שבירת המידות | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 12.06.2022, שעה: 07:55
נציב יום, בלחש.... - אמן.
'שבירת המידות'
ידוע שאדם מורכב מארבעה (4) יסודות; אש, רוח, מים, עפר מהם נובעות כל המידות הרעות המוטבעות בנפש האדם, כדברי הגאון הקדוש ר' חיים ויטאל (שערי קדושה חלק א' שער ב').
אש, יסוד האש ממנו נמשכת הגאווה הנקראת גסות רוח ובכללה הכעס כי מפני הגאווה נתכעס האדם שאין עושים רצונו ונכלל בזה הקפדנות בליבו, אילולא הגאווה לא היה מקפיד בליבו, ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו, כל זה מוטבע ביסוד האש.
הרוח, יסוד הרוח ממנו נמשך דיבור הנקרא: 'שיחה בטלה' והן; לדבר חנף ושקרים ולשון הרע ולגלות את השבחים שלו לבריות ולהתגדל בפניהם, וזה מי שיש בו יסוד הרוח.
יסוד המים, ממנו התאוות לתענוגים, והתולדות הם שתים (2); החמדה, לגזול ממון חברו, וכל אשר לו להתענג בהם, והקנאה כי יקנא בחברו אשר יש לו ממון רב וכיוצא בזה.
יסוד העפר, ממנו מידת העצבות וכל הפרטים והתולדות אחת (1), והיא העצלות לקיים תורה ומצוות מפני עצבונו על השגת קנייני הבלי העוה"ז.
אלה ארבע יסודות שהאדם מורכב מהם, ומהם נובעות כל המידות הרעות שמוטבעות בנפש האדם. וכל אדם מורכב בצורה שונה; יש אחד יש לו שמונים אחוז (80%) אש וחמשה אחוז (5%) מים, ועוד ככה, בקיצור מעורבב, אבל כל אחד יש בו... יש אחד המיזוג שלו שווה, יש אחד קיצוני וכו'. לפי זה האופי של האדם, אז זאת אומרת כל אדם צריך לדעת: שהוא נברא במידות מוטבעות בו.
הרמב"ם אומר: שיש גם מידות שאדם נוטה אליהם בטבעו, אבל הם לא מוטבעות עדין, הוא נוטה, יש לו נטיה אליהם והוא יכול כמובן להגיע אליהם. נגיד אחד לומד תורה - לומד תורה, אבל מגיע לחלישות ופתאום רואים שיש לו נטיה למסחר והוא שואף למסחר ולא חוזר יותר לתורה, אז היה לו את הנטיה אבל כל זמן שהוא למד תורה ולא היה לו בעיות אז הוא למד תורה ולא ידע אפילו שיש לו משיכה למסחר, ואחרי זה התברר שיש בו את הדבר.
ויש מידות שאדם רוכש וטבעים שאדם רוכש מהחברה, בהמשך חייו, זה תלוי באיזה חברה הוא נמצא, הוא ילך אצל צדיקים – יחכם: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" (משלי יג כ).
אז קודם כל צריך לדעת בכל אדם שיש בו ארבע יסודות, חיב שיהיה בו את כל המינים האלה, אבל במינונים שונים...
כשאדם משנה את טבעו והרגלו, כמובן את הטבעים הלא טובים או משתמש בהם רק כטובים, הרי הוא זוכה לתואר: "עֹבֵד אֱ-לֹקִים" כמו שביאר ה'אגרא דכלה' במעשהו של פנחס: בטבעו הוא היה איש חסד ובראותו נבלה שנעשתה בישראל, שבר את טבעו והרגלו והשתמש במידה ההפוכה, מידת הגבורה והקנאות ועל כך דיקו חכמים ואמרו: 'בדין הוא שיטול שכרו!' בדין - בגלל שהוא שינה את טבעו מחסד לדין, אז בזכות שהוא הפך את טבעו לדין, אז בדין הוא שיטול שכרו. אבל אם הוא היה עושה פעולה שהיא טבועה בו, לא מגיע לו שכר, אבל אם הוא שינה את טבעו, הוא עשה פעולה הפוכה ממהותו, מאופיו - אז מגיע לו שכר על שינוי כמו: 'כל המעביר על מידותיו - מעבירין לו על כל פשעיו'.
בדברי קודשו כותב ה'אגרא דכלה' בזו הלשון: 'דהנה אין תמה בעשותו מצווה שהיא אינה נגד טבעו, אבל בעשות האדם דבר שהוא מתנגד לטבעו בעבור אהבת הבורא, לזה קוראים לו: 'עֹבֵד אֱ-לֹקִים' זה הפרוש שאמרו חז"ל (חגיגה ט): "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱ-לֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג יח) – 'אינו דומה השונה פרקו מאה (100) פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד (101)' ופרש בעל התניא (פרק טו): 'היות שכל לימודם היה ללמוד כל פרק מאה פעמים! כולם היו לומדים מאה פעמים כך היה לימודם, על כן שב הענין להם להרגל טבעי ולא נקרא עדין עֹבֵד אֱ-לֹקִים בזה, מה שאין כן האחת היתרה שהיא כבר לא כטבע לזה יקרא עֹבֵד אֱ-לֹקִים. בקיצור, מי שמשבר את הרגלו ואת טבעו לכבוד השי"ת בזה הוא נקרא: עֹבֵד אֱ-לֹקִים.
ולא זו בלבד אלא אדם ששיבר טבעיו ומידותיו נקרא: 'צדיק גמור!' ואילו חברו שהורתו ולדתו בקדושה עם תכונות טובות ומשובחות, נקרא: 'צדיק שאינו גמור' כמו שלמדנו בעניין של ר' אליעזר ור' עקיבא; שר' עקיבא - נענה בתפילתו ור' אליעזר – לא.
ושאלו, ריננו שמה התלמידים והחכמים: 'מה, התלמיד יותר גדול מרבו?!'
יצאה בת קול ואמרה: 'לא, אלא זה מעביר על מידותיו וזה לא מעביר על מידותיו',
שאלנו: אפשר שר' אליעזר לא מעביר על מידותיו?! יש תלמיד חכם שלא מעביר על מידותיו?! באמת, תלמידים כאלה גדולי עולם!
אלא, הוא נולד עם טבעים טובים ר' אליעזר, הוא לא צריך היה להעביר על מידותיו, זה היה הטבע שלו, כך הוא הורגל, אבל ר' עקיבא שינה את טבעו, בהתחלה היה רוצה לנשוך נשיכת חמור ת"ח אח"כ לימד עליהם זכות
ואמר: "אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ תִּירָא" (דברים י כ) – 'לרבות ת"ח!' אז הוא שינה את טבעו, אדם כזה שמעביר על מידותיו, זאת אומרת משבר את המידות שהיו לו, משנה את הטבע, אז גם הטבע משתנה מפניו! וגם מוחלים לו על עוונותיו!! וכן הלאה.
אז מי שמשבר את טבעו – נקרא: 'צדיק גמור', מי שנולד ככה ולא צריך לשבר: 'צדיק שאינו גמור' זאת אומרת הוא לא גמר את עצמו להיות כזה, הוא בא ככה.
מובא מהרב הקדוש ר' פנחס מקוריץ זכותו תגן עלינו אמן (אמרי פנחס שער ב' דף ב'): 'צדיק גמור פרושו לימוד, גמור זה מלשון גמר הגמור שלמדו את התלמוד', צדיק גמור זה אדם שלימד את עצמו להיות צדיק, זאת אומרת הוא פשוט לימד את עצמו להיות צדיק, שיבר את הטבע, כי גמרא זה מלשון תלמוד לימוד. אדם שהיו בו מידות רעות ושבר אותם, זה נקרא: 'צדיק גמור'. 'צדיק שאינו גמור' - הפרוש הוא: לא לימד את עצמו הוא נולד ככה עם מידות טובות, אז הוא צדיק אבל הוא לא כמו זה שמלימוד של עצמו הפך להיות צדיק, מי ששבר את מידותיו הוא נקרא: 'צדיק גמור!' כאילו הוא צדיק למוד שלימד את עצמו להיות צדיק, זה עדיף ממי שנולד בטבעו ככה, כי הוא לא פעל בעצמו שום דבר על עצמו, ולכן הוא גם לא יכול לשנות סדרי בראשית! ר' עקיבא שהיה צדיק גמור - יכול היה לשנות את הטבע!!
עכשיו נביא כמה עצות מספרי צדיקים כדי שנוכל לשבר את הטבע והמידות הרעות, בשיעורים הקודמים למדנו שהדרך הישרה היא דרך אמצעית. עם זאת כשאדם רוצה לשבר טבע צריך לשנות מקצה לקצה לתקופה מסוימת, עד שיוטבע בו טבע שני (2), היפך מטבעו והרגלו עד כה, ואז כיון שהוא מקצה לקצה, אז הוא ישוב לדרך האמצעית בהמשך הזמן.
כך הם דברי הרמב"ם בענין (הלכות דעות פרק ב' הלכה ב'): "כיצד רפואתם של חולי נפש? חולי נפש הוא קורא לאלה שיש להם מידות רעות ולא יכולים להשתלט עליהם, מי שהוא בעל חמה, 'עצבני!'
אומרים לו: 'להנהיג את עצמו שאם הוכה וקולל - לא ירגיש כלל!'
וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו, ויחזור לדרך האמצעית שהיא הדרך הטובה ואז ילך בה כל ימיו, ועל הקו הזה יעשה בשאר כל הדעות, אם היה רחוק לקצה האחד ירחק לקצה השני, וינהג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטוב" זאת אומרת אדם שאוחז בדרך קיצונית במידה, נגיד עצבני תמיד, על כל דבר קטן הוא מתעצבן, מתפוצץ, הוא צריך להגיע לקצה השני, אֵלם-אֵלם, להיות סותם את פיו בכל מריבה, בכל מצב, אפילו יקרה מה שלא יקרה, תקופה מסויימת עד שירגיש שהוא כבר מבליג-מבליג יחסית, ואז יגיע למדרגה בינונית, לא שלא צריך, אסור לכעוס בשום מצב; על רשעים - מצווה לכעוס! מחללי שם שמים - מצווה לכעוס!! אבל זה רק במקרים נדירים שאתה באמת אוהב ה' ולא סתם עצבני ואז זה מצווה, אבל שאר המקרים כאילו לא לכעוס, 'כאילו עובד ע"ז!' ממש ויכול לצאת מזה לשגעונות עד הריגה.
באור הדבר, כתב הרמב"ם ('שמונה פרקים' פרק רביעי): "רפואת הנפש כרפואת הגוף, אם יחלה ויתחמם האדם יותר מידי, דהיינו; יש לו מעלות חום גבוהות ארבעים ואחד (41) צריך רופא לתן לו מאכלים קרים לקררו יותר מידי, להעמידו על מזג שווה, לא לוקחים מאכלים עכשיו שמחממים ומגבירים תגבורת החום בתוך הגוף – שימות... כי ברגע שהוויסות של הגוף משתנה, אדם חולה, וגם אם יורד משלושים ושבע (37) מעלות למטה - גם כן מסוכן! לכן צריך לשמור על וויסות: 'שינוי ווסת - תחילת חולי!' אומר הרמב"ם, שמתחילים לשנות את הוויסות וחורגים מה-37 מעלות חום מתחיל חולי, אז צריך לדעת: אם יש לו חום גבוה, צריך לאכול מאכלים המקררים מאד את הגוף, לכן שמים לחום חומץ במצח ברגלים - זה מצנן, זה מוריד חום.
כן בחולי הנפשות, אם נטה אדם אחר מידה רעה, צריך להטות את עצמו עד הקצה השני עד שיעמיד אותו אח"כ בדרך האמצעי" אז זה אומר הרמב"ם.
אבל הגאון היעב"ץ זכרונו לחיי העוה"ב (מגדל עוז) כותב: "שאין עצה זו ברורה ומוחלטת, שאין סדר זה של רפואה בדוק ובטוח להועיל בכל אופן ובכל אדם ובכל מידה, שלא יתכן להכריח הטבע לקפוץ בפעם אחת מקצה אל קצה אחר המתנגד, לא כך שמענו; בין ברפואת הנפש, בין ברפואת הגוף. הלא אם נצווה למי שמתקרר בחורף: 'שיכנס בחדר חם מאד!' - ימות מיד בלי ספק!! וכן להיפך, אם נתחמם מאד במלאכה ובמרחץ עד שהזיע נצווהו: 'ללכת למקום קר ביותר!' - יסתכן בוודאי!! וכן בכל ההפכים בפתאומיות תתפעל הנפש ביותר, תיבהל ותפרח מיד.
זה מענין מה שהוא אומר כי אלה שהולכים נגיד ל'חמאם טורקי' הם נכנסים לחמאם טורקי ועושים שם חום גדול בתוך המקוואות האלה והכל ואח"כ קופצים ישר למים קרים, כמו 'חיסום' לגוף - ולא מתים!! אולי הוא מתכוון שזה לא עצה שתתאים לכל אדם כמו שהוא אמר שאין עצה זו ברורה ומוחלטת כי זה לא בטוח ובדוק להועיל בכל אופן ובכל אדם ובכל מידה, אז הוא אומר צריך לסווג את זה, אי אפשר להגיד בזה פתרון לכולם בכל מצב וכו'.
אומנם רבותינו הקדושים מאורי החסידות הכריעו בבירור כדעת הרמב"ם, למשל ר' אלימלך מלז'ינסק זכותו תגן עלינו, (צעטל קטן) אומר (אות טז): "האדם לא נברא בעולם - רק לשבר את הטבע! לכן יזרז את עצמו לתקן מידותיו בשנת שמונה עשרה (18) דווקא, כמו שאבאר, כגון; מי שנולד בטבע של עקשנות, ישבר את טבעו ארבעים (40) יום רצופים, לעשות דווקא להיפך ממה שיעלה במחשבתו, וכן מי שבטבע הוא עצל - ירגיל את עצמו ארבעים יום רצופים לעשות כל דבר בזריזות; הן בהולך לשכב על מיטתו, הן לקום בבוקר ממשכבו, הן בזריזות לבישת בגדים ונטילת ידים, ולנקות את גופו ולילך בזריזות לבית הכנסת תיכף אחר קומו מהספר וכיוצא בהם, וכן מי שטבעו ביישן אבל מהחלק של בושה רעה, כי יש בושה טובה... - ירגיל את עצמו ארבעים יום להתפלל דווקא בקול רם בכוח תנועת אבריו לקיים: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י) ולברך על התורה בקול רם - עד שיעזרוהו מן השמים להסיר את הבושה הרעה הזו!"
יש אנשים שקמים על ספר תורה ואומרים ברכה בשקט, קודם כל; הם לא מוציאים ידי חובה את השומעים כי צריכים לשמוע שבע (7) ברכות, וזה מגאווה! הם מתביישים; אולי הם יטעו או משהו, אז הם מתביישים, לא זה לא בושה טובה, זה בושה רעה, זה מגאווה, פחיתות, צריך לברך בקול רם!! ארבעים יום, הוא נותן עצה: לברך בקול ולהתפלל בקול, אומנם שלא יפריע לחבריו אם זה לבד, אז יתפלל בקול...
כיוצא בזה הוא כתב גם בספר הקדוש נועם אלימלך (פרשת צו, בדיבור המתחיל ולבש הכהן): "נגד מידתו הרע שיש בו באדם יתאמץ מאד לעשות היפך מידה זו, למשל; אם יש בו מידת כעס - יכריח עצמו להתאמץ לבבו להיות רחמן על כל דבר! אם יש בו מידת גאווה - ישפיל עצמו בתכלית השפלות 'מידה כנגד מידה', ואז כאשר יתקן המידות שבו ויתנהג כן ימים רבים כל ימי חייו, אז יקוים בו: 'אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא' (אבות ו ד).
אז הנה הוא הולך לפי שיטת הרמב"ם: שצריך ללכת מיד מן הקצה אל הקצה.
בספר הקדוש אור פני משה (מצטט את לשון הקודש של העוללות אפרים): "מי שמורגל במידה רעה עד מאד ונדבה ליבו לשוב, אזי צריך תחילה לתפוס בקצה האחרון של המידה הזאת, אח"כ בהמשך הזמן יבוא אל דרך המיצוע בסוד: "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן ... מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (שמות כו כח) אז יש שתי (2) קצוות, צריך לרדת מהקצה אל הקצה ואז נהיה הבריח הַתִּיכֹן ואתה מגיע לדרך הממוצע.
וגם מעמיס הענין בפסוק: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב ב) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ; אִישׁ - זה יצר הרע שנקרא אִישׁ. כאשר הוא עַל דִּגְלוֹ - המיוחד לו, היינו; מידה רעה שהוא מרגיל את האדם בה. בְאֹתֹת - מראה לו שהדבר נחמד ותאווה. אז אין רפואה נגדו. רק יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד - רוצה לומר: הרחק-הרחק מן הקצה אל הקצה, ורמז זקף גדול על מילת מִנֶּגֶד, הטעם זקף גדול הוא מעל המילה מִנֶּגֶד - שצריך אדם לזקוף זקיפה גדולה נגד יצר הרע, עד שיתמיד בהיפוכו זה כמה שבועות! אח"כ בהמשך הזמן, סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ, אז יהיה כבר דרך הממוצעת לא בקודש פְּנִימָה ולא זְרֵה הָלְאָה חוצה רק מידה בינונית: סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד.
עם האמור מפרש הרב הקדוש ר' יעקב מפולנאה זכותו תגן עלינו אמן (בספר הקדוש בן פורת יוסף, פרשת ויחי) מביא על המשנה (אבות פרק ד' משנה א'): 'אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם... אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ... אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ... אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת...'
הוא אומר: 'שמעתי ממורי - הבעל שם טוב זכותו תגן עלינו אמן, בשם רבי סעדיה גאון: 'כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז - לשבר מידות רעות שלו! כגון; אם מחמת חמימות הכבד טבעו להיות כעסן, ראוי לו לשבר טבעו וכעסו מה שאפשר. מי שטבעו בעצבות והוא מקונן ומתאונן גם בעבודת ה' - אין זו מעלה, וכן אם טבעו להולל ובדחן - יראה לשבר טבעו ולעשות ההיפך עד לקצה האחרון, ובזה תובן המשנה: 'אֵיזֶהוּ חָכָם? המשבר טבעו ולומד מִכָּל אָדָם, בניגוד לטבע החכם שהוא לא לומד מאף אחד, כי 'הוא חכם'. אבל 'אֵיזֶהוּ חָכָם? חכם אמתי - זה ששובר את הטבע שלו ומוכן ללמוד מִכָּל אָדָם, זה נקרא: שבירת המידות.
אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, מה הפרוש? הוא כזה גִבּוֹר והוא לא מתגבר על שום אדם, אלא נכנע לכל אדם, זה גִבּוֹר, הוא שבר את המידות שלו, בניגוד לטבע של הגיבורים לשלוט באחרים.
אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ - איפה אתם מכירים עשיר שיש לו מנה (100) ולא רוצה מאתים (200), שיש לו מאתים ולא רוצה ארבע מאות (400)?! איפה ראיתם עשיר שמספיק לו מה שיש לו?! אבל אומרת המשנה: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? ששובר את טבעו והוא שמח בְּחֶלְקוֹ, לא עושה יותר מאמצים להשיג עוד אושר.
ו: אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת; מְכֻבָּד - זה אדם שרוצה שיכבדו אותו, וזה שובר את טבעו והוא מכבד אֶת הַבְּרִיּוֹת. אז את כל המשנה הוא מסביר, מי אלה הגיבורים האלה? כל אלה ששוברים את הטבע שלהם! – מדהים-מדהים!!
ויש עוד עצות... אבל בהמשך!
בכל אופן אנחנו מקבלים שבת - שעה לפני הזמן ולכן: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת'.
- שבת שלום.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).