ממלכת כהנים וגוי קדוש | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 08.02.2021, שעה: 07:20
ממלכת כהנים וגוי קדוש
נציבי יום:
לעילוי נשמת שלמה בר שמחה מנוחתו עדן ותשובה שלמה והצלה לכל יוצאי חלציו עד סוף הדורות
זכריה עזאני - לרפואת הבן של רות בת מליסה בע"ה יעבור את הניתוח בהצלחה מרובה אמן
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" (שמות י"ט ו')
מקודשים ופרושים מעובדי אלילים ומשיקוציהם. זאת אומרת צריכים להיות מקודשים ופרושים מעובדי אלילים ומשיקוציהם. התורה פקדה עלינו בראשונה להיות ממלכת כהנים, ואחר כך הזכירה גוי קדוש דהיינו פרושים. קדושה זה פרישות. להורות שהפרישות אינו דבר שלילי, אלא נובע מהצד החיובי.
ופירש הספורנו וזה לשונו 'ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד', זה ממלכת כהנים. התפקיד שלנו בעולם שיידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית וכו'. וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל יושבי ארץ יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך ה' יכרעו וייפולו ולכבוד שמך הגדול יקר ייתנו ויקבלו כולם את עול מלכותך. זה התפקיד שלנו. ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד.
'ההכרח להיות קדושים ופרושים', אז למה צריך להיות קדוש ופרוש? כדי שנוכל לקיים את הייעוד אמיתי שלנו, להתעלות בתורה ובעבודת ה' בלי להתגאל בדברים מגונים. קדש עצמך במותר לך, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט ב') אומר הרמב"ן 'קדש עצמך במותר לך', 'אל תהי נבל ברשות התורה'. זאת אומרת, התורה מרשה לך כמה דברים, לאכול בשר נגיד. אז לא תהיה בלוע, כל הזמן תאכל תאכל בשר, "כל ימיהם חגים" (שבת קנ"א א'). מותר לו להיות עם אשתו, אבל אל תהיה מצוי כתרנגול. כל יום ביצה שתיים.
זאת אומרת, הבנאדם צריך להיות פורש, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" פרושים תהיו, מהמותר לא מהאיסור, זה ברור שהאיסור... זה לא צריך לפרוש, זה אסור לגעת, לגשת. אבל למה צריך להיות קדוש ופרוש? כדי שנוכל לקיים את הייעוד שלנו. יש לנו ייעוד, לא באנו לפה סתם לטייל. כבר הסברנו פעם. וכי יעלה על הדעת שאם אחד רוצה לאכול פיתה בטבריה ואין לו, אין לו פיתה, אין, אבל הוא אוהב פיתות, לנגב חומוס, הוא לא יכול בלי פיתה. נו. אבל אומרים לו אין בכל הארץ, יש שביתות, מאפיות, הכל, אבל יש מאפיה אחת פתוחה באילת. הוא ייסע עד אילת להביא פיתה לאכול את החומוס? כולם יגידו זה מג'נון זה, בעל תאווה כזה לא שמענו דבר כזה.
אז אם זה לא יעלה על הדעת, איך יעלה על הדעת שהקב"ה הוריד אותנו משמי השמים למעלה, מרחק מיליוני שנות אור כמו שאומרים המדענים המצחיקים, הוריד אותנו לפה בשביל לאכול פיתות עם חומוס? בשביל זה באנו לעולם, בשביל תאוות של אכילה, של שתייה, של כל מיני שטויות וזה... בשביל זה באנו לעולם? זה צורך רק בשביל להתקיים, זה ממלאים דלק באוטו, זה הכל. לא שופכים דלק על כל המכונית וזה ופה ושם. רק מכניסים בפנים עד שזה מלא, וזהו ונוסעים עד שייגמר. אחר כך ממלאים עוד פעם. זה הכל. מה זה אוכל? להחזיק אותך בריא ושלם, תמשיך לנסוע זה הכל.
אבל יש אנשים עושים מזה 'הזלילה הגדולה', ועושים מזה עניין, וכולי וכולי. אז זאת אומרת כל העניין שאנחנו צריכים להיות קדושים ופרושים, שנוכל לקיים את ייעודנו האמיתי, להתעלות בתורה בעבודת ה', מבלי להתגאל בדברים מגונים.
כבר הקדים החובת הלבבות שהפרישות כינוי מגולה והעניין סוד מוסתר. וכאשר יסירו אדרתו ויתירו חותמו, ייראה מסתור עניינו ותיגלה מגמתו. מה הכוונה בזה? שאין לדון את הפרישות למראה העין בלבד, אלא לתוכן הפנימי שבו. זה לא משחק והצגה חיצונית שמישהו, 'לא, לא, אני לא, לא לא', כל דבר הוא כאילו 'לא, פרוש, לא'. זה לא הצגה חיצונית, זה לא עניין חיצוני, זה עניין פנימי. שהרי כמה הנהגות שעושים רושם של פרישות. יש רבנים שהולכים ככה עם הידיים כפופות, יוצאים מהאוטו ככה, כאילו זה פרוש וזה שלא זה זה וזה... נבדל מן בני אדם, מבני אנוש. הוא ככה, זה זה, וכאילו צדיק. זה, יש רושם, רושם חיצוני, זה לא כלום. זה הכל הסוואה לדברים אחרים. או יש דרכים גרועים הרחוקים מרצון התורה והשכל. שאדם עושה כל מיני דברים של פרישות שהם רחוקים מרצון התורה ומהשכל.
אז נחזור על דבריו של החובת הלבבות. הוא אומר "הפרישות כינוי מגולה", כולם שומעים, מכירים את הכינוי הזה, 'פרישות', כן. "אבל העניין שלו הוא סוד מוסתר". לא כולם עומדים על סודה של הפרישות. "אבל כאשר יסירו אדרתו", אדרת זה כמו מעיל שיש לבנאדם, כשמסירים את האדרת, "ויתירו את חותמו", יש דבר שחתום וסגור, אף אחד לא רואה מה יש בפנים, אם יפתחו את כל המושג הזה, "ייראה מסתור עניינו", מה יש בפנים, מה התוכן, מה המהות של העניין, "ותיגלה מגמתו", ואז יגלו בעצם מה המטרה של הפרישות שאנחנו צריכים להיות "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" פרושים תהיו. אז זה לא עניין שייראה רק בעין החיצונית, כיוון שיש הרבה אנשים שעושים רושם של פרישות ואין זו פרישות, וזה רק הסוואה לדברים אחרים, וזה גם לא הכוונה, דרכים גרועים שהם רחוקים בכלל מרצון התורה ומהשכל.
"חוץ מן הפרישות וחיי הסתפקות המוכרחת לתקנת האדם", זאת אומרת אם אדם רוצה להיות מתוקן, הוא צריך להיות פרוש. כי הם הוא יהיה להוט אחרי התאוות, והוא לא יסתפק, הוא ירצה עוד ועוד עוד, עוד כסף, עוד זה, עוד זה, עוד זה, כל דבר עוד, עוד עוד. אין לו הסתפקות. אז חוץ מן הפרישות וחיי ההסתפקות שזה מוכרח, מוכרח שאדם יהיה מסתפק ומוכרח שהוא יהיה פרוש, כדי לתקנת האדם, תקנתו. "אבל נדרשת מאיתנו עוד פרישות מיוחדת שהורו עליה התורה והשכל", גם התורה וגם השכל מחייבים, "לתקנת נפשותינו לעולם הבא". בלי זה לא נשיג את העולם הבא. בלי זה לא נשיג את העולם הבא. כי אם נהיה להוטים אחרי העולם הזה והחומר, אנחנו לא נשיג את העולם הבא. עד כאן דברי חובת הלבבות.
"אמנם היסוד הגדול בפרישות האמיתית הוא מי שיכול והניח" כלשון החובת הלבבות, זאת אומרת הוא יכול, יש לו את האמצעים, יש לו את הכלים להשיג עוד ועוד ועוד ועוד, והניח! לא רץ אחרי האפשרויות הבלתי מוגבלות שיש לפניו, נגיד. נגיד רבי אלעזר בן חרסום, הניח לו אביו אלף אניות בים ואלף מדינות ביבשה, והוא הניח והלך ללמוד תורה. היה יכול, והניח. היה יכול להביא עוד ולעשות מזה עוד ועוד ועוד. אתם רואים מה הרשעים הארורים, יימח שמם וזכרם הדיפ סטייט, יש להם ויש להם ויש להם מה שאין למדינות! והמחלה הזאת מביאה אותם עד כדי כך שהם לא מסתפקים בזה, עד שהם רוצים גם להרוג את כל מי שמפריע להם, כל מי שמיותר, כל מי שהם לא צריכים, כל מי שלא מתפרנסים ממנו, כל... לא מעניין אותם כלום, הם לא רואים בעיניים. זאת אומרת, זה ג'ננה שבן אדם יכול להיכנס. אין גבול למה שאדם יכול לדרוש מעצמו.
"אמנם היסוד הגדול בפרישות האמיתית הוא מי שיכול והניח" כלשון החובת הלבבות, שהיה לו היכולת לספק את תאוותיו, "אבל מרצונו הוא התאפק ללא הכרח מזולתו". אף אחד לא הכריח אותו, אף אחד לא מנע, אף אחד לא סגר בפניו. הכל פתוח, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל הוא בעצמו מרצונו מתאפק, בלי הכרח מזולתו. ויש לו את היכולת אמרנו לספק את תאוותיו.
וטעם הדבר מפני שהפרישות מוכרח להיות תוצאה ממה? מהשאיפה להתעלות. בלי זה יש לך עיכובים, כי אתה עסוק בשטויות, אתה עסוק בהבלים, אתה עסוק ברדיפה אחרי כלום, אחרי דמיון, אחרי חומר שתניח לאחרים. אתה תצא מפה בלי כלום! אז זאת אומרת, הטעם של הדבר מפני שפרישות מוכרחת להיות כתוצאה משאיפה להתעלות. חייב להציב מטרה, 'אני רוצה להגיע לכאן לכאן לכאן לכאן'.
"ועל כן מניח מרצונו כל הנהגה בלתי טהורה כדי שלא תהווה מכשול לדרכו". דברים פשוטים, ברורים. "ובאמת התורה לא דרשה מאיתנו לפרוש ממנהגו של עולם". אתה לא צריך להיות פקיר, אתה לא צריך לעשות דברים קיצוניים, אתה לא צריך ללכת עם בגדים בלויים, לא להתקלח, להיות פרוש כזה, ללכת למערות. אתה לא צריך את כל זה. לא צריך. התורה לא דרשה ממנו לפרוש ממנהגו של עולם.כמו שהוכיח חובת הלבבות מהפסוק "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מ"ה י"ח). הקב"ה לא בורא את העולם לתוהו, אלא לשבת, שיישבו בני אדם יחדיו מצוותים בצוותא.
"והכת המובחר מהפרושים והקרובה לדעת תורה", איזה כת, יש כל מיני כתות כאלה, כל אחד בוחר לו איזה פרישות כזאת או אחרת, איזה היא הקרובה לדעת תורה, "אלה שפרשו מן העולם בלבותם ובמצפונם". איך פורשים בלב ובמצפון? אז קודם כל, הם משתתפים עם אנשי העולם בנראה, בגופיהם, ביישוב העולם, כמו חרישה וזריעה, הוא לא אומר אמרנו 'אני יושב לי במדבר, יושב לי במערה, לא מעניין אותי לא היישוב ולא האנשים ולא כלום'. לא לא, הוא בנראה, הוא משתתף עם אנשי העולם בגופו, ביישוב העולם, מה שצריך ליישוב העולם, צריך לחרוש, צריך לזרוע, זה לא שייך לביטחון. לחרוש ולזרוע צריך, אחרת לא יהיה אוכל. לעבוד, להתפרנס, דברים כאלה וכולי וכולי, לחפש דרך זה רק את הפרנסה, כאילו אתה רק יכול להשיג אותה, זה לא. אבל דברים שצריכים ליישובו של עולם, כן.
"בהתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא יתברך, עמדו על צורת נסיון האדם בעולם הזה". אז זאת אומרת, הכת המובחרת מהפרושים, וקרובה לדעת תורה, זה אלה שפרשו מן העולם רק בלבם ובמצפונם, "אבל משתתפים עם אנשי העולם בנראה מגופיהם ויישוב העולם כחרישה וזריעה, והתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא יתברך", כל מה שצריך, "עמדו על צורת נסיון האדם בעולם הזה", יש המשך, "ונפשותם מואסות בעולם ובהונו". 'זה הבלים כל מה שאתה מבקש ממני! הבלים'. 'בוא נלך למשרד כדורגל, בוא נלך לזה', כל מיני הנאות, כל מיני שטויות, כל מיני זה. מואסים בעולם ובהונו, ונכספים לעולם הבא. זאת אומרת, כל הזמן בראש של הבנאדם היהודי זה 'אני פה זמני לצאת לעולם הבא. לא השגתי את זה, חבל שבאתי'. זה המטרה, אין מטרה אחרת, שום דבר, לא באת לשום דבר אחר. אז מהרגע שעמדת על דעתך, מהרגע הזה ואילך זה המטרה ותו לא.
וכבר אמר הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק לברכה, שהתורה מחייבת אותנו להיות פרושים רק בפנימיות לבנו. אם הלב מואס בהבלים, 'עזוב אותי מהשטויות, מה אתה מושך אותי לפה, מה אתה מציע לי, על מה אתה מדבר בכלל? אני יכול להבין על מה אתה מדבר? יש לך הצעות איך אני אהיה יותר חכם, יותר צדיק, יותר קדוש, יותר פרוש, יש לך מה ללמד אותי? אני מוכן ללמוד. מה אתה מחרטט אותי בוא נעשה זה בוא נעשה פה בוא נלך לשם, בוא זה. מה התכלית? זה יביא אותי לעולם הבא יותר גדול? אני אשב ליד רבי שמעון בסוף? או לפני אבא של לפיד? מה אתה רוצה ממני?'
אבל לצערנו נתמעטו הלבבות, ואין אנו יכולים לעמוד בזה. נתמעטו הלבבות, כולם רודפים אחרי חומר. ולכן כדי להגיע לפרישות שדורשת התורה, אז אנחנו מוכרחים כבר לפרוש מהעולם הזה גם באופן החיצוני, על ידי בדידות ומיעוט עסק ודרך ארץ. אין ברירה, אם אתה לא תפרוש מחברה שהיא מושכת אותך לשטויות האלה, והם כאילו מעריכים את האנשים שיש להם וזה וזה וזה, אם אתה לא תתבודד מהם אתה תיגרר אחריהם. "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרֽוֹעַ" (משלי י"ג כ'), הוא יהיה רע כמוהם.
אז כדי לתת לנפש, אתה צריך לתת לנפש להתבונן ולכסוף לענייני שלמות. מה המודלים לחיקוי של אנשים? המודלים לחיקוי של אנשים זה שהם רואים פלוני מצליח, ופלוני עשיר, ופלוני בעל הישגים ופלוני חכם ופלוני... והוא רוצה להיות כזה. למה אתה הולך על קטן? מי אלה? תסתכל על אברהם, תסתכל על יצחק, הרי חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. תסתכל למה חשק בהם הקב"ה? למה בחר בהם להיות עם סגולה? תסתכל מה היו מעשיהם, ואיך שיעבדו את כל מהותם לקב"ה.
לא היה רגע אצל אברהם אבינו שהוא לא חשב ולא היה דבוק בקב"ה, לא היה רגע, לא היה רגע. כתוב שהוא בא בימים. מה זה ימים? ימים מלאים, מלאים, לא היה חסר רגע! אחרת התורה לא תעיד עליו שהוא בא בימים מלאים. ומה, כל מי שמת לא היה ימים מלאים? כמה שהוא חי הוא היה ימים מלאים. מה, הוא דילג על כמה ימים באמצע? מה זה בימים מלאים? מלאים בעבודת ה', מלאים! אם היה חסר, אי אפשר להגיד מלאים, התורה לא תשקר. זאת אומרת, אדם צריך לראות כל מעשיי צריכים להיות שם שמים. לעשות רצונך חפצתי, זה הכל.
מצאנו שעד שלא הוקם המשכן הייתה עבודה בבכורות.
אז קודם נסכם – לצערנו נתמעטו הלבבות ולא יכולים לעמוד בזה. כמו שלמדנו שהפרישות צריכה להיות בלב ובמצפון. ובנראה אנחנו יכולים להיות כמו כולם, כאילו. אבל בפנים אנחנו מואסים בשטויות ובהבלים ולא מתחברים אליהם. אבל עכשיו שנתמעטו הלבבות, אז צריך להגיע לפרישות שדורשת התורה. מוכרחים לפרוש מהעולם גם באופן חיצוני על ידי בדידות ומיעוט עסק ודרך ארץ. למה? כדי לתת לנפש להתבונן ולכסוף לענייני שלמות.
אז מצאנו שעד שלא הוקם המשכן הייתה עבודה בבכורות. אבל ניטלה מהם וניתנה לשבט לוי. אז צריך להתבונן, הבכורות הוקדשו לעניין עבודת הקודש. יש פסוק מפורש מלא "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר" (שמות י"ג ב'). הם קדושים מרחם, בכור הוא קדוש מרחם, מקודש לעבודת הקודש. זאת אומרת שמסוגלים הם להיות קדושים, בקדושתם ברחם, והיא קדושה שבאה מאליה, וצריך פדיון. אחרי כל הקדושה הזאת, איך באמת דחה אותם הקב"ה והחליף אותם בשבט לוי?
ביאור העניין, קדושתם שבגללה נפרשו מכל הכלל לשרת לפני ה' תיתכן רק כל זמן שקיים בהם הצד החיובי של עבודת ה', שזה הדבקות הראויה במסירות לעבודת ה'. אבל בשעה שחטאו בעגל עם כל ישראל, הבכורות, בטלה קדושתם ונמסר לכהנים שזכו לפרישות של הכהונה והאזהרות המיוחדות. למה הם זכו? בגל המסירות נפש שהראו לקדש שם שמים. וזה מה שדיברנו, שלא תיתכן שום פרישות בפני עצמה אם היא לא תוצאה של רצון פנימי להתעלות.
אז הכהנים, בני לוי, הם לא השתתפו בעגל. הם מסרו את נפשם על קידוש ה', ולכן הם בעצמם גם הרגו איש את אחיו בהוראת משה רבנו "מִי לה' אֵלָי" (שמות ל"ב כ"ו). למה? כי הם עבדו בפנימיות את ה'. וכבר כתב החובת הלבבות בפרק ג' בחשבון הנפש "כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש", אי אפשר שיתחברו, שים אש ומים ביחד, אין, אחד יגבר על השני. אם האש גדולה, תאדה את המים. אם המים רבים, תכבה את האש. אי אפשר בכלי אחד. "כך אהבת עולם הזה ועולם הבא לא יתחברו בלב המאמין". אי אפשר שאתה תאהב גם את העולם הזה וגם את העולם הבא. ביחד, זה אחד סותר לשני, אחד סותר לשני, אחד זה על חשבון השני!
"במידה שמשתוקק לרוחניות, באותה מידה יכול להפריד את עצמו מאהבת העולם, שזה גדר הפרישות". 'אני אוהב את העולם הבא, אז אני דואג לעולם הבא, אז מה אני מכין לעולם הבא? רוחניות. אז אני פורש מכל ענייני הגשמיות, כדי להשיג'. אבל אם אני רוצה גם זה, אז על חשבון זה. אז אני לא אוהב ממש את העולם הבא. אני אוהב את העולם הזה. ואם אני אוהב חצי חצי, אז אני לא אוהב לא את זה ולא את זה, ממש, אני פשוט נהנתן, רוצה ליהנות גם פה וגם שם.
"אבל פרישות העולם הזה ללא שאיפה מקבילה לרוחניות לא תיתכן כלל". סתם פרישות מהעולם הזה בלי לשאוף במקביל לרוחניות, זה לא ייתכן כלל. כאילו, לא עולם הזה, לא כלום, לא שום דבר, לא, אין. "רק על ידי המאמץ להיות ממלכת כהנים, יכולים להצליח להיות גוי קדוש". אז להיות ממלכת כהנים זה לתקן את כל העולם במלכות ש-ד-י, אנחנו צריכים לפרסם את שמו יתברך בעולם. ודבר ראשון אנחנו צריכים לחזור בתשובה, כי יש לנו בעיה, אנחנו חיים על שנאת חינם, ואנחנו עוד לא תיקנו את זה, ולכן יש לנו בעיה. אז אנחנו לא יכולים להיגאל.
אם אנחנו רוצים להגיע לשלמות ולראות ש"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א ט'), ושכל העולם יהיו שכם אחד ושכולם יכירו וידעו, אז זה תלוי בנו קודם. אז אנחנו צריכים לשוב לקב"ה, ולא נקבל יותר עונשים, אנחנו מקבלים עונשים, כל השקורונה זה עונש אחד גדול, גדול מאוד, גדול מאוד. זה ממש חנק, חונקים את האנשים ממש. ומשקרים אותם, ומונעים אותם, והורגים אותם, ואומרים להם זה טוב להם, מאמינים לבשר ודם, לקב"ה שאמר ונתן תורת חיים ואמר אם תרצה "וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים" (דברים ל' י"ט) אם לא תרצה אתה בוחר במוות, ופה אנשים בוחרים במוות, עומדים בתור להתחסל, זה לא יאומן כי יסופר.
אז למה העונש כל כך קשה? כי הקב"ה אומר כמה זמן אני אחשה? עברו 2,000 שנה, דאחילקום. מחורבן הבית, 2,000 שנה. אתם לא רוצים להיגאל? מה, שכחתם אותי? אני לא קיים? בסדר, אז אני אתן לכם עונש קשה עד שאתם תצעקו אליי, אבל אני לא שונא אתכם, אני רוצה שתשובו אליי, אני לא רוצה שחס ושלום שלא, אני קורא לכם בניי חביביי. אני רוצה, אבל זה תלוי בכם. תרצו, בבקשה, לא תרצו, גם בבקשה. אני לא אונס אתכם ומכריח, יש לכם בחירה, לבחור בין הטוב לבין הרע.
ולכן חיברנו סוף סוף את השיר שאמרנו לכם שנשיר אותו, והקראנו לכם אותו בפעם הקודמת, אז בואו נשמע אותו בבקשה.
ראש הטופס
למה כל זה בא עלינו
אם נתבונן זה רק בגללנו
לא חפצנו בעבודת אלוקינו
הפכנו לעבדים נגד רצוננו
ה' משלם מידה כנגד מידה
ובדרך שאדם רוצה לילך בה
אם תעזבני יום ויומיים
אשלם לך מנה אחת אפיים
הפזמון:
למה למה העונש קשה
כמה כמה אמתין אחשה
שובו שובו סוף סוף בניי חביביי
ואגאל אתכם מהרה כדבר נביאיי
לא שמרתם פיכם ממאכלות אסורות
עתה מסכות יכסו את פניכם החמורות
לא הרחקתם עצמכם מזמרים פסולים
עתה שבתה זמרה ובמקומה נהי ומרורים
לא ביטלתם שנאת חינם ורחקתם מאיחוד
עתה הנכם מוכרחים בצו להכנס לבידוד
לא מחיתם בשעה שצריך למחות
עתה בסגר אחר סגר צריכים לשהות
למה למה העונש קשה
כמה כמה אמתין אחשה
שובו שובו סוף סוף בניי חביביי
ואגאל אתכם מהרה כדבר נביאיי
עצתי לכם אחים יקרים
חושו רוצו והיו נמהרים
לשוב אל אבינו בנים שובבים
ולהיות בכל דבריו מאוד נזהרים
אבינו מלכנו אב הרחמן
בכל דבריו תמיד נאמן
כי לא אחפוץ במות הרשע
כי אם ישוב אליי מיד הוא נושע
למה למה העונש קשה
כמה כמה אמתין אחשה
שובו שובו סוף סוף בניי חביביי
ואגאל אתכם מהרה כדבר נביאיי
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).