מסירות נפש ללא חקירה | הרב אמנון יצחק

נציב יום: משה אביגדור בן יוכבד, רפואת הנפש והגוף, שיזכה לחזור הביתה אל אדני התורה אמן, 

- אמן!! 

"וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לא ג) 

הגאון רבי מאיר שמחה מבאר את העניין (שמות לה ל): "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" העניין שמסירות נפש צריך להיות בלי חקירה והתחכמות יתרה. יהודה - מסר עצמו בים במסירות נפש, כמו שמובא ב"תוספתא" בסוטה. חור - מסר נפשו בעגל. כי החקירה תעכב מלמסור נפשו על קדושת ה' יתברך. זאת אומרת: החקירה היא מעכבת את הרצון הפנימי, יש לאדם רצון פנימי למסור נפש, מסירות נפש זה לא בא עם שכל, זה רצון פנימי למסור את הנפש. אבל אם מתחילים בחקירה; 'אם כן למסור? לא למסור' - ודאי שזה יעכב מלמסור. 

לדוגמא: "קנאין פוגעין בו" זה דוקא כשזה רגש לקנאה לקנא לה' יתברך - פועל, אבל אם זה עם 'חשבונות' והכל... זה כבר מבטל את הכל! וזה כעדות היעב"ץ החסיד, לכן אומר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מידי. האנוסים בספרד כשאנסו אותם לקבל את הנצרות ואם לא - יהרגו אותם! יענו אותם לפני כן, ויצלבו אותם וכו'. אז פשוטי העם מסרו את נפשם! וה'משכילים' בתורה וכו' - המירו את דתם. למה? עשו חשבונות; 

- 'ככה אני אלמד יותר תורה, אני לא מתכוון ואני לא זה...' 

וכל מיני חשבונות ופה ושם.... אברהם אבינו לא עשה חשבונות, היה יכול להציל את כל העולם ואם הוא לא ינצל ויישרף, ייכנס לכבשן ויישרף אז מה יקרה? לא יהיה אברהם ולא יהיה עם ישראל! שום חשבונות. זאת אומרת לכן אומר היעב"ץ כעדותו: שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מידי - זכו למסור את נפשם קדושי עליון. לכן אומר ה"משך חכמה": "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת" הרי כל ישראל באו (שמות לה כא) אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ 

באו לפני משה ואמרו: "כל אשר אדוני דובר אעשה!" 

אז הם באו במסירות נפש, הרי הם לא למדו שום דבר לא יודעים אין להם שום הכנה למלאכות המשכן וכו'. והעניין הוא: כי האדם חושב וחושש 'כי בעת שיעשה דבר במסירות נפש ובתמימות, בשעה שעל ידי התחכמות יכול להיחלץ, אז ילעגו עליו יחשבוהו לשוטה!'

תגיד: 'מה אתה קופץ! מה אתה קופץ!'

אתם מכירים את זה? 

- 'מה אתה קופץ! תחשוב, תהיה רגוע...'

אדם חושב וחושש, כי בעת שיעשה דבר במסירות נפש ובתמימות כמו שצריך לעשות - בשעה שעל ידי התחכמות יכול להיחלץ ולא צריך כאילו למסור את נפשו- אז ילעגו ממנו ויחשבו אותו לשוטה, 

- 'למה עשית ככה? למה קפצת? למה...' 

אבל האמת היא להפך! כי דוקא בעת שיעשה את הדבר במסירות נפש - בלי התחכמויות וחקירות יתרות אז יזכה על ידי זה לחכמה ולתבונה. זה מה שכתוב: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" למה? מסירות נפש! זה מה שאומר רבי מאיר שמחה בעל המשך חכמה הוא אומר את הדברים במפורש, כשלא עושים על ידי חקירות אז זוכים וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים. 

ומובא בגמרא חולין ה' אומרת על הפסוק בתהילים (לו ז): "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה" - "אלו בני אדם שהן ערומין בדעת כבני אדם ומשימין עצמן כבהמה" מה זה שאומר: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'"? בני אדם ערומין בדעת - חכמים בדעת כבני אדם, אנשים עם דעת כבני אדם, ומשימין עצמן כבהמה" כאילו בלי דעת, עושים את רצון הבורא בלי דעת, לא מערבין את הדעת, "וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה) מה אמר ה' - זה מה עושים. זה נאמר על האבות הקדושים; "ערומין בדעת" חכמים גאונים גדולים! ואף על פי כן משמין עצמם כבהמה זה "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ" אם אדם משים את עצמו כבהמה לצורך עבודת הבורא יתברך - ה' מושיע אותו! 

במקום אחר ב"קידושין" כב' מפרש בגמרא כלל: "בהמה אדעתא דמרה אזלה" בהמה הולכת על דעת האדון שלה, זאת אומרת: מה שהאדון מכוון אותה בתלמיה, מה שהוא דורש ממנה זה מה שהיא עושה, בהמה אדעתא דמרה אזלה היא הולכת לפי דעת האדון. "עבד אדעתיה דנפשיה קאזיל" אבל עבד הוא הולך על דעת עצמו, לא על דעת אדון אפילו שיש לו אדון, אבל הוא לא מנותק מהדעה שלו העצמית, לכן הוא יכול לעשות דברים, או לא לעשות או לעשות עם שינויים הוא יכול ככה... כי הוא הולך על דעת עצמו. אבל בהמה על דעת האדון היא הולכת. 

בעל "בית הלוי" באר בזה: כי אף על פי שיהיה בעושה המלאכה במשכן יתרון של חכמה - כמו שכתוב: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ חָכְמָה" וכו', אז היה להם יתרון של חכמה כל עושה המלאכה, שנדבו ליבו ונשאו ליבו ובאו, אז ה' נתן להם יתרון חכמה! בכל זאת אֶת הַמְּלָאכָה עָשׂוּ רק כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'!" בדיוק, בלי התחכמות, בלי תוספות, בלי סלסולים בלי שום דבר. אף על פי שערומין בדעת כבני אדם - משימין עצמן כבהמה - שאדעתא דמריה כעבדא, כמו בהמה שעושה כדעת הבעלים, איך שהוא מכוון אותה ככה היא עושה. 

אז רואים מפה יסוד גדול מאוד: ה' דורש מאיתנו: 'מסירות נפש!' 'דורות ראשונים מסרו נפשם - עלתה בידם; גם תורה גם ניסים נעשו להם! הכל הכל הכל, אחרונים לא מסרו נפשם - לא עלתה בידם'. מסירות נפש זה השיא שאדם נותן לה' יתברך, מסירות נפש זה לא דוקא למיתה - מסירות נפש זה לעשות עם כל ההוויה שלך את רצון הבורא, לא לשייר שום דבר לעצמך, הכל לה' יתברך - אז הקב"ה מושיע אותך! נותן לך חכמה בינה ודעת לעשות את רצונו, עוד מסייע לך נותן לך עוד כל הכלים בגדול בשביל שתוכל למסור נפש. 

וזה חכמה גדולה ביותר, שבלי התחכמות בלי חקירות יתרות, עושים את רצון הבורא כמו שצריך וה' מצמיח מזה רק ישועות גדולות, לאותו אדם ולעם ישראל בכלל, ויהי רצון שנהיה מאלה שזוכים בזה אמן ואמן. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"