נציב יום לעילוי נשמת המנוחה אורה בת ברכה נעמי מנוחתה תהא עדן זכותה גדולה מאד שחיברה את קהילות פז יותר בתעניות, במצוות, בחסדים והרבה אנשים התעוררו בתשובה לזכותה, הדרשה תהיה בשבילה.

כל הצרות הם ממידת הרחמים.

 "ואראה אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי אדני לא נודעתי להם" איתא במדרש רבה, אמר לו הקב"ה למשה חבל על דאבדין ולא משתכחין, חבל על אלה שהם אובדים, נפטרים מן העולם ולא משתכחין, לא נמצאים, חבל על אלה שהם כבר לא נמצאים מי? האבות הקדושים.

הרבה פעמים נגלתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם את שמי כי שמי אדני כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, ביקש לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי. ה' אמר לו לך, תתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה, והוא מחפש קבר לקבור את שרה ולא מוצא עד שהיה מוכרח לקנות אותו בדמים רבים ולא הרהר אחר מדותי. איפה ההבטחה כי לך אתננה? אמרתי ליצחק, גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתננה ביקש לשתות מים ולא מצא, אלא ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, עוד רבים על המים כל הארץ שלו, ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, ביקש מקום לנטות אהולו ולא מצא, עד שקנה במאה כסיתא ולא הרהר אחר מדותי. ולא שאלני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואתה תחילת שליחותי אמרת לי מה שמו, ולבסוף אמרת ומאז באתי אל פרעה הרעת לעם הזה והצל לא הצלת. קשה, קשה, קשה לכאורה להבין מה קובלנה על משה רבינו ע"ה למה הקב"ה מתרעם על משה רבינו? מה חטא בזה שהוא התאונן לפני הקב"ה על ישראל הנתונים בצרה גדולה, ועל קושי השעבוד ההולך ומחמיר מיום ליום וכי זה דומה לעניינים של האבות, שהם לא הרהרו אחר מידות ה' בחייהם הפרטיים. באופן כזה בוודאי גם משה לא היה מתרעם והיה מקבל באהבה ובשמחה את הייסורים, הרי הוא עזר לטמון את המצרי שהכה את העברי בשביל זה הוא היה צריך לגלות ל60 שנה לפי האברבנאל, הוא התרעם? הוא לא התרעם. וכשיתרו שם אותו 10 שנים בכלא הוא התרעם? הוא לא התרעם. אז בעניינים הפרטיים משה רבינו לא מתרעם, אבל לא כן בצרות של הכלל דווקא אז אסור למנהיג לעבור בשתיקה ולקבל באהבה את צרות עמו. אז במה הוא מנהיג? אילו היה שותק, היה חוטא, כי איך המנהיג יכול לראות באובדן עמו? וזה רצונו של הקב"ה, רצונו של הקב"ה שיעכבו אותו, כמו שאב מכה את בנו רוצה שאחרים יבואו ויעכבו אותו, כי הקב"ה גוזר והצדיק מבטל. וכן שבנ"י חטאו בעגל, אמר משה למה אדני יחרה אפך בעמך? ולא מצינו שהקב"ה התרעם על זה אז מה קורה? למה פה כן ולמה שם לא? אלא נראה לאמור שהטענה למשה לא הייתה על שצעק על צרת עמו מתוך מרירות הלב אלא על מה? מאה שקלים.. על הביטוי "למה הרעותה לעם הזה" אמר לו הקב"ה אתה מהרהר אחר מדותי? הרי במידות של הקב"ה אין רע כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, שצעק להקב"ה למה למה יחרה אפך בעמך, לא התרעם הקב"ה כי הצדיק צריך לצעוק ולבטל גזירות, אבל מה שאתה אומר למה הרעותה שעשיתי רע? בזה אתה מהרהר אחר מידותי. האבות הבינו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואתה מהרהר אחר מדותי שאני עושה רע? זה לשון לדבר ככה להקב"ה?

 והנה אורחת ישמעאלים וגמליהם נושאים נכות וצרי ולוט. מפרש רש"י, למה פרסם את משאם? מה אכפת לנו מה הם נושאים? להודיע מתן שכרם של הצדיקים, שכרו של יוסף, שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן, שריחן רע, ולזה, ליוסף נזדמנו בשמים, שלא יזוק מריח רע עד שהוא ירד למצרים מספר ימים, אם הוא יהיה כל הזמן על גמלים שהם נושאים ריח רע כל הדרך עם מכלית דלק באף זה לא.. לא כל כך.. סחרחורות זה.. אמר על זה הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זצ"ל רואים מזה עד כמה הייסורים ניתנים בחשבון ובמידה, לפני רגע רצו להרוג אותו אחרי רגע מכרו אותו להיות עבד, שפל, לערוות הארץ, למצרים, אבל זה הוא צריך לעבור, אבל להריח ריח רע זה לא היה בחשבון, זה לא מגיע לו. אז בתוך כל הצרה הזאת של המכירה מה שלא מגיע לא מגיע.. לא מגיע.. יוסף סבל ייסורים נוראיים והצער הזה של ריח רע לא מגיע לו, עשה הקב"ה שערביים הללו שדרכם לשאת דברים שריחן רע, שעכשיו יישאו דברים שריחן טוב, כדי שהוא לא יוזק מהריח הרע, כי מה שאדם לא צריך לסבול אינו סובל אפילו כל שהוא.

הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם זצ"ל אומר שבפרשת בהעלותך שבנ"י ביקשו בשר והקב"ה אמר יתקדשו למחר, רש"י אומר הזמינו עצמכם לפורענויות, רוצים בשר אה? אין בעיה יהיה לכם בשר עד שיצא לכם מהאף, אבל אין בעיה תכינו את עצמכם לפורענויות. מה כתוב בסוף? ואף אדני חרה בהם ויך בעם מכה רבה, ובכל זאת כתוב "וכאמתיים על פני הארץ" השלו, עף בגובה אמתיים, מטר ועשרים, בגובה של הלב, למה? מפרש רש"י פורחות בגובה עד שהן כנגד ליבו של אדם כדי שלא יהיה טורח באסיפתן, לא להגביה ולא לשחוט, טרינג טרינג טרינג טרינג טופס כמה שהוא רוצה, כמה אתה רוצה לאכול? טרינג טרינג טרינג.. לא צריך להתכופף, לא צריך להגביה את היד, לא מטריח אותם הקב"ה אף על פי שהקב"ה גזר עליהם כליה, מחמת אותו דבר עצמו, בכל זאת מה שהם לא צריכים לסבול דואגים בשמים שלא יסבלו עד כדי כך שלא יהיה להם טורח באסיפתן.

נו, אז רואים ממכירת יוסף שהוא הגיע למצרים עם בשמים, בפרשת בהעלותך פרשת השליו למדנו שהקב"ה נותן לאדם ייסורים ומראה לו שהייסורים הם טובים לו והייסורים הם מידת הרחמים, מפני שהקב"ה אוהב אותו כי באותו הזמן הוא מראה לו שהוא דואג גם על דבר קטן שלא יריח ריח רע, ושלא יהיה לו טרחה באסיפתן מפני שהצער הזה לא נחוץ למרק את עוונותיו, מה שלא צריך לא צריך, זה עדות על כל הייסורים שהם ממידת הרחמים. כי הוא רואה שהקב"ה לא הסיר טובו ממנו, זה לא לתת מכה ויאלה צפחה וכו' וכו' וכו' אין דבר כזה, אין דבר כזה, לכן כתוב "הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה אין עוול צדיק וישר הוא" מה זה הצור? ומה זה ואין עוול? הקב"ה לא עושה עוול, עוול זה אם עושים דבר שלא מגיע לבן אדם, הוא לא עושה עוול, למרות שהוא צור, למה הפסוק פה אומר שהקב"ה הצור תמים פועלו? צור, זה סלע גדול, חזק, נוקשה, עכשיו תארו לכם שיש נמלה וצריך להנחית את הצור על הנמלה אבל לפגוע לה רק ברגל השמאלית, איך עושים כזה דבר? סלע, לך תפגע עכשיו רק ברגל השמאלית ואל תיגע בכל הגוף ומה גודלה? מי... איך? חחח ואם הוא יפגע גם ברגל הימנית זה עוול כי מגיע לה רק בשמאלית, עכשיו תחשבו על הדימוי, מה הקב"ה יותר גדול מצור לא? מה זה השמש, מה זה הירח, מה זה הגלקסיה? איזה גודל זה? אומרים שאם מטאור יגיע בגודל כזה וכזה כבר יפרק את כל כדור הארץ, מטאור קטן לא.. לא רציני, אז מה זה הצור? מה זה הקב"ה? ומה זה בן אדם? זה אפילו לא נמלה למה? אם אתה עולה למעלה באוויר למטוס אתה רואה בכלל אנשים? אתה לא רואה אותם, אני מפה יכול לראות נמלים, אבל משמה לא רואים, ואיפה הוא נמצא? אז מי אתה בכלל? הוא צריך לתת לך מכה רק שיהיה לך ציפורן חודרנית ברגל השמלאית, לא כלעאה בכל הרגל, רק בציפורן, זה לא הצור? ואין עוול? אז איך אפשר להגיד שהקב"ה חלילה נותן מכות סתם? כאילו מה צפחות הוא נותן? סתם נותן? אין דבר כזה. לכן רואים שבכל הצרות של הכלל שהקב"ה עושה, באותו הזמן עושה הרבה טובות, בתוך הצרות הוא עושה הרבה טובות, בכדי נבין שהכול מצד הטוב והרחמים.

רבי מחפוד שביתו נלקחה הלילה, ראה הרבה טוב בתוך הצרה הזאת שהבת נלקחה, כמה עמדו לימינו, כמה התפללו, כמה צמו, כמה פעלו, ואפילו הניעו את המנתחים, ואת הרופאים הכי בכירים, את הבודקים שיכולים לבדוק בדיוק את מיפוי המוח, ואנשים התגייסו, והרב פירר והרב זה.. וכל מיני.. כולם השתדלו לעשות כל מה שרק אפשר בתוך כל הבלגן שבית החולים לא רצה להחיות את הילדה הזאת. והוא ראה פה, בתוך כל הגזירה הזאת, שאנחנו לא יודעים את פישרה, רק בשמים יודעים כמה היא הטיבה לעמ"י בכלל, אבל בתוך כל זה הוא ראה הרבה הרבה טוב, והוא אמר לי עכשיו אני יכול לגלות, הוא אמר לי תאמין לי שאין לי בעיה עם מה שהקב"ה מחליט, ואם חלילה קורה מה שקורה, אני מוכן ללבוש חליפה והכל ולפצוח בשירה, אין לי שום בעיה עם מה שהקב"ה גוזר, מה אתה אומר? אמרתי לו אסור לך, זה יוהרה, אתה יכול לקבל את הגזירה לברך ברוך דיין האמת בשמחה, זה כן זה כתוב, אבל לעשות מעבר לזה לא. ומי שראה אותו בלוויה הוא לא בכה, חיזק את כולם יותר ממה שחיזקו אותו, כל הצרות הם ממידת הרחמים, רק מה אנחנו לא יודעים, כמה צרות אנחנו מזמינים לעצמנו בגלל שאנחנו לא הולכים בדרך הנכונה, אבל אפשר לראות בתוך זה כמה טוב עדיין יש, כי מה שלא מגיע לא מקבלים ואם מקבלים זה רק מה שמגיע.

רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.