משמעות ההנהגה על ידי מלאך | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלמה מהרה למשה בן שרה זהרה, שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו, החלמה מהירה ויזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן! - אמן!!

 "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו" (שמות כג כ-כג). 

רש"י אומר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ" – 'כאן נתבשרו: שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם: "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" אז אני שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, זה המקום אשר זימנתי לתת לכם באופן כללי, את ארץ ישראל וע"פ המדרש זה ירושלים, "אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" לא 'הֲכִנֹתִי לך', אלא הֲכִנֹתִי זה כנגד 'ירושלים של מעלה. 

מזהיר אותנו הקב"ה: אבל להשמר מהמלאך הזה "מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ" אל תמרה את פיו כמו שהייתם אתי "מַמְרִים הֱיִיתֶם, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" הוא זה לא אני, הוא לא יכול לשאת את הפשעים שלהם, הוא מידת הדין הוא שליח אין בידו למחול ולסלוח, זה לא כמוני שאני אדון ויכול לוותר על גזרותי "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" שם ה' בקרבו, המלאך הזה הוא מט"ט ועולה בגימטריה "שם ש-די" אז שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ - אם תעשו משהו שלא בסדר אני אסלק את שְׁמִי מקרבו ואז המצב שלכם יהיה חמור... אבל אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כל אֲשֶׁר אני אֲדַבֵּר - אז בזכות זה אני אחסל את האויבים שלכם ואצור ואעיק להם לצוררים שלכם. 

והמלאך זה הוא יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ להביא אותך אל הארץ אשר יש בה שבעה עממים והוא יכחיד אותם. זאת אומרת זכות המלאך המלווה אתכם היא-היא שתעשה את המלחמה כי במלחמות יהושע בן נון עם שלושים ואחד מלכים לא מת אף אחד חוץ ממקרה אחד וזה בעוון עכן וכו'. והכל היה ניסים גדולים וגלויים למרות שהם התנהגו ע"פ הטבע אפילו במלחמות אבל המלחמה היתה שמימית. עד כאן זה הפסוקים שעליהם נדבר. 

ואני אקריא לכם קצת מהמדרש שיהיה רקע כדי שנבין במה מדובר. 

למה "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ"? 

'אמר הקב"ה לישראל: 'אילו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שעשיתי לכם במדבר, שנאמר: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות יג כא) עכשיו שלא זכיתם אני מוסר אתכם לשליח שנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ". 

אז אילו זכיתם והייתם עושים את רצוני, אז אני הייתי מלווה אתכם אני בעצמי, כמו שכתוב ואשר הייתי מהלך לפניכם, אבל כל זה היה טוב עד שעשיתם את העגל. עד אז מה היה כתוב: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה" עכשיו שלא זכיתם, לא הייתם זַכִּים במעשיכם ועשיתם את העגל הריני מוסר אתכם לשליח, זהו המלאך. 

מה ההבדל בין אם הקב"ה מלווה אותנו לבין אם זה מלאך? "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" זה דיבור שנאמר למשה בסיני כהודעה לעתיד, כי בראשונה הקב"ה הלך אתם. מתי נמסרו לשליח, הכוונה למלאך? בשעה שעבדו עבודה זרה במעשה העגל. מנין לנו שכך? מיד מצינו אחרי מעשה העגל 

אמר הקב"ה למשה: "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ" (שמות לב לד) ועוד פסוק: "לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם ... אֶל הָאָרֶץ... וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ... כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה" (שמות לג א-ג) 

מה קרה באותה שעה? בעוד שמשה היה קיים, היה חי - הגזרה הזו עוד לא נתקיימה, למה? 

כי משה רבנו פנה לקב"ה ואמר: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה" (שמות לג טו)

 וגם אמר: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ ה' יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ" (שמות לד ט) 

ועוד אמר משה לפני הקב"ה: 'ריבון העולם! "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לג טז) 

משה טוען לפני הקב"ה: 'מה בינינו ישראל לבין האומות? לנו נביאים ולהם נביאים, יש להם את בלעם בן בעור, לנו יש שר במלאכים מיכאל הוא השר הגדול השר של ישראל בשמים, ולהם יש שר לכל אומה ואומה להחיותם ולקיימם, אז במה נפלינו? במה תהיה ההפלאה? בזה שאתה תלך אתה בכבודך עִמָּנוּ ושלא יעמדו להם נביאים יותר. בזה הוא אומר: "הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" אתה ולא מלאך "וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" בזה שתלך עִמָּנוּ, ובזה שאני יבדל, ובזה שאני אהיה משה הנביא לישראל לבדי ולא יהיה נביא עוד בעמים אַחַרַי. וגם עם ישראל יבדלו שלא יונהגו ע"י שר אלא בכבודך הגלוי. 

שתי דרישות ובקשות - ולשניהם הסכים ונתרצה הקב"ה; "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג יז) 

כמו שאמר 'רבי לוי: 'שתי מידות טובות ביטל הקב"ה באומות באותה שעה; אחת: שלא יעמדו עליהם נביאים מאז בלעם מאחרי מות משה ועד עולם'. 

אז אם מישהו יגיד לכם: 'שיש נביאים בגוים!' – שקרן, רמאי! זה בוטל כבר ע"י משה רבנו. 

'ושלא ימסרו ישראל לשר על המלאכים כל ימי משה'. והושב אז המלאך שנשלח ללכת לפני  ישראל אחרי חטא העגל ולא הלך לפניהם, אלא כבוד ה' כבראשונה. 

כיון שמת משה והנהיג אחריו את ישראל יהושע בן נון, חזר אותו השר למקומו לשליחותו ללכת לפני  ישראל בדרכם לכבוש את הארץ. שכן מצינו אצל יהושע, כתוב שיהושע ראה את המלאך הזה שנאמר: "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי" (יהושע ה יג-יד)

 מה זה עַתָּה בָאתִי? הייתי צריך לבוא לפני כן, אני כבר עומד לשליחות הזו מאז שמשה רבנו ביטל את שליחותי, ולא נתקיימה הגזרה הזו למרות שעשו ישראל את העגל כל ימי משה. אבל עַתָּה שמשה נפטר אז עַתָּה בָאתִי הייתי צריך לבוא קודם ו: עַתָּה בָאתִי. 

לפיכך נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" מיד אני שֹׁלֵחַ אותו "הִנֵּה" זה מיד, אבל אם תתקבל בקשת משה כי "אָנֹכִי" ולא מלאך ו:אָנֹכִי בכבודי אלך עם ישראל אז תתקיים שליחותו בימי יהושע. 

ואז מהיר אותנו הקב"ה: לא להסתבך עם המלאך!  הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו" מהמלאך "וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" אי אפשר לעשות זיופים וסטיות  "אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" 

אמר הקב"ה: 'אחרי שלא זכיתם לשמוע בקולי ועשיתם את העגל, תזהרו עכשיו בשליח לא לחטוא לפניו, יותר משאתם הייתם צריכים להיזהר מפני. כי אני האדון בעצמו יש לי היכולת והדרך לוותר על הדרישות שלי ולבטל את הגזרות שלי, אבל הוא שליח ואין דרכו להיות חוזר לוותר על דרישה או לבטל גזרה שגזר ואמר אותה בשליחותי - כי מידת הדין הוא. הוא מלאך שפועל במידת הדין, הוא נשלח לעשות דין ומשפט ונקמה בעמים שהוא הולך לפניכם להוריש מן הארץ, וממלאך דין יש לכם להזהר כי הוא פועל ועושה בדקדוק הדין ללא ויתור, והוא לא יכול לבטל גזר דין'. 

זאת אומרת מי שהוא שליח - הוא לא יכול לחמול ולרחם, אסור לו לעשות כזה דבר! הוא שליח לרשום כל דבר בדיוק מי צלל ומי לא צלל, ומי צריך לקבל סנקציה או לא, כי זה התפקיד שלו, הוא רק שליח, הוא לא יכול, הוא לא האדון ולא הבעלים. 

לכן: "אַל תַּמֵּר בּוֹ" בלשון זה מזהיר הקב"ה את ישראל שלא ימרו במלאך הזה, למה? אתם הייתם פעם "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם" (דברים ט כד) זאת אומרת אתם סרבנים וממרים וטרחנים! ולכן מזהיר: "אַל תַּמֵּר בּוֹ" אני הייתי מקבל מכם למרות שהמרתם את פי, כיוון שאני עובר על מידותי בענוה, אבל עכשיו המלאך הזה שאני שולח לפניכם תזהרו: "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לא יסלח לכם על מרייכם שאין זו מידתו'.

טוב, עד כאן כדי להבין את הרקע שנדבר.

וכתב רש"י: 'כאן נתבשרו שעתידים לחטוא' לכן מזהיר אותם, והוא אומר על המלאך הזה: שהוא אינו מלומד לכך לשאת פשע. כי הוא מהכת שאינם חוטאים!' מה זה 'אינם חוטאים' מי יכול לחטוא? מי חוטא? מי שיש לו בחירה, הוא יכול לעשות את רצון הבורא והוא יכול גם למרוד לחטוא. אבל הוא לא מהכת של החוטאים אין לו בחירה, הוא לא יכול לשנות מציוי ה' מרצון ה', לכן הוא "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" הוא לא מכת החוטאים. ועוד, שהוא הוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו. 

ועכשיו אנחנו נכנסים לביאור: 

שליחות מלאך היא מדרגה יותר קטנה מע"י הקב"ה, כמו שביקש משה: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה" אנחנו רוצים שאתה תלך עמנו, ככה היה בזמן משה וה' נתרצה. אבל במדרגה הזו הזהיר הקב"ה: להשמר ביותר מהמלאך: "כִּי לֹא יִשָּׂא" לחוטאים ולחטאים! 

אז רגע! לא מובן: וכי מותר במדרגת הקב"ה חטא?! הוא לֹא יִשָּׂא  - אז לכן אל תחטאו, אבל אני כן "נֹשֵׂא עָוֹטן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מיכה ז יח) אז מה, כן מותר לחטא?! כשה' הולך בקרבנו מותר לחטוא?! וכשהולך מלאך - לא לחטוא?! מה הולך פה? 

במדרש אמרנו: 'לשעבר הוא אומר: "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'" והייתי מקבל מכם אבל עכשיו: "אַל תַּמֵּר בּוֹ" למה? "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" הוא לא כמותי, כי בי כתוב: "נֹשֵׂא עָוֹון וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע" אבל הוא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם'. 

מה מתבאר לנו מדברי המדרש? מתבאר לנו: שדוקא בדרגה זו שע"י שליח שהוא מכת שאינם חוטאים, שם היא אותה הנהגה ש: לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, משום זה מזהיר אותנו: שנשמע בקולו ולא נמר בו לא נמרה את פיו, כי בהנהגה זו צריך להזהר מחטא יותר, משום ש: לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, אין לו רשות ואין לו יכולת לוותר. 

ולהיפך אנחנו לומדים: שבדרגה היותר גדולה של הקב"ה בעצמו מצוי יותר הענין של נשיאות עוון. אסור לחטא בכל מקרה, רק מי מסוגל לשאת עוון? "נֹשֵׂא עָוֹן" זה רק הקב"ה אבל שליח לא יכול. 

לומדים אנחנו מכאן: חומר קיום הטבע! הטבע זה גם שליח של הקב"ה, מה זה טבע? זה רצונו יתברך, הטבע מתנהג כטבע, אין בו שינוים בטבע, הטבע זה טבע, כמובן שה' ברצותו יכול לשנות את הטבע, אבל טבע בפני עצמו הוא כמו מלאך שליח שעושה מה שבטבעו. אז חומר קיום הטבע זה בחינת שליח שהוא לא נושא עוון. 

כשאדם שומר ומקיים את הטבע, שזה מורה שהוא מכת שאינם חוטאין - זה בסדר גמור. אז הטבע יתהלך אתו כמו שצריך, ולא יהיה לו שום נזק מצד הטבע, כי הטבע שומר על גבולותיו ושליחותו, אתה שומר על ציווי הבורא והכל - לא יאונה לך שום רע מן הטבע, הכל יהיה פיקס, הטבע ישרת אותך בדיוק כמו שהוא צוּוַה. 

אבל באופן אחר אי אפשר לשמור טבע שיהיה מכת זו, זאת אומרת אתה חייב אבל להיות מהכת שאינם חוטאים, ואם אתה זוכה להיות מהכת שאינם חוטאים, אז אתה זוכה ונכנס למדרגת 'למעלה מן הטבע!' שזו הנהגה של הקב"ה בעצמו, מי זכה לזה? האבות הקדושים שהם שמרו את הטבע זכו אחר כך לדרגה יותר עילאית: 'למעלה מן הטבע'. 

עכשיו הטבע זה לא רק הטבע הכללי; שמש, ירח, כוכבים, אדמה, צמיחה וכו' וכו'. הטבע זה גם הטבע שלך לך יש גם טבע, כי: "עָשָׂה הָאֱ-לֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז כט) זה הטבע שלך, רק "וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" כי יש לך בחירה. אבל אם אתה תשמור על הטבע שלך ותלך לפי הטבע שברא אותך הָאֱ-לֹקִים, יָשָׁר - אתה תזכה להנהגה שמעל הטבע! כמו האבות הקדושים שהם שמרו את הטבע ואז ממילא הם זכו ל:'למעלה מן הטבע'. 

זהו שהאריכה התורה במעשי אבות איך שהם שמרו 'דרך ארץ', 'דרך ארץ קדמה לתורה'. אמרנו: 'שתלמיד חכם שאין בן דרך ארץ, כן, נבלה טובה הימנו!' בלשון חכמים: 'תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו'. מה זה אין בו דעת? מפרשים המפרשים: אין בו דרך ארץ. אדם שאין לו דרך ארץ אין לו דעת. איך אתה מתנהג?! אלף' בית' זה דרך ארץ, אז קודם כל: בהיותך 'בצלם א-לקים' אתה צריך שיהיה לך דרך ארץ שאתה תדע. 

ולמדנו: במי נאמר זה 'תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו'? אפילו במשה רבנו! שאם משה רבנו היה נכנס פעם אחת לאוהל מועד בלי שה' יקרא לו, 

ונכנס כאילו: "אני בניתי את המשכן אז אני נכנס...!" אם היה נכנס בלי שה' יקרא לו לבפנים, הוא היה נקרא: 'תלמיד חכם שאין בו דעת - נבלה טובה הימנו!'. פעם אחת. אז זאת אומרת קודם כל יש טובה דרך ארץ. אמרתי את זה מספר פעמים, קודם כל: אדם צריך שיהיה לו דרך ארץ מושלמת! אח"כ הוא צריך לעבוד על המידות לתקנן כי הם הבסיס לכל המצוות, אם הם לא מתוקנות - הכל הולך לסטרא אחרא! לא יקבל שכר. 

אחרי תיקון המידות ויראת שמים - אז הוא לומד תורה, ואז התורה נכנסת לאוצר הטוב: "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" (ישעיה לג ו) אם לא - למה העלתה? בשביל כל התורה והמצוות?! אם בסוף אתה לא מקיים אותם ביראת שמים, הכל הולך לטמיון. צריך להקדים: דרך ארץ, מידות, יראת שמים ותורה. (כמובן שדברנו ע"ז בהרחבה בדרשות אחרות). 

עכשיו אנחנו אומרים: האריכה התורה במעשה אבות: איך ששמרו דרך ארץ, ספר שלם! ספר שלם, 'ספר בראשית' כל כולו ללמד: דרך ארץ של האבות. ספר שלם!! אתם יודעים כמה מצוות היה אפשר לתת שמה? כמה מצוות יש בספר בראשית אתם יודעים? שלוש (3) לא שתים ולא ארבע שלוש; "פְּרוּ וּרְבוּ" מצווה ראשונה, ברית מילה - מצווה שניה, ואיסור אכילת "גיד הנשה" מצווה שלישית - זה הכל. ספר שלם ספר בראשית כל כולו דרך ארץ. 

שאלו את הרב שך זצ"ל: 'איזה ספר מוסר לקרוא?' 

אמר: 'ספר בראשית'. כל הספר זה מוסר, אין מוסר כמו מוסר של האבות והאמהות והבנים וכו'. 

זהו שהאריכה התורה במעשי אבות איך ששמרו דרך ארץ, אַה! אנשים לא זוכים ללמוד תנ"ך, אין להם זכות! לא לומדים תנ"ך. אחת הבנות שלי אתמול בשרה אותי: 'שהצליחה ללמוד ספר שלם, שמואל-א!' אַה! איזה דברים!! איזה דברים, אנשים לא יודעים אפילו מה היה עם העם שלנו, מי היו המנהיגים! מי היו ראשים, מה עבר העם, מה עשה? איך ה' התהלך איתם? חייבים ללמוד צריכים ללמוד. 

התורה האריכה מעשה אבות איך ששמרו דרך ארץ, משום דיש חיוב ומצוה לשמור דרך ארץ, והיא מצוה כשאר מצות התורה כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ' ס): 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים'. השיחה ששוחחו העבדים של האבות הקדושים כגון; אליעזר עבד אברהם, כתוב דפים שלמים בתורה! זה יותר מהתורה של הבנים, מה זה יותר מהתורה של הבנים? 'הפרשה של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה', גם הוא אומר וגם שונה על הדברים של אליעזר. 

'והשרץ איסור שרץ מגופי תורה ולומדים את זה מריבוי המקרא!' לא מפסוק אפילו, רק מרבים את זה. והנה חז"ל קראו ל'בראשית' – 'שיחתן של אבות' כמו שקראו לפרשת אליעזר: 'שיחתן של עבדי אבות' כך נקרא כל ספר בראשית שיחתן של אבות, לכאורה יש חילוק בין בראשית לכל התורה?! 

אלא הענין הוא: משום שיש בו רק מצות אחדות כמו שאמרנו, וכל ענינו הוא סיפור מעשי ושיחות האבות, דין טומאת שרץ - הוא ציווי ה', אבל בראשית הוא רק שיחתן של האבות עצמן, כי ציווי ה' כמעט לא היה שם, וכל מהלך הפרשיות הוא איך שהאבות חיו ונהגו עצמם בלי! בלי ציוויי ה', אבל ודאי שחומש בראשית תורה הוא ואין חילוק בינו לכל התורה כולה. 

למדנו מזה: ששיחתן של אבות זה ענין של קיום דרך ארץ, זה הטבע, ככה צריך להתנהג! לא לשנות, לא לעבור על איסורי דרך ארץ, השווה הכתוב לתורה עצמה! שמעתם? השווה לתורה עצמה. 

"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א ב) כך מתחיל. "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב יג) – 'תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה', איזה דברי תורה יש פה? "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת..." אבל זה מוסר? 

זה דרך ארץ זה ללמד אותנו, תחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" - צריך לההביל את כל ההבלים שבעולם ולהתעסק רק בעיקר של ה' כי זה סוף כָּל הָאָדָם, בשביל זה בא האדם לעולם: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע" וישמיעו לך ויראו לך את הכל "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם... אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" אבל בשביל שתוכל לשמור - אתה צריך לההביל את ההבלים! אתה צריך ללכת ע"פ מה שברא אותך הא-לקים ישר, בלי לבקש חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים. 

אז למדנו: ששיחתן של אבות שהוא ענין של  קיום דרך ארץ, השווה הכתוב לתורה עצמה, כי באמת יש חיוב ומצווה על האדם לשמור דרך ארץ, וסדר עבודת האדם הוא: שמתחילה צריך לקיים כל מצוות הדרך ארץ, וכשקיים מצוה זו בכל פרטיה, אז הוא זוכה להיכנס לבחינה יותר גדולה, שהיא בחינה ניסית 'למעלה מן הטבע!' והיא נקראת 'עזר א-לקי' אדם זוכה לזכר א-לקי: 'גברא דמריה סייעיה!' זוכה למדרגה של עזר א-לקי, כמו שאמר הרמב"ן (דברים ל ו): 'שזוהי בחינת: "כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם" (ירמיה לא לג) מה שאי אפשר בשום אופן להשיג במדרגת טבע שזו היא בחינה ע"י שליח!' 

אז מי שמגיע לזה הוא כבר מגיע למה שיהיה באחרית הימים, בחינה שכולם! לא יחידים, אלא ש: כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם, דבר זה אי אפשר בשום אופן להשיג במדרגת טבע, כל מי שמחובר לטבע, לחומר ולהבלים של העולם - הוא לא יכול להשיג את זה. רק מי שיש לו דרך ארץ ומידות מתוקנות ויראת שמים - הוא זוכה לעזר הא-לקי הזה. 

וזהו מה שכתוב ב'שערי תשובה' לרבנו יונה (א א): "והתבאר בתורה: כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת!". 

מה הוא מכוון בדבריו? ישנם דברים שעל ידי הטבע אי אפשר להשיגם, רק על ידי 'למעלה מן הטבע!' שהוא עזר א-לקי. כמו שיש פה הרבה אנשים שזכו לדברים מעל הטבע, היו במצבים קשים כאלה ואחרים - והכל הסתדר! בלי שום בעיה לא בדרך הגיונית בלי שום... 

יש משפחה שהיא חיה רק מה'! והיא יודעת: שהיא חיה רק מה', והיא סומכת רק על ה', אין להם שום הכנסה, שום הכנסה! משום גורם, ונגמר להם כל המוצרים, 

ובאותו יום שואל איזה אברך מתייהר את האדם מקפ"ז (קהילות פז): "נו, אתה חי עוד ככה בלי לעבוד?! בלי שום דבר בלי כלום" 

אמר לו: 'כן אני חי מהקב"ה!' 

באותה שעה מגיעה אמו ואביו - לא מתוכנן! לא קבוע ולוקחים את אשתו לקנות באלף חמש מאות (1500) שקלים לקנות את כל המצרכים שהיו חסרים לגמרי! בלי לדעת שחסר להם, בלי שום דבר, 

ממש: כמו להראות למתייהר שלא מאמין בה'; אברך! שלא מאמין בה' - וצוחק על מי שמאמין בה', יש בן אדם מאמין בה' והוא צוחק עליו: 'נו, אתה עדיין לא עובד?!' 

לא הבנתי! ה' אמר: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה כג)

 ואתה אומר לו: 'מה?! אתה סומך עליו ברצינות?! איך אתה לא הולך לעבוד?' זה 'אברך'! לא יאומן כי יסופר! 

היה אתמול משפט לאחד מהקפ'זניקים פה, על הדבקת מודעות וכו', והיה צריך לקבל איזה קנס רציני...! אתם יודעים: כל קנס - זה מאות שקלים! - ויצא זכאי, איך זה?... ועוד כהנה וכהנה סיפורים כל יום! מה זה? 

אומר רבנו יונה: 'התבאר בתורה: כי יעזור ה' לשבים!' אבל לאלה ששבים באמת, אלה שבאים ל:'כנישתא' אלה שלומדים, מתפללים בנץ בכולל, עושים תבלינים, עבדים של הקב"ה! עושים רצונו, לא מותירים לעצמם זמן כלל לעברות, כל הזמן תפוסים בעבודת ה', אנשים כאלה זה נקרא: "שבים" שבים אל ה', מה זה לשוב בתשובה? לשוב לדרך הישר, לדרך שה' ברא אותך, הא-לקים עשה אותך ישר! בלי חשבונות!! אל תשאיר זמן לעצמך!!! כל הזמן זה רק לקב"ה, יש אדון ויש עבד, והעבד עושה רצון אדונו, ולא כמו אלה שעובדים אצל העבד בעצמו ה"בוס" אלא עבד לה'. 

אז אין לך פנאי, למה שיהיה לך פנאי?! האדון רוצה: שתעבוד אותו בכל רגע! א"כ מי שהוא שב באמת התורה מבארת לנו כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת!" על פי טבע – אי אפשר להשיג מה שאנשים פה משיגים - רק למעלה מן הטבע – שזהו עזר א-לקי! 

('דעת חכמה ומוסר' חלק א ז).

אתם יודעים איזה שמחה יש לאדם שהוא רואה? מה זה שמחה? שבאו ההורים ונתנו אלף חמש שקלים? זה שמחה?! מה פתאום! זה חיוך של הקב"ה! אתה רואה שאני משגיח? ראיתי שנגמרו המוצרים והכל ריק! עשית איזה פעולה כל שהיא? - לא! אני דואג לך, מה, אני לא רואה?! אני רואה, אבל מה? אני שולח לפי מה שאני מבין מתי שאני מבין, לפעמים אני קצת לוחץ בשביל שנראה אם אתה עדין מאמין? עדין בוטח? או מתחיל קצת להתרופף?! כן... 

"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן!" (דברים ח ג) בסוף הוא מאכיל את המן לפני כן יש נסיונות! אבל אחרי זה – זה טעים! כשמצפים ומצפים ומצפים- והקב"ה נותן – ואו ואו ואו ! זה לחבק אותו! איפה הוא? איפה הוא? אני רוצה לחבק אותו! איך מחבקים את ה'? לוקחים עוד עול ועוד משא בעבודת הבורא להוכיח לו: שאנחנו מכירים טובה על מה שהוא עושה עמנו!