הלכות כיבוי והדלקת אש ביום טוב ושבת — גרם כיבוי, נרות שבת, נר של בטלה וסכנות אש בהלכה

 - - - לא מוגה! - - - 

להעביר מאש לאש אבל הכיבוי אסור ברן מדגיש לנו בסימן תקי״ד סעיף א' שגם כשיש הפסד מרובה רואה את הבית שלו שנשרף אין לך הפסד מרובה יותר מזה אפילו אחי אין היתר לכבות אם אין סכנת נפשות ואין מכבין הבקעת אפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדרה בכל הדברים האלה הדבר אסור אבל היום בזמן הזה בדרך כלל יש סכנת נפשות אם אדם לא יכבה ולכן כשיש חשש סכנה הדבר מותר הכיצד? אם נפל כאן נר, נר שנפל כאן, לא תיגע בו יד תרחיק את הספסלים, תרחיק את השולחנות והנר הזה יכול לנוח בשלום על משכבו ידלוק, יבער עד שיכבה מאליו אין שום סכנה, שום בעיה ולכן אליבא דקול עלמא אסור לכבות אבל קורה לפעמים שהאש היא כבר התפשטה לאהבה גדולה ואז אין לנו ברירה אלא לכבות כגון יש הרבה אנשים שמניחים את הנרות שבת על השולחן אנחנו הולכים לתפילה לבית הכנסת לפעמים האימא או שהיא עולה לנוח לישון או שהיא עומדת בחדר השני מתפללת והילד בן שנתיים-שלוש לפעמים בא, מושך את המפה והפמוטים שעל השולחן נופלים, מתחילים להדליק את השולחן ואין מי שישים לב, לפעמים הילד עצמו נבהל, הוא הולך וצועק לאימא אש אש, לפעמים הוא הולך או לפעמים הוא עצמו לא הרגיש מה שהוא עשה אלא בינתיים השולחן מתחיל לעלות ולעבוד עד שמרגישים כבר ואז אין לך ברירה אלא לקחת מים ולשפוך והסיבה היא לכל בית שלנו יש חשמל וגז כשהבידוד של החשמל נשרף יש סכנת התחשמלות כשהגז, מכל הגז או או הצנרת, כשהכל עולה בלהבות יכול להתפוצץ וגם זה יכול להביא מיד סכנת חיים. כל אלה שעומדים לא רחוק יכולים להישרף, יכולים להיות לפיד חי. כיוון שזה פיקוח נפש ולכן מותר לכתחילה לכבות, לפעמים האדם הזה לא מצליח לכבות לבד, הברירה היא להזמין מכבי אש, אין מנוס, שיעשה גם את זה. כל זה בכלל פיקוח נפש, אבל זהו חכם הרואה את הנולד, ולכתחילה לא טוב הדבר שיעשה כן, אלא ולכתחילה יותר טוב שלא יניח את הנרות, את הפמוטים, על השולחן. יהיה לזה מתקן מיוחד, כמו המתקן הזה שיש לנו כאן בצד ימיני. במתקן הזה אפשר להניח את הנרות ולא יהיה שום שרפה, לא יקרה שום דבר. יניחו את המתקן קצת גבוה, מעל הישג ידם של הילדים. כך רצוי שיהיה בכל בית, ולא להשאיר את הנרות על השולחן. תודה. יש אנשים מרובעים, אתה אומר לו, שיעשה כך. הוא אומר לך, לא, אבל לנו יש מנהג, מנהג קדמון. מניחים תמיד הנרות על השולחן. נכון, פעם היה הכרח לעשות כן. אתה בא לאכול את הדגים כדי להבחין בין הדג לעצמות, אתה חייב לראות והנרות על השולחן יכולים להאיר לך, כי לא היה חשמל, לא הייתה תאורה אחרת. אבל היום, בזמן הזה, ברוך השם, החשמל מאיר לנו מצוין, ואין צורך לבוא ולסבך את המצב על ידי הטיפשות הזו, לבוא ולהניח את הנרות על השולחן. תשאל את הכבאים, תגיד לו, אדוני, מה אתם עושים בכל ליל שבת בין שמונה לעשר בלילה? אז הוא אומר לך, אנחנו מסתובבים בבתים של הדתיים לכבות את השרפות של נרות השבת שלהם. למה לגרום חילולי שבת מיותרים? זה גם סכנת חיים וגם חילולי שבת. כל זה בגלל הטיפשות הזו שמניחים את הנרות על השולחן. זה לא דבר טוב, צריך לשנות. לא רק זה, אצל אחינו אשכנזים יש בעיה. אם העמוד אצלנו החזן עומד בתיבה, אצל האשכנזים ליד ההיכל, שם סטנדר העמוד נמצא. וכשיש להם אזכרה יורצאית, אז יש להם שם את המקום, את הפמוטים, להניח את הנרות. בימי האחרון אתה רוצה להדליק נרות, תדליק, למה לא? אחרי שגמרו עלינו לשבח, אתה מכבה את הנרות והולך, אין לך שום בעיה. אבל אם האדם הזה יש לו אזכרה בליל שבת, אז הוא בא, רוצה להתפלל מנחה וערבית, ולפני מנחה, בשעה שבע, הוא מוציא את הנרות שלו ומדליק אותן. גמרנו את התפילה, הכל תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם, והולכים כולם הביתה. גם הגבאי, גם השמש, סוגרים, הולכים. הרבה פעמים הנרות האלה לא דועכים ונכבים, אלא מדליקים את העמוד שהוא כולו מעץ, ולפעמים, לא רק העמוד, גם ההיכל. מאות ספרי תורה מאוד דלקות היו בעבר, שבמשך הדורות כילו לנו הרבה ספרי קודש, הרבה ספרי תורה. לכן אסור לעשות דבר כזה, בערב שבת לא ירשו לאותו האדם, אלא כדאי שאותו הגבאי יכין שני פנסים, אם אין לו נרות חשמל ממש, אם זה לא מחובר לחשמל. אז ייקח שני פנסים, ידליק אותם, יגיד לו, הנה, במקום הנרות שלך, הנה, יש לנו כאן את שני הפנסים, זה יהיה דולק, לא רק בשעת התפילה, אלא גם אחר כך. אבל יש כאלה אנשים מרובעים, הוא יגיד לך, לא, נר השם נשמת אדם, צריך דווקא נר. זה לא נר. הפנס, הוא החליט שזה לא נר. אתה יכול להתווכח עם האדם הזה? אין מה להתווכח, הוא לא יבין אותך, אז תגיד לו, אצלנו אין דבר כזה. תחפש מקום אחר. פה אנחנו לא מרשים. הגבאי יעמיד אותו על מקומו. עם אנשים כאלה אסור לך להתפשר, אסור לך להיות וטרן על חשבון השרפה של בית הכנסת, על חשבון ספרי התורה. אין דבר כזה. הבין אותך, הנה מה טוב. לא הבין, זו בעיה שלו. תגיד לו, אם אתה תדליק הרגע, הרגע אני אכבה את זה. אין דבר כזה. פה לא מדליקים נרות בערב שבת, גם כן מהחשש שאני אומר שמא יקרה חלילה שרפה, אם זה בערב כיפור, אם זה בערב שבת, היינו הך. בכל הזמנים האש עלולה להתפשט גם בליל כיפור. אין לך שום חברת ביטוח שתמגן אותך מזה. ולכן מן הראוי להעמיד את האנשים האלה על מקומם ולא להרשות להם לעשות מה שליבם חפץ, אלא או שיהיה איזה מתקן מיוחד, כמו המתקן הזה שיש לנו. שיעשו את המתקן הזה על העמוד שלהם. ואז גם אם הנר נופל, אז יש משהו שיבודד ויגן. אם יש להם דבר כזה, הנה מה טוב. אם אין להם דבר כזה, חייבים להיזהר לא להשאיר נרות דולקים, לא על התיבה ולא על העמוד הזה. יש תולמות שיש להם משכנזים, אנחנו נזכירים כאן בצד, אפשר לדליק את הנרות, תכתיבו, כן. זה דבר טוב. באותו מקום אין פחד שזה יתפשט ויהיה שרפה, זה פתרון טוב. אבל תמיד אתה תמצא את האנשים שירצו להניח את הנר לא שם, אלא ליד ההיכל. ואז חלילה הפרוכת מתחילה להישרף בקלות, ואידך זיל גמור. אז לא צריך להיבהל מהאנשים האלה. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אנחנו אחראים, יש לנו אחריות כלפי בית הכנסת. אם האדם הזה יבוא ויניח כאן את הנרות והפחד הוא שהפרוכת תישרף, אם הנר קצת נופל, נופל על הפרוכת, לך תדע מה יקרה. ולכן לא צריך לעשות להם חשבון לאותם האנשים. תגיד לו, פה לא מניחים נרות. תיקח את הנר הזה, תוציא את זה בלי לעשות חשבון אם אותו אדם יכעס או לא יכעס. אנחנו אוהבים את כל עם ישראל, ואהבת לרעך כמוך. לא רוצים להרגיז אף יהודי. אבל לא על חשבון ספרי התורה. אם אותו אדם משוגע, אותו אדם חסר דעת, והוא לא מבין את מה שמדברים איתו, אנחנו חייבים לעשות את מה שההלכה דורשת מאיתנו, ולא לעשות חשבון באותם האנשים. הוא מזיק יותר בנשמה ולא נרות. נכון, נכון, אבל השאלה אם הוא מבין את זה. לא תמיד האדם הזה מבין, זו הבעיה. אדם שנשרף לו הבית בגלל שרפה ביום טוב, אבל, שם יש שתסיר את הקדירה של האוכל. אם הוא לא יכבה, המחיר יהיה שגם האוכל יישרף בתוך זה. האם מותר לכבות כדי להציל גם את הקדירה? האם זה נקרא קיבול לצורך כל נפש, או לא? מחלוקת. לפי דעת הראש, המרדכי מותר, הרייף והרמב״ם אומרים אסור. ומרן קאן החמיר ואסר, למעלה בסימן תקז סעיף ד', מרן הקל בשעת הדחק כשאי אפשר. מרן סמך על דברי הראש, כמו שכתבו מאמר מרדכי וכף החיים. ולכן, שעת הדחק שנה. אבל אם אין שעת הדחק, הדבר אסור. כמו שאסור לכבות כיבוי ממש ביום טוב, גם גרם כיבוי, גם כן אסור. מה נקרא גרם כיבוי? הדבר היחיד שכולנו מבינים אותו, והוא מוחשי מאוד, הוא. אדם לוקח נר דולק, שם אותו בתוך כוס מים. הנר היה דולק שעתיים. כששמת אותו בתוך הכוס מים, במקום שעתיים ידלוק שעה. אמנם באותו רגע הלהבה, האש, נשארה אותו דבר, אבל גרמתי את הכיבוי שבעוד שעה הוא יכבה. האם מותר לעשות דבר כזה ביום החג או לא? בשבת לא תיגע בו יד, אסור לנו לנגוע בנרות וכולי, אבל השאלה לגבי יום טוב. זו הדוגמה המוחשית שעליה דנו גדולי הראשונים. מחלוקת בראשונים, ומרן פוסק לחומרה כדעת הראש והטור, שגרם כיבוי ביום טוב אסור, ואין היתר לעשות כדבר הזה, לבוא ולהניח את הנר בתוך המים. באיזה צורה כן יהיה מותר? תניח את הנר במים מערב יום טוב, או לפני שתדליק את הנר ביום טוב, קודם כל תניח אותו במים, ואחר כך תבוא ותדליק, אז מעיקרי הדלקת אותו רק לאותה השעה, בזה הדבר מותר, אליבא דקולה עלמא, וזה מה שמרן מצריך ומחייב אותנו. הרמה מקלת יותר בדבר, אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ולכן אין יותר בדבר, כך גם אדם שלוקח נר דולק ומניח אותו בחצר, מניח אותו במרפסת, מרפסת פתוחה, בעוד עשר שניות הרוח תכבה את זה. אז נכון שבאותה השנייה שהוצאתי את זה, זה היה עדיין דולק, אבל גם גרם כיבוי כזה, גם הוא אסור. כך גם לפתוח חלון, לפתוח דלת מול הנר. כמו שבשבת אסור, גם ביום טוב אין לנו יותר לבוא ולפתוח מול הנרות האלה את החלון והדלת, ולכן אם האדם הזה רוצה שיהיה לו אוויר, הוא אוהב את האוויר בקיץ, רוצה שביום החג יהיה לו חלון פתוח, אז שידאג להזיז את הנר מהחלון מערב שבת, כמו שמרן הזהיר אותנו בסימן רעז בהלכות שבת, חזר על זה מרן בסימן תרפ, בשני המקומות מרן מזהיר בדבר הזה, כדי שלא יבוא לזלזל בקדושת השבת, אז כך הוא הדין גם לגבי יום טוב, וכמו שאמרנו, גם גרם כיבוי ביום טוב אסור. מרן מביא עוד דוגמה יש כאן פתיל צף אני מרים את הפתיל צף הזה ולא זורק אותו לאשפה, אלא יש פה כוס שמן יותר גדול ואני מעביר מכאן לשם גם בזה מרן אומר, אסור לעשות כדבר הזה ביום טוב. והסיבה היא, ברגע שהרמת את הפתיל צף במקום שזה היה צריך לדלוק שעתיים, כמה זה יישאר ביד שלך? שלוש-ארבע דקות יחמא גם אם אחר כך החזרת את זה לתוך השמן, עדיין אין לנו צד כולה בדבר, אין אפשרות, זה לא ייתקן, לא יכפר על מה שעשה קודם, שהוא עשה את הגרם כיבוי, וגם זה אסור, לא תיגע בו יד, אין יותר לעשות כן. מה הבעיה? הוא לוקח נר, מדליק מהשכן, ובדרך שישתדל לתפוס ביד, לתפוס ביד בצורה כזו, ילך בנחת, אז על פי רוב זה לא יכבה. אם יש לך פנס, אתה זוכר את הפנס לפני 50 שנה, איך היית? אם יש לך את זה, אז תוכל לקחת עם הפנס, הנר שלך יהיה דולק בוודאי. והדלקתי אותה, ואמרתי, בסיגריה סמתי גדול, והדלקתי אותה. כן. בסדר, ההתחלה אני מסכים, אבל אחר כך, אחרי שהדלקת את הגז שלך, מה עשית עם הסיגריה? מעשה, שלא משתמשת, יש לך על השיים. טוב. כמה זמן זה קשבה עכשיו? כן. מה זה זמן? בסדר, אז ההתחלה אמרתי מותר, בסדר, זו הייתה הדלקה לצורך, אבל אחר כך, ההמשך של עישון הסיגריה, ההמשך, יש בו בעיה. כמו שאמרנו, אנחנו נזהרים מכל זה מאוד. כן. אתה יודע כמה זמן זה רב כיוון יהיה מותר, וכמה זמן זה רב כיוון שיהיה אסור? אין הבדל אם אתה מקצר את חיי הנר בשעה שלמה, או שאתה מקצר את חיי הנר בחמש דקות. גם זה וגם זה אסור. אין היתר לעשות כדבר הזה בידיים, אלא, כמו שאמרנו, צריך להקדים רפואה למכה לפניכן. הנפקא מינה גם לאלה שיש להם שעון גז. אז אם האדם הזה, לפני שיבוא להדליק את הגז, לפני כן הוא מתכנת את השעון. הוא רוצה שבעוד שעה הגז יכבה. אחרי שהוא דרך את הקפיץ, הכול מוכן, אחר כך הוא מביא את הנר להדליק, אתה מדליק אותו מעיקריה לשעה אחת, וזה עליבדי כולה עלמא, מותר לכתחילה, אין לי שום בעיה. אבל, אם האדם הזה קודם הדליק את הגז ואחר כך הוא הולך לטפל בחגז, לטפל בשעון גז, כאן יש בעיה. כי אם אתה לא דורך את הקפיץ של השעון, הגז הזה אמור לדלוק הרבה שעות. עכשיו אתה מסובב את השעון כדי שיחבה בעוד שעה. שוב, גם זה נקרא גרם כיבוי, וגם בזה יש לנו בעיה בדבר. אלה המחלוקות של אחרוני דורנו, לגבי הנושא הזה של הגרמה בגז או הגרמה בכיוצא בהם, ולמסקנה יש מקום להחמיר בדבר. ולכן צריך ללמד את האישה, להדגיש לה את ההלכה הזו, שלפני שהיא מעבירה את הנר להדליק את הגז, קודם כול, בראש ובראשונה תסדר את השעון, תתכנת את השעון. אחרי שהשעון הוא מכוול לשעה המדויקת, לאחר מכן יהיה אפשר בלכתחילה לבוא ולהעביר את האש. בזה אין שום חילול יום טוב. אליבא דקולאלמא, הדבר מותר בלכתחילה. אני שם מים מלא מלא, ואני מדליק את הגז, ואחר כך זה בולש ומתכוון. זה לא גם כאילו? מה ההבדל בין זה לבין אם אני שם, מוריד את זה שלוש דקות או חמש דקות? ולכן, חלק מהחכמי דורנו אסרו גם בזה. תראה מה שכותב מורנו חכמי ציון, באור לציון חלק ג', לשולחן שלמה של הרב אויירבך ועוד. יש באמת שהחמירו גם בזה. יש לנו בעיה בדבר. המקינים בדבר טוענים כך, הם אומרים, יש הבדל בין אם אני לוקח את הנר, הנר הדולק, ומניח אותו בתוך הכוס מים. השעבה והאש, כל זה דבר אחד. אתה נוגע כאילו באש עצמה. בשעבה עצמה אתה מכניס אותה לתוך המים. פה לא. פה הגז נשאר דולק כמו שהוא. מעליו אני בא ושם את המים, את הפינג'אן. אולי בזה הדבר קל יותר. והם מביאים ראייה ממה שכתוב בסימן ש״ל. שם מרן מעתיק לנו את דברי המשנה בשבת ק״כ שאדם מניח כדי חרס חדשים מיני מים, האש מתפשטת, הכד מתפוצץ ומכבה. איך אתה מניח את הכדים האלה? אלא ודאי, לא נגעתי באש. אני בא מעבר לאש, אני שם את הכדים האלה. אחר כך יהיה, גם פה אחר כך זה יגלוש ויכבה, בזה הדבר מותר. כך יהיה שרצו לדמו דבר לדבר. שאלה היא, האם שם מרן התיר רק בגלל שהבית שלו עלול להישרף הפסד מרובה, רק בזה מרן התיר? או גם שלא במקום הפסד מרובה, כיוון שלא נוגע ממש בנר? אלה הם הוויכוחים של חכמי דורנו. תראו בספר חלקת יעקב, ציצי לעזר, יביע עומר ועוד, דנו בנושאים האלה בהרחבה, והרבה מהפוסקים החמירו בדבר. ולכן, העצה היא פשוטה מאוד. אדם שרוצה להדליק את הגז ביומתו, כדאי שמעיקרה ידליק רק להבה אחת על גז נמוך. מעיקרה אתה מדליק את זה על גז נמוך, ובמקום שאתה צריך להתחיל לבשל, לעשות משהו בשעה עשר בבוקר, תקדים, תעשה את זה שלוש-ארבע שעות קודם, והאש הנמוכה הזו, כל הזמן היא תישאר, אתה לא צריך לא את השעון גז ולא דבר אחר, אתה יכול לבשל על זה כל מה שאתה צריך. צריך להביא בחשבון שהאש היא קצת נמוכה, הלהבה נמוכה ויקח לך יותר זמן כדי לבשל, וכך בדרך הזו יבשלו את כל מה שנחוץ להם ליום טוב ושבת, ולא ייגעו בכפתורים ולא יישחקו ולא יעשו את הדברים האלה, שיביא את הפינג'אן וינסה. הרבה פעמים זה לא מצליח. זה גולש, חלק מהגז נכבה, חלק נשאר דולק, ואסור לך לנגוע בזה. אחרי כמה שניות, עוד פעם המים מתאדים, עוד פעם כל הגז דולק כרגיל. ולכן זה לא פתרון מבחינה מעשית. השעון גז הוא יותר טוב, השעון גז, כמו שאמרתי, אם אתה מתכנת אותו לפני ההדלקה, הוא מותר לך תחילה לבדיקו לעלמא, והפתרון הזה הוא הרבה יותר טוב מהקומקום שעליו, כמו שאמרתי, יש לנו סימני שאלה. גם בפינגל הזה התחתן בלי צווייאר של דין קוויאצלית, אתה משפוך אותה. נכון, נכון. אסור לא לשפוך את זה, אסור שזה ילך לאיבוד. שוב, מחלוקת בין הפוסקים. הוויכוח הוא על לשון מרן, תקז סעיף ד'. מרן אומר שמותר לגרוף את האפר והגחלים. למה? שאי אפשר להניח את הבצק על האפר והגחלים, זה ילך לאיבוד. ולכן, כיוון שאי אפשר בדרך אחרת, מותר לגרוף למרות שעל ידי הגריפה האפר מכסה את הגחלים ומכבה אותם. ומרן, אני מצטט את לשונו בסימן תקז סעיף ד', מרן אומר, אף על פי שהוא מכבה, אי אפשר בלא כן. וכשם שמותר להביא לצורך הנפש, כך מותר לכבות צורך הנפש. זו הדוגמה ששמה ראינו שגרם כיבוי לצורך הנפש, מרן כן הדיר. אז כשאין ברירה, כן. פה יש לך ברירה, אתה יכול להדליק את השני. אתה יכול להדליק את השני על אש נמוכה. אז כאן אי אפשר להגיד אי אפשר בלא זה. מה שאני במי החול לא עושה כדבר הזה, כדי לחסוך את הכסף של הגס. אבל לא שמבחינת הבישול אי אפשר. מבחינת הבישול אתה יכול להדליק את השני על אש נמוכה ותבשל כך. ולכן, זו הסיבה, כמו שאמרתי, שלא כל הפוסקים הקלו, לא כל חכמי דורנו הקלו בדבר הזה. ולכן אמרנו, מר יקרה ידליק את זה רק על אש נמוכה, ומר יקרה הוא יודע שצריך לבשל על אש נמוכה במקום שעתיים, לוקח ארבעה שעות. אז כל דבר שהוא מבשל, יניח אותו מוקדם יותר, או שיתחיל את הבישולים האלה כבר בערב יום טוב, ולפני כניסת החג ינמיך את הגז, וכך יישאר הגז בלהבה נמוכה. זה עדיף יותר. שניים ושלושה שקלים, את הגז בולה כל היום, 24 שעות ממחר. אם אדם באמת יש גז 300 שקל, הוא צריך 300 ימים טובים בשביל לחזור את הכסף הזה. נכון. נשאיר את זה דלוק ונגמור בזה. כן, זה הכי טוב, הכי קל. יש אנשים נכנסים ללחץ, הוא חושב, יש לו דמיון שהוא יפשוט רגל. אחרי יומיים, חלילה וחס, הוא יקבל חשבון גז, ישלם מיליון דולר ויפשוט רגל. זה הדמיון של האנשים, פוחדים להשאיר דבר כזה. אבל כמו שאמרת, הגדרת את זה נכון, אין כאן הפסד מרובה ואין הווה מנע לעשות דברים שחלילה הם ספק יסוד. ויש נבוא, יש אופן גם לדבר כזה, כן. נר של בטלה, הירושלמי דני מותר או לא, ולמסקנה דעת מרן לאסור. מרן הלך בזה בעקבות הראש והטור, וכך ההלכה. הרמב״ם כתב להתיר, אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ומרן דעתו שנר של בטלה אסור. איך ידמה? מה הדוגמה של נר של בטלה? יש לילד יום הולדת, והיום ינהג העולם, עושים את החגיגה יום הולדת, לא רק על ידי עוגות טובות, חוץ מהעוגות והממתקים. צריך גם להדליק נרות. ואין כאן הילד הזה, ברוך השם, הגיע לגיל חמש שנים. הסמים מדליקים חמש נרות. לפעמים הוא בעצמו מדליק, לפעמים האימא מדליקה בשבילו, זה לא משנה מי. זה נקרא נר של בטלה. ביום יש לך את השמש, גם בלילה, החשמל. לילה כיום יאיר, מעיר לנו יפה מאוד, וממילא הנרות האלה שרגה בתארה, מה היא מענה? זה נקרא נר של בטלה, ולכן אין היתר לכתחילה בדבר. אסור לבוא ולהדליק את הנרות האלה של היום הולדת. אלא, אם הוא רוצה, יכול להדליק מערב יום טוב. היום יש נרות בגובה של מטר, בגובה של הילד, אותו גובה שלו. תדליק את זה מערב יום טוב, באותה הפינה שחתן המסיבה אמור לשבת, שם באותו מקום תשים את כל החמישה נרות, יהיה דולג, אבל ביום טוב עצמו אין היתר להדליק נר של בטלה. אחרונים דנו לגבי נר יורצייד. האם מותר או לא? השאלה מתחילה, יש תועלת בזה? אז זה לא בטלה. אם אין תועלת, ממילא זה נר של בטלה. וכשהפוסקים הגדירו לנו את העניין לגבי כל ימות השנה, כשאתה מדליק ליד הקבר, יש תועלת. אתה מדליק בבית הכנסת, יש תועלת. אבל כשאדם מדליק בבית שלו, אני הולך עכשיו בבית ואני מדליק נר לעינוי נשמת רבי עקיבא בן יוסף או צדיקים אחרים, יש בזה ממש שזה שווה משהו או שזה כלום. מחלוקת בדברי הגאונים הראשונים והאחרונים, יש בזה מחלוקת. ורוב הפוסקים נוקטים להלכה ולמעשה שכל ההדלקה הזו היא אפס, כלום. אין בזה שום תועלת. ולכן, לגבי יום טוב, ממילא זה יהיה נר של בטלה. הביאור ההלכה על המקום מביא את דברי הכתב סופר ושאר הפוסקים שדנו במחלוקת הזו, והמסקנה לעקוף את המחלוקת, הפתרון הוא אחד, להביא את זה לבית הכנסת. ואז, גם אם תאמר נר אזכרה הוא כלום, אבל בבית הכנסת תמיד יש מצווה להדליק נר, כבדו השם בהורים, לא מצד שכן מעיר או לא מעיר, אלא מצד כבוד בית הכנסת. זה הפתרון שהביאור ההלכה אומר, וכך המסקנה להלכה ולמעשה. דווקא מינה עוד, אדם שהדליק נר נשמה, מותר ליהנות מהנר הזה? מותר להדליק מזה נר אחר? יש בזה איזה קדושה או לא? לדעת רוב הפוסקים, אם זה לא ליד הקבר אלא הדליק את זה בבית שלו, זה לא שווה כלום. אין בזה שום קדושה. אם זה בתוך שבעה ימי אבלות, ודאי שיש בזה תועלת, כי הנשמה של הנפטר הולכת מהבית לקבר ומהקבר לבית הלוך ושוב, ולכן יש תועלת במה שידליק את הנר נשמה הזה בבית. אבל אחרי שבעה ימי אבלות, הנשמה הולכת לקבר ולא חוזרת, וממילא מה שמדליקים בבית אין בזה שום תועלת. ולא משנה אם הוא מדליק את זה בימי החול או שהגברת הנכבדה מדליקה את זה בערב שבה. ויש נשים שמדליקות, חוץ מהשתי נרות של שבת היא מדליקה, נר אחד לכבוד רבי מאיר בעלננס, נר אחד רבי שמעון בר יוחאי. היא זוכרת את כל השבועות של הצדיקים, יש לה שבעים נרות שהיא מדליקה. שאלה, מה זה שווה? מה התועלת שבדבר? אולי גם בימי החול יש בזה בל תשחית כאן וחומר לגבי ערב שבת. ולכן בכל אחד מאותם הדברים צריך לייעץ לאותם האנשים, הן בימי החול והן בערב שבת. כל זה אולי בל תשחית, אולי אין בזה תועלת, שיביאו את זה לבית הכנסת, שם יש את המתקן המיוחד, וידליקו שם את הנרות, בזה יש תועלת בדבר. או עוד יותר טוב, יותר קל, כמה עולה לה לאישה הזו להדליק נרות כאלה בכל חודש? עולה לה 100 שקל, 200 שקל? תיקח לי את ה-200 שקל, תיגש לגביית, תגיד לו, אתה משלם 5,000 שקל חשמל? הפליאורסנט הזה, אני משלמת עליו. את כל התאורה הזו היא משלמת, או בעזרת הנשים או בבית הכנסת. בזה יהיה הדבר טוב יותר, מועיל יותר, כי הדלקת הנר לאו דווקא אש רגילה שלנו. גם האש הזו של החשמל, גם היא טובה וגם זה יכול להועיל לעילוי נשמת הצדיקים, או אותו המנוח שהם רוצים להדליק בשבילו. אבל להדליק בבית, כמו שאמרנו, אין בדבר הזה הרבה תועמת. בערב שבת זה, שבת הזו היא, בעזרת השם, יש לנו יום שישי חג השבועות, ואחרי זה שבת. אדם רוצה בערב שבת בשעה שבע בערב לבוא לקיים מצוות הדלקת נרות שבת. גם כאן יש את הבעיה של אולי זה נר של בטלה. והסיבה היא, השעון שבת הדליק לנו את האור, הדליק את החשמל, בשעה שבע. בשעה שבע, כשהחשמל כבר דולק, ממילא, הנר הקטן שהאישה באה להדליק, אין ממנו כמעט תועלת. אולי הוא נר של בטלה? כך מעיר ושואל הגאון הרב אוהרבך. ולכן הרב מייעץ לפני שהחשמל ידלק. אם אתה יודע שהחשמל אמור לדלק בשבע, עשרה לשבע כבר הגיע זמן פלג המנחה. טוב שהאישה תזדרז, בעשרה לשבע תיקח את הנרות, תברך, תדליק, להדליק נר של שבת, ומייד אחרי זה אפשר לקרוא משהו לאור הנרות האלה. הליבה דכולה עלמא, זה היה טוב. בזה אין מחלוקת. זה לא היה נר של בטלה, זה היה בסדר. אבל, לפעמים אנשים לא חושבים. שבע ורבע, הוא בא ושואל אותך. החשמל בבית דולק. אני אדליק או לא אדליק? האם זה נקרא נר של בטלה או לא? תלוי במה שאמרנו קודם. הליבה דהראש, יכול להיות שאסור לו להדליק. אולי זה נקרא נר של בטלה. המקילים בדבר, מסיים הרב אויירבך ואומר, תראה, היום בהרבה מסיבות, הרבה חתונות, נוסף לחשמל, יש חשמל, יש הכול, מדליקים גם שתי נרות מצד הכבוד. גם פה מצד הכבוד, כבוד שבת. אז אם כן, אם יש בזה תועלת מצד כבוד שבת, אז זה לא נקרא נר של בטלה. זה מה שהרב מלמד זכות על אלה שעושים כן. אבל יש לנו בעיה שנייה שהיא לא פחות חמורה. מרן כתב לנו בסימן רס״ג סעיף ח׳ על תוספת אורה לא מברכים. פירוש הדבר. באה האישה הראשונה, בירכה והדליקה על הנרות במלון. אחרי כמה שניות באה האישה השנייה, הביאה גם מפמותי והיא רוצה לברך ולהדליק. יש כבר אור. מה את מברכת עוד הפעם? לכי תומע וציוונו. מי ציווה אותך? אם יש כבר אור, הנר של האישה השנייה זה מיותר. מרן מביא את המחלוקת בדעת מרן על תוספת אורה לא מברכים. ממילא יש כאן חשש ברכה לבטלה, גם בדוגמה של החשמל. כבר החשמל דולק. אתה בא ומביא את הנרות, שוב, זו תוספת אורה. על תוספת אורה לא ניתן לברך, אי אפשר יהיה לעשות כדבר הזה. בכל יום שישי, מה אנחנו עושים? פתרון קל מאוד. האישה רוצה לברך ולהדליק על נרות השבת ביום שישי. בשעה שבע אני מכבה את החשמל. בשעה שהיא מברכת ומדליקה, יש רק את הנרות שלה. היא מברכת ומתכוונת גם על החשמל. מיד אחרי שהיא גמרה את הדרכה, גמרה להדליק את הנר הראשון, אנחנו באים, עוזרים לה, מדליקים את נרות החשמל. אין בדבר הזה שום בעיה. אבל זה טוב, בכל ערב שבת רגיל אתה יכול לכבות את החשמל לפני שהיא באה להדליק. אבל מה אתה עושה ביום שישי זה? הרי ביום שישי זה, אמרנו ביום טוב, אסור לכבות. ולכן הפתרון הקל הוא, ביום חמישי שאני בא להכין את השעון שבת. אני בא לתכנת את השעון, אני מסדר שבין רבע לשבע לשבע, רבע שעה לא יהיה אור חשמל. זהו, הכל כבוי. ואז האישה באה בעשרה לשבע מברכת ומדליקה. אני יושב, קורא ליד אותם הנרות, נהנה מאותם הנרות מיד, זה לא נר של בטלה. לא הייתה כאן הבעיה של תוספת אורה. בזה אליבדי כולה עלמא, הכל היה בחזקת היתר. אין לנו שום בעיה בדבר. כך רצוי לנהוג ולעשות. לא עשו כן, כדאי שלא ידליקו את הנרות, נרות שבת ליד האוכל, ליד שולחן האוכל. שם יש בלבכי את החשמל. אלא אם יש להם חדר אחר, בחדר השינה אין חשמל. שתיקח את המגש מנרוסטה, תניח עליו את הנרות, תברך ותדליק בחדר ההוא. נכון שיותר מהודר לברך ולהדליק בחדר האוכל ליד המקום שאנחנו מקדשים. זה רק הידור. צדדים, כל החדרים הם בגדר חובה, ושם בחדר ההוא. אין כאן בעיה של תוספת תורה, אין כאן בעיה של נר של בטלה. והברכה תהיה עליבא דיקול עלמא, ברכה טובה. כך צריך לייעץ לאותם האנשים ששכחו לתכנת את השעון בצורה הנכונה. נחזור לנושא של המלון. במלון רק אחד או אחת, הראשונה מברכת ומדליקה, האחרות אסור להן לברך. הכלל בידינו, ספק ברכות להכן. דיברנו בזה בהרחבה לגבי ההמצאה של החבדניקים, שכל אישה ובת מדליקה נרות בערב שבת. להדליק איננו בעיה, שתדליק מותר להדליק, אבל השאלה אם גם הבת שהגיעה לגיל בת מצווה, האם גם היא יכולה לברך? ושוב, בליבא דמרן, על תוספת תורה אסור לברך, יש כאן ספק ברכה לבטלה, ולכן הסבירו לבת שתשמע, תקשיב לברכה של האימא, האמא תוציא אותה ידי חובה, היא עונה אמן, זו ההנהגה, זו העצה היחידה, ככה ראוי לנהוג ולעשות. אצלנו זה מי שמדליק את הנרות, כדעת הבן אישרה, היא עוברת את הבעיה הזאת. למה? הוא ממילא, כשהוא מדליק את הנרות, היא סוגרת את העיניים במחנה לכל האור שבכל הבעיה. לא, לא יעזור כלום. בשעה שהיא באה אותה האישה השנייה והשלישית, כבר הראשונה גמרה. עכשיו היא באה להדליק. זה נקרא תוספת אורה, נכון? יש כבר, בלאו הכי יש כאן פמוטים ונר, שמה שהיא באה, התוספת הזאת, זה מיותר. אז ממילא, בין אם היא תברך לפני או אחרי, ממה נפשך זה ברכה לבטלה, אליבא דברן, ולכן אין היתר לעשות כן בכל ערב שבת. כמו שאמרתי, בכל ערב שבת יש לנו פתרון קל. אני מכבה את החשמל לפני הברכה שלה. כעת אין שום אור, הברכה שלה היא טובה, מצוינת, אני בדקו לאלמא. אבל מה שאין כן בערב שבת זה, צריך לתכנת את השעון, שהשעון הזה יכבה את החשמל באותן הדקות. זה הפתרון, כדי שניצא ידי חובה. התוספות שאלו בצע כב, מדוע ולמה אנחנו מדליקים ביום טוב כזה, מדליקים נרות שבת. תגיד, הנרות האלה נר של בטלה. תוספות מסבירים ואומרים, סמוך לשקיעה ביום שישי בשעה שבע ורבע כבר השמש נוטה לשקוע, ולכן אין מספיק אור בחדר. אז הנרות האלה באותו רגע אתה כן נהנה מהם, ולכן זה לא נחשב לנר של בטלה. ולכן, אם לא היה לנו את החשמל, אז בוודאי שאין לנו בעיה. אתה במקום שני נרות אתה שם שלושה וארבעה נרות, אבל אתה יכול לקרוא. קודם היית קורא שניים מקום אחד תרגום, את האותיות הקטנות של התרגום היה לך קשה. עכשיו יש שלושה נרות, ברוך השם, אור יפה, ואתה יכול לקרוא את התרגום בנחת, ולכן בזה אין לך בעיה. הבעיה שלנו יותר כשיש לך את החשמל. החשמל נותן לנו אור עצום, והנר הזה הוא אפס לעומתו, שרגה בתארה, מה אם מענה? הוא בטל לא בשישים, בטל באלף. ולכן, בחיי גבלה, אמרנו את הפתרונות, את העצה, כדי לעקוף את המחלוקת, לא להיכנס בספק ברכות לבטלה, ולא לעבור על הדין על איסור נר של בטלה. שוב, עדיין יש בעיה, כן. ולכן תחבק גם את החדר השני. או שתסגור את הדלת, שלא יקרין את האור, ואז הליבדי כל העלמא היא תוכל לברך על הנרות בערב שבת. הוא שמח. שוב, לפי מה שהרב וירבך לימד את הזכות, שמדליקים את זה לכבוד, אז גם פה מדליקים את זה לכבוד חתן המסיבה, יום הולדת. לפי מה שהוא מסיים, גם שם נוכל להעלים עין גם בזה. אבל, כמו שאמרתי, זה לא ברור. הוא לא אומר את הדברים האלה בצורה נחרצת, אלא יותר הוא מלמד זכות על אלה שעושים כן. ולכן, יותר כדאי, יותר רצוי. אם הם רוצים לעשות את הדברים ביותר, אליבדי כל העלמא, להדליק את הנרות מערב יום טוב, כך עדיף לנהוג ולעשות. דרך אגב, לפי המקובלים, צריך לקרוא שניים יקרים ואחת תרגום בשבוע זה ביום חמישי, ערב יום טוב. תמיד מה שמהודר על פי המקובלים בכל שבוע ביום שישי. אבל כאן, כיוון שזה יום טוב, ולכן המקובלים אמרו שיותר מהודר ביום חמישי, מי שיש לו כמה דקות זמן, זו פרשה ארוכה. הפרשה הארוכה ביותר שיש לנו בחומש, פרשת נסור. לוקח קצת יותר זמן, אבל מי שיכול, יום חמישי בבוקר אחרי התפילה, עם התפילין, יושב ויאמר את כל שני מקרים ואחת תרגום, המחמיר תבוא עליו ברכה, זה הדין בלכתחילה. בדיעבד, לא הספיק טוב, הנוסחה חמנה פטרי, יוכל גם לאחר מכן. רק עוד אוסקרים שרוצים לנאוג למיקרסת, לקרום הדירות בבית, זה עולה בערך חמישים שקל לחודש, לגוף תורה אחת. זאת אומרת, פילרוסנט אחד, חודש שלם. חודש שלם, חודש שלם. בערך ארבע עשרה, חמש עשרות הדלקה. הרבה יותר זול מהנרות. אין לך ניסיון, בנרות אתה עשית חשבון. הרבה יותר זול. ולכן צריך להעץ לו. מי שרוצה, שיבוא, יספור, שם גם את המטר. סעיף ו', אין נותנים נר על גבי אילן מערב יום טוב, וחשבו לאנשי מי יבוא להשתמש באילן. יש אנשים רבים שאוהבים בקיץ לשבת בגינה. לשבת בגינה, יש שם אוויר נעים, אוויר טוב, אוכלים שם במקום לשבת בבית, מקום חנוק. הגינה שלהם, גינה יפה, מטופחת, למה לא, אין שום עוון לאכול בגינה. אבל, מה עושים עם הנרות שבת? אז האישה מדליקה שם בגינה. יש להם ו', יש מסמר על העץ, ועליו הם תוקעים את הפמוטים, אין שום בעיה. מותר לכתחילה. האישה באה בשעה שבע, מברכת, מדליקה שם, שם הם עושים את הקידוש, אוכלים, מותר לכתחילה, אין שום בעיה. אבל אם עושים את הדבר הזה ביום טוב, כאן יש לנו בעיה. מה ההבדל בין שבת ליום טוב? אחרי שתגמור את האכילה, הרי בשבת אף אחד לא לוקח אש, לא לוקח בידו את הפמוטים עם האש. ביום טוב אנחנו יכולים להסתובב עם הפמוטים, עם האש. אז אחרי שנגמור עושה שלום במרומיו, עלולים לקחת את הנר הזה מעל העץ, לשלוף את זה, ואז משתמשים במחובר, שמא יבוא לעשות כדבר הזה, לכן עשו חכמינו אין יותר להניח על העץ את הפמוטים האלה מערב יום טוב, זה מה שגזרו ועשרו חכמינו. מחמוד כבוד הרב, יענה ואהבה.