ללמוד מהשגחת השם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, חזרה בתשובה לכלל עם ישראל,

בפרט למשפחת הנציב יום,

ולעילוי נשמת רפאל אברהם בן, יחיה ושמחה בת יוסף,

מנוחתם עדן.

ואשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים.

הגמרא במגילה יב שואלת לכאורה היה צריך לומר וכלים משונים.

למה אמר וכלים מכלים שונים?

אמר רבה באותו זמן יצאה בת קול ואמרה להם

ראשונים כלו מפני כלים

ואתם שונים בהם?

זאת אומרת, הראשונים זה בלשצר וחבורתו,

הם כלו,

מתו

ונאספו

מפני כלים, כלי בית המקדש,

ואתם שונים בהם? אתם חוזרים להשתמש בהם?

זאת אומרת, לא למדתם מוסר מזה שהם מתו בגלל השימוש בכלי בית המקדש.

בהיינו, קיבל שצר וחבורתו כלו מחמת כלי המקדש שנשתמשו בהם.

כמו שאומר המדרש, אמר רב שמואל ברבי נחמן,

כלים מכלים למשתמשים בהם,

והם שונים בכלכלה.

זאת אומרת, כלים מכלים, אל תקרא מכלים אלא מכלים.

כלים מכלים

את המשתמשים בהם.

בהם שונים בכלכלה,

עוד פעם אתה מציג את הכלים ונותן לשתות באותם כלים.

כלומר, הלא הכלים האלו מחמת קדושתם מכלים את המשתמשים בהם,

ואילו הם שונים וחוזרים על אותה טעות.

מי גרם לבלשצר שתתקעקע ביצתו

ויאבד מן העולם,

לא על ידי שנשתמש בכלי בית המקדש?

אז מבואר.

שאל אחשוורוש הרשע שהוא היה גוי, שפל ונבזה,

יצאה בת קול בטענה,

בכלים מכלים שונים.

כיצד אתם שונים וחוזרים על הטעות שעשו קודמיכם,

שעל ידי השתמשותם בהם נתקעקעו ונאבדו מן העולם?

נו,

ואם יוצאת עליו בת קול כזו,

מוכח שאפילו גוי שפל כמוהו

היה עליו לחשב חשבון פשוט וגלוי זה ולהישמר מפניו

שלא להתעלם ממה שרואה בחוש

ולדעת

שיש דין ויש דיין

בעולם להפקר.

מכאן שגם הגויים עושים חשבון נפש

בשעה שהם רואים שנוחתת עליהם איזו צרה.

ואם כן,

הדברים קל וחומר.

כמה תגדל הטענה בזה על איש ישראל וכמה הוא צריך לפקוח עיניים

לדעת שיש דין ויש דיין

לדקדק בכל מעשיו על כל פרט.

וצריך לבחון בעין שכלו האם הם תואמים מעשיו לרצון השם יתברך

בתורתו ולהתרחק מן העבירה.

ובאמת המציאות היא כי המתבונן על כל דבר בבריאה

יכול לראות שם את הקדוש ברוך הוא.

אתמול הלכתי לנחם

אברך בן 21 ביד בנימין,

קיבל דום לב ונפטר.

הבחור הזה, בחור יקר מאוד,

הוא היה בהרצאה שלי ביד בנימין

ואמר שאימא שלו יש לה מחלת הסרטן

והוא מבקש

מה אפשר לעשות.

אמרתי לו יש אוהבים אותה?

אמר כן.

אמרתי לו עשרה יקבלו על עצמם לצום ארבעים יום והסברתי לו איך עושים.

והוא קיבל על עצמו

ועשה את זה,

ואימא שלו נתרפאה מהמחלה והולידה עוד בן,

שמו שמעון וכו'.

אז שלחו לי גם את הסרטון וגם את המקרה

וביקשו שאני אבוא לנחם.

אז הלכתי לשם.

לא תאמינו,

אברך בן 21. ביום הזה שהוא נפטר זה היה פורים.

ואני דיברתי איתו על תענית ארבעים, שזה העניין של פורים,

התענית שעשתה הסתר וזה.

זה הנס.

אני הייתי חולה, ובאת הרבה פעמים בנותן שיחה בין בנימין,

ובסוף השיחה הרב שאל יש שאלות, ואז הבן שלי שהיה בן 18,

ככה הוא,

כן, קם ואמר אמא שלי חולה,

ואמרת לו בת קמאים, בת 38, עדיין מקדם שהיא תמות, אני מוכן לתשוב עליה, והוא אסף עשרה אנשים שיצרו הרבה יום,

ובאמת נמצא במליאה.

אחרי שהטיפולים לא עזרו, לא...

כן, במהלך המחלה מאוד קשה, הטיפולים לא עזרו. בסוף כשמצאתי מזה נוהג לנו תינוק, גם אחרי.

משהו מדהים,

שאני הזמנתי,

שזו הגזרה שהייתה בזמן הסתר ומורדתיים.

אמרתם לו. אני של ארבעים ביטלה את עצתו של אמא, אתה אמרתם לו שם.

בבקשה, הוא נגמר לפורים.

הוא אמר, ותענית ארבעים. פורים,

פורים מומצים את האמא,

בפורים מה הלכת,

מה לא?

זה לא יאמר.

אני יודע, לא שמעתי.

והיהודי הזה כתב באותו יום,

לכל מי שרוצה קריאת המגילה, הוא יבוא לקרוא.

הוא קרא ארבע פעמים באותו יום מגילה לאנשים.

הוא הלך לערבית,

והגיע עד לבית כנסת. לפני הבית כנסת, לפני החומה, נפל בן אדם.

עברו וראו אותו, אבל חשבו שהוא שיכור, ואף אחד לא התייחס.

עשו החייאה, וזה לא עזר.

הראו לי אתמול

מה יהיו תהלוכותיו.

הבן אדם היה כותב, כמו בספרי המוסר, כמה דקות איבד ביום.

כותב בדיוק מה הוא עושה כל יום,

ואם היה לו עיבוד של זמן, הוא מציין את זה.

כתב על כל דבר,

למה יש לו הורים כאלה? למה יש לו אישה כזאת? למה יש לו ככה? למה הוא זוכה ללמוד? למה זה? על כל דבר כתב מסקנות, מסקנות.

בהכרת הבורא התברך מכל מה שהקדוש ברוך הוא המציא לו.

מה שנטל לו, מה שאפשר לו, מה שלא יאומן כי יסופר.

זה כמו דורות קודמים,

בין 21 אברך.

מכל דבר

הוא ראה, הוא כתב דפים שלמים.

הוא סיים ללמוד עם חברותה באותו יום,

מה הוא למד?

שיש מיתה בלא ייסורים,

ויש מיתה בייסורים.

והוא סימן בקו

מיתה בלא ייסורים.

והמשך הגמרא,

וכל האומר שדוד חטא אינו לטועה. מה השם שלו? צמח דוד.

צמח דוד.

כל האומר שדוד חטא אינו לטועה.

הוא שם קו מתחת מיתה ללא ייסורים.

דום לב, טאק,

הגמרא.

לא יאומן כי יסופר. איזה משפחה, אביב ראש ישיבה שם.

מבהיל על הרעיון, האימא הזאת הייתה שם.

מדהים.

מי יודע חשבון שמיים.

כשיצאתי משם חשבתי איך הקשר זה פורים פה או שם.

אמרתי, יכול להיות שהוא קיבל על עצמו שאם חס ושלום גזרי חזקה על האימא,

הוא מוכן ללכת תמורתה.

יכול להיות שהוא אמר ככה,

יכול להיות שהוא חשב ככה,

יכול להיות שככה.

אי אפשר לדעת.

אבל

עלם חמודות,

לא יאומן כי יסופר.

אז פה כתוב באמת, המציאות היא כי המתבונן על כל דבר בבריאה יכול לראות שם את הקדוש ברוך הוא. ביקשתי מהם שיעשו סרטון

על כל הדברים האלה שהראו לי.

לא יאומן כמה חיזוק יש מזה בן אדם צעיר,

ילד,

ואיך הוא עובד את השם עם חשבונות מדוקדק,

ממש כמו בספרי המוסר.

בכל דבר הוא ראה את הקדוש ברוך הוא,

בכל דבר הוא ראה איך השם מיטיב לו, בכל דבר.

ורמזו את זה בפסוק מלאה הארץ קנייניך,

שכל הארץ מלאה מקנייני השם,

בכל העולם מלא אופנים,

לקנות את הקדוש ברוך הוא, הכוונה להכירו ולעובדו.

רק צריך לפתוח את העיניים ולראות.

ופרשו גם,

לכן נקרא עולם מלשון העלם,

שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום,

אלא שזה קצת בעלם,

וצריך לפקוח עיניים, להתבונן.

בפירוש מילה טבע,

שהקדוש ברוך הוא טבוע בבריאה.

רק הרוצה יפקח עיניו לראותו שם.

תמיד יתפלא הרב שך, זכר צדיק וברכה, איך שייך לא להאמין.

הרי אין אדם שיכול להתעלם לראות את נפלאות הבריאה בכל פרט ופרט,

ולא שייך שלא להאמין.

לא צריך להרים את העיניים, מספיק להסתכל ישר ולראות.

איך כל חפץ וחפץ נעשה,

וכי נעשה מעצמו?

וזה כולל כל דבר קטן,

כל דבר שמצוי בעולם,

כל תנועה שאדם עושה.

אני מחליט בראש להרים את היד, היא מתרוממת, מה זה?

איך זה עובד?

אני רוצה ללכת, אני הולך. אני רוצה לשבת, אני יושב, מה זה? איך זה עובד?

איך זה עובד?

כן. אז זאת אומרת, כל ההסתכלות של אדם בכל תנועה,

רואים שיש בורא עולם.

אני מדבר עכשיו, נכון?

הלשון שלי עכשיו זזה ממקום למקום, ועושה חיתוך

לאותיות ולמילים כדי שאתם תשמעו מה שאני אומר.

ואני לא נושך אותה.

והיא נכנסת לפה ויוצאת משם, ובמהירות, תגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

והכול,

במהירות, בלי מחשבה.

פה אני חושב להרים את היד, פה אני זה, אבל איך להזיז את הלשון בשעה שאני מדבר בשביל שתוציא את האותיות, זה אני לא חושב.

אתם יודעים למה זה?

פעם הסברתי.

בדיוק כדי שנוכל לכוון בתפילה.

אם אתה צריך לחשוב על הלשון, לא תוכל לחשוב על מה שאתה מדבר,

ולא תוכל לכוון בתפילה.

צריך שהמחשבה תהיה פנויה,

לכוון מה אתה אומר,

ולא לכוון איפה הלשון תלך.

כי אתה לא יכול לחשוב שתי מחשבות בבת אחת.

אתה צריך מחשבה אחת.

אתה צריך לכוון.

אבל אם לא, היית צריך לכוון, איך אני מזיז את הלשון? שלא תיתקע, שלא תשח אותה.

נו,

זה לא מראה את הקדוש ברוך הוא.

זה גם מפיצוצים.

מי ברא כל אלה? שואל הרב שך. אין שום פעולה שאפשר לעשות בלי בורא עולם.

ואיך אפשר להבין אחרת?

מלבד הלימוד הכללי, שרואים את יד ההשגחה בעולם,

ושהמעשים יתאימו לרצון הבורא,

יש גם לימוד פרטי מכל דבר שקורה בעולם.

כל דבר שקורה בעולם נוגע אלינו.

ראית?

שמעת משהו? נוגע אליך.

ללמד אותך?

תן דעתך.

אין שום דבר שעובר לידך סתם.

כתוב בפסוק, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען.

ורשי שואל, למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים?

הפרשה הזו סמוכה לפרשה זו?

פרשת המרגלים אחרי פרשת מרים. למה זה סמוך?

לפי שלקתה

על עסקי דיבה שדיברה באחיה, במשה.

ברשעים הללו ראו מה היה העונש שהיא קיבלה,

ולא לקחו מוסר,

והוציאו דיבת הארץ לה.

אז הם נקראים רשעים. קודם היו אנשים חשובים.

בישראל בחרו בהם, ומשה הסכים להם, והקדוש ברוך הוא הסכים, ואמר,

שלח לך אנשים.

אבל כיוון שהם לא ראו את מה היה העונש שלה על דיבה,

והיא התכוונה לטובה,

לדבר על משה, למה אתה

ככה עושה לאשתך,

וכולי.

זאת אחותו הגדולה,

וזה רק בעיניהם, במשפחה, כמו שאומרים.

עם כל זה היא לקטה,

ונצטרעה לעיני כולם.

אז איך אתם מוציאים דיבה על מה שהשם אומר שהארץ טובה?

אז מבואר שהייתה טביעה על המרגלים, למה לא למדו מוסר ממה שראו בעיניהם?

עד כדי כך שנקראו רשעים?

מזה לומד אדם חיוב,

שמוטל עליו ללמוד מוסר מכל מה שרואה.

עכשיו, מקשים המפרשים קושייה.

מה פירוש השאלה למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים?

כך היה רצף המקרים.

בתחילה היה המקרה של מרים,

שהיא דיברה באחיה,

ואחר כך הייתה פרשת הברגלים.

אז מה השאלה למה נסמכה?

מתי אני אומר למה נסמכה?

שמעתיקים פרשה ממקומה הטבעי למקום אחר כדי ללמד משהו.

אבל אם זה היה רצף האירועים,

מה זה למה נסמכה? ככה היה הסיפור.

מתרץ המהר״ל

היה קשה לחכמים זיכרונם לברכה על סדר המקרים עצמם.

למה ציווה השם את משה של החכם רגלים?

תכף לאחר מעשה מרים.

הרי העם ביקש לשלוח מרגלים עוד קודם המעשה של מרים,

שנאמר,

ותקרבון אליי כולכם,

ותאמרו,

נשלחה אנשים לפנינו.

אז למה רק כעת, אחרי מעשה מרים, הסכים השם לשולחם?

אלא בוודאי כדי שילמדו המרגלים ממעשה מרים.

שלא יאמרו,

לא ידענו עד כמה חמור האיסור של לשון הרע.

אז השם לא אפשר את השליחה

עד שיהיה להם ללמוד,

ולא יטעו.

תראו איך הקדוש ברוך הוא עוזר לאדם

ומראה לו סימנים לפני שיבוא להחלטה אחרת,

דומה למה שהוא ראה או שמע,

כדי שלא ייפול ולא ייכשל.

הוא מבואר שאין זה רק שצריך אדם ללמוד מכל מה שהוא רואה,

כיצד לא ליפול באותו מכשול,

אלא גם מתחילה הקדוש ברוך הוא מסבב מאורע דווקא בשעה זו,

כדי שילמד ממנו את הדבר הנחוץ לו.

אז אם אתה רוצה להחליט החלטה,

לפני שאתה מחליט,

תתבונן אחורה,

האם אתה שמעת על החלטה דומה של מישהו או מקרה דומה למה שאתה רוצה עכשיו להחליט?

בין הסתם כן, לפי מה שלמדנו עכשיו, הקדוש ברוך הוא כבר האיר את עיניך ואת אוזניך בשביל שתוכל להכריע ולדעת מה יהיו התוצאות וההשלכות במקרה שלו.

כמה אנשים שמעו שהפילו בן אדם בחוזה וכתבו לו ככה וככה וסיפחו אותו ולא זה?

שמעתם, נכון?

אז למה כולם מחפפים בחוזים ועושים בערך?

כבר שמעת.

שמעת שאנשים מרמים וטומנים לך בחוזה כל מיני אותיות קטנות, מה שנקרא.

למה אתה לא עושה את זה מפורט?

שלא יהיה מקום אחר כך,

גם בבית משפט לא צריך להגיע להגיד,

לא, התכוונתי ככה בכתיבה הזאת ולא ככה. שיהיה מפורט, מפורט. למה לא? שמעת כבר שגנבים, משקרים, הכול. למה אתה לא נמסר?

לא, זה הוא.

לא, כל דבר ישמעו לך, כל דבר יראו לך.

הכול בשביל שתדע גם כן להכריע.

וכן אמרו

בסוטה בית, מפני מה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

ללמדך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

שהוא מבין ידי נעוף.

אז בוודאי לא זימנו זאת לידו במקרה,

אלא בהשגחה פרטית

שייקח מוסר

או לימוד הנצרך לו.

זאת אומרת,

אדם הולך,

מגיע לירושלים,

והוא רואה סוטה בקלקולה.

ליד שער ניקנור,

לוקחים את האישה הזאת,

ופורעים לה את הבגד,

מסירים לה את המטפחת,

פורעים את שערה,

מבזים אותה,

ואומרים לה, תשמעי,

כדאי לך להודות,

כי אם לא ישקו תחת המים המעוררים,

את עלולה למות אם עשית מעשה.

והוא עובר בדיוק ורואה את המעשה הזה.

רואה סוטה בקלקולה.

למה הראו לו את זה?

אז חכמים אומרים, הרואה, כבר הראו לך,

הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

זה נוגע אליך,

תיזהר.

תיזהר, תזיר את עצמך מן היין.

אומנם לפעמים המעשה שהאדם רואה בא ללמד אותו דבר לעוד כמה שנים.

יכול להיות שזה לא לעכשיו.

עוד כמה שנים, תשמור את זה פה בקופסה,

ותדע לך, לעוד כמה שנים.

על דוד כתוב שחיפשו ישראל,

מי יוכל להילחם עם גוליית?

אמר דוד,

גם את הארי, גם הדוב, היכה עבדיך.

הבין מזה דוד שהקדוש ברוך הוא זימן לו חן.

למה? להראות שיש לו כוחות משמיים כדי שיוכל להתגבר על גוליית.

זאת אומרת, המקרה הזה היה שנים לפני כן,

שהשם זימן לו להילחם

נגד

אריה ודוב שבאו

לאכול מהעדר שלו,

והוא נלחם איתם והרג אותם.

בוא'נה, זה אומץ, אומץ לב לעמוד.

וניצח.

למה הראו לו את זה?

כשהוא ראה את גוליית,

הוא הבין שהוא יוכל לנצח אותו.

מה זה דוד לעומת גוליית?

אבל בגלל שהוא זוכר את המעשה,

הוא הבין שלא גלגלו לו את המעשה סתם,

אז מה זה גוליית מול אריה,

מול דוב?

אז לכן הוא העז להילחם נגד.

וכך בכל מקרה צריך אדם ללמוד ממה שרואה.

ופעמים רבות יש עניין נוסף גם שאדם צריך לקחת מוסר מצד חשבון הנפש.

לעשות חשבון נפש, לראות

מה קורה לו ולמה קורה לו.

בדרך שצריך לתקן.

דברים לא קורים סתם.

שאלו אותי השבוע, למה בבית כל הזמן תקלות, הפסדים, ממון, מפסידים, מפסידים.

תפרישו מעשרות.

לא יהיו הפסדים. לא נותנים מעשרות לקודש,

מפסידים אותם לחול.

מעוררים את הבן אדם.

למה אתה לא מפריש מעשרות? למה?

השם נתן לך.

אם אני בא לבן אדם ואומר לו, שמע, אני מוכן לתת לך אלף דולר מתנה.

בתנאי, שתחזיר לי מאה דולר. אתה מוכן למתנה הזאת?

מי לא יסכים.

אתה נותן לי אלף דולר, נשלם רק מאה?

בטח, אני מוכן. תביא עוד.

השם נותן לך, למה אתה לא נותן מעשר?

אדם זורע באדמה,

אחר כך קוצר.

אם הוא יאכל את הכול,

מה ישים עוד פעם באדמה שיצמח?

חלק הוא צריך להפריש בשביל לזרוע עוד פעם.

אז המעשר זה השמירה.

להתעשר.

וכתוב, ואלה בגדים אשר יעשו חושן ואפוד ומעיל.

זה דבר מדהים עכשיו.

פירש רשי ואפוד,

לא שמעתי,

ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו.

אני לא יודע להסביר איך נראה האפוד.

וליבי אומר לי

שהוא חגור לו מאחוריו.

רוחבו כרוחב גב איש,

כמין סינאר

שחוגרות

הסרות כשרוכבות על הסוסים.

איזה תיאור זה? למה אתה מהנהן?

כי...

בביתא נימו. בביתא נימו, כן.

בית וגן.

וראיתי מעוררים שהנה רשי התייגע למצוא פירוש לצורת האפוד.

לא מצא.

שאל לרבותיו,

לא ישיבו.

בעודו הולך לבית המדרש,

נזדמן לו לראות

שרות רוכבות על סוסים,

והן חוגרות כמין סינאר לאחוריהן.

נתפלא על כך רשי.

למה הזמין לו?

הקדוש ברוך הוא לראות מראה כזה.

ועל כך אמר לו ליבו שבוודאי רצו להראות לו צורת האפוד.

וידוע שכך הייתה עבודת כל גדולי ישראל,

כמו רבי ישראל מסלנט, זכר צדיק ברכה, שבכל דבר שראו בהוויות העולם חיפשו לראות מה אפשר ללמוד מזה להנהגת החיים.

כל שכן,

כאשר קורה לאדם איזה מאורע חריג ואינו מצוי,

בוודאי באו להראות לו איזה לימוד הנצרך לו לאותה שעה

או לעתיד.

ומזה למדנו שאדם צריך ללמוד מוסר מכל המקרים המסובבים לו מן השמיים.

וכמו שאומר הרמב״ן באיגרתו,

וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת,

אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו.

אז הנה עכשיו למדנו מן הספר,

דבר

שנוכל מהיום לקיימו,

להתבונן סביבנו ולהבין מן המאורעות

מה נוגע אלינו ללמוד

ולהשכיל.

בהצלחה.

רבי יחנן, אני אומר כמו שאומר,

רוסו הקודש בו, רוסו הקודש בו, רוסו הקודש בו,

לפי כוח

ירבו לעם תורה וסוד.

שנאמר אדנו יפס למען סדכו.