אדם פשוט התעורר מאוד מדרשת הרב

על גודל העניין של לחם הפנים שהיו מקריבים מדי שבת בשבתו.

ואיך שמעת חורבן המקדש

שורה מהירה גדולה בעולם

מהעדר הלחם הזה.

בשביל הקדוש ברוך הוא יש הרבה צער מזה שאין את לחם הפנים.

הוא התעורר מאוד מהדרשה והחליט

שהוא יניח בארון הקודש וכל ערב שבת לפני השקיעה שתי חלות.

האמונה שלו הייתה ודאית

שהקדוש ברוך הוא יקבל את זה כאילו זה להם הפנים במקדש.

כל פעם היה מניח בארון

את שתי החלות האלה והיה מתפלל בדמעות

ומבקש מלפני השם שיקובל לרצון.

ואחרי שבת כשהיה פותח את הארון לא היה מוצא חלות.

היה ברור לו שהמנחה התקבלה אצל השם.

השם לקח את זה

וככה היה מתנהג תמיד.

פעם אחת בא רב העיר

קודם זמן

לפני שבת

וראה שהאיש מניח את החלות בארון.

שאל אותו מה זה?

הוא ענה לו ברוב התמימות שזה החלות שהוא מניח בארון לשם לחם הפנים.

והסביר לו שהקדוש ברוך הוא לוקח אותם

אחרי כל שבת כי הוא לא מוצא אותם.

אחריו טמא אפשר להאמין לדבר כזה?

אז הוא אמר לו, תשמע, זה לא הקדוש ברוך הוא לוקח, זה השמש לוקח את זה.

אמר לו, תשב איתי ותראה פה ככה בסתר, ואנחנו נסתכן.

וככה היה.

הוא ראה שבאמת השמש לוקח, אז הוא הפסיק מאותו יום

לשים את הלחמים.

אחר כך

היה לארי הקדוש חלום.

אמרו לו בשמיים כי יש טענות גדולות על הרב הזה שגילה לאותו האיש

כי השמש לוקח את החלות.

ושמפני זה חדל מלהניח בארון תחלות.

ואמרו לו שמעת שהפסיק האיש להניח את החלות,

נפסקה מהקדוש ברוך הוא נעטרוח הכי גדול שהיה לו ממעשה האיש הזה מעת חורבן בית המקדש. לא היה לו כזה שמחה לקדוש ברוך הוא.

נו, אז ייתכן לנו לצייר אי ידיעה כזו

שיניח אדם חלות בארון הקודם ושיסבור כי הקדוש ברוך הוא אוכל אותם?

ומאי ידיעה כזאת

קיבל הקדוש ברוך הוא נחת רוח נפלאה כזאת.

מאי הידיעה, מזה שהוא לא יודע שהקדוש ברוך הוא לא אוכל חלות,

יצא לקדוש ברוך הוא כזה נחת רוח.

כל מה שרבה ביותר האי ידיעה,

כל מה שגדול ביותר החושך,

עד כדי כך

יותר גדול נחת רוח שנעשה לקדוש ברוך הוא.

אדם והמה תושיע אדוניי,

אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומסימין עתומן כבהמה.

זאת אומרת, בני אדם שהם ערומים בדעת והם יכולים לפרק כל עניין ועניין,

אבל בתכל'ס הם מסימים עזונקה בהמה כחסרי דעת.

מתי שאתה אדם ובהמה, אז תושיע השם.

אל בינתך אל תשען, יש מקומות ששם אתה צריך להיות כמו בהמה.

לעבור את החושך

עם האמונה.

סבא מקלם, זכר צדיק וברכה,

עמד על מאמר החכמים, זכרנו לברכה, בשבת פ״ח בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שישים ריבוע של מארחי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים.

אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע.

והוא הקשה,

אני לא היה להם קשר לכל אחת שלושה כתרים, אחד כנגד נעשה,

שני כנגד נשמע, ושלישי על מה שהקדימו נעשה לנשמע.

לפי דברינו יש לומר כי כל אשר זכו בכתרים

היה אך ורק על הקבלה שלהם לעשות הכל ללא ידיעה כי אם באמונה.

כל מה שהם זכו לכתרים

זה שהם קיבלו על רצון לעשות הכל ללא ידיעה, נעשה,

אחר כך נשמע,

כי הם עשו הכל כי אם באמונה.

זהו אמנם העניין של קדימתם נעשה נשמע,

כי אין לנו אלא רצונו יתברך.

ככה אנחנו צריכים לחיות.

אין לנו אלא רצונו יתברך.

לא שכלנו, לא ידיעתנו,

כי מעשים באי ידיעה גדולים מבידיעה.

זהו אשר אנחנו מדברים כל העת, כי מדרגת החושך גדולה הרבה יותר ממדרגת האור.

ואמרו במדרש,

איני יודע באיזה מהם חפץ הקדוש ברוך הוא, אם במעשה הצדיקים, אם במעשה הרשעים.

כי הנה ייתכן שבמעשה הרשעים נמצא אור יותר רב מאשר במעשה צדיקים.

זאת אומרת, מזה יוצא הרבה יותר אור.

לא חס ושלום שמותר לעשות מעשה רשעים.

אבל מזה יכול לצאת אור הרבה יותר גדול

מאורן של צדיקים.

וזה מה שאנחנו רואים בשביל נעילה.

אצל האשכנזים אומרים ככה נוסח. אין קץ לאישי חובותינו ואין מספר לניחוחי אשמתנו.

אין מספר לריח הניחוח שבא מאשמתנו. אין מספר.

זאת אומרת, רק כשאדם חוטא הוא מקריב קורבן וזה נהיה ריח ניחוח.

אז אין מספר לריח הניחוחים הבאים מהשבטים.

אלא מה?

הריח הניחוח הזה לא בא כמעט על ידי תשובה.

נו, אז מה?

כבר דיברנו כי אמנם לא יודעים באמת התשובה מאיפה מתחילת.

כי אנחנו לא יודעים באמת מה פועלת הנחה אחת.

אנחנו לא יודעים מה עושה וידוי אחד.

ובדור שלנו החשוך,

בדברים פעוטים,

ותכף איננו כבר בפרשת התשובה.

וכל מעשה קטן, משימה ציצית בהרצאה, כבר אדם עשה תשובה.

בתוך החטאים שלנו נמצאים וישנם הורים יותר גדולים ואישים וניחוחים.

אתם שומעים?

אדם לא יכול לדעת

האמונה שהוא הולך לעשות את רצון הבורא בלי שאלות,

בלי קושיות.

או כמו שנתנו את ההרצאה

ברמת גן,

שאין בעצם קושיות ואין בעצם תירוצים.

אין כלום, כי אחרי כשיש לך תירוץ אתה רואה שבעצם לא הייתה קושייה.

אין.

זה רק מצד היצר, מצד הנגיעות, מצד המידות הרעות יש לאדם קושיות.

אבל אין שום קושיות. מה הקושיות? השם רוצה ככה נקודה. מה זה אכפת לנו? מה צריך הבנה?

לא הבנה? לא מבין את זה? תסביר לי את זה.

השם רוצה? שלום תעשה מטה.

תבקע את החושך עם אור האמונה.

במקום להתפלפל ולחשוב שאתה פם פם פם פם, מלמדן וכולי וכולי, בסוף אתה מסתבך ובסוף אתה

מהרהר וכל מיני דברים.

ואחר כך אתה אומר, זה לא מובן כל כך, אז אני יכול לעשות ככה, אז אולי זה לא זה.

אז אמרו לי, נוריד ככה, וגם מוותר ככה.

אבל בן אדם שמאמין במה שהקדוש ברוך הוא ביקש בתורה, בפוסקים,

עושה בלי שאלות, בלי כלום.

אז אני איש זכר צדיק וברכה עושה דברים שאין בשולחן ערוך.

אז שאלו אותו, אבל זה לא מופיע בשולחן ערוך. למה כבוד האוצר אומר דינו דגמורי?

דינו דגמורי, זה מופיע כדין בגמרא, אפילו שאם זה לא נפסק להלוכי.

אבל דינו דגמורי, אם זה כבר נאמר,

דין הזה בגמרא, גם את זה הוא היה עושה.

ואנשים מחפשים ספק ספקה וכל מיני, מעיקר הדין וכל מיני קשקושים, העיקר לצאת כמה שבפחות.

דורות ראשונים היו מעשרים כמו שצריך.

דורות אחרונים היו באים דרך גגות וכרפיפות על מנת להתפטר מהמעשר.

מה אנחנו מחפשים?

לא לעשות את רצון הבורא. אדרבה, רוצים לעשות את רצון הבורא. נעשה ונשמע, זה החוכמה.

לא לחפש כולות כל הזמן, כולות, כולות.

אדם צריך לראות כמה הוא יכול לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא.

ואם הוא מתחמק.

הוא אומר, לא, לא חייב, לא חייב, לא חייב.

חייב, לא חייב, אבל השם רואה רק את המשיכת כתף שלך,

אז כמה תשווה אצלו?

אבל אם בא אדם, הינני, הינני, כל דבר רוצה לעשות, לעשות, לעשות.

זה עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא. הנה,

אדם פשוט לא מבין בכלל כלום, שמע דרשה, לא יודע מה זה.

הלך, שם חלות.

נו,

היינו אומרים, תמל לו.

והקדוש ברוך הוא מאז הוא עשה לו נחת רוח. מאז חורבן הבית, עד לאותו זמן שהוא עשה,

לא היה לקדוש ברוך הוא נחת רוח כמו האיש הזה.

מתמימות.

היה לקדוש ברוך הוא לעם הפנים, עכשיו אין לו לעם הפנים. אז מה הבעיה, נאמרו שאתה חלות? מה הבעיה, נאמרו שאתה חלות?

נאמרו שאתה חלות ואצל הקדוש ברוך הוא.

כוונת הלב, יש כוונה לעשות את רצון הבורא,

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא. גם אם אתה עושה לא מדויק, לא נכון, בשמיים נחשוך.

רבי יחנן הוא מה שאומר,

עושות,

רבי יחנן הוא מה שאומר,

‫תודה רבה.