לכלב תשליכון אותו | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 04.02.2019, שעה: 08:00
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nנציב יום
נציב יום
שפריר בן אורה, רפואה שלמה בכל איברה וגידה ומהרה.
האם יש מצווה להשליך טרפות לכלבים?
הפסוק אומר, ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,
לכלב תשליכון אותו.
רש״י, זיכרונו לברכה, כתב
אף הוא ככלב
או אינו אלא כלב כמשמעו.
רש״י אומר,
האם הגוי הוא גם כן נקרא כלב או שהכוונה פה כלב
רק לכלב ממש?
תלמוד לומר בנבלה או מכור לנוכרי,
בנבלה אנחנו שומעים שאם יש לך נבלה אתה יכול למכור אותה לנוכרי.
קל וחומר לטרפה,
ונלמד מזה לעניין טרפה.
אם כן, מה תלמוד לומר לכלב?
למה כתוב לכלב?
למדך הכתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
נמצא מדברי רש״י נמצא מדברי רש״י שאין מצווה ליתן הטרפה לכלב דווקא.
זאת אומרת, אפשר לתת את זה גם לגוי.
אז למה כתב כלב?
בשביל ללמד שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
אבל בתוספות במסכת יומא דף ל״ו מבואר שיש מצוות עשה,
להשליך טרפה דווקא לכלב.
וכן, משמעות לשון המחילתה שאין זה נתינת רשות גרידא,
אלא מצוות עשה ליתן טרפה דווקא לכלב.
אז זאת אומרת, מהתוספות
ומהמחילתה משמע שזה מצוות עשה לתת טרפה דווקא לכלב.
כמו שאנחנו קיימנו כשזרקנו את כל הבשר והעופות לכלבים,
והכשרנו את המטבחים וזכינו במצווה הזאת.
אבל להלכה פסק הרמבי יורד דעה בסימן קוף יוזן,
שאין צריך להתנע דווקא לכלב, אלא מותר למוכרע לנוכרי.
אבל בספר דרכי תשובה הביא שלל אחרונים שפסקו שיש חיוב להשליך הטרפה לכלב דווקא.
ואכן, בשאלות ותשובות חקרי לב, יורד דעה סימניות ט',
עמד על מה שנוהגים היתר,
ומוכרים בשר טרפה לנוכרי.
בעלו כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,
לכלב תשליכון אותו,
ונשאר בצריך עיון.
וכן, בספר מנחת חינוך תמה,
למה מוני המצוות
לא חישבו המצוות עשה להשליך כל טרפה לכלב?
הרמב״ם, הרמב״ן ועוד,
שמנו את
תרי״ג המצוות, לא מונים בכלל.
התרי״ג מצוות, מצוות עשה להשליך לכלב.
אמנם הדרכי תשובה הביא דברי האבן עזרא,
זיכרונו לברכה, בספר יסוד מורה בשער השני, כתב
מה שכתוב לכלב תשליכון אותו אינו מצווה רק רשות.
כתב הדרכי תשובה,
שמן הסתם הביא האבן עזרא מדברי המחילתא,
שאינו ציווי
אלא רשות.
זאת אומרת, יש מי שמבין
מהמחילתא שזה חיוב,
ואבן עזרא למד משם שזה רשות,
או שמצא מאמר חכמים, זיכרונו לברכה, במקום אחר, שמבואר שם שאינו אלא רשות,
וסיים את דרכי תשובה,
שאולי על זה שמחו מוני המצוות,
ולא מנעו לכלב תשליכון אותו למצוות עשה,
כיוון שאינו ציווי
אלא רשות.
רש״י,
בשם המחילתא,
אומר לי, מדחא כתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפעה שכר כל ברייה,
שנאמר לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמר הקדוש ברוך הוא, תנו לו שכרו.
או בגדר מצווה, או בגדר רשות.
אבל לפי הרש״י זה רשות ולא חיוב ומצווה.
רק השם רוצה ללמד אותנו
למה הזכיר את הכלא פה לעניין הטרפה,
לא לקפח את שכרו,
כי הוא לא חרץ את לשונו במצרים,
לא נבח ולא הפחיד את בני ישראל במכת בכורות.
על המצרים היה נובח,
ועל בני ישראל אינו נובח.
ועכשיו נשמע מעשה פלא,
מישהו שלקח את זה, כמו שאומרים,
עד הקצה,
ולמד מזה שכתוב, למדחא כתוב,
שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
אז אנחנו צריכים ללמוד מהקדוש ברוך הוא לא לקפח שכר של שום ברייה.
כל מי שעשה לך טובה,
אז אל תקפח אותו.
למדחא כתוב.
בא כתוב מפורש בתורה,
שבגלל שהכלבים לא חרצו את לשונם,
אז צריך לשלם להם שכר.
תנו לו שכרו, אומר הקדוש ברוך הוא.
מעשה פלא,
בעניין הכרת הטוב לכלב,
מובא בירושלמי
במסכת תרומות,
פרק ח' הלכה ג'.
איש
הזמין
רב אחד לסעוד אצלו.
כשהגיע הרב
האורח לסעודה,
הושיב אותו בעל הבית אצל השולחן
והושיב את הכלב שלו ליד הרב האורח.
שאל הרב לבעל הבית,
איזה ביזיון עשיתי לך שאתה מבזה אותי,
מושיב כלב לידי.
ענה לו הבעל הבית, חס ושלום,
אלא שאני רוצה שהכלב שלי יתכבד לשבת לידך
ולשלם לו גמול הטוב
שגמל לי והציל את חיי אשתי.
פעם אחת הגיעו שבעים
שחוטפים בני האדם לשבייה,
והיו רוצים לקחת את אשתי לשבייה.
ובא זה הכלב
וסרס את השבי.
ורק אז הניח את אשתי בשלום.
לכן אני רוצה עתה לכבד את כלבי
ולשלם לו על ידי זה את שכרו.
למדך הכתוב
שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריאה.
אז למה שאני אקפח את השכר של הכלב?
מגיע לו להיות מכובד.
אז אני שם אותו ליד כבודו.
במסכת יומא בדף כא מובא שהייתה אש יורדת מן השמיים
על גבי המזבח.
בבית
ראשון בבית המקדש הראשון
הייתה האש שעל גבי המזבח רבוצה כדמות אריה.
בבית שני הייתה האש רבוצה כדמות כלב.
במערשה,
בחידושי אגדות שם,
באר,
והבית הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך,
שהוא נצר משבט יהודה,
הנמשל לאריה,
כתוב גור אריה יהודה,
ומזרע יהודה,
והוא בנה את הבית הראשון, הייתה האש בצורת אריה.
אז זה גם כן הכרת הטוב שהאש שירדה נתדמתה
כדמות אריה.
שלמה בנה את הבית ומזרע יהודה שנקרא גור אריה יהודה,
אז האש על גבי המזבח מסמלת
את שבט יהודה וכו'.
אולם בית שני נבנה על ידי מלכות פרס,
ומצינו מסכת ראש השנה שמלכות פרס נדמה לכלב.
על כן הייתה האש רובצת על המזבח כדמות כלב.
זה כתוב במערשה.
עוד נראה לי לבאר, על פי מה שכתב בחידושי גאונים, שעל כן יעקב במסכת ראש השנה דברים נפלאים בשם אברבנאל,
זיכרונו לחיי העולם הבא.
שם הוא מסביר מדוע כורש מלך פרס נדמה לכלב.
וזה לשונו.
עניין כורש,
התחלתו ומעשהו,
לא זכרו יוסף בן-גוריון.
דיבר ממנו מעט מזער.
וראיתי להגיד לך פה מה שכתוב מעניינו בספרי מלכי פרס,
כפי מה שהביאו הסופרים הלטינים בספרי הימים שלהם.
אז אברבנאל אומר,
לא כתב הרבה ההיסטוריון יוסף בן-גוריון
על כורש,
איך הייתה התחלתו.
זאת אומרת, איך הוא הגיע למלכות, כל ההשתלשלות ומעשהו.
אז אני אספר לך, אומר אברבנאל,
מה שכתוב
על ידי הסופרים הלטינים בספרי ההיסטוריה שלהם.
הנה מלך פרס אחד היה,
נקרא אשטריאגיש.
ולא הייתה לו, כי אם בת אחת
יורשת מלכותו,
והיא חשקה נפשה בשר אחד משרי המלכות,
ותנשא לו בסתר.
כאשר שמע המלך הדבר הזה,
חרא אפו מאוד על השר,
וייתנהו בסוהר
עד שמת שם,
וכן הניח את ביתו במאסר.
ויהי בלידתה,
ויאמר המלך לו, יקום ולא יהיה,
שבנה יירש מלכותי.
ויקח את הנער הנולד,
וייתנהו ביד אחד ממשרתיו,
ויצווהו לו לכל ארץ גזירה המדברה.
ויעש כן האיש,
ויישא את הנער היולד ליער,
שהיה מלא חיות רעות טורפות,
ויעזוהו שם.
וימן אדוני אלוהים כלבה אחת,
שבאה לשם אז,
ותמצא את הילד,
ותחזק בו,
ותניקהו מחלבה.
ותהי לו לאומנת,
עד אשר הניקתו וגדלתו.
ויגדל הילד,
ויהי רובה קשת גיבור ציד.
וייאספו אליו אנשים ריקים ופוחזים,
ויהי להם לשר.
וכשמו המלך,
שהיה כבר
זקן
את עניינו של אותו השר,
איך קראו לו?
אשטרי הגיש, המלך הזקן,
שלח אנשים רבים להורגו.
והוא, אותו הילד, נקרא כורש,
עם אנשיו,
באו אל עיר המלוכה,
ויילחם עם המלך זקנו,
ויכבוש את העיר, ויהרוג את זקנו, את הסבא שלו,
וימלוך על כל הארץ.
ומפני שהיה גידולו
על ידי הכלבה הנזכרת,
נקרא שמו כורש.
כי בלשון פרס,
כורש זה כלב.
וכל זה נגלה מבואר בכל ספרי דברי הימים אשר ללטינים.
כורש זה כלב,
הוא אפשר לבנות את הבית השני,
לכן האש הייתה רבוצה בבית שני, על המזבח הייתה בדמות כלב.
שהקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שום מריה.
לא יאומן כי יסופר.
תודה רבה.
איי, איי, איי, יש פה חוסר.
חסר פה דף.
רגע, אולי זה פה.
לא.
לא יאומן.
פעמיים, אותו דף.
אז בשביל לראות עד כמה, יש לך?
כן. לא.
אוצר פלאות התורה.
טוב.
בואו תראו עד איפה זה מגיע.
בבית החיים שבעיר
וינה
יש מצבת פלא שנחרט עליה פה נטמן הדג שצעק שמע ישראל.
בפנקס החברה קדישא של וינה מתואר המעשה שהיה.
פעם אחת קנה יהודי מתושבי וינה דג שמן לכבוד שבת קודש.
הביא אותו לביתו, לקח את הסכין בידו לחתוך,
והדג צעק בקול גדול שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.
בעל הדג נבהל
ונשתומם
מפלא כזה שלא נשמע כמותו.
תכף ומיד קרח את הדג בבגד
והביא אותו לפני האב בית דין הגאון הקדוש רבי שבטיל בן השלה הקדוש.
זכותו יגן עלינו.
אמן.
וסיפר לו את המאורע הנורא.
ציווה אב בית דין
לקבור את הדג
ולהקים מצבה על קברו ולחרות עליה.
פה נטמן הדג שצעק שמע ישראל.
עד היום
קיימת מצבה בדמות דג
במקום מנוחתו בבית החיים בעיר וינה,
והיא סמוכה
למקום מנוחתו של הרב הקדוש רבי שבטיל.
זכותו תגן עלינו שהוא הבן של השלה הקדוש.
אז אם אנחנו מדברים על כלבים ועל טרפות,
בואו תשמעו
מה שאנחנו זכינו כל כך.
בספר עזר מיהודה,
בתולדות המחבר, מובא מעשה נורא
מהגאון הצדיק רבי עזריאל יהודה ליבוביץ',
זיכרונו לחיי העולם הבא,
אב בית דין דקהל קדוש עדת ירעים בין.
מהי גודל הזהירות שמוטלת על מורה הוראה בישראל שלא ייכשלו ישראל חס ושלום באכילת טרפות?
וכך היה המעשה.
אחר שניצל
הגאון הצדיק
מגצל מוות במלחמת העולם השנייה,
נדד ממקום למקום.
ביום ל״ג בעומר,
שנת תש״ז, הגיעה למרוקו,
ושם נתקבל בכבוד
לכהן פאר קו בדין בקהל קדוש טנג'יר.
ביום הראשון ששימש ברבנות
ביקש מראשי הקהילה
שברצונו לבקר למחרת בבוקר בבית השחיטה,
כדי לשום עינו על מה שנעשה שם.
כאשר הגיע בהשכמה לבית השחיטה,
נחרד למראה עיניו
בראותו שהשוחט
מקלף וחותך שרחות לרוב,
כמו שהיום עושים.
כאשר
שאל אותו על פשר הדבר,
השיב לו השוחט, כך מקובל אצלנו.
זה ההוראות שקיבלנו מהרבנות.
מיד עזב הרב את המקום
וליבו עליו דווי
שישראל קדושים נאכלים באכילת רפות, רחמנא לצלן.
וכשהגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית,
ציווה להכריז מיד קודם התפילה
שידעו כולם שהשחיטה אסורה ומחויב כל אחד להגעיל כל הכלים שברשותו,
וכלי חרס אין להם תקנה, רק שבירה.
ולכן, כל בני הקהילה צריכים לקבל על עצמם תשובה
על המכשול הנורא שאכלו בשר טרפה, רחמנא לצלן.
ורק אחר שהכריזו כך,
עמד להתפלל תפילת שחרית.
בסיום התפילה נכנסו אליו נכבדי הקהילה,
שאלו אותו על פרטי המכשול הנורא,
ושאלו אותו גם בדרך כבוד,
ילמדנו רבנו,
צדיק מה פעל להכריז על פסול השחיטה תכף ומייד עוד קודם התפילה?
וכי לא היה יכול להמתין להכריז עד לאחר התפילה?
ענה להם במתק לשונו,
אספר לכם מעשה שהיה אצל הגאון הקדוש,
בעל דרכי תשובה ממונקאץ',
זכותו תגן עלינו,
ומעשה שהיה ככה.
פעם הגיע לגאון הקדוש בעל דרכי תשובה אדם,
הוא ביקש לקבל כתב שמיכה על שחיטה.
בחן אותו היטב על דרכי תשובה לעמוד על ידיעותיו,
לא כמו שהיום עושים קורסים שלושה חודשים, ובסוף לא יודעים כלום, העיקר לקבל את התעודה.
בעלה אישית בשפה ברורה,
וידעת החומר.
טרם שהתחילה דרכי תשובה לכתוב לו כתב קבלה,
שאל אותו,
מה תעשה אם תיכשל בדרסה?
דרסה זה שהוא מניח את הסכין ודוחף כלפי מטה.
זה נקרא דרסה.
אומר לו, ענה שוחט,
בשעת השחיטה לא אומר כלום.
כדי שלא יאשים אותי בעל הבהמה,
שטרפתי את בהמתו.
אם אני מטריף לו בהמות, הוא ירצה להחזיק אותי?
אני לא אגלה לו, מה פתאום שאני אגלה לו? אם אני אגלה לו,
אז הוא יפטר אותי.
אבל בשעת בדיקת פנים,
אני אומר שמצאתי סרחה.
על זה הוא לא יכול להאשים אותי, זו הבהמה, היא טרפה.
יש סרחה בפנים. הוא לא יודע אם יש, אני אגיד לו שהייתה.
בא, אז אני אטריף את הבהמה. זאת אומרת, אין בעיה.
אני כמובן אטריף אותה. אני לא, חס ושלום, אני אגרום,
חלילה, שאנשים ייכשלו.
אבל מה, שאני אפסיד את התפקיד?
הרי זו הסיבה שאנשים מעבירים-מעבירים.
כי אם יהיה בודק סכינים יותר מדי טוב,
הוא יפסול המון.
יורידו, ומי יחזיק אותו?
אם יהיה משגיח שיותר מדי יקפיד, יעיפו אותו. אדוני, אתה מפסיד אותנו כסף.
זאת הבעיה.
כששמע דרכי תשובה, מה שהוא השיב,
אמר לו, לא אוכל לתת לך קבלה על שחיטות.
אתה לא יכול לקבל מני.
למה?
מדבר שקר תרחק.
הוא לא אמר לו, מדבר שקר תרחק.
הוא לא אמר לו. מה הוא אמר לו?
הוא אמר לו, כי מה יהיה אם חס ושלום
לא תספיק לך השעה ותמות בטרם שתעשה בדיקת פנים?
הלא יבוא אחריך שוחט אחר,
יבדוק את הבהמה, יראה שאין בה סירך, יכשיר את הבהמה בחזקת שהשחיטה שלך הייתה כשרה ונמצא את המכשיר טרפות לישראל, חס ושלום.
שמעתם?
וסיים מורי וריבי,
זכר צדיק לברכה ראשי הקהילה, זהו טעמי ונימוקי
על מה שציוויתי להכריז על פסול השחיטה.
תכף ומיד עוד קודם התפילה.
כי אדם לא יודע את קיצו.
וחששתי פן תטרוף על הישעה הפתאומית, חס ושלום,
ולא אספיק לצוות על פסול השחיטה בטרם אמות.
ונמצא שהכשלתי קהילה קדושה בישראל
באכילת טרפות, רחמנא לצלן.
על כן חשתי ולא התמהמהתי להכריז עוד לפני התפילה.
אתם שומעים? זה תפקיד של כל בעל הוראה.
וכל אלה שלא עושים זאת.
ועוד אומרים שהכל בסדר. בלי לבדוק
הם הגרועים שבגרועים שיכולים להיות מחטיאי הרבים שאין כדוגמתם.
ואוי להם, לרבנים הראשיים לישראל,
מה תלוי בצווארם,
כמו שאמר לי הרב עובדיה יוסף בהקלטה,
למה אתה מתערב?
זה תלוי ברבנים הראשיים. זו אחריות שלהם.
הבן שלו, הרב הראשי,
יא ביי ביי בימי מרן
הבית יוסף זכר צדיק וברכה
בעיר הקודש צפת תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.
אמן. נחלקו גדולי ההוראה בעניין בהמות של
במעיהן ושלשלו דם.
מרן הבית יוסף סבר שאסור לאוכלן,
והגאון רבי משה מטרני המביט,
זכר צדיק וברכה, חלק עליו
והתירן באכילה.
כאשר ראו הקצבים
של דעת המביט מותר לאכול מבשרן,
בחרו להם בכוחא דהיתרא עדיף.
אתם מכירים את זה, לא? כוחא דהיתרא עדיף.
ורצו לסמוך על המביט אפילו שלא בשעת הדחק.
הוא התיר, התיר, אז אני יכול לאכול,
אבל יש לך אפשרות לקחת?
לא כאלה ששלשלו דם.
לא, הוא התיר, כוחא דהיתרא עדיף.
ואכילות ישראל מהבהמות האלה.
כתב הבית יוסף בספרו
שות אבקת רוכל, סימן ר' יג'
ויד אדוני הייתה בעם
וחלו כמה וכמה מאוכלים מהבהמות ההם
מהחולי ההוא בעצמו אשר היה לבהמות האלו
כי היה להם שלשול דם.
לאנשים שאכלו גם.
ומתו בעוונות
עשרה נפשות.
והנשארים הגיעו לנקודת המוות.
וכי ראות החכם
המביט זיכרונו לברכה כי כן נעשה,
חזר החכם הנזכר מההוראה
והודה לדבריי.
והסכמנו ביחד לאסור כל בהמה שנמצא בהן לקיות במעיה אפילו קולדו.
וכן פשט שם המנהג כמה שנים.
וסיים הבית יוסף בסוף התשובה בזה הלשון
וכתבתי זה להיות מזכרת לדורות
נאום הצעיר יוסף קארו
ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב' הלכה ג',
מעשה בקצב אחד בעיר ציפורי
בגליל העליון
היה מאכיל ומכשיל את בני ישראל בנבלות וטרפות
כמו הידוע והמפורסם
ופעם אחת בערב יום כיפור
שתה יין הרבה ונשתכר
ועלה לראש הגג ונפל ומת
התחילו הכלבים מלקקים בדמו
יום כיפור
ובאו ושאלו רבי חנינה אם מותר טלטלו ביום כיפור
ולעבירו מלפני הכלבים
השיב להם רבי חנינה
כתוב
ואנשי קודש תהיו לי
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
לכלב תשליכון אותו
הקצב הזה גזל את הכלבים
והאכיל את ישראל נבלות וטרפות השייכים לכלבים
ובכן הניחו לכלבים ללקק שמשלהם הם אוכלים
את הנבלב הטרפה הזה
הם אוכלים
על פי דברי
הירושלמי הזה
פסק בהגהות אשרי במסכת חולין
פז,
סימן תז,
בהגה השנייה
שהמוכר טרפות בחזקת כשרות
ומת
קודם שעשה תשובה
אסור להתעסק בקבורתו אפילו ביום חול
ואפילו כלבים אוכלים בשרו ולוקקים את דמו אסור להבריחם מעליו
אסור
אבל אם עשה תשובה
אין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה
וכך נקט גם הרמה להלכה בספרו דרכי משה ורדיחה סימן סד
אות יו דלת
במסכת בבא קמא
דף סמך תנור רבנן כלבים בוכים
מלאך המוות בא לעיר
כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר
דבר פלא כתב בפירוש ריקנטי פרשת בו
ראיתי שכתב אחד מתלמידי רבי יהודה החסיד
כי פעם אחת היה כלב זועק
וזנבו מונח בין ירחותיו
והיה מהלך לצדדין
מאימת מלאך המוות
ובא אחד ודחף את הכלב למקום שהיה בורח משם
ומת הכלב לאלתר
אספתי הכהן
בפרשת בו
על הפסוק והייתה צעקה גדולה
דאר על פי דברי הריקנטי האלה
טעם הדבר שקיבלו הכלבים שכר טרפה ולא שכר של נבלה
כדרך שכתוב בגר לא תאכלו כל נבלה
לגר אשר בשעריך תתננה
למה?
מפני שהכלבים מתרחקים מן הנבלה
איך היא נהיית נבלה? נתנבלה על ידי מלאך המוות
ומפחדים הם ממלאך המוות
כמבואר בריקנטי
לכן לא נותנים להם נבלה רק טרפה כי מזה הם פוחדים מהנבלה כי מלאך המוות זה
בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה
כשבא זאב לטורפה
לא תהיה כפוי טובה כנגדו
שכשיהיה לך טרפה תשליך אליו
לשכר ששמר עד עתה שהיא לא לטרפה
והוא גם שומר על האחרות
כי כך דרך העולם להעמיד כלבים לשמור רצון מן הזאבים
אז היות שהכלב שומר שלא יטרפו לך מן העדר
מן הצון
אז מגיע לו אם נטרף מגיעה לו את הטרפה
אז זאת אומרת אנחנו רואים
שלא לקפח שכר שום בריא
יש אומרים שלכורש היה זיכרון
גדול מאוד
היה בעל זיכרון
ומסבירים למה? בגלל שהוא ינק מהכלבה
והכלבה, הכלב, יש לו חוש זיכרון
חזק מאוד וחוש רע חזק מאוד
אז כיוון שהוא ינק מהחלב שלה
זה השפיע עליו שהוא נהיה בעל זיכרון
אם כן אנחנו רואים
כלל
לא לקפח שכר שום בריא
וכמובן אם זה לבעלי חיים
כל שכן לבני אדם
והקדוש ברוך הוא
לא מקפח אפילו שכר שיחנה שאם בן אדם אפילו אמר דברים
נעים למישהו
הרגיע אותו,
שיבח אותו,
עינג אותו,
תמך בו, שימח אותו,
אפילו שכר שיחה נאה הקדוש ברוך הוא לא מקפח.
נו, אז גם אנחנו צריכים לשים לב על זה ולהתבונן סביבותינו שלא נהיה כפויי טובה
אלא
לא לקפח שכר שום בריאה, אמן.
רבי חנניהו בן אשור מארוסון גוז ומחוז וקוז וקוז וקוז וקוז וקוז, אין לה פיכוח.
שלום וברכה מורי ורבי האדיר ואיש האמת!!! ברוך השם כמה אני שמח להודות לשם יתברך על שזיכה אותי ואת משפחתי להיות חלק מהמפעל חיים של כבוד הרב שזה עבודת השם יתברך, הן בנראות החיצונית שהיא חלק בלתי נפרד מהפנימיות, והן על הפנימיות שגם היא מושפעת על ידי החיצוניות. ב"ה זכינו להיות בבית המדרש קפ''ז בני ברק בקריאת המגילה, וכבר כשנכנסים מרגישים את החום הן הפנימי והן החיצוני, את קדושת המקום ואת זיו פניהם של הנוכחים. אפילו בלי להכיר את הנוכחים לא ניתן להישאר אדיש, ורואים ומרגישים שהציבור הזה שונה לטובה, ואלו לא אנשים רגילים. החיוכים, סבר הפנים הטוב והמחבק, מאירים פנים הן לאלו שמכירים והן לאלו שבאים פעם ראשונה. בלי לדבר מבינים שיש פה משהו מיוחד שלא מצוי במקומות אחרים. מי שלא יודע לא יבין, כמה חשוב לאכול כשר, ולשמוע זמרים כשרים וכו'. אחרי קריאת המגילה שאחרי התענית אסתר, בזמן שבמקומות אחרים בעלינו לשבח כבר נמצאים בבית ואוכלים ארוחת ערב, בבית המדרש היו שירים וריקודים כאילו עכשיו סיימנו משתה כיד המלך. שמחה אמיתית של ציבור שהחיבור ביניהם נוצר בזכות הקדוש ברוך הוא שזיכה אותנו להתחבר לכבוד הרב, ולדרוש את האמת באמת. נכון שכל אחד יש לו יתרונות כאלה וחסרונות כאלה, והלוואי שנזכה להיות עבדי השם באמת, אך הרצון ברור ומרגישים זאת. החיוכים שהיו בערב פורים היו אמיתיים והחיבור היה אמיתי. כבוד הרב! תודה לבורא עולם שזיכה אותי להכיר אותך מורי ורבי, וכן תודה על שזיכה את אבי ומורי - זכרונו לברכה להכיר את כבוד הרב, ושוב אציין שאמרתי לו שיגיע רק פעם אחת לבית המדרש ויכיר את האנשים ושידבר איתי אחר כך, ומאז הוא כבר היה מגיע בלעדי כי הוא הרגיש את הלב החם של היהודים הקפזניקים, והרגיש את החום והאהבה של כבוד הרב וקיבל כל מה שכבוד הרב ביקש. כל יום אני רק רואה כמה זה נדיר שיהודי מקבל את מה שכבוד הרב מבקש ומבצע, ואבי ומורי זכה לקיים את כל מה שכבוד הרב ביקש וזאת מתוך ייסורים קשים (ל"ע) שרק בדיעבד אני יודע כמה הוא סבל ומיעט להתלונן, וזכיתי לראותו בימיו האחרונים עם זקן ופיאות, חליפה, ומחובר לקהילה ולכבוד הרב, ועוד היה מגיע להרצאות עם כל היסורים - בכל רחבי הארץ יום יום. מעריכים כל יום מעל פני האדמה ובפרט מעריכים שזכינו: 1. להיות יהודים מתוך מיליארדי בני אדם, 2. להיות יהודים שומרי תורה ומצוות. 3. להיות עם כבוד הרב וליהנות מהפירות שכבוד הרב עובד כל כך הרבה וקשה להשיג בשביל עם ישראל. מעריכים ויודעים כמה זה לא פשוט בשביל כבוד הרב עבודת השם, וכמה השתדלות כבוד הרב עושה לעולם לא נוכל לדעת כי כבוד הרב לא אחד שמחפש אהדה ופרגון ומפרסם כל מה שהוא עושה. פשוט מוקירים תודה אני וכל משפחתי על הכל. ואני באופן אישי רוצה לומר לכבוד הרב ששינית את חיי לטובה, ראיתי ועדיין אני רואה דברים שלעולם לא הייתי מדמיין שאפשריים, ואני מאחל לכבוד הרב ולכל משפחתו, פורים שמח, אושר, נחת, שמחה גדולה בקדושה וטהרה, ושיזכו עם ישראל להתחבר לאמת ולהציל את עצמם מהשקר של העולם הזה. תודה תודה תודה!!!
ב"ה שלושת המועמדים לנשיאות אירן חוסלו ממש מקודם, כמו שהרב אמר בשיעור היום/אתמול שהנבחרים מחוסלים (הליצן מלבנון 03.03.2026 shofar.tv/videos/24880).
הרב, חג פורים שמח, רציתי לומר, שב"ה הסגולה של "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה (בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב) תודה להשם יתברך עובדת כבר פעמים. מתאריך יולי (למנינם) אבא שלי והדודים היו בריב ולא דיברו (ל"ע) אז כל יום רקדתי ושרתי "עבדו" וכיוונתי על זה שהם ישלימו, אתמול תודה להשם יתברך הם השלימו והיה אצלנו סעודות פורים ופיוס מרגש ושמח. בנוסף יצאתי עם הבן הקטן שלי לקיים מצוות משלוח מנות אך העזעקה תפסה אותנו, ופשוט התחלתי למלמל את המילים "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" פתאומי חברתי יצאה מהבית בריצה ולקחה אותנו למקלט השכונתי שלה שזה קצת רחוק היה ועם עגלה ואיך שנכנסנו למקלט היה בום של ירוט...
🌹יישר כח עצום על עוד שיעור מרתק ומחכים חג פורים שמח לרב היקר והאהוב 🌹(מעניני פורים תשפ''ו 03.03.2026 shofar.tv/lessons/24879).
כבוד הרב, אחרי אתמול נכנסו קצת למצב אחר... אבל ב"ה עכשיו שמתי את השיעור של כבוד הרב פרפראות וחידושים לימי פורים (shofar.tv/videos/24876) ואיך כבוד הרב רגוע ושמח ומבשר טוב זה החזיר אותי יותר לעצמי. יש משהו בכבודו שמרפא נפש וגוף. אז תודה אלף פעם שכבוד הרב קיים ואחרי זה שכבוד הרב מוסר את כל כולו לעם ישראל כמשה רבינו של הדור. כבוד הרב הוא כאבא לי ממש🥹.
שלום כבוד הרב אמנון יצחק, אבא שלי חלה מאוד (ל"ע) ב"ה הרבה שנים הוא שומע אותך כבר 40 שנה ותמיד מתחזק כששומע אותך, ובתור ילדה קטנה זוכרת את עצמי בחדר של אבא שומעת אותך בקלטות שהיו פעם והיום שחזרתי בתשובה ופתאום שמעתי אותך ב"מקרה" ביוטיוב נזכרתי בקול שלך שמוכר לי מילדות ורוצה להגיד לך שאתה מבורך ושעם ישראל זכה ברב כמוך ולא מפסיקה לשמוע אותך גם את כל השיעורים הישנים מפעם תודה רבה לך הכל כמה שאתה מחזיר ומחדיר אמונה בעם ישראל ומחזיר אותם בתשובה שלמה לפני מלך מלכי המלכים. מאוד מבקשת ממך כבוד הרב שתתקשרי לאבא שלי קוראים לו שמאוד אוהב אותך ורוצה ומבקש לדבר איתך ולשמוע אותך ואתה הרב היחיד שהוא שומע ושנכנס לו ללב!
כבוד הרב שליט"א שלום, רציתי להגיד לך תודה על השיעור המהנה והמעניין שב"ה נתת אתמול באילת, תמיד הרב קולע למה שאנחנו צריכים לשמוע. יה"ר שבורא עולם יברך אותך בבריאות תמידית וכוח נפשי להמשיך להציל את עם ישראל, אמן (אילת - השקר והכעס מידות רעות 26.02.2026 shofar.tv/lectures/1702).
בוקר אור ומבורך לרב היקר והאהוב! יישר כח עצום על עוד דרשה מרתקת, עמוקה ומיוחדת עם המון המלצות לשיפור המידות שמשפיעות באופן ישיר ומשמעותי על תפיסת המציאות בחיי היומיום. השיתוף של ה"מקרה" שהיה באוטובוס בדרך למטוס - מרגש ואופייני מאוד להשפעת הרב היקר והאהוב על רבים בדרך כזו או אחרת - אני בטוח שיש עוד מקרים רבים כאלו. מכאן, שהשם יתברך ישפיע עליכם ברכה והצלחה עצומה בהמשך בבריאות איתנה, בשמחה ובנחת בכל התחומים אמן ואמן!!! (אילת - השקר והכעס מידות רעות 26.02.2026 shofar.tv/lectures/1702).
כבוד הרב, ב"ה שיעור בוקר מדהים! (פרפראות וחדושים לפרשת תרומה תשפו shofar.tv/videos/24866) תודה שכבודו מזכה אותנו להעביר לעולם הבא צדקות, ומעשרות לאנשי אמת. יום טוב ומבורך כבוד הרב.
כבוד הרב, תודה להשם הטוב! ב"ה הרגע יצאתי ממס הכנסה, שרתי כל הדרך "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב) שלמתי 9900! לא היתה שום אפשרות מצידם (לכאורה) להוריד קצת מהחוב... בקשתי ממש ״בשביל התורה שאסרה ריבית תורידו לי את הריבית!' גם סרבו…. בדיוק (בהשגחה פרטית) עבר המנהל במסדרון דקה לפני שרשמתי צ׳ק בקשתי ממנו ״רק שלא אעבור על ריבית בבקשה! אסור לי׳ ממש דמעתי, לא בשביל להתחנן אליו בשר ודם בשביל שממש לא רציתי עוון ריבית סתם... והשי"ת שם בליבו להסכים, תודה להשם! את הריבית הורידו - שזה מבחינתי הכל! הקלה!! תודה לכבוד הרב על עזרתך כמו תמיד, תבורך אמן (לסגולת השמחה shofar.tv/videos/17304, ציטוט דברי הרב שליט"א: מה זה ריבית לדוגמא? אוברדרפט, אם יש לו אובר דרפט הוא משלם ריבית או לא משלם? משלם. מינוס בבנק. אז אם יש לו מינוס בבנק והוא משלם ריבית זה סיבה שנכסיו יהיו מתמוטטים והוא לא יתעשר, דוגמא כן. מתוך סרטון: "מעשר אבל לא מתעשר... למה?" shofar.tv/videos/7986).