המעלה של הסדר | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

פרשת כבוד הרב, פרשת הציבור,

המאמר מספר ידעת תורה,

הפסוק,

פרשת במדבר, פרשת השבוע.

וחנו בני ישראל איש על מחנהו

ואיש על דגלו יציבו אותם.

העריכה התורה כל כך בעניין הדגלים

והזהירה באזהרות חמורות על שמירת חוקותיהם.

בישראל נזרים בזה מאוד,

כאשר נראה במעשה דה בן שלומית

שעמד וגידף על שלא הניחו לטעו אוהלו בתור מחנה דן.

אז רואים שהתורה מקפידה,

שישראל גם הקפידו בזה מאוד

בעניין הדגלים,

שהם רק מי שבשבט

יהיה באותו מחנה,

כפי שסדרו לפי הדגלים,

ולכן

אותו אחד שעמד וגידף לא רצו שיהיה אצלם.

לכן אותו אחד שעמד וגידף

ניזהרו מאוד שלא יהיה אצלם.

ועוד מצינו שמשורר ששיער חייב מיתה.

יש את העבודה של השוערים במקדש

ויש את העבודה של המשוררים של הלוויים,

שתיהם משבט לוי,

ומשורר ששיער, אם משורר הלך

לעבודה של הש... והוא שיער,

שזה לא העבודה שלו,

הוא חייב מיתה.

ולכאורה, מה בכך?

הלוא שניהם בקדושה אחת הם,

שניהם בין הלוי.

אם שניהם בין הלוי,

אז שניהם מיועדים לעבודה במקדש,

של או להיות שוער או להיות משורר.

והוא עזר לחברו,

אז מה בכך?

אז למה חייב מיתה?

ואין לו מרת טעם, מפני שמשורר מצווה על השירה ועונשו הוא

על ביטולו מן השיר.

אז אי אפשר לומר שהטעם

כי הוא מצווה על השירה,

כי בעצם אתה לקחת

עבודה אחרת, אבל בעצם התבטאת מהשירה.

אז בגלל שביטלת את המצווה שלך של השירה,

אז אתה חייב מיתה.

אי אפשר לומר את זה.

כי הרי אף על פי שלא ביטל מהמלאכה,

מוטלת עליו הוא חייב מיתה.

גם אם הוא לא ביטל, אלא רק שיער, בלי לבטל את המלאכה שלו,

גם לא בשעת מלאכתו.

גם אם הוא חייב מיתה.

אז רואים, לא בגלל ביטול מלאכתו שהוא חייב בה,

אלא רק מצד זה שהוא עשה את המלאכה שלא מיועדת לו.

הוא הלך והוא שיער.

ומה בכך אם אחד יעזור מעט לחברו הלוי בסגירת הדלתות?

אז רואים כמה התורה מקפידה על הסדר,

וכמה עם ישראל יקפידו על הסדר של הדגלים במדבר?

ואם כן,

צריך להבין מה כל כך העניין שבסדר בזה.

אני התחנכתי בכלם, אומר המחבר,

מקום שם היו זהירים מאוד בעניין של סדר.

הסבא זכר צדיק לברכה

היה כועס אם לא העמידו את הכיסא במקומו.

אז אפילו על הכיסא שלא היה במקומו,

הוא היה כועס,

לא על הכיסא הוא כועס, הוא כועס על הסדר שלא היה אכפת להם מהסדר.

הוא בדיוק כמו על מעשי דחילות שבת.

להקפיד על הסדר צריך להקפיד כמו שמקפידים על המצוות הכי חמורות.

אני ירשתי ממנו בגד אשר היה נראה כבגד חדש ממש.

והוא זכרונו לברכה נשאו שלושים שנה.

אז הוא מספר שהסבא זכרונו לברכה לבש אותו שלושים שנה,

והבגד, כמו בגד חדש ממש.

והנה,

אצלנו,

אם הקמטים שבמכנסיים נראים יפים תמיד,

הסיבה היא רק מפני שאנו מביאים את המכנסיים לחייט בכל חודש.

והוא זכרונו לברכה

נשאו שלושים שנה.

את הבגד הזה הוא נשא שלושים שנה,

והבגד הזה, זה מצב של בגד חדש ממש.

והנה, אצלנו, אם הקמטים שבמכנסיים הם יפים תמיד,

אז מה הסיבה שזה יפה תמיד? בגלל שהולכים לחייט פעם בחודש,

והוא מתקן את הקמטים.

אבל בכלא הם לא עשו כן.

לא צריך ללכת

לחייט שיהיה מסודר הקמטים, שיהיה יפה.

אלא הבגד היה עומד בעינו זמן רב

מפני שנזהרו מאוד בשמירתו.

אז הם מאוד נזהרו בשמירה של הבגד.

כמו שהסבא שלושים שנה

לבש את הבגד,

והוא ירש את הבגד, המחבר דעת תורה, ירש את הבגד ממנו.

וזה כמו מצב של חדש ממש.

הסבא זכר צדיק לברכה

לא הטל לעולם עיניו להביט על הצדדים.

ואם היו רואים בכלם אדם המביט על הצדדים, שלא לצורך גדול,

הייתה זאת שם חרפה גדולה.

אז הסבא,

אין כזה דבר שהוא מביט על הצדדים סתם.

אפילו לעולם, את עיניו אפילו לעולם הוא לא יביט. אם הוא מביט, הוא לא מביט עם כל גופו.

אין כזה דבר שהוא מזיז רק את העיניים שלו לצדדים.

ובכלם היו רואים כזה בן אדם שמביט לצדדים,

אפילו במצב שלא לצורך גדול,

זה חרפה גדולה.

ואני בבואי לכלם,

בפעם הראשונה נכנסתי בשעת תפילת המערים.

אז הוא מספר, כשהוא בא לכלם בפעם הראשונה הוא נכנס

בשעת תפילת הערבית.

וכלם ארכה תפילת המערים כשעה שלמה.

ובית התלמוד תורה לא היה יותר גדול מחדר זה שאנחנו נמצאים בו עכשיו.

אז בדרשה שהוא דרש את הדרשה הזאת,

הוא היה בחדר

כנראה לא גדול.

והוא אומר שאותו בית תלמוד תורה של כלם, שהוא הגיע לשם בשעת תפילת הערבית,

זה לא היה גדול יותר מהחדר שהוא דיבר.

ואב שחשקי לראות את הסבא, זכר צדיק לברכה,

וזה חדר קטן,

לא קשה לראות.

היה גדול מאוד,

היה גדול מאוד, כי לא ראיתי עד אז.

אז החשק שלו היה גדול מאוד לראות אותו,

הרבה זמן הוא לא ראה אותו.

לא ראה אותו אפילו בכלל עד אז.

אף על פי כן לא ארימותי עיניי להסתכל בו,

ולא ראיתי עד למחר.

אז מה הבעיה להסתכל? חדר קטן, בשעת התפילה,

הוא יכל להסתכל, הוא יכל להרים את הראש,

להביא את הצדדים ולהסתכל.

והוא לא הסתכל, רק למחרת הוא ראה אותו.

אפילו שהיה לו חשק גדול לראות אותו.

למה? כי היה לו פחד.

פחד כזה היה שורר שם בעניין הרמת עין.

סתם להרים את העין, להסתכל, זה היה פחד ממש.

ואם לפעמים נראה שהסבא, זיכרונו לברכה, נטע את ראשו,

הייתה אז באמת סיבה גדולה על זה,

אשר היה נחיצות לראות.

אז גם כשבאמת

ראו שהוא הביט עם ראשו לצד,

אז זה רק היה צורך גדול ממש,

שהיה נחיצות גדולה לראות.

וגם אז, כשהוא היה מסתכל,

הוא לא היה מביט רק בעיניו לצדדים.

הוא היה מטעה את כל גופו להסתכלות.

אבל לא צידד לעולם עיניו לבדנה.

אף פעם הוא לא הזיז את העיניים לבד, בלי הגוף.

אנו מניעים פעמים, אין מספר הכובע שעל ראשנו,

לפעמים אחורי הראש,

לפעמים לצד ימין

או לצד שמאל,

כל פעם לפי הנוחות שלנו אחרינו.

אבל הסבא זכר צדיק לברכה

היה משים כובעו על ראשו פעם אחת ביום כראוי,

ומאז ואילך

לא היה הכובע זז כלל ממקומו כל היום,

אפילו לא כחות הסערה.

אז לפי איך שהוא סידר את זה בתחילת היום,

סידר את הכובע כראוי בתחילת היום,

הוא לא הזיז את הכובע בכלל,

אפילו לא כחות הסערה.

כל אותו היום.

הסבא זכר צדיק לברכה

היה אומר שסדר דומה לקשר שבשלשלת של מרגליות.

אז אם יש שלשלת של מרגליות,

אז קושרים קשר בסוף.

אז הסדר, שיש לאדם סדר קבוע, מה הוא נוהג לעשות, ולא זז ממנו,

אז בסדר הזה זה דומה לאותו קשר.

מה הוא דומה?

שאף שהעיקר עליהם המרגליות,

והקשר שבשלשלת

הלא הוא באמת רק דבר תפל,

אז הקשר הוא דבר תפל.

העיקר זה המרגליות.

אבל מכל מקום,

אם יתירו את זה הקשר, הנה יפלו כל המרגליות לארץ.

אז אם כן,

זה שומר את כל המרגליות.

נכון שהעיקר זה המרגליות,

אבל הקשר שומר את הכול, שלא יפלו.

כי אם יתירו את הקשר, הכול יפול לארץ.

כן הוא עניין של סדר.

סדר הוא השומר כל טוב שבעולם.

אף על פי שהוא לעצמו איננו אלא דבר של תפל הוא עצמו כביכול אין לו חשיבות עצמית לסדר

אלא

תלוי מה הסדר אם הסדר של דברים טובים

אז הוא שומע את הדברים הטובים

ואם לא יהיה סדר הם לא יישמרו

אם האדם הוא מסודר אז התורה והתפילה וכל המצוות שלו

שמורים ובטוחים בקיומם

ואם לאו

חס ושלום כל המרגליות יפלו ארצה

אז אם אין סדר אז כל התורה והתפילה יכולים ליפול לארץ יכולים לאבד

אבל כשיש סדר אז כל המצוות כל התורה שלו כל התפילה שלו הכל שמור ובטוח

צריך האדם לקום משנתו בזמן קבוע להתפלל בזמן קבוע

להתחיל לימודו בזמן קבוע

זה מובן

אנחנו מספיק כאן מאוד חידוש

וגם לפסוק מלימודו צריך להיות מזמן קבוע

אז האדם צריך שיהיה לו סדר קבוע מתי

הוא קם משנתו

מתי הוא מתפלל

מתי הוא מתחיל ללמוד, מתי הוא מפסיק ללמוד

צריך שהכל יהיה בזמן קבוע

ככה הכל נשמר כי הוא אף פעם לא מתחיל להידרדר כי ישר הוא רואה את הדרדור כי יש לו סדר קבוע שהוא עובר עליו

אז כשיש סדר קבוע זה נשמר הכל

הסבא זכר צדיק לברכה היה מספר בשם הגאון רבחן זכר צדיק לברכה מולוז'ין

הוא מספר שכשמגיעה לדוגמה שעה 12 הזמן שקבע לו אדם לגמור סדר לימודו אז לדוגמה הוא אומר

אם אדם קבע ששעה 12 והפסיק ללמוד

אז צריך הוא לפסוק בין תיבת עמר

לתיבת רבה יש ממרא אמר רבה

זה ממרא שצריך לקרוא את זה ביחד

והוא צריך לקרוא את הכול ביחד הוא אמר שלא אם קבעת להפסיק

ויגיע השעה שאתה מפסיק

התחלת לומר אמר אתה צריך להפסיק

בשביל לשמור על הסדר

כי אם תתחיל פה לשנות ותתחיל פה לשנות

אחר כך זה יידרדר

כל הכוח של הסדר שהוא סדר שאפילו שכבר אמרת אמר

ואתה צריך להמשיך רבה אתה לא ממשיך

בסדר הבא של הלימוד

אתה תמשיך

ולהניח את תיבת רבה לסדר הבא

אין לשנות את הסדר אפילו אם ירעמו ויברקו סביבו

אז האדם צריך לשמור על הסדר

כדי שומר את כל התורה, את כל המצוות, את כל התפילה שלו

כמו אותו קשר של המרגליות

הסבא זכר צדיק לברכה

לא היה שומע שום אמפלה לביטול סדר

אין שום דבר שאתה יכול לתלות בו, תירוצים, אין שום דבר

אפילו מחלה לא היה תירוץ לפניו

שום תירוץ

סדריו היו ארוכים הרבה יותר מסדרים שלנו,

סדר רגיל

שאנשים רגילים בישיבות וכו'

זה ארבע שעות, שלוש שעות

אז הוא אומר שהסדרים

שלא היו ארוכים יותר מהסדרים שלנו

סדרים שלא היו שמונה שעות לימוד התורה בלי כל הפסק

יהיה מה שיהיה

אין לנו שום הפסק, שמונה שעות רצוף לימוד תורה

זה סדר הלימוד שלו

ואף על פי שהיה מסוכן גדול

פרושו לא היה בריא.

זו הייתה סכנה כביכול להתאמץ כל כך.

לא היה מקצר בסדריו.

אז יש לו אמתלה, יש לו מחלה כביכול, לתרץ, תירוץ.

למה?

הוא לא יכול כזה בסדר הארוך, הוא ילמד, אבל לא בסדר הארוך, הוא יחלק את זה לשתיים.

לא, הוא לא ויתר.

יש סדר קבוע, שמונה שעות,

הוא לא משנה כלום.

פעם אחת

נשמע בקושי לבקשת בני ביתו לישון כחצי שעה.

אז אחרי שהם פגשו מנובנה ביתו,

אז בקשיים כביכול, היה קשה לו לקבל, אבל שכנעו אותו שהוא חייב חצי שעה לישון,

והוא הלך לישון.

ואחר שישן רבע שעה קם כלווי

ואמר אוי,

עצלות גדולה מאוד.

אז גם כשהוא הלך לישון,

לא שהוא לא שמע עליהם ראשון חצי שעה, אחרי רבע שעה כבר קם,

כמו לוי,

והוא כביכול

תולה את זה בעצלות.

הוא היה צריך לישון,

אבל הוא תולה את זה בעצלות.

תולה הישנתו רק בעצלות.

סדריו לישון היו שלוש שעות בלילה וחצי שעה ביום.

היה מחלק כזה עד שתיים,

שלוש שעות בלילה

ועוד חצי שעה ביום.

בשבת היו אוכלים בכלם לפני קריאת התורה,

ואחר התפילה

היה הסבא זכר צדיק ואחרא דורש כמה שעות.

אז היה,

אוכלו לפני קריאת התורה,

כי יש שיטות של קידוש שאפשר לעשות אחרי שחרית,

והיו עושים ככה,

ואז אחר התפילה היה לדורש כמה שעות, כי אם לא, זה יכול להיות צום,

אסור לחכות שיעבור

הרבה זמן,

אז לכן היו עושים ככה,

בשביל הדרשה שיוכל לדרוש כמה שעות.

כל הבריאה מתנהגת בסידור נורא.

לו איזה דבר ישנה זמנו, אפילו ככהות השערה,

היה העולם חרב מייד.

אם השמש דורח במוקדם רגעים אחדים,

מייד היו יוצאים חורבנות נוראים, חס ושלום.

הכול מסודר

בדיוק ככהות השערה.

כל שינוי קטן יכול להחריב.

מכאן לראות שסדר אינו רק כמו קשר שבשלשלת של מרגליות,

כמו שאמרנו לפני כן.

אלא סדר הוא דבר אשר הכל תלוי בו.

סדר זה לא סתם קשר שמחזיק,

אלא הכל תלוי בו,

ובלעדו לא יוכל להתקיים שום דבר.

סדר הוא לריכובה.

סדר הוא מן המעלות היותר גדולות,

וכמעט שהוא עטר את כל המעלות.

כמו שהסברנו,

שאם לא יהיה סדר,

אז הכול יתבטל.

הוא יפסיד הכול כמו קמוע מרגליות.

ולא רק סדר של תחילת הלימוד, אפילו סדר של סוף הלימוד.

כי הוא יכול להתחיל משם להידרדר.

הוא מתחיל לשנות את הסדרים,

הוא יכול להתחיל משם גם להידרדר.

רואים אנו אומות אשר יש להן מעלת הסדר.

והיא אומנם הסיבה להן לשלמות בתעשייה ובמדע וכו'.

ואם מעלת הסידור עושה כל כך גדולות בדברים גשמיים,

בזכות הסדר שהם מתנהגים בו,

זה מוביל להן כל כך גדולות בדברים גשמיים,

קל וחומר שמעלת הסידור תפעל גדולות.

בוודאי אם נשתמש בתורה ובמצוות. אם בדברים גשמיים ככה הסדר פועל גדולות,

אז בתורה ובמצוות בוודאי שיפעל.

אחר כל דברינו אלה

נבין פשוט

מה שהפליגה תורה כל כך בעניין הסדר של הדגלים.

אז קראנו את הפסוק בפרשת במדבר

וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם

שהתורה מקפידה וגם בני ישראל הקפידו בזה, לא לקבל את הבן שלומית

כמה הקפידו על הסדר.

אז אחרי כל מה שלמדנו

אז מובן

פשוט למה הפליגה התורה כל כך בעניין הסדר של הדגלים.

והרוצה לדעת חומר עונש ביטול סדרים?

אז פה לא ראינו את העונש, ראינו את הצורך שהתורה מצריכה.

אבל מי שרוצה לדעת את חומר עונש ביטול סדרים,

יתבונן ממה שלמדנו בפרשתנו. כי משורר ששיער,

לוי שתפקידו בעבודה במקדש לשורר,

והוא הלך לתפקיד אחר לשער,

כאילו שלא בזמן

שהוא צריך לשורר,

עצם זה שהוא לקח תפקיד שלא כפי הסדר שלו,

חייב מיתה.

מפני שעבר על חוק הסדר.

אז נוראים את הדברים.

רואים כמה הדברים נוראים כשאדם מבטל את הסדר?

למה?

לא בגלל הסדר עצמו, בגלל שזה יכול לבטל את כל התורה, את כל המצוות שלו.

ואנחנו פה בזכות כבוד הרב, אנחנו,

הרב מדריך אותנו לשמור על הסדר כמו שצריך,

לא לפספס שום דקה, שום איחור, שום חיסור.

ורואים, רמדנו פה את המעלה של העניין הזה.

ובעזרת השם, שהשם מזכה אותנו, שבאמת נעמוד בכל הסדרים.