מעלת ברכת כהנים | הרב אמנון יצחק

עיקר הדרשה בלי התוספות מכבוד הרב שליט"א

תוכן עניינים

ברכת כוהנים

ברכת כוהנים בבית המקדש

גילוי שכינה בברכת כוהנים

בבית המקדש השכינה שורה על אצבעות הכוהנים

היום השכינה נסתרת ונשארת בהיכל

חמישה אווירים

כל הברכות נמצאות בברכת כוהנים

ברכות רוחניות וגשמיות כאחד

הכוהנים מנגנים בשעת הברכה

ברכת כוהנים מועילה גם לרשעים

ברכת כוהנים

 א. במה חשובה ברכת הכוהנים כמו יום הכיפורים? 

ב. מדוע בבית המקדש הרימו הכוהנים את ידיהם בעת הברכה גבוה למעלה מראשם? 

ג. מדוע הכוהנים פותחים את אצבעות ידיהם ומפרידים בין האצבעות? 

ד. מדוע הכוהנים מנגנים באריכות את הברכה? 

ברכת כוהנים בבית המקדש 

רבותינו הקדושים הרחיבו בגודל מעלתה האדירה של ברכת הכוהנים, ולכן גדולי ישראל בכל הדורות התאמצו באופן מיוחד לזכות להתברך במעמד הנשגב הזה. במסכת סוטה לח. מבארים חז"ל, שכמו שהכוהנים נושאים כפיים בתפילת שחרית בכל אתר ואתר כיום, כך גם בזמן שבית המקדש היה קיים נשאו הכוהנים את כפיהם על הדוכן לאחר הקרבת תמיד של שחר. 

אולם ישנם שלושה הבדלים גדולים בין נשיאת הכפיים במקדש לנשיאת הכפיים בשאר המדינה: 

א. בבית המקדש לא השיבו הקהל אמן לאחר כל ברכה, אלא הכול נאמר כברכה אחת ארוכה, ואילו בשאר המדינה מחלקים את ברכת הכוהנים לשלוש ברכות: "יְבָרֶכְךָ", "יָאֵר", "יִשָּׂא" – ואומרים אמן על כל ברכה בנפרד. 

ב. בבית המקדש הרימו הכוהנים את ידיהם למעלה מראשם!!! ואילו בשאר המדינה הכוהנים מרימים ידיים עד לגובה הכתף בלבד. 

ג. בבית המקדש לא אמרו שם אדנות אלא הזכירו שם הוי"ה בפיהם, וכתב הרא"ש ח, יט שהוא השם המפורש. אך כיום במדינה חל איסור מוחלט לומר את שם הוי"ה, והוא נקרא בלשון אדנות. 

ויש להבין, מה פשר השינויים הללו? מדוע בבית המקדש הכול נאמר כברכה אחת והכוהנים נשאו ידיהם למעלה מראשם והזכירו את שם הוי"ה? 

גילוי שכינה בברכת כוהנים 

עומק העניין מתבאר בדברי חז"ל במסכת יומא לט: בארבעים השנים הראשונות של בית שני היה שמעון הצדיק הכהן הגדול, ובאותן השנים זכו עם ישראל להשראת השכינה. ומאותה שנה ששמעון הצדיק נפטר – נמנעו מלברך ברכת כוהנים בשם המפורש. והוסיפו בגמרא חידוש גדול, שאמרו את השם המפורש בבית המקדש בשני זמנים מיוחדים בלבד: 

א. ביום הכיפורים אמרו את השם המפורש עשר פעמים: 

שלוש פעמים בווידוי הראשון – על הפר שהכהן הגדול הביא לכפר על ביתו. 

שלוש פעמים בווידוי השני – על הפר שנועד לכפר על שבט הכוהנים. 

שלוש פעמים בווידוי המרכזי – על השעיר המשתלח, שנועד לכפר על כלל ישראל. 

ובפעם העשירית הזכיר הכהן הגדול את השם המפורש על הגורל, כשאמר: "לה' חטאת". 

ב. השם המפורש הוזכר בברכת כוהנים מידי יום ביומו שלוש פעמים! 

ומכאן למדנו יסוד גדול: מעלתה של ברכת הכוהנים כה גדולה, עד שמזכירים בה את השם המפורש כמו ביום הכיפורים!!! כי את השם המפורש אומרים רק כשיש גילוי שכינה! וגילוי שכינה התרחש רק ביום הכיפורים, ובנוסף גם בכל יום בזמן ברכת כוהנים! ברכת כוהנים הייתה כמו יום הכיפורים!!! 

וביארו התוספות, שלכן הפסיקו לומר את השם המפורש בברכת כוהנים משעה ששמעון הצדיק עלה לגנזי מרומים, וזאת משום שראו בבירור שגילוי השכינה פסק ונעלם! וכשאין גילוי שכינה – אסור לומר את השם המפורש! מכל מקום הדגיש הרש"ש שביום הכיפורים המשיכו להזכיר את השם המפורש גם לאחר פטירת שמעון הצדיק, משום שביום הכיפורים חזר גילוי השכינה להופיע מידי שנה בשנה. 

בבית המקדש השכינה שורה על אצבעות הכוהנים 

הרדב"ז ח"א סי' רלז הוסיף וחידד את ההבדל בין בית המקדש לשאר המדינה: בבית המקדש הייתה שכינה גלויה, והיא שרתה על אצבעות הכוהנים. אולם בשאר המדינה יש שכינה נסתרת בלבד, והיא נשארת בהיכל. והוכיח כדבריו מסתירה בין שני מדרשי חז"ל: 

א. בילקוט שמעוני נשא, תשי דרשו את הפסוק בשיר השירים ב, ט: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – שהשכינה שורה על אצבעות הכוהנים, ומשם השכינה הקדושה מברכת את עם ישראל! כי הקב"ה משגיח מן החלונות, היינו מבין אצבעות הכוהנים! וכך היה בבית המקדש! 

ולכן אמרו חז"ל במסכת חגיגה טז. שאסור להסתכל על אצבעות הכוהנים בשעת ברכת כוהנים, והוסיפו אזהרה חמורה: כל המביט בכוהנים בשעה שנושאים את כפיהם – עיניו כהות, רחמנא ליצלן. והטעם לכך מבאר המהרש"א, משום ששכינה גלויה שורה על אצבעות הכוהנים, ואין רשות להביט בשכינה הקדושה, שנאמר שמות לג, כ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וכיוון שחטא בעינו – נענש בעין דווקא, והוא כעין מיתה, כי הסומא חשוב כמת. 

ולכן מבאר רש"י בטוב טעם, מדוע הרימו בבית המקדש את ידיהם למעלה מראשם: מכיוון שיש על הידיים שלהם שכינה גלויה, אין זו מידת דרך ארץ שראשו של הכהן יהיה מעל השכינה, ולכן כהן המברך בבית המקדש – חייב להגביה את ידיו מעל ראשו! נמצאנו למדים, שמעמד ברכת הכוהנים היה מעמד מרטיט ונשגב, משום ששכינה גלויה שרתה על ידיהם, ולפיכך הותר להם לומר את השם המפורש, ועוד היו מחוייבים להרים את ידיהם מעל לראשם ולברך בכוונת הלב, ביראה וברעדה. 

היום השכינה נסתרת ונשארת בהיכל 

ב. במדרש רבה יא, ב ובתנחומא ח דרשו חז"ל את הפסוק הנ"ל באופן שונה: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" – היינו שהקב"ה עומד מאחורי הכוהנים. וביאר המהרז"ו, שהכוהנים פניהם לעם ואחוריהם להיכל, והשכינה נשארת בהיכל, מאחורי הכהן. "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת" – שיש חלל בין ראשו של הכהן לכתפו, והוא כמו חלון, ומשם הקב"ה מביט לעבר הקהל, כמבואר במהרז"ו. "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – הם אצבעות הכוהנים, כמין חללים קטנים, כמו חרכים. 

וביאר הרדב"ז את הסתירה במדרשי חז"ל: בילקוט שמעוני מדובר בבית המקדש, ושם הרה"ג אליהו  הייתה שכינה גלויה שורה על אצבעות הכוהנים. אולם במדרש רבה מדובר בשאר המדינה, ושם יש רק שכינה נסתרת, והיא נמצאת בהיכל מאחורי הכוהנים ומציצה דרך אצבעותיהם לעבר הקהל! וביאר המהר"ל, שמכיוון שכיום אין שכינה גלויה, לכן מחל הקב"ה על כבודו ונתן רשות לכהן להפנות גב לשכינה הנסתרת במעמד ברכת כוהנים. ולולי שהשכינה הייתה נסתרת, היה אסור בהחלט להפנות את הגב להיכל. 

חמישה אווירים 

לכן פסק השולחן ערוך קכח, יב, שהכוהנים נושאים את ידיהם כיום עד גובה הכתפיים בלבד. ועוד פסק שהכוהנים חולקים את אצבעות הידיים באופן שיהיו חמישה אווירים: 

אוויר אחד – בין הזרת והקמיצה לבין האמה והאצבע. 

אוויר שני – בין האמה והאצבע לבין האגודל. 

אוויר שלישי – בין האגודל לאגודל שביד השנייה. 

אוויר רביעי – בין האגודל לבין האצבע והאמה. 

אוויר חמישי – בין האצבע והאמה לבין הקמיצה והזרת. 

וביאר המשנה ברורה מד, שהמקור לחלוקה הזו הוא מדברי חז"ל במדרש תנחומא: "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – היינו שה' יתברך מציץ מבין אצבעות הכוהנים, ונאמר: "ה-חרכים", לרמז על חמישה אווירים שבין אצבעותיהם. 

ולכן מובן היטב, שמי שמביט בידי הכוהנים בזמננו אין עיניו כהות, כי לא שורה שם שכינה גלויה. מכל מקום פסק השולחן ערוך קכח, כג שיש בחינה מסויימת של השראת שכינה מועטת על ידיהם, ולכן גם בימינו אסור להביט בכוהנים הנושאים את ידיהם. וזהו הטעם שפסק השולחן ערוך קכח, ו שהכוהנים צריכים ליטול ידיים קודם ברכת כוהנים, משום שיש צורך בתוספת קדושה על הידיים, ולכן כתב הזוהר הקדוש נשא, קמו שהלוי הוא זה שנוטל ידיים לכהן, כי הוא המתאים ביותר עבור תוספת קדושה. 

כל הברכות נמצאות בברכת כוהנים 

מעתה נראה אילו ברכות מופלאות מופיעות בברכת כוהנים: במסכת סוטה שם אמרו חז"ל, שהקב"ה מתאווה לברכת כוהנים. ועד כדי כך הדברים מגיעים, ששם ה' נמצא בברכה הזו, שנאמר: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי", ובנוסף הקב"ה בעצמו הוא המברך, שנאמר: "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם". והמהר"ל הוסיף, שה' יתברך מתאווה ומשתוקק להשפיע שפע לתחתונים, ושיא השפע נמצא בברכת כוהנים. והספר חסד לאברהם הביא בשם ספר יצירה פ"ד, שיש בעולם שבעה מיני טובה ושמחה, וכולם נמצאים בברכת כוהנים: חוכמה – "יְבָרֶכְךָ ה'". בנים – "וְיִשְׁמְרֶךָ". חיים – "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ". חן – "וִיחֻנֶּךָּ". עושר – "יִשָּׂא ה' פָּנָיו". ממשלה – "אֵלֶיךָ". שלום – "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". 

ברכות רוחניות וגשמיות כאחד 

וכך דרשו רבותינו בספרי את הפסוק הראשון: "יְבָרֶכְךָ ה'" – בכל הברכות הידועות בתורה, כפי שנאמר דברים כח, ב: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וכו', בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ". וכפי שביאר הנצי"ב מוולוז'ין, שכל הברכות שבתורה נכללו בט"ו התיבות של ברכת הכוהנים. "וְיִשְׁמְרֶךָ" – ישמור ה' את נכסיך, ועוד ישמרך ממזיקים ומעין הרע, ולא ישלטו אחרים עליך. ובמדרש רבה דרשו את הפסוק השני באופן הבא: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" – שתזכה למאור תורה, בבחינת "והאר עינינו בתורתך". "וִיחֻנֶּךָּ" – בבחינת "אתה חונן לאדם דעת", וכפי שמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל, שהקב"ה יגלה לך את סודות התורה. ולמעלה מכולם, מתברכים בברכה השלישית והאחרונה: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" – וימחל על כל חטאיך. "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" – שאין לך גדול מן השלום, כמבואר בירושלמי ברכות ב, ד ובמסכת עוקצין בסופה, והוא שורש כל הברכות כולם. 

ולכן ביארו חז"ל במסכת מגילה יח., שלאחר ברכת כוהנים ממשיכים בברכת "שים שלום", כי לאחר שאמרו "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" – אין מתאים יותר מלהמשיך בברכת "שים שלום". והוסיף הגאון מווילנא בביאורו ל"יעלה ויבוא", שברכת "שים שלום" היא ממש כנגד ברכת כוהנים: שים שלום וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, טובה יָאֵר ה' פָּנָיו, וברכה יְבָרֶכְךָ, חן וִיחֻנֶּךָּ, וחסד וְיִשְׁמְרֶךָ, ורחמים יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ! 

הכוהנים מנגנים בשעת הברכה 

והקשה הספר כתר כהונה: מפני מה הכוהנים מנגנים בזמן הברכה באריכות גדולה? וביאר שהטעם הוא משום שבזמן שהם מאריכים בניגון אמירת הברכות – אנחנו נוכל לכוון את כל הברכות הללו!!! כי מי ירצה להפסיד ברכות עצומות ואדירות שכאלה?! וכפי שכתב הזוהר הקדוש נשא, קמז., שזמן ברכת הכוהנים הוא עת רצון נשגב ומיוחד עד מאוד, מפני שברכת הכוהנים מהפכת את מידת הדין למידת הרחמים, וכל העולמות העליונים מלאים בחסד וברחמים, וכל השפע יורד אלינו! וזמן ברכת הכוהנים הוא הזמן של חלוקת השפע בעולם... 

ברכת כוהנים מועילה גם לרשעים 

המגן אברהם בספרו זית רענן חידש גילוי פלאי: מעלת ברכת הכוהנים כה גדולה, עד שהיא מועילה גם למי שאינו עושה רצונו של מקום! כי הלא מה הצורך בברכת כוהנים? הרי יש ברכות גדולות ועצומות בפרשת כי תבוא: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה"! אלא בהכרח שיש הבדל גדול ביניהם: שָׁם מפורש התנאי דברים כח, ב: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ". ואילו ברכת הכוהנים כה מרוממת, עד שבכֹח סגולתה לברך גם את מי שעדיין אינו שומע בקול ה' יתברך! 

וכך מחדש הרוקח, שכל הברכות שבתורה יחולו על האדם רק אם ישמע בקול ה' אלוקיו, כמו הברכות המופיעות בפרשת בחוקותי, וגם שם התנאי מפורש בצידן: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", וכך גם בברכות שנתברך יעקב אבינו מיצחק – כולן חלות רק על תנאי. אולם ראה זה פלא: בפרשת בחוקותי, וכן בברכות שנתברך יעקב אבינו מיצחק – האות ס' איננה בנמצא! מאידך, בברכת כוהנים יש בדיוק ס' אותיות. ללמדנו, שברכה זו מסוגלת יותר מהברכות ההן! ולרמז בא, שכל הברכות שבתורה יתקיימו רק בתנאי שהאדם עושה את רצון ה' יתברך, ואילו ס' האותיות של ברכת כוהנים חלות בכל אופן!!! ויש חולקים על זה, עיין ברמב"ן, ברבינו בחיי ובנצי"ב, ואכמ"ל. צא וראה עד כמה ראוי 'לרוץ' ולהתאמץ לזכות בברכת כוהנים, שהרי כל הברכות שבתורה – מבראשית ועד וזאת הברכה – ספונות וגנוזות בה!!!