פרשת בא | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

ברוכים הבאים טוב, ראשית אני רוצה לפתוח במספר תיקונים לא על פי הקבלה אלא דברים שאמרתי ולא דייקתי. 

***

לדוגמה שמעתי את אחת ההקלטות אז בפרשת ויחי, שם ציטטתי את הפסוק, ואמרתי "וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ" (בראשית מח, ב) אמנם תיקנתי את עצמי בסוף ואמרתי "וַיַּגֵּד" אבל אני רוצה שוב להדגיש, לא כתוב ויגד אלא "וַיַּגֵּד". זה אחד. 

***

בהקלטה אחרת, שם שמעתי את עצמי אומר על האף חותם, במקום חותם. 

זה הזכיר לי בדיחה ששאלו את ז'וז'ו, אמרו לו, תגיד, ז'וז'ו, למה חוגגים את חג חנוכה? 

אז הוא אמר, מה אני אגיד לכם? אני חושב שזה בגלל שנשפך השמן. נס פך השמן, 

אז... אז שאלו את הבן שלו, אמרו לו, מה היה נס בחנוכה? 

אז אמרו, אה זה פשוט. מצאו כד של שמן באף של הכהן גדול. 

אז אמרו לו, מה? איך הגעת לזה? 

אז הוא אמר, פשוט, כתוב שמצאו כד שמן בחוטמו של כהן גדול. 

אז אמרו לו, רגע, איך פח שמן נכנס, כזה פח נכנס לתוך האף? 

הוא אמר, זה היה הנס! 

אז אולי בגלל זה אמרתי חותם, אם גם חותם, לא יודע. Maybe yes, maybe not. 

***

טוב. ביום שלישי, לפני יומיים, בסעודה של ראש חודש, דיברנו על העניין של חד גדיא. בהמשך, בעזרת השם, נסביר את זה קצת יותר באריכות, בעזרת השם, וגם נתקן משהו, שגם שם שגיתי ואמרתי משהו לא מדויק, ובעזרת השם נתקן בהמשך. 

***

אבל לפני כן, היות ותחזית מזג האוויר אמרו שהולך להיות הרבה גשם וכו' וכו', וגם לפני שבועיים הפחידו אותנו ואמרו, תקשרו את כל מה שאפשר לקשור. 

אז בדרך כלל נוהגים להאשים את החזאים, אבל צריך לדעת שאם יש את מי להאשים זה רק אותנו. אם לא יורד גשם מספיק אז: "עֲוֺנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה, וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם" (ירמיה ה, כה) זה שלא יורד גשם זה לא בעיה של החזאים ולא של ההזאים, אלא זה בעיה שלנו. 

למה אני אומר זאת? כי כתוב בספר משלי פסוק שאומר כך: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי כה, יד) מה זאת אומרת? כמו שה: "נְשִׂיאִים" מה זה הנשיאים? זה העננים. העננים והרוח יכולים להגיע, אבל "וְגֶשֶׁם אָיִן" לא יורד גשם. וגם אם יורד, לא יורד איפה שצריך, כי הקב"ה הוא מחליט איפה ירד וכמה ירד. 

אז בגין מה זה? "אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר". 

דוגמה, אדם נודר בבית כנסת, הוא אומר כך וכך, הוא נודר לכבוד התורה, לכבוד הצדקה וכו', הוא לא משלם. אז כל אלה שנודרים ולא משלמים, גורמים שלא יהיה גשם. הם מונעים את הגשם בעולם. למה? כי זה כמו ה: "נְשִׂיאִים" והרוח. הרבה הרבה... הרבה רוח. הרבה רוח. הרבה דאווינים. אבל בתכל'ס לא יורד גשם, אין... הלא. אם אין מטר, אין ברכה. שהרי ידוע שאפילו פרוטה שבכיסו של אדם מתברכת כשיורד המטר. אבל אם האנשים לא רציניים, לא עומדים בדיבורם, אז זה בעיה. 

***

איי, איי, איי, איי, זה כמו שמספרים על מישהו שהיה מה זה קמצן חבל על הזמן. 

אמר, אני לא משאיר ירושה לילדים, לא שום דבר, אני רוצה את כל הכסף שלי. תהפכו את כל מה שיש לי לכסף מזומן, תכניסו לי לתוך הקבר, ואני לא מרשה לאף אחד לגעת. ככה הוא כתב בצוואה. וזה מה שעשו. 

בלילה בא הבן שלו, הוציא את כל הכסף, שם לו צ'ק שמה, סגר חזרה. איי, איי, איי. 

אז זה בעיה, אדם שנודר ולא עומד בזה? השם ירחם. 

***

היה איזה מישהו, ששמע בדרשה של הרב, שהרב אומר שכל מי שנודר ואינו משלם, חס ושלום, לוקחים לו את אשתו. אשתו יכולה להיפטר מן העולם. ההוא שמע ככה, אמר, מה אתה אומר, כבוד הרב? זה עובד ככה? מה עשה? התחיל לדור. הולך לבית כנסת, נודר. אביבי עולה, כל עלייה עולה לספר תורה. מרביץ. לא משלם. 

עברו שלושה חודשים, בא לרב, אומר לו, תגיד, הרב, אתה עבדת עליי? 

הוא אומר לו, למה? 

הוא אומר, מאז שאני נודר, אשתי, במקום, כמו שאמרת, שהיא צריכה ללכת, היא רק הולכת ומתחזקת. מה הולך פה? 

אמר לו, הרב מותק, אתה כנראה לא יודע. כל שבת שאתה נודר, מוצאי שבת אשתך באה ומשלמת מזומן. 

יעני אכל אותה מכל הכיוונים. 

***

טוב, בואו נגיד כמה ממתקים מפרשת שבוע, מפרשת בוא, ואחר כך נגיע לחד גדיא ולקצת נבואות, ככה דברים מעניינים מהמבט לחדשות. ישתבח שמו לעד. אה? לא שומע. להדק חגורות. להדק חגורות, חגורות, כן, עוד לא, רגע, חכה. קודם כל קצת ממתקים. 

***

אז בואו תראו, בתחילת הפרשה כתוב "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאׇזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" (שמות י, ב) מה אומר רש"י? מה זה "הִתְעַלַּלְתִּי"? שיחקתי. מה זה שיחקתי? הקדוש ברוך הוא משחק? מה זה שיחקתי? על מה רש"י מדבר? 

אלא מה? ידוע שהקדוש ברוך הוא הכל עושה מידה כנגד מידה. איך אומרים? אתה משחק איתו? הוא משחק איתך. כתוב, לדוגמה, אם תעזבני יום, יומיים (2) אעזבך. איך זה יכול להיות? אז זה לא מידה כנגד מידה. אם תעזבני יום (1), היה צריך להיות כתוב אעזבך יום אחד, גם אני, כנגד. למה כתוב יומיים אעזבך? זה לא מידה כנגד מידה, זה כפול. 

אומרים חכמים לא, זה לא כפול. זה דומה לשניים שעומדים אחד ליד השני. עכשיו אחד הלך שמאל לצעד, עם מין הצעד, זה מול המצלמה, זה שמאל, כן? אז השני הלך לצד השני, צעד. מה יצא עכשיו? מה המרחק ביניהם? שני צעדים. אז אם תעזבני יום, התוצאה תהיה יומיים אעזבך, כי אני גם הולך יום מצד שני. בתכל'ס אתה הפסדת יומיים. בסדר? 

אז אצל הקדוש ברוך הוא הכל, מידה כנגד מידה. מה המשחק ששיחקו איתו המצרים? במכת בכורות. הם שמעו מכת בכורות, נכנסו ללחץ. מ: "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" (תהלים קלו, י) היה שם חביט על חביט, הבחורים שם נלחמו עם כל המצרים. 

ידעו, בוא הנה, המשה הזה, כל מה שהוא אומר בסוף, נשחק אותה. אנחנו על הכוונת עכשיו. ופרעה הזה נראה לא כל כך חושש מהעניין, אפילו שהוא בכור. אבל אנחנו כן, לא מתאים לנו הקטע. התחילו להילחם על זה. 

אבל אחר כך, כשהגיעה כבר המכה, אמרו, טוב, מה נעשה? הכי טוב, אנחנו נלך, נתחבא בבתים, של היהודים. למה? היהודים שמו שם דם על המשקוף, כמו שכתוב: "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג). 

***

ועל זה, דרך אגב, שואלים שאלה, מה עושה שם "הַמַּשְׁחִית"? הרי כתוב שמכת בכורות זה הקדוש ברוך הוא בכבודו עצמו עשה. אנחנו אומרים את זה גם בהגדה: 'אני ולא מלאך, אני ולא שרף!' וכולי. זה רק הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו עשה. זה כתוב גם בפסוקים מפורשים בפרשה. אז מה זה, מה הקטע של "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף"? אז זו שאלה בפני עצמה. 

***

מה עשו הבכורות? נכנסו לתוך הבתים של היהודים, ואמרו, אנחנו נתחבא פה. פה אין רשות למשחית להיכנס. הכי טוב להתחבא פה. 

***

דרך אגב, כתוב בחז"ל, יש פירוש שראיתי אצל הגאון מווילנה, ש: "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" שאפילו אם מישהו מהיהודים היה צריך להיפטר באותו לילה, איך אומרים? מוות טבעי, באותו לילה אף אחד לא מת מהיהודים. אפילו שהיה מכתוב לו, שהוא צריך באותו ערב להיפטר, אין, אף אחד לא נפטר. זו הכוונה, "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית" הכוונה למלאך המוות הסטנדרטי, שצריך ללכת לקחת הנשמות. זה פירוש אחד. 

***

אבל מה שאנחנו מתכוונים לומר, שימו לב, שכשהם התחבאו שם בבתים של היהודים הבכורים, אז "הַמַּשְׁחִית" הרי לא הייתה לו רשות להיכנס לבתים של היהודים. לאיפה הוא הלך? לבתים של המצרים. ואז מה הוא ראה? אין בחורים. הבחורים מתחבאים לו. מה עשה? לקח את השני בתור. number 2. אז בכל הבתים של המצרים הוא לקח את מספר 2. 

***

עכשיו הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, נכנס לבתים של היהודים והרג בכבודו ועצמו, הרג את הבכורים האמיתיים, המצריים. הוא הרג אותם. איפה? בבתים של היהודים. וכן כתוב "כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות יב, ל) גם אצל היהודים וגם אצל המצרים. אצל היהודים זה היו הבכורים האמיתיים. ומי הרג אותם? הקדוש ברוך הוא, בכבודו ועצמו. 

זה מה שאנחנו אומרים בהגדה: 'אני ולא הוא. אני ולא שרף. אני ולא מלאך!'. והמלאך הרג בבתים של המצרים את המספר 2. אתם מבינים איזה ואחד מכה? אתם רוצים לשחק עם הקדוש ברוך הוא? שם המאכל. 

***

דרך אגב, היו בבתים של המצרים, היו גם כמה ילדים שמתו ביחד. שלושה (3), ארבעה ילדים ביחד מתו. איך זה? פשוט היו כמה אבות. חוקי, לא חוקי, כל מיני כאלה. עם תעודה, בלי תעודה. אז הייתה מכה גדולה במצרים ("וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם" שמות יב, ל), שאתה בא, זה כשהם משחקים עם הקדוש ברוך הוא. זה פירוש נפלא, מה זה שיחקתי, מה שרש"י הקדוש אומר שיחקתי על "הִתְעַלַּלְתִּי". 

***

בהגדה של פסח, אנחנו שם אומרים פסוק מהפרשה שלנו. פה תראו בפרשה מה כתוב: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם, מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב, כז)

אז יש פה את השאלה שמופיעה בעצם איפה? בהגדה של פסח. ומי שואל את השאלה הזאת? הרשע שמה בארבעה (4) בנים כן? כתוב שהרשע שואל. 

***

דרך אגב, אמרתי פעם, מה הקשר בין ארבעת הבנים שמה בהגדה של פסח? חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. מה הקשר בין ארבעתם? 

אמרתי ככה בבדיחותא שזה ארבעת הדורות האחרונים. היה אחד חכם, הביא בן לעולם רשע. הרשע הביא בן תם. למה? כי אבא שלו רשע וסבא שלו חכם. עכשיו זה בעיה. אחרי מי הוא הולך? אחרי הרשע או החכם? 

ואם אבא שלו הרשע לא שמע בקול אבא שלו החכם, למה שהוא ישמע בקול אבא שלו הרשע? אז הוא נשאר תם. הוא הביא בן לעולם, לא יודע לשאול. לא יודע לשאול. למה לא יודע לשאול? אין את מי לשאול. אבא שלו תם, סבא שלו רשע. והחכם, זיכרונו לברכה, כבר נפטר. אז הוא לא ידע לשאול. 

***

איי, איי, איי, תאמינו לי, אם כל אלה שלא יודעים תורה היו שואלים, מזמן כולם היו חוזרים בתשובה. הם מפחדים לשאול. מפחדים לשאול. שלא יגלו את האמת. איי, איי, איי, איי. ואם כבר שואלים, הם שואלים את זה כתירוץ. 

יש כאלה, היה איזה אחת שהגיעה לאחד האדמו״רים, אמר לו, כבוד הרב, אני עליכם הדתיים, יש לי הרבה שאלות. 

אמר לו, תבדוק אם השאלות שלך זה לא תירוצים. 

***

נחזור לענייננו. אז הרשע, מה אומר בהגדה? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" כמו שאנחנו רואים פה בפרשה? 

ומה אומרים לו בהגדה? 'הקהה את שיניו' תראו דבר מדהים. הקהה את שיניו לא כתוב בכף, כתוב בכף. יש הבדל עצום בין הכה בכף לבין הכהה בכף. יד כהה, לדוגמה, זו יד חלשה. כהה זה צבע, כהה. נכון? שניהם בכף. מה זה קשור לפה? להקהות את שיניו? מה? 

מאידך, מה זה כהה, כמו שכתוב בהגדה, בקוף? כהה בקוף זה לא חד, לא שנון. ההפך מחד. נכון? תראו, כשאדם אוכל בשיניים שלו איזה פרי בוסר, נהיה לו כזה הרגשה כזאת, כאילו השיניים מחוספסות. נכון? 

אז מה זה הקצ'ינב? מה הקשר עכשיו? הוא שאל שאלה עכשיו. "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם"? אומרים לו, הקצ'ינב. 

בגמרא, במסכת בבא קמא, כתוב שלשור יש שלושה (3) דברים שאיתם הוא מזיק. הקרן, הרגל והשן. עם הקרן, איך אומרים, הוא נוגח וכדומה. עם הרגל, בועט, דורס וכדומה. והשן, מה מסמלת אצל השור? היא מסמלת את תאוות האכילה. נכון? יפה. 

אז נחבר את זה לפה. אומרים חז״ל, ולרשע, מה צריך לעשות? 'הקהה את שיניו' את כל התאווה שלו, תעשה לו איזה קהה, בקוף, לא חד. תוריד לו את ההתלהבות מהתאווה, אתה סוגר את העניינים. 

למה? אם תיקח צדיק בגימטריה, כמה יוצא? צדיק, 90. ד' 4. י' 10. קוף, 100. כמה הגענו? 204. נכון? כמה זה רשע? רש, 200. שן, 300. עין, 70. 570. פחות 204. שלא תגידו שאתם לא לומדים פה חשבון. בלי מחשב. כמה יוצא? 366. כמניין שיניו. אם תוריד לרשע את שיניו, יישאר צדיק. שמעתם? 

כל מה שעושה אותו רשע זה התאווה. תוריד לו את התאווה, הוא חוזר להיות צדיק, ישתבח שמו לעד. 

אז המגיד בהגדה בא ואומר לנו, לא צריך להוריד לו את השיניים, רק להקהות לו אותם. שלא יתלהב מהעבירות, שלא יתלהב מהן. הוא יחזור להיות צדיק. שהרי כל מה שעושה היצר הרע הזה, הוא מלהיב אותו לעבירות, לתאוות, לכל הבלגנים. אבל אם הוא לא יתלהב, הוא יחזור להיות צדיק, ישתבח שמו לעד. 

אז לכן אומרים, ולרשע אמר הכה את שיניו. 

***

עכשיו, נשאלת השאלה, אם הרשע, כמו שאנחנו רואים, פה בפרשה כתוב: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם, מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? 

נו, אבל בהגדה כתוב גם על החכם דבר דומה. מה כתוב על החכם? כתוב שהחכם שואל: "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" (דברים ו, כ) הוא גם לא אומר אותנו. זה אמר לכם, וזה אמר "אֶתְכֶם". נו, אז מה ישנה? שניהם מדברים לא על עצמם. גם הרשע, וגם להבדיל החכם. 

מה אומר שלמה המלך בקהלת? תשמעו דבר נפלא. אומר שלמה המלך "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחׇכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" (קהלת ב, יג) אז בפשט אנחנו מבינים. ההפרש בין החוכמה לסיכלות זה כמו ההפרש בין חושך לאור. בסדר, זה הפשט. 

אבל הגאון מווילנה אומר שיש פה עומק. מה העומק פה? שימו לב. כתוב בחושך ובאור: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א, ה) איפה מופיע שם השם? אה? "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה". 

אז כמו "כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" שימו לב, ששם ההבדל ביניהם שבאור יש את שם השם ובחושך אין את שם השם. אז ככה ההבדל בין החכם לבין הסכל. למה? כי אמנם שניהם אמרו לכם ו: "אֶתְכֶם", אבל אצל החכם כתוב "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" הוא הזכיר את שם השם, ובשם השם הוא לא אמר השם אלוקיכם, הוא אמר אלוקינו. 

אז כמו שבאור הוזכר שם השם וזה אור, ובחושך לא נקרא עליו שם השם, כך בין החכם לבין הסכל, ישתבח שמו לעד. 

ולכן, היות והוא הוציא את עצמו הרשע מן הכלל וכפר בעיקר, דהיינו שלא מזכיר את שם השם, לא הזכיר שם שמים. לכן הוא יצא מן הכלל. כפר בעיקר. 

***

מכאן צריך ללמוד שעל כל דבר ודבר צריך להזכיר את שם השם. כל דבר אדם צריך להגיד בעזרת השם. אם ירצה השם, כל דבר לפי העניין. פעמים צריך להגיד בעזרת השם, ולפעמים צריך להגיד אם ירצה השם. יש כאלה שעל כל משפט אומרים בלי נדר, בלי נדר. 

צריך לדעת, בלי נדר זה רק על מצווה. אתה לא שייך להגיד, שמע, אני יורד למכולת בלי נדר. מה הקשר ללמוד בלי נדר למכולת? מה הקטע? בסדר? אני נוסע עכשיו לתל אביב, בלי נדר. מה הקשר? מה זה? מצווה? על דבר כזה צריך להגיד, בעזרת השם. אם ירצה השם. מה הקשר לבלי נדר? כל דבר דוחפים בלי נדר. בלי נדר זה רק על מצווה, צריך לדעת. 

אתם מרשים לי להרטיב את הגרון. 

***

עוד חידוש ברשותכם. תודה רבה. יש בפסח, הרמב״ן שולחן ערוך כותב שיש מצווה לתת קמחא דפיסחא. מרן לא כותב את זה, אבל הרמב״ן כותב שיש מצווה לתת קמחא דפיסחא. מאיפה לומדים את זה? שיש עניין לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח? כמו שכותב הרמב״ן. 

הפסוק אומר: "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה'" (שמות יג, ו) ופה כתוב "תֹּאכַל מַצֹּת" בלי ו', ממצד יכתב. הפסוק מאחורי זה: "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכׇל גְּבֻלֶךָ" (שם ז') אז פה כתוב "מַצּוֹת" עם ו', וכתוב "יֵאָכֵל" לא כתוב "תֹּאכַל". 

הפסוק קודם כתוב "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת" אתה "תֹּאכַל מַצֹּת" אבל איזה "מַצֹּת"? בלי ו'. הפסוק אחרי זה "מַצּוֹת יֵאָכֵל" המצות עם הו', זה "יֵאָכֵל" לא אתה. 

אז כתוב, יש פסוק שאומר "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (דברים כו, יב) בלאו הכי מה הכוונה? אתה צריך להסתפק במועט. ראוי שתצמצם עד כזית, עד כביצה. והעיקר, שתיתן כדי הראוי למען העניים בעירך במיוחד. עניי עירך, קודמים. אז לכן כתוב "מַצּוֹת יֵאָכֵל" בו״ו מלא, ואתה "מַצֹּת" חסר. למה? כי אתה יכול להצטמצם. עד כזית ועד כביצה, ישתבח שמו. מתוק, לא? 

***

אז בואו ברשותכם נדבר קצת על חד גדיא, מה שהתחלתי, ביום שלישי. כמו שאמרתי, לא דייקתי שם בעניין של דריווש. אני משום מה שמעתי את ההקלטה, ולא יודע למה הזכרתי את דריווש, שהוא קשור לנבוכדנצר במקום להגיד שהוא קשור לכורש. אז ברשותכם אני אחזור על זה ככה בקצרה, על ראשי פרקים רק, ומשם נתקדם הלאה. 

***

אמרנו שהשיר הזה, חד גדיא, חד גדיא, חכמים קבעו להשאיר אותו דווקא בסוף העיר. 

***

ודרך אגב, על זה נשאלת שאלה, למה קבעו לשיר את חד גדיא בסוף אחר? מה הבעיה לשיר אותו בג'עלה, ככה, בתוך הסעודה? 

מספרים סיפור יפה על זה. שהיה איזה שוחט באיזה כפר, שהוא היה שותה לשוכרה, וכשהוא היה שיכור הוא היה שוחט לבני הכפר. בני הכפר לא יכלו לסבול את זה. נסעו לעיר, לבית הדין. 

אמרו לראש בית הדין, הבעיה השוחט שמופקד אצלנו בכפר הוא מסטול טבעי. בעיה, הוא שותה, ואחר כך שוחט לנו. תאר לעצמך איך זה נראה? 

אז אב בית הדין הזמין את השוחט הזה אליו. רק כשהשוחט הגיע, אז הוא אמר לו, תראה, יש לי איזה קושייה, קושייה עצומה. ואני מתחבט בשאלה הזאת הרבה הרבה זמן, ואני מחפש מישהו שאם הוא יכול לבוא, לסייע, לתת לי כיוון לתשובה. 

מישהו אחד מסתכל עליו כאילו, אני, מה אני לתשובה, אב בית דין? 

אז הוא אומר לו, תראה, זה קשור לשחיטה, בשביל זה אני רוצה להתייעץ איתך. 

אז הוא אומר לו, טוב, בכבוד, מה השאלה, כבוד הרב? 

אז הוא אומר לו, תראה, יש את השיר חד גדיא בליל הסדר. ואני לא מבין שם את הקטע של חד גדיא. זאת אומרת, תראה, שם אחד מעניש את השני. כן? הכלב אכל את החתול. הוא מעניש אותו על זה שהוא נשך את החתול בגלל שהוא אכל את הגדי. אז זה ברור לי. 

עכשיו, זה שבא אחר כך המקל ונתן מכה לכלב, הוא גם צודק. מעניש אותו. גלגלין חובה על ידי חייו. באה האש. ככה זה הדרך. המים, כיבור. אחד מעניש את השני. ברור לי. מסתדר לי. 

מה שלא ברור לי זה למה מלאך המוות בא ושוחט את השוחט. הרי השוחט עשה מצווה. הוא שחט עכשיו את השור ששתה את המים. אז הוא שחט אותו. אז הוא עשה לו תיקון. הוא עשה מה שצריך לעשות. מה? עשה מצווה. למה מלאך המוות צריך לבוא להחליש את השוחט? 

אז השוחט אמר לו, תשמע, באמת שאלה יפה, שאלה קשה. 

אז הוא אומר לו, נו, אתה יכול לתת לי כיוון? איזה סבורא? משהו? 

הוא חשב, חשב, אומר לו, תראה, כבוד הרב. לא, לא עולה לי כלום. 

הוא אומר לו, הרב, תראה, לי יש סברא, יש לי סברא, אבל רציתי להשמיע לך אותה, תגיד לי מה אתה חושב על זה. 

הוא אומר לו, מה? 

הוא אומר לו, תראה, אתה יודע, חכמים קבעו להגיד את החד גדיא, לשיר אותו דווקא בסוף הערב, לא באמצע. רק אחרי שאתה שותה ארבע כוסות, אז תגיד את החד גדיא. למה? שוחט. ששתה ארבע כוסות ושחט. מלאך המוות בדרך אליו. מה אתה אומר על זה? 

השוחט הבין את הרמז. גם אתם, לא? 

***

אז חד גדיא, חד גדיא אמרנו. הגדיא אמרנו שזה בית המקדש. והיו לנו שניים, חד גדיא, חד גדיא. דזבין אבא אמרנו שזה דוד המלך, שהוא קנה, דזבין שקנה אבא בתרי זוזה, שהוא התרים את כל עם ישראל וקנה את "גֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי" (שמואל-ב כד, יח) שזה מקום המקדש, מקום הר הבית, כמו שמצוין בפסוקים. 

וכאן לא דייקתי ואמרתי שזה מופיע בשני מקומות בתנ״ך, אחד בשמואל א', וזה לא מדויק, שמואל ב' התכוונתי. שמואל ב' ובדברי הימים. וישתבח שמו לעד. דוד המלך קנה את זה בשני זוזים והתרים את כל עם ישראל, כולם, כל אחד נתן שני זוזים, שני זוזים, וכך כולנו שותפים בהר הבית. 

ואז כתוב, ואתה שונרא, שאמרנו שזה נבוכדנצר הרשע שהוא בא והחריב את בית המקדש. והסברנו גם למה הוא נקרא שונרא. בין השאר כי הוא היה נראה כמו חתול. אמה על אמה ריבוע. 

***

וזה הזכיר לי בדיחה שפעם ראו את נבוכדנצר קם באמצע הלילה, קופץ על המזרון. באמצע הלילה הצועק, יש, יש. אז העבדים פחדו ממנו נורא, לא התעסקו איתו. בבוקר ראו אותו בדיכי... לא הבינו מה זה המצב הרוח. בלילה, יש, יש, בבוקר, בדיכי. אחרי כמה זמן נודע להם בדרך לא דרך שמה הייתה הסיבה של החגיגה באמצע הלילה והדיכאון בבוקר? כשבלילה הוא התעורר, הוא ראה שהרגליים שלו מחוץ למזרון. אז הוא היה בטוח שהוא גבה. בבוקר התברר לו שהוא ישן לרוחב. איי איי איי. 

***

בכל אופן, אז נבוכדנצר החריב את בית המקדש, זה השונרא, זה החתול. אחר כך כתוב ואתה כלבא והיכה לשונרא, היכה לחתול. זה כורש מלך פרס. 

ופה לא דייקתי וטעיתי, אמרתי שהוא הכה את דרייווש. לא, הוא הכה נבוכדנצר. כורש היה ביחד עם דָרְיָוֶשׁ. דָרְיָוֶשׁ היה אחר כך בסוף חייו של כורש. ואז מי שהיכה את דָרְיָוֶשׁ זה היה היוונים. שזה החוטרא, זה המקל. כמו האותיות יוון. 

ואחר כך אמרנו, הגיעו הנורא, זה החשמונאים. והם בעצם אלה ששרפו את היוונים. 

ואחר כך באו המים, שזה בעצם הרומאים. 

ואחר כך אמרנו, מגיע השור, שזה הישמעאלים. שזוהי גלות ישמעאל, שהיא, כתוב שגלות ישמעאל תהיה בארץ ישראל כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל. זה הגלות החמישית. יש רק ארבע גלויות. אבל זה, איך אומרים, התוספת מע״מ. ותכף אני אקריא לכם מהזוהר הקדוש ותראו למה הכוונה. וזה הישמעאלים, שהם שותים מהמים ונהנים מהם. 

ותכף אני אקריא לכם כל מיני דברים ששייכים לזה, ותראו דברים מדהימים שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים, על המציאות שלנו שאנחנו חווים אותה כרגע. 

ואחר כך כתוב, ואתא השוחט, שאמרנו שזה משיח בן יוסף, שעתיד לערוך מלחמות עם הישמעאלים ולהכות מהם מכה גדולה ורבה, ועליו אנחנו מתפללים: 'שלא ייהרג ממלאך המוות' כמו שכתוב בברכת 'בונה ירושלים' שאנחנו מתפללים עליו. 

ואחר כך אמרנו 'ואתא הקדוש ברוך הוא, שחט למלאך המוות' זוהי התגלות מלכות בית דוד. 

אז זה בעצם חכמינו זיכרונו לברכה הכניסו בתוך שיר שנראה כל כך פשוט, אבל כמו בתוך צנזורה הכניסו את זה ככה בתוך שיר שנראה משל על כל התקופות של ההיסטוריה, בשביל שהגויים לא ידעו מה כתוב שם, ואנחנו נוכל להתחזק באמונה במשך כל הדורות עד לסוף המיוחל, ישתבח שמו. 

***

אז אני ברשותכם רוצה להקריא לכם את דברי הזוהר הקדוש, ותראו כמה דברים מדהימים מה אומר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בזוהר הקדוש על התקופה שלנו. 

"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח) זה פסוק, פרשת לך לך לך, סוף פרשת לך לך. 

אומר הזוהר כך, נאנח רבי יחיא ובכה פתח ואמר "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה, אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא, ל) וואי על זה? וואי על זמן ההוא שילדה הגר את ישמעאל. 

אמר לו רבי יוסי, ולמה? הרי ילדה שרה אחר כך, והיה לה בן גזע הקדוש. 

אמר לו, אתה רואה ואני רואה. וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון העניין, ועל זה אני בוכה. וואי על זמן ההוא, שלפי ששרה נתעכבה כתוב "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה, וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז, ב) ומפני זה עמדה השעה להגר לרשת לשרה גבירתה. והיה לה בן מאברהם. 

ואברהם אמר "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" - לוּ זה מלשון הלוואי. ואף על פי שהקדוש ברוך הוא היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל. 

עד שהקדוש ברוך הוא השיבו "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (בראשית יז, כ) אחר כך נימול ונכנס בברית הקדוש, עד שלא יצא יצחק לעולם. עוד לפני שיצא יצחק לעולם, ישמעאל כבר היה נימול. 

אבל צריך לדעת, כתוב פה, בזיו הזוהר, יצחק נימול במילה ופריעה לשמונה (8) ימים. ישמעאל, נימול בן שלוש עשרה (13) שנה, ואחר חיתוך העורלה קפץ ממקומו ולא הניח לעשות בו פריעה. וכן הישמעאלים שעושים המילה, לאחר כמה שנים הוא בלתי פריעה. וכתוב 'מל ולא פרע כאילו לא מל' אז לכן, זה המזל שלנו שהוא לא עמד בלחץ וברח. סתם, ישתבח שמו לעד. אוי ואבוי אם היה עושה פריעה. 

אז בואו תראו, ועם כל זה, מה אנחנו סובלים בגלל זה. ובואו ראה. ארבע מאה (400) שנים עמד השר ההוא של בני ישמעאל וביקש לפני הקדוש ברוך הוא. 

ואמר לו, מי שנימול, יש לו חלק בשמך? 

אמר לו, הן. 

אמר לו, והרי ישמעאל שנימול מפני מה אין לו חלק בך כמו יצחק? 

אמר לו, יצחק נימול כראוי וכתיקונו, כמו שהסברנו. וזה אינו כן. ולא עוד. אלא שאלו נדבקים בי כראוי לשמונה ימים, עם ישראל, ואלה רחוקים ממני עד כמה ימים. 

אמר לו המלאך, המלאך אומר לקדוש ברוך הוא, אף על פי כן, כיוון שנימול, האם לא יהיה לו שכר טוב בעבור זה? 

שוב חוזר ואומר, רבי יחיא, וואי על זמן ההוא שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקדוש ברוך הוא? שימו לב עכשיו. הרחיק לבני ישמעאל מדבקות העליונה, כדי שהוא לא יקבל שכר בעולם העליון. אז הוא הרחיק אותם מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה. בעבור מילה ההיא שבהם. בגלל שהם עושים ברית מילה. 

זה מה שאמרתי לכם, לכן הם נקראים שור. למה הם נקראים שור? כי אצלנו נקרא שור יוסף ("בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" דברים לג, יז). יוסף מסמל את השור, ולכן מולו הישמעאלים העניין שלהם זה המילה. לכן תראו גם האנתיפאדה הראשונה, איפה התחילה? קבר יוסף. 

אז בעבור מילה ההיא שבהם. עתידים בני ישמעאל, שימו לב, לשלוט בארץ הקדושה כשהיא ריקה מהכל זמן רב. 1,300 שנה הם שלטו פה. הארץ הייתה שוממה, אבל הם שלטו פה. אז הם היו פה כמו שהמילה שלהם ריקנית בלי שלמות. אז הם קיבלו את ארץ הקדושה, אבל ריקנית בלי שלמות. 

רבותיי, שימו לב למשפט הבא. פה טמון העניין. והם יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם. שמעתם? בגלל הזכות הזאת שלהם, אז הם, גם כשאנחנו נחזור, אנחנו כבר חזרנו לארץ. נו, אז תתחפפו מפה. נגמר הזכות של הברית מילה, חזרנו. 

לא, מגלה לנו הזוהר, לא. עדיין הם יעכבו עוד קצת, יש תוספת מע״מ. הם יעכבו, אבל זמן רב מלשוב למקומם. 

עד מתי? 

אומר הזוהר, שימו לב, עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל. איזה זכות? זכות ברית המילה. 

עכשיו תראו מה הוא כותב. ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות חזקות בעולם. ויתאספו בני אדום עליהם ויתגרו מלחמה בהם. ארצות הברית, אירופה וכולי, נגד הישמעאלים. איפה זה יהיה? אחת על הים, אחת על היבשה ואחת סמוך לירושלים. וישלטו אלה באלה. 

שימו לב טוב מה שעכשיו הוא אומר. וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום. מה היה צריך להיות כתוב פה? ארץ הקדושה לא תימסר לבני ישמעאל. מה זה שכתוב פה? ארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום. אלא מה רבותיי? צריך לדעת שהרבה אנשים חושבים שהבעיה שלנו זה הישמעאלים. הבעיה שלנו זה לא הישמעאלים, זה רק המקל "חֹבְלִים" (ע"פ זכריה יא, ז). הבעיה הקשה שלנו זה אדום. לא כתוב ישמעאל, שונא ליעקב הלכה. וישמעאל, ורבי שמעון בר יוחאי, מה אומר? אומר עשיו, שונא ליעקב. זו הלכה. לא ישמעאל. 

ואדום, יש להם עניין פה בארץ ישראל הרבה יותר מישמעאלים. שימו לב, בכל מקום שיש להם אפשרות הם שמים כנסיות. מנזרים וכולי. ולמה? מה הבעיה שלהם? אתם יודעים מה הבעיה שלהם? הבעיה שלהם היא כזו. התורה הקדושה הבטיחה עשרות אלפי הבטחות. והם התקיימו בכל הדורות, ישתבח שמו לעד. התורה לא מפספסת. הברית החדשה של הנוצרים הבטיחה כולה הבטחה אחת, ואפק שישה. מה הייתה ההבטחה שלהם? 

שעם ישראל לא יחזרו לארץ ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא עשה עם הנוצרים ברית חדשה, הברית הקודמת התבטלה עובדה שעם ישראל בגלות הם כבר לא יחזרו יותר לארץ ישראל. ולכן, באומות המאוחדות (או"מ...) בקום המדינה, היה להם בעיה להצביע בעד שיבת היהודים לארץ ישראל. היה לחץ חזק מהצד של הנוצרים הדתיים. בעיה. אם הם יחזרו, זה סותר את הברית החדשה. וזה לא חזר להם. חזרנו. 

אז מה היתה הטענה שלהם? הטענה היתה, לא, כל זמן שהם לא בירושלים, אין להם את ירושלים, אז זה בסדר. לכן, תשימו לב שהם כל הזמן עובדים על זה שלא יהיה לנו שליטה, ריבונות וכולי, בהר הבית. שלא יהיה מציאות כזאת. למה אז הם לגמרי מאבדים הכול? כי הרי כשהיה את מלחמת ששת הימים, אז הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד שחרר לנו את ירושלים. זה לא היה בתוכנית שלהם. 

עכשיו הם קיבלו עוד נוקאאוט. במכה הזאת שהם קיבלו במלחמת ששת הימים, היה להם עוד יותר קשה לתרץ. אז הם אמרו, נכון, זה לא, אבל הם עדיין לא, ואין להם את הר הבית וכולי וכולי. 

במקום המדינה הם אמרו לא. היו כאלה שאפילו תרצו, אמרו, זה היהודים שחזרו לארץ ישראל, זה לא היהודים ההם. זה יהודים אחרים. זה לא אותו דבר. 

***

אז פעם היה לי ויכוח עם איזה מיסיונר, נוצרי. 

אמרתי לו, תגיד לי, למה אתה בא לפה לארץ, לשכנע את היהודים להיות נוצרים? הרי מה שמעניין אותך זה שכמה שיותר יהיו נוצרים, נכון? אז מה הבעיה? לך להודו, לסין, לכל מיני מקומות כאלה, ששם בשביל כמה דולרים הוא מוכן להיות לא רק נוצרי, גם כומר ובישוף ומה שאתה לא רוצה הוא יהיה. רק תן לו כמה ג'ובות. פה אתם צריכים לבוא, להילחם על כל יהודי, ויד לאחים נלחמים אתכם. שילמה לך את כל המלחמות האלה, מה יוצא לך מזה? 

מה התשובה שלו? אתה כנראה לא מבין. הוא אומר לי, יהודי אחד שווה כמה אלפים של גויים. 

אמרתי לו, מה אתה אומר? אבל אתם הרי טוענים שהיהודים של היום זה לא היהודים של פעם. 

נתקע. איי איי איי. אבל זה שאנחנו שווים זה פשוט. מה אלפים? מיליונים. כל יהודי שווה עולם ומלואו. אם כן, רבותיי, איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. 

***

אז עכשיו יש להם כל הזמן חשש. אז הם מוכנים לעשות הכול שיהיה שלום. כל הזמן מסדרים שיהיה שלום עם הפלסטינים, שיהיה ככה, שיהיה ככה. העיקר שלא תהיה לנו שליטה על ירושלים, על הר הבית. איי איי איי. 

ואת זה רומז רבי שמעון בר יוחאי פה ואומר מפורש, שימו לב. איי. אומר, וארץ הקדושה לא תימסר לבני אדום. הבטחה. ואז, למה היא לא תימסר? כי תהיה הבטחה נוספת. הבטחה בומבסטית. מה ההבטחה? 

הוא אומר, בזמן ההוא יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומא הרשעה. עם מסוף העולם. נו, עכשיו לך תדע על מה מדברים. זה יכול להיות הסינים, זה יכול להיות הקוריאנים, אה? ההוא הצפון-קוראני שם מתחיל ככה לזעזע. אז לך תדע למי הכוונה פה. 

אבל הוא אומר, יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומא הרשעה. ויתגר בם מלחמה שלושה ירחים. שלושה חודשים. ויתאספו שם עמים. ויפלו בידיהם. לא יצליחו על העם הזה. עד שיתאספו כל בני אדום עליה מכל קצווי הארץ. מלחמת עולם שלישית. 

ואז יתעורר הקדוש ברוך הוא עליהם. זהו שכתוב "כִּי זֶבַח לַה' בְּבׇצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (ישעיה לד, ו) איפה זה "בׇצְרָה"? עיראק. אז יש שאומרים שזו היתה בעצם התחנה של מלחמת המפרץ. יש שאומרים שחכה אנחנו עוד לא... זה היה רק הפרומו. יש שם עולם. 

ואחר כך מה כתוב? "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ, וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" (איוב לח, יג) הקדוש ברוך הוא הולך לתפוס, שימו לב, את ארבע (4) כנפות הָאָרֶץ, ארבע פינות, ולנער. וכל מי שלא יחזיק טוב, כמו שאומרים, ביי ביי. מתחפף "וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" מה זה אומר? תכף תשמעו. 

הוא אומר שלא יישאר אחמד אחד כאן במדינה. זה רבי שמעון בר יוחאי לפני אלפיים (2,000) שנה. צ'אנצ'ונים יהיו פה הרבה. למה? צריך מי שישרת את עם ישראל, כך כתוב. כל אחד, יהיה לו 2,800 משרתים. 

כמו שהנאצים, יימח שמם, עסו לעם ישראל ועד היום גרמניה משלמת. אותו דבר כתוב שכל אומות העולם יבואו וירצו מיוזמתם לשלם לעם ישראל על כל הצער שנגרם להם במשך כל הדורות "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי" (ישעיה מט, כג) נבואות ידועות. אתם קוראים את זה בהפטרות כל שבת. 

אז הוא אומר, שימו לב, איך אני יודע שלא יישאר פה אחמד אחד בארץ ישראל? תשמעו את המשפט הבא. ויכרית לבני ישמעאל ממנה. מארץ הקדושה. כרת. לא יישאר אף אחד מהם. מי יכרית? הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמם, ככה אומר רבי שמעון בר יוחאי. אחד לא יישאר. למה לשון כרת? כי כתוב שהמילה זה כריתת עורלה. זה כרת. אז כמו שכורתים את העורלה, ככה הוא יכרית את בני ישמעאל. 

***

זה מה שאנחנו אומרים בהלל, דרך אגב, והרבה לא שמים לב. אנחנו אומרים שמה: "סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח, יא) מה זה "אֲמִילַם" מה זה? אה? זה מלשון מילה. "אֲמִילַם" בשם השם "כִּי אֲמִילַם" אני אכרית אותם "כִּי אֲמִילַם" זה הכרתה. 

***

אז הוא אומר, ויכרית לבני ישמעאל ממנה. וישבר כל השרים שלהם למעלה. ולא יישאר שר למעלה על אומות העולם. 

לכל אומות העולם יש שרים, יש שבעים (70) שרים בעולם העליון. לא יישאר שר למעלה על אומות העולם, אלא השר של ישראל בלבדו. ועל זמן ההוא כתוב "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט) וכתוב "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) זה דברי הזוהר הקדוש, סוף פרשת לך לך, כל אחד יכול לראות. מכתוב שחור על גבי לבן. מי צריך מבט לחדשות עם דבר כזה? 

***

יש לכם עוד קצת סבלנות שאני אקריא לכם משהו או שמספיק לכם? אה? לא, כי אין לי לאן ללכת. אה? 

***

אז בואו תשמעו דבר מדהים. לאחר שנבוכדנצר, מלך בבל, כבש את כל המדינות והעמים אשר היו ידועים באותה תקופה ושפחם למלכותו, בשנה השנייה (2) למלכותו הכלל-עולמית, חלם נבוכדנצר חלום אשר הבהילו והלחיצו מאוד, אך הוא שכחו. המלך ציווה לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים, 

ואמר להם, חלום חלמתי. זה הכל מתורגם מהארמית שמופיע בתנ״ך. זה כל זה, תוכלו לראות את זה בתנ״ך, מילה במילה, רק זה תרגום מילולי. חלום חלמתי, ותפעם רוחי לדעת את החלום. 

השיבו הכשדים, המלך לעולם יחיה. את החלום אמור לעבדיך ואנו נגיד פתרונו. 

ענה המלך, הדבר ממני הלך. הוא שכח מה הוא חלם. אם לא תודיעוני החלום ופתרונו, לאיברים תתחתכו ובתיכם לאשפתות יהיו. ואם את החלום ופתרונו תאמרו, מתנות ודורונות וכבוד גדול תקבלו מלפניי. רק את החלום ופתרונו תודיעוני.

 הכשדים השיבו, והמלך ענם עד שלבסוף אמרו הכשדים, אין אדם על היבשה אשר יוכל להגיד כבקשת המלך. הוא מעולם לא היה מלך שביקש כדבר הזה. הדבר אשר המלך מבקש הוא כבד. ואין מי שיגיד מלבד המלאכים אשר אינם דרים עם בני האדם. 

כלפי תשובה זו היה המלך בזעף וקצף גדול, והוא פקד לאבד את כל חכמי בבל. גזירת המלך יצאה והוצאת החכמים להורג החלה. 

דניאל וחבריו היו בין המבוקשים להיהרג. פנה דניאל לאריוך השר הממונה על ההוצאות להורג. על מה יצא הקצף? והוא השיבו דבר. 

ביקש דניאל שיינתן לו זמן והוא יפתור למלך. הלך דניאל לביתו להתפלל ושלח והודיע לחבריו את הדבר, לבקש רחמים מלפני אלוהי השמים על הסוד הזה. כדי שלא יאבדו דניאל וחבריו עם שאר חכמי בבל. 

בחזיון הלילה נתגלה הדבר לדניאל. הוא ראה את חלום המלך והוסבר לו פתרונו. דניאל התייצב לפני המלך ולשאלת המלך הוא השיב הסוד אשר המלך מבקש אין החכמים והאשפים והחרטומים יכולים להגיד. אבל יש אלוהו העליון מגלה סודות. והוא הודיע למלך נבוכדנצר את אשר יהיה באחרית הימים. חלומך כך הוא.

 עכשיו הוא הולך להגיד לו את החלום שהוא חלם. אתה מלך, מחשבותיך על משכבך עלו. והיית מהרהר מה יהיה בעולם אחריך. ומגלה הרזים הודיעך את אשר יהיה. אתה המלך רואה היית. והנה צלם אחד גדול בדמות אדם עומד לנגדך. זיוו רב ותוארו נורא. 

ראש הצלם זהב. חזהו וזרועותיו כסף. בטנו וירכיו נחושת. שוקיו ברזל. ורגליו, החלק הסמוך לקרקע, ואצבעות רגליו, יש מהם של ברזל, ויש מהם של חרס. מביט היית בצלם עד אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת. לא בידיים, אלא מעליה. והיא היכתה את הצלם ברגליו, ונפצה והדיקה את הברזל והחרס. ואז התנפצו והודקו כאחד כל חלקי הצלם, והיו כמוץ מגרנות הקיץ ותישא אותם הרוח. ולא ניכר שהיו שם מעולם. 

והאבן אשר הכתה את הצלם נעשית להר גדול, ותמלא את כל הארץ. האבן הזאת, שימו לב עוד פעם, שהכתה את הצלם, נעשתה להר גדול, ותמלא את כל הארץ. האבן הזאת. אמר לו, זהו החלום. אמר לו, זהו החלטה. ואת פתרונו אומר לפני המלך. 

אתה המלך, הוא מתכוון לנבוכנצר, מלך המלכים, אלוהי השמים, נתן לך חוסן ותוקף וכבוד, ואת כל תיירי הארצות נתן בידך והשליטך על כולם. לא יהיה מלך בעתיד אשר ישלוט כמוך. אתה הוא ראש הזהב. ואחרי מלכותך, מלכות בבל, תקום מלכות אחרת נחותה ממך. כמו שהכסף נחות מהזהב. זו מלכות מדי ופרס. אשר שלטה על ידי שותפות שני מלכיה כורש ודריווש, כמו שאמרנו. 

לפיכך, הכסף התפצל לשתי זרועות הצלם. כורש ודריווש. המלכות השלישית היא הנחושת אשר תשלוט בכל הארץ. זו מלכות יוון בראשות אלכסנדר מוקדון והמלכים שאחריו. המלכות הרביעית תהיה חזקה כברזל. שכשם שהברזל ממעך וקולף הכול וכברזל אשר מרדד את כל המתכות, כך היא תתגבר על שרידי הממלכות שלפניה ותנפץ את עבודת השמש והכוכבים והפסלים והאלילים אשר נוהגות בהם. זו מלכות רומא והנצרות. 

ואשר ראית מתחת שוקי הברזל את הרגליים, מהם חרס ומהם ברזל, זהו מפני שלא כמלכויות שעד כה, שזו עלתה כשזו ירדה. שימו לב טוב למה שאמרנו. אלא בעוד שולטת מלכות הברזל המתפרסת על פני מדינות רבות. מה שאמרנו, המלכות של רומי, שזה של אדום, של המערב, תקום מלכות גדולה נוספת, חלשה יותר, כחרס לאומת הברזל. ממלכת הדת האסלאמית. ומן החוזק של מלכות הברזל יהיה לעזרה למלכות החרס. 

***

זה מה שאמרתי לכם ביום שלישי, שהשור שותה מהמים, הוא נהנה מהמים, הוא לא מחסל את המים. כל הדוגמאות בחד גדיא, אחד מחסל את השני, אחד נוקם בשני. רק אצל השור אנחנו רואים שהשור נהנה מהמים. הוא לא יכול לחסל את כל המים של הנהר. 

וזהו, שראית שבחרס מעורב מעט ברזל ואצבעות הרגליים מהן ברזל ומהן חרס. 

***

ולכן אתם, דרך אגב, רואים שבמדינות המוסלמיות, כמו סעודיה, עיראק, איראן, מצרים, בחברותיהן, הן מתחמשות על ידי גרמניה, צרפת, רוסיה, ארצות הברית גם, בזמנו. אולי גם היום אנחנו לא יודעים. ישתבח שמו. הכל מאיתו יתברך והכל לטובתנו. 

***

ופה אני ברשותכם אקריא לכם משהו שכותב המלבי"ם על הפסוק הזה. תראו מה כותב המלבי"ם. אחר זה השקיף על אצבעות הרגליים, שהוא הסוף האחרון של הצלם, והוא הרומז על זמן האחרון של המלכויות. וראה אצבעות שהן עשר. כי באחרית הימים תתחלק מלכות רומי הכללית שנחלקה בין אדום וישמעאל, שהן שתי (2) הרגליים, לעשר (10) אצבעות. שהן עשר מלכויות. 

שאז ימצאו עשרה מלכויות גדולות בעולם. ולא יהיה עוד מלכות אחת מושלת בכיפה כמו בזמן רומי. רק עשרה ימלכו בכיפה. מהם מבני אדום ומהם מבני ישמעאל. עד כאן לשונו של המלכויות. 

ואשר ראית, אני חוזר לדניאל, שהוא אומר לו, ואשר ראית ברזל מעורב בחרס האצבעות העשויות חרס, הוא מפני שממלכות החרס יישאו נשים ממלכות הברזל כדי לחזק את כוחן. אתם שומעים? מפני שממלכות החרס יישאו נשים ממלכות הברזל כדי לחזק את כוחן. אך הן לא יתדבקו זה בזה. חרס לא יכול להתחבר לתוך ברזל. זה לא מתערבב ביחד. 

ובימיהם של המלכויות הללו, עשרת המלכויות הללו, יקים אלוהי השמים מלכות אשר לעולם לא תתבטל. והיא תמעך ותכלה את כל המלכויות ותעמוד לעולם. וזהו שראית את האבן הנגזרת מעליה. כלומר, המהלך יהיה ניסי ולא טבעי. אז כמו שראית את האבן הנגזרת מעליה מן ההר ומדיקה את הברזל והנחושת והחרס והכסף והזהב. 

אבל תראו דבר מעניין. מה כתוב פה? שהיא מדיקה את הברזל והנחושת והחרס והכסף והזהב. אתם שמים לב? זה לא הולך לפי הסדר של הפסל, של הצלם שורה. היה צריך לומר את הזהב ואת הכסף ואת הנחושת והברזל והחרס כמו הסדר של הצלם. דניאל שינה כאן מן הסדר של בצלם והסמיך את הברזל לנחושת ואת החרס לזהב ולכסף. למה? 

לומר שבאותם ימים, בדור שלנו, באחרית הימים, שימו לב, הזהב שאמרנו שזה בבל זה נבוכדנצר והכסף שזה האיראנים פרס, שימו לב, כבר לא יהיו עובדי אלילים שונים כמו שהם היו בזמנם אלא יעברו להיות בני דת החרס, האסלאם. 

אז לכן הוא אמר לו שהוא הסמיך את החרס ואת הזהב והכסף ביחד. שמעתם? ואילו את הנחושת שזה יוון הוא הסמיך, שגם היא היתה אז עובדת אלילים, הוא הסמיך את היוונים לידת הברזל, לרומא והוותיקן ולנצרות. כך מסביר המלבי"ם. זה המלבי"ם כותב לפני מאות שנים. אתם מבינים על מה מדברים? יש לך מבט לחדשות יותר טוב מזה? אתם מבינים עד כמה אנחנו קרובים לסוף כמו שאמרנו בחד גדיא? בוא הנה, אנחנו נבנה תחנה סופית. 

***

יש לכם עוד כמה דקות? יש לכם סבלנות או כבר די? התייאשתם, התעייפתם. אה? אל תתביישו, תגידו את האמת. אה? אז עוד משהו, בזה נסיים. בלי נדר. נשתדל. לא, אנחנו כבר בשוונג, ישתבח שמו לעד, ואנחנו כבר באותו זה, חבל. זה שלא ינתק לנו את הרצף של הרעיון. אז בואו תראו. 

***

דניאל בעצמו חלם חלום. חוץ ממה שהראו לו את החלום של נבוכדנצר, דניאל בעצמו חלם חלום. וזה כתוב בספר דניאל. אז בואו תראו מה כתוב שם. זה התרגום המילולי, שוב. 

רואה הייתי בחזיון הלילה, והנה ארבע (4) רוחות נושבות ובאות מארבע רוחות השמים, נוגחות בים הגדול וסוחרות אותו. והנה ארבע חיות ענק עולות מתוך סערת הים, בזו אחר זו, שונות זו מזו. 

הראשונה נראית כאריה וכנפי נשר לה. זו מלכות בבל. מתבונן הייתי עד אשר נמרטו כנפיה. היא התרוממה מן הארץ, ועל רגלי אדם נעמדה. ולב אדם ניתן לה. מה זה בא לסמל? חולשה ורפיון כוח. 

והנה חיה אחרת, שנייה, דומה לדוב. נעמדה לצד אחד ושלוש (3) צלעות בפיה בין שיניה בבל אשור ופרס וכך אמרו לה קומי אכלי בשר הרבה 

אחר כך רואה הייתי והנה אחרת כנמר ולה ארבע (4) כנפיים וארבעה ראשים יש לחיה ושלטון ניתן לה. זה מה אמרנו, יוון. 

אחר כך רואה הייתי בחזון הלילה והנה חיה רביעית מטילה פחד ואמה וחוזק יתר יש בה ושיני ברזל גדולות לה אוכלת וממעכת ואת השאר ברגליה רומסת. וכך היה דרך הרומאים, מה היה דרכם? לספח מדינות למלכותם או להשמיד אותם. והיא שונה מכל החיות שלפניה. ועשר (10) קרניים יש לה. 

מתבונן הייתי בקרניים והנה קרן אחרת קטנה עולה ביניהם ושלוש (3) קרניים נעקרו מלפניה. יצאה קרן, דחפה שלוש קרניים. והנה עיניים כעיני אדם בקרן זו ופה מדבר גדולות. דברי שחץ וגאווה. איי, איי, איי, איי, מתבונן הייתי עד אשר כסאות המלכים הושלכו ועתיק יומין, זה כינוי לקודשא ברכו, יושב לבושו כשלג לבן ושערותיו כצמר לבן נקי שזה משל ורמז לניקיון וזכויות ישראל. 

***

איי, איי, איי, כמו שכתוב דרך אגב בנביא בהפטרה אנחנו אומרים את זה "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה" (ישעיה סג, א) שזה עיראק שימו לב עוד פעם כמו שאמרנו שכתוב בפסוק אחר "כִּי זֶבַח לַה' בְּבׇצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (ישעיה לד, ו) נכון? זה מקביל לזה. אז "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה"? "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת? פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכׇל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיה סג, ב-ג) כך כתוב בישעיה ס״א.

***

 "וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי" דרך אגב, פה אני עוצר ואני אשאל לכם שיר. אנחנו שרים בשבת 'דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן וּלְבַת וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת' באחד הבתים אנחנו אומרים ככה 'דְּרֹךְ פּוּרָה בְּתוֹךְ בָּצְרָה וְגַם אֱדוֹם אֲשֶׁר גָּבְרָה' יש הרבה מקומות, תראו, כתוב 'בָּבֶל' למה כתוב בבל? 

כי זה הצנזורה שינתה הצנזורה היהודית שינתה כתבה בבל למה? כי היות והיינו בגלות של אדום במשך אלפיים (2,000) שנה אז שלא יגידו, אה, מתפללים עלינו שאנחנו נקבל חביט על חביט אז לכן היו צריכים לשנות ולהגיד וגם בבל אבל זה לא יכול להיות בבל, למה? 

כי אתה אומר 'דְּרֹךְ פּוּרָה בְּתוֹךְ בָּצְרָה' – 'בָּצְרָה' זה כבר בבל, אז מה? זה כפילות? אלא היות ואנחנו רואים שהם נלחמים זה בזה אז זה צריך להיות אחד 'בָּצְרָה' ואחד 'אֱדוֹם', כמו שכתוב פה "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם" שזה הנצרות, "חֲמוּץ בְּגָדִים מִבׇּצְרָה" שזה הישמעאל 

***

לכן תראו רבותיי אנחנו לא רק יודעים לשיר אנחנו גם יודעים לבכות אנחנו בתיקון חצות אנחנו בוכים כבר אלפיים שנה יהודים בוכים על מה הם בוכים? מה הם מבקשים מהקדוש ברוך הוא? "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם" (תהלים קלז, ז) אל תשכח להם כל מה שהם עשו לנו כל מסעי הצלב כל האינקוויזיציות, כל העלילות דם, הפרעות, כל מה שהם עשו לנו אל תשכח להם בוכים עם ישראל אלפיים שנה שום דמעה אינה חוזרת רקם זה רק עניין של זמן זה אנחנו מבקשים על אדום, 

ומה על בבל? "בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ, אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ, אֶל הַסָּלַע" (תהלים קלז, ח-ט) פששטה ישתבח שמו מה זה פנאטים אלה הדתיים האלה כל לילה בוכים ככה? מבקשים נקמה? לא פשוט אלפיים שנה אנחנו בוכים על זה, על כל הצער שהם עשו לנו בכל הדורות אז אנחנו גם יודעים לשיר, גם יודעים לבכות והתוצאות בקרוב 

***

אני כבר מסיים איי איי איי איי איי אז אמרנו שהוא מתאר את קודשא בריך הוא כאילו איך שמראים לו, מדמים לו, כאילו את בורא העולם כביכול בחלום כיסאו עשוי ניצוצות של אש וגלגלי הכיסא אש בוערת נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו אלף אלפי מלאכים משמשים אותו וריבוא רבבות לפניו עומדים כן זה מיליונים ומאות מיליונים ישתבח שמו 

המשפט נתיישב לפניו והספרים נפתחו רואה הייתי כך אומר דניאל בחלום, רואה הייתי מאורה שעולה חמתו של עתיק יומין מכל הקרן המדברת גדולות אלה המוסלמים ככה שהם מתפלצפים עלינו עכשיו זה הזעם יהיה על הישמעאלים שיבואו להילחם בישראל רואה הייתי עד אשר נהרגה החיה כולה ועבד גופה והיה למאכולת אש רואה הייתי בחזון הלילה הלילה מסמלת תקופת הגלות והנה עם ענני שמים כבן אדם קרב ובא הנה הוא בא, מלך משה סתרבשתם הוא קרב ובא ועד עתיק יומין הוא הגיע עד הקדוש ברוך הוא, 

ולפניו הביאוהו ולאדם זה הוא נתן שלטון וכבוד ומלכות וכל העמים והאומות המדברים בכל השפות אותו עובדים שלטונו שלטון נצחי אשר לא יינטל ומלכותו לא תיפגע נבהלה רוחי מחזון זה קרבתי אצל אחד מן העומדים שם לפני עתיק יומין וביקשתי ממנו על כל זאת שאל אותו מה זה כל היום מה שהוא ראה 

והוא אמר לי את פתרון הדבר אלה החיות הגדולות ארבע מלכויות יקומו מן הארץ ולבסוף יקבלו את המלכות העם קדושי עליון וירשו את המלכות לעד ולעולמי עולמים והחיה הרביעית היא מלכות רביעית אשר תהיה שונה מכל המלכויות ועשר קרנותיה הן עשר מלכויות אשר יקומו ממנה 

והקרן אשר תצמח אחר כך זו מלכות אשר תהיה שונה בין העשר הקודמות לה ועל שלוש מלכויות מהן היא תשתלט ודברים כלפי מעלה הוא ידבר ולעם ישראל קדושי העליון הוא יציק ויטריח ויבקש לשנות זמנים ודת והם יינתנו בידו עד זמן וזמנים וחצי זמן זה הרמז של ביאת המשיח 

בשלוש מילים האלה עד זמן וזמנים וחצי זמן והדין נתיישב לפני האלוהה והשלטון של אותה מלכות יוסר ויינתנו להישמד ולאבדון גמור והמלכות והשלטון על המלכויות אשר תחת כל השמים תינתן לעם קדושי העליון מלכותם מלכות נצח וכל השליטים אותם יעבדו 

עד כאן סוף הדבר אני דניאל מחשבותי הרבה הבהילוני ותעורי נשתנה רבותיי זה תרגום מילולי של ספר דניאל יכולים לפתוח את ספר דניאל ולקרוא ספר דניאל לא נכתב היום לא לפני מאה (100) שנה לא לפני מאתיים (200) שנה לא שלוש מאות (300) שנה לא חמש (500) מאות שנה למעלה מאלפיים (2,000) שנה 

רבותיי מבט החדשות של אחרית הימים יש לך יותר מזה? 

***

אז כמה אנחנו צריכים להתחזק ולדעת שכמה אנחנו נמצאים עכשיו לפני הסוף ואנחנו הולכים לזכות בעזר השם יתברך לראות בעיניים פקוחות את נקמת השם יתברך אומר הפסוק הנה שנת גאולי באה ונקם אשיב לצריי ("כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה" ישעיה סג, ד. "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם, יָשִׁיב לְצָרָיו" דברים לב, מג) 

מי אלה הצרים של הקדוש ברוך הוא? שימו לב "וְנָקָם, יָשִׁיב לְצָרָיו" מי זה הצרים של הקדוש ברוך הוא? שניים 

מה ההבדל בין אויב לבין צר? אויב זה אחד שרוצה ברעתי אבל הוא לא עושה פעולה זה רק בכוח לא בפועל צר זה אחד שבא וצר עליי בפועל דוגמה אצל המן כתוב שהוא היה "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו) למה הוא גם היה המתכנן וגם המוציא לפועל אז כתוב לב "וְנָקָם, יָשִׁיב לְצָרָיו" אני אתנקם באלה שצרו על ביתי מי צרו על ביתו של הקדוש ברוך הוא? שניים אמרנו, מי החרבו את בית המקדש? בבל ורומי בהם יתנקם הקדוש ברוך הוא בגלות האחרונה במהרה בימינו אמן ואמן. 

חזקים וברוכים.