מהות השבת והשמחה בה - חלק א - שמחת השבת | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום רונית שושן בת אביגיל חזרה בתשובה שלמה שהקדוש ברוך הוא יסייע לה שישחררו את בנה מיד,
מיד מלכות הרשעה בשמחה וניצחון גדול מהרה, אמן ואמן.
מהות השבת והשמחה באה חלק ב'.
השמחה היא מהותו הפנימית של יום השבת.
וערו הפוסקים, וכן כתב השפת אמת,
שאף על פי שאין בשבת חיוב מדאורייתא לשמוח, כמו שיש בכל שלושת הרגלים,
אבל עצם מהותו של היום הינו שמחה וחדווה.
כמו שאנחנו אומרים בתפילות השבת,
ישמחו
במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת.
כי השבת
היא שמחתן של ישראל.
וזאת מפני שמלכותו של הקדוש ברוך הוא נשלמת ביום הזה,
לכן ישמחו במלכותך.
שומרי שבת וקוראי עונג.
למה?
כי השבת היא שמחתן של ישראל,
וזאת מפני שמלכותו של הקדוש ברוך הוא נשלמת
ביום הזה.
ביום הזה הוא שלמות שמחת המלך העליון
ששמח עם המטרוניתא,
עם השכינה הקדושה.
ובו המלכות עולה בתכלית השלמות,
כמו שיהיה לה עתיד לבוא.
בעיני השכינה
היא כלליות נשמות ישראל
אשר כלולות בה.
ובשבת הקדוש ברוך הוא שמח בשלמות עם כל אחד ואחד מעם ישראל,
ולכן עליו לשמוח גם כן עם הקדוש ברוך הוא,
ולא יהיה בעצבות חס ושלום
ביום שמחתו עם עמו ישראל.
שוב, השכינה היא כלליות נשמות ישראל
אשר כלולות בה.
ובשבת הקדוש,
ובשבת הקדוש ברוך הוא שמח בשלמות
עם כל אחד ואחד מעם ישראל,
ולכן
עלינו לשמוח גם כן עם הקדוש ברוך הוא,
ולא נהיה בעצבות חס ושלום ביום שמחתו,
שהוא שמח עם עם ישראל.
הוא שמח איתנו, אז אנחנו צריכים להיות שמחים איתו.
וכן כתב הזוהר הקדוש,
על הפסוק, ושיבחתי אני את השמחה,
שזו שמחת המלך הקדוש
בזמן שהוא שולט בשבתות וימים טובים.
אז זאת אומרת, השמחה בימי השבת במועדים,
אומר על זה שלמה המלך בקהלת, ושיבחתי אני את השמחה.
וכן כתבו
חכמים זיכרונם לברכה במדרש בראשית רבתי,
על הפסוק, ויברך אלוהים את יום השביעי,
ויקדש אותו
במקדשו,
בשמחה.
והיא הייתה תחילה וראש לכל השמחות,
מפני שבה עשה הקדוש ברוך הוא חנוכת
שמיים בארץ.
והיו הכל שמחים בה.
זאת אומרת, הושלמה מלאכת בריאת העולם
אחרי שישה ימים,
בשביעי שבת,
ואז ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו. במה?
בשמחה.
ובכל העולמות הייתה שמחה גדולה, וזו השמחה הראשונה שהייתה בעולם.
תחילה וראש לכל השמחות.
כמו חנוכת הבית, אדם שגמר ביתו,
יש, נוהגים לעשות חנוכת הבית.
אז מפני שבה עשה הקדוש ברוך הוא חנוכת שמיים בארץ,
והיו הכל שמחים בה.
וכתבו עוד חכמים, זיכרונם לברכה, בתנחומה,
בבראשית ב', על הפסוק
ויכל אלוהים ביום השביעי.
ומה דומה שבת
למי שבנה בית
והשלימו
ועשה יום חג?
אז ויכל,
כילה הקדוש ברוך הוא ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
אז זה דומה למה מישהו בנה בית,
ואז כשהוא שלם הבניין,
אז זה בשבילו יום חג, הוא עושה יום חג.
ושמחה גדולה זו שהייתה בראשית הבריאה
מתעוררת
בכל שבת מחדש,
ולכן יום השבת הוא יום שמחה גדולה במרום,
עד כדי כך שהגיהינום שובת
ביום השבת.
מפסיקים את העונשים מהרשעים,
חוץ מאלה שחיללו שבת תמיד.
ובאר על כך הרמק,
רבי משה קורדוברו,
בספרו אור החמה,
שבימות החול השמחה נעלמת,
אבל בשבתות וימים טובים
נפתח השער ומאיר למטה.
והשמח בשבת,
בזה הוא נעשה כיסא
אל השמחה העליונה בישורה עליו.
זאת אומרת, יהודים
שהם שמחים בשבת,
הם כעין כיסא לקבל את השפע של השמחה העליונה,
והיא תשרה עליו.
ואז לא יהיה לו רק שמחה מלמטה,
יביאו עליו שמחה מלמעלה.
אבל אם הוא שולל את השמחה הזו
על ידי שהוא מתעצב,
אז הוא פוגם בשמחה הזו,
וכל מה שבני הבית
עצבים בשבת,
פוגמים חס ושלום באור הזה.
השמחה בשבת
מזככת את האדם.
עיקר כבוד השבת
זה השמחה והגילה
ביום הקדוש הזה.
ולכן, על ידי השמחה ביום השבת מתקרב האדם אל הבורא.
ואמרו צדיקים
שהשמחה והחדווה בשבת מזככת את האדם מהחטאים
ומכפרת לו עוונות
יותר מהרבה צומות וסיגופים ביום החול.
כמו שכתב
בעל שומר אמונים בטהרת הקודש,
במאמר תשובות סגוליות,
וזה לשונו
קיבלתי מפי צדיקים.
וכן כתוב בספרי חוכמה
שהשמחה של שבת
מזככת את האדם
יותר מהדמעות ביום חול.
וכן כתב
הגאון הקדוש רבי יעקב אבו חסירא,
זכותו תגן עלינו אמן,
שאחד מתיקוני הנפש הגדולים ביותר
הוא השמחה בשבת קודש,
שהיא מכפרת את כל חטאיו של האדם.
והטעם לכך,
מפני שתחת אשר שמח ושש במעשה החטאים והעוונות,
הנה עכשיו הוא שמח בשבת המלכה,
וזה מכפר על מה ששמח בשמחה של הבל ורעות רוח,
בשב ורפה לו,
כי זו התשובה מעין המשובה.
עד כאן דבריו.
כך גם מבואר בליקוטי מוהרן,
מעלת עונג שבת,
יותר גבוהה מהצום בימות החול,
כי הצום בימות החול
פועל להשבית אויב ומתנקם
ומכניע את אויביו של האדם.
אבל על ידי עונג שבת,
זוכה האדם שאויביו מתהפכים לאוהביו,
היא גדולה מאוד, מעלת אכילת ועונג שבת,
הרבה יותר מהצומות והסיגופים בימות החול.
מעשה נורא.
מעשה,
בבעל תשובה,
עובד השם גדול,
אשר הייתה דרכו לצום הרבה מאוד ולהסתגף רבות בסיגופים קשים מאוד
על עוונותיו,
על מנת שיתכפרו לו כל חטאיו אשר חטא.
ופעם אחת היה שרוי בשמחה גדולה בשבת,
ברקד הרבה הרבה מתוך שמחה עצומה מאוד,
אסור לרקוד בשבת.
לא יודע מה זה הרקד הזה.
יכול להיות שהוא עשה כמו אכסידים,
ככה, תנועות, ככה, אבל לא הרים את הרגליים.
וכשבא אחר כך, לפני הרב הקדוש,
בעל יסוד העבודה,
אותו תגן עלינו, אמן,
אמר לו הרבי,
תדע לך
שעל ידי השמחה והריקודים אשר שמחת
בשבת קודש,
הרגת מהמזיקים
בכוחות החיצוניים והקליפות שבראת,
הרבה יותר מכל הצומות וכל הסיגופים אשר עשיתם.
עשית בכל ימי חייך,
וזה בשבת אחת של שמחה אמיתית.
וישנם כמה טעמים נפלאים למעלתה העצומה של השמחה בשבת המלכה,
הן על פי הנגלה והן על פי סודם של דברים.
על ידי השמחה בשבת
מכניעים את הסיטרה אחריו הקליפות.
הטעם הראשון לכך
הוא על פי דברי הזוהר הקדוש.
הזוהר הקדוש,
בפרשת עקב,
דף רעב,
מגלה שעל ידי השמחה בשבת קודש מכניע האדם את כל כוחות הסיטרה אחריו הקליפות,
והוא גורם שהסיטרה אחריו תישאר בחושך,
בבחיה ובהספד,
והיא תתלבש בבגדים שחורים כאב אלה ונזופה,
ולא תהיה לה שום שליטה בעולם,
כי על ידי כך מכניע האדם את כל הסיטרה אחריו הקליפות בתכלית.
וזאת מפני שעל ידי שהאדם שמח בשבת,
השכינה שרויה בשמחה,
וכדבר הבא.
וישנו הכלל,
כאשר זה קם, זה נופל.
כשהקדושה עולה, הטומאה יורדת, נופלת.
ולכן,
כיוון שעל ידי השמחה בשבת
גורם האדם עלייה גדולה ושמחה עצומה לשכינה הקדושה,
ממילא נופלים
כל כוחות הקליפות בסיטרה אחריו.
וזה הטעם
שעל ידי השמחה של שבת מתכפרים עוונותיו של האדם,
כי על ידי כך הוא מעלה את השכינה הקדושה
אשר הוא הוריד לגלות
על ידי עוונותיו,
ומכניע את כל כוחות הסיטרה אחריו,
אשר הגביר על ידי חטאיו ושב ורפא לו.
אז זה טעם ראשון על פי הזוהר,
איך השמחה בשבת מכניעה את הסיטרה אחריו הקליפות.
טעם שני,
זה להתחבר עם השמחה שישנה במרום,
מפני שבשבת קודש
יש שמחה עצומה במרום
בכל העולם.
וכל המלאכים שרויים בשמחה עצומה מאוד,
כמובן בזוהר הקדוש,
ועל ידי השמחה בשבת
מתחבר האדם עם השמחה העצומה
שישנה במרום
לפני השם יתברך ביום השבת,
ועל ידי כך מתקרב האדם מאוד
לשם יתברך,
וממילא הם מתכפרים לו כל עוונותיו
על ידי זה ונמחלים כל חטאיו.
הטעם לכך הוא
מפני שנשמתו של כל אדם
מחוברת למעלה בחוט הכסף,
שהוא מחבר נשמתו לשורשה הנמצא בעולמות העליונים
בסוד יעקב חבל נחלתו.
ולכן, כשמתעוררת בשמיים שמחה
או בחייה,
מוכרח האדם להרגיש זאת למטה.
כי דרכו של חוט הכסף
המחבר את האדם למרום
יורד ומשתלשל הקול לנשמתו הנמצאת למטה,
והוא חש ומרגיש את כל אשר מתרחש
בכל עת בעולמות העליונים.
אבל הפגם והקלקול שנגרם כתוצאה מחטאיו ועוונותיו של האדם,
גורם לכך שנחתך
או נפגם קצת החוט המחבר את האדם עם שורש נשמתו אשר במרום,
ועל ידי כך האדם אינו חש ומרגיש
את אשר חש ומרגיש באותה חטא שורש נשמתו שנמצא למעלה בשמיים.
וזה עיקר הפגם
שנוצר ונגרם לנפשו של האדם
כתוצאה מחטאיו ועוונותיו של האדם,
שבגללם היא נחרטת כולה,
או בחלקה
משורש נשמתה אשר למעלה במרום.
לכן,
כתב הפלא יועץ,
הסימן לאדם לדעת
האם נפשו טהורה וזכה
מכל חטא ועוון
הוא הרגשת הסימן.
שמחה גדולה
הבאה מאליה בימי שמחה.
כגון בשבתות וחגים,
וכן תחושת צער ויגון נוראה
בימי בחייה ותוגה, כגון בימי בין המצרים
או בשעת חצות הלילה.
זאת אומרת,
אם חוט הכסף מחובר באדם
הוא טהור וזך מחטא ועוון,
הוא מרגיש כל מה שמתרחש בשמיים.
אם זה עיתות שמחה,
הוא מתעורר לבד לשמחה מעצם היום הקדוש.
ואם זה ימי בחייה ותוגיה,
הוא מיד מרגיש את זה,
ופניו קודרים,
או בשעת תיקון חצות.
כי מי שנפשו טהורה,
מרגיש מיד את אשר חש, ומרגיש שורש נשמתו שנמצא למעלה.
וזה הסימן לדעת את מדרגתו האמיתית בעבודת השם.
אילן,
לכן תיקן הארי זיכרונו לחיי העולם הבא,
שעל כל חטא ועוון צריך לצום
אלפי צומות וסיגופים.
וזאת, כדי לתקן את הפגם שנוצר בעולמות העליונים.
הרי אדם שפוגם, לא פוגם רק בנפשו,
רוחו ונשמתו,
הוא פוגם גם בעולמות העליונים.
כדי לתקן זאת, לפי הארי זיכרונו לברכה,
על כל חטא ועוון יש אלפי צומות וסיגופים.
לתקן את הפגם שנוצר בעולמות העליונים?
ולחבר בחזרה את נפשו של האדם לשורשה העליון?
אנחנו רואים בגמרא שמי שנכשל באיזה משהו,
אפילו לא בעבירה,
אפילו שהוא
לא עשה כראוי את מה שאמרו חבריו,
גזר על עצמו מאות טעניות,
עד שהושחרו שיניהם.
והנה, דרכו של הארי, זיכרונו לחיי העולם הבא, כידוע, קשה מאוד.
כי אדם יצטרך לצום כל ימי חייו,
ולא יתקן אפילו חלק מחטאיו ועוונותיו.
אבל גילו הצדיקים,
יש דרך השבה ומתאימה לכל נפש,
שעל ידיי יכול אדם
לחבר בחזרה את נפשו בשורשה העליון,
ועל ידי כך להעביר את כל הזוהמה של החטאים והעוונות.
הדרך הזאת היא להתחבר בעצמו בכל עת למה שמתרחש באותה שעה בעולמות העליונים.
וזה על ידי מה שגילו לנו חכמים זיכרונם לברכה
על המתרחש בכל עת
בעולמות העליונים.
ואדם אשר יעשה זאת
ומחבר ממילא את נפשו לשורש העליון,
ועל ידי כך
נמחלים לו כל עוונותיו ושועיו.
אתם שומעים איזה עצות מדהימות?
ולכן
הפליגו בספרי הקבלה והחסידות
במעלה העצומה והנוראה של השמחה בשבת קודש,
שמעלתה גבוהה מאוד
ותועלתה רבה לתיקון ולזיכוך נפשו של האדם
יותר מטעניות וסיגופים רבים,
וזאת מפני שעל ידי שהאדם שמח בשבת קודש,
שבה יש שמחה נוראה ועצומה מאוד בעולמות העליונים,
על ידי כך
נפשו מתחברת בחזרה לשורש העליון,
וממילא נמחלים כל עוונותיו ושועיו של האדם.
וזאת כיוון שעיקר הפגם שנוצר ונגרם מהחטאים והעוונות
הוא הפירוד שנגרם על ידם.
בין הנשמה של האדם
נגרם פירוד לשורש העליון במרום.
אבל על ידי שהוא שמח בשבת,
שזה זמן השמחה במרום,
הוא מחבר בחזרה את נפשו לשורש העליון,
ולכן נמחלים כל עוונותיו ופשעיו.
אם הוא אינו עושה ופועל כפי שמתנהגים בשעה זו בשמיים ובשורש נשמתו אשר למעלה,
זה בעצמו גורם פגם עצום מאוד,
כי הוא מפריד נשמתו מהשורש העליון
על ידי שאינו מתנהג כמותה.
וידוע שמידה
טובה מרובה.
אם מתנהג אדם
כפי שמתנהגים באותה שעה למעלה,
בזה הוא מטהר ומתקן את נשמתו,
וזוכה לזיכוך עצום ונורא מאוד,
וכמו שאמרנו, מחבר נפשו לשורש העליון,
וזה מפני שכל צעד קטן
לקראת מה שמתרחש
בעולמות העליונים,
מחבר את האדם בחזרה לנשמה שלו,
אפילו כאשר הוא אינו חש ומרגיש כלום.
כי כל צעד כזה בזמן אמת
חשוב לאין ערוך מהסיגופים והתעניות הרבים בזמן אחר,
ובפעולה קטנה מאוד
יכול לקנות לנפשו שלמות עצומה מאוד,
ולזכק את נפשו בקלות רבה מכל החטאים והפשועים,
וזאת על ידי שמחבר אותה בחזרה לשורש הנשמה
אשר בעולמות העליונים,
ובזה זוכה אדם לתיקון נפשו בשלמות.
הטעם השלישי,
כשאדם
מכניע את הסטרה אחריו והקליפות על ידי השמחה בשבת,
מפני שבימות החול,
כשהוזמן שליטת הקליפות,
הדרך
שבה אדם זוכה לכפר עוונותיו,
ועל ידיו הוא ממתיק את הדינים והקטרוגים,
זה על ידי צומות וסיגופים.
ולכן לפעמים צריך האדם לצום
כדי להמתיק את הדינים,
כמו בשעה שיש צרה, רחמנא ליצלן,
כאן בוער בשולחן ערוך.
בשעת עצירת גשמים
גוזרים חכמים זיכרונם רוחת תעניות על הציבור,
וגם יחיד מתענה על צרתו,
כמו שכתוב באורח חיים, סימן תקסת.
אבל בשבת קודש,
של זמן שליטת הקדושה בעולם,
נמצאים כל עם ישראל בהיכל המלך כביכול,
שם שורה השמחה העצומה,
ולכן אין צריכים להתענות בו כלל
כדי להמתיק את הדינים והקטרוגים.
כי בשבת קודש,
שבו נכנסים כל ישראל להיכל המלך,
לא שורים דינים כלל.
וביום הזה יש שמחה גדולה בכל העולמות העליונים.
מפני כך ציוו חכמים זיכרונם לברכה
להתענג ולשמוח ביום השבת
כי אדרבה על ידי השמחה ששמחים ישראל בשבת
לא שורים דינים כלל.
ועל ידי השמחה בשבת
נכנס האדם להיכלו של מלך
מלכו של עולם
וממילא נמחלים כל עוונותיו
ונמתקים מעליו כל הדינים
כי בהיכל המלך
אין שם עוונות כלל.
ממילא אין דינים כלל.
ושם כל הדינים נמתקים מעליהם
וכל עבודתו של האדם בשבת
זה רק להיכנס להיכל המלך.
ואיך זוכים לזה?
על ידי השמחה והחדווה בשבת קודש.
לכן המעלה של השמחה והחדווה בשבת
עצומה ונשגבת מאוד.
וכן כתב ליקוטי מוהרן,
וזה לשונו,
והכלל שצריך לנהוג בשמחה גדולה בשבת קודש
ולא להראות שום עצבות ודאגה כלל.
רק
להתענג על השם
ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג,
הן אכילה ושתייה,
הן במלבושים כפי מה שיכול,
כי אכילת השבת כולו קודש
ועולה למקום אחר לגמרי.
הטעם הרביעי,
שעל ידי השמחה מכניעים את הקליפה,
ואת הסטרה אחריו.
כתבו חכמים זיכרונם רכה שכל הקללות
שנאמרו בתורה בפרשת כי תבוא,
הן מחמת חסרון השמחה ועבודת השם.
כמו שנאמר,
תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה
ובטוב לבב מרוב כל,
ועבדת את אויביך.
כלומר,
מחמת שלא עבדו ישראל את עבודת השם מתוך שמחה,
באו עליהם כל הקללות והצרות
הנאמרות בפרשת כי תבוא רחמנא לצלן.
לכן אנחנו שרים כל יום
ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח
בימיך והיית אך שמח
והיום המיוחד לעבודת השמחה
הוא יום השבת,
כמו שכתב הגאון הקדוש בעל האגרא דחאלה,
שזה רמוז בפסוק
תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה.
האותיות שתחת,
כלומר אחרי אשר, תחת אשר,
תחת
אחרי אשר,
איזה אותיות באות? שבת.
אחרי א' בא ב',
אחרי ש' בא ת',
אחרי ר' בא ש' שבת.
וזאת לרמז
שכל הצרות באו לישראל מפני שהם לא עבדו את השם בשבת מתוך שמחה וטוב לבב.
ועל ידי עבודת השם מתוך שמחה וטוב לבב ביום זה,
יום השבת,
זוכים ישראל להנצל מכל הקללות
וזוכים לכל הברכות
בגשמיות וברוחניות.
נו, אם אדם יכול בשבת אחת
גם כן,
לא רק זה,
לתקן את כל עוונותיו,
כתוב שנמחלים אפילו עוונות של 70 שנה, אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש.
מוחלים לו בשבת, אם הוא שומר שבת קלקטה,
כולל כל מה שאמרנו עד עכשיו,
מוחלים לו עד 70 שנה
של עוונות.
איזה כוח יש לשבת!
איזה כוח יש לשבת!
אדם רוצה פרנסה,
אם הוא אומר ברכת המזון בדקדוק ובכוונה,
שפע של פרנסה,
אבל אם אין סבלנות לקדוש ברוך הוא דקה,
שתי דקות, אין לך סבלנות,
אבל מה ייתן לך פרנסה?
אתה לא מברך על זה.
הזן, את העולם כולו,
אתה לא מכוון בזה ומאמת מרגיש
שהמזונות והכלכלה והכל זה מהשם יתברך.
אז איך תקבל?
נותנים לך את הסגולות הכי טובות,
שיהיה לך הכל בעולם, הכל.
אתה לא עושה.
אדם,
עומד ליד הדלת ולא מבין למה לא פותחים לו.
בסוף מישהו יצא,
בא, קרא, מה אתה עושה פה? אומר לו, אני מחכה פה שעה, אף אחד לא פותח את הדלת. אומר, צלצלת?
איפה מצלצלים?
לא יודע איפה מצלצלים. דפקת?
לא, לא רציתי להפריע.
אז איך יפצעו לך את הדלת?
אם אתה לא לוחץ על הכפתורים הנכונים,
על ברכת המזון, אם אתה לא שר, אם אתה לא מצלצל,
אם אתה לא זה, מאיפה תקבל?
אתה יכול לחכות בחוץ כמה שאתה רוצה.
הטעם החמישי,
כתבו החכמים, זיכרונם רחב,
כאשר אמרו ישראל נעשה ונשמע,
ירדו שישים ריבו מלאכי השרת ונתנו שני כתרים בראשו של כל אחד.
וכשחטו ישראל בחטא העגל,
נלקחו הכתרים מהם וניתנו למשה רבנו.
בעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם לישראל,
כמו שאומר הנביא ישעיה,
ושמחת עולם על ראשם.
כתב הארי, זיכרונו לברכה,
שבכל שבת משה רבנו
הוא מקבל את כל הכתרים של עם ישראל,
והוא מחזיר לכל אחד מעם ישראל את שני הכתרים שנתן לו הקדוש ברוך הוא,
ומכוחם הם זוכים לתוספת נשמה יתרה ולקדושת השבת.
וזה מה שאומרים בתפילה.
יישמח משה.
יישמח משה.
במתינת חלקו.
מה זה מתינת חלקו?
לרמוז שמשה רבנו שמח מחלקו,
בכתרים שנתן לו השם יתברך,
ששייכים לו מחלקו.
ומשה רבנו לא חפץ בכתרים של עם ישראל.
לכן הוא מחזיר לעם ישראל את הכתרים האלה בכניסת השבת.
הרגשת את הכתרים של רודל?
כתב רבי נחמן מברסלב,
ששני הכתרים האלו הם השמחה של מצווה.
כמו שנאמר על הכתרים האלה, ושמחת עולם על ראשם.
אז אם אתה...
לא ממש כל השבת שמח,
אז אתה לא מרגיש או לא קיבלת.
ושני הכתרים האלו,
שהם תוספת הנשמה והקדושה של שבת, כמו שאמר הארי, זיכרונו לברכה,
הם תוספת השמחה שזוכים לישראל ביום השבת.
ומכוחם של שני הכתרים זוכים כל ישראל בשבת לשמחת המצוות.
והשמחה בשבת היא סוד הפנימיות של הקדושה של השבת,
כי זה עיקר הקדושה
שזוכים ישראל בשבת
על ידי שני הכתרים שמקבלים בשבת.
לכן חכמים זיכרונם לברכה למדו
את השבת שני הכתרים האלה לעם ישראל מהפסוק
ושמחת עולם על ראשם.
הטעם השישי,
שעל ידי השמחה משביתים את הסטרה אחריו את הקליפות.
הזוהר הקדוש, פרשת אמור צדיק ב',
ובעוד מקומות, מבאר
את המעלה העצומה של השמחה בשבת בשלושה משלים נפלאים.
שבת דומה להורה החשוב שבא אליך.
משל ראשון
אדם שהזמין אורח חשוב להתארח אצלו,
וכדי שהאורח ישמח
בשהותו אצלו,
עליו להראות לו פנים מהירות ושמחות
כדי לשמור על כבודו של האורח.
אם פניו יהיו קודרות,
אז האורח ירגיש שהוא לא רצוי,
אולי אני גרמתי.
כך גם השבת היא כמו אורח הכי חשוב שהגיע מבית גנזיו של הקדוש ברוך הוא.
השם רוצה לראות איך אנחנו מתייחסים למתנה,
המתנה החשובה.
תארו לכם אחד בא עם סלסלה ענקית מלאה כל טוב והכל בקושי סוחב אותה בכניסה להיכנס כאורח.
והמערח במקום, וואו, וואו, וואו, וואו, איזה זה, ו...
הוא אומר, תניח את זה שם.
אז הוא אומר, מה הבאת את זה? מי צריך את זה? מה אתה עושה?
ככה שבת
היא כמו אורח שבא לעם ישראל,
ומי שרוצה לזכות לאור הגדול שלה,
צריך לקבל אותם תוך שמחה וחדווה, כי זה כבודה.
משל שני,
מלך הזמין אורח חשוב,
ורמא עלה לארמונו,
וציווה לכל אנשיו בארמון המלוכה,
שכולם יבואו לקבל ולכבד את האורח החשוב הזה בשמחה ובכבוד גדול,
ויכינו לכבודו סעודה גדולה וחשובה.
כך ציווה הקדוש ברוך הוא לקבל את יום השבת בשמחה רבה,
ולשמוח כל היום,
כל היום,
בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא.
ויכין לכבודו סעודה גדולה ויקרה וחשובה,
כדי לכבד את היום הזה, יום השבת.
כל אחד כפי יכולתו.
הכל לשבת,
הכל לשבת, הכל לשבת, כל מה שטורחים לשבת.
המשל השלישי,
משל למלך
שעשה סעודת נישואין לבנו יחידו.
והייתה שמחה גדולה לפניו ביום הזה,
בנו יחידו.
תעודת נישואין.
ובאותה שעה נתן לבן את כל הנהגת המלוכה כולה.
המלך נתן לבנו את כל הנהגת המלוכה כולה.
באותו יום עשה המלך שמחה גדולה כל בני המדינה,
ולכן אפילו הממונים על שמירת החוק במדינה,
שבידם להעניש את כל מי שלא שומר את חוקי המדינה,
משום כבודו של המלך ושמחתו,
לא ציערו ולא הענישו אפילו אדם ביום זה.
לא עשו קנסות על מסכות ולא כלום.
ולא עוד אלא שהם בעצמם
היו ממונים לשמור על שמחת המלך.
אז ביום הזה אין מקטרגים ואין כלום, הפוך, הם שומרים שאנחנו נשמור שבת.
כשאדם יוצא מבית הכנסת מלווים אותו שני מלאכים,
אחד טוב ואחד רע.
וכשבאים הביתה והשולחן ערוך והמפה ערוכה,
והחלות והנרות והכול,
וכל המועדנים נמצאים על השולחן,
והאישה ממתינה וקושטת לכבוד שבת,
והילדים כמו שתילי זיתים,
סביב לשולחן.
מלאך טוב אומר, יהי רצון שיהיה כך לשבת הבאה.
ושם את היד שלו על הראש של המלאך השני,
והוא בעל כורחו, אומר אמן.
ואם נכנסים לבית ויש אנדרלמוסיה, ועוד לא הכינו את השבת,
לא השולחן ולא כלום, וכולם רצים, וכלים מפוזרים בזה וזה,
המלאך הרע אומר, יהי רצון שיהיה כך לשבת הבאה,
והמלאך הטוב אומר,
אמן.
מתי משמחים
עם חרבות וחיצים?
בעל הבאר מים חיים, באר,
שדרך המלך מעץ שמחתו להראות את גודל טובו לעמו ואת רוב חסדו עמהם.
והנה, כל בני המדינה יודעים
שיש במדינה שוטרים
ממונים להעניש
ולהמית
בחרבות וחיצים.
לכן מצווה המלך את הממונים על הענישה במדינתו,
שיבואו לשמחת החתונה דווקא עם החרבות
ועם הכלים שעימם מענישים את כל העונשים.
ואדרבא, יעשו כל מיני תעלולים ומשחקים עם החרבות
שבהם הם מענישים בדרך כלל את העוברים על חוקי המדינה,
ועל ידי כך יבינו כל המדינה שביום הזה יש שמחה עצומה מאוד לפניו,
והמלך לא רוצה להעניש אף אחד ביום הזה.
למשל, יגיעו כל השוטרים של הרפורטים,
ויקחו את הרפורטים, יקראו אותם לפירורים, יפזרו את זה כמו במגרשי הכדורגל.
כך שבת
דומה להילולה ולחתונה גדולה מאוד
בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל,
והשמחה גדולה בעליונים ובתחתונים,
ולכן צריך לשמוח מאוד
עוד ביום השבת,
כי בשמחתו של המלך
כולם צריכים לשמוח
ואסור להצטער.
לכן תקנו לנו בתפילה.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,
בקורעי עונג שבת.
שמח בשבת.
לבבון עשה משכן
לאור הגדול של השבת.
כתב הזוהר הקדוש,
תיקוני זוהר תיקון מ' ח',
שבפסוק
ושמרו
בני ישראל את השבת לדורותם,
נכתב לדורותם
בלי האות
ו'.
אז אפשר לקרוא את זה בחיריק
לדירתם.
ושמרו בני ישראל את השבת לדירתם.
והתורה באה לרמז
שאדם
החפץ לזכות להארת שבת,
צריך לעשות בלבבו דירה נאה,
שהשבת תוכל לשכון ולשרות שם.
וזה, צריך שהלב שלו
ביום שבת
לא יהיה בו שום מין העצבות,
לא יהיה כעס,
לא מחלוקת,
לא קפדות,
ועל ידי כך לבבו יהיה משכן ודירה לאור השבת,
ויזכה לקדושה העצומה של שבת המלכה.
לכן, ושמרו בני ישראל את השבת לדירתם,
לדורתם, כתוב חסר בו.
הטעם השביעי,
על ידי השמחה בשבת,
נזכה לראות בשמחת בית המקדש.
כתב על התפארת שלמה פרשת מסעי,
המעלה של השמחה ביום שבת חשובה מאוד במרום,
והשמח ביום שבת יזכה בשכר זאת לראות בנחמת ציון וירושלים ובבניין בית המקדש לעתיד לבוא.
מה הטעם לכך?
ישנן שתי דרכים
כיצד להשתתף עם השכינה הקדושה,
ועל ידי כך לזכות לראות בשמחתה של השכינה לעתיד לבוא בבניין ציון וירושלים.
הדרך הראשונה,
להשתתף בצער השכינה הנורא בגלות.
להתאבל על חורבן בית המקדש
בשעה שהשכינה שרויה בצער כגון מחצות לילה.
כמו שהבטיחו חכמים זיכרונם לברכה בתענית למד,
כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה
וכל המצטער עם השכינה עושה לה נחת רוח ושמחה גדולה
והוא נקרא מבני היכל המלך.
כמו שכתב הזוהר הקדוש
ולהכין לעתיד לבוא
בעת עלייתה ושמחתה של השכינה
הוא יזכה לעלות ולשמוח עימה
ויזכה לראות בבניין ציון וירושלים.
זו דרך אחת.
הדרך השנייה להשתתף עם השכינה הקדושה זה לשמוח בשמחתה של השכינה הקדושה
בזמנים שהם שמחה
ובזמנים שהיא שמחה.
וזה דבר שעושה שמחה גדולה לשכינה הקדושה
בראותה את בניה שמחים עימה ביום שמחתה.
ולכן ביום השבת,
כשהשמחה גדולה מאוד במרום,
השכינה שמחה בשמחה גדולה,
אז ישיס האדם וישמח מאוד בשמחתה של השכינה הקדושה
וישמור עצמו בכל השבת
מכל צרה ויגול.
כמו שאומרים בתפילה,
ישמחו
במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,
בקוראי עונג שבת,
ואז
הוא יזכה לראות בשמחתה של השכינה הקדושה לעתיד לבוא
בבניין ציון וירושלים.
ואפילו אם אינו זוכה להרגיש
את הצער של השכינה ולהשתתף עימה
ולהתאבל על חורבנה של ירושלים בימות החול,
אפילו אם לא,
אבל כיוון שהוא שמח בשבת ביום שמחתה של השכינה,
שהיא שמחה ביום השבת והוא שמח עימה,
בסכר זאת יזכה אף הוא לראות בנחמת ציון וירושלים.
ולכן
שמחו חכמים זיכרונם רחב בברכת המזון ברצה,
רצה ואחליצנו,
את הבקשה שלא תהיה צרה ויגון ביום מנוחתנו.
אז שמה,
מה אומרים?
והראינו אדוני אלוהינו בנחמת ציון עירך ובבניין ירושלים עיר מקדשך.
אז אם לא תהיה צרה ויגון ביום מנוחתנו,
אז נראה בנחמת ציון
ובבניין ירושלים.
כי על ידי שיזהר האדם בשבת
מכל מיני יגון והנחה,
וישמח ביום השבת,
יזכה לראות בבניין ציון וירושלים.
וזה הטעם
שגם בתפילת ערבית,
מיד אחרי שמתפללים ופרוס עלינו סוכת שלומך,
שהקדוש ברוך הוא ישוחח עלינו בשלום,
מזכירים את שמירת השבת בפסוק,
ושמרו בני ישראל את השבת,
לרמז שעל ידי שמירת שבת
והשמחה ביום שבת,
שבו השכינה שורה בישראל,
נזכה לראות
בבניין ציון וירושלים,
כי בשבת השכינה שורה בישראל.
ולכן ישנה שמחה עצומה במרום,
כמו בזמן בית המקדש שהיה קיים.
ולכן צריך האדם לשמוח עם השכינה ביום שמחתה.
וזה מרומז בפיוט כל מקדש שביעי.
מה שם אומרים?
אוהבי אדוני המחכים בבניין אריאל
ביום השבת שישו ושמחו
כמקבלי מתן נחליאל.
לרמז שיום השבת נחשב כמו בזמן שבית המקדש היה קיים,
שהשכינה הייתה שורה בישראל,
אף בשבת שורה שכינה בישראל.
לכן גם אוהבי השם,
המצפים ומחכים לבניין בית המקדש,
עליהם לסוס ולשמוח ביום השבת,
כמו שבאר הארי, זיכרונו לברכה, את הפיוט
מעין עולם הבא, מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה.
מעין עולם הבא,
יום שבת מנוחה.
וזאת לרמז
שהייחוד בעולמות העליונים נעשה ביום השבת,
כמו שיעשה ייחוד לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,
מתנה טובה יש לי בבית גנזי בשבת שמע, לך בהודיעם.
שבת היא מתנה טובה,
מפני שאפילו כאשר יגנז בית המקדש,
יישאר לישראל יום השבת,
שבו תהיה תמיד שלמות הייחוד בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
ואמר הקדוש ברוך הוא למשה,
לך ואמור זאת לעם ישראל,
כדי שידעו לשמוח ולסוס בשבת.
כי רק על ידי כך הם יזכו
שיהיה ייחוד בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא בשלמות.
כי אין השכינה שורה,
אלא מתוך שמחה של מצווה.
וזה הטעם שאנחנו מתפללים בשבת בברכת המזון,
על כך שלא נצטער ביום שבת.
רצה וחליצנו,
שלא תהיה צרה ויגון בהנחה ביום מנוחתנו.
ומיד אחר כך מבקשים על בניין בית המקדש,
בהראינו בנחמת ציון עירך במהרה בימינו.
זה לרמז,
שבשכר השמחה בשבת,
יזכה האדם לראות בנחמת ציון וירושלים.
עד כאן דבריו הקדושים
של בעל התפארת שלמה.
ונסיים קטע זה,
השם יזכנו לראות בנחמת ציון וירושלים,
בשמחת עולם על ראשם,
במהרה בימינו אמן.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,
בקוראי עונג שבת.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת,
בקוראי עונג שבת.
עם מקדשא,
מקדשא,
מקדשא שביעי שבת.
ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת,
בקוראי עונג שבת.
המשך יבוא.