באיזה תנאים בונים את בית המקדש? | הרב אמנון יצחק

 נציב: יום: להצלחת שגיא בן חיה. 

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). 

מאוד מאד צריכה להיות זהירות, דוקא כשאדם נכנס להתעסק בענייני קדושה של בנין וחיזוק התורה וקדושת הכלל, במשימות כאלה בן אדם מתלהב! וכי מילתא זוטרתא לזכות את הרבים? מתוך התלהבות כזו יש ועולה על לבו מחשבה בלתי טהורה: 'שכל האמצעיים המובילים לביצועה של המשימה הקדושה מותרים וכשרים!', לא שהוא מתיר שהוא מתיר לעצמו את הבלתי הגון, אלא שנדמה לו: 'שהבלתי הגון - הגון!' הוא דורך באותה שעה על עקרונות מוסריים שנדמים לו: 'כקלים!', ולא מרגיש שום תביעה על עצמו: 'הלא הוא עוסק במטרה גבוהה! 

בעניין; התורה, זיכוי הרבים, בין אם זה בנין בית המקדש, בין אם זה פיקוח נפשות', והוא מתנחם: 'שהתכלית הגבוהה שהוא עוסק בה תכפר על סטיות לא הגונות!', לכן הוא יכול לפגוע בכבוד חברו, לפגוע בממונו והוא לא מרגיש, כי הלא הוא עצמו מפקיר את כבודו וממונו, אז איך הוא יחוש לכבוד וממון של חברו בשעה שהוא עסוק בדברים גבוהים כאלה?! נצייר לפנינו: אם היינו זוכים להיות הדור שבונים את המקדש, איך היינו מתרגשים! בוודאי שהיינו מסיחים מלבותינו כל מיני משימות ודאגות, ואפילו משימות רוחניות וציבוריות של צדקה, תמיכה לעניים, מי היה מסתכל על זה? כולם רצים לעבודת הקודש, כולם מרוכזים רק במשימה אחת: בנין המקדש! 

מי יחשוב לעודד חולה? לחזק כושל? לתמוך בזקן? כולנו היינו שטופים בשמחה, בית המקדש הולך ונבנה, וכי בשעה זו אעמוד מרחוק ו"אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ"?! (ישעיה סו ב) עוד יותר: אילו נתבשרנו; 'שמלך המשיח הגיע!' היש בכוחנו לתאר את עוצם השמחה שהיתה מתפשטת על הכל? ורבים היו מתעלפים! ומתמוגגים בדמעות, רצים ונדחקים לקבל את אור פני משיחנו, ובוודאי שבין הנדחקים היו גם זקנים תשושי כח, והיו מתעכבים לשעה קלה לפוש. האם מישהו היה פונה לזקן להקל לו מעט ולעזור לו? שגם הוא יזכה בין מקבלי פני המשיח?! כולם היו רצים! אף אחד לא מסתכל על אף אחד העיקר: לזכות... 

במאמר מוסגר: כל כמה זמן שומעים מביתו של הרב קנייבסקי, שנשים מסוימות אומרות ששמעו מביתו, שהוא אמר כל מיני דברים: 'שהמשיח עד תאריך כך וכך - יגיע...' 

סיפור אחרון שמתפרסם ברשת; 'שאחת אומרת: 'ששמעה מפיה של הבת: 'שבא מישהו אם הוא צריך להוציא דרכון בשביל לבוא לבחירות, שיוכל לבחור...' 

- איזה מצווה גדולה... 

'הוא צריך לבחור בבחירות ולהוציא דרכון', שאלה לגדול הדור: 'להוציא דרכון בשביל לבחור?'. 

אז הוא אמר: 'שאין צורך ואין כלום!'. 

אז שאלו אותו: 'למה אין צורך, יש עניין לבחור, מצווה, 'לשם ייחוד קוב"ה...' 

- הולכים לבחור באיזה טמבל...!

אז הוא אמר: 'שאין צורך! מה אין צורך? עד אז יבוא משיח...!' 

אז היא מפרסמת: 'בנות, כולם להתחזק יבוא משיח עד לפני הבחירות! לא יהיה בחירות! אין צורך להוציא דרכון... הכל...!'

וזה כל פעם שומעים סיפורים כאלה וכאלה. אם נגיד אפילו שזה נכון, שהיא שמעה מפי הבת וכו' וכו'. אם זה היה נכון היה מודיע הרב קנייבסקי לכולם, אומר: 'חבר'ה! עוד כך וכך ימים - יהיה זה וזה וזה!!' 

אבל כבר אמר הגאון: "מי שיודע - לא אומר, ומי שלא יודע – אומר!". 

זה אחד. ושתיים, בא נגיד שהוא אמר, אז מה הוא אמר? הוא אמר, הרי חייבים להמתין: 'שכל יום יביא המשיח!', אז בשביל מה להוציא דרכון?! אם אנחנו מאמינים שכל יום צריך לבוא המשיח, אז מה זה 'עד הבחירות?' היום הוא יבוא! אז מה אתה הולך להוציא דרכון? אם...!! זאת היתה הכוונה, לא להתפעל משטויות ודמיונות, וסיפורים וסיפורי בדים ונשים מתפעלות, וכבר מפרסמים וכו' 

ואח"כ מה? כבר היו כמה תאריכים שאמרו בשמו שככה וככה וככה - ואיפה?! 

טוב, בכל אופן, אם יודיעו לנו באמת שהוא הגיע, כן, אז לא לדרוך על אנשים בדרך ולרוץ ולא שים לב ימינה ושמאלה והכל... שאון השמחה היה שוטף ועובר על כל גדותיו, עד המעטת וטשטוש כל הערכים הקטנים של המוסריות הגבוהה. היינו עוזבים תינוק בעריסה שוכחים אותו! היום בלי 'משיח' שוכחים באוטו שוכחים פה רחמנא לצלן! אז בודאי אם יבוא משיח מי יזכור בכלל שיש תינוקים?! חולה שוכב על ערש דווי! את מי זה מעניין עכשיו? כל אלה לא היו נחשבים! העיקר: להגיע לראות את מלך המשיח. וכל האמצעים וכל הדילוגים כשרים. 

ונקטנו כרגע במשל לשבר את האוזן, בשביל להבין: איך בשעה שאדם עוסק בדברים גבוהים - יכול לרמוס ולדרוך על דברים שהם מוסריים ואסור לעשות כן. לפעמים ההתלהטות והחמימות בדבר של קדושה משכיח את העוסקים בה, עד שהוא דורס והורס את יסודות המוסר! עוד דוגמא: מישהו מתלהט ומתלהב, לקיום מצוות 'פיקוח נפש!' הצלת נפשות, או שהוא רץ להסיק תנור בבית ההרה והיולדת, פעם היה צריך להדליק את ה'אח'... מתוך ההתלהבות של קיום המצוה- הוא עלול לבוא לספק גזילה וגינבה ולקיחת עצים של הזולת. 

- 'צריך לחמם!' אז מה, הוא יבחן ויבדוק: 'של מי העצים?' יש עצים? קודם כל שההרה והיולדת היא תזכה...! 

או בשעה של קיום מצוה מרוב התרגשות ידחק את העומדים בדרך וילבין פניהם, כמו בטישי'ם של החסידים... לך שם ותקבל כמה מרפקים בשביל להבין: איך צריכים להתקדם לכיוון הרב'ה...! וכבר צייר לנו הגאון החכם החסיד רבי ישראל מסלנט זצ"ל, את המידה הגרועה של הפגיעה בזולת: שעלולה להתרחש אף בעצם יום הדין הגדול והנורא ביום הכפורים! אדם מתהלך לבית ה', ברגש באימה וברתת, ובדרכו הוא פוגע ודוחק את חברו, ואינו מרגיש כלל שפוגע היות והוא טרוד בפחד יום הדין. 

פעם הוא אמר לאחד שלא אמר לו 'שלום', 

אמר לו: "אני אשם שאתה פוחד מאימת הדין!? אתה לא אומר לי 'שלום'?!..." 

גם ביום הכיפורים אדם רועד: 'אם הוא יצא חי או מת!' - צריך לזכור: את כל הפרטים הקטנים...! 

פעם אחת עמד מישהו בפתח ביום הכיפורים, והיה חם ועמד בפתח בשביל להתאוורר לקבל בגב את האוויר מבחוץ, 

אז הוא גער בו: "גזל! גזל דרבים! אתה חוסם את כל האוויר לכולם, אתה לוקח את כל האוויר על הגב שלך..!" 

מי חושב? אנשים חושבים: 'יום הדין...!' בה בה בה בה בה. וממי יש לנו להתלמד? ממי יש לנו ללמוד כל זה שדיברנו עכשיו? ממלך מלכי המלכים הקב"ה! הוא ציוה אותנו: 'לעשות משכן', וזה מרכז האצילות והקדושה, מקום השראת השכינה לישראל ולכל העולם כולו, כמו שמבואר בתנחומא בפרשת תרומה ט': 

"אמר רבי יהושע בן לוי: "אילו היו האומות יודעים, מה היה המשכן והמקדש יפים להם, להם! באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן לשמרן!", 

זאת אומרת היו עושים אוהלים וגזוזטראות לשמור: שהכל יהיה בסדר ויתקיים הכל! כמה הם נהנים כל העולם מכל זה.

"ועוד אמר רבי שמואל ברבי נחמן: "עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרינוס של שתי רגלים, משנבנה נתבסס העולם ועמד בישובו!". 

מה אמר? עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרינוס, תרונוס זה כיסא של שתי רגלים, אפשר לשבת על כיסא עם שתי רגלים?! מה המשל הזה בא להגיד? ש"העולם עומד בזכות שלושה דברים: תורה עבודה וגמילות חסדים!" כל זמן שלא נבנה בית המקדש היה עומד העולם על שתים; על תורה ועל גמילות חסדים, אבל עבודה, עבודת הקרבנות לא היה! לא היה בית המקדש, אפשר להעמיד עולם ככה?! אז מה קרה? כשעוברי עבירה היו עוברים עבירה לא היה מה שיכפר, אין קורבנות שיכפרו, אז היתה מידת הדין פוגעת בהם!! והעולם לא יכול להתקיים ככה, כי כל מי שעובר עבירה - אין לו כפרה!! 

אבל כשנבנה בית המקדש נהיתה רגל שלישית, נתבסס העולם ועמד בישובו. עכשיו יש תקנה; גם אם אנשים חוטאים והכל, יש קורבנות שמכפרים. 

והנה הגיע עת בנין המשכן שהוא המרכז והיסוד של החיים. לכאורה כל מה שנראה יפה, ומועיל למשכן היה צריך להיות מותר להשתמש בו נכון? למה? זה מה שמבסס את העולם! אז עכשיו זה הזמן להתחיל לבחון: 'מה מותר ומה אסור להשתמש בשביל המשכן?!' כל דבר שהוא יפה ומועיל אפשר להשתמש!! הרי זה הבסיס של העולם עכשיו! אבל ה' מלמד אותנו: לא כך, גם במשימה העילאית הזאת צריך שיהיה עיון רב ומתינות נפלאה, לא להשתמש בדברים שמתוך השימוש נקפח חיים של מישהו. 

וכמו שכתוב: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות כ וטו) למה עֲצֵי שִׁטִּים? למה? לימד הקב"ה דרך ארץ לדורות; אם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות! 

אומר לו: "ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן אמר: "לא תביא, אלא מאילן שאינו עושה פירות!" אז אתם על אחת כמה וכמה". (שמות רבה ב'). 

עץ עושה פירות, זה חיים לבני אדם. זאת אומרת הקב"ה אפילו לבניין בית המקדש, אם יהיו עצי פרי מיוחדים ושמועילים ויפים וחזקים נותני ריח והכל - לא! לא לא לא, רק לקחת מאילנות שלא עושים פירות. אֶה, והכל שלו הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה? לא! ללמד לדורות: אפילו בדבר שכל העולם עומד עליו "בית המקדש" אין להשתמש בדברים שמועילים לאחרים וחיי אדם תלויים בהם - לא יאומן כי יסופר! הרי מורה לנו הקב"ה דרך בחיים בכל העניינים והעסקים שלנו, החל מהמשימות הפשוטות כגון: שאדם בונה בית, ועסקי משא ומתן. 

אז פה נזכיר איך בנינו פה את הבית את "בית מקדש מעט": דאגנו שלא יהיה פה עבודה על ידי גוי! היו פה מאות מתנדבים שבנו תוך חמישה חודשים את בית מקדש מעט הזה, ולא השתמשנו בשום דבר שהוא גזל, והכל דאגנו: שיהיה למהדרין של המהדרין. 

כשקניתי דירה בבני ברק, ביקשתי מהקבלן: "שלא ישתמש בעצים שהוא בנה במקום אחר... אלא עצים חדשים שיקנה!" ואת הדירה שלי לא יבנה מעצים אחרים. ומסמרים - לא ישתמש בכאלה שהוציאו אותם מעצים, לפעמים אתם יודעים מוציאים.... הכל אני רוצה זה.. ואם צריך לשלם - אני משלם, אבל לא לעשות לי, שלא יהיה גזל! כך אומר הגאון מווילנא: אם אדם רוצה שיהיה לו ברכה בבית - שלא יהיה מסמר גזל. אבל אם יש לו בבית מסמר גזל מה שווה? אין ברכה מצויה בבית! ועוד למדתי: שאת היציקות על העמודים כשעלו לקומה שלי -  הלכתי אני ליצוק אותם עם 'כוונות': בשביל שיהיה הבית בע"ה לתורה ולעבודה! כן, כן כן אם לומדים בספרים - צריך לעשות מה שכתוב. 

אז גם כשאדם עושה משימות פשוטות כמו בניין בית, ועסקי משא ומתן, ועד למשימות העילאיות ביותר, כגון; שהוא בונה מרכז קדושה לאומה וזיכוי הרבים, הכל צריך להיות על טהרת הביצוע וניקיון המעשה. לא לבנות בנין, ולא לפתוח מוסד; לא פרטי ולא כללי, שיש בהם קיפוח הזולת, קיפוח הכבוד או הממון של חבירו. כמה אנשים מקפידים על זה? וואי וואי וואי. וביתר זהירות צריך להתנהג דווקא במשימות הצבוריות, שבהן עלולים להגיע לידי כך שמישהו נפגע... 

כמו בפוליטיקה, שמצוות הפוליטיקה: זה רק להרוס ולהחריב את השני כדי להתבלט על חשבונו. להגיד: שאתה יותר טוב. אתם יודעים, באו אלי פה כל מיני יח"צנים ואנשים שעושים בחירות, ורצו שאני אקח אותם שהם יובילו את המערכה "כח להשפיע" 

אז מה אמרו לי כולם מה אמרו? "שאתה צריך לקחת את המפלגה שהכי מאיימת עליך, למצוא שמה את הדופי, וללכת על זה כל הזמן!". 

כמו ליברמן, ליברמן קוראים לו? יש כזה? זה הרוסי הזה כן. אז הוא תמיד כשמגיע הבחירות: "החרדים!! אין חרדים! אין זה...." 

זה הכל חריט... ואח"כ הוא מתחבק עם דרעי וזה... ככה. אז זאת אומרת תמיד בקמפיין, תראו: גנץ עלה, 

כולם אומרים: "שמאל קיצוני שמאל זה.... וזה", זה רוצה? אומרים: "זה גורנישט מיט גורנישט...!" זה הלך זה ברח כולם מוציאים רק דופי, 

במקום שתגיד: במה אתה טוב? 

אצלנו מה היה בבחירות יצאנו נגד מישהו? אפילו נגד אלה שיצאו נגדנו - לא יצאנו! 

אמרנו: מה אנחנו מתכוונים לעשות - זה המצע שלנו! וזהו. אז אפילו בפעילות ציבורית - אסור לפגוע בכבוד של חברו, בממון של חברו וכו'. קרעו לנו מודעות בכל מקום! עד היום קורעים!! אנחנו לא קורעים מודעות לא עשינו כלום, לא ביטלנו להם שום דבר - יחי ההבדל הקטן! אז ביתר זהירות צריך להתנהג דוקא במשימות ציבוריות שבהם עלולים להגיע לידי כך שמישהו יפגע! 

- "כי מה ערך יש בקיפוח פרט קטן?" ככה אומרים אנשים לעצמם: "כשהמטרה היא גדולה ונשגבה!". 

אסור להורות לעצמו שום היתר: "היות ואתה שליח דרחמנא...!" על זה אמרו ז"ל: "כל העושה מצוה כמאמרה - אין מבשרין אותו בשורות רעות!" (שבת סג). אבל זה אם הוא עושה מצווה כמאמרה. כל מצוה צריכה להיות שלימה בלי פגם, בלי סבל, בלי עינוי של מישהו, רק בתנאים מקודשים כאלה יש לומר על כל מצוה! על כל מצוה: שהיא בבחינת "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ואז תשרה השכינה במעשיו תמיד - אמן, 

- אמן!! 

(תורת הנפש). 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".