תענית בכורות
תאריך פרסום: 15.04.2024, שעה: 07:50
נציבי יום:
משפחת היולדת, מרים בת סימה תחיה, מבקשים להודות לשם יתברך: על לידת הבת תחיה והבריאות לאם ולתינוקת ועל הנסים שהשם יתברך עושה להם – אמן!
קהל: אמן.
לעילוי נשמת אברהם מושייב בן יעל טוב, מנוחתו עדן, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, יזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו, אמן.
קהל: אמן.
אווג' בן נוגוסה, יזכה לסילוק המשכנתא עוד החודש, אמן!
קהל: אמן
רויטל בת אילנה, תזכה לשוב בתשובה מהרה, אמן.
קהל: אמן.
'תענית בכורות'
תענית בכורות לא נתקנה רק כזכר להצלת הבכורים, אלא זה יום של התבוננות וחשבון נפש בעקבות נס הצלת הבכורים. בזה מתיישב מה שהקשו: הלא כזכר לנס ההצלה, היו צריכים לקבוע יום של שמחה והודאה! כמו בשאר המועדות, אז מה מקום יש לתענית? אבל לפי ההסבר הזה, אומר הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) אז זה ברור, שתענית בכורות לא רק נתקנה זכר להצלת הבכורים, אלא זה יום של התבוננות וחשבון נפש בעקבות הנס.
מי רשאים לאכול?
בכור שרוצה לאכול על סמך השתתפות בסעודת סיום, לדעת הבן איש חי: עליו לשמוע את הסיום ולהבין את הנאמר שם. וכך הורו גם הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך והגאון הרב אלישיב מנוחתם עדן, שמי שלא שמע את הסיום, אינו נפטר מהתענית. זאת אומרת אתה לא יכול לבוא בשביל לאכול ולא שמעת את הסיום ולא הבנת, לפי הבן איש חי צריך גם להבין מה שנאמר שם.
מי שסייע בעשיית סעודת הסיום, אפילו שהוא לא היה נוכח בעת הסיום, יכול לאכול בה. כן מפורש בביאור הלכה (סימן תקנה') שאפילו לעניין סעודת סיום בבשר ויין בתשעת הימים, רשאי לאכול בה.
הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) נהג להביא לאשתו שהיתה בכורה לטעום מסעודת סיום שנערכה בבית הכנסת, כי השולחן ערוך (סימן תע') מביא את דעת המהרי"ל: שבכורות נקבות מתענות. ובירושלמי כתוב: שאכילה משיירי מאכלים של סעודת מצווה, יש בה ממעלת סעודת מצווה.
[אבל איך זה מסתדר עם מה שאמרנו בבן איש חי שצריך לשמוע את הסיום ולהבין אותו? ופה רואים: שרק הוא נותן לה לאכול וזה בסדר! וראינו שהוא בעצמו אומר: שמי שלא שמע את הסיום - אינו נפטר מהתענית! איך זה מסתדר? צריך לשאול את בעל המחבר...]
'סיום מסכת'
סיום מסכת הוא עת רצון גדול מאוד! ובפרט בערב פסח, עת רצון גדול מאוד! וניתן להפקד בפקודת ישועה ורחמים בעת הזאת. ולכן אדם שזקוק לישועה כל שהיא יגש למסיים המסכת ויבקש את ברכתו, כך מובא בשם הגרי"ז.
שמעתם? כל סיום מסכת - זה עת רצון גדולה! ובפרט בערב פסח וניתן להפקד בפקודת ישועה ורחמים בעת הזאת. לכן הזקוק לישועה או לזיווג יגש למסיים ויבקש ברכתו.
ראוי ונכון לפרסם את שמחת הסיום ולתת שבח והודאה לשם על שזכה לכך! הגאון הרב שך זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) העיד: בליטא נהגו ללבוש בגדי שבת בשעת סיום המסכת! וגדולי תורה מספרים: שאמותיהן הנהיגו בבית, בשעה שאבי המשפחה או אחד האחים מסיים מסכת, הבית כולו לבש חג! ערכו סעודה כדת והילדים התכבדו במיני מתיקה, כל זאת כדי להאהיב עליהם את התורה הקדושה!
אַהּ! לעשות מזה 'עניין גדול' זה לא צחוק, בן אדם זכה לסיים מסכת - ילמדו אותו אחר כך (בישיבה של מעלה) את הכל!
תקשיבו טוב עכשיו!
לימוד מסכת מסויימת והסיום, או אפילו השתתפות בסיום מסכת, יכולים לפקוד אדם בזרע של קיימא, אם יבקש על כך מהשם יתברך בעת רצון זו! כך מובא בשם הרב מבריסק. פקידת זרע חי וקיים!
הסטייפלר הקדוש אומר: מי שהבין את כל סוגיות הגמרא, גם אם הוא לא למד את הגמרא עם פירוש רש"י, יכול לערוך סעודת סיום.
אבל לדעת הגאון הרב בן ציון אבא שאול: אפשר לערוך סעודת סיום, רק אם למדת הגמרא בהבנה עם פירוש רש"י!
והגאון הרב קנייבסקי הסתפק: האם אפשר לערוך סעודת סיום בערב פסח, כאשר חלק מהלימוד היה בהרהור בלי להוציא את התיבות מהפה, או שהוא דילג על כמה תיבות, האם אפשר לערוך סיום או לא?
הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) הורה: הועיל והשלים את רוב המסכת, נחשב ככל סיום מסכת, שהרי סוף-סוף הוא שמח בשמחת סיום המסכת! וכן פסק הגאון הרב בן ציון הבא שאול. וגם הגאון הרב קנייבסקי כתב: רשאי לערוך סעודת סיום ולומר את התפילה שאומרים בסיום, אבל הוא הסתפק עם לימוד כזה מועיל לסעודת סיום שתפטור בכורים מתענית בערב פסח.
לעניין סעודת סיום - זה סעודת סיום. לעניין אם זה פוטר בצורה כזאת זה הוא הסתפק. אבל לפי הרב אויערבאך והרב בן ציון אבא שאול, אפשר.
מי שלומד מסכת עם חזרות, אינו יכול לערוך סיום מסכת כל פעם שהוא מסיים לחזור, אלא רק כשהוא מסיים את החזרות. בספר 'חוט השני' מבואר: מי שלומד מסכת עם חזרות, לא יכול לערוך סיום מסכת כשהוא גומר את המסכת בפעם הראשונה ושוב לערוך סיום כשהוא גומר את החזרה, אלא רק כשגומר את כל החזרות, שכן סיום מסכת אין הוא סיום על הקריאה של המסכת, אלא על לימוד המסכת! וכיוון שהוא קבע לעצמו שסדר לימודו הוא כך לחזור על המסכת, לא נקרא סיום מסכת עד שגומר ללמוד עם החזרות.
אם אנשים חילקו ביניהם את לימוד המסכת, כמו שעושים בתהילים כל אחד קורא קטע, אינם יכולים לערוך סעודת סיום בערב פסח. ככה פוסק הרב אלישיב.
עכשיו לגבי קטע הסיום; מי שמסיים את המסכת, צריך להסביר היטב את הקטע האחרון של המסכת. בדרך כלל אנשים כבר אומרים את זה, קוראים את הקטע האחרון, קוראים אותו ככה כמה שורות וזהו הוא עשה סיום. כתוב: המסיים צריך להסביר היטב את הקטע האחרון של המסכת! שכן לדעת הבן איש חי, מותר לבכור לאכול בסעודת הסיום, רק אם הוא הבין את הקטע שאומרים בעת הסיום! כמו שאמרנו קודם. אבל אם קראו והוא לא מבין מה אמרו - הוא לא נפטר מהתענית.
דבר נוסף, אין לסיים את הלימוד בדבר רע. וראוי ונכון לסיים את הלימוד בדבר טוב! והיה מעשה נורא שאירע לאדם שסיים את הלימוד בדבר רע. כתוב: 'אל תעמוד בדבר הרע' אז לכן צריך לראות איך ללמוד להיות גומר בטוב! ואם זה מסתיים לא טוב, אז תחזור אחורה קצת ותגיד משהו טוב מתוך זה.
אם מסיים את מסכת או ספר או לימוד בדבר רע, ימשיך מעט או יחזור על העניין הקודם כדי לסיים בדבר טוב! וכן יתחיל בדבר טוב.
מעניין, אבל יש כמה פרשיות בתורה שמסתיימות בלשון 'מוות' למה? למה סיימו את זה שמה ככה? 'אל תעמוד בדבר רע' כתוב פה: אם מסיים מסכת ספר לימוד בדבר רע, אז ימשיך מעט או יחזור אל העניין הקודם לסיים דבר טוב וגם להתחיל - להתחיל בדבר טוב! ככה מובא בברכות (לא') ובירושלמי (ברכות פרק ה' הלכה א').
מי שלמד מסכת ושכח להשאיר קטע בסוף המסכת וסיים את כולה! ולא השאיר קטע, שוב אינו יכול לעשות עליה סיום. ככה אומר הגאון הרב אלישיב מנוחתו עדן.
מיד לאחר הסיום, ראוי ונכון להתחיל ללמוד מסכת אחרת. ככה מביא המהרש"א.
אם אינו יודע לומר את הקדיש המיוחד: 'דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא' לא יודעים להגיד את זה, מסובך להם בפה, הרבה שמעתי לא יודעים בכלל לבטא כלום ולא מבינים גם מה אומרים. אז אם הוא אינו יודע לומר את הקדיש המיוחד שלאחר הסיום... כבר למדת את כל המסכת, שב עם מישהו שיודע, בפרט תימני ותלמד איך אומרים את זה בדיוק ותבין גם מה אתה אומר, גם זה חלק מהלימוד ותגיד את זה כמו שצריך אל תעשה בושות!
אבל אם הוא לא יודע, לא היה לו זמן ולא מצא תימני, מה עושים? יכול לומר 'קדיש דרבנן' קדיש הרגיל שאנחנו אומרים, קדיש דרבנן, אין מה לעשות, יותר טוב ממה שישבש, יוצא מזה דברים לא טובים ב... כשאומרים לא נכון - יש גם חירוף וגידוף (רח"ל).
עכשיו, יש סיומים שונים;
סיום כל השס – מכונה: 'סיום הגדול'! יום אחד הזמינו אותי לאחד המושבים לסיום הגדול, הם למדו דף היומי, אחרי שבע (7) שנים סיימו והזמין אותי, אתה רואה חקלאים שיושבים ולומדים כל יום! כל יום כל יום כל יום סיימו את כל השס - ישתבח הבורא!
סיום כל השס מכונה סיום הגדול. ובעל הקהילות יעקב - מי זה? הסטייפלר הקדוש! העדיף להשתתף בערב פסח בסיום הגדול, איפה? - אצל הבן שלו הרב קנייבסקי שהיה מסיים! כל פעם את כל השס; בבלי, ירושלמי והרמב"ם. למה? - כי זה עדיף ממסכת אחת! אז בערב פסח הוא היה שומע סיום של הבן שלו 'סיום הגדול' ונפטר מתענית בכורות.
מסכת שאיין בה אלא משניות בלא גמרא, אין לערוך עליה סיום. מעניין, יש כאלה אומרים: שגם אם אתה גומר משניות, אז עושים סיום. מסכת שאין בה אלא משניות בלא גמרא אין לערוך עליה סיום. פרט למסכת תמיד שאפשר לערוך עליה סיום אפילו שאיין בה אלא מעט גמרא. הגאון הסטייפלר והגאון הרב אלישיב מנוחתם עדן ככה הם אומרים.
אולם אם סיים סדר משניות, יכול לערוך סעודת סיום. כך פסק הגאון הרב שמואל וואזנר זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה).
שימו לב! המסיים ספר מספרי הנ"ך - נביאים כתובים, רשאי לערוך סעודת סיום וגם להיפטר מן התענית, אומר הרב שמואל וואזנר זכר צדיק לברכה (קהל: אהבה ויראה) אך זאת רק אם למד את הנביא כהרגלו וסיים בערב פסח! אבל לא אם לומד עכשיו ספר מהנ"ך על מנת לעשות את הסיום. כן... וזה שונה ממי שלומד מסכת, משום מעלת הלימוד נחשב לסיום אפילו אם למד רק לצורך זה.
יש כאלה שנוהגים ללמוד מסכת 'כלה' שהיא קצרה מאוד! בערב פסח מסיימים אותה ונפטרים מן התענית. אז מסכת, כן, אפילו שזה רק בשביל להיפטר מן התענית. ואם אתה לומד נ"ך, אומר הרב וואזנר: זה רק אם למדת-למדת ונשאר לך הסיום בערב פסח.
עוד מי יכול לעשות סיום?
מי שחיבר ספר, יכול לעשות סיום ביום יציאת הספר לאור ולפטור בכורות בערב פסח! כך מובא בשערים המצויינים בהלכה: מי שסיים לחבר ספר וקל וחומר להדפיסו, עושה סעודת מצווה! ומלווה בתשבחות והודאות לבורא עולם! וכך נהגו גדולי הדורות, שאין שום קניין ובניין של שמחה יותר מזה ו: כל חפצים לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ג, טו).
מי שזוכה לחבר ספר שנשאר לדורות - יכול לעשות סיום ביום יציאת הספר לאור! ולפטור בכורות וקל וחומר כשהוא הדפיס, עושה סעודת מצווה מלווה בתשבחות והודאות לבורא עולם! וכך נהגו גדולי הדורות.
עכשיו ההשתתפות;
מצווה גדולה על כל אחד ואחד להשתתף בסיום מסכת! וככה מופיע בשו"ת מהר"ם מינץ והמהרש"ל והש"ך. וידועים דברי הגאון: שהאותיות הנסתרות במילה 'סיום' הם גם כן אותיות 'סיום' לרמוז בזה: שגם מי שלא למד לבדו את המסכת, אלא הוא משתתף בסיום, נחשב לו כאילו הוא סיים.
לכתחילה ראוי ונכון לאכול בסעודת סיום לפחות כזית מזונות או לשתות רביעית יין ויתכן שאפילו אכילה של כזית תמרים נחשבת כסעודה לעניין זה.
קיימת מצווה רבה לשמוח עם מסיים המסכתא.
מי שלא למד, נחשב לנטפל לעושי מצווה ויכול לומר את נוסח ה: 'הדרן' מה שאומר מסיים המסכת יכול גם הוא להגיד.
מי שהזמינוהו לסעודת סיום ואינו משתתף בה, הרי הוא בחשש של נידוי! כי זה 'סעודת מצווה'. אולם אם יש לפניו באותה שעה מצווה אחרת ולכן לא יכול להשתתף, אינו בכלל נידוי וקל וחומר אם הוא עוסק בתורה. מי שנמנע מללכת לסעודת סיום מחמת ביטול תורה - אינו מנודה לשמים, ככה מובא בשם רבי צדוק הכהן מלובלין.
אם בסעודת מצווה יש כבר עשרה (10) אנשים, אין לך מצווה רבה מלישב אתה בעצמך וללמוד! רק שיש חשש: שלא יהיה מניין אז הוא בנידוי. הזמינו אתו והוא לא בא ויש חשש שלא יהיה עשרה...
אין חייבים להגיע לסעודת סיום שמשתתפים בה אנשים לא מהוגנים! ואם קיים חשש כשרות במאכלי הסעודה - ישתמט מלהשתתף בה! ככה מביא החיד"א הקדוש.
ובעת הצורך אפשר לסיים במקום אחד ולערוך את הסעודה של הסיום במקום אחר. נגיד סיימו פה את המסכת והלכו למקום אחר לסעוד את הסעודת סיום, למה? - אין המקום גורם אלא המאורע גורם.
אז אם כן, הקפנו קצת את הנושא של 'תענית בכורות' ואיך נפטרים ממנה? ומה הם הדרכים? ומה ראוי לעשות? ומה הדינים בזה? וזה גם מקצת מן הדברים לעורר ולבחון ולבדוק עוד את הדברים יותר ויותר.
אז זה גם הודאה לקדוש ברוך הוא וגם חשבון נפש, לכן זה 'תענית' ולא יום טוב, לא בכורות. פשטייסט?.. נודה לשם - נודה לו!
(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'.'
יום טוב ומבורך לכם ולכל בית ישראל
קהל: אמן!
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).