אגרת משמים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, אליהו בן אורה,

זרע חי וקיים, תאומים,

ויצליח בכל מעשי ידיו.

איגרת

כעין פתקה מן השמיים,

שהגיעה אל הגאון הקדוש רבי מרדכי בנט,

זכותו תגן עלינו.

אמן. זה נמצא בסוף ספר שו״ת פרשת מרדכי,

וזה הלשון שם.

אל נשיא ישראל,

אב בית דין,

דקהל קודש, ניקלשבורג והמדינה.

אדוני עמך גיבור החיל,

חביבי וידידי מרדכי היהודי,

איש ימיני מסיתרא דקדושה.

הנה יצאתי לקראתך,

כי הקדוש ברוך הוא ובניהם מטיבתא שדרוני לגבך,

לעורר

נפש רוח נשמה דילך.

זאת אומרת, מודיעים לו מן השמיים ששלחו אותו,

לעורר אותו.

הלא ידעת אם לא שמעת.

איך גברה פרצות בישראל ועבדה אמונה באפיקורסות מתגברת בכל יומה ויומה.

לת קרתא דלת בה מכת די להון.

אין לך עיר שאין בה מהכת שלהם.

כת של אפיקורסים.

ואף הגדולים,

בחכימי דרא,

חכמי הדור לא משגיחים

רק לעצמם בלכו דוהי.

דואגים רק לעצמם.

לזכות עצמם בלכוד,

רק לזכות את עצמם בלבד.

אבל לא לזכות דרא,

לעורר תשובה בעלמא.

אבל הם לא דואגים,

חכמי הדור, לזכות את הדור

ולעורר תשובה בעולם.

ופולחנן כפולחן עבדה למרא.

הם רק עובדים

את השם כעבד שעובד את אדונו.

דלא יחזו בשאר אחוי

למעבד פולחנה כתקייאות,

משום דלא מחשב להיקרא דמרא.

והם לא מסתכלים

על שאר אחיהם

שיעבדו את השם כראוי,

משום שהם לא חושבים על כבוד הקדוש ברוך הוא.

חכמי הדור

לא חושבים על כבוד הקדוש ברוך הוא, רק על עצמם.

בדם ממש יראה טאטאה

זה יראה הכי נמוכה.

דלא כעובדה דברה כמה אבו היא,

דמסר נפשו ורוחו ונשמתו בדיל אבו היא,

ומשגיח אף מאחרינה יהא יקרה טובה לאבו היא מחמת רחימה דאבו.

וכבר נאמר באורייתא ואהבת את אדוני אלוהיך.

אז הוא אומר

שזה ממש יראה נמוכה.

זה לא כמעשה בן לפני אביו

שמוסר נפשו ורוחו ונשמתו

בשביל אביו

ומשגיח שאפילו אחרים יהיו מכבדים הרבה את אבא שלו מחמת שהוא אוהב את אביו,

כמו שנאמר בתורה, ואהבת את השם אלוקיך.

זה פתקה שבאה מן השמיים

אל הגאון הזה הקדוש רבי מרדכי בנט.

זכותו תגן עלינו, אמן.

נו, אז רואים

יחידי סגולה בעולם,

אכפת להם באמת מכבודו של הקדוש ברוך הוא.

יש גם חיוב מצד צדקה.

בספר החיים לאחיו של המהרן מפראג

אומר דמי שיורה חטאים בדרך התשובה

הוא בכלל צדקה.

שאם חייב האדם לעשות חסד עם גוף חברו,

כל שכן עם נפשו,

אז מקיים בזה גם מצוות צדקה.

בפרי מגדים, באור החיים סימן ל״ז אומר מי שהוא עני

ואינו יכול לקנות תפילין,

כל ישראל מצווין לאחיותו שיהא יכול לקנות תפילין.

וכתב בשו״ת מהרם ש״ק,

אורח חיים סימן ש״כ״ב,

דאפילו שאין חיוב על אדם לחזר על הפתחים כדי לקיים איזה מצווה,

מלבד נר שבת וחנוכה וארבע כוסות,

מכל מקום הנותן לו

מקיים מצוות עשי דצדקה,

שזה בכלל דמחסורו אשר יחסר לו.

וכן כתב בספר שולחן מלכים, דף רצ״ז,

דגם צורכי מצווה

הם בכלל בחי אחיך עמך,

לא רק צדקה לאוכל,

בכסות,

אלא גם זה.

וכמו שמפרש רש״י, וחי בהם לעולם הבא.

ומקיים בו מצוות צדקה,

וכן מובא באש של אברהם,

וכן

בשו״ת דברי מלכיאל,

וכן בערבי נחל, יש פה את כל המקורות,

מובא באצבע הקטנה.

ואפילו שמבואר בליקוטי שו״ת חתם סופר,

לונדון תשכ״ס, סימן כ״ט,

שאם יש לפנינו עני מחוסר לחם וכסות,

ויש לנו עני שאין לו תפילין ולא לאו,

צריך להקדים, ליתן מחוסר לחם.

ושם הוא מביא שמהטעם הזה אוסר לאדם לעלות לארץ ישראל

כדי להטיל עצמו שם על הציבור וליטול ממעות החלוקה.

בשביל שהוא רוצה לזכות במצוות יישוב ארץ ישראל, אינו רשאי להפסיד העניים.

וזה משום שהעני הוא קודם,

כי אצלו זה פיקוח נפש.

אבל גם לצורכי קיום המצוות

יש לומר שהוא בכלל מצוות צדקה.

ויש לחיין, מה יהיה הדין כשיש לפנינו עני שאין לו דמח סורו?

אבל כדי לחיות יש לו.

האם גם כן במצב כזה הוא קודם לצורכי מצוות של האחר?

יש להסתייע לזה ממה שאמרו חכמים בכתובות,

שהעושה צדקה בכל עת

זה הקונה ספרים

ומשאילן לאחרים.

בשופר קונים ספרים ומחלקים לאחרים.

זה נקרא עושה צדקה בכל עת.

ויותר מזה מבואר

בביאור הגראה,

חושן משפט, סוף סימן רצ״ב,

בטעם מה שכתב שם הרמה,

דקופין את מי שיש לו ספרים שישאיל ספריו לאחרים.

טעם הדבר משום שזה חשוב צדקה.

וקיימלן

כופין על הצדקה.

אז אם כן רואים שגם נתינה של רוחניות

כגון מצוות,

עזרה לקיום המצוות,

זה נחשב צדקה.

ואפילו של דעת החת״ם סופר בתשובה סימן צ״ג כותב דלסייע חברו לדבר מצווה

אינו בכלל צדקה

של וחי אחיך עמך כי זה נאמר על צורכי הגוף.

היינו להביאו לידי קיום מצוות עשה.

אז החת״ם סופר אומר לא, שזה לא צדקה.

חולק.

אבל במה לקיים מצוות עשה?

אבל להצילו מלעבור על לא תעשה,

מודה שזה בכלל צדקה.

כמו שאנחנו לומדים את זה מדי מחסורו,

לומדים גם להשיאו אישה.

להשיאו אישה זה בשביל לסייע לו, מחויב לסייע לו להצילו מעבירה.

כי אם הוא יישאר בלי אישה הוא יבוא לידי עבירה.

ולא תעשה, הוא חמור מעשה.

אז בזה גם החת״ם סופר מסכים שנתינה של מעות כדי לשיא,

לעזור בהכנסת כלה לחתן שיוכל להתחתן שלא יעבור עבירה,

אז זה גם בכלל צדקה של וחי אחיך עמך,

אומר החת״ם סופר.

השולחן ערוך ביוראי דעה, סימן רמ' זן,

אומר מצוות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד,

וכמה פעמים נצטווינו בה במצוות עשה,

ביש לא תעשה במעלים עיניו ממנה,

מן הצדקה שנאמר לא תאמץ את לבבך.

ולא תקפוץ את ידיך.

וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל וכאילו עובד עבודה זרה.

עוד שם, הוא אומר, לעולם אין אדם מעני מן הצדקה,

ולא דבר רע,

ולא היזק מתגלגל על ידה.

עוד שם,

הצדקה דוחה את הגזרות הקשות,

וברעב היא תציל ממוות.

ויתר מעלות הצדקה

מפוזרות בשס ובמדרשים ובספרים הקדושים,

וכל אחד ימצא אותם שם

אם יבקשם.

אז רואים שגם להחיות נפש ולהחזיר בתשובה,

זה בכלל מצוות הצדקה.

אז כשאתה נותן כסף

בשביל להחזיר בתשובה,

גם מצוות צדקה אתה מקיים,

גם בחי אחיך עמך,

וגם פדיון שבויים שזה הגדולה שבמצוות הצדקה.

אמרנו שפדיון שבויים זה גוף,

וזה המחולש בצדקות,

ופדיון הנפש של האדם זה לעילא ולעילא מזה, כמו שהבאנו בשיעורים הקודמים.

רבי חנניהו בר-הנשיאו אומר, עושו גוז בנו זה כל מישראל,

לפי כוח רבו יום תור ומצוות,

שנאמרו לה אדוני וסלמאן סלימן גרדין, תור ויאדיר.