מסירות נפש בבריאה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

ישי בן אברהם אבינו ודבורה עדי בת מרגלית

יזכו לסגור את החובות מהרה ובהצלחה,

יראת שמיים ועבודת השם,

ויזכו לגדל את הרך הנולד, דוד בן ישי,

לתורה, לחופה, למצוות ולמעשים טובים,

ויהיה כפזניק אמיתי,

איש אמת,

המרים קרנה של האמת ומשפיל את השקר,

בהצלחה לכל כפז וכנישתה, אמן.

אמן.

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא.

רש״י אומר, מכה זו אינה על ידי כשפים

מאת המקום היא.

פרעה וחכמיו

הכירו שמכת הכינים

מאת המקום,

והכינים נשלחו במיוחד אליהם.

ההכרה הזו באה אליהם רק אחרי שלוש מכות,

אחרי כל המופתים

שלימדו משה ואהרון.

אז הבינו שהמכה הזאת

שלוחה מאת השם.

כי אי אפשר לעשות אותה בכשפים.

בחכמים, זיכרונם לברכה, אמרו הרבה שלוחים למקום.

ואפילו שאתה רואה דברים בעולם שהם מיותרים,

כגון זבובים ופרעושים,

מיתושים,

אף הם בכלל בראייתו של עולם.

שלא יגיד אדם מה התועלת שיש בהם.

ובכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו.

אפילו על ידי נחש,

אפילו על ידי יתוש,

ואפילו על ידי צפרדע.

אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים,

מה אתם סבורים?

שאם אין אתם הולכים בשליחותי,

אין לי שליח?

בכל אני עושה שליחותי.

בחכמים מביאים סיפורים נפלאים ונוראים, איך שבריות עושות שליחותם בכיוון ובדייקנות נפלאה.

המדרש מביא לדוגמה, ושילחתי את הצרעה,

שהקדוש ברוך הוא שלח את הצרעה לסרס

את האמורים ולהכניע אותם שהיו חזקים מאוד.

את הצפרדעים,

בעל הדרך הם

סגרו מחלוקת ארוכת שנים בין המצרים לבין הקושיים,

מה הגבול.

אז הקדוש ברוך הוא שילח את הצפרדעים,

והצפרדעים, הם אמרו בדיוק מה הגבול.

איך זה שהם אמרו בדיוק מה הגבול?

כתוב, ואם אין אתה לשלח, הנה אנוכי נוגף

את כל גבול לך בצפרדעים.

את כל גבול לך, הגבול שלך,

ולא גבול של אחרים.

אז הצפרדעים לא ייכנסו בגבול אחר.

עד הגבול שלך, אז ממילא כבר התברר.

עשו מפה,

יודעים בדיוק איפה הגבול.

יתוש,

נכנס למוחו וקינן אצל טיטוס.

הקדוש ברוך הוא עושה שליחויות

בכל דבר.

גם בדברים שנראה לנו שאין בהם שום תועלת.

והם, זיכרונם וברכה, הביטו על הבריאה כולה,

על כל דבר ועל כל בריאה

שיש בה תפקיד של שלוחי השם.

כולם מלאים זיו ומפיקים נוגה,

בנאי זיבם בכל העולם.

שמחים בצאתם, ששים בבואם.

המסתכל במאורות וכל צבאם, ביציאתם ובבואם,

מה הוא רואה בהם?

רואה שהם עושים באימה רצון קונם.

הכל יוצא ובא למשימה אחת.

מהי עשיית רצון הקדוש ברוך הוא?

כולם מסורים ועומדים לעשות רצון קונם.

בעצם הבריאה והיצירה שלהם,

נעשו בזה הכוח והתכונה.

והם

עושים את רצון השם,

ורצים למלות את רצונו.

אנחנו תמהים ולא משיגים בשום אופן מציאות כזו.

אנחנו מביטים על כל הבריאה כאילו יש עצים, אבנים פשוטים.

והלא חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

אין כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל.

זאת אומרת, יש כוח רוחני מלאכי

שהוא אומר לכל עשב ועשב גדל.

כשהיינו בשוויץ עם מיכאל בדרך אמרתי לו, מה אתה רואה פה?

הראיתי לו את הדשא.

אמר לי דשא.

אמרתי לו, אתה לא רואה עוד כלום?

אמר לא.

אמרתי לו, מיליונים, מיליונים של מלאכים יש פה.

על כל עשב ועשב יש מלאך שאומר לו גדל.

מיליונים, מיליונים מלאכים. תראה כמה מלאכים, בשביל שיהיה פה רק קטע קטן

של עשב. תאר לך, כל שוויץ כולה ירוקה.

בליוני, בליוני מלאכים שרק מצמיחים כל עשב ועשב.

כי המציאות שלהם בעיקר היא רוחנית.

המלאך והמציאות אינם דברים נפרדים.

כוח של מעלה בהם בכל מציאותם ותפקידם.

הכוח המצמיח.

הכול זה רוחני.

חכמים זיכרונם רכה בחולין זן מביאים מעשה בחמורו של רבי פניכס בן יאיר.

שהרגיש שהשעורין שהגישו לו לאכול

לא הפרישו מהם מעשרות,

ועל כן לא אכל.

אז גם לחמורים

יש דרגות ומעלות שאין לבני אדם.

והחתון של בלעם דיברה בתבונה?

יש אנשים מדברים בלי תבונה?

נשמע אחר כך דוגמאות.

ועל כזה נאמר מה רבו מעשיך אדוני כולם בחוכמה עשית.

הרי שחוכמת השם מלאה את כל הבריאה.

ומה התמיהה עם כל הבריאה וכל צבאה?

חשים ומרגישים בדברים שהם רצון השם

ורצים לעשות

רצון קונה.

הגמרא בפסחים נג אומרת,

מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש?

נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים.

ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם?

לא נאמר להם ונקדשתי בתוך בני ישראל.

נקדים בהם, ובאו בביתך ובתנורך ובמשארותיך.

משארותיך זה עיסה.

אימתי משארות מצויות אצל תנור?

הווי אומר, בשעה שהתנור חם,

אז העיסה מוכנה כדי להכניסה לתנור.

ואז כתוב שהם באו הצפרדעים בתוך התנורים ובמשארות.

אז מתי הם נכנסו לתנור?

כשהמשארות ליד שם עיסות לפני.

זאת אומרת שהתנורים לוהטים.

והם נכנסו לתנורים לוהטים.

אז חנניה, מישאל ועזריה נשאו בעצמן קל וחומר.

אמרו,

ומה צפרדעים שהם מצווים על קידוש השם?

הם נכנסו לתנורים.

אנחנו שמצווים

על קידוש השם,

על אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים להיכנס לכבשן האש, לתנור הזה.

שבעת אלפים מעלות חום.

והתוספות,

והרן מקשים.

למה היו צריכים חנניה, מישאל ועזריה קל וחומר מהצפרדעים?

הרי פשוט הדין

שעל שלוש עבירות,

שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות, ובפרט שזה בפרהסיה,

ייהרג.

בל יעבור. אז מה צריך בכלל לעשות קל וחומר?

פשוט שצריך לעשות

מסירות נפש.

אבל הם מבהרים שהצלם לא היה עבודה זרה באמת.

הוא היה לנוי,

לכבד את נבוכדנצר.

ולכן שואלים חכמים, מה ראו?

חנניה, מישאל ועזריה, שמסרו עצמם

על קידוש ה' הם לא חייבים.

זה לא משלוש העבירות.

כי זה היה לנוי, לא עבודה זרה.

ועוד יש לומר,

כיוון שראו שהיה מתכוון נבוכדנצר להראות כבוד לעצמו,

ולמעט בכבוד שמיים,

מסרו עצמם לכבשן האש

מהקל וחומר של צפרדעים,

שהם מסרו עצמם להרבות בקידוש ה'.

כל מקום שהיו הולכים הצפרדעים זה קידוש ה', הם עושים את רצון ה'.

הקב' אמר שאם ייכנסו לחדרים,

למיטות,

לכל מקום. אז כל מקום שהם הלכו וביצעו זה קידוש ה'.

אבל הם רצו להרבות בקידוש ה'.

להיכנס גם בתוך התנורים.

אפשר לבחור מקום יותר עדין, אפשר ללכת לכריות.

למה צריך להיכנס לתנורים?

אבל הם רצו להרבות בקידוש ה'.

זאת אומרת,

לא היה פעם מצוות קידוש ה' מצד חנניה, מישאל ועזריה,

כי העבודה הזרה הייתה לנוי.

אבל הם רצו להרבות בקידוש ה'.

להמעיט מכבודו של בשר ודם שהוא הזמין מכל האומות שהשתחוו לפסל שלו.

מכל אומה באו נציגים,

והיו חייבים להשתחוות.

בנציגים היהודים זה היו חנניה, מישאל ועזריה.

והם לא הסכימו.

ואנחנו תמהים על הדברים.

מה שייך להעביר היום צפרדעים.

הרי צפרדע זה כמו גולם פשוט.

ומה ששולחים אותו מוכרח לעשות.

האם הייתה להם ברירה לא להיכנס לתנורים?

ואיזה קל וחומר שייך לעשות מהצפרדעים לחנניה, מישאל ועזריה.

אלא אלה הם הדברים שדיברנו.

מרוב שאנחנו כבר מגושמים,

איבדנו כל מבט רוחני בבריאה.

אבל צריך לדעת, כשיצא צו מאת האלוקים

להעניש את המצרים בצפרדעים,

תכף הרגישו בזה הצפרדעים,

ועלו ובאו ועשו הכל כרצון השם.

וכשהרצון האלוקי היה להתחיל עם פרעה,

כי הוא התחיל עם העצה נגד ישראל,

והשם רצה שתתחיל הפורענות ממנו,

הנה ידעו להלוך מקודם דווקא ישר לבית פרעה.

אפילו שבדרך לביתו של פרעה הם פגשו בדרך גם את העבדים.

אבל הם הרגישו בחוש היטב שעליהם לדלג

על בית העבדים, לבוא קודם כל לבית פרעה, כמו הציווי, ואחר כך לבית העבדים.

ואחרי בתי העבדים ייכנסו בבית עמו,

כי ככה רצון השם.

ואת רצון השם הם חשים ושומרים ועושים.

ואם כשהם נכנסים בתנורים חמים מתרבה קידוש השם,

אז הם לא מעכבים את עצמם כלל,

אלא מוסרים את נפשם על קידוש השם,

כי הלא כזה הוא רצון השם.

והם במציאות כל תפקידם

עושים בהמה ויראה רצון קונם.

וזה מבואר עכשיו היטב

הקל וחומר שנשאו בעצמם חנניה, מישען ועזריה מהצפרדעים האלה.

למסור את נפשם

על קדושת שמו יתברך.

כי מה הם

ומה חייהם

אם לא להשיב דברים לשולחם הקדוש ברוך הוא?

בסוף אדם יעמוד לפני הבורא ויצטרך להשיב

אמרים נכוחים.

מה הוא עשה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא פה בעולם?

שאלו אותו, מה עשית לכבודי?

והם יגידו שהם שמרו את תפקידם לעשות רצון קונם.

כי כל הנקרא בשמי ולכבודי, בירתים ויצרתים ואף עשיתים.

בכל המציאות

של האדם לקדש שם שמיים,

וזה כל האדם,

קידוש השם.

ולכן מסרו נפשם,

דאים לא זה,

מה להם ומה לנפשם.

אז בשביל מה באנו לעולם אם אנחנו לא מקדשים שם שמיים?

הרי אנחנו אומרים שבראנו לכבודו.

זאת אומרת, כל מציאותו של האדם

זה לקדש את שמו יתברך.

אני נקרא בשמי ולכבודי.

אז זאת אומרת, בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחות.

ואוי לו לאדם שהגיע בשליחות,

לעשות רצון בוראו, הוא עושה שליחות עצמו ולא שליחות קונו.

ויבחנו עם כל מעשיו, היו לקיום שליחותו, יתברך

בעשיית רצונו.

ועכשיו אנחנו נעבור לדבר

שלחת לי,

שבעצם אנחנו רואים דבר מדהים.

היה סיום השס בכל העולם,

ובכל מקום עשו סיום השס.

והנה,

היה סיום השס גם בגור.

ולפי דברי איציק, היו שם 15,000 איש

וכיבדו אותו לבחון

חלק מהמתמודדים שם

לסיום השס.

הוא שאל אותם שאלות

וכשהוא שאל אותם שאלות,

שאל אותם שאלות,

אז הם ענו לו, מדהים,

ענו לו תשובות שאפילו הוא לא יודע.

אבל הוא שאל,

הוא לא הוכיח שהוא יודע, הוא רק שאל.

אחרי שהוא שאל,

מתברר שהם יודעים טוב,

טוב, קיבלנו הפתעה לא ייאמן

ולא הבנו מה פשרה.

אבל ננסה לנתח את זה.

אז בואו נשמע

איך זה היה שם.

לכבוד קדושת מרן האדמו״ר שליט״א,

אני מברך לכבוד האדמו״ר שיאריך ימים ושנים ויחיב גבולו בתלמידים ויביא נחס לקדושה לכל התלמידים,

בין תורת יוסף ובין תורת עלי.

ברשות ידידי כבוד הרב הגאון,

הרב יצחק ליבלנשטיין, שליט״א,

כבוד כל הדיינים, הרבנים שנמצאים כאן,

הקהל הקדוש והאברכים היקרים הנבחנים,

יוסף השם מערכים ככם אלף פעמים ויברך אתכם.

אני אשאל קצת שאלות כלליות.

קיימלן ספק דאורייתא לחומרה,

ספק דרבנן לכולה.

יש מקומות שאנחנו רצינו שמחבירים בדבר דרבנן יותר מאשר בדאורייתא.

קודם כול, איפה הסוגיות האלו?

ספק דאורייתא לא חמורה מדאורייתא?

ואיפה הסוגיה של הדין שזה דרבנן חמור יותר מדאורייתא?

בבקשה.

אמור לדברות אסוני שהאיומים שלפניים בדאניץ של דרבנן, איומים שלא אסור להתענות בדרבנן,

אסור לצבע דרבנן לאחריים, ורוצחו את הסבא של דאורייתא ומותר לצבע דרבנן לאחריים.

ואיפה זו הסוגיה של ספק דאורייתא בחומרה?

אמרה בבדידור נפתי זין אומרת שספק דאורייתא,

יש עוד מקומות.

קדישים דף איים ג' מלאו יאלף.

קדישים דף איים מלאו יאלף.

פסוכים דפיות.

זוגים דף אין עינן א' מלאו יאלף.

רשי יחי לנין א'

יבואו מלכה גיליתא.

יפה. יפה.

ויש לו את אבזין.

זה בתור א' אמרנו שבסוף א' אמרנו. יותר ממה שהוא יודע.

יפה יפה.

אומרת דת בית דף פאי,

זאת אומרת בית שמיקציה ביום זה,

וכאילו תחמור יותר מאשר במקצה של שווה, כי מקצה

ב... דראבונום, אז יבוא יותר להקל.

תודה.

ובעובד סודפקית ל.ג.א אומרת שיביש את דאורייציה יותר חזקה מאשר... לא יכול להיות שנתון לדראבונום יותר חזקה מיביש את דאורייציה.

כפי שנדף הענקים האלה, יש מחלוקת על ספקט מנס, יש פוסיפה כמו דורשת, מנס ברבד היידלו יובוי הוא סופר קיובוי.

ראשי אומר שבעלנו כאן מול צפי כדורייציה, אנחנו רואים פה צפי כדורייציה, בעלנו אליכים ראה.

מה נעשה אם השם תלוי?

שם תלוי מביאים על ספק.

זה לא מסתדר אם הוא יבוא ועוזר לקהל השם, ואתה יודע אם יש לו ספק.

שם בתמחת זה כספירה.

שם בתמחת זה כספירה.

תקווה איתו, תקווה איתו.

מי אומר את זה?

ערד, ערד יגידו שם.

יציינים כמה תגמור של גזירות חכמים.

נשאר, איפה ראינו גזירות חכמים, כמו כלי שיב ושבת,

כל מיני גזירות כאלה, כל מיני שבות, גזירות.

ברכות,

לגבי בית המוזר לב, שחום תגידו לגנוב קריש ורקת חצות,

כדי שלא יגיע לתקן זמן חופשי.

קשור לשבת בבייל.

היילא משלופי.

לא ראיתי מעילון, ולראות מגב זוהיים ולשיף נחמיים לבטפקים לבטפקים לבטפקים לברקתים.

שבת זאפין, לא היה איתך אחראי את המחטואין.

תיקי וביילא ובגילא.

יש לגבי שויפר, לגבי מגילא,

גאי שמי אבירני אמרנו שתודה רבה.

לילא, שויפר ומגילא.

תיקי ובן-טייל,

במגילא ובראש אישון מוזכר,

ראשון לב תחילת סטריג לביא.

על איזה גזירה אמורים? ככה עשית, לא קיימת מצווה מידיך.

על איזה גזירה אמורים?

על איזה גזירה אמורים?

כשאמרו לו רבי יוחנן, אנחנו כאן אחורה. אם ישבת ככה כמו ביישמה, לא קיימת בספק עם מיומי חופות.

אז עצרו חכמים, גין דהוריית.

זה יתפק ג' לומד אלף,

שאפילו מדהוריית, אבל לא ידע.

הסוגיות של דבר שיש לו מתירים לטער כעיקר, איך הסוגיות האלו נדעו לדמות עם בית?

עוד.

מה יהיה דף במתחק?

חילים דף במגזיים. פתוחים עם ד'

ג' לומד אלף.

מה ההצלחה של דבר שיש לו מתירים?

לפי רב שירת נוכלנת בית זה נוכלנת בית זה עשר, ולפי הרב בגלל שזה עשר ועשר.

איפה זה הרענן הזה?

דור מטבעי, דור מטבעי דודן.

דור מטבעי כסף עצום.

כתוב על פה, כתוב על פה.

אחד מצינו בתוספות שהתירוץ השני חולק על התירוץ הכדורי הזה,

במפורש.

זה אחד מביא, שני תירוצים ומפוצבלים.

איפה מצינו את התוספות שכותבים מפורש,

התירוץ השני מפתר מפורש, עוד לא תמורה ראשונה.

אותו עצום.

קידיש נדף כסף ג' עוד א', אידא אין דו אין.

איפה כתוב מעשה מסתור?

מעשה מסתור.

שרציקה בעד יוסף.

נדור מם חסר ודודן.

שרציקה בעד יוסף.

שרציקו עצמך עם רבנן. איפה ראינו את סברה, הגמרא אומרת סברה,

זה דין דרבנן.

הגמרא,

כמה תוכתה, למה לקראת סברה הוא שמעת דברה איתם?

איפה אנחנו?

מוצאים בשש שהגמרא הביאה הספרה אלא דימו שזה דרבנן. ברוך השלפון היום. איפה? ברוך השלפון היום.

ברכה שלפנינו. ברכה לפני.

כן, כן. ושלום ושלום. למה, ולמה זה דרבנן?

מי אמר שזה דרבנן?

הוא עומד פגד ארבעונה קאז. לא, לא. מי אמר שברכות את זה דרבנן?

הוא עומד במשוואי,

בשישה פעמים מקרים שדברים לזה דרבנן ולא רייטנק, לגבי מרקרי ו... או, פרקרי.

גם לגבי פועל.

ברכת המזון.

ברכת המזון בספק, ודאורייתא עומד עליו עדן.

הראשונה דאורייתא אנחנו שואלים לגבי פועל.

לא, כל הכבוד, עד גאולי ירושלים.

שלושת הברוכות הראשונות זה דאורייתא. הברכה האחרונה מחלוייקס לגימור ב-M&T. ברוכים ל-M&T.

ישר דוארץ, רואים פה את הפיוט שלכם.

הרב הזכיר, סיני זה עוקר הריב,

שסיני עדיף.

באמת, מתבונן,

אדם שהוא סיני,

ויודע כל השאר, כמו שאתם יודעים, זו התורה התוספת, עם אותם ספקים.

במשך השנים, יש אדם חוזר וחוזר ולומד,

השכל שלו נהפך לשכל תלוודי,

והסברות שהוא אומר הן סברות תלוודיות.

שואלים אותו לשאלה,

איזה קושייה שלא כתוב בגמרא, צריך להגיד לראש שלו, תראו את איזה יישוב,

אומר תורת כבודה.

השכל שלו זה סכל תלוודי, לכן סיני עד ערכי דארי זה סיני עדיף.

הוא רגיל, אלו, זו החברה שלו.

מהחברה שלו? זה התוספות, זה הגמרות, אלו החברים שלו.

התנאים והאבוראים, הראשונים,

ולכן את ספר שלו נהפך, את ספר התלוודי,

שואלים בגדולי הדורות

שאלה איזה קושייה.

שואלים בגדולי הדורות קושייה.

מייד יש להם תירוץ, מייד מתבחרים על הסברה הנכונה.

אבל כל כך הרבה למצו שער רב לי, ירושלמי,

וברוך השם אצל חסידי גור יש את האגף של ללמוד את הירושלמי, שזה דבר נפלא.

פעם בשלוש שנים אתם נוסעים,

סיום גם על הירושלמי.

הירושלמי זה חשוב מאוד.

זה לא פחות מאשר הרשב״א, הרמב״ן, הרב, על הסוגיה.

עומדים סוגיה כמו את הירושלמי, אבל הסוגיה גם כן.

אדם שרגיל לבוא את הבלדי וירושלמי,

במשך השנים הוא זוכה לכוון תירוצים של גדולי עולם,

כי הסכר שלו נהפך לסכר תלוודי.

האדם נשפע מהחברה.

איזה חברה שהוא נמצא?

וטוב ונרע החברה שלו זה התנאים והאנורים, השונים והאחרונים,

והוא נשפע מהם.

לכן שילא יעדיף.

חזקים ורוחים תעלו בעל הבעל הבתורה, בירת שמים לגאות ותפרי עת.

אבל תמשיך.

אנחנו בעל הבחירה, בזמן ובפעיל.

חמור.

אני מלא שמות, הראשון לציון, רובה נחת.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, תגרו בו בחבילי.

אתם תרשו לי לשאול שאלה שהיא לא חייבה להשיב עליה, לא חייבים.

מתי קרה פשט

שחכמי ישראל אמרו לך, לך תקנו?

טוב, זה היה הקטע שהוא דיבר,

ועכשיו

אנחנו נשמע איך הוא מתרברב במשקר.

מה היה בכנס?

לא יאומן כי יסופר.

תקשיבו, הוא נמצא בקהל ספרדי עכשיו,

הוא מספר מה היה אתמול.

אתמול הייתי בסיום הש״ס של גור, עם האדמו בלי גור.

היה שם לפחות 15,000 אנשים בפני מועד הזה.

היו ארבעים מכרחים,

הייתי צריך לבחון אותם,

והם עולים לי הכול בער פה.

שלא, שאני לא מציא, ברגע האחרון, לא תגידו שאני הפך אלא למדתי להם.

לפני 15,000 איש,

אני שואל אותם, תגידו לי,

30 סוגיות בש״ס שמותר לשקר.

לא סתם, לשקר באיזה אופנים.

חולה, בדים, דיברתי מאוד, זה כאן, זה כאן, זה כאן, זה כאן.

תגידו לי, עוד 30 סוגיות שבין חולק הנביא.

איפה זה כתוב?

גם כן, שחחחו, שחחחו, שחחחו.

בערתי מאוד, רק ככה, אמרתי להם, כמו שלהם, ברמקול.

עוד הלאומי של חולדו, אבל ש״ס מכירים את חטפוריה. אני מכיר את ש״ס, דרך ישראל.

שקרן.

בשביל זה הוא אומר, שקרן, מה הוא אומר?

שאלתי אותם, 30 סוגיות תגידו לי,

בעלקות שקר, בשקרים. איפה כתוב סוגיות על שקרים? 30 סוגיות אני רוצה.

30. הוא רוצה שילמדו אותו

מאיפה יהיה מותר לו לשקר.

אבל אמרת את זה? שמענו מה אמרת.

אחר כך, איפה בן חולק על אביו כמו שהוא עושה?

גם כן 30 סוגיות.

והם ענו לו יפה מאוד. איפה ענו לו? איפה הוא שאל?

מה זה ההתרברבות הזאת?

30, 30. איזה שאלות הוא שאל?

רק הדברים שהוא למד פעם.

רואים, לפי השאלות שהוא שאל אותם,

שזה רק דברים שהוא למד פעם בלבד.

וסימן לו בדף, וזהו.

אם היו בוחנים אותו,

לא היה יודע שום דבר.

ואחר כך הוא גם אומר, אמרתי לאדמו״ר

במיקרופון, הוא אמר ברמקול.

אמרתי לו, מה אמרתי לו?

כולם פה שסניקים.

הם יודעים שס, כולם שסניקים.

איפה אמרת ברמקול?

מה אתה מדבר?

וזה אחד שפוסק הלכות.

אסור להאמין לו בשום דבר.

אדם שמשקר ככה,

כשאפשר לברר את האמת, אין לך שכל?

הרי ישמיעו את הדברים ויראו בדיוק מה אמרת ומה אתה ממציא, לאיזה צורך.

למה אתה צריך להמציא?

למה אתה משקר?

זה טבע.

טבע של בן אדם, להתרברב ולשקר.

אז בואו נראה מה כתוב.

לא תישא שם עשיו.

אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמץ.

זאת אומרת, עם בני ישראל, התרגום הירושלמי אומר, עמי בני ישראל לא תקבלון מלא שקרא,

מגברא,

דאכול קורצין בחברקא דמך.

ולא תשווה ידך עם רשיעא דאא סעיד שכר.

לא תקבלו דברי שקר מאדם

המאשים את חברו בפניך ולא תשלב ידך עם רשע כדי להיות עד שקר.

החינוך

אומר בעניין

הסכנה הגלומה

בכל קרבה לדבר שאינו אמת.

מילים חריפות.

וכך הוא אומר, השקר נתעב ונאלח בעיני הכול.

אין דבר מאוס ממנו.

הזהירה אותנו התורה להרחיק מן השקר הרבה.

כמו שכתוב, מדבר שקר תרחק.

ומצד הריחוק הזהירתנו שלא נטה אוזנינו כלל לשום דבר שנחשב שהוא שקר.

ואף על פי שאין אנו יודעים בבירור שיהיה אותו הדבר שקר.

הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. אסור להקשיב לאיש הזה.

למה?

כתוב פה, לא נטה אוזנינו לדבר שנחשב שהוא שקר,

ואפילו שאין אנו יודעים בבירור שיהיה אותו הדבר שקר.

אבל אם יש לנו שקרן שמשקר,

אז ודאי שאסור להטות אוזנינו אליו לשמוע אותו.

יש תשע

דרגות בשקרנים. קודם כל, זו כת שאינה מקבלת פני שכינה.

ויש דרגות.

ובדרגות התשע מופיע גם איציק עם השקרים שלו. שקרים בוטים ועזים.

לא החליק בלשונו.

ממציא שקרים.

שלושים סוגיות.

לא שאלתי בעניין שקר.

שלושים סוגיות. כאילו זה מדויק, אתה שומע ממנו?

כאילו באמת הוא שאל שלושים, וענו שלושים.

שאל על בן חולק עלמים, שלושים?

וענו על שלושים.

וגם הוא אמר לאדמו״ר בקול, לעיני כולם, שכולם פה שסניקים.

מאיפה זה?

תשמעו מה כותב קיצור

ספר חרדים במצווה

ש״מ. ש״מ.

מצוות עשה מן התורה תלויות בלב.

אני קופץ קצת.

מכלל היראה

שלא להוציא שם שמיים מפיו, אלא במורא הלב, בכוונה רצויה ולצורך גדול, ולא לבטלה.

המוציא

שם שמיים לבטלה, ביטל מצוות יראה,

וירגיל עצמו שלא להזכיר אפילו בשאר לשונות,

אלא כשירצה להזכיר, יאמר העליון.

נכון. אבל לא זה מה שרציתי.

רק שנייה.

לא זה.

טוב,

בינתיים זה יספיק.

יש פה כמה דברים, אבל לא שייכים כל כך.

מכל מקום,

רואים פה דבר מדהים.

איך אדם

שמחשיב את עצמו בעל שיעור קומה, בפרט בגלל הגלימה,

ובפרט שמינו אותו רב מטעם,

על כל הציונים,

אדם שמברך את האפיפיור,

איך יכול להיות שהוא מוציא מפיו דבר שקר חינם?

לא הכרח, לא אונס, לא כלום.

פשוט מורגל על לשונו לשקר.

אז כששומעים אותו בשנת

תשי״א אמר לי אבי כך וכך, אני צריך להאמין לו,

חבל לו על הזמן.

ובשנת תשכ״ב,

ביוד באדר א',

הוא אמר לי בסלון כך וכך.

שקר וכזב!

אדם שעם חרט ככה,

אין להאמינו בשום דבר.

בשום דבר.

עד כאן.

רבי יחנניהו ברגל שיאמר אוסו הקודש בחוזה קודש צרוין לפי כוח ארבונות תורו ומשואות.

שנה אמור אזונו עבס למען סד גו יחדיל תורו, יא דיר.

נא לסיים.