פרשת פנחס - חלק א | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום אלעד יוסף בן אילה ונאור מנצור החלמה מהירה מהרה בריאות איתנה יזכה להיות הילד הנחמד תמיד חכם ירא שמיים אמיתי אמן

אמן.

פיניכס בן אלעזר בן אהרן הכהן

השיב את חמתי מעל בני ישראל

בקנאו את קנאתי בתוכם.

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה

ולא עוד

אלא שכל העולם

כדאי הוא לא

נסביר.

מי שלומד רק לשם התורה

מזה אנחנו למדים

שאינו מחשיב כל העניינים

שלא לשמה.

כגון כבוד,

ממון,

לא מחשיב,

כי הוא לומד תורה לשמה.

אדם כזה שמפקיר את כל העולם,

ראוי שכל העולם ייברא בשבילו.

כל העולם,

כדאי הוא לא.

כדאי, יאללה, קדוש ברוך הוא לברא את כל העולם בשביל אחד כזה,

שהוא לומד תורה לשמה.

זהו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.

מחנינא בני די לו בקו חרובין,

מערב שבת לערב שבת.

והוא הדין כאן.

כל הלומד תורה נשמע,

כל העולם כדאי הוא לא.

הוא גם זוכר דברים הרבה.

הרעיון הזה התממש אצל פינחס שקינא לאלוהיו מסיכן את נפשו

והפקיר הכול.

גם את הכבוד שלו.

כמו שמסביר

בעל הכלי יקר

הגם שידע פינחס

שיאמרו עליו

שאבי אימו פיתם עגלים לעבודה זרה,

בכל זאת לא התחשב כלל בעניין של הכבוד,

ולכן זכה לבריתי שלום,

משום שכבר כל העולם כולו כדאי הוא לא.

והוא שהפך להיות אליהו.

קנאי בן קנאי.

אז זאת אומרת,

סיכן את נפשו,

סיכן כבודו על הצד שהוא יישאר בחיים,

הוא ידע אם יזלזלו בו.

תמיד מחפשים דופי בבן אדם, איפה ימצאו.

שאבי אימו פיתם עגלים לעבודה זרה זה יתרום.

ועל כגון זה נאמר,

מצרף לכסף וכור לזהב

מאיש לפי מהללו.

איך בוחנים את הכסף? במצרף. איך בוחנים את הזעם? בכור.

ואיך בוחנים את האדם?

לפי מהללו.

את מי הוא מהלל?

רבנו יונה משערי תשובה מפרש.

לפי זה תמצאו בדיוק איפה אתם נמצאים ואיפה אחרים נמצאים.

מעלות האדם לפי מה שייהלל,

אם הוא משבח את המעשים הטובים,

בעת החכמים,

בעת הצדיקים,

תדע ובחנת

כי איש טוב הוא,

ושורש הצדק נמצא בו.

כי לא ימצא את ליבו

רק

לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו.

ולא מספיק.

ולגנות העבירות

ולהבזות בעליהן.

זה לא מספיק שאדם יש לו לב טוב

ומשבח

את הדברים הטובים,

את המעשים הטובים, את האנשים הטובים.

תמיד.

צריך גם שיהיה מגנה את העבירות ומבזה את עושיהן.

ואפילו שייתכן שיש בידו עצמו עוונות נסתרים,

הוא לא שלם כל כך,

אבל הוא נקרא מאוהבי הצדק,

מעדת מכבדי השם,

וכל זה למרות שאפשר שבסתר יש לו כמה עוונות

שהוא עוד לא שונה.

אבל המשבח מעשים מגונים

או מהלל רשעים

הוא הרשע הגמור

המחלל את עבודת השם יתברך.

זאת אומרת, אם בן אדם

מהלל תרשיים,

הוא רשע גמור

והוא מחלל את עבודת השם,

מי זה, למשל,

אלה שמשבחים את הזמרים הפסולים

שנפסלו על ידי גדולי ישראל,

בהיותם מחטיאי הרבים.

ולא רק שמחללים אותם,

עוד שומעים מהם כאילו שהם מהללים,

מזמינים אותם להלל, וזה כתוב שאסור.

ולא עוד,

אלא שמזמינים אותם,

אלה שיצאו נגדם.

פינחס הייתה מדרגתו כזו

שלא מסוגל היה לראות מעשה רשע

מאשר על כן קינא לאלוהיו.

וזו הראייה על המדרגה שלו.

פינחס

לא מסוגל לראות

מעשה רשע.

זה בוער בו.

הוא קנאי אמיתי.

זה מראה שהוא, יש לו יראת שמיים מרובה,

והוא חס על כבוד קונו.

אדם שיכול לראות עוולות ודברים כאלה ולשתוק,

אז זה מראה שכבוד שמיים לא כל כך חשוב אצלו, כבודו חשוב אצלו.

כי אם הוא ימחה,

יכול להיות שיחזירו לו והוא יתבזה ויתבייש,

ויצאו נגדו, ויעזבו אותו, וילכו ממנו,

אז הוא עושה חשבונות אנוכיים.

זה אין לו יראת שמיים.

אבל,

מי שיכול לקנא לאלוהיו,

זה מראה שכל העולם כדאי הוא לו.

בשבילו השם היה מוכן לברות את העולם.

כתוב בפסוק, בקנאו את קנאתי בתוכם,

ולא כיליתי את בני ישראל.

אומר אספורנו,

הוא עשה את נקמתי

לעיני כולם,

כדי שבראותם זה,

שהוא כינא והרג נשיא שבט שמעון,

ולא ימחו בו.

יראו שהוא עושה כזה דבר ולא ימחו בו.

יכופר להם על שלא מחו בפושעים שעשו את העבירה.

בגלל שהם ראו את המעשה של זמרי והמדיינית היה צריך הקדוש ברוך הוא לכלות את כל ישראל כי אף אחד לא מחה.

איך הוא הציל אותם?

בזה שהוא כינא לאלוקים

והם לא מחו בו, איך אתה הורג אותם?

עצם זה שהם לא מחו בו, אז הם שתקו.

אז זאת אומרת, עצם זה שהם שתקו,

זה חיפר.

הם תיקנו בזה את מה שלא מחו בפושעים.

ועכשיו הם לא מחו בו, שהוא הורג אותם,

אז זה תיקן.

וזה גם כן בבחינת איש לפי מה הללו.

לא חייב להוציא מילים בפה.

בעצם זה שאתה לא מוחה בצדיק,

שהצדיק

פוגע ברשעים,

אז זה גם כן טוב.

זה נקרא שאתה מהלל את מעשיו.

אבל אם אתה אומר, אה, אה, מה אתה אומר,

בזה לבד יצדקו. למה?

כי כששינו את דעתם

וייאותו לגנות את הפושעים עד כדי הריגתם ממש,

בזה לבד יצדקו.

אז הוא הציל אותם בזה.

המעשה שלו הציל את כל ישראל.

לכן אומר השם, עקרון תקינתי בתוכם, ולא כיליתי

מה גרם שהוא קינא,

איך זה פוטר אותם את ישראל שלא

יהיה קלעיה,

בזה שהוא גרם להם, שהמעשה שלו הביא אותם להכרה שהוא צודק,

והם שתקו.

אמרו במדרש,

רבי שמעון אומר, מניין

שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו.

שההורגו בעולם הזה

יש לו חלק לעולם הבא.

והמחטיאו הורגו

בעולם הזה ולעולם הבא.

כי חטא גורם שהאדם יקוצרו חייו

וגם יפסיד עולם הבא.

אז המחטיא יותר גרוע מההורג, רוצח, הרג בן אדם.

אז הוא נטל את חייו מהעולם הזה, אבל לא הפסידו את העולם הבא.

כי מה שמגיע לו הוא יקבל.

אבל מי שמחטיאו בעולם הזה,

אז הוא גם שולל לו את השכר לעולם הבא, מפסידו לעולם הבא,

וגם הורגו בעולם הזה.

על ידי זה שהחטא גורם

קיצור ימים.

מאיפה למדים את זה?

שתי אומות

קידמו את ישראל בחרב

ושתיים בעבירה.

אלה שקידמו בחרב,

כתוב לא תתעב אדומי,

לא תתעב מצרי.

אז אלה לא תתעב אותם.

אבל אלה שקידמו להחטיא את ישראל,

לא יבוא עמוני ומואבי עד עולם.

אז כאשר אנחנו מתבוננים,

רואים שלאדם חסרה ההרגשה הזו.

מה שאמרו חכמים,

המחטיאו יותר מן ההורגו.

שהרי כל אחד

רגיש ומקפיד, נוקם ונוטר,

אם רק מישהו ייגע או יפגע בו

פגיעה כלשהי בגופו,

ואפילו אם רק ירים יד עליו, לא פגע.

אז רואים שאדם מיד מקפיד,

נוקם,

נוטר.

אבל כלפי מי שבא אליו ומספר לו לשון הרע על מישהו,

אתה לא רואה שהוא מקפיד עליו ולא נוקם ולא נוטר. אדרבא, מטה אוזן ומבקש לשמוע עוד,

ושיפרט גם.

וזה מחטיאו.

אז רואים שאנשים לא מבינים שהמחטיאו גרוע מן ההורגו.

או מישהו שבא ומבטל אותו מהלימוד.

במקרה שהוא כבר מבין,

אבל הרוגז כלפיו יהיה פחות ממי שבא להרביץ לו.

בהרבה פחות.

רואים מפה

שלמרות שאנשים יקראו את זה אלף פעם,

הם לא ירגישו את זה.

אין להם הכרה מספיק.

פעם נתנו דוגמה

שאם יבוא ציון ג'לג'לאן

לבית כנסת,

אז יש לו קול נעים,

הזמינו אותו לקרוא את ההפטרה.

אבל הוא רשע מחטיא את הרבים,

הוא מרקיד מעורב

והוא שקרן גם גדול,

כי הוא אומר שלא, הוא חזר בתשובה.

שיקר את הרב עובדיה, שיקר את כל הקהל,

באצטדיון, בכול.

הראינו סרטונים איך הוא משקר כל הזמן, עד היום.

אז זאת אומרת,

איך אתה מזמין רשע מחטיא רבים?

זה איסור.

אבל לא מבינים,

לא יכולים להבין.

יש לו קול נעים, הוא בחור נחמד, יש לו כיפה גדולה,

יש לו בית כנסת, הוא מלמד תלמידים.

אין שכל.

אין שכל. אנשים עובדים עם רגש.

מי שהם אוהבים, אוהבים.

זה לא משנה מי הוא.

רשע, גנב, זה, פה, שם, יכול להיות כל בן אדם מכל סוג.

אין לו שום בעיה.

אם יש לו חיבה אליו או משהו, זה לא.

משהו בינו לבין השם, מה אני מתערב? מה אכפת לי? מה זה? מה זה?

איש לפי מהללו.

ככה אתה בודק אם הוא רשע.

האיש, האיש הזה, שמהלל,

שמעלה אותו להפטרה או לא?

זה מה שכתוב.

רבנו יונה אומר.

תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו,

אם הוא משבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו,

וגם מגנה את העבירות ומבזה את בעליהן.

אבל אם הוא משבח מעשים מגונים או מהלל רשעים,

הוא רשע גמור שמחלל את עבודת השם יתברך.

אז כל זה למדנו ממי? מרבי מאיר,

שהוא אומר כל העוסק בתורה נשמע, זוכה לדברים הרבה,

ולא עוד, אלא שכל העולם כולו

כדאי הוא לו.

היסוד הזה של רבי מאיר,

שכל העולם כדאי הוא לו,

מוצאים אנחנו גם בפרשה.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

צרור את המדיינים.

מביא רשי ואת מואב,

לא ציווה להשמיד.

למה?

הם היו ביחד.

מואב ומדיין.

למה צרור רק את המדיינים?

למה לא מואב?

מפני שצריכה לצאת מהם רות,

רות המואבייה.

ואף על פי שהחטא שלהם חמור יותר מחטא המדיינים.

בכל זאת,

מכיוון שעתידה רות לצאת מהם,

הניח את כל העם הזה בחיים.

והקדוש ברוך הוא זן

ומפרנס אותם

וסובל אותם.

הכול

בזכות האדם השלם שעומד לצאת מהם.

מי זה רות?

ומכאן שכל העולם

כדאי הוא לו.

בשביל האדם השלם כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא את כל העולם.

בזמן שהיה

רבי חנינא בן דוסא בעולם,

אז כל העולם

ניזון בזכותו. מי ניזון?

גם הרשעים, גם הגויים, כולם ניזונו בזכותו.

אז אדם שלם הוא צדיק יסוד עולם,

כל העולם עומד בזכותו ובגללו ובשבילו.

וקיום כל העולם כדאי הוא לו, רק בגללו.

אז איש לפי מהללו.

תבחן את האנשים, מי מהללים ומי לא.

שיעור הבא בעוד דקות ספורות.