תלונת משה רבנו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

במדרש דברים רבה זן יוד אנחנו אומרים את דברי התורה לנציב יום אליהו חיימוב

אליהו בן מלכה

רפואה שלמה לילדים בקניית דירה מהרה

במדרש אמרו

כיוון שנתן משה למות

ולא ביקשו עליו רחמים שייכנס לארץ

כינס אותם

והתחיל מוכיחם

אמר להם

אחד פדה שישים ריבו בעגל

ושישים ריבו לא היו יכולים לפדות אדם אחד

הרי

ולא נתן לכם אדוני לב לדעת

המשך הפסוק ועיניים לראות

ואוזניים לשמוע עד היום הזה

אמר להם

אי אתם זכורים

כל מה שהנהגתי אתכם במדבר

והולך אתכם ארבעים שנה במדבר?

זאת הייתה תלונה של משה רבנו על עם ישראל

הוא התפלל

על שישים ריבו להציל אותם מגזירת העגל

מהאסון הנורא הזה

לשישים ריבו

לא יכולים היו לפדות אדם אחד לבקש עליו ומתפלל

515 תפילות, רואים

שהוא משתדל ורוצה מאוד להיכנס, אף אחד, אף אחד מ-60 ריבו

אז הוא כינס את כולם והתחיל להוכיח אותם

אחד פדה שישים ריבו בעגל ושישים ריבו לא היו יכולים לפדות אדם אחד,

הרי

ולא נתן לכם אדוני לב לדעת

אמר להם אי אתם זכורים כל מה שהנהגתי אתכם במדבר?

וא הולך אתכם ארבעים שנה במדבר?

עד כאן המדרש

ולכאורה אומר הרב יעקב גלינסקי,

זיכרונו לחיי העולם הבא?

לא מובן.

יש למשה רבנו טענה ניצחת

פדיתי אתכם ממוות בעגל,

מדוע לא פדיתם אותי ממוות?

אז למה היה עליו להוסיף שהוא הוליך אותם במדבר

ונשא אותם

כאשר יישא האומן את היונק?

עצם זה שהוא פדה אותם ממוות והם חיים בזכותו,

מספיק בשביל שהם כולם וכל אחד מהם

היה צריך להתפלל עליו שהוא לא ימות.

למה צריך להוסיף גם

שהוא הוליך אותם ארבעים שנה במדבר ונשא אותם

כמו האומנת היונק?

התשובה של הדבר היא במדרש אחר מופלא בשמות רבה ד'

ב'.

שם כתוב

כל הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואימו.

אדם מכניס אורחים,

הכניס אדם לביתו, פתח את הפתח שלו לחברו שייכנס.

האדם המתארח חייב בכבוד המארח הזה יותר מכבוד אביו ואימו.

האורח הזה חייב בכבוד המארח יותר מכבוד אביו ואימו.

זה מדרש פליאה.

אבא שלו ואימא שלו גידלו אותו בלי הפסקה, השקיעו בו את הכול, מה שיש להם.

וזה הכניס אותו, פתח לו את הפתח פעם אחת, כבר חייב בכבודו יותר מאביו ואימו. מה קורה פה?

ומביא ראיה המדרש.

אתה מוצא,

בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שניים ברוחו,

כל מה שעשה נסים

אליהו אלישע הנביא תלמידו, עשה פי שניים.

בעת שנלקח אליהו מאלישע הוא זכה ליטול פי שניים ברוחו.

כך כתוב במלאכים ב' ב'.

באליהו החיה אדם אחד.

זה כתוב במלאכים א' י' ז'

והיה בידו איפה להחיות שניים.

והחיה בן השונמית,

כמו שכתוב במלאכים ב' ד'.

ועוד אחד זה את הנפטר שנגע בו במותו.

זה במלאכים ב' י' ג',

ושם מובא ברדק.

כשבאו לכבול לידו אדם שלא היה ראוי, יש אומרים היה רשע,

ולא קוברים רשע אצל צדיק,

אז ברגע שהסמיכו אותו קרוב לקברו של אלישע,

אלישע

לא נתן שיקברו אותו, אחייאת המת.

והמת קם.

במהלך כמה מטרים, יש אומרים שהוא נפטר שמה,

יש אומרים שנשאר חי.

אבל רואים שהוא עשה שניים.

שני מופתים של אחייאת מתים.

אחד זה בן השונמית, ואחד זהו שנקבר לידו.

אז הוא עשה פי שתיים מאליהו, שאחיה רק אחד.

היה לו ללכת אצל אביו ואימו לאחיותם,

כמו שאחיה את בן האכסניה שלו.

אם יש לך כוח להחיות את בן השונמית,

אז למה אתה לא הולך? אבא שלך ואימא שלך נפטרו, לך אליהם,

תחיה אותם.

וכן אליהו,

היה לו להחיות את הוריו,

כמו שהוא החיה את בן הצרפית.

אלא, שמסר נפשו על אכסניה שלו.

למה? כל הפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואימו.

אז אלה שאירחו אותו,

שניהם,

כיוון שאלה אירחו אותם,

גם הצרפית וגם השונמית,

כשנפטרו הילדים שלהם, הם יחיו אותם.

אז אם יש לכם כוח להחיות מתים, תלכו תחיו את ההורים שלכם.

הוא אומר, לא,

פה הם מסרו את נפשם על האכסניה שלהם.

אלה, איכסנו אותם, הכניסו אותם, אירחו אותם.

חייב למסור נפשו.

לא מובן.

אביו ואמו הביאו אותו לעולם.

כמה טיפלו בו בינקותו, בילדותו.

ולאחסנאי,

חייב יותר.

איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות?

לפני דקות ניגש אל היהודי

ואמר לי,

שאבים נפטר השבוע.

והוא אומר, אם הוא יכול לבקש ממישהו שיגיד את הקדיש במקומו.

שאלתי, למה?

הוא אומר, אני לא יודע להגיד את הקדיש בהגייה נכונה.

אמרתי לו, זו סיבה שאתה לא...

תלמד.

נביא לך פה מישהו שיקליט לך, תשמע את זה עשרים פעם, עד שזה יתקבע במוחך,

ותגיד, נכון?

לא שווה ללמוד בשביל אבא כמה שורות?

הוא השקיע בך, שלח אותך לבית ספר לתלמוד תורה ללמוד,

הוציא עליך מיליונים.

אתה לא יכול להשקיע?

כבר אתה מעביר את הדבר שאתה עוד יכול לעשות לאבא?

כבר מעביר אותו למישהו אחר, לא יאומן כי יסופר.

אבל פה שואלים שאלה אחרת, אבא ואימא השקיעו.

אז איך זה שאתה מחויב יותר כאילו

למי שנתן לך אכסניה?

עוד שאלה שואל רבי ינקלב.

מה חייב אליהו לצרפית?

הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא זימן אותה לו.

כך כתוב במלאכים א', יז', ט',

הנה ציוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך.

זאת אומרת, מן השמיים ייעדו אותה לכלכל את אליהו.

ובדבר אליהו נעשה לה נס מופלא.

כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר.

כל ימי הבצורת.

אז מה, היא הייתה מזומנת לא מן השמיים.

והוא בעצמו גרם לה לפרנסה, מה שלא היה לה אנשים אחרים בכלל, ועשה לה נס ומופת.

ועודנו חייב לה יותר מלהביא ולאמו?

התשובה היא שכוח הוא מכוחות נפש האדם.

יש בנו כוח כזה, השם ירחם עלינו,

שטובות ישנות מתעמעמות.

אתם יודעים מה זה עמעם, כן?

יש בחשמל כפתור עמעם.

יש לך מקסימום אור, ועם העמעם אתה מקטין את האור עד שאתה יכול להחשיך לגמרי.

יש לבן אדם עמעם בראש. עוד לפני שהמציאו את העמעם של החשמל,

הוא מעומעם כל הזמן.

זה כוח בכוחות הנפש שטובות ישנות מתעמעמות.

והטובות הנוכחיות הן המחייבות.

אז כך הוא ביחס לטובות האכסניה מול טובות ההורים.

האכסניה זה היה עכשיו,

ההורים זה היה פעם,

הם כבר לא פה.

וכך ביחס לטובות ההנהגה במדבר

מול טובת ההצלה וחטא העגל.

חטא העגל היה בהתחלה.

זה שכחו כבר שהוא הציל אותם ממוות.

לכן מוסיף להם משה רבנו ואומר, בהולך אתכם ארבעים שנה במדבר. מה עם זה?

כל יום, כל יום נהניתם ממני.

כל יום, כל יום ארבעים שנה. אז לפחות על הטובות האחרונות תזכרו לי חסד.

אם אתם לא זוכרים שאתם חיים בזכותי שהצלתי אתכם,

זה היה לפני ארבעים שנה

בעגל.

ומה עם כל מה שאני מדריך אתכם ומוליך אתכם במדבר ארבעים שנה? מה עם זה?

אך זאת יש להבין.

מה הקל וחומר שדרש משה רבנו?

אדם אחד הציל שישים ריבו.

בשישים ריבו לא הצילו אדם אחד.

אבל הרי לא היה זה סתם אדם אחד שהציל.

זה היה משה רבנו שהוא בעצמו שקול,

כשישים ריבו.

זה איש האלוהים.

זה השושבין,

שושבינה דמלכה,

שושבינו של הקדוש ברוך הוא.

אז מה התביעה שלו מהם?

אתה מדמה את עצמך עליהם?

אתה, יש לך כוח להחיות.

אתה שקול כנגד שישים ריבו.

אתה שמבקש מהבורא יתברך.

אבל הם, כל אחד יתפלל, מה כוחם כאילו?

אלא על כורחנו, אם הוא מבקש מהם.

זאת אומרת, הוא יודע שהיה בכוחם להציל אותו ממוות.

על כורחנו,

כשם ששקול משה כנגד כל ישראל,

כך שקולים כל ישראל כנגד משה.

כי יש להם כוח הרבים.

כן, אם נבדוק כל אחד בפני עצמו ביחס למשה רבנו,

שמיים בארץ.

אבל אם כולם מצטרפים יחד לטובתו של משה רבנו,

זה נקרא כוח הרבים.

וכוח הרבים הוא כמשה רבנו.

אז לכן הוא התלונן עליהם.

הרי את כולכם הצלתי, ואת כולכם הנהגתי, ואת כולכם הולכתי במדבר. אז כולכם הייתם צריכים ביחד להתפלל עליי?

והיה לכם כוח כמו שהיה לי כוח בשבילכם.

אומר רבי ינקל'ה, זכורני כשהספיד הגאון רבי אלחנן וסרמן,

זכר צדיק לברכה, את מורו וריבו החפץ חיים,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

פתח ואמר

בכל עיר ועיר

יש את בית הכנסת הגדול.

בבני ברק יש בית הכנסת הגדול, אפילו בתל אביב יש בית הכנסת הגדול,

ויש עשירים

מופלגים

הבונים בית כנסת מכספם.

לא בית כנסת של העיר, הם בעצמם בנו בית כנסת מכספם.

ויש גם בית מדרש של עגלונים,

בית מדרש של חייטים,

בית מדרש של סנדלרים,

ובתי המדרש של שאר בעלי המלאכה מדלת העם

ותמוהה.

איך יכול להיות לכל האנשים האלה, בעלי המקצועות האלה,

בית מדרש, הלוא בדוחק הם מרוויחים כדי פרנסתם,

ללחם לאכול ובגד ללבוש, אז מאיפה יש להם כסף לבנות בית כנסת?

איך זה?

התשובה היא, כל אחד מהם מתאמץ,

הפריש פרוטה פה ופרוטה שם,

יחדיו כי ביצעו סכום נאה שאפשר להם לבנות את בית הכנסת.

אין ציבור עני,

אין דבר כזה ציבור עני. אפילו עניים ביחד זה נקרא ציבור ואין ציבור עני.

איך נבנה בית הכנסת הזה, המפואר,

בסייעתא דשמיא?

קובץ על ידי הרבה, זה נתן אלף דולר,

זה נתן אלף דולר, זה קנה מטר, זה קנה מטר, זה כיסא, זה כיסא, זה פה, זה שם, זה הביא מנורות,

וזה נברשות, וזה הביא ככה, ופה, פה, ובזה, ובאו אנשים, והתנדבו, ועשו.

אין ציבור עני.

וכך אמרנו לאחרים גם לעשות, וכמה זכו,

וכמה לא זכו.

אז זאת אומרת,

כלפי מה הדברים האלה אמורים?

למה הוא אמר את הדברים האלה, רב אלחונן וסרמן,

בהספד? למה הוא אמר את זה?

החפץ חיים היה עשיר בכל.

בכל הוא היה עשיר.

עשיר בתורה,

עשיר בתפילה,

עשיר בחסד,

כתב את הקונטרס, אהבת חסד,

עשיר במצוות,

עשיר בזיכוי הרבים,

במעשה בנה בית כנסת מושלם

לריבוי כבוד שמיים בעולם.

דהיינו, כינס,

שלמות רבה, לכבוד השם יתברך בעולם.

ועתה,

כשהוא נפטר,

נוצר חלל.

מי ימלא אותו?

אין אדם בעולם שביכולתו למלא את החלל של החפץ חיים.

אז איך יתגדל ויתקדש מרבה?

אחת מהסיבות שאומרים קדיש, כשאדם נפטר,

אם זה היה אדם צדיק,

אז נהיה חלל, כמו שאמרנו עכשיו,

אז נחסר מקידוש השם.

אם הוא היה מקדש השם,

עכשיו נתמעט קידוש השם,

כי הצדיק נפטר.

אז באים הבנים

ואומרים אנחנו נמלא את החסרון.

נחסר?

אז יתגדל ויתקדש מרבה שמו הגדול, אנחנו נגדיל אותו,

שלא יחסר.

אותו דבר הציבור.

צדיק נחסר מן העולם, צריך להשלים

את מה שחסר עכשיו.

אז איך עושים את זה? בכוח הרבים.

אם כל אחד יוסיף כיכולתו,

בשקידה בתורה,

בכוונה בתפילה,

בריבוי מצוות,

במעשי חסד,

אמר להם בהספד רב אלחנון וסרמן, אז נוכל לבנות

היכל לתפארת.

מה שהוא עשה זה פעל רבות בעולם כולו.

אין מי שיכול לעשות את זה כמותו.

אז כל אחד

יוסיף בתורה, בכוונת התפילה, בחסד, בזיכוי הרבים, כל אחד, כל אחד, כל אחד, וזה ישלים את מה שעשה אחד.

וכמו שהיה פתגמו של רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק לברכה,

מה הוא היה אומר?

כלל ישראל

הוא גאון.

כלל ישראל הוא צדיק.

כלל ישראל הוא קדוש.

כשכולם ביחד, או, איזה גאון, איזה צדיק, איזה קדוש.

עם ישראל, פשש.

וכמו ששנינו במדרש,

רב נהג בעשרה דברי חסידות.

ובפטירתו חילקום תלמידיו בין כולם.

לא היה אחד בעולם שיכול לקבל

את עשרת הנהגות החסידות

שרב נהג בהן.

זה מובא בתשובות הגאונים קף עין זן,

ובתחילת ספר האורה והאשכול.

אז מה עשות תלמידים?

כל אחד לקח הנהגה.

אחת מהנהגות שלו, שהוא היה כופף את חיניו ולא מסתכל חוץ לדלת אמותיו.

אתם יודעים מה זה ללכת ככה כל החיים

ולא להסתכל חוץ לדלת אמות?

זה הנהגה מסובכת וקשה.

רב יוסף ורב ששת היו תלמידיו.

והם קיבלו על עצמם, אנחנו ניקח

את ההנהגה הזאת. האחרים, כל אחד לקח משהו אחר.

והם השתדלו מאוד מאוד לעשות את ההנהגה ולא עמדו בזה.

אבל כיוון שהם קיבלו על עצמם ללכת בהנהגה הזאת, הם סימאו את עיניהם

והפכו להיות סומים.

אתם שומעים כמה קשה? והוא היה לו את עשר הנהגות,

יא ביי ביי.

כן,

יש כוח לרבים,

ואין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתם.

והרבים יכולים לפעול כמו משה רבנו בתפילתו.

לכן הייתה לו תרעומת על עם ישראל,

ולכן הייתה לו תלונה וקובלנה עליהם.

ולכן הוא כינס אותם והוכיח אותם.

ואמר להם,

אחד פדה שישים ריבו בעגל.

שישים ריבו לא היו יכולים לפדות אדם אחד.

אז מילא כל אחד אמר, מה אני, מה חיי?

אני, אני יכול להתפלל על משה.

רבנו, אני יכול להתפלל על משה רבנו?

אתה אולי לא,

תפילתך לבד,

אבל אם כולם יתפללו,

אז כל עם ישראל שקולים כמשה רבנו ויכולים היו לפדות אותו

לתשומת לב כולם.

רבי חנניהו בן עגשי אומר,

רשו הגדוש ברוך הוא ולזכות עד ישראל, להפיק אוכר בעולם תורה ומשאות

שנה אמר אדנו חפש למען סדגו יגדיל תורה ויאדיל.