ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - ד | הרב אמנון יצחק

ממשיכים בביאורים ומעשים מתוך הגדה של הרב שטיינמן על ההלל

| כג' אייר תשפ"א

אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה (תהלים קטז ח) – סיפר מאן דהו שהובא אל הרב שטיינמן להבחן והרב קיבל אותו ובחן אותו על פרק 'האיש מקדש בו ובשלוחו' עברו 15 שנה ושוב הוא ניגש אל הקודש פנימה להוועץ עם הרב בענין מסויים... עברו 15 שנה! בסוף הדברים שאלתי את הרב: 'הרב זוכר שכאן במקום הזה נבחנתי לפני 15 שנה?' – 'בודאי!' הרב זכר את השאלות וגם את התשובות ואז לפתע הוריד את הראש והתחיל למרר בבכי: 'אוי ואי! אוי ואי! מה עשיתי בשנים האלו? השנים עברו ומה עשיתי? מה נהיה ממני?! לא התקדמתי כלום!' וכך בכה במשך דקות ארוכות! הייתי המום גדול הדור בוכה כך ואומר : 'מה עשיתי ב-15 שנה האחרונות?' 

סיפר מאן דהו הייתי אצל רבינו לפני תקופה והוא שאל אותי: 'אתה לומד דף היומי?' – 'כן' עניתי – 'איזו מסכת לומדים כעת, גיטין?' המשיך להתעניין,  - 'לא' אמרתי: 'עדיין אינני בגיטין אני אוחז בסוטה' כששמע זאת - התחיל לדמוע! 'סוטה? אני לא יודע!' אמר תוך כדי בכי היה כואב הלב לראות אותו כמעט נחנק מבכי! שהוא לא יודע טוב מסכת סוטה - הרי כמה דרשות יש לו על מסכת סוטה! כמה שיעורים, ומקורביו מעידים עליו: 'שהוא יודע כל שורה ושורה כמונח בקופסה!' אף על פי כן כיוון שכרגע אינו עוסק במסכת הזו - הוא מרגיש שאינו זוכר ולכן פרץ בבכי! 

בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים (תהלים קטז ט) - מעשה ברבי משה במברגר הרב לשעבר של קהילת מץ בצרפת עיר של גדולי תורה! עוד משנים רבות, רבי אליעזר ממץ היה בעל ספר היראים מתקופת בעלי התוספות, היתה זו קהילה מפוארת מאוד! עד תקופת המהפכה הצרפתית  - לאחריה הדלדלה הקהילה ולאחר השואה ניסו לשקמה והוא התמנה שם לרב, בעת שהיה שם חלה במחלת הסרטן התגבר עליה! [לא יודע אם זה נכון להגיד התגבר עליה, כל פעם אומרים 'התגבר על המחלה'  מי התגבר? הקב"ה 'רופא חולים!' מי זה התגבר? מי יכול להתגבר על מחלות?!] ונרפא - ואחר שנים חזרה המחלה והוא נפטר בפתאומיות! בני המשפחה והתלמידים התלבטו: 'היכן לקבור אותו?' אֶחיו טענו: 'צריך לקברו באנטוורפן שבבלגיה - שם קבור אביו, וזה בעצם 'קברי אבות'. הקהילה במץ טענה: 'שהיות והוא שיקם את בית העלמין במץ - שבו קבורים גדולי ישראל! כמו השאגת אריה ועבודת הגרשוני - מן הרואי שייקבר ליד גדולי ישראל הקבורים שם!' בניו טענו: 'היות וחלקם גרים בארץ ישראל - כתוב 'הכל מעלין לירושלים' ולכן מן הראוי שייקבר בארץ ישראל!' אֶחיו רוצים באנטוורפן הקהילה רוצה במץ ובניו טוענים בארץ ישראל, כיון שהיה ויכוח לגבי זה הוחלט: 'לשאול את הרב' והעלו את 4 האפשרויות; מץ אנטוורפן ירושלים והאפשרות האחרונה 'לקנות קבר בבני ברק' שאל הרב את המשפחה: 'מה רע בבני ברק?' למעשה זו היתה אפשרות שהכי פחות נלקחה בחשבון! כיוון שבשלושת המקומות האחרים יש מעלה - וכאן לא היתה מעלה מיוחדת. אולם לאחר שהרב אמר להם לקבור בבני ברק, הלכו למשרדי ישיבת פונוביז' לקנות חלקה, כשהקלידו את פרטי הנפטר במחשב, גילו לתדהמתם שהוא קנה חלקת קבר בבני ברק! כיוון שחשש שלא יתאושש מהמחלה, מאידך גיסא חשש שאם יספר על קניית הקבר - יגרום הדבר לצער ודאגה בקרב בני המשפחה לכן שמר את הדבר בסוד! הוא חשב שאם מצבו הבריאותי יתדרדר - אז יספר לבני המשפחה. כיוון שנפטר משבץ מוחי בפתאומיות - לא הספיק לספר על קניית הקבר בבני ברק. המשפחה התפעלה מאוד! ובנו סיפר את הסיפור בהלוויה: 'הרי אדם שקנה לעצמו קבר - סימן שרצונו להיקבר שם! ו'מצוה לקיים את דברי המת' - הסיכויים שהרב שטיינמן יורה לקבור בבני ברק - היו אפסיים! כי בשלושת המקומות האחרים היה תירוצים הגיוניים...!' מה לומדים ממעשה זה? טוב לשמוע ולהתייעץ עם חכמי הדור שרוח קדושה יורדת מן שמיא ונותנת להם את  הכח לענות תשובה נכונה! שהרי אם היו קוברים את הרב במקום אחר - לא היו זוכים לקיים את רצונו של הנפטר! זה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים.

צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא -  וּבְשֵׁם השם אֶקְרָא (תהלים קטז ג-ד) - שאלו את הרב: 'בעת צרה - היכן עדיף להתפלל; לארגן מנין תפילה בבית הכנסת או ללכת לבית החיים - בית קברות וקברי צדיקים?' התשובה היתה: 'בית הכנסת - הוא מקום השראת השכינה הגדול ביותר! עדיף לארגן את מקום התפילה בבית הכנסת, אבל היות שלפעמים מדברים לשון הרע בבית הכנסת - זה מוריד ממעלתו! עדיף אם כן להתפלל בבית הקברות שגם זה מקום של השראת שכינה - ושם בדרך כלל לא מדברים לשון הרע!'. עד כמה גרוע לשון הרע שמפחית מכבוד בית המדרש בית הכנסת! ובית הקברות יהיה כבר עדיף - רחמנא ליצלן! 

מָה אָשִׁיב לַהשם כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי (תהלים קטז יב) - אחד מתלמידיו של הרב מישיבת כפר סבא שכבר היום הוא מרביץ תורה בישיבה חשובה נכנס לרב וביקש: 'שייכנס לישיבה למסור דברי חיזוק' הרב הסכים בשמחה! אחזה בו התרגשות גדולה ואמר למקורבו בזו הלשון: 'חמישים שנה עברו מכפר סבא  - תשי"ב, מה הייתי אז? אברך צעיר! עני מאוד חליפה לא היה לי - כי נקרעה, היתה לי חולצה צבעונית קצרה עם לאטה (עם טלאי) וכך אמרתי שיעור וישבנו בבית המדרש!' זה מזכיר לי שאני הייתי נוסע עם אופניים וחולצה צבעונית לתת דרשות! חולצה קצרה כמובן... אז הוא התפרץ בבכי ואמר: 'ועם כל זה - כזה כבוד כיבדו אותנו! שם שכיום ראש ישיבה הכי גדול לא מקבל!' [היום? זורקים סטנדרים על ראשי ישיבות!! ביצים!!! ועוד כמה ממיני הפירות...] והוא התגבר בבכי ואמר: 'הכל חסד ה'! כזה חסד הקב"ה נתן לי!!' אה! לדעת להעריך כל דבר ודבר שהתרחש בחייו של האדם  לעמוד על הדברים לזכור אותם להזכר בהם לשבח ולהודות - על זה נאמר מָה אָשִׁיב לַהשם כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.

נְדָרַי לַהשם אֲשַׁלֵּם (תהלים קטז יד) - הרב היה נזהר מאוד בקיום מוצא שפתיו ו'לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה'  (במדבר ל ג) מי שלא מחלל דיבורו - זוכה שהקב"ה יעשה ככל היוצא מפיו! אם אנשים היו יודעים את הסוד הגדול הזה שהוא מפורש בתורה - היו נושעים! היה להם פה קדוש מה שהיו אומרים היה מתקיים. מעשה באחד ממקורביו המתגורר בירושלים ביקש ממנו: 'שיהיה סנדק בברית של נכדו שיוולד בעוד כמה חודשים' הרב אמר שהוא 'מסכים' נולד הנכד בשעה טובה ומוצלחת ובא לבשר את הרב על הולדת הנכד ולקיים הבטחתו - להיות סנדק, והדבר היה קשה לרב בעת ההיא להטלטל מחוץ לעיר לצורך הברית, ושאל: 'האם הבטחתי שאבוא?' אז הוא ענה לו: 'לא! אבל ראש הישיבה אמר שהוא 'מסכים' לבוא ואני ראיתי בזה מעין הבטחה!' התחבט הרב: 'האם יש לחוש בלשון זה לקבלת דברים בנדר?' ונכדו הציע לו: 'מאחר שכמה ישיבות ובתי מדרש ביקשו ממנו לבואו למסור שיעורי תורה אצלם והרב אמר: 'כשיזדמן לירושלים יעשה זאת' - נו אז אולי אפשר לחבר כבר את ההזדמנות הזאת ביום הברית' ואז הרב קיבל את ההצעה ונסעו לירושלים להשתתף בברית ולאחר מכן עסק בהרבצת התורה בכמה מקומות בירושלים. כל הטרחא הזו טרח הרב  משום החשש הרחוק; שמא הלשון 'אני מסכים' מתפרש בלשון בני אדם במשמעות הבטחה! שלא יחל דברו; לא יעשה מדבריו חולין! ולא יחלל אותם.

וֶאֱמֶת השם לְעוֹלָם  (תהלים קיז ב) - אחד מראשי מוסד ביקש לצאת למסע לחוץ לארץ לטובת התלמידים, פנה לאחד הרבנים שמכיר היטב את המוסדות ביקש 'מכתב תמיכה' הרב כתב מכתב תמיכה נלהב ביותר! לקחו את המכתב מהצפון, ירדו לערי המרכז ביקשו להוסיף 'ברכת גדולי הדור' עבור המוסדות, ואכן צרפו את חתימתם ובראשם הרב שטיינמן ועם המכתב הזה יצאו השליחים לגולה - ושבו עם שלל רב! חלפו שנתיים נפלה החלטה: 'צריך שוב לנסוע לגולה להביא מזור ליושבי ארץ ישראל! אבל לא ראוי להביא מכתב שנכתב לפני שנתיים, ויש לערוך מכתב חדש!' אז פנו לאותו רב בצפון והוא ביקש להעתיק את מכתב הקודש מילה במילה עם התאריך החדש וצרף את חתימתו וברכתו, שוב רצו לכל זקני הדור לבקש: שיצרפו את החתימה מחדש! ואכן כך עשו אבל כשהגיעו לרב שטיינמן היתה הפתעה! 'איני חותם!' פסק התגובה הנחרצת הפליאה את הנוכחים ניסו כה וכה, והוא בשלו חזר פעמים מספר ואמר: 'מעולם לא חתמתי על מכתב זה!' וגם לא אחתום עליו עכשיו - פלא פלאות! פלא פלאות!! מה התברר? הרב בצפון ברוחב ליבו הוסיף במכתב השני מילה אחת 'מוסד חשוב ביותר' מוסיף את המילה 'ביותר' לא היה במכתב הקודם - על זה הרב לא הסכים לחתום! מוסד חשוב? בסדר, מוסד חשוב ביותר? 'אני לא מכיר את המוסד מספיק - בשביל שאכתוב בלשון הזו! לא ייתכן שאי פעם חתמתי על מכתב כזה!' שאני אתאר אותו מוסד חשוב ביותר? זה רק אם אני יודע במה הוא יותר מכל המוסדות האחרים? ואני צריך להיות במקום להכיר ולדעת! מפה תבינו את כל הרבני ערב רב שאומרים: 'שכל הכשרויות בסדר! והכל בסדר!' בלי לבחון ובלי לבדוק ובלי להיות נוכח ובלי כלום! 'הכל בסדר – הכל בסדר...' איי איי איי איי איי. על זה נאמר וֶאֱמֶת השם לְעוֹלָם.

גביר אמריקאי תרם 2 מליון,  ביום מן הימים הגביר ערך חתונה לבן, ואז ביקשו לכבד אותו במכתב הוקרה וברכה, והעלו רעיון לצרף חתימות של הרבנים וגם של הרב שטיינמן - והרב הסכים חתם. ראו הנציגים 'כי טוב' והחליטו רעיון חדש: לסחוט את הרב שטיינמן עוד; לכתוב מכתב בכתב ידו! בזה יתכבד הגביר מאוד!! וגם לכך היה מוכן הרב שטיינמן - אם תורמים סכומים! למה לא? ישב והעתיק עד שהגיע למשפט שבו כתוב 'וכידוע מי שדואג לילדים של הקב"ה – הקב"ה דואג לילדים שלו'. זאת אומרת הם תורמים! תורמים לילדים של הקב"ה שילמדו תורה; אז מי שדואג לילדים של הקב"ה - אז הקב"ה דואג לילדים שלו. פה עצר הרב את הכתיבה ואמר: 'משפט כזה אני לא כותב!'. תהו הנציגים: 'מה? מה פסול בזה? הרי הרב מבריסק אמר את זה!' שמי שדואג לילדים של הקב"ה הקב"ה דואג לילדים שלו. הבריסק רב כתב את זה, למה לא לכתוב? אמר להם: 'זה משפט של שקר וחנופה!' וואו! מה ככה הוא אומר על הרב מבריסק שאמר את זה? מה הולך פה? והוא ממשיך: 'כל חיי אני מנסה להתרחק משקר וחנופה! ואתם רוצים להכשיל אותי בזה?!' עכשיו התגברה התמיהה יותר; יהודי נותן שני מיליון דולר וזה שקר וחנופה לכתוב עליו שהוא דואג לילדים של הקב"ה?! ראה הרב שהם לא יורדים לסוף דעתו, והסביר להם: 'תגידו לי! כמה מדברים שהגביר הזה הרוויח השנה?' אמרו לו: '70 מיליון דולר!'  - 'מה עושה אדם עם 70 מיליון דולר?' תמה הרב: 'תרם 2 מיליון ועוד חצי מיליון ועוד רבע מיליון, שלוש מיליון, נשארו לו 67 מיליון!!! מה הוא אמור לעשות בהם? לאדם באמת אין מה לעשות עם סכום כזה! אבל לילדים של הקב"ה - יש הרבה דברים טובים שהיו יכולים לעשות ב-67 מיליון דולר! אם היה הגביר משאיר אצלו 3 מיליון - ונותן לילדים של הקב"ה את כל השאר - אז היה אפשר לכתוב 'שהוא דואג לילדים של הקב"ה' - אבל כל זמן שהוא עושה ההפך! זה רק שקר וחנופה לכתוב עליו  'שהוא דואג לילדים של הקב"ה'...

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 02-3724787