איזה מושל הולך ראשון? | ר' רן בניטה
תאריך פרסום: 13.05.2018, שעה: 20:44
- - - לא מוגה! - - -
בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח
שהדברים יהיו בעזרת השם להצלחת קהילת פז
בארץ ובעולם ולהצלחת מורינו ורבנו.
כתוב בפרשה
איש על דגלו יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו.
אמרו חזל
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה
עושה אותם דגלים כמו שנתעבו
התחיל משה מיצר.
אמר עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים
אם אני אומר לשבטו של יהודה שיהיה במזרח
הוא אומר אי אפשי אלא בדרום
וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט.
ביציאה במדבר היו צריכים ללכת סביב אוהל מועד ומשה רבנו היה צריך
לחלק את ישראל לפי המחנות לפי הדגלים והקדוש ברוך הוא אומר למשה לחלק אותם
אלא שמשה חושש שמא אחד יתקנא בחברו וכל אחד ירצה את מקום חברו
אמר לו הקדוש ברוך הוא משה מה אכפת לך
כבר יש להם תכסיס מיעקב אביהם
כתוב בפרשת ויחי שיעקב אבינו עומד להיפטר מן העולם
שהשבטים מקיפים את מיתתו של יעקב
וזה היה התכסיס שעל פי הסדר סביב המיתה של יעקב אבינו לפני פטירתו
זה יהיה לעתיד לבוא הסדר של ההליכה של המחנות במדבר
כשם שטענו אותו והקיפו את מיתתו כך יקיפו את המשכן זה דבר מסור אצלם אז מה אתה חושש משה רבנו?
הם יודעים כל אחד יודע את מקומו
מה אנו למדים מכאן?
אנו למדים עד כמה קשה יצר הרע
שאפילו יוצרו קוראו רע
כי בדור דעה מקבלי תורתנו הקדושה הם שראו את המלאכים עשויים דגלים דגלים
התחילו מתאווים ואמרו הלוואי שאנו נעשים דגלים כמותם
בכל זאת חשש משה ואמר עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים
למרות שעם ישראל היו דור דעה שכמותו לא היה והם נתאוו ללכת כמו המלאכים
ונתאוו שהדגלים שלהם יהיו כמו הדגלים של המלאכים
אף על פי כן משה רבנו חשש מיצר הרע שיש בתוך בני האדם
שמא
יתאוו זה בזה
ולא רק זה,
אלא גם השם יתברך לא ענה לו למשה רבנו שאין לו לחשוש מן המחלוקת
הקדוש ברוך הוא לא הרגיע את משה,
אמר לו אל תדאג משה,
לא יהיה מחלוקת,
הכל יהיה בסדר אלא מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?
דע שיש להם תכסיס מיעקב אביהם
גם ריבונו של עולם יודע כמה קשה הוא יצר לב האדם
אם כן אנו רואים שגם ההליכה במדבר בדור דעה
חושש משה רבנו וגם הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ששוכן בתוך ליבו של האדם
ועכשיו נבהר את מה שאמרנו
כתוב אמרו חז״ל
בפרשת אמור
אמור ואמרת
שתי אמירות, שאלה ידועה למה צריך שתי אמירות בפרשת אמור אל הכוהנים
ואמרת עליהם
העליונים שאין יצר הרע מצוי בהן כלומר המלאכים אמירה אחת דיה להם
שנאמר בספר דניאל
בגזירת עירין פתגמה ובמאמר קדישין שאילתא מספיק למלאכים מאמר אחד
מאמר שאילתא קדישין
אבל
אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע הלוואי לשתי אמירות יעמדו
הלוואי שיעמדו בשתי אמירות
ואותה דרשה יש גם כן על ההמשך שמה
והתקדשתם ויהייתם קדושים עוד הפעם, שתי קדושות צריך
העליונים שאין בהם יצר הרע קדושה אחת מספיק להם
אבל התחתונים שיש בהם יצר הרע והלוואי
ויסתפקו בשתי קדושות ויעמדו מיצר הרע שיושב להם בליבותם
עניין בית אמירות ובית קדושות
למה צריך?
כי גדר האדם יש בו יצר הרע
ואם לא ישמור את רוחו עלול הוא להיות
נתון לתלאות של היצר הרע
היצר הרע מושך את האדם
מכל מיני תאוות
לכן הוא צרח הכתוב לבית אמירות ולבית קדושות
האדם צריך הרבה גדרים וכל דבר שאדם עושה
צריך לגדור את עצמו כדי לא להיכשל
אדם צריך להכיר את היצר הרע שבתוכו ולגדור לעצמו גדרים
חוץ ממה שחכמים גודרים לנו גדרים
כעניין שנאמר ואהבת את השם אלוקיך בכל לבביך
בשני יצריך
שגם כוחות הגוף ותולדותיו ישעבדם לכוחות הנפש לקדשם ולטהרם
אם אדם ייקח את כל כוחות הגוף שלו
וישעבד אותם לנפש כבר נסביר למה חשוב לשעבד את הגוף לנפש ולשכל
אבל אם אדם יעשה כן אז הוא ינצל מכל מיני דברים שהיצר יושב לו לרועץ כי לפתח חטאת רובץ
הוא מחכה לרגע הראשון שהאדם ייכשל
למען יוכל לבוא בטהרת מידותיו לפני האלוקים
ועיקרם תלוי בלב
להעלות רגשי לבבו שיתאימו עם הלך רוחו.
אדם צריך כל הזמן לחשבן את הלב שלו שהלב שלו יתאים לרוח
אנחנו נראה שהרוח היא הרבה יותר גבוהה מהלב
הרוח לא משועבדת ליצר
הלב הוא זה שנמשך ליצר
יכול להיות פערים בתוך האדם בין הרוחניות שבו
לבין הגשמיות שבו
כמאמרם זל
שיצר הרע
כמאמרם זיכרונם לברכה במסכת ברכות שיצר הרע יושב בין שתי מפתחי הלב
לכן רחמנא לי בבית
הקדוש ברוך הוא מה שהוא מבקש באדם זה עבודה על המידות על הלב
כי יודע הקדוש ברוך הוא שיצר הרע שמה יושב ומחכה
לאדם מתי הוא ייפול בשכל קשה להפיל את האדם אם מסבירים לו נכונה זה שהוא לא מקבל
זה כי היצר של לב האדם הוא רע מנעוריו
בידיעת השכל ברוחניות עדיין לא הועיל כלום לגבי יצר הרע
שיצר הרע נמצא בגופו
אומרת הגמרא במסכת שבת
איזה הוא אל זר שיש בגופו של אדם זה יצר הרע
לכן מוטל על האדם לעמול שירגיש בלבבו כל העולה על רוחו זו לא מלאכה פשוטה
כדי לדעת מה עובר ברוח כדי שהלב יימשך אחרי הרוח זו מלאכה מאוד מאוד קשה
כמו שראינו בפרשת בחוקותיי כמה עמל חשוב צריך אדם לעמול כדי לשעבד את הלב לשכל לא לתת ללב למשוך את השכל איתו
והעצה לדבר הזה היא לחשוב חשבון גופו עם נפשו
כל הזמן לעשות איזונים וכל פעם לבדוק איפה הגוף נמצא איפה הרוח נמצאת
לפעמים אדם יכול להיות רוחני מאוד גבוה כמו בתקופת הרמב״ם כמו בתקופת הפילוסופים
שהרוח שלהם הייתה גבוהה מאוד אבל כבר ראינו בדרשות הקודמות שגם אדם גבוה ברוחו
מאוד מהר יכול ליפול לתאוותיו וזה מכיוון שהאדם לא עושה חשבונות קבועות
כל הזמן חוזר ושונה עם הלב שלו איפה הלב נמצא איפה המידות הלב קרי המידות ואיפה המוח נמצא איפה השכל נמצא איפה המחשבה האם הוא בתוך הקודש
לא לעזוב את שכלו לעוף לבד השמיימה
אלא יעשה חשבון אחת אחת אחת אחת ושתיים עם גופו
איך יעשה אומר הרב מציע בשכר ועונש הפשוט ביותר לא צריך דברים גבוהים
הגוף לא יבין רק שפת השוד והאבוס
הגוף שעשוי מחומר זה מה שהוא מבין לעמול לעבוד ולשגף ולגדור גדרות ולבדוק איפה הגוף נכשל ושם לסגור את הפרצה
ככה הגוף מבין ובזה גדלו חכמי התורה לחכמי העולם
שלא הסיחו דעתם וזכרו תמיד את הגוף לשומרו לבל לפרוץ פרץ בתאוותיו
ולסעדו לישא בעול עם הנפש בשכר והעונש אשר הוא מבין בהם כלומר חכמים לאורך כל הדורות
השכילו להבין מה שהגויים לא עמדו בזה
לא לתת לגוף למשוך אחר התאוות גם את השכל אלא מה החכמים דרשו לעולם על הארץ את הישן פת במלח תאכל ומה במשורה תשתה תמיד תמיד לבדוק את הגוף איפה לשמור עליו
מהדבר שהוא הכי היה רוצה שמה לגדור
כי אז במצב כזה שאדם שולט בגוף שלו, שולט בתאוות שלו
ולא רק זה אלא גם בודק איך השכל יכול להרים את הגוף למעלות גבוהות ולטהר אותו זה הדרך לעבודת השם
זה הדרך להתנקות גם מכל מידות רעות שהראש בראשונה מהמידות הרעות זו הגאווה
זו הגאווה שהיא בעצם השורש של כל מה שאנחנו אומרים פה
חכמי התורה ידעו הסוד מהו כוח חומר עפר גוף האדם הם הבינו חכמים את עוצמת סכנתו
ועד כמה יש להישמר ממנו מהגוף
ואם כי ודאי עלו חכמינו זיכרונם לברכה למעלה למעלה הגביאו עוף מעל שמיים ושמי השמיים בקדושתם וטהרתם כמלאכי השרת וקדושי העליון בלי ספק
וכל זאת
השכילו לדעת כי הגוף יילוד אישהו
כמו שנאמר בספר איוב פרק יד אדם ילוד אישה
ילוד אישה כצר ימים ושבה רוגז
ככה האדם ככה אומר לנו ספר איוב האדם הוא ילוד אישה הוא עשוי מחומר
הוא כולו סבה רוגז נו מה החידוש בפסוק מה משמיע אותנו הכתוב
וכי מי לא יודע כי האדם ילוד אישה בשביל זה צריך את
איוב ללמד אותנו שהאדם חס ושלום יילוד אישה אלא
מכאן למדו חכמים המתחכמים בשכל ובבינה
ועפים בתבונתם למעל הראש יכולים לשכוח חס ושלום לפי שעה כי יילוד אישה הם
ויחשיבו עצמם למלאכים באמת זו תופעה שלפעמים קורת
שהחכמים מתחכמים ועולים במעלות
הקדושה והטהרה והכבוד שרוכשים להם וכולי וכולי
וכל המעלות שנותנים להם ולרגע הם שוכחים שגם הם יילוד אישה וגם הם נתונים ליצרם וגם אנחנו כל אדם יש בתוכו מקונן לו אותו יצר שנותן לו את הגאווה לחשוב שהוא מהחכמי החכמים אבל בסופו של דבר הוא שוכח שהוא יילוד אישה
במידה ואדם ילמד ככה לחיות שהוא יילוד אישה ממילא לא תהיה גאווה
ממילא יהיה אפשר תמיד לבקר זה את זה ולהוכיח זה את זה בנעימות כדי ליישר את הדרכים, ליישר את האדם אל המסילה הנכונה.
אבל אם אדם
מרגיש שהוא רם מעם,
שמי השמיים ואין מתחתיי כלום,
אז ממילא כבר אי אפשר לדבר איתו, אי אפשר לבקר אותו, אי אפשר להוכיח אותו.
ממילא גם הוא לא יתקן את המעשים שלו כי הוא
עני ואפסי עוד.
ואז הם בסכנה עצומה ליפול מן השמיים עד לבואו תחתית,
כמו מי?
אומר פה הרב, כמו בלעם,
היה חכם,
אבל הוא היה נתון לתאוותיו, לכסף, לכבוד, כדואג,
כאחיתופל.
לכן עליהם צווח הכתוב,
אף במעמדך במצב איתן ברקיע השמיים זכור ואל תשכח
כי אתה אדם ילוד אישה.
אמר הכתוב
על הדבר הזה,
איך פותרים את הבעיה הזאת?
איך אדם באמת דואג לעולם להישאר במסילת הישרים,
להצטמד לאברהם, יצחק ויעקב,
לדאוג שהוא לא מתרומם מהעם ומתמלא בגאווה.
מציע, מציעה התורה,
תורה יקרה מפז ומפנינים.
על כן יאמרו המושלים,
בואו חשבון, זה הפתרון.
מושל אמיתי מוליך את עצמו אחרי החשבונות שהוא עושה.
זה מושל אמיתי.
איך הוא עושה את זה?
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה,
על כן יאמרו המושלים,
מי אלה המושלים שכתוב עליהם בפסוק?
אלו המושלים ביצרם.
בואו חשבון.
מה זה בואו חשבון?
בואו ונחשוב חשבונו של עולם.
איזה חשבון?
הפסד מצווה כנגד שכרה,
ושכר עבירה כנגד הפסדה.
אדם לעולם יאמוד את מה שהוא הולך להרוויח מול מה שהוא הולך להפסיד וההפך.
כמה הוא הולך להפסיד אם הוא לא יעשה את החשבון הזה.
זה גדר מספיק טוב,
וחשוב שאדם ימנע מעצמו מלעבור על התאוות שלו,
על העבירות.
המושלים ביצרם גילו לנו סוד שאין עיקר הידיעה הסופית מהחשבון.
גם זה לא מספיק.
גם זה לא מספיק.
כי בזה עדיין לא יבוא אדם למשול ביצרו.
אדם יעשה חשבונו של עולם,
לאן אני מגיע בסוף מאה העשרים,
ואולי זה מה שיעצור ממנו מלהמשיך בתאוותיו.
אומרים לנו חכמים, גם זה לא מספיק.
מה הכוונה?
תדע שהרי יודעים הרשעים שדרכם למיתה.
אין אדם שלא חושב שהוא יחיה לנצח. הרי זה כסיל.
זה אדם אדיוט. אם הוא חושב שהוא חי לנצח,
והוא בן על מוות, כזה שיכול לחיות לעולם ולעבור עבירות, זה כסיל.
ואף על פי כן, כשהם יודעים שסופם למות,
הם ממשיכים לעבור עבירות.
למרות שיודעים שדרכם למיתה, ובכל זאת אינם שווים.
כי חלב להם על כסלם.
אומרת הגמרא,
חייבים להרחיב פה במדרש הזה,
כי חלב להם על כסלם,
זה מדרשים שחבל לאבד אותם.
זה דברים שהברזל חם צריך להכות בהם עכשיו.
אומרת הגמרא במסכת שבת,
דף ל״א עמוד ב׳
דרש רב עולה,
מהי דכתיב, אל תרשע הרבה״
אומרת הגמרא, הרבה דלא לרשע?
אה, מעט לרשע? שואלת הגמרא, מה זה אל תרשע הרבה? כאילו הגמרא מציעה,
חס ושלום,
שאפשר לרשוע קצת.
אלא מי שאכל שום, מבארת הגמרא על דרך משל.
אלא מי שאכל שום רכו נודף,
יחזור ויאכל שום אחר ויהיה רכו נודף.
כלומר,
אומרת הגמרא לאדם,
אדם שאכל שום,
האם כדי להפיג את הריח של השום ילך ויאכל עוד שום?
כלומר, אדם בעל עבירות,
כדי להתנקות מהעבירות, ילך לעשות עוד עבירות?
אדם צריך לדעת להתגבר על יצרו, לא להתגייש שהוא לא יכול לעשות תשובה.
אלא אם הוא יפסיק לאכול שום,
הריח יפוג ממנו.
על זה דרש רב בר עולה,
מה ידכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא עולם?
אמר הקדוש ברוך הוא,
לא דיין לרשעים שאינם חרדים ועצבים,
זה נוטריקון של הפסוק חרצובות,
כן? שאינן חרדים ועצבים. חרצובות,
כן?
הם לא חרדים ועצבים מיום המיטה,
אלא אותם רשעים,
ליבם בריא להם כעולם.
כלומר, אותה רשע,
למרות שהוא הולך למות,
הלב שלו בריא כעולם, הוא רחב,
הלב שלו גז בו,
יש לו את כל התאוות עוד לעשות, הוא לא מפחד מהמיטה.
והיינו, על זה אומר רבא,
מה ידכתיב,
זה דרכם כסל למו,
ועל זה מה שאנחנו באים לבאר אצלנו במדרש שלנו,
יודעים רשעים שדרכם למיטה ויש להם חלב על כסלם.
כלומר, הם יודעים שהם הולכים למות,
אלא מה?
יש להם חלב על כסלם.
כסלם, אלו כליותיהם.
זה, החלב, זה התאוות, הגאווה, הרצונות,
המאוויים של האדם.
זה יושב להם על כסליהם,
על המקום שממנו הם אמורים לעשות תשובה,
הוא עטוף בתאוות.
אז ממילא,
הם לא עושים תשובה.
אז מה אומר המדרש?
אלא בואו ונחשוב חשבונו של עולם.
עשיית החשבון והחזרה,
לא פעם אחת,
אלא פעם אחר פעם.
תמיד, בכל עת,
נעשה אדם מושל ביצרו.
אדם הולך ברחוב, יעשה חשבון.
אדם לא ינוח.
אין דבר כזה שאדם הולך במנוחת הדעת.
לעולם אנו דור דעה.
אנחנו דור שקיבלנו תורה.
אנחנו דור, אנחנו מדברים על בני ישראל במחנות.
תעשו חשבון.
תלכו, אתם הולכים ברחוב?
תחשבנו. לאן אני הולך?
מתי אני חוזר?
מה אני אומר?
איך אני מרים?
איך אני מדבר?
איך אני מגיע?
איך אני מלבוש?
איך מסתכלים עליי?
אם אדם יעשה חשבון, לא ילך בטלן,
מחכה לאוטובוס, מסתכל על השמיים.
לא, יעשה חשבון עם עצמו.
כל הזמן. זה מעייף, אבל אתה מסוגל.
כל אחד ששומע אותי עכשיו,
מבין שהוא מסוגל, כי השכל,
הכי קל לדבר אליו.
אין פה מישהו שיושב ולא חושב שהוא מסוגל לעשות את זה. רק מה הבעיה שלנו?
הלב.
הלב, שם יושבים, שם היצר הרע יושב ומסית אותנו מדרך הישר.
אל תתייאש,
אתה מסוגל, רק תחשוב,
תתבונן במעשים שלך.
וכן מצינו בחשבון
של עכביה בן מהללל. עכביה בן מהללל אומרת מסכת ידיים על עכביה בן מהללל שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחוכמה וביראת חטא,
כעכביה בן מהללל. זו הדרגה של עכביה בן מהללל שאנחנו מזכירים אותו ביום המיטה בבית העלמין, לפני שאדם נפטר.
מה הוא אומר, עכביה בן מהללל, בפרקי אבות, פרק ג'?
הוא היה אומר, הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה.
דע מאין באת מטיפה סרוחה.
ולאן אתה הולך?
למקום עפר, רימה ותולעה.
ולפני מי אתה עתיד ניתן דין וחשבון?
לפני מלך אחרי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
שלושה דברים אומר עכביה בן מהללל.
על הדרך שהסברנו עד עכשיו,
היה לכאורה מספיק לעכביה בן מהללל לומר רק דבר אחד.
איזה דבר?
דע מאין באת,
ומטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך? למקום עפר, רימה ותולעה? לא צריך יותר מזה.
אדם, אם יש לו שכל בריא,
מבין שהוא הולך לתת את הדין,
ואז משם כבר הוא יעשה תשובה.
אבל עכביה בן מהללל הוזקה לומר עוד שני דברים.
לכאורה היה די לו לאדם שלא לבוא לידי עבירה רק בחשבון של מאין באת.
ולאן אתה הולך? וזה היה מספיק לו, מפחיד אותו,
מרתיע אותו מלעבור עבירה.
כיוון שמקודם לא היה, ואחר כך לא יהיה,
אז ממלא, איך יעיז אדם לעבור על פי ה' אשר ברעו יש מאין?
ושהוא, הקדוש ברוך הוא, היה, עובר ויהיה. אז מה אדם?
הולך בעולם ובגאווה, ושחץ,
עושה עבירות כנגד ריבונו של עולם שנתן לו חיים,
זה לכאורה היה מספיק לעכביה בן מהללל.
אבל הוא לא הסתפק בזה, עכביה בן מהללל.
מיהו כל זה בחשבון השכלי, נכון הוא.
כל מה שאמרתי עכשיו, שהיה מספיק רק דבר אחד,
זה על פי מה שאמרנו שבשכל זה מספיק.
אבל מה לעשות,
השכל הוא לא לבד,
כי השכל גם בלא חשבון זה של מאין באת יודע,
הוא מכיר את ריבונו.
אבל הגוף הוא לא יבין כל הנזכר,
רק אם תאיים עליו.
כמו שאמרנו בתחילת הדרשה,
בשעות,
עם האבוס, הגוף ככה מבין, תעמול,
אל תישן,
על הארץ תישן.
אל תאכל, תאכל פת, אל תשתה, תשתה רק מים במשורה.
זה הדרך שהגוף מבין.
העמל, שהאדם עומל,
לא נותן לו לרגע להתרכז באיזושהי עבירה, או לתת לשכל שלו לחשוב על דברים שהם לא קשורים לעולם של תורה,
לבית המדרש. לכן אדם לעולם ינוח ויניח את מגוריו ליד בית המדרש,
שהוא צמוד לתלמידי חכמים.
שומע דרשות של הרב,
שומע את החברותה,
לומד,
מחפש לעצמו עוד שעה להוסיף,
יש לו חצי שעה פנויה,
ומילא העמל הזה של הגוף,
החוסר מנוחה,
חס ושלום, לא לפגוע בבריאות,
אבל העמל הזה של הגוף,
זה שובר את כל המאוויים והרצונות שנמצאים לאדם, שיצר הרע ממציא לאדם, זה לא קיים באדם.
באמת בבן של מלך לא קיים דברים רעים שרוצה לעשות עבירות.
זה יצר הרע שיושב שם, אותו צריך לחנוק.
אדם יהודי הוא בן של מלך, פנינים, זהב, יהלומים.
רק צריך, צריך ככה לקלף,
את הקליפות של הלב, של הכסלם,
ואז ממילא אדם יתחיל לעשות מצוות.
בסופו של דבר, עוד צריך ליתן דין וחשבון.
אז יכנע לבבו הערל,
יכנע לבבו הערל, ושב ורפא לו.
אדם
נולד בריא,
הוא פשוט חולה מהעבירות.
אז אם אדם ייתן לליבו
לחנוק את היצר,
לקלף את הקליפות, להוציא אותן,
אתה רואה את היצר הרע?
מושכו לבית המדרש.
בכל מיני תחכומים, בכל מיני,
בכל מיני תכסיסים.
גם לבני ישראל היה צריך לדבר בתכסיסים,
להזכיר להם את יעקב אבינו.
האדם, הוא בנוי על תנאים.
בוא, תמשוך אותו לבית המדרש,
ושם הוא נחנק איך שהוא נכנס לבית המדרש.
מהפסוקים,
מהפרקים,
מהמשניות,
בשינון,
ככה האדם מושל ביצרו.
סתם המושלים היום, זה לא מושלים, זה,
אתם רואים את המושלים היום, איך הם מתנהגים, זה לא מושלים,
זו הצגה.
המושלים האמיתיים, רבותיי, נמצאים בבית המדרש.
שם הם מנצחים את היצר,
ובזכותם תגן עלינו שהם עוזרים לנו גם בחוץ לחנוק את היצר.
וזה הסוד, גילה לנו עקביה בן מהללאל.
בעזרת השם,
שכל הדברים שאמרנו יפתחו את הלב של השומעים.
מה לעשות?
לנצח את היצר. עבודה קלה,
בשיתוף פעולה, חברותא, בית המדרש, עם הספר,
עם המשפחה, עם הילדים,
כל אחד בתחכום שלו ייקח את הילד שלו, ילמד איתו,
זה כבר יגרום לו לרצות ללמוד. ילמד את הבן שלו פסוק או שתיים, זה כבר יעורר אותו.
ומה?
להרוג את היצר הרע.
בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא
יפתח את ליבותינו ללמוד תורה,
ושבעזרת השם נראה בבניין אריאל,
בירושלים עיר מקדשנו,
ושהיא תפרה ותרבה,
ויהיה לה הרבה חוכמה ודעת תורה.
אמן, כן יהי רצון.
מחיאות כפיים
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).